אור ברסלב

שדי חמד פאת השדה מערכות ב-ד· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת ד · כלל ט

כלל ח

דבר שיש לו מתירין אמר החת"מ בדין זה רשמתי בספרי כמה חילוקים וקבלתי מרבני גאוני דורנו יצ"ו הערות רבות והנני נותן לפני קוראי בספר הזה דבריהם ככתבם ואולי אבנה גם אנכי לחדש איזה דבר בס"ד ואחלקם לסעיפים קטנים להקל על הקורא ואלו הם:

א) בנדפס מערכה זו אות מ' כתבתי דדבר פשוט דהא דדבר שיש לו מתירין לא בטיל אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא בטל ברוב והבאתי שכן מפורש בדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים עי"ש ונשמט מה שכתוב בקונטריסי שמכל הרשום יש לתמוה על הרב הגדול טירת כסף בדרוש ראשון לפרשת תולדות דף מ"ג ע"ג שהביא שיטת המפרשים דאדם הראשון בטל את עץ הדעת על ידי תערובת והקשה עליהם דאם כן למה נענש דאין לומר משום דאין מבטלין איסור לכתחלה שהרי כתבו התוס' דאיסור ביטול האיסורין אינו אלא מדרבנן ותירץ על פי מה שכתב הרב ש"ך על התורה וכן כתבו עוד איזה מפרשים דעץ הדעת לא נאסר לאדם הראשון אלא באותו היום ובלילה היה מותר ואם כן הוי דבר שיש לו מתירין כביצה שנולדה ביו"ט שמותרת בלילה ודבר שיש לו מתירין לא בטיל אלו תורף דב"ק עי"ש ומתבאר דמשמע ליה דדבר שיל"מ דלא בטיל הוא מדאורייתא (שאם לא כן אין זה מן הישוב וכמו שלא נחה דעתו ליישב עפ"י מה דקי"ל דאין מבטלין איסור וכו' לפי שלדעת התוס' הוא רק מדרבנן) והוא פלא איך נעלם מעיני רב גדול שכמותו דבר פשוט ומפורש וצ"ע וראיתי עתה למרן החבי"ב בכנסת הגדולה יורה דעה ריש סי' ק"ב שאחר שהביא דברי רש"י בריש ביצה דחומרא מדרבנן היא דמדאורייתא בטיל ברובא סיים וכן מתבאר מדברי הפוסקים עכ"ל הרי שמעיד בגדלו שכן דעת הפוסקים ועוד אכתוב בזה להלן בסיעתא דשמיא:

ועל מה שכתבתי בנדפס בזה הלשון וידידי הג' מנחת משה נר"ו בחא"ח סס"י י"ד כתב שבמקום אחר הוכיח דהא דדבר שיש לו מתירין לא בטיל הוא מדרבנן וכעת לא ידעתי איה מקום כבוד דבריו בזה אמנם כן הוא האמת כמו שמתבאר ממה שרשמתי ע"כ לשוני על טוב יזכר שם ידידי הגאון מוהר"ש פריידעש מח"ס כרם חמד אבד"ק ליאדי יצ"ו שהודיעני שדבריו הם בחיו"ד סי' כ"ג (בד"ה ואגב):

והנה מרן הפרי חדש בסי' תמ"ז סעיף א' (בד"ה ומ"ש במשהו אפי' בהנאה) כתב בזה הלשון דמשמע ודאי דדבר שיש לו מתירין אינו אלא מדרבנן וכן כתב הר"ן בפרק כל שעה ורש"י בפרק קמא דביצה עכ"ל ולא פניתי לחפש אחר דברי הר"ן איה מקום דב"ק ותיסגי לן סהדותיה דמרן פרי חדש שכן כתב הר"ן ולפי זה מתבאר שגם לפי הטעם (בחומרת יש לו מתירין) שכתב הר"ן שהוא משום לתא דמין במינו וכו' אינו אלא מדרבנן ומה שכתבתי בנדפס שהגאון פרי מגדים בספר שושנת העמקים כל י"ד (ד"ה והנה) צדד דהוא מן התורה דבריו הם לפי טעם הר"ן וז"ל דבר שיש לו מתירין דלא בטל במינו יש שני טעמים. א. עד שאוכלו באיסור על ידי ביטול תמתין עד למחר כדכתב רש"י ביצה ויש טעם הר"ן דפלוגתא דר"י ורבנן בדם הפר ושעיר ורבנן מצות אין מבטלין פירוש ששניהם היתר מה שאין כן איסור והיתר ומה שאין כן דבר שיש לו מתירין ולפי זה יש קצת מקום לומר דבר שיש לו מתירין מן התורה לא בטיל עיין בפר"ח ליו"ד ק"א מזה או יאמר דיבש ביבש דבטל ברוב מסנהדרין יליף כדכתב רש"י ביצה ג' מספיקא וחולין צ"ז יעויין שם ובחולין י"ב א' ח"י טרפות הלכה למשה מסיני דמאחרי רבים התם אי אפשר לידע מי האומר אמת ועיין רש"י שם קצת קשה והתם לא איתחזק איסורא ויבש דאיתחזק איסורא מסנהדרין והיינו בלא אפשר מה שאין כן דבר שיש לו מתירין להמתין למחר באופן שיש לצדד ולומר דבר שיש לו מתירין באלף לא בטיל מן התורה הוא אלא דאם כן אף באינו מינו ליהוי כן ואנן קיימא לן מדרבנן עכ"ל הנה לפי מה שהעיד הרב פרי חדש בשם הר"ן אזדא ליה האי גיסא אלא אף לטעם הר"ן אינו אלא מדרבנן: שוב מצאתי דברי הר"ן שרמז הרב פרי חדש הלא המה בסוגיא דחמץ בין במינו וכו' שהביא (בד"ה ומדלא) דעת הסוברים דרבא דאוסר חמץ בזמנו במשהו במינו הוא משום דהוי יש לו מתירין וגזר שלא במינו אטו מינו ועל זה כתב (בד"ה ואני) ואני חוכך בטעם זה וכו' ועוד דמאי דאמרו דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל משמע ודאי מדרבנן הוא וכיון דמדרבנן הוא היכי מחמרינן טפי למגזר שלא במינו אטו מינו בשלמא לרב כיון דסובר דמין במינו מדאורייתא לא בטיל שייך לגזור שלא במינו אטו מינו אלא לרבא אמאי ועוד שקרוב הדבר לומר דכיון דחומרא דיש לו מתירין מדרבנן הוא לא החמירו אלא כשהמין בעצמו עתיד להיות ניתר אבל כאן שהוא עצמו אסור אף שתערובתו מותר אפשר שהשוו מדותיהם שלא לדונו בדבר שיש לו מתירין ואף שבעלי סברא זו אמרו דכיון דמדאורייתא לרבי שמעון דבר שיש לו מתירין הוא כשאסרו משום קנס לא באו להקל עליו לא נהירא לי שאם היה מה שאנו אומרים אפילו באלף לא בטיל מדאורייתא יפה הם אומרים אבל ודאי משמע דחומרא דרבנן היא שלא לבטל עכשיו כיון שעתיד להיות ניתר וכיון שהם אסרוהו לאחר, זמנו אין ראוי שנחמיר עליו חומרא זו בתוך זמנו עכ"ל הנך רואה מפורש יוצא מפה קדשו ושנה ושלש דדין זה אינו אלא מדרבנן ומלבד שמסתמא ודאי דבריו אמורים גם לפי טעמו (משום לתא דמין במינו) ועוד דאם לא אמר כן אלא לטעמו של רש"י דעד שתאכלנו באיסור אכלהו בהיתר לא היה יכול לדחות טעם הסוברים דחמץ דאסור במשהו הוא משום דיש לו מתירין דיש לומר שהם סוברים דטעם יש לו מתירין דלא בטל הוא משום לתא דמין במינו ואסור מן התורה וגזרו שלא במינו אטו מינו אלא ודאי מוכח שסובר הר"ן שלכל הטעמים הדין כן דמאי דלא בטיל דבר שיש לו מתירין אינו אלא מדרבנן ובלי ספק נעלמו דברי הר"ן הללו לשעתו מעיני הרב שושנת העמקים ואהכי רפיא בידיה וכתב שיש לצדד לפי טעם הר"ן וכו' ולפי המבואר בדברי הר"ן הנ"ל אין מקום לצדד עוד בזה:

ובאמת תמיה לי על הרב פרי מגדים שמצדד כן לפי טעמו של הר"ן ובודאי כונתו על דברי הר"ן בנדרים דף ב"ן ע"א הידועים והמעיין שם ישר יחזה מפורש יוצא מפה קדשו שאינו אלא מדרבנן ואעתיק לשונו וזהו ולי נראה דכי תנן דדבר שיש לו מתירין באינו מינו בטל הני מילי כל שאסור עכשיו ועתיד להיות ניתר אחר זמן כנדרים משום דקא מיבעיא לי כיון דלרבנן בכולהו איסורי מין במינו בטיל כמו בשאינו מינו מה ראו חכמים לחלק בדבר שיש לו מתירין בין מינו לשאינו מינו ומאיזה טעם וכך נראה לי בטעמו של דבר דחזינא לרבנן ולר' יהודה דפליגי במין במינו אי בטל אי לא ואמרינן בהקומץ רבה דף כ"ב דשניהם מקרא אחד דרשו ולקח מדם הפר ומדם השעיר דמו של פר מרובה וקרי ליה דם השעיר אלמא לא בטיל וסבר ר' יהודה דהיינו טעמא משום דמין במינו לא בטיל לפי שכל דבר שדומה לחברו אינו מחליפו ומבטלו אלא מעמידו ומחזקו ומשום הכי סובר ר' יהודה בכולהו איסורי דמין במינו לא בטיל ורבנן לא משמע להו הכי דמכל מקום מין במינו דאיסור והיתר אין דומין זה לזה כיון דחד אסור וחד שרי שאין ראוי לילך אחר דמיונם בעצם אלא אחר חילוקן באיסור והיתר אלא היינו טעמא דדם הפר אינו מבטל דם השעיר משום דכיון דשניהם עולין כלומר שכשרים לזריקה אין מבטלין זה את זה דכי היכי דר' יהודה אזיל אחר דמיון העצם אזלו רבנן אחר דמיון ההיתר ולפיכך כל שחלוקין באיסור והיתר אפילו מין במינו בטל דהוה ליה כמין בשאינו מינו משום הכי אמרינן בדבר שיש לו מתירין נטו רבנן משום חומרא לדר' יהודה דכיון שאין דבר זה חלוק מן ההיתר לגמרי באיסור והיתר שהרי אף הוא סופו להיות ניתר כמוהו אמרינן שאינו בטל במינו דאי הכי הוה דמו טובא חדא שהן שוין במין ועוד שאינם חלוקים לגמרי באיסור והיתר ומשום הכי לא בטיל אלא באינו מינו כדי שאותו חילוק שיש בין מינו לשאינו מינו ישלים אותו שיווי שניתוסף כאן משום דבר שיש לו מתירין לפי שהחילוק שבין המינים סיבת הביטול והשיווי נותן שלא יהיו בטלים הלכך כל שאסור עכשיו ואינו חסר מאיסורו אלא שעתיד להיות ניתר לאחר זמן אותו חסרון של איסור כיון שהוא מעט ראוי הוא שישלימנו אותו חילוק שיש בין מינו לשאינו מינו אבל כשיש לו עכשיו היתר כי ההיא דפרק משילין שאף מים ומלח מותרין עכשיו במקום שרגלי שתיהן שוין בה הרי נתקרב הרבה היתר של עיסה למים ומלח שאף עכשיו שניהם מותרים וכיון שהיתרן קרוב אי אפשר לחילוק שיש בין מינו לשאינו מינו שישלימנו דהא הש"ס לרבנן חילוק דהיתר ואיסור עדיף להו מחילוק דמינו ושאינו מינו דבה הוא דפליגי עליה דרבי יהודה הילכך דבר שהוא ניתר עכשיו כמים ומלח ראוי יותר שלא יתבטל לגבי עיסה אף על גב דהוי מין בשאינו מינו ממה שראוי שלא יתבטל, דבר שהוא אסור עכשיו ועתיד להיות ניתר אחר זמן, לגבי מין במינו ומשום הכי נהי דמסקינן דבר שיש לו מתירין בשאינו מינו בטל מפני שהוא אסור עכשיו אסיק רב אשי התם דמים ומלח שהן ניתרים עכשיו אינן בטלין לגבי עיסה אף על פי שהוא מין בשאינו מינו והא דאמרינן התם דף ל"ח ע"ב מאי שנא מחטין בחטין וחטים בשעורים הוי' בעלמא נינהו דלא סלקן דהא אחיכו עליו כדאיתא התם ולמסקנא לא סמיך עלייהו רב אשי כלל אלא אסקה דכיון דהוי דבר שיש לו מתירין שאף עכשיו יש לו שעת היתר אפילו בשאינו מינו לא בטיל ופת שאפאה עם הצלי בתנור להא דמיא שאף עכשיו יש לה היתר לאוכלה שלא בכותח הילכך בדין הוא דאפילו בשאינו מינו לא בטיל ועוד דאפילו לא בעית למידק כולי האי זיל בתר טעמא הרי אתה רואה שכל שהוא מוסיף היתר החמירו בביטולו שמפני שעתיד להיות ניתר אמרו שלא יתבטל במינו וכיון שכן כל שמוסיף עוד היתר שאף עכשיו יש לו שעת הכושר ראוי להחמיר בביטולו שלא יתבטל אפילו שלא במינו ומשום הכי לא קשיא מסקנא דהכא דמסקינן דבר שיש לו מתירין בטל כשאינו מינו אמסקנא דרב אשי בפרק משילין דאפילו באינו מינו לא בטיל ולא צריכנא לדחוקי כלל וההיא דפת שאפאה עם הצלי בתנור לההיא דמשילין דמיא ולא עוד אלא דעדיפא מינה משום דאיכא למימר דכי מצינו לאחמורי אדבר שיש לו מתירין במינו לא מחמרינן עליה באינו מינו אבל בההיא דפת שאפאה בתנור עם הצלי דליכא לאחמורי עליה במינו דלא שייך כלל אי לא מחמרינן עליה באינו מינו נמצא שלא החמיר בו כלל ועלו דברי הרב האלפסי נכונים בטעמם עכ"ל הנה מרוצת לשונו הטהור מורה ודאי שאין דבר זה אלא חומרא בעלמא דרבנן שהרי כתב מה ראו חכמים לחלק בדבר שיש לו מתירין בין מינו לאינו מינו ואם עיקר דין יש לו מתירין דלא בטיל אינו מדרבנן ודאי דלא היו חכמים מחלקים להקל באינו מינו והרי הוא כמבואר שכונת הר"ן לומר דהחכמים שחדשו חומרא זו מה ראו לחלק בה בין מינו לאינו מינו ומה טעם יש בה ועוד כתב נטו רבנן משום חומרא וכו' וגם כתב הרי אתה רואה שכל שהוא מוסיף היתר החמירו בביטולו ועוד כתב דכי מצינו לאחמורי במינו לא מחמרינן באינו מינו אבל בההיא דפת וכו' אי לא מחמרינן באינו מינו נמצא שלא החמירו בו כלל וכו' מכל זה נראה בעליל שאין זו אלא חומרא מדרבנן ופלא בעיני איך אסיק אדעתיה מרן הפרי מגדים לומר בדעת הר"ן ובטעמו מידי דאיהו לא סבירא ליה כמבואר להדיא בדברי קדשו:

ועיינתי בספרו הנורא פרי מגדים וראיתי בסי' ק"ב במשבצות (על מה שכתב רבינו הטורי זהב בס"ק א' כל דבר שיש לו מתירין מדאורייתא חד בתרי בטיל דכתיב אחרי רבים להטות ואחמירו רבנן הואיל ויש לו מתירין לאחר זמן לא יאכלנו באיסורו על ידי ביטול רש"י פ"ק דביצה) שכתב וז"ל כל עט"ז הכין הוא ודאי ואף לטעם הר"ן שהביא הט"ז באות ה' מן התורה מותר דהא עכשיו איסור הוא אלא מדרבנן דלמחר היתר והיתר הוא ומ"ש רש"י נראה שאין זה כטעם הר"ן ועיין סוף מעילה וברמב"ם פרק ז' ממעילה הלכה ו' וכבר נתקשה הפרי חדש בסי' ק' מ"ש הכסף משנה דבר שיש לו מתירין וכן מטבע לא בטיל שזה הכל מדרבנן וכו' עכ"ל הרי שכתב מפורש דגם לטעמו של הר"ן אין דין זה אלא מדרבנן וכתב הגאון מוהר"א ראזנבויים בשו"ת בן יהודה סי' ט"ן (בד"ה דהנה) שמה שכתב הפרי מגדים שדין זה הוא מדרבנן גם לטעם הר"ן דבר זה מוכרח שהרי הטורי זהב מסכים בסעיף קטן ה' לטעם הר"ן שהרי הביא תוכן דברי הר"ן וכתב שהוא נכון מאד ואיך יכתוב בסעיף קטן א' שהוא מדרבנן אלא ודאי שגם לטעם הר"ן הדין כן גם בס"ק ה' כתב בפרי מגדים עיין ט"ז ולפי טעם הר"ן אף ביו"ט אחר שבת אפילו הכי היה מדרבנן דמכל מקום עכשיו אסור הוא והוה אינו מינו עיין אות א' וכו' וכל תנאים שהותנו בדבר שיש לו מתירין שייכים נמי להר"ן עכ"ל הרי שכתב גם כאן שאף לטעם הר"ן אין דין זה אלא מדרבנן והדין עמו כמו שמתבאר מגוף דברי הר"ן וכנראה שכשכתב בספר שושנת העמקים הדברים הנז"ל לא עיין בו בפרק בגוף דברי הר"ן רק כתב מה שרשום בזכרונו גוף הטעם בלבד וכתב לצדד מה שעולה על הדעת במושכל ראשון ובנה לו ציון למה שכתב בפריו דשם נחית לעומקא דדינא וסמך על המעיין שם ועיניו תחזנה דגם לטעמו של הר"ן אינו אלא מדרבנן:

וראיתי שהגאון חתם סופר בחלק יו"ד סי' צ"ו אף דמר קעסיק בדברי הר"ן בנדרים ד' ב"ן הנז"ל ושקיל וטרי לפי טעם הר"ן בכל זאת נסתפק אם דבר זה מן התורה הוא וכתב (בד"ה נחזור) וז"ל נחזור לעניננו דהמציא הר"ן מזה דאיסור שסופו להיות היתר הוה ליה עם היתר כמו מין במינו אלא שלפי שעדיין אינו היתר צריך שיהיה העצם מין במינו ואני נבוך אם סברא זו דאורייתא או דרבנן והרב מוהר"ר זלמן ליב רצה לפשוע ספיקא דילי מהר"ן פרק כל שעה גבי חמץ בזמנו ואמרתי לו דמחמץ אין ראיה דש"א (דשם איסור) עליו דודאי לא הוי מין במינו עם מצה כיון שהוא דומה ממש לחוטי צמר רחלים הנ"ל דהכי נמי לחם זה איסור מקרי כי יש לו שבעה ימים בשנה שאסור לאוכלו ואינו מינו של מצה שמותר לעולם ואין בחמץ אלא משום עד שתאכלנו באיסור וכו' וזה ודאי דרבנן אבל היכא דאיכא משום מין במינו אני מסופק אם הוא מדאורייתא או נימא הפשר והשיווי שכתב הר"ן שעצמיות מין במינו משלים החסרון שהוא עתה איסור לא ידעתי אם זה הוא דאורייתא או רק מדרבנן מכל מקום יהיה איך שיהיה נראה לי עיקר שכל עיקר חומר דבר שיש לו מתירין משום לתא דהך אמרו יהיה דאורייתא או קרוב לדאורייתא ואגב אסרו נמי אפילו היכא דלא שייך מין במינו כגון חמץ במצה שכתבתי לעיל מכל מקום אסרו משום עד שתאכלנו ואגב אסרו נמי מהאי טעמא אפילו ספק וכיוצא בו ע"כ לעניננו ובאמת שהוא דבר תימה איך להעמיס בדברי הר"ן שבנדרים שסברא זו היא מן התורה וגם הראיה שהביא הרב ר' זלמן ליב היא ראיה אלימתא ולא זכרו שרים שכבר קדם וזכה בזה מרן הפרי חדש ומה שדחה החמץ ודאי אין בו לתא דמין במינו עם מצה וכו' הם דברים דחוקים במחילת כבוד קדושתו ודברים כפשטן מוכיחים ודאי שדעת הר"ן במקומות הנ"ל שתים זו (בפסחים ובנדרים) דאין דין זה אלא מדרבנן וכבר ראיתי לתלמידיה דרב מר ניהו הגאון מוהר"ם שיק בחלק יו"ד סי' ק"כ שכתב על דבריו דמלשון הר"ן מבואר דאינו אלא חומרא מדרבנן וכתב בשם הרב פייביל להוכיח דעיקר דין זה אינו אלא מדרבנן ודחה הוכחתו והוא כתב דהוכיח כן מסוגיא דמנחות דף ל"א ע"א גבי ר"ש דנתערב לו טבל בחולין דאמרינן מדאורייתא ברובא בטל וטבל יש לו מתירין כבנדרים ד' ז"ן וכו' וכו' והאריך לפלפל בחריפות ובקיאות כדרכו בקדש עיי"ש דב"ק גם בפרי מגדים בפתיחה לסימן תמ"ז (בד"ה ואם היינו אומרים) הביא טעמו של הר"ן וכתב שהוא מדרבנן וכן הגאון מלא הרועים בערך דבר שיש לו מתירין שהביא טעמו של הר"ן כתב שהוא מדרבנן עיי"ש באות א':

שוב מצאתי שהגאון חתם סופר עצמו תבריה לגזיזיה ונקיט ואזיל שגם לטעמו של הר"ן דמשום היתר בהיתר נגעו בה אינו אלא מדרבנן והוא בחלק יו"ד סי' ר"ן (בסוף ד"ה אך) שביאר שם דטעמו של הר"ן אינו שייך אלא לדבר שנתערב אבל מה שאנו מחמירין בספק ספיקא בדבר שיש לו מתירין גם הר"ן מודה דאין הטעם אלא משום עד שתאכלנו בספק איסור המתן ואכלהו בודאי היתר אלא דבתערובת לא ניחא להר"ן בהאי טעמא דאם כן במין בשאינו מינו נמי וכו' אלא על כרחין חומרא דתערובת אינה אלא משום דמין במינו לא בטיל היינו עולין בעולין והיתר בהיתר וכו' ודבר שיש לו מתירין שאינו חוזר לאיסורו הוה ליה כהיתר בהיתר מדרבנן על כל פנים ולא בטיל כאילו הוא כבר עתה היתר אבל כשחוזר לאיסורו לא תקנו רבנן וכל זה בתערובת אבל בספק ספיקא מודה הר"ן וכו' הרי דבריו ברור מללו דהא דיש לו מתירין לא בטיל חומרא מדרבנן היא דלא כמה שנסתפק בסי' צ"ו הנ"ל ודבריו האחרונים הם עיקר לדעתי העניה לא זו בלבד מפני שתשובתו שבסי' צ"ו היתה בשנת תקס"ז ושבסי' ר"ן בשנת תקפ"ו ומסורת בידינו בסתירת דברי איזה פוסק שדבריו האחרונים עיקר בדעתו אלא אף זו שדבריו שבסי' ר"ן נראים נכונים בלי ספק כמו שכתבתי למעלה וראיתי בספר בנין שלמה לידידי הגאון מוה"ר רש"ל הכהן מווילנא יצ"ו בסי' כ"ד דף ל' (בד"ה ודאתאן) שהביא מה שכתב הרמב"ן במלחמות בפרק כל שעה דחמץ מיקרי יש לו מתירין שהרי מן התורה מותר אחר הפסח גוף החמץ אף שלא נתערב ואף על גב דקניס ר' שמעון לא קניס להקל עליו והביא מה שהשיב הר"ן על זה דסברא זו היתה שייכה אם מה שדבר שיש לו מתירין לא בטיל היה מן התורה אבל כיון שמה שאינו בטל הוא מדרבנן אין אנו באים להקל על של תורה אלא על של דבריהם והם אמרו והם אמרו ולזה כתב הרב המחבר יצ"ו אמנם אפשר דהרמב"ן סובר באמת דדבר שיש לו מתירין מדאורייתא לא בטיל ובפרט לסברת הר"ן בפרק הנודר מן המבושל עיי"ש הדברים מכריעים שהוא מן התורה עכ"ל ועמו הסליחה רבה ואין דבריו נראים בזה במחילת כבוד תורתו הרמה והדבר פשוט וברור דבין לטעמו של רש"י (עד שתאכלנו באיסור וכו') ובין לטעמו של הר"ן (משום לתא דמין במינו) אינו אלא מדרבנן ותמיה לי במה שכתב שלדברי הר"ן הדברים מכריעים שהוא מן התורה שמלבד שלפי דבריו יהיו דברי הר"ן בפרק כל שעה סותרים לדבריו שבפרק הנודר מן המבושל ועוד ממקומו הוא מוכרע שכבר העתקתי למעלה (בד"ה ובאמת) לשון הר"ן שם ומתבאר יפה שאינו אלא מדרבנן ואם כונתו לומר שאף שבדברי הר"ן הנ"ל מפורש יוצא שסובר שאינו אלא מדרבנן אף לפי טעמו שהוא משום לתא דמין במינו מכל מקום אנן בדידן נוכל לומר לדעת הרמב"ן שסובר טעם זה והדברים מכריעים לדעתו שהוא מן התורה איני רואה בעניותי שום הכרע לזה דודאי מן התורה לא חשיב היתר בהיתר כיון שעתה הוא איסור ואין שום סברא לומר דמה שיהא ניתר לאחר זמן יחשב היתר מעתה מן התורה ואין זה אלא הרחקה וחומרא בעלמא מדרבנן:

וזאת לדעת דבדבר שיש לו מתירין יש שתי חומרות. א. דלא בטיל אפילו באלף. ב. לדעת שלמים וכן רבים מהפוסקים לא מהני ספק ספיקא בדבר שיש לו מתירין וכתבו הרבה מרבני האחרונים דמה שנחלקו רש"י והר"ן בטעם חומרא זו דלרש"י הוא משום עד שתאכלנו באיסור המתן לאכלו בהיתר ולהר"ן הוא משום לתא דהיתר בהיתר הוי מין במינו ולא בטיל כמו שכתבתי לשונו הטהור למעלה (בד"ה ובאמת) אינו אלא בחומרת הביטול אבל לחומרת הספק ספיקא גם הר"ן מודה שהוא מטעם שכתב רש"י דעד שתאכלנו בספק איסור אכלהו בהיתר ועיין להגאון חתם סופר ביו"ד סי' ר"ן (בד"ה אך) מה שהשיב על פי זה על הגאון נודע ביהודה:

ב) מאי דקיימא לן דספק בדבר שיש לו מתירין אף בדרבנן להחמיר כדמוכח בריש ביצה דף ד' ע"א דמוקי רב אשי הא דקתני בברייתא ספיקה אסורה בספק יום טוב ספק חול ומטעם דהויא יש לו מתירין וכי היכי דלא מהני בה ביטול הכי נמי מחמרינן בספיקה הבאתי בנדפס דעת הרבה מרבנן בתראי דסברי לחלק דדוקא במידי דאתחזק איסורא הוא דמחמרינן בספק דבר שוש לו מתירין אף בדרבנן אבל במידי דלית ביה חזקת איסור וכל שכן אי אית ביה חזקת היתר לא מחמרינן בדרבנן אף בדבר שיש לו מתירין עיי"ש שהארכתי קצת בזה בס"ד ועתה השגתי שו"ת דבר משה להגאון מוהר"ם תאומים (נדפס בלעמבערג מה טובו דברי משה לפ"ק) וראיתי שכן דעתו גם כן על פי מה שכתב המרדכי בפרק אין צדין והביאו מרן הבית יוסף בסי' תקט"ו לענין עכמו"ז המביא דורון ביום טוב ספק חוץ לתחום או לא דהוי ספק דרבנן וכו' וז"ל ולא דמי לההיא דאמר רב אשי בפרק קמא לעולם ספק יום טוב וכו' דהתם כי מוקמת לה אחזקתה הרי לא נולדה וכן בספק צידה בחזקת שלא ניצוד מה שאין כן בספק תחומין עכ"ל שמתבאר מדבריו דהא דביש לו מתירין אזלינן בספק בדרבנן לחומרא היינו דוקא בדאיכא חזקת איסור אבל בדליכא חזקת איסור בהדיא אזלינן לקולא בדרבנן אף בדבר שיש לו מתירין ובזה כתב ליישב קושית המרדכי בפרק קמא דביצה בהא דאמרינן במנחות בפרק ר' ישמעאל דף ס"ח עמוד ב' רב פפא ורב הונא בריה דר"י אכלו חדש באורתא דשיתסר נגהי שיבסר קסברי חדש בחוצה לארץ דרבנן ולספיקא לא חיישינן והרי חדש הוא דבר שיש לו מתירין וספיקה אסור והביא מה שכתב המגן אברהם בסי' שמ"ב לחלק בהא דלא גזרו שבות בבין השמשות דהוא רק בעיולי יומא אבל בבין השמשות דאפוקי יומא גזרו והסבירו האחרונים טעמא דמלתא משום דבין השמשות הוי ספק יום ספק לילה ומוקמינן אחזקה קמייתא להכי בעיולי זה יומא דאיכא חזקת יום היתר מלאכה לא גזרו לא כן באפוקי יומא וכו' וכן כתב פרי מגדים באשל אברהם ריש סי' תקס"ב דאפוקי יומא הוי בחזקת איסור וכתב על זה דנראה לו דאין שייך ענין חזקה כשאנו דנים על הזמן דרק אם אנו רוצים להוציא דבר מחזקתו הראשונה על ידי איזה מעשה שנתהוה אז תלינן אותו מעשה באיחור הזמן שחזקת הענין כמו שהיה וזה ענין החזקה לתלות ההשתנות מכמות שהיה באיחור הזמן לא כן גבי זמן דכל רגע הוא זמן אחר ואין שייך לומר כמו שהיה מעיקרא יום כן הוא גם עתה יום דהא נושא זה דהיינו רגע ההווה אשר אנו דנים עליו לא היה במציאות כלל מעיקרא ומעולם לא היה רגע בחזקת יום ואיך נוכל לומר על אופן זה שנעמיד אותו על חזקת זמן שמקודם כיון דעתה אינו בזמן הקודם וכל רגע הוא בפני עצמו וכו' וכתב לדחות בזה ראיית המגן אברהם ועל פי זה יישב קושית המרדכי דבשלמא בביצה ספק נולדה ביום טוב מוקמינן לה שפיר אחזקה דהשתא נולדה לא כן בחדש אין הספק על התבואה אם היא חדשה או לא אלא הספק ביומא אם הוא שיתסר או שיבסר וזה הספק לא שייך לאוקמי אחזקה ומשום הכי אזלינן לקולא אף בדבר שיש לו מתירין אלו תורף דב"ק והוא מסכים לדברי הגאונים שהבאתי בנדפס שיש לחלק בין היכא דאיתחזק איסורא וכו' אמנם מדברי הגאון חקרי לב בא"ח סי' ק"ה דף רכ"ה ע"ד מוכח דסובר דחומרת יש לו מתירין היא אף באיתחזק היתירא והוא שהביא שם מחלוקת רבינו תם עם רבינו מנחם מיוני שהביאו התוספות בקידושין דף מ"ה (ד"ה בפירוש) בקטנה שהלך אביה למדינת הים אם יכולין אחיה ואמה להשיאה דרבינו תם מתיר ורבינו מנחם אוסר אף לקיימה מחשש שמא יקדשנה אביה במקום שהוא וכתב על זה דאף בחדש של סוף ימי נערות דמשבגרה אין ביד האב לקדשה חייש רבינו מנחם שלא תנשא דהוי דבר שיש לו מתירין דלמה נכנס בספק איסור בלי הכרח שהרי אפשר להמתין הנישואין חדש וכתב ולבי אומר לי שגם החולקים מודו דעל חדש אחד או שנים ושלשה לימי בגרות דאין להתירה לינשא כיון שאפשר להמתין ובלי הכרח אין להכנס בחשש איסור וכי האי גוונא חילק הרשב"א בחידושיו ליבמות דף י"ח עכ"ל והרי קטנה זו כשהלך אביה בחזקת פנויה עומדת ונמצא שדעת הגאון דאף בדאיכא חזקת היתר יש להחמיר בספק בדבר שיש לו מתירין:

ועל מה שכתבתי בנדפס בענין זה כתב לי ידידי הגאון מח"ס כרם חמד יצ"ו וז"ל בספרו הקדוש שדי חמד בחלק הכללים במערכת הדל"ת בדף צ' ע"א אות ל"ח האריך כת"ר הי"ו בענין חזקה בדבר שיש לו מתירין וכו' עיי"ש ועיין בשו"ת ברכת משה סי' מ"ב שהביא שם דברי גדול אחד שהביא ראיה דמהני חזקה בדשיל"מ מהגמרא דעירובין דף ל"ב דמהני חזקה שליח עושה שליחותו והחזקה דאין בית דין מתעצלין לגבי חדש וכו' עיי"ש והוא לא זכר את דברי הצל"ח דפסחים דף ז' ובשיטת ר"ח סה"כ סי' ק"ח שכתב דבשיל"מ לא מהני חזקה ומה שהוכיח מהגמרא דעירובין הנ"ל נראה לפע"ד דאינו הוכחה כלל דמהא דמהני חזקת שליח עושה שליחותו בעירוב לא קשה כלל דהא כבר כתבו התוספות במסכת עירובין דף מ"ה ע"ב בד"ה אבע"א וכו' דבעירוב הקילו בדשיל"מ עיי"ש ומלבד זה הלא כבר כתב הצל"ח בעצמו דבדרבנן מהני חזקה בדשיל"מ ובעירוב הוי דרבנן כמפורש במשנה למלך בהלכות בכורות פרק ד' דין א' עיי"ש ומהא דמהני חזקה דאין בית דין מתעצלין לגבי חדש וכו' גם כן לא קשה כלל דהך חזקה הוי בירור גמור ובדרך אנן סהדי וכו' והוי כודאי ולכן מותר גם בחדש וגאון גדול אחד במכתבו אלי הביא ראיה מסוף הסוגיא דעירובין הנ"ל דאמרינן שם גבי טבל חזקה שליח עושה שליחותו וטבל הוי דשיל"מ כמבואר בנדרים נ"ט וכו' עכ"ד וזה יש ליישב לפימ"ש בבית. אפרים על ריאה בכללי חזקה של המג"ש אות ט"ז דלענין ספק לא מיקרי טבל דשיל"מ עיי"ש היטב ודו"ק עכ"ד יצ"ו והוסיף ידו שנית במכתב אחר בענין זה וז"ל בספרו הקדוש מערכת הדל"ת אות ל"ח דף צ' ע"א האריך כת"ר הי"ו בענין חזקה בדבר שיש לו מתירין וכו' עיי"ש ועיין בשו"ת באר יצחק חלק יו"ד סי' א' ענף ב' שהוכיח מהרמב"ם בהלכות מעשר שני פרק ו' הלכה י"א דמחצה על מחצה חולין והוכיח מזה דהרמב"ם סובר דמהני חזקה בדבר שיש לו מתירין ולענ"ד אין זה ראיה דכבר כתב הצל"ח בפסחים דף ז' דמעות מעשר שני לא הוי דבר שיש לו מתירין אם כן אין ראיה מהרמב"ם הנ"ל ועיין בספר בית אפרים על טריפות הראה בתשובותיו סוס"י ב' ודוק עכ"ל שוב נדפס (בשנת תרנ"ג) קובץ כנסת חכמי ישראל ועיי"ש בסי' כ"ט אות ח' דף ל' ע"ב ולא זכר שר אומ"ר בשד"ה ואנכי לא אשכחך:

ועל מה שהבאתי שם בסוף אות ל"ח בשם תורה מציון כתב לי רב אחד יצ"ו וז"ל א' ל"ח אם חזקה מהני אצל דשיל"מ והביא שם בסוף בשם חיבור תומ"צ סי' ל"ה דחזקת מעוברת הוי חזקה והוי חזקת הגוף ולדעתי לא כן מהא דאיתא בביצה ז' לענין ספנא מארעא וכתב שם הר"ן וז"ל ומהא משמע דאפילו בדבר שיל"מ בדרבנן אזלינן ב"ר וכו' ואע"ג דאמרינן דכל דבר שיל"מ אפילו באל"ב ש"ה דלא איתחזק איסורא וכו' הרי חזינא דלא הוי חזקה חזקת מעוברת ועיין ביו"ד סי' ט"ו ס' ג' וע"ש ביד אברהם שכתב ג"כ דחזקת מעוברת לא הוי חזקה והביא ג"כ הר"ן הנ"ל משום דאמרינן דהעמד הולד בחזקת היתר (ולדעתי לא מקרי חזקה מצד דעשוי' להשתנות ויש להאריך בזה) וע"ש בחידושי רעק"א בד"ה אולם ועיין במרדכי ר"פ אין צדין סי' תרפ"ה וז"ל ספק תחומין כגון שיש לעכו"ם וכו' דהתם כי מוקמית לה אחזקתה הרי לא נולדה וכו':

אך באמת קשה דהלא אפילו ס"ס דיש דעות דעדיף מרוב ג"כ לא מהני בדשיל"מ עיין ביו"ד ק"ח וכן הא דלא בטל באלף אע"ג דרובא היתרא מחמת דיל"מ וא"כ כ"ש חזקה דלא מהני דרובא וחזקה ר"ע וגם מהא דאיתא בנדרים י"ח ע"ב סתם נדרים להחמיר ופירושם להקל וכו' ומדוע היכן דלא פירש יהי' אסור הלא יש לו חזקה דקודם שנדר לא הי' אסור וגם ע"ד הנדור ג"כ יש חזקת היתר א"ו דכיון דנדרים דשיל"מ ע"ש נ"ט ע"א לא מהני חזקה ואין להביא ראי' מעירובין ל"ב חזקה שליח ע"ש לענין טבל אע"ג דטבל דשיל"מ דנראה אמאי מצד חזקה שע"ש אסור בכל הנשים הלא על כל אשה יש ס"ס שמא לא ע"ש ושמא לא זו מקרובים וס"ס עדיף מרוב לאיזו שיטות וגם כבר כתבו הפוסקים דרובא דתליא במעשה לא אזלינן בתרה עיין ברשב"א פ"ק דחולין ובר"ן וא"כ כ"ש חזקה דתליא במעשה בודאי לא מהני א"ו דהך חזקה שליח ע"ש הוי כודאי ולא דמי לשאר חזקות דהתם ספק לן אם הוא עכשיו כמו שהי' מקודם כמו אצל מקוה בזה אמרינן העמד דבר על חזקתו מקודם וזהו לא מצד ודאי כי יכול להיות בעת שטבל הי' חסר אבל חזקה שע"ש הוי ודאי מצד הסברא וכמו חזקה אין אדם פורע ת"ז ומוציאין ממון בחזקה זו הלא אפילו רוב לא מהני אצל ממון וכ"ש חזקה א"ו חזקה התלוי בעשייתו ואמרינן חזקה עשה עדיף מרוב ובודאי עשה שליחותו והתם בודאי לא פרע ת"ז ומצאתי להט"ז באה"ע סי' ל"ה ס"ק ט"ו כתב ג"כ כן וז"ל בזה מתורץ למה לא יהי' מותר בכולן מטעם ס"ס וכו' ע"כ אמרו שחזקת השליח שבודאי קדש והגם שהב"ש שם חולק על הט"ז אך עיין במגיה שם ועיין ח"ס ח' חו"מ סי' ס"ז ובשו"ת רעק"א סי' קל"ו ובנ"צ ליו"ד סי' ק"י לדיני ס"ס א' ל"ה בד"ה ואי קשיא א"כ וכו' ובד"ה ונ"ל לתרץ וכו' ומה שהעיר במחברת תומ"צ מב"ק מ"ז בתוספות ובמ"צ ק' יש לי בזה אריכת דברים ועוד חזון למועד ועיין בשו"ת עדות ביהוסף בס' כ' ס"ב ע"ב שהביא ג"כ התוספ' דבבמ"צ ק' ומדחה זאת ומסיק ג"כ דחזקת מעוברת לא הוי חזקה יע"ש שהאריך בזה ועיין בפ"ת יו"ד סי' ק"ב ס"ק א': ג) ספק ספיקא אי מהני לדבר שיש לו מתירין הנה בנדפס באות ט"ל הארכתי קצת בס"ד ושוב אחר ההדפסה נתכבדתי בספר תהלה לדוד לידידי הגאון מבארדיטשוב יצ"ו וראיתי בקונטריס שהם וישפה שבסוף החלק ראשון בהלכות מעשר שני בדף י"ב ע"ד שמפלפל בזה ועיי"ש לענין מעשר שני וטבל אי חשיבי יש לו מתירין גם השגתי ספר עמק הלכה להגאבד"ק זעמיל וראיתי בחלק יו"ד סי' מ"ד שהוכיח מדברי התוספות והרא"ש בסוכה דף יו"ד ע"ב ד"ה עד מוצאי יו"ט האחרון וכו' שכתבו דאתרוג בשמיני מותר ולא אמרינן מוקצה משום יום שעבר דהא בין השמשות אסור ואפילו הכי לא אמרינן מיגו דאיתקצאי והביאו ראיה מדשרינן ביצה שנולדה בזה מותרת בזה ולא אסרינן משום דאיתקצאי וכו' ולכאורה קשה מה ראיה משני ימים טובים של גליות הא התם בין השמשות מותר מספק ספיקא שמא לילה ואם תמצא לומר יום שמא למחר יו"ט ולא היום אבל בין השמשות של סוף שביעי ודאי אסור דלא הוי רק חד ספק להכי למחר גם כן אסור וספק אסור דהוי יש לו מתירין לא כן ביצה שנולדה בזה דמותרת באמת בבין השמשות ולא שייך לומר יומא קמא עיקר דהא אמר רבא שם דף וא"ו מניח אדם עירובי תבשילין ומתני והכי איתא במתניתין דפרק בכל מערבין אלא ודאי דאף ספק ספיקא לא מהני בדבר שיש לו מתירין ועיין טורי זהב ושפתי כהן בנקודת הכסף סי' ק"ו סעי' ח' שהביאו מחלוקת בזה והר"ן בריש פרק אין צדין סובר דספק ספיקא שרי ביש לו מתירין אבל דעת התוספות והרא"ש דאסור ספק ספיקא ביש לו מתירין וסיים דלדינא יש להקל דהא בלאו הכי יש אומרים דלא שייך דבר שיש לו מתירין אפילו בספק ספיקא דאורייתא ובדרבנן סמכינן אמיקל אלו תורף דב"ק:

ובספק אחד דקיימא לן דאזלינן להחמיר בדבר שיש לו מתירין אם יש לחלק בין ספק במציאות לספיקא דדינא ופלוגתא דרבוואתא כתבתי בנדפס באות ט"ל דף ץ' ע"ג (בד"ה ובספק) דמרן הפרי חדש בסי' תצ"ז סעיף ג' מסיק לחלק בין ספק במציאות דאזלינן לחומרא לספיקא דדינא כבעיא דלא איפשיטא וספק פלוגתא דרבוותא דבהני אזלינן לקולא והבאתי שם שכן כתב הגאון פרי מגדים בפתיחה להלכות יום טוב בחלק השני פרק א' אות ז"ך דבעיא דלא איפשיטא ופלוגתא דרבוואתא בדבר שיש לו מתירין תלינן לקולא ושכתב שאף שכמדומה שראה בטורי זהב שכתב בהיפך מכל מקום כל הפוסקים סוברים דבעיא ופלוגתא בדבר שיש לו מתירין תלינן לקולא והבאתי עוד דעת כמה מרבנן קדישי דנקטי הכי ואף שיש סוברים שלא לחלק ובכל ספק אזלינן לחומרא מכל מקום הסכמת רבני האחרונים לחלק ביניהם כנז"ל עיי"ש ועתה ראיתי להגאון מוהר"א משכיל לאיתן בנימוקיו ליו"ד (שבדפוס רא"ם) בסי' ק"י סעיף ח' על דברי השפתי כהן בס"ק ט"ן שכתב דספק איסור דרבנן בדבר שיש לו מתירין אסור כתב על זה וז"ל ודע שכתב הפרי חדש והפרי מגדים בהלכות יום טוב דהיינו דוקא בספק מעשה כספק נולד ביום טוב וספק מוכן אבל בספק דפלוגתא דרבוואתא וספיקא דדינא אזלינן לקולא בדרבנן אף בדבר שיש לו מתירין וכן משמע בש"א סי' צ"ו ויש להוכיח כן ממנחות דף ס"ח ע"ב ובזה אתיא שפיר סוגיא דשלהי שבת דאמר ר' יוחנן הלכה כר' שמעון דלית ליה מוקצה ופריך והא אמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן אין משקין ושוחטין את המדבריות ומשני ר' יוחנן סתמא אחרינא אשכח דבית הלל כר' שמעון סבירא להו ובית הלל חשיב כסתמא וקשה דאכתי מאי אולמא לר' יוחנן בית הלל מסתמא אבל לפי מה שחילק הפרי חדש בין ספיקא דעובדא לספיקא דדינא או פלוגתא דרבוואתא דאזלינן לקולא אתי שפיר הך דשבת דבאיסור מוקצה דרבנן לא בעינן לאולמא סתמא דבית הלל דלית להו מוקצה דאף בשוין קיימא לן הלכה כדברי המיקל בדרבנן כדפסק ר' יוחנן גופיה בעבודה זרה דף ז' וכן מוכח דעת הרשב"א והר"ן בנדרים דף מ"ז ע"ב שכתבו דמסתברא דנקטינן בעיא דרמא בר חמא לקולא ואם אמר קונם פירות אלו על פלוני מותר בחילופיהן דכיון דגבי איסור הנאה בעלמא לא הוו חליפין כגידולין אלא מדרבנן הוי ספק דרבנן ולקולא עכ"ד וקשה הא נדרים הוי יש לו מתירין בשאלה כדאיתא התם דף ט"ן וגבי דבר שיש לו מתירין אחמור בספיקו כדאמר רב אשי בריש ביצה דף ד' בביצה שנולדה ביום טוב דספיקא אסורא משום דהוי יש לו מתירין וכל שיש לו מתירין אף בדרבנן לא בטל ופירש רש"י דכי היכי דאחמור בביטולה הכי נמי אחמור מהאי טעמא בספיקא אלא מוכח מזה דסברי הרשב"א והר"ן דדוקא בספיקא דעובדא כי ההיא דספק נולדה ביום טוב או בחול הוא דאמר רב אשי דאחמור נמי בספיקא מה שאין כן בספיקא דדינא בפלוגתא דרבוואתא או בבעיא דלא איפשיטא כההיא דנדרים אזלינן לקולא בדרבנן אף ביש לו מתירין וכתבתי עוד בזה בחידושי לחולין עכ"ל ועיינתי בחידושיו לחולין מצפה איתן (שבש"ס דפוס רא"ם) וראיתי שעל הבעיא דאברי בשר נחירה שבדף י"ז ע"א כתב וז"ל ומאי דנפקא מהאי בעיא כתב בים של שלמה דנפקא מינה לנדרים כיון דלא איפשיטא אזלינן בדאורייתא לחומרא כגון שנדר והתפיס בקרבן ובנודר סתם דהוי דרבנן אזלינן לקולא ותמה בראש יוסף הא נדר יש לו מתירין ואף בדרבנן ספיקו אסור ולפמ"ש בחידושי לעיל דף י"ד (לא מצאתי שם מזה) ובעירובין דף ל"ו ע"ב (גם שם לא ראיתי מזה) בשם הפרי חדש דדוקא בספק מעשה אזלינן לחומרא ולא בספיקא דדינא דברי הים של שלמה נכונים ויש להביא ראיה ממ"ש בח"ר ור"ן בנדרים דף מ"ז ע"ב עכ"ל והיה לו להעיר על הפרי מגדים שהוא עצמו בהלכות יום טוב הסכים לדעת הפרי חדש כמו שכתב בשמו ביד אברהם וכבר הראיתי מקומו והוא בפתיחה להלכות יום טוב בהחלק השני פרק א' אות ז"ך (כמו שכתבתי בנדפס) דלפי זה אין מקום לתמיהתו על הים של שלמה כמובן ועל כל פנים דעת הגאון מוהר"א הנ"ל מבוארת במקומות הנ"ל שתים זו שמענו שמסכים לחלק בין ספק דמעשה לבעיא ופלוגתא דרבוואתא:

גם אשו"ר להגאון מוהר"י לאנדא אבד"ק סאדאגורא יצ"ו בספר יד יהודה להלכות שחיטה שבהשמטות וחידושים להלכות תערובות (ספרו להלכות תערובות אין מצוי אצלי) בדף קנ"ו ע"א שכתב (בד"ה שם) וז"ל שם בקיצור דיני ספק ספיקא אות ל"ג כתבתי דבדבר שיש לו מתירין אזלינן גם בספיקא דרבנן לחומרא ועיין בפרי חדש סי' תצ"ז סק"ג דדוקא אם הספק הוא במציאות אבל אם הוא ספיקא דפלוגתא או בעיא דלא איפשיטא אם דבר זה אסור או לא כיון שהספק הוא באיסור דרבנן הגם דהוא דבר שיש לו מתירין מכל מקום אזלינן לקולא עכ"ל הרי שגם הגאון הנ"ל מיסתמיך ואזיל בתר סברת מרן הפרי חדש וחידש שם בדין זה וז"ל מיהו נראה דאם הספק הוא בדאורייתא אך דבר זה אין איסורו אלא מדרבנן ולכך מתירין בזה כמש"ל היכי דהספק הוא בדאורייתא ודרבנן ביחד לגבי דרבנן אזלינן לקולא ואם דבר זה דרבנן יש לו מתירין תו גם זה נחשב כמו דאורייתא והולכין בספיקו לחומרא והוא גרע יותר מספק במציאות דהא שם הגם דעיקר הספק בדרבנן מכל מקום כיון שדבר זה בודאי אסור רק הספק במציאות אם הוא דבר זה או לא אזלינן לחומרא מכל שכן בזה דבאמת מחמירים בגוף הספק כיון דהוא בדאורייתא אך באת להתיר בזה כיון דהאיסור שבו אינו אלא מדרבנן כיון דיש לו מתירין תו גם בזה אין להקל כלל עכ"ל יצ"ו: וראיתי בספר אלף המגן לידידי הגאב"ד דובנא יצ"ו בסי' י"ט (ד"ה אכן) שהביא סברת הפרי חדש וכתב שכן הסכים רבינו עקיבא בספר דרוש וחידוש בריש ברכות ובמערכה ג' למסכת עירובין ובספר ברוך טעם שער התערובות דף פ"ד וציין לעיין בספר אבני שהם (אשכנזי) כלל ז"ך ואין גם אחד מספרים אלו מצוים אצלי והרב המחבר יצ"ו נקיט ואזיל כי האי חילוקא דרבנן עיי"ש דב"ק וכבר כתבתי בנדפס שזו דעת רבינו עקיבא בתשובה סי' ס"ה (בד"ה ואף למ"ש) ושהביא ראיה מדברי הר"ן בנדרים דף מ"ז (היא הראיה שהביא ביד אברהם ומצפה איתן הנ"ל) ושכן מוכח מדברי הר"ן בפרק קמא דשבת (לדף י"ח בד"ה לא שנו אלא בעודן בידו) כיעוי"ש:

אמנם אנכי הרואה דרבינו עקיבא יושב בסת"ר עליון שבספרו דרוש וחידוש במסכת ביצה דף ב' ע"א מסיק דלא כהרב פרי חדש שכן כתב בשמו ידידי הגאב"ד ליאדי יצ"ו בספר כרם חמד ח"ג דף ו' ע"ג וז"ל וראיתי בדרוש וחידוש רע"ק אייגער ז"ל במסכת ביצה דף ב' ע"א שהקשה על דברי הפר"ח הנזכר מהא דאמרינן שם עמוד ב' דפליגי בביצה משום כח דהיתירא עדיף וקשה הא עיקר סברא דכח דהיתירא עדיף הוא משום דעל המתיר להביא ראיה כמ"ש רש"י וזהו ניחא בדאורייתא אבל בדרבנן לכאורה להיפך כו' וצ"ל דכיון דיש לו מתירין כו' ודלא כהפר"ח כו' עיי"ש עכ"ל בשם דרוש וחידוש הנ"ל וכתב הרב המחבר יצ"ו וז"ל ובאמת אין זה השגה על הפר"ח דהפר"ח לא כתב שם להקל רק בספיקא דפלוגתא או בב' לישני בש"ס אבל בספיקא דדינא מודה הפר"ח דאסור בדרבנן בדשיל"מ והתם בריש ביצה הוי ספיקא דדינא ולא ספיקא דפלוגתא וטעם גדול יש לחלק ביניהם כמ"ש הגאון בעל בית מאיר הביאו רע"ק אייגער בדרשותיו (מערכה ד') עי"ש היטב ומה שהביא רע"ק אייגער במערכה הנ"ל מהא דכתב הר"ן בנדרים (דף מ"ז ע"ב) באיבעיא דרמב"ח כו' עיי"ש ובשו"ת עמק יהושע סימן ט"ו הביא מתה"ד והרא"ש דחולין עי"ש וכל זה אינו הוכחה להמעיין בספר מחנה ארון בביצה דף ד' ע"א עיי"ש היטב אבל בדבר שיש לו מתירין ממש שפיר יש לומר דספיקא דדינא בדרבנן לחומרא וכדמוכח מהא דריש ביצה הנ"ל עכ"ל ידידי הגאון יצ"ו והרי הוא כמבואר דהני מילי דרבינו עקיבא סתראי נינהו דבמסכת ברכות הסכים לסברת הרב פרי חדש ובמסכת ביצה תבריה לגזיזיה והחליט להוכיח דלא כוותיה ולכאורה היא הוכחה אלימתא ומה שהשיב הרב כרם חמד יצ"ו דבספיקא דדינא מודה הרב פרי חדש דאזלינן לחומרא הנה לדעתי העניה בכל כי האי לדעת מרן הפרי חדש אית לן למיזל לקולא דרק בספק במציאות בספק נולדה ביום טוב או בחול וכיוצא הוא דאזלינן בדבר שיש לו מתירין לחומרא אבל בספק כי האי היינו ספק פלוגתא ואית לן למיזל לקולא אלא דמה שהכריח רבינו עקיבא יש לדחות כמו שכתב הגאון צל"ח על דברי רש"י שם ד"ה כחא דהיתרא דמוכח מדבריו דהיכא דפליגי במידי דרבנן כחא דאיסורא עדיף והוקשה לו דהא בשמעתין הוא איסורא דרבנן ואף על פי כן אמרו כחא דהיתרא עדיף ותירץ דמוקצה שאני דחמור כשל תורה כמו שכתבו התוספות ישינים וכו' עיי"ש ועיין במה שכתבתי בכלליה דרב צל"ח הנ"ל (דבמידי דרבנן כחא דאיסורא עדיף) בשדי חמד במערכת הכ"ף אות פ"א שיש לפקפק בזה ומדברי רבינו עקיב"א שהביא בכרם חמד נראה שגם הוא סובר כן ואיה"ש יתבאר במקום אחר על כל פנים למה שהוכיח שלא כסברת הרב פרי חדש נראה דשפיר יש לדחות כמו שכתב בצל"ח דשאני מוקצה וכו':

והייתי סבור דהרבנים טובים השנים אלף המגן וכרם חמד יצ"ו לא ראי זה כראי זה דהאלף המגן ראה דברי רעק"א שבמסכת ביצה והכרם חמד לא ראה דבריו שבמסכת ברכות ולכן לא העירו בסתירת דבריו אמנם ראיתי עתה שבכרם חמד ח"ב דף י"ב סוף ע"ג כתב בשם רבינו עקיב"א בדרוש וחידוש לברכות ד' ב' ע"א שהעלה דבספק ספיקא דדינא בדבר שיש לו מתירין מותר וכתב ליישב בזה דברי הגאון בכרתי ופלתי סי' ט"ז סק"א דבאותו ואת בנו דהוא ספק אם נוהג בזכרים מותר לשחוט השני בבין השמשות דשמא אינו נוהג בזכרים ושמא יום שלאחריו הוא והשיג עליו בשו"ת זכרון יצחק והביא דבריו הרב פתחי תשובה שם דביש לו מתירין לא מהני ספק ספיקא ואותו ואת בנו יש לו מתירין לאחר שתחשך ולהנ"ל ניחא דהוי ספק ספיקא דדינא דשמא אינו נוהג בזכרים ואם תמצא לומר דנוהג דלמא בין השמשות לילה הוא והוי יום שלאחריו ומהני ספק ספיקא כזה אף ביש לו מתירין והוא דומיא ממש לאכילת תרומה בבין השמשות שכתב רבינו עקיב"א שם דהוי ספק ספיקא דלמא ביאת אורו הוא ואם תמצא לומר ביאת שמשו דלמא בין השמשות לילה עי"ש היטב ולפי זה גם לענין אם שחט אב ובנו ביום אחד שהתיר הזכרון יצחק שם לאכול בו ביום מחמת ספק ספיקא שמא אינו נוהג בזכרים ושמא הלכה כהפוסקים דבעבר ושחט מותר ואף דהוי יש לו מתירין כיון שאין איסורו לכל העולם וכו' והשיגו הפתחי תשובה שם בסק"ב דאנן לא קיימא לן הכי דהא פסקינן דנדר הוי יש לו מתירין עי"ש אכן לפי הנ"ל שפיר יש להורות היתר משום דהוי ספק ספיקא דדינא ומהני אף בדבר שיש לו מתירין עכ"ד יצ"ו הרי שכבר ראה דבריו שבמסכת ברכות ובח"ג לא זכר שר מזה וחידוש הוא שהגאון פתחי תשובה לא זכר דברי מרן הפרי חדש שכתב לחלק בין ספק ספיקא דמציאות לדפלוגתא כנז"ל:

ומצאתי בספר שו"ת הד"ר ח"ב לידידי הגאבד"ק ניזנוב יצ"ו בח"ב סי' כ"ט אות ה' דף י"ד ע"ד (בד"ה איברא) שדבר בענין זה והוא על מה שכתב הגאון בית שלמה סי' ק"ב דאם ספר העומר בין השמשות חייב לחזור ולספור בלא ברכה מכח דבר שיש לו מתירין דמחמרינן בספק דרבנן גם כן וכיון שיש ספק אי ספירה דיממא מהני על כן בשכח בלילה חייב לספור בבין השמשות כשנזכר משום דדבר שיש לו מתירין ספיקו לחומרא ועל זה כתב (בשו"ת הד"ר) שיש מקום ללון על פי מה שכתב השאגת אריה סי' ץ' דספיקא דדינא אלים טובא דלא אמרינן דבר שיש לו מתירין בספק דדבריהם וזכה לכוין לזה הפרי מגדים בפתיחה להלכות יום טוב ח"ב פרק א' אות ז"ך רק שחוכך בזה ודעתו נוטה להיפוך ואילו ידע שהשאגת אריה כתב כן היה שמח וכתב להסביר שיש לחלק בין ספק דמציאות לספיקא דדינא עיין שם דב"ק וזה היפך ממה שכתבתי בנדפס בדעת הפרי מגדים אמנם אנכי לא ידעתי איך כתב שדעת הפרי מגדים נוטה להיפך והרי שם כתב שכמדומה לו שבטורי זהב כתב להיפך (וסיים) וכעת לא מצאתיו אמנם אתה רואה שכל הפוסקים סוברים כן דבעיא ופלוגתא בדבר שיש לו מתירין שרי לקולא בספק דרבנן וכו' הרי דבריו ברור מללו שכן דעתו באמת דספיקא דדינא כבעיא ופלוגתא אזלינן לקולא בדרבנן אף דיש לו מתירין וכמו שייחסתי אליו בנדפס: ד) אי אזלינן בתר רובא בדבר שיש לו מתירין הבאתי בנדפס באות ט"ל דעות הפוסקים בזה עיי"ש וכתבתי שרבני האחרונים נבוכים בדעת הר"ן אי סבירא ליה דמהני רובא לדבר שיש לו מתירין והנה בסוף פרק אין צדין כתב הר"ן (בד"ה תנו רבנן) דבתור וגוזל ליכא למיחש שמא היום ניצודו שרובים ניצודים מאתמול ובצים נמי רובן מאמש הן לכן מותרים דאזלינן בתר רובא כדכתיבנא בפרק קמא דמכילתין וכן כתבו התוספות אלא שאני חוכך הכא אי אזלינן בתר רובא בדבר שיש לו מתירין כיון דקיימא לן דאפילו באלף לא בטיל ואפשר דהתם שאני דאיתחזק איסורא עכ"ל וכונתו דשאני תערובת משום דעל כל פנים נתערב בו איסור בודאי לכן מחמרינן דלא מהני ביה רובא אבל כשאנו מסופקים אם דבר זה הוא מן הרוב שהוא היתר לא איתחזק איסורא כלל ולכן אזלינן בתר רובא ומה שכתב שכן כתבו התוספות צדד הגאון בן יהודה בסי' צ"ז (בד"ה ולדעתי) לומר שכונתו למה שכתבו בדף כ"ט ע"ב בד"ה אצל חברו הרגיל אצלו וז"ל אצל וכו' בין עכומ"ז בין ישראל דאין לחלק רק היכא דאיכא חששא דמחובר או נולד עכ"ל ומפרש הר"ן שכונתם דכאן ליכא חששא משום דאזלינן בתר רובא ורק היכא דאיכא חששא כגון דליכא רובא חיישינן ושוב כתב שזה דוחק ומנא ליה להר"ן לדחוק כן בדברי התוספות לכן כתב שכונתו למה שכתבו התוספות בדף ז' ע"ב בד"ה כי לא בדק אימור מאתמול הוא ואם תאמר והא ביצה יש לה מתירין היא וספיקא אסורה ויש לומר דגם כי ספנא מארעא שכיחא דיולדות ביום יותר מבלילה וכונתם כמו שכתב רש"י שם כיון דרובן ביממא ילדן דמוכת דאזלינן בתר רובא דעלמא בדבר שיש לו מתירין ובנדפס ציינתי לים של שלמה בפרק קמא דביצה סי' כ' דמסיק דלא אזלינן בתר רובא בדבר שיש לו מתירין אף בדלא איתחזק איסורא אם לא בדאיכא תרי רובי עיי"ש שהביא דברי הר"ן וחלק עליו ומה שכתב רבינו יהונתן בפלתי סי' ק"י ס"ק ח"י בשם הר"ן דלא אזלינן בתר רובא בדבר שיש לו מתירין אף בדלא איתחזק איסורא כבר תמה עליו הרה"ג המגיה בספר תפארת יוסף (שציינתי בנדפס בחלק יו"ד סי' י"ד בהגהת כליל תפארת סק"א עיי"ש דב"ק ואולי כונת רבינו יהונתן היא להקשות לפי מה שצדד הר"ן בזה שהרי באמת הר"ן כתב חילוק זה בדרך אפשר דשאני בתערובת דאיתחזק איסורא משמע קצת דלא ברירא ליה דיש לחלק כן:

וכן מרן המשנה למלך בשביעי מהלכות מעילה הבין בדעת הר"ן דרפיא בידיה אי אמרינן בדבר שיש לו מתירין כל דפריש מרובא פריש אלא שבמשנה למלך האריך לתמוה על ספקו של הר"ן והוכיח מהש"ס ומדברי הרא"ש גבי אותו ואת בנו וגבי חדש דאף ביש לו מתירין אמרינן כל דפריש מרובא פריש והא דקיימא לן דלא מהני רובא לדבר שיש לו מתירין היינו דוקא במידי דאיתחזק איסורא כגון בתערובת שודאי נפל בו איסור עיי"ש דב"ק והגאון בצל"ח לפסחים דף ז' ע"א שציינתי בנדפס (בד"ה ואמנם באמת) אף שכתב בפשיטות דלא אזלינן בתר רובא ביש לו מתירין אפילו לא איתחזק איסור כמבואר במגן אברהם סי' תקי"ג ס"ק י"ג דרוב מוכרי בצים הם מאותם שנולדו כבר ולא שרי משום רובא משום דהוי יש לו מתירין סיים וז"ל ולקמן נדבר בדין זה כי צריך עיון לדינא שוב כתב (בד"ה ובגוף) וז"ל ובגוף הדבר שפסק המגן אברהם שהבצים שמביא העכומ"ז ביום טוב לא אזלינן בתר רובא משום דיש לו מתירין אני תמה דזה מיקרי פירש ויש לומר כל דפריש מרובא פריש אפילו בדבר שיש לו מתירין כי היכי דבכל הדברים החשובים כבריה ובעלי חיים דלא בטלי ואפילו הכי בפירש אחד מהם מותר כמבואר בפוסקים ובגמרא דאמרינן וניכבשינהו דניידי ולמה לא יועיל אף בדבר שיש לו מתירין ועיין שפתי כהן סי' ק"י ס"ק נ"ו נ"ז ועוד לדעת הפוסקים דחמץ מיקרי יש לו מתירין מוכח להדיא בגמרא דאמרינן ביה כל דפריש מרובא פריש והוא מסוגיא דלקמן דף ט' ע"ב ט' צבורים של מצה וא' של חמץ כו' פירש ואתי עכבר ושקיל היינו סיפא וכו' ולדעת התוס' שם בד"ה היינו תשע חניות היינו לענין להתיר החתיכה באכילה ואמרינן כל דפריש מרובה פריש בקמץ שהוא דשיל"מ ואמנם יש בידינו לומר שהתוס' ס"ל דחמץ לא מיקרי דשיל"מ והוא דעת הרא"ש גם כן והפוסקים דס"ל חמץ מקרי דשיל"מ ס"ל כפי' רש"י שהסוגיא דט' צבורין וכו' הוא לענין אם הבית צריך בדיקה מחדש ובזה לא שייך דבר שיל"מ ואולי זה עצמו טעמו של רש"י שם שנדחק לפרש לענין בדיקה ולא פירש כפירוש התוספות שהספק הוא על החתיכה אם היא מותרת באכילה ולפי מ"ש ניחא דאולי גם רש"י ס"ל דחמץ מקרי דשיל"מ ולא מהני פירש ולקמן בסוגיא דעכבר יבואר יותר והגאון בית שלמה בא"ח סי' פ"ז ד' ג"ן ע"ד (שציינתי בנדפס) כתב דאף בדבר שיש לו מתירין אזלינן בתר רובא לומר כל דפריש מרובא פריש כדכתב הר"ן בפרק קמא ובסוף פרק ג' דביצה וכו' וכן כתבו האחרונים וכו' וכו' עי"ש דב"ק ויש להעיר עליו במה שהחליט כן בדעת הר"ן ולא זכר שר דברי מרן המשנה למלך שהבין בדעת הר"ן דהא מלתא רפיא בידיה כאמור והגאון שואל ומשיב במהדורא קמא ח"ג סי' ב' (שציינתי בנדפס) כתב שנסתפק הר"ן אי אזלינן בתר רובא בלא איתחזק איסורא ושבמשנה למלך האריך להכריח דבדלא איתחזק אמרינן כל דפריש מרובא פריש עי"ש (בד"ה והנה בשנת תרי"ג) ושוב כתב (בד"ה ובזה) דבעינן איתחזק היתרא והוא שהביא שם מה שהקשה הגאון בצל"ח בפסחים דף ז' שהבאתי לעיל (בד"ה וכן מרן) וכתב על דבריו ואני תמה מאד דבאמת הר"ן נסתפק בזה כל דלא איתחזק איסורא אבל מכל מקום אנן לא קיימא לן כהר"ן וביש לו מתירין לא אזלינן בתר רוב כל דלא איתחזק היתר כיון דנוכל להמתין למחר לצאת מידי ספק ועיין שפתי כהן סי' ק"י ס"ק ל"ב שלא יכיל (שלא כייל) יש לו מתירין עם כל הדברים החשובים שכתב דאזלינן בתר רובא ועל כרחן דדבר שיש לו מתירין שאני ולא קיימא לן כהר"ן בזה וכבר הארכתי בתשובה אחת לענין דבר שיש לו מתירין על דברת ספר סידורו של שבת בתשובה שפלפל בזה אי בדבר שיש לו מתירין אזלינן בתר רובא ולא זכר דברי הר"ן והמשנה למלך וכל ראיות שהביא דחיתי שם ואין כאן מקומו ועיין בפרי מגדים בשפתי כהן שם שהרגיש קצת בדברי הר"ן הנ"ל ועל כן דברי המגן אברהם נכונים ומה שכתב הצל"ח ראיה דבדבר שיש לו מתירין גם כן אזלינן בתר רובא מתשע ציבורין והיא קושית הכריתי ופלתי כבר כתבתי דבקבוע דאורייתא ודאי אזלינן בתר רובא עכ"ל ובאמת בשפתי כהן ס"ק ל"ב דמיירי על מה שכתב מרן בעלי חיים ושאר דברים החשובים וכו' כתב וז"ל ושאר דברים החשובים כגון חתיכה הראויה להתכבד וכן דבר שבמנין ובריה וכי האי גוונא עכ"ל נראה דלא הוי מצי למיכלל נמי דבר שיש לו מתירין שהרי הוא בא לפרש הדברים החשובים ויש לו מתירין לאו משום חשיבות הוא כמובן:

והנה מריש לא הוה ידענא מאי קאמר רב סדורו של שבת אמנם שוב (אחר שנדפסו ספרי שדי חמד) נדפס ס' יקר משמרת שלום לידידי הגאבד"ק מאציוב יצ"ו וראיתי בחידושי דינים שבסוף סי' ק"כ אות ח' שהביא תורף דבריו וז"ל עיין בספר סידורו של שבת תשובה ג' שנסתפק בדבר שיש לו מתירין שנתערב ואחר כך פירש אחד מהם אי אמרינן כל דפריש וכו' והעלה דבדבר שיש לו מתירין לא אמרינן כל דפריש וכו' וכן משמע בתשובת צמח צדק סי' ס"ט הובא בפתחי תשובה כאן סק"א וכתב דכן הוא במגן אברהם סי' תקי"ג ס"ק י"ג אך כתב לעיין בצל"ח על ביצה דף יו"ד שהאריך להביא ראיה דאמרינן ביש לו מתירין כל דפריש וכו' וכן נראה דעת החות יאיר סי' קל"ג ועיין במחצית השקל על המגן אברהם שם מה שכתב בשם שיטה מקובצת בשם הריטב"א בשם רבו דמבואר דאמרינן ביש לו מתירין כל דפריש וכו' ועיין פרי מגדים סי' תל"ט באשל אברהם סק"ב דביש לו מתירין גם כן אמרינן כל דפריש וכו' ועיין בפתיחה כוללת להלכות יום טוב חלק ב' פרק א' אות כ"ח שהביא דברי המגן אברהם הנ"ל בשם ים של שלמה דאין הולכין בתר רוב ביש לו מתירין וסיים והוי יודע בתשע קופות בצים שנולדו בחול ובקופה אחת שנולדו ביום טוב אחר שבת ופירש אחד מהם יש לומר רובא דאיתא קמן כולי עלמא מודו דהולכין בו אחר הרוב אף ביש לו מתירין דעדיף טובא מרובא דליתא קמן (ועל פי זה מה שהקשה בנודע ביהודה תניינא סי' ח' הובא בפתחי תשובה בסוף סי' ט"ז סק"ו דבמגן אברהם קאי ארובא דליתא קמן מה שאין כן שם במחבר דמיירי ברובא דאיתא קמן וכולי עלמא מודו בכי האי גוונא כנ"ל) ועיין עוד משנה למלך הלכות מעילה פרק ז' ופרי מגדים סי' תל"ט באשל אברהם סוף סק"ה עכ"ד הספר משמרת שלום הנ"ל:

וכתב בשואל ומשיב הנ"ל (בד"ה וכן מרן) דלפי מה שהחזיק במשנה למלך לחלק בין איתחזק איסורא וכו' ובדלא איתחזק אזלינן בתר רובא נראה ברור דבקבוע דהוי כמחצה על מחצה ורק דכשפירש אזלינן בתר רוב אם כן על כל פנים לא איתחזק איסורא דהרי קבוע כמחצה על מחצה והוי בספק ולא הוחזק לא איסור ולא היתר ומועיל דבר שיש לו מתירין ויישב בזה קושית הפני יהושע בסוגיא דתשע ציבורין דאמאי בפירש ואתא עכבר ושקיל אזלינן בתר רובא הלא יבש ביבש בפסח הוי יש לו מתירין ולא בטיל והשתא אם ברובא דליתיה קמן מחמרינן דלא אזלינן בתר רוב מכל שכן ברובא דאיתיה קמן דלא אזלינן בתר רוב וכו' דיש לומר דשאני יבש ביבש דאיתחזק איסור שנתערב בו איסור אם כן בדבר שיש לו מתירין לא מהני הרוב אבל בקבוע הוי כלא איתחזק ואף אי נימא דהוי כאיתחזק איסור והיתר על כל פנים כיון שיש רוב היתר מהיכא תיתי לומר דמהקביעות האיסור הוא נימא דמהרוב קביעות של היתר הוא מעין מה שכתב הטורי זהב סי' ק"א ס"ק ט"ו דכל שיש לפנינו שני קביעות מהראוי יותר לומר דבחלק הקביעות של הרוב הוא עי"ש וכל שכן כאן דעל כל פנים הרוב נקבע היתר דודאי ראוי לתלות ברוב וזה ברור מאד ובזה מיושב קושית הצל"ח פסחים דף ז' בהא דפריך כי לא רבתה מצה נמי ניזיל בתר בתרא הא הך דאזלינן בתר בתרא לא עדיף מרובה והרי חמץ יש לו מתירין ולא אזלינן בתר רובא ולהנ"ל ניחא דכל דלא איתחזק איסורא אף ביש לו מתירין אזלינן בתר רובא וסיים:

ולא עוד דנראה לי דכל דאזלינן בתר בתרא היינו מה שנשתמש באותה תיבה באחרונה אם כן הוי כאיקבע ואיתחזק היתרא דהרי אנו דנין על אותו תשמיש שהשתמשו באותו מקום ובכי האי גוונא ודאי איתחזק היתרא מקרי וכו' ונהי דמכל מקום כל שלא ראינו שפירש ופירש אזלינן בתר רובא כדכתב המשנה למלך בפרק ד' ממתנות עניים דין ט' והרי זה מבואר דבמצוי אזלינן בתר רובא כל זה שפירש מהקביעות אבל אם נמצא במקום שנקבע פשיטא דמקרי קבוע והרי כאיתחזק היתר וזה ברור מאד:

ועל מה שכתבתי בנדפס בדין אי אזלינן בתר רובא בדבר שיש לו מתירין כתב ידידי הרב מוהר"ר אשר זעליג מעטרעפאל מעיר באר יצ"ו וז"ל באות ל"ט בדין דשיל"מ אי אזלינן בתר רובא הביא דעות החולקים בזה ולע"ד אף לדעת היש"ש פ"ק דביצה סי' ו' ך' דבדשיל"מ לא אזלינן בתר רובא מ"מ מוכרחין לחלק בין רובא דעלמא דליתא קמן לרובא דאיתא קמן וההכרח לזה דאל"כ תקשי שדברי היש"ש סותרים זא"ז ממ"ש כאן למ"ש ביש"ש חולין פ' אותו ואת בנו סי' ו' דדשיל"מ קיל משאר דברים חשובים מטעם דכיון דשרינן כולהו בלא"ה למחר משו"ה מתירין ע"י דנכבשינהו ונימא כל דפריש מרובא ולא גזרינן שמא יקח מקבוע יעו"ש וא"כ פסקיו סתורים ובע"כ לחלק בין רובא דעלמא דאינו רובא דמוכחא ומש"ה לא אזלינן בתרי' כמ"ש ביש"ש סי' ך' משא"כ רובא דאיתא קמן דהוא רובא דמוכחא ודאי אזלינן בתרי' ויעוי' בפמ"ג שפ"ד סי' ק"י ס"ק ל"ב כתב שם לחלק כן וכתב ע"ז ודוחק אך זה כתב רק ליישב פסקי הש"ע אבל לא הרגיש בסתירת דברי היש"ש ולפמ"ש דדבריו בעצמן סתורין א"כ חילוק זה מוכרח ומוכח ולפי"ז נוכל ליישב ג"כ קושית הצל"ח הובא בשו"ת נו"ב תנינא חיו"ד סי' ח' יעו"ש בהג"ה מבן המחבר עכ"ל יצ"ו וידידי הרה"ג אבד"ק טעלפין יצ"ו בספרו הבהיר מגדים חדשים סי' ק"ב אות ב' על מה שכתב בפתחי תשובה בענין אי אזלינן בתר רובא ציין לעיין בערוגת הבשם שהאריך בזה בשלחן ערוך של רבינו הרב בסי' תקי"ג בקונטריס אחרון אות ב' כתב דהעיקר דלא קיימא לן כדעת רש"ל ואזלינן בתר רובא בדבר שיש לו מתירין גם כן כדכתב הרמ"א ביו"ד סי' רצ"ג בשם התוספות ומוהר"ם והג"מ והרא"ש דאף בחדש שהוא יש לו מתירין אזלינן בתר רובא ושכן משמע בגמרא וכו' ועיין עוד בס' עמודי אש דף נ"ג ע"ד ובהשמטות שם מה שכתב בזה אכן בסי' ט"ז כתבתי בשם השואל ומשיב דדעתו להחמיר דלא אזלינן בתר הרוב בדבר שיש לו מתירין והגאון חתם סופר בדרשותיו (בספר תורת משה) בפרשת וישב ד' ל"ג עמוד ג' כתב לחלק בדין זה וז"ל הרשב"א בעבודת הקדש שער ה' חלק ד' כתב לא בדק מבערב ביצה מותרת שאפילו רוב הסופנות מן הקרקע אינן יולדות אלא ביום לפיכך מטילין אותה לזו אחר הרוב המצוי ואין חוששין ללידת לילה שהוא מיעוט דמיעוט שאינו מצוי עכ"ל משמע דסובר דגם בדבר שיש לו מתירין הולכין אחר הרוב היכא דלא איתחזק המיעוט לאיסור כמו בתערובות שהמיעוט לפנינו וטעם זה כתב להדיא הר"ן בפרק א' דביצה קפ"ד ע"ב והר"ן שם יליף מזה ליקח ביצים מעכומ"ז ביום טוב דרובן של ביצים לאו בני יומן נינהו והולכין בדבר שיש לו מתירין אחר הרוב בכי האי גוונא אמנם הרשב"א שם סיים וכתב אף על פי שבכל מקום הולכים אחר הרוב הכא נהגו שלא ליקח ביצים ביום טוב מעכומ"ז אף שהרוב אינן בני יומן ואני אומר חומר הוא שהחמירו בכל המקומות זה מפני שיש לה מתירין עד כאן לשונו וקשה אם כן מאי טעמא לא החמירו נמי בדין הראשון בבדק בקינה של תרנגולת שהרי שני הדינים מבטן אחד יצאו ותו קשה איך אפשר להחמיר בדבר שיש לו מתירין אפילו לא איתחזק המיעוט האסור אם כן איך מקילין כמה קילות בדמאי משום דרוב עמי הארץ מעשרים הם מה בכך הא דבר שיש לו מתירין הוא לכן נראה דודאי בתערובות שהתחזק המיעוט האסור לכולי עלמא לא בטל בדבר שיש לו מתירין והיכי דלא אתחזק המיעוט כלל כמו קינה של תרנגולים דהמיעוט והרוב תרווייהו ליכא קמן בכי האי גוונא לכולי עלמא אזלינן בתר רובא גם בדבר שיש לו מתירין והיינו הך דדמאי אמנם בעכו"ם שהביא ביצים ביום טוב אף דרוב ביצים שבעולם אינם בני יומן מכל מקום בלי ספק שנולדו ביצים גם היום ואנחנו לא נדע אם הביא מאותן שנולדו היום או מרובא דעלמא והוי ספק איתחזק איסור ולא דמי לרוב עמי הארץ מעשרין דאפשר דליכא שום מיעוט שלא עישרו וכן בדק בקינה של תרנגולת אפשר שלא הולידה אלא ביום אבל הכא בלי ספק כבר נולדו בצים היום בעולם הוה ליה כמו איתחזק מיעוט לאיסור ומשום הכי נהגו בו איסור בדבר שיש לו מתירין ובזה נראה ישוב נכון אהש"ע דביו"ד סי' ק"י פסק רמ"א להחמיר בספק ספיקא ובא"ח סי' תצ"ז פסק להקל וכתב הש"ך שם דספק ספיק שלא איתחזק איסור כלל מיקל רמ"א ובהכי מיירי בא"ח והמגן אברהם בסק"ד הקשה ממ"ש בסי' תקי"ג בעכו"ם שהביא ביצים ביום טוב שני ובסימן תק"א בעכו"ם שהביא שיש במינם במחובר דאוסר ספק ספיקא אף דלא איתחזק איסורא והשתא אתי שפיר דהתם נמי איתחזק על כל פנים מיעוט בצים שנולדו היום ומיעוט פירות שנתלשו היום בלי ספק אבל בסי' תצ"ז מיירי בספק מוכן שפירש מצודה ומצא בה דגים ולא ידע אי מאתמול או היום ניצודו דביום טוב שני כי האי גוונא הוי ספק ספיקא ושרי עיין שם דבהכי מיירי והתם לא איתחזק כלל שום איסור לומר שבמצודה זו ניצוד היום שום דבר ומשום הכי שרי והוא הדין נמי בפירות שנשרו תחת הדקל ביום טוב וספק אי מאתמול או מהיום דמותר ביום טוב שני דלא איתחזק מיעוט לאיסור כלל:

ה) ושבועה אי חשיבא דבר שיש לו מתירין משום שבידו לישאל כתבתי בנדפס אות פ"ד בשם הרב תשובה מאהבה דשבועה לא מיקרי דבר שיש לו מתירין וכתבתי שכנראה נעלם ממנו שמדברי הרמב"ם בחמישי מהלכות נדרים דין י"ד וט"ו מתבאר דגם שבועה חשיבא יש לה מתירין ושכבר השיג הרב ערוך השלחן מדברי הרמב"ם הנ"ל על הרב בית יעקב שכתב גם כן כהרב תשובה מאהבה עיי"ש והאריך בענין זה הגאון בית שלמה בחלק א"ח סי' קי"ג אות ט' שהרב השואל תמה על הריטב"א שכתב דנדרים ושבועות מצוה לאיתשולי עלייהו ומהאי טעמא חשיבי יש לו מתירין כדאיתא בנדרים וכו' דהיכן מצא דשבועה הויא יש לו מתירין ובש"ס דנדרים לא הוזכר אלא דנדר הוי יש לו מתירין והגאון המחבר השיבו וז"ל והטיב אשר דבר דלפי מה שפסק הרמב"ם וכן דעת הרבה פוסקים והכי קיימא לן דאין נשאלין על השבועה אלא מדוחק כדכתב הרמ"א בסי' ר"ג וסי' ר"ל ודאי דשבועות לא הוי יש לו מתירין כמו תרומה וכן כתב בתשובת בית יעקב ומהתימה על הפרי מגדים שכתב בהקדמתו להלכות פסח ח"ב פרק א' אות ט"ז ובמשבצות יו"ד סי' ק"ב סק"ז דשבועה יש לו מתירין ולא בטיל וזה אינו לדידן ובלאו הכי דברי הפרי מגדים תמוהים שם וכו' וסיים אמנם כל זה שבועה אבל נזירות אף לדידן הוי יש לו מתירין וכו' והאריך עוד בענין זה עי"ש דב"ק וגם עליה דמר יש להעיר וכן על הרב השואל שלא זכרו שמדברי הרמב"ם מתבאר דגם שבועה הויא יש לו מתירין וכתבתי בנדפס שרב אחד השיג על מה שכתב הרב תשובה מאהבה שהביא הרב פתחי תשובה בסי' ק"ב סק"י דשבועה לא הוי יש לו מתירין מדברי הרמב"ם הנ"ל ושבתשובה מאהבה ח"ג הודה שהאמת הוא שדברי הרמב"ם עומדים כנגדו וכו' עי"ש:

ועתה ראיתי להגאון מוהר"ם שיק בחלק יו"ד סי' קכ"ג שהביא מה שכתב הרב פתחי תשובה בסי' ק"ב סק"י בשם הרב בית יעקב לחלק בין נדר לשבועה וכתב שנראה שחלוקים בזה הרמ"א והרש"ל דהרמ"א בסי' ק"ב ס"ג כתב דכלי שנתערבה לא מיקרי יש לו מתירין משום שצריך הוצאות משמע דאף דמחוסר מעשה ואין מצוה לעשות אפילו הכי מיקרי יש לו מתירין ושפתי כהן שם בסק"ח הביא דמוהרש"ל פליג על הרמ"א בזה וסובר דמידי דמחוסר מעשה לא מיקרי יש לו מתירין ועל כרחין סובר מוהרש"ל דנדר שאני דמצוה לאיתשולי וממילא דשבועה לא מיקרי יש לו מתירין ושלכאורה מוכרח כהרש"ל מנדרים ד' ט"ן ע"א דאם לא כן גם תרומה תהא יש לו מתירים וכתב לדחות על פי מה שכתב בפליתי סי' צ"ט ס"ק י"ב דתרומה הואיל וצריך להרים סאה אחת ואז האיסור כמאן דליתיה ולית ביה חשש משום יש לו מתירין והש"ס לרווחא דמילתא תירץ בענין אחר וכתב לפקפק בזה ותירץ באופן אחר והאריך קצת ולא הזכיר כלל מדברי הרמב"ם הנז"ל כיעי"ש והוא חידוש:

ויש לתמוה על ידידי הגאבד"ק ניזנוב יצ"ו בספרו נחלה לישראל בסי' ח"י ד' ל"ז ע"א שכתב על הגאון מוהר"א תאומים בעל ספר חסד לאברהם שטעה טעות גדולה ונתחלף לו בין נדר לשבועה ושע' לפנינו וביו"ד סי' ר"ל דאין מתירין את השבועה אלא מדוחק ועיין בנקודת הכסף ה' חלה סי' שכ"ב דכתב שם דכיון דאין נשאלין על ההקדשות אלא מדוחק לא מיקרי דבר שיש לו מתירין ע"ש מכ"ש שנאמר דבר זר כזה שיהי' מקרי מצוה לאיתשולי אתמהא עכ"ל ומן האמור מתבאר שיפה אמר מר הגאון מוהר"א תאומים דגם שבועה חשיבא יש לה מתירין כמבואר בדברי הרמב"ם ואף למה שהמציא הגאון מוהר"ם שיק דהא מלתא תליא בפלוגתא כנז"ל מכל מקום אין לכתוב על מי שסובר דשבועה הויא יש לו מתירין שטעה וכו' וראיתי עוד בספרו שו"ת הד"ר בסי' כ"ט ד' ל"ו ע"א אות רכ"ו שהוסיף על נחלתו הנ"ל וז"ל בסי' ח"י דברתי משפטים עם הגאון חסל"א דר"ל דשבועה נקרא דשיל"מ וע' ס' ישרש יעקב יבמות דק"ט ע"ב שכ' שבתשו' האריך לחלוק על הפמ"ג שכ' דשבועה הוי דשיל"מ כמו נדרים ורמז לעיין בתשובת בית יעקב סי' ק"י וכבר כתבתי כן בשם הנקה"כ עכ"ל וכבר כתבתי למעלה שהרב ערוך השלחן השיג על מה שכתב הרב בית יעקב בדברי הרב תשובה מאהבה דשבועה לא הויא יש לו מתירין ובדברי הרמב"ם מבואר בהיפך ושגם הרב תשובה מאהבה בח"ג הושג על זה והודה שדברי הרמב"ם עומדים לנגדו והבאתי שכן כתב הריטב"א גם כן והגאון בית שלמה לא הפליג דעה זו רק כתב דאנן לא קיימא לן הכי ותימה על הרב יצ"ו שלא ראה דברי הרב פתחי תשובה בסי' ק"ב שהביא מה שכתב בתשובה מאהבה ח"ג הנ"ל (וכמדומה לי שמזכיר בספריו את ספר פתחי תשובה) ואין להאריך (נחזור לדברי הגאון מוהר"ם שיק הנ"ל):

והנה מתבאר מדברי קדשו שסובר בדעת הגאון רש"ל דנדרים הוי דבר שיש לו מתירין משום דמצוה לאיתשולי עלייהו כדמוכחא פשטא דשמעתתא בנדרים דף ט"ן ע"א דקונמות הוי דבר שיש לו מתירין אמנם לפי הנראה נעלם מעיני הגאון מוהר"ם שיק מה שכתב הגאון נודע ביהודה תניינא בחלק יו"ד סי' ג"ן (בד"ה מה שתמה) לדעת מוהרש"ל דלדידיה הדין נותן דנדרים לא הוי יש לו מתירין לפי שלא נאמרה חומרת יש לו מתירין אלא בדבר שאסור עתה לכל העולם לא כן נדר שאינו אסור עתה לכל אדם כי אם להנודר בכי האי גוונא לית ביה חומרת יש לו מתירין והוא שהגאון מוהרש"ל בים של שלמה פרק הערל סי' ל"ד פסק דכהן שנפלה לו תרומה בחולין שבטלה באחד ומאה והוא טמא לא אמרינן דלא יאכל דהוי יש לו מתירין שיכול לטבול דאפילו באלף לא בטיל כמו גבי בכורים ומעשר שני דלא בטילי להתיר לאכלם חוץ לירושלים דשאני הנהו דלכל העולם אינם ראוים חוץ לירושלים אבל בכי האי גוונא דלשאר כהן שרי לא קרי יש לו מתירין ואף לדידיה בטל וכדאמרינן ביבמות דף פ"ב ע"א גבי חתיכה של חטאת טהורה שנתערבה בחתיכות של חולין טהורות דאינה בטלה ואמר רב אשי דטעמא הוא משום דיש לה מתירין שהתערובת הרי מותר לכהנים ומסיק הש"ס הא דרב אשי ברותא היא דלא שייך הכא יש לו מתירין דאי לכהן מישרא שרי ואי לישראל לעולם אסור ואם בכהן טמא חשיב יש לו מתירין שצריך להמתין עד שיטבול אם כן למה מסיק דדרב אשי ברותא לוקמא בכהן טמא אלא ודאי דכי האי גוונא לא הוי יש לו מתירין כיון שלא נאסר לכל אדם ועל זה הקשה הרב השואל דהרי נדרים דלא נאסר אלא להנודר וקיימא לן דחשיב יש לו מתירין והשיב הגאון נודע ביהודה דאליבא דהאי מסקנא דהא דרב אשי ברותא היא הוא דכייל לן רש"ל דכל שלא נאסר מעולם לכל אדם לא הוי יש לו מתירין אך לרב אשי ודאי מודה רש"ל דליתיה לכלליה אלא אף בכי האי גוונא איכא חומרת יש לו מתירין וסוגיא דנדרים היא לשנויי מילתיה דרבי אמי דסובר גידולי היתר מבטלים עיקר של איסור ורמינן עליה מקונמות ואיצטריכינן לשנויי דקונמות יש לו מתירין וכלומר דר' אמי קאי בשיטת רב אשי דאף דבר שלא נאסר לכל אדם הוי יש לו מתירין אבל לרבי יוחנן דסבר דגידולי היתר אין מבטלין את האיסור אין הכרח לומר דנדרים הוי יש לו מתירין דכיון שלא נאסר אלא להנודר לא הוי יש לו מתירין ואף שהפוסקים כתבו דנדרים הוי יש לו מתירין כדאמרינן בסוגיא דנדרים הנ"ל הנה מוהרש"ל יפה כחו לחלוק עליהם כי לבו כלב אריה וכו' וכו' אלו תורף דב"ק עי"ש ואילו הגאון מוהר"ם שיק אף הוא ראה מה שכתב הגאון נודע ביהודה לא היה צריך לומר אליבא דהגאון רש"ל דשאני נדרים דמצוה לאיתשולי עלייהו וכו' שהרי לדעתו נדרים לא חשיבי יש לו מתירין כל עיקר ועם שדברי הגאון נודע ביהודה נראים דחוקים אך דבריו מוכרחים אליבא דרש"ל לפום כלליה שבים של שלמה בפרק הערל סי' ל"ד דכל דבר שלא נאסר לכל אדם לית ביה חומרת יש לו מתירין דהכי נמי לענין נדרים צריך לומר דלא הוי יש לו מתירין וכן בתרומה מהאי טעמא גופיה לדידיה לא הוי יש לו מתירין: ואנכי הרואה דנמצא תנא דמסייע לסברת מוהרש"ל הנ"ל מר ניהו חד מקאמייא רבינו אשר מלוניל הביא דבריו מרן החבי"ב בכנסת הגדולה יורה דעה סי' ק"ב אות ג' (אחר שכתב דאפילו האיסור דרבנן כמוקצה וכו' לא בטיל וכו' והני מילי איסור השוה לכל כגון איסור ביצה ומוקצה אבל איסור שאינו שוה לכל אפילו דבר שיש לו מתירין בדרבנן בטל ברוב או בששים כן כתב רבינו אשר מלוניל הובאו דבריו בס' תמים דעים סי' ק"כ עכ"ל ולפום ריהטא נראה שדעתו כדעת מוהרש"ל הנ"ל אמנם צריך לעיין בגוף ספר תמים דעים לראות תנא היכא קאי דמדבריו הנ"ל משמע דרק במידי דרבנן הוא דאמר רב לחלק בין אם האיסור שוה לכל לכשאינו שוה לכל וכן מתבאר מסיגנון לשון הרב כנסת הגדולה הנ"ל ויש לומר דבאיסור תורה מודה רבינו אשר דגם בכי האי גוונא (שאין האיסור שוה לכל) חשיב יש לו מתירין כפשטא דשמעתא דנדרים ד' ט"ן הנ"ל דקאמרינן בפשיטות שאני קונמות דהוי יש לו מתירין דמשמע דלכולי עלמא דינא הכי דנדרים הוי יש לו מתירין ואין כן דעת הגאון רש"ל אלא גם באיסורים של תורה סבירא ליה דליתא לחומרת יש לו מתירין וקא דחי לסוגיא דנדרים מקמי המסקנא דק הערל דדרב אשי ברותא היא ואם כן לא מצינו חבר לסברתו:

הן אמת שראיתי להגאון פרי מגדים בסי' ק"ב בשפתי דעת סק"ב וז"ל כתב הכה"ג דבר שאינו אסור לכל לא הוה דשיל"מ ובטל תמים דעים ק"כ עכ"ל ועיינתי שם וכתב דספק מחוץ לתחום מותר דספק דרבנן שאין אסור לכל אלא לזה שהובא בשבילו בדבר שיש לו מתירין להקל והנה אנן קיימא לן בא"ח סי' שכ"ה סעיף ט' דספק חוץ לתחום אסור כהרי"ף עי"ש ובט"ז אות ז' עי"ש והרי נדרים חשיב יש לו מתירין אף שמותר לכל העולם ולא ידענא לחלק עכ"ל השפתי דעת ומדקשיא ליה על התמים דעים מנדרים דחשיבי יש לו מתירין מוכח דסבירא ליה בדעתו דלאו דוקא באיסורין דרבנן הוא דמחלק בין איסור השוה בכל לאינו שוה בכל אלא גם באיסורי תורה הדין כן ואי הכי מיסתייעא מילתיה דמוהרש"ל מדברי רבינו אשר אך לי הדל נראה שלא אמר רבינו אשר אלא במידי דרבנן:

ועל דברי הגאון נודע ביהודה הנ"ל השיב הגאון קרן אורה בסוגיא דנדרים ד' ט"ן (בד"ה ודרך אגב) דמה שכתב דלרבי ינאי הוא דאיצטריך הש"ס לשנויי דקונמות הוי יש לו מתירין דיש לומר דסובר כרב אשי דיבמות וכו' דמה יאמר לשיטת הרא"ש דלכולי עלמא איצטריך לשנויי דהוי יש לו מתירין ובלאו הכי הא מסקינן הא דרב אשי ברותא היא עכ"ל ובעניותי אין זו תשובה על הנודע ביהודה שכבר כתב שם באותה תשובה דאין להקשות על הרש"ל מדברי הפוסקים אף מדברי הראשונים כי לבו כלב אריה וחולק על הראשונים ורק אם נמצא מפורש בהש"ס שלא כדבריו הא ודאי הויא תיובתיה ואם כן אין להקשות עליו מדברי הרא"ש אם תופס הוא כשיטת הר"ן: שוב ראיתי שהגאון ערוך השולחן ביו"ד סי' צ"ט אות ח"י (בד"ה וראיתי) הביא לשון האור זרוע שמתבאר שסובר כדינו של מוהרש"ל הנ"ל והוא דבתר דשקיל וטרי להוכיח דהיתר בהיתר בטיל מהא דיליף ר"י דמין במינו לא בטיל מדם הפר ודם השעיר וכו' ואם איתא דהיתר בהיתר לא בטיל מה ראיה מדם הפר לאיסור בהיתר וכו' כתב עוד וז"ל ועוד דנתי לפני רבינו שמחה אילו כהן טהור שנתערבה לו תרומה טהורה בחולין ואחר כך נטמא הכהן וכי אינה מותרת כיון שהיה בחולין כדי לבטל את התרומה אף על גב דבשעה שנתערבה היה מותר בחולין ובתרומה ואמר לי הן ואמרתי לו זהו ממש חמץ שנתערב קודם פסח וכו' ולזה השיב לי שאני הכא אי אפשר דליכא כהן טמא בעולם בשעה שנתערבה וכו' עכ"ל וכתב הרב ערוך השלחן נראה דסבירא ליה דכהן טמא שנתערבה תרומה טהורה בחולין לא חשיב יש לו מתירין שיכול לטבול ובדברי רש"ל שאכתוב בסי' ק"ג עכ"ל ובסי' ק"ב אות ט"ז כתב וז"ל כתב רש"ל בפרק הערל סי' ל"ד כהן טמא שנפלה לו תרומה בחולין בטלה במאה ואחד ולא חשיב יש לו מתירין שיכול לטבול וכו' וכבר כתבתי בסי' צ"ט אות י"ז שכן דעת אור זרוע עכ"ל הרי שיש להרש"ל אילן גדול לסמוך עליו בעיקר דינו ומסתמא הוא כוותיה וכטעמיה דלא חשיב יש לו מתירין כיון שלא נאסר לכל אדם וצריך להתיישב בדברי הרבנים מגן אברהם ומחצית השקל ושאר המפרשים בריש סי' שי"ח גבי מבשל בשבת במזיד ולא איסתייעא לי כעת לעיין בדב"ק זולת זה חזיתי אגב ריהטאי בספר תהלה לדוד לידידי הגאון מברדיטשוב יצ"ו בסי' שי"ח אות ה' שתמה על הרש"ל בים של שלמה הנ"ל מנדרים דהוי יש לו מתירין ולא זכר שר מתשובת הנודע ביהודה הנ"ל כיעי"ש והגאון פתחי תשובה ביו"ד סי' ט"ז סק"ב (ציינו ידידי הרה"ג אבד"ק טעלפין יצ"ו בספרו היקר מגדים חדשים בריש סי' ק"ב) על מה שכתב מרן עבר ושחט אותו ואת בנו ביום אחד מותר לאוכלם ויש מי שאוסר וכו' כתב עיין תשובת זכרון יצחק סי' ק"א שכתב דאם שחט אב ובנו ביום אחד מותר לאכול בו ביום אותו שנשחט אחרון כיון דהדבר ספק אי נוהג בזכרים כדלעיל סעיף ב' אם כן הוי ספק ספיקא שמא אינו נוהג ושמא הלכה כהאומרים דבעבר ושחט מותר בו ביום לאוכלם ואף דבדבר שיש לו מתירין לא מהני ספק ספיקא מכל מקום כיון שאין איסורו לכל העולם רק להשוחט עצמו לא דיינינן ביה דבר שיש לו מתירין כדכתב מוהרש"ל בפרק הערל סי' ל"ד עיי"ש ולעד"ן דאנן לא פסקינן כדברי מוהרש"ל הנ"ל שהרי קיימא לן לקמן בסי' ק"ב סעיף ד' דהנודר מדבר מקרי יש לו מתירין והרי גם עתה אינו אסור רק להנודר ואפילו הכי מקרי יש לו מתירין ועיין נודע ביהודה תניינא יו"ד סי' ג"ן ופרי מגדים בסי' ק"ב שפתי דעת סק"ב עכ"ל ונראה דאף למה שהבאתי סמיכת חכמים לסברת מוהרש"ל כנז"ל מכל מקום יפה אמר רב הפות"ח בתשוב"ה דאנן לא קיימא לן הכי כיון שכל הפוסקים פסקו להדיא הקונמות הוי יש לו מתירין אף שכשנאסר לא נאסר לכל אדם: וגם בענין אי תרומה הויא יש לה מתירין שכתבתי בנדפס שם (באות פ"ב ד"ה ולענין) שמרן כסף משנה בסוף פרק חמישי מהלכות נדרים כתב דהויא יש לה מתירין ורבים תמהו עליו דבנדרים אמרינן דלא הוי יש לו מתירין הנה ראיתי עתה בשו"ת הגאון מוהר"ם שיק בחלק א"ח סי' רכ"א שהאריך לפלפל הן בדברי הכסף משנה והן בקושית הראב"ד דלישתרו הגידולין משום זה וזה גורם (אשר מפני קושיא זו הוא שהוצרך מרן לומר דתרומה הויא יש לה מתירין) דלכאורה אינו מובן מאי קשיא ליה הא גידולי תרומה דאסורין מבואר בשבת דף י"ז ע"ב שהוא מי"ח דבר שגזרו בו ביום משום חשש תקלה שמא ישהם לזריעה וכתב ליישב דהא דגידולי תרומה אסורין משמע בין אם נזרעו על ידי ישראל ובין אם זרען כהן וגזרה דשמא משהה להו נראה דשייך דוקא בכהן שישהה לטובת עצמו לזריעה אבל בישראל מסתמא לא חיישינן לשמא ישהה דהרי מצווה ועומד ליתנה לכהן וגם אמרו בירושלמי חזקה אין הגורן מתעקר עד שיתן תרומה וגם אמרו דאין ישראל נחשד להחזיק בתרומה לעצמו שהרי אם היה רוצה היה יכול לפטור בחטה אחת את כל הכרי ואם כן קשה למה אמרו בסתם גידולי תרומה תרומה ומשמע אפילו ביד ישראל כגון שנתערב לו או שזרע תרומה בשוגג ואמאי הא כשזרעה ישראל לא שייכא אצלו הגזירה זו היא קושית הראב"ד ועל זה תירץ הכסף משנה דממנ"פ (דממה נפשך) דביד ישראל אפשר לאיתשולי עלה ואף דאמרינן שם בנדרים כיון דאין מצוה לאיתשולי לא הוי דבר שיש לו מתירין נראה דבכי האי גוונא בישראל שלא קיים עדיין מצות נתינה לכהן אם כן הוא דאיכא מצוה לאיתשולי ובדאיכא מצוה לאיתשולי הוי יש לו מתירין ובזה כתב ליישב מה שהקשה הרב השואל מפסחים דף ז"ך בשאור של חולין ותרומה דאמרינן דצריך שיהא בתרומה לחודה כדי להחמיץ דאם לא כן הוי זה וזה גורם והרי להכסף משנה תרומה הויא יש לו מתירין ואם כן לא מהני זה וזה גורם ולהנ"ל ניחא דשם מיירי לאחר שנתנה לכהן ולאחר שבא ליד כהן לא הוי יש לו מתירין כדאמרינן ביבמות פ"ב אלו תורף דב"ק:

ועל מה שכתבתי בנדפס ליישב דברי מרן כסף משנה ממה שמקשים עליו דמבואר בש"ס דנדרים דתרומה לא הויא יש לו מתירין וכן כתב הוא עצמו בפרק ט"ו ממאכלות אסורות עיין בקונטריס הערות לשדי חמד חלק הכללים סי' ע' אות מה שהבאתי בשם רב אחד יצ"ו שהשיג מסוגיא דזבחים דף ע"ג ע"ב ובמה שכתבתי שם בס"ד:

ועל מה שכתבתי בנדפס בדין שבועה אי הויא דבר שיש לו מתירין כתבו לי הרבנים האחים מוהר"ר אברהם ומוהר"ר צבי יהודה מאמעלאק הלוי יצ"ו מעיר קאליש וז"ל במערכת הדל"ת הביא מעכת"ה דברי תשו' תשובה מאהבה וספר ב"י שכתבו דשבועה לא מיקרי דבר שיש לו מתירין וכן מצאנו אנו בספר מהר"ם שיק (בחיו"ד סי' ק"י) שדיבר מענין זה ומסיק כדבריהם ומעכ"ת הביא דברי הר"מ ז"ל דמפורש בדבריו להיפוך מדבריהם ועל פי זה השיג מעכת"ה על מר"ן עקיב"א שכתב דכל היכא דליכא מצוה לאיתשולי לא הוי דבר שיש לו מתירין הא מדברי הר"מ מוכח דאף דליכא מצוה לאיתשולי נמי הוי דבר שיש לו מתירין דהא שבועה לא הוי מצוה לאיתשולי ואפילו הכי ס"ל להר"מ ז"ל דמקרי דבר שיש לו מתירין ע"כ תוד"ק דמעכת"ה ובענ"ד עמדנו משתומם על גדולי ישראל דאישתמיטתיה להו דברי רבינו הריטב"א בחידושיו על מס' שבועות (דף ד' ע"א) שכתב וז"ל ואם תאמר ואפילו א' למה ילקה דהא התראת ספק הוא שמא ישאל על שבועתו ומצוה נמי איכא ומהאי טעמא חשיבי איסור שבועות ונדרים דבר שיש לו מתירין כדאיתא במסכת נדרים ויש לומר דכיון דמחוסר מעשה הוא דמי יימר דמזדקקן ליה רבנן לא חשיבי התראת ספק דאי לא תימא הכי נזיר ששתה יין וכו' עכ"ל (ולכאורה תמוה לנו דבריו הקדושים דהא הריטב"א בעצמו בחידושיו על מסכת יבמות (דף פ"ח ע"א) כתב וז"ל ואם תאמר היכי אמרינן דבידי' לאיתשולי עלייהו נימא מי יימר וכו' יש לומר שכבר פירש בפרק כירה דכיון דנדרים סגי להו בג' שיודעים פתחי נדרים שפיר אמרינן דמצי לאיתשולי עלייהו דמילתא דשכיח הוא דמזדקקן ליה הדיוטות כאלו עכ"ל ויעיין שם ברשב"א ומפורש יוצא דסבירא ליה דהיכי דסגי ליה בשלשה הדיוטות לא אמרינן מי יימר וכו' ומ"ש הכא דכתב דאמרינן מי יימר וכו' ולחלק ולומר דשאני שבועה ונזירות מנדרים צ"ע ופלא שלא ראיתי מי שהרגיש בזה) ומפורש בהדיא דשבועה הוי דבר שיש לו מתירין וגם מצוה איכא לאיתשולי עליו וגם מפורש בדבריו כדברי רבינו עקיב"א דאי ליכא מצוה לא היה דבר שיש לו מתירין שכתב ומהאי טעמא וכו' מוכח דאי לאו מצוה לא הוי יש לו מתירין (אמר המחבר אפיריון נמטיינהו לתרי צנתרי דדהבא יצ"ו דדלו לן מרגניתא הנ"מ דחד מרבוואתא מר ניהו הריטב"א אשר מפורש יוצא מפה קדשו דשבועה נמי חשיבא יש לו מתירין ודמצוה לאיתשולי ועם כי לא ראיתי דברי הריטב"א עצמם כי לא שכיחי גבאי חידושי הריטב"א לשבועות הא ודאי אהימנותייהו סמיכנא שכן כתב הריטב"א ויפה העירו על גדולי ישראל שהזכרתי בנדפס שנעלם מהם דברי קדשו אמנם למאי דאתאן עלה נראה דאין מזה שום השגה על מה שכתבתי אני הדל שהרואה יראה שגם אני הדל הזכרתי דעות הסוברים דתלי הא דיש לו מתירין בדמצוה לאיתשולי וכבר רבינו עקיב"א עצמו הביא כן משמא דגמרא גבי תרומה ושכן כתבו הרא"ש והר"ן בנדרים ובכל זאת אנכי העירותי עליו שלא היה לו לתפוס בפשיטות כן דהרי הרמב"ם סובר שגם שבועה חשיבא יש לו מתירין ולפי מאי דקיימא לן בסי' ר"ג דאין נשאלין, על השבועה אלא מדוחק מוכח דגם בדאין מצוה לאיתשולי ישנה. לחומרת יש לו מתירין שאין לומר שהרמב"ם סובר דשבועה כנדרים שיש מצוה לאישתולי שאם כן לא אישתמיטו הפוסקים מלכתוב סברתו בשלחן ערוך (מחידושי הריטב"א אין תמיהה שאינם ביד כל אדם) ואי הכי לפי מה שסתמו בסי' ר"ג דשבועה אין נשאלין עליה אלא מדוחק ומתבאר מדברי הרמב"ם דגם שבועה הוי יש לה מתירין שמעינן דלא תליא חומרא דיש לו מתירין במצוה לאיתשולי ולא היה לרבינו עקיב"א לתפוס בפשיטות דתלי במצוה לאיתשולי זאת היתה הערתי בנדפס ומה הועילו חכמים בהבאתם דברי הריטב"א למה שהעירותי אני ההדיוט:

תוכן העניינים

שדי חמד פאת השדה מערכות ב-ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה