שדי חמד פאת השדה מערכת א· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת א · סימן ט
אין מבטלין איסור לכתחלה בנדפס מערכה זו אות ח' הבאתי מחלוקת רבני האחרונים דיש סוברים דגם ביבש ביבש נחלקו הקדמונים באיסור ביטול האיסורים אם הוא מדאורייתא או אינו אלא מדרבנן ויש אומרים דדוקא בלח בלח הוא דנחלקו אבל ביבש ביבש לכ"ע הוא מדאורייתא וכתבתי שזו דעת הרב חת"ס בחא"ח סי' קכ"ט ובחיו"ד סי' שי"ט עי"ש וכ"כ בחת"ס חח"מ סי' כ"ב (בד"ה בהא סלקינן) וז"ל ולע"ד דלבטל יבש ביבש במינו אפילו באלף לכ"ע איסור תורה הוא בלי ספק מה"ט גופיה דא"כ איך משכחת לכלב תשליכון אותו ולגר אשר בשעריך תתננה ואכלה הלא כל אחד יערבנו חד בתרי באופן שלא יכיר האיסור ואין זה כוונת התורה ולא פליגי תוס' והראב"ד אלא בלח בלח בס' שבטל האיסור וכלה ואבד מן העולם וכו' ובזה מיושב קושיית השעה"מ מההיא דלא אמרה תורה שלא לתקלה וכו' עכ"ל וכן השיג ידידי הגאון עמודי אש יצ"ו בסי' י"ג אות ג' ע"ד איזה מחברים שכתבו להוכיח דאין מבטלין איסור הוא מן התורה ודחה דבריהם עפי"ד הנו"ב וחת"ס דביבש ביבש לכ"ע הוא מן התורה עי"ש אמנם המעיין בכל מה שרשמתי בנדפס שם ישר יחזה שאין סברא זו מוכרחת ומוסכמת ועל הקושיא שהביא בחת"ס סי' שי"ט מההיא דמאכילין לחולה הקל קל טבל ותרומה וכו' שהיא הכריחתו לחלק בין לח בלח ליבש ביבש עיין מה שהבאתי בנדפס באות ז' (בד"ה וכתב הרב) ובספר זכר ישעיהו ד' ו': וידידי הרה"ג מוהר"ר שלמה אברהם רזעכטא מעיר אזארקאוו יצ"ו כתב אלי וז"ל כת"ר הביא בספרו שדי חמד בקונט' הכללים שם אות ח'] בשם הנוב"י (מהד"ת חיו"ד סי' מ"ה) דביבש ביבש לכ"ע מה"ת אסור לבטל לכתחלה עכד"ק. והנה ראיתי בס' חקר הלכה (ערך א') שהשיג עליו מהא שהביא הב"ח או"ח ריש ה' סוכות בשם מרדכי הארוך והאגודה דמה מבטלין סכך פסול בסכך כשר כיון דהא דאין מבטלין היא מדרבנן וה"מ במקום שנהנה אבל מצות לאו ליהנות ניתנו יע"ש והרי שם הוי יבש ביבש ואלו אתי אליהו יגלה איזה הוא הפסול והניחו בקושיא יע"ש ולפענ"ד אינו קושיא לפי מה שהעלה הטו"ז באו"ח (סי' תרל"ב סק"ב) בשם הלבוש דהטעם דסכך פסול פחות משלשה אינו פוסל משום דבטל אצל הסכך כשר ואף שניכר האיסור בטל כמו בסנהדרין דאזלינן בתר רוב אף שניכר מי הוא המזכה ומי הוא המחייב. והט"ז חולק דבודאי כל שניכר האיסור לא שייך ביטול ברוב. ומסנהדרין אין ראי' דשאני התם שהתורה בטלה דעת המיעוט לגמרי יע"ש ואני העלתי לתרץ קושיית הט"ז דנהי דהסכך פסול ניכר מ"מ אין דנין רק על הצל ובצל אינו ניכר אם הוא סכך כשר או פסול ומ"ה שייך ביה ביטול שוב מצאתי בח"ס (חא"ח סי' קע"ח) וז"ל והנה אהך דלבוש דצל סכך פסול מתבטל בכשר לא תקשה הא הו"ל קבוע וניכר במקומו די"ל דדיינינן על הצל והו"ל פרוש וסברא זו כ' המג"א ובסי' חצ"ר ס"ק י"ג) עכ"ל ושמחתי שכונתי לדעתו בעזה"י ובחיבורי שו"ת בכורי שלמה (חא"ח סי' כ"ה אות ע"ה) הבאתי ראי' לסברא זו מדברי הר"ש מקינון בס' הכריתות שהקשה בסנהדרין אמאי אזלינן בתר רוב והא המיעוט סנהדרין הוי קבוע. ומתרץ כיון דהדיבור נייד הוי כפירש יע"ש והסברא לכאורה אינו מובן אמנם האחרונים העלו בטעם סברתו כיון דאנו דנין רק על הדיבור דאין לו נ"מ על הדיין איזו הוא וכיון דבהדיבור לא ניכר מי המחייב ומי הפוטר דינו כפירוש לפ"ז נלפע"ד דה"ה בסוכה ג"כ עיקר המצוה הצל כשם הסוכה מ"ה אנו דנין רק על הצל ולא הוי קבוע והבאתי בחיבורי עוד ראיות לזה הסברא יע"ש לפ"ז מתורץ שפיר קושיית החקר הלכות על הנוב"י דבסכך פסול שנתערב בסכך כשר דאנו דנין רק על הצל שנתערב הצל של הסכך פסול לצל של הסכך כשר לא שייך בזה לומר דאתי אליהו ויאמר דזהו האיסור דזה דומה ללח בלח שנתערב וה"ה בצל שנתערב ואין לחוש אם הסכך פסול ניכר כמו דלא חיישינן בסנהדרין על הדיין שניכר כיון דדנין רק על הדיבור וה"ה בסוכה דנין רק על הצל ובצל אינו ניכר צל מהפסול. אבל לעולם ביבש ביבש שאם יבא אליהו ויאמר דזהו האיסור יהי' ניכר האיסור הדין עם הנוב"י. דאסור מה"ת לבטלו עכ"ד הרב הנ"ל יצ"ו ועיין בס' כלילת המנורה לידידי הגאון משה נתן הלוי אבד"ק דובנא יצ"ו במערכת האלף אות ז' ולקמן באות י"ג (בד"ה וכת"ה) וידידי הרה"ג מוהר"ר שמואל ווייס אבד"ק ווענגראווא יצ"ו כתב להכריח שאין לחלק בין לח בלח ליבש ביבש מדברי התוספות בבבא קמא דף ק' שהקשו בהא דדן את הדין טיהר את הטמא מה שעשה עשוי דמוקמינן בסנהדרין כשעירבן עם פירותיו והיינו עם פירות מרובין דנתבטלו הטמאין ברוב והלא למאי דבעי לאוקומי כר' מאיר איך מתבטלו הא ר' מאיר סובר בהנזיקין גבי אגוזי פרך נפלו ונתפצעו אפילו שוגג לא יעלו ולפי סברת הנודע ביהודה דיש לחלק בין לח בלח ליבש ביבש אין שום קושיא דהרי מבואר בהנזקין דבדאורייתא לא קניס ר' מאיר שוגג אטו מזיד ואם כן רק התם בנפלו ונתפצעו דמדאורייתא חד בתרי בטיל ולא אסור אלא מדרבנן שפיר סובר אף בשוגג לא יעלו אבל כאן דהוי דאורייתא לא קניס ונתבטלו ומדהוכרחו לתרוצים אחרים מוכח דסברי דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא מדרבנן אף ביבש ויבש דלא כהנודע ביהודה עכ"ד יצ"ו: