שדי חמד פאת השדה מערכות ב-ד· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת ג · סימן יח
גן עדן אם הוא מקום הראוי לצדיקים שנכנסו שם חיים לקיים שם מצות עשה נסתפק הרב נחלת בנימן במצוה ק"ד דשמא המקום גורם ודוקא עולם הזה הוא מקום מוכשר לשמור מצות ה' חקיו ותורותיו ולא בגן עדן ואף אותם שנכנסו חיים לגן עדן כאליהו הנביא ור' יהושע בן לוי פטורים מקיום המצות או דילמא מיתה גורמת פיטור המצות שאין חובת מעשה המצות נמשכות רק בהיותם אדם כלומר מחובר מגוף ונפש ובהפרדם זה מזה אינו אדם וקרא כתיב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם סבת היותו אדם ובחנם גורם לו המצות ולכך כשמת נעשה חפשי מן המצות ואם כן אותם שנכנסו חיים לגן עדן מחוייבים הם לשמור גם שם מצות ה' הואיל וגופן קיים אלו צדדי הספק שלו והביא דבריו הרה"ג מוהרי"ץ פלאג"י יצ"ו בספר יפה ללב ח"א בריש סי' כ"ג וכתב מפורש שלא נסתפק אלא על קיום מצות עשה כציצית ותפילין ודכוותייהו דאילו מצות לא תעשה לא שייכי שם והרב המחבר יצ"ו כתב על דבריו ולא ידעתי למה לא הביא ראיה מאדם הראשון שהיה בגן עדן חי וכתיב ביה ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה ואיתא בתיקונים תיקון כ"א דף ס"ב ע"א לעבדה בפקודין דעשה ולשמרה בפקודין דלא תעשה וכן הוא בתיקון ה"ן דף פ"ח ע"ב דשמעת מינה דגם בגן עדן שייכי מצות לא תעשה וכמו שמצינו באדם וחוה שעברו בגן עדן על ציווי ומעץ הדעת ולי ההדיוט פשוט שכונת הרב נחלת בנימן לומר דמצות לא תעשה ממנין התרי"ג אשר נצטוינו כל ישראל בהן לא שייכי בגן עדן ימה ראיה מעץ הדעת שמצותו בכך ואחד היה ולא יבא ולא יהיה בדומה לו אך לדעתי קשה דנהי דלעבור על לא תעשה בקום עשה לא משכחת לה בגן עדן הרי יש כמה לאווין שהם בהרהור הלב ואלו יתכן אזהרתן גם להעומד חי בגן עדן:
וכתב הרב נחלת בנימן דנפקא מינה לדינא מספק זה באם שיזדמן שיזכה איזה צדיק ליכנס חי בגן עדן אם תהיה אשתו מותרת לעלמא שאם נאמר שפקע מהם חיוב מצות לגמרי תהיה אשתו מותרת כאלו מת ועבר מן העולם ושוב נודע אליו שנסתפק הרב תרומת הדשן בזה ולא ראה מסקנתו לדינא והרב המחבר יצ"ו הביא תורף דברי הרב בפסקים סי' ק"ב וכתב שהרב זרע יצחק עטייה בקונטריס פלפלת כל שהו סי' י"א שקיל וטרי בזה והביא מסקנתו לדינא דלענין דברים שבין אדם למקום דינו כחי ומקיים כל המצות אבל לגבי דידן כגון לענין אשתו וכן לענין קריעה וכיוצא הרי הוא כמת ולא תלי הא בהא וזהו כונת התרומת הדשן שדחה ראית הרב השואל מההיא דבפרק המקבל דף קי"ד ע"א דהוה אליהו בבית הקברות ושאלו ממנו ולאו כהן מר והשיב אין קברי עכומ"ז מטמאים דמוכח מזה דהרי הוא כחי והרב תרומת הדשן כתב שאין משם ראיה וכו' וכונתו כנז"ל וסיים הרב יפה ללב יצ"ו ובכן נתפשט עיקר ספק הרב נחלת בנימן עכ"ל ולפי מה שהעתקתי צדדי הספק שלו כנז"ל נראה שעוד לא נפשט עיקר הספק שכל עיקר הספק הוא אם חייב לקיים המצות גם בהיותו בגן עדן או נימא המקום גורם ואין גן עדן מוכשר לקיום מצות אבל ודאי גם הוא מודה שהצדיק שנכנס חי בגן עדן אם יחזור לבא בעולם הזה כאליהו המלאך הן בעודנו בעולם הזה הרי הוא כחי לכל דבר כיון שבאמת לא מת והרי הדר בארץ ישראל ויצא לחוץ לארץ הרי הוא פטור מכל מצות התלויות בארץ אבל לא שפקע ממנו החיוב ואם ישוב אל הארץ הטובה הדר בריא בחיובא כאשר היתה באמנה טרם צאתו ממנה וכן מי שנכנס חי לגן עדן יש לומר דבעודו שם פטור לפי שאין המקום מוכשר אף שבבואו לעולם הזה הוא חייב במצות מכל מקום הן בעודנו שם הרי זה דומה למי שיושב בחוצה לארץ שאין המקום מוכשר לקיום מצות התלויות בארץ או דילמא המקום מוכשר הוא ורק הנה מיתתו מתיר אף מפקיע והן פוטר אותו לא כן מי שלא מת ואף שהנפקא מינה שהוליד הרב בזה מבואר בדברי הרב תרומת הדשן וכבר הודיע שהגידו לו שנמצאת שאלתו בתרומת הדשן מכל מקום עיקר ספקו היינו אם אותו צדיק חייב לקיים המצות בהיותו בגן עדן נראה שבמקומו עומד:
והנה מדברי הרבנים הנז"ל נראה שדוקא אותם הצדיקים שנכנסו חיים לגן עדן הוא שכשבאים בעולם הזה חייבים בכל המצות אבל שאר צדיקים הרי הם ככל המון ישראל הנאמר עליהם במתים חפשי כיון שמת נעשה חפשי מן המצות וחידוש הוא שלא זכרו שרים דברי רבינו בספר החסידים סי' תתשכ"ט וז"ל ורבינו הקדוש היה נראה בבגדי חמודות שהיה לובש בשבת ולא בתכריכין להודיע שעדיין הוא בתוקפו ופוטר את הרבים ידי חובתם בקידוש היום ולא כשאר מתים שהם חפשי מן המצות כי אם כחי בבגדים כמו שהיה לובש בחייו והצדיקים נקראים חיים אפילו במיתתם ופוטר בקידוש בני הבית עכ"ל וכתב שם מרן חיד"א בפירושו על ספר החסידים וז"ל בקונטריס שם הגדולים ח"א דף ה' ע"ב נחה דעתי בכמה עניינים על פי דברי רבינו ופירשתי בזה מה שאמרו כיון שמת אדם נעשה חפשי וכו' דרוצה לומר סתם אדם על דרך שפירש מוהרש"ח מה שאמרו בגט פשוט דף קס"ד סוף ע"ב אהא דאמר רב שלש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום ובזה ניחא מה שאמרו ז"ל והביאוהו התוספות בספר דעת זקנים פרשת וילך שלקח גבריאל ספר תורה ממה שכתב משה וקורין בו צדיקים במרום בשבת ויום טוב ושני וחמישי עכ"ל:
ואשר דבר בקדשו בס' שם הגדולים הוא במערכת גדולים באות האל"ף בשם רבינו אליעזר בר נתן בנומר קצ"ט דף י"א ע"ד (בד"ה ומ"מ נראין הדברים) שכתב שכמה שנים היה תמיה על מנהג ישראל שמתפללין כשהולכין להשתטח על קברי הצדיקים והרי אין לקרות שמע ולהתפלל תוך ארבע אמות של מת או בבית הקברות כדאיתא בא"ח סי' ע"א ולהרמב"ם לא יצא אף בדיעבד וכן תמה על מה שכתב בספר עמק המלך דאברהם אבינו השלים מנין וכן על מעשה שעשה רבינו האר"י בבית הכנסת וכיוצא עד שמצא דברי ספר החסידים הנ"ל ועל פי דבריו נחה דעתו העליונה בכל החקירות הנ"ל ויותר מהמה ופירש מאי דדייק ר' יוחנן לומר כיון שמת אדם נעשה חפש מן התורה ומן המצות אדם דייקא לאפוקי חסיד אלו תורף דב"ק הרי מכל זה אנו למדים דכל הצדיקים אף אותם שלא נכנסו חיים לגן עדן הרי הם כחיים לענין קיום המצות וראיתי להרב נחמד למראה בח"א בפרק ט' דמסכת כלאים בד' ק"ג ע"ג (בד"ה ובעיקר) שתמה על מה שכתב בספר החסידים שרבי היה פוטר בני ביתו בקידוש דנהי דהצדיקים לא נעשו חפשי מן המצות ומן התורה וכדאמרינן צדיקים אין לה מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר ילכו מחיל אל חיל מ"מ אינם בגדר חיוב במצות אלא כמי שאינו מצווה ועושה ואם כן איך יכולים להוציא אחרים ידי חובתם והלא כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתם וניחא ליה על פי מה שאמרו המקובלים דרבינו הקדוש היה גילגול יעקב אבינו ואמרו רבותינו יעקב אבינו לא מת ודרשו מקרא דמה זרעו בחיים אף יעקב בחיים ואין דעתי העניה נוחה בישוב זה משום דלדידי חזי כונת הספר החסידים שלא על רבינו הקדוש בלבד הוא היה אומר כן אלא על כל הצדיקים סובר כן שיכולים להוציא אחרים משום דסבירא ליה דאין המיתה מפקעת חיובא דמצות אלא לאיניש דעלמא ולא לצדיקים וכנגד היסוד שייסד הרב דאף דלא נאמר עליהם במתים חפשי מכל מקום אינם אלא כמי שאינו מצווה ועושה (אינו כן) אלא הם עומדים בחיובם כמו שהיו בחיים חיותם ושפיר יכולים להוציא אחרים ידי חובתן:
ולפי הנראה דברי מרן חיד"א שבס' שם הגדולים ובפירושו לספר החסידים הנ"ל היו בהעלם עיין רבין חסידא בספר אבות הראש ח"א דף קנ"ג ע"ד שהקשה בהא דאמר ר' יוחנן נעשה חפשי מן התורה ומן המצות מהא דאמר ר' יוחנן במדרש חזית בפסוק דודי ירד לגנו כל מי שהוא עוסק בתורה בעולם הזה אף לעתיד לבא אין מניחין אותו לישן אלא מוליכין אותו לבית מדרשו של שם ועבר וכו' והיינו כדאמרינן בפרק הרואה דף ס"ד תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר ילכו מחיל אל חיל ופירש הר"ן כלומר אפילו לאחר מיתה יעסוק בתורה לפני השכינה והכי איתא במדרש שוחר טוב מזמור פ"ד על פסוק ילכו מחיל אל חיל וכו' וגם במדרש חזית בפסוק ששים המה מלאכות ר' יהודה בר אלעאי פתר בעץ חיים ובגן עדן ששים המה מלאכות אלו ששים חבורות של צדיקים שיושבות בגן עדן תחת עץ החיים ועוסקות בתורה ופירש הרב יפה קול דמיירי מיד אחר המיתה שיעמדו בגן עדן של מטה ושם יעסקו בתורה עד שיזדככו ויעלו לגן עדן של מעלה במתיבתא דרקיעא וכן בזוהר פרשת וישב דף קפ"ה ע"א ר' יהודה אמר כל מאן דאישתדל באורייתא בהאי עלמא זכי לאישתדלא בה לעלמא דאתי וכו' וכו' וכתב ליישב כל זה והכי אמר רב (בד"ה וכשאני לעצמי) דיש לחלק דמה שאמר ר' יוחנן כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות אינו אלא במתים דעלמא והיינו דדייק לומר כיון שמת אדם דמשמע אדם דעלמא אבל צדיקים גמורים אונם חפשים כדכתב בספר החסידים ומתבאר כן מדברי רבותינו במדרשים הנ"ל והא דבעירובין ד' ס"ה ע"א אמרה ליה ברתיה דרב חסדא לרב חסדא לא בעי מר מינם פורתא אמר לה השתא אתו יומי דאריכי וקטיני ונינום טובא ופירש רש"י ימים שהוא בקבר ארוכים לישן וקטנים לעסוק בתורה ובמצות יש לומר דרב חסדא מרוב חסידות וענוה היה מחשב את עצמו כאיניש דעלמא ועוד כתב לחלק דמי שלא עסק בתורה ובמצות בעודנו חי הוא דנעשה חפשי לאחר שמת אבל צדיק שעסק בתורה ובמצות בעולם הזה אינו נעשה חפשי לעולם הבא וכו' אלו דבריו יצ"ו וכיונה דעתו לדברי מרן חיד"א שהבאתי למעלה:
והנה בנדפס במערכה זו אות מ"ה רמזתי בקיצור למה שכתבתי בענין זה במכתב לחזקיאו בסוגיא דשבת דף ל' וציינתי לעיין בס' יפה ללב סי' כ"ג הנז"ל והיו הדברים ההם למראה עיני הרב מוהר"ר צבי יהודה מאמעלאק יצ"ו מעיר קאליש וכתב על זה וז"ל במערכת הגימ"ל אות מ"ה הביא מעכתה"ק בשם הרב נחלת בנימן דצדיקים שמתו בעולם הזה אין מקיימין בג"ע מ"ע אלא שמספקא ליה בצדיקים שנכנסו בו חיים אי מקיימים שם מצות עשה הנה תמיה בעיני על גדולי ישראל דנראה דאישתמיטתיו במכת"ה דברי האב והראש חסידים רבינו יהודה החסיד בעהמח"ס החסידים סי' תתשכ"ט שכתב וז"ל רבינו הקדוש היה נראה בבגדי חמודות שהיה לובש בשבת ולא בתכריכין להודיע שעדיין בתקפו ופוטר את הרבים ידי חובתן בקידוש היום ולא כשאר מתים שהם חפשי מן המצות כי אם כחי בבגדים כמו שהיה לובש בחייו דהצדיקים נקראים חיים אפילו במיתתן ופוטר בקידוש בני הבית עכ"ל אמרי קדוש ויעיין בספר שם הגדולים למרן חיד"א ח"א מערכה א' אות קצ"ט שהביא דברי הספר חסידים הנ"ל ומיישב בזה כמה מאמרי חז"ל כמו שמצינו דאברהם אבינו עליו השלום השלים מנין והרבה כיוצא בו יע"ש וכתב דמשום זה דייק ר' יוחנן כיון שמת אדם נעשה חפשי מן התורה והמצות היינו סתם אדם לאפוקי חסיד כדכתב מהרש"א בפרק גט פשוט יעו"ש ולדעתי ראיה יש להאי פירושא מהא דנקט ר"י נעשה חפשי מן התורה והמצות והא אמרינן בשלהי מסכת ברכות אמר רב חייא בר אשי א"ר תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר ילכו מחיל אל חיל אלמא אפילו אחר מיתה עוסקים בתורה ועיין בר"ן סוף מועד קטן ועל כרחין לומר דהכא קאמר ר"י אסתם אדם הוא דאין להקב"ה שבח בו אחר מיתה לא כן צדיקים הנה מבואר בהדיא דלא מבעיא צדיקים שהלכו לגן עדן בחייהם אלא אפילו צדיקים שמתו מקיימים שם מצות ומחוייבים חיוב ממש כמו בחייו דאם לא כן האיך יכול להוציא רבינו הקדוש את בני ביתו בקידוש הא הוי אין מחויב בדבר וק"ל ומן האמור יש לתמוה על הרב מהרש"א בפרק במה מדליקין דף ל' ע"ב אהא דאמרינן התם לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות קודם שימות שכיון שמת בטל מן התורה והמצות ואין להקדוש ב"ה שבח בו והיינו דאר"י מאי דכתיב במתים חפשי וכו' והקשה המהרש"א וז"ל לכאורה קשה אין זה צריך ראיה דמה עשיות המצות שייך בדבר וע"ש שתירוצו דוחק לפע"ד והוא תמוה הא מבואר מהנ"ל דבאמת אפילו אחר מיתה הוי מחוייב במצות ויש להקב"ה שבח בו כמו בחייו והמהרש"א נקט בפשיטות להיפך דלא שייך אחר מיתה שום קיום מצות ויעיין גם כן בפירוש ברית עולם ממרן חיד"א על ספר החסידים שם שכתב דבזה ניחא מה שאמרו רז"ל והביאוהו תוספות על התורה בפרשת וילך בספר דעת זקנים שלקח גבריאל ספר תורה ממה שכתב משה וקורין בו צדיקים במרום בשבת ויום טוב ובשני וחמישי ע"ש עכ"ל ובפרק השוכר את הפועלים (דף פ"ה ב') איתא דאבות מתפללין בכל יום ועזוה"ק פ' ויחי יע"ש מכל הדין מבואר דבאמת אף בעולם האמת מקיימין המצות וכנ"ל ודברי הגמרא שבת הנ"ל מתפרש יפה אף נעים לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות קודם שימות שכיון שמת נעשה חפשי פירוש שאם לא יעסוק בתורה ובמצות בעולם הזה הוא בטל מן התורה ומצות אחר שימות ואין להקב"ה שבח בו אז אבל צדיקים שעסקו בתורה ובמצות בעולם הזה באמת מקיימים גם שם מצות עשה ואין נעשים חפשי כלל ומנא לן הא דיש חילוק בין צדיקים לסתם אדם לזה מייתי הגמרא והיינו דאר"י דקרא קדריש דסתם אדם נעשה חפשי מן המצות וכדכתב מרן חיד"א בשם הגדולים דר"י דייק כן מן הפסוק דלא כתיב המתים חפשי יעו"ש ודברי פי חכם חן ועל פי הנ"ל יש להתעורר בכמה דברים וצריך לעיין בגמרא שבת דף קנ"א ודו"ק היטב עכ"ד יצ"ו ועיניך תחזינה בספר ברכת שלום (קובץ קטן שנדפס בשנת תרמ"ט ולא ראיתיו עד אחר שנדפסו ספרי שדי חמד וכבדני בו הרה"ג המחבר מוהר"ר שלום צבי הירש אבד"ק ייאנווצא יצ"ו) סי' ה' שנסתפק בספקו של הרב נחלת בנימן בצדיקים שנכנסו חיים לגן עדן אם חייבים במצות ופשיט ליה מדברי הרב תרומת הדשן הנז"ל לפיטורא ויש לפלפל בדבריו וציין לעיין בברכי יוסף אבן העזר בדף י"ז (אות א') ואינו ענין לזה ועוד ציין נפש חיה באבן העזר סי' ג' ואינו מצוי אצלי: