אור ברסלב
שדי חמד פאת השדה מערכות ב-ד מערכת ב › סימן נא

שדי חמד פאת השדה מערכות ב-ד· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת ב · סימן נא

סימן נ

ביטול לא שייך בדבר שתחלת עשייתו ותיקונו בכך כן כתב מרן הבית יוסף ביו"ד סוף סי' דק"ל (בד"ה ובתשובה אחרת) בשם הרשב"א על מה שנותנים לחולים משקין מחומץ ודבש של עכומ"ז דאין להם מקום לסמוך שאם מפני שמתערב בשאר דברים ובטל במיעוטו זה אינו שהרי עיקרו כך וכל שעיקרו כך אינו בטל כענין ארבעה מיני מדינה וכו' ואף על פי שאפילו ודאי יינם שנתערב בטל ברוב לפי שזה דרך מקרה וכל שנתערב דרך מקרה לא החמירו בו עד שיהיה נותן טעם אבל כל שדרכן לעשות כן אסרו ואינו בטל במיעוטו כדרך שאמרו בכבשין שדרך ליתן בתוכן יין וכו' הנה משמעות לשונו הוא שאיסור זה אל מדרבנן וכן כתב הרב מגן אברהם בסי' תמ"ב סוף ס"ק א' (ליישב מה שהקשה עליו) דצריך לומר שסובר הרשב"א דמדאורייתא שרי ומדרבנן אסור ומשמע דמעיקרא סבר דהרשב"א דבר תורה קאמר וכי קשיא ליה על דבריו הוצרך לומר דמדרבנן הוא דאסור וכן הבין בדעתו הרב מחצית השקל ועל זה יפה העיר עליו הגאון נודע ביהודה בתניינא חלק יו"ד סי' נ"ו (קרוב לסוף ד"ה מכתבו) וז"ל ואני תמה על המגן אברהם שמשמעות דבריו הוא שכותב כן מסברא דנפשיה שהרשב"א מדרבנן קאמר ובאמת הדבר מפורש בדברי הראב"ד והרשב"א וכו' עי"ש וכתב עוד בנודע ביהודה דהרמב"ם ורבו רבינו אבן מיגאש חולקים על סברת הראב"ד והרשב"א וכיון שאיסור דרבנן הוא אפשר לסמוך עליהם עי"ש ועיין בספר בגדי יום טוב (על מסכת ביצה) להגאון מוהרש"ק בסוגיא דדף ל"ח במאי דפרכינן וליבטיל מים ומלח לגבי עיסה מה שהאריך לפלפל על פי כלל זה וכן בשו"ת דבר אליהו להגאבד"ק טארלא בסי' ח"י דף כ"א ע"ד ד"ה ומה) נקיט האי כללא וכן בשו"ת תורת חסד להגאון מלובלין יצ"ו בסי' ל"ד אות י"א לענין אתרוג המורכב ועיין פלפול נחמד בזה בס' ילקוט הגרשוני להגאבד"ק מ' לודאש יצ"ו בדף י"א ע"ב:

ואחר זמן רב נזדמן לידי ספר חקרי לב חלק יו"ד ח"ב וראיתו בסימן קצ"א שהאריך הגאון בעיקר דין זה (דביטול לא שייך בדבר שהכשרו בכך) וכתב בדף ר"ס ע"ג וע"ד (בד"ה והנ"ל) דטעם זה דמכשיר המאכל ישנו בכל האיסורים שהם איסורי הנאה דאילו באיסורי אכילה הרי לא אסרו כי אם ממשו של איסור או טעם כעיקר ואילו הכשר המאכל כל דליכא טעם האיסור הרי נתבטל מדינא והכשר המאכל אינו אלא הנאה ובאיסורי אכילה דשרו בהנאה שרי מה שאין כן בכל איסורי הנאה מה בכך דנתבטל הרי נהנה מאיסור ותקנה דיוליך דמי איסור לים לא סגי כיון דהנאת איסור השביח גם את ההיתר ולכן בגבינות הנכרים כאיסורי אכילה הוו ואי לאו טעמא דלא הלכו באיסורין של נכרים אחר נותן טעם הוה שרי וכתב (בד"ה והנה) שמעיקרא היה סבור דטעם זה דהכשר המאכל איתיה אף באיסורי אכילה דחשיב כטעם גמור ולמאן דאמר טעם כעיקר דאורייתא הכי נמי בהכשר המאכל ושכן העלה בחלק ראשון סימן פ"ג דף קס"ז וקס"ח אך עתה נתיישב שיש לחלק ולומר דליתיה כי אם באיסורי הנאה לבד שוב הוקשה לו מדברי הרמב"ם ורבינו עובדיא בפירוש המשנה דפרק ב' דעבודה זרה גבי כבשים של נכרים שמתבאר שגם באיסורי אכילה אוסר גם בלי נתינת טעם והאריך עוד עיין שם:

תוכן העניינים

שדי חמד פאת השדה מערכות ב-ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה