אור ברסלב

שדי חמד פאת השדה מערכות ב-ד· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת ב · סימן נ

סימן מט

ביטול איסור דקיימא לן דאם האיסור ניכר אינו בטל כמו שכתב המרדכי בפרק הזרוע סי' תשל"ו בשם רבינו משולם וכן שגור בפי כל הפוסקים כנודע ועיין בתוספות יבמות פרק הערל ד' פ"ב ד"ה רבי יהודה ובמנחות ד' כ"ב ד"ה ורבי יהודה וכן כתב הרשב"א בחידושיו למסכת שבת ד' כ"ט אההיא דמרבה עצים מוכנים ומבטלן אם הוא מן התורה או דמן התורה בטל גם איסור הניכר ורק מדרבנן הוא דאינו בטל וצריך להשליך האיסור מבואר בסי' תרל"ב דלהרב הלבוש (לשינויא בתרא) הו מדרבנן ולהרב טורי זהב שם בסק"ג ישתקע הדבר ולא יאמר דודאי מן התורה אין ביטול לאיסור הניכר וצריך להשליכו והרב פרי מגדים במשבצות שם כתב שדברי הלבוש מאורן של ישראל צריכים עיון טובא דאם כן למאן דאמר דמן התורה מותר לבטל איסור לכתחלה בטלת כל האיסורין שיניח נבלה אצל שנים דשחוטה וכו' וכן מתבאר ממה שכתב בפתיחה להלכות תערובות (בשער התערובות) חלק ג' פרק ג' שאביא להלן (בד"ה וכתב בהגהות) דאיסור הניכר דאינו בטל הוא מן התורה עי"ש והגאון חתם סופר בשו"ת ליו"ד בסי' עז"ר (בד"ה אבל) כתב דהיכא דנתערב אחד ויש לברר ולהכיר האיסור לא שייך ביטול בשום אופן אף דטורי זהב סי' תרל"ב מייתי בשם הלבוש נגד זה ישתקע הדבר ולא יאמר במחילת כבודו ועיין בכורות דף כ"ה ע"ב בעלי מומין אוסרים בכל שהן ומדפריך התם מכלל דתנא קמא אמר לא וכו' ולא מוקי לה בדוקין שבעין ונתערב באלף דקשה לברר אלא על כרחין כל שניכר איסורו בשום אופן לא שייך ביטול עכ"ל ועם כי לא יכלתי כעת להבין כונתו היכי מוכח מסוגיא דבכורות דלא כהרב הלבוש העתקתי דב"ק למען דעת שדעתו מסכמת לדבר הרב טורי זהב שלא כדעת הרב הלבוש ועיין בחתם סופר א"ח סו' קע"ח (בד"ה והנה הלבוש) מה שביאר בכונת דברי הרב טורי זהב במה שמחלק בין סנהדרין לצל סוכה דבסנהדרין שאון אנו באים ליהנות מן המיעוט רק הולכין אחר הרוב ושבקינן המיעוט לגמרי משום הכי אף דהמיעוט ניכר מהני אבל בסוכה שצריכין אנו לצרף גם המיעוט להרוב כדי להשלים השיעור משום הכי לו מהני כשהאיסור ניכר ועיין בתוספות חדשים בשם הגאון מוהרש"ח בסוף מעילה שכתב מפורש דהיכא דניכר האיסור לא בטיל מדאורייתא וכן מתבאר מדברי מרן המשנה למלך בשביעי מהלכות מעילה הלכה ו' (בד"ה וראיתי) והגאון מליבוויץ בצמח צדק על המשניות בפרק כל שעה משנה א' (בסוף ד"ה בתוס') הביא מה שכתב בתוספות חדשים הנ"ל דאיסור הניכר דלא בטיל הוא מדאורייתא וסיים על זה וז"ל וצ"ע בפרק אלו עוברין ד' מ"ד ע"א בענין הא בטלו להו תבלין וכו' ולכאורה יכולים להכירם ועיין בהלכות סוכה סי' תרכ"ו עכ"ל כנראה שדעתו נוטה דמה שאיסור הניכר אינו בטל הוא מדרבנן וראיתו ודאי אינה מוכרחת ולכן כתב בלשון לכאורה דודאי לא נפלאת לומר דמסתמא השום נימוח בבישול וכן השמן מתערב יפה והיה כלא היה ואינו ניכר כלל ומשום הכי מקשי שפיר הא בטלי להו וכו' ועל כל פנים תמיה לי שלא זכר שר שנחלקו בזה הקדמונים הרבנים הלבוש והטורי זהב כנז"ל והיה נראה להביא תנא דמסייע להרב הלבוש דמן התורה אף באיסור הניכר יש דין ביטול מר ניהו רבינו עובדיא בריש מסכת שקלים גבי כלאים דסאה שיש בה רובע ממין אחר ימעט שפירש ימעט עד שיפחת מרובע ויבטל בתוך הסאה דדבר תורה חד בתרי בטיל אלא שחכמים אסרו מפני מראית עין והם אמרו דפחות מרובע לבית סאה מתבטל ותמה עליו הרב תוספות יום טוב בריש פרק שני דכלאים דלא שייך ביטול ברוב אלא כשאין ניכרין דבניכרין אין שייך לומר ביטול וכו' ובשני מיני תבואות הרי ניכרין וכל שכן בתבואה וקטנית וכונתו מבוארת להקשות על מה שכתב רבינו עובדיא דמן התורה חד בתרי בטיל והרי כיון שניכר אינו בטל מן התורה אך אם נאמר שרבינו עובדיא קאי בשיטת הרב הלבוש דמן התורה גם באיסור הניכר שייך ביטול שפיר קאמר דמן התורה חד בתרי בטיל אלא שראיתי להרב זכרון יהודה בריש פרק שני דכלאים שכתב (על דברי רבינו עובדיא הנ"ל) וקשה איך יוכל להתבטל כיון דניכר לא שייך ביטול כמו שכתב בתוספת יום טוב ועוד הא היתר בהיתר לא שייך ביטול עיין ביו"ד סי' רצ"ט בש"ך ס"ק א' ונראה דהכונה כיון דבכלאים לא אסרה תורה אלא כשרוצה לזרוע כלאים כמו שכתב בתוספות יום טוב לכן אם הוא דבר מועט המין האחר שיערו חכמים שבשיעור רובע לסאה חשוב בעיניו המין האחר ומקרי רוצה לזרוע כלאים מה שאין כן בפחות מרובע לא חשוב בעיניו והוי כמאן דליתא ולא מיקרי רוצה לזרוע כלאים ומשום הכי שרי ולא דמי לביטול איסור בהיתר דהתם הקפידה תורה שלא יאכל האיסור לכן אינו בטל בניכר מה שאין כן כאן כיון דאין חשוב בעיניו וזהו קרי ביטול ולא מיקרי רוצה לזרוע כלאים וממילא לא קשיא גם כן מה שהוא היתר בהיתר ועיין ט"ז סי' תרל"ב ס"ק ג' עכ"ל ולפי זה אין הכרח שרבינו עובדיא סובר כהרב הלבוש כמובן:

ועל תמיהת הרב פרי מגדים על רבינו הלבוש שהבאתי בריש אות זו עיין בספר ילקוט הגרשוני בח"א דף כ"ב סוף עמוד ג' והבאתי תורף דבריו לעיל במערכת האל"ף אות ז' (בד"ה והשגתי) ושם כתבתי להשיב על דב"ק עיי"ש: והא דאיסור הניכר אינו בטל לאו דוקא כשניכר ממש אלא אף אם אינו ניכר עתה כל שאפשר להכירו ולהסירו מתוך ההיתר חשוב כניכר ואין לו ביטול כן מבואר בדברי הרא"ה בבדק הבית בית רביעי שער רביעי (בדיני הכשר כלים בדף פ"ב ע"א מדפוס וויען שנת לישראל לפ"ק בד"ה עוד כתב בכלי שטף ומדפוס הישן הוא דף קכ"ח כן מתבאר מדברי הרב ערוך השלחן א"ח סי' תב"ן אות ו') שעל מה שכתב הרשב"א דכלי שטף שבלע מן האיסור ונאסר ואחר כך נתערב באחרים שראוי לדונו בדבר שיש לו מתירין שהרי אפשר להכשירו בהגעלה אלא דלא מיקרי דבר שיש לו מתירין משום שיש בזה הוצאה והפסד ולכן אמרינן דחד בתרי בטיל על זה השיב דזה אינו דהכא טעמא אחרינא דאין לו ביטול מלבד הטעם שיש לו מתירין דכל היכא דניכר האיסור אין לו היתר ואין לו ביטול ובכל דבר שאפשר להוציא האיסור מתוכו הרי הוא כניכר האיסור וכיון שכן בזה שאפשר בהגעלה ולהפליט האיסור הרי זה כאילו ניכר ואין לו היתר והרשב"א במשמרת הבית שם דחה דבריו וז"ל מה שאמר דרך כלל דכל איסור ניכר אין לו היתר ואין לו ביטול כלל זה אינו שהרי עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביום טוב ניכרים הם ולכתחלה אין מערבין אותם עם רוב עצים מוכנים כדי להסיקם בתנור ואפילו הכי כשנפלו בתוך התנור והן ניכרין אפילו הכי מרבין עליהן עצים מוכנים ומבטלין אותן ברוב ומסיקן וכמו שאמרו גם כן בפרק במה מדליקין גבי מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים וכו' עי"ש ויש לעיין ביו"ד סי' ק"ב סעיף ג' ובשפתי כהן ס"ק ח' ובשאר מפרשים פרי חדש ופרי תואר וכרם שלמה בסי' ק"ב ומרן המשנה למלך בשביעי מהלכות מעילה סוף הלכה ו' הביא דברי הגאון מוהר"י אלפאנדארי שהוכיח מדברי רש"י בסוף מציעא דמטבע חשיב ולא בטיל ממה שכתב רש"י דכיון דתקינו רבנן ארבע זוזים מן התרומה וזה מיחל עליהם ונמצאו לו ארבעה זוזים שאין לצבור חלק בהם ואם קונים מהם קרבנות צבור אינם באים משל צבור ומדלא אמרינן דבטלי הנך ארבע זוזי ברוב שמעת מינה דמטבע חשיב ולא בטיל ועל זה כתב לדחות וז"ל דהכא לא שייך ביטול משום דכל היכא דניכר האיסור אין לו ביטול ובכל דבר שאפשר להוציא האיסור מתוכו הרי הוא כניכר האיסור כדכתב הרא"ה בבדק הבית גבי כלי שטף שבלע מן האיסור ונתערב באחרים דכיון דאפשר בהגעלה ולהפליט האיסור הרי זה כאילו ניכר ואין לו היתר הכי נמי כיון דאפשר ליקח ארבע זוזים וליתנם לשומר הוי כניכר האיסור ואין לו ביטול. ובתוספות חדשים בסוף מעילה כתב לתרץ מה שהקשו התוספות והובא בתוספת יום טוב שם ואם תאמר ליבטיל ברוב וז"ל ונראה דגם מדאוריתא לא בטיל דהא ודאי אם הוא ניכר האיסור לא בטיל דיוכל ליטלו וכאן האיסור הוא הקדושה שעל הפרוטה וזה יוכל ליטלו להחליף על פרוטה אחרת והיא נשארת חולין גמורים מה שאין כן בבהמה עכ"ל וכנראה דאזיל בשיטת הרא"ה הנז"ל דלאו דוקא ניכר ממש אלא כל שאפשר לסלק האיסור דינו כניכר האיסור ועיין פילפול נאה על פי דברי התוספות חדשים הנ"ל בקונטריס שמחה ויום טוב אשר בסוף ספר בית אהרן על הלכות גטין וחליצה להגאבד"ק קארטשין כלל י"ז דף ע"ז (ד"ה ודע):

וכתב בהגהות מלחמת אריה שבשו"ת ברכת רצ"ה לסי' קכ"ב ד' קס"ה ע"א דהא דאין ביטול לאיסור ניכר לאו דוקא כשניכר בחוש הראות אלא אף אם אין ניכר בחוש הראות אלא שהדבר ידוע לכל שאי אפשר להיות באופן אחר כמו ביבמה שרקקה דם שהדבר ידוע שאי אפשר בלא ציחצוחי רוק אף שאינו ניכר חשיב כניכר דמה לנו אם ניכר לעין רואה ומה לנו אם ניכר על ידי עין השכלי הידועה שאי אפשר להיות בענין אחר וכו' אלו תורף דברי הגאון הנ"ל (ועיין בדברי הגאון חתם סופר בספרו תורת משה בפרשת וישב דף ל"ה ע"ג סמוך לד"ה ובזה וכו' והבאתי דב"ק במערכת האל"ף אות קל"ה סק"ד ד"ה ובמה שפסק) שם ולפי דבריו נראה דהוא הדין או כל שכן היכא דהאיסור ניכר על ידי טעימה שיש לומר דחשיב ניכר האיסור ולא בטיל וזו דעת מרן הפרי חדש בסי' ק"ב סק"ח קרוב לסופו דיבש ביבש מין באינו מינו דאפשר להטעימו לקפילא חשיב ניכר האיסור ולא בטיל אמנם הגאון פרי מגדים שם בשפתי דעת סק"ח (בד"ה והפר"ח) כתב על דבריו ואני תמה דהטור והש"ך בק"ט אות ח' מצייר נפרק (צריך להיות נפרך) או שוין במראה וחלוקים בטעמם וכבר התעוררתי בפתיחה ובק"ח וקי"א אבאר עוד עכ"ל הנה מבוארת דעתו כאן לחלוק על הפרי חדש ומוכיח ממה שכתבו הפוסקים דנתערב מין באינו מינו ביבש דבעי ששים היינו בחלוקין בטעמן ושוים במראה וכו' דאף באפשר להכיר האיסור על ידי טעימה יש לו ביטול שלא כדעת מרן הפרי חדש ולדבריו נראה דכל שכן כשאי אפשר להכיר לא בחוש הראות ולא בחוש הטעם רק בחוש השכל נראה דלא חשיב מפני זה ניכר האיסור והוא בטל ומה שציין למה שכתב בפתיחה (להלכות תערובות) כונתו למה שכתב בשער התערובות חלק שלישי פרק שלישי (בד"ה והנה מה שהחליט הפר"ח) וז"ל מה שהחליט הפר"ח בהחלט גמור כל שאפשר לברר על ידי טעימה לא בטיל זה אמת ויציב ואל תשיביני ממה שכתב הטור כגון שנפרד לחתיכות דקות הרי האיסור ידוע ונרגש בטעם בפה אפילו הכי כל שאי אפשר להפריד ולהכיר בטיל הוא אף שטועם טעם איסור יש לומר דגזרת הכתוב היא אחרי רבים להטות אמנם מה יעשה במה שכתב מוהרא"י הביאו השפתי כהן בק"ט אות ח' (כפי מה שהגיה) דשוין במראה וחלוקים בטעמן בטל מן התורה ומדרבנן בעינן ששים והא כשאוכל נרגש טעם האיסור ואפילו מן התורה אסור וכי תימא דאין הכי נמי הא התרומת הדשן בהגהותיו לשערי דורא סי' ט"ל מביא זה אי הוי דבר תורה או דרבנן וכי האי גוונא הוי דבר תורה שהרי יוכל להכיר האיסור בפיו גם בכלי חולב בין בשר בסי' ק"ב שכתב השפתי כהן והבית חדש דבטל ברוב ודאי קשיא דלאחר כך שמבשל בשר ומרגיש טעם החלב הוי דבר תורה ובניכר האיסור לא שייך ביטול כדכתב הפרי חדש עכ"ל הנה עם כי ראש דבריו אמת (דאמר רב זה אמת ויציב) שנראה כמסכים לסברת הרב פרי חדש הנה בסיום דבריו גילה דעתו שחולק עליו וסובר דאין זה נקרא ניכר האיסור לפי מה שהוכיח מדברי רבינו התרומת הדשן ואם כן נראה דלדידיה דבר שאינו ניכר אלא בעין השכל לא הוי ניכר האיסור ויש לו ביטול שלא כדברי הגאון הנ"ל וצריך להתיישב איה"ש:

תוכן העניינים

שדי חמד פאת השדה מערכות ב-ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה