שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני
מפתחות למערכת המים · מפתח פרטי דמצוה הבאה בעבירה
מצוה הבאה בעבירה (כלל ע"ז) נחלק לסעיפים קטנים ואלו פרטי הדברים שבהם:
מה שחילקו התוספות בריש פרק לולב הגזול בין באה המצוה מחמת העבירה לכשאינה באה מחמת העבירה אם כונתם לחילוק שבירושלמי בפרק האורג או הם חילוקים נפרדים (ס"ק א'):
אם הכל מודים לחילוק התוספות (שם בד"ה ובעיקר):
ציון ספרים המדברים בזה, (ס"ק ב'):
איך דעת איזה גדולים בעיקר דין מצוה הבאה בעבירה (שם בד"ה ובדעת):
הרמב"ם אי חייש למצוה הבאה בעבירה (שם בד"ה והנה):
דין מצוה הבאה בעבירה אם הוא מדאוריתא או אינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא (ס"ק ג') בגזל מצרי אי איכא מצוה בעבירה (שם ד"ה וכן תמיה):
כשאי אפשר לאדם לקיים המצוה אלא בדבר של איסור אי אמרינן דאתי עשה ודחי לא תעשה ולא הוי מצוה הבאה בעבירה או דילמא נהי דעתה אי אפשר לו לקיימה אלא בדבר איסור מכל מקום אם מה שאין לו עתה לקיימה בהיתר הוא מחמת שמעשיו גרמו לו על ידי התרשלותו שלא השתדל קודם הזמן להמציא לקיים המצוה בזמנה בהיתר אף שעתה אין באפשרות לקיימה אלא בדבר איסור לא אמרינן אתי עשה ודחי את האיסור אלא אסור משום מצוה הבאה בעבירה (ס"ק ד')
במצוה שהיא על ידי אכילה כגון מצה וכיוצא אי שייך לומר אתי עשה ודחי לא תעשה או לא משום דליכא בעידנא שהרי כשאוכל כל שהו עובר על האיסור משום דחצי שיעור אסור מן התורה ומצוה לא יקיים אלא כשיאכל כזית ואם כן הוי אכילתו מצוה הבאה בעבירה (שם בד"ה ובשו"ת דבר):
אם יש לומר דבקיום מצוה שעל ידי אכילה אין שייך לומר אתי עשה ודחי לא תעשה משום דכיון דאי אפשר לצמצם ויש לחוש שמא יאכל פחות משהו או שמא יאכל יותר מן השיעור משהו והמצוה אינה אלא כזית ואם כן עושה עבירה בלא קיום מצוה (שם בד"ה אחר זמן):
כשקיים המצוה על ידי אכילת דבר איסור אם שייך לומר דלא יצא ידי חובתו משום דהוי מצוה הבאה בעבירה או לא אמרינן בזה מצוה הבאה בעבירה מאחר דאף אם נאמר דלא יצא לא יתוקן האיסור ואיסורא דעבד עבד ולכן יוצא ידי חובתו על דרך שמחלקים הפוסקים בכללא דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני דהיכא דלא יתוקן האיסור אי עביד מהני (שם בד"ה עוד כתב):
אם יש לחלק בדין מצוה הבאה בעבירה לומר דדוקא במידי דהוי איסור חפצא כגזול וכיוצא הוא דאסור ולא במידי דהוי איסור גברא (ס"ק ה'):
אכילת דבר האסור באכילה אי מיקרי איסור גברא או חשיב איסור חפצא (שם בד"ה וגם בעיקר):
מידי דמהני ביה שאלה לחכם אי אמרינן ביה מצוה הבאה בעבירה (שם בד"ה עוד חידש):
במצוה דרבנן אי קפדינן משום מצוה הבאה בעבירה (ס"ק וי"ו עיין בפנים באריכות):
אם במצוה דרבנן יש לחלק בין אם עיקרה דרבנן לעיקרה מדאוריתא (שם):
אם כדי לפסול משום מצוה בעבירה במצוה דרבנן תלוי באם עיקר דין מצוה הבאה בעבירה הוא מן התורה או אף אם דין מצוה הבאה בעבירה הוא מדרבנן פסלינן מדרבנן מצוה דרבנן בבאה בעבירה (שם ד"ה ומריש):
מרור גזול שפוסל הרב פרי חדש מאיזה טעם הוא אם משום דאיתקוש מצה ומרור אהדדי או משום מצוה הבאה בעבירה אף שהוא מצוה מדרבנן ואם הכל מודים בדין מרור הגזול (שם מד"ה אמנם וכו' והלאה):
מרור בזמן הזה דרבנן אי חשיב עיקרו מן התורה משום שבזמן הבית היה מן התורה (שם ד"ה ואעיקרא):
במה שנחלקו ר' יוחנן ושמואל בגזול ביום שני אם פסול משום מצוה בעבירה הלכה כמי (שם ד"ה מתבאר):
אם יש לומר דאף להמתירים לולב הגזול ביום השני היינו משום דמעולם לא היה בשום זמן ביום שני מן התורה אבל מרור אף שהוא מדרבנן אבל כיון שבזמן הבית היה מן התורה יש בו משום דין מצוה הבאה בעבירה (שם בד"ה ובחפשי בספרים):
על הקושיא לדעת הסוברים דבמצוה דרבנן לא חיישינן משום מצוה הבאה בעבירה דאם כן מאי פריך בש"ס על מה שרבי אליעזר שיחרר עבדו והא מצוה בעבירה היא (שם מד"ה ומה שהקשה וכו' והלאה):
קושיא על הרז"ה במאור ריש פרק לולב הגזול דרבי אליעזר לית ליה דין מצוה הבאה בעבירה אם כן מאי פריך בש"ס על רבי אליעזר היכי עביד הכי והא מצוה הבאה בעבירה היא (שם ד"ה אחר זמן):
הא דאמרינן דבמצוה דרבנן לא קפדינן משום מצוה בעבירה אם הוא דוקא בגזול שיש לומר שחכמים הפקיעו ממונו של זה וזיכוהו לו משום הפקר בית דין (שם ד"ה וחידש):
אף מאן דלא חייש במצוה דרבנן לבאה בעבירה מודה דאין לברך משום ובוצע ברך וכו' (שם ד"ה ומה שהקשיתי ובד"ה וראיתי עתה ובד"ה והגאון בשו"ת בית אב):
לענין הלכה במחלוקת זו (אם במצוה דרבנן חיישינן או לא) איך להתנהג (שם בד"ה והעלה):
ואיך דעת מרן בדין זה (שנראין דבריו כסותרים ממקום למקום (שם בד"ה ובפיסקי מרן):
שמן גזול מישראל יש סברא לומר דאף מי שאינו חושש למצוה בעבירה במצוה דרבנן מודה דאינו רשאי להדליק בו נר חנוכה משום דעל ידי ההדלקה מכלה השמן ואינו יכול לקיים מצות השבה ואיך הדין באם הוא שמן גזול מעכומ"ז (שם בד"ה ולהדליק):
קושיא למה שכתב הר"ן בטעם שאין יוצאין בטבל משום דהוי מצוה בעבירה אם כן למאן דאמר מצה בזמן הזה דרבנן והויא מצוה דרבנן שאין עיקרה מן התורה ולא פסלינן בה משום מצוה בעבירה אמאי אין יוצאין בטבל (שם בד"ה ובעיקר):
אם גירסת התוספות והרא"ש והרמב"ם היא כגירסתנו גבי הא דרבי אליעזר שיחרר עבדו וכו' דפרכינן והא מצוה בעבירה היא או לא גרסי האי פירכא כלל (שם ד"ה ועל מה):
מה טעם לא פריך הש"ס פירכא הנ"ל בפרק השולח כדפריך בברכות (שם ד"ה ועל מה ובד"ה ומה שדקדק):
קושיא למאן דאמר דמאי דאמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה הוא מדרבנן וקרא אסמכתא מאי פריך הש"ס אהא דשיחרר רבי אליעזר את עבדו להשלימו לעשרה והא מצוה בעבירה היא הא שמואל לית ליה במצוה דרבנן דין מצוה הבאה בעבירה (שם בד"ה ועל פי):
בעבירה דרבנן אי חיישינן משום מצוה הבאה בעבירה (ס"ק ז) אם אינו איסור בעצם אלא יומא הוא דקגרים (שבת יום טוב) והוא איסור דרבנן אי קפדינן משום מצוה בעבירה (שם בד"ה והגאון שער המלך):
אם הסוברים דבמצוה דרבנן לא קפדינן משום מצוה בעבירה מודים דבעבירה דרבנן במצוה דאוריתא קפדינן או לא כי אלא כמחלוקת בזה כן מחלוקת בזה (שם בד"ה הן אמת):
בגזל דרבנן דליתיה בהשבה אי קפדינן משום מצוה בעבירה או לא (שם בד"ה הן אמת ובד"ה ולפי):
אם עשה מצוה בעבירה בשוגג אם יש בזה דין מצוה הבאה בעבירה ולא יצא ידי חובתו (ס"ק ח'):
אם יש לומר דדין מצוה הבאה בעבירה בשוגג תלוי באי דרשינן טעמא דקרא דאז גם בשוגג יש דין מצוה הבאה לאי לא דרשינן (שם בד"ה אחר זמן):
אם יש מקום לחלק לענין דינא בין איסור תורה דביה אפילו בשוגג איכא משום מצוה בעבירה לאיסור דרבנן דבשוגג ליכא משום מצוה בעבירה (שם ד"ה אולי):
אף דדין מצוה בעבירה הוא אף כשהעבירה בשוגג מכל מקום אם העבירה היא באונס לא חשיבא עבירה ולא הוי מצוה הבאה בעבירה או לא שנא (ס"ק ט'):
חקירת הפוסקים למאן דאמר דיוצא ידי, חובת פריה ורביה אף בהוליד ממזר הא הוי מצוה הבאה בעבירה:
וכן קשה לסברת הרז"ה בספר המאור שאם אכל חמץ בערב פסח קיים עשה דתשביתו הא הוי מצוה הבאה בעבירה (שם בד"ה ובעיקר חקירת):
דבר שיש תקנה לאיסורו ויש בידו לתקנו כגון טבל וכיוצא אם קיים המצוה בו קודם שנתקן אם יוצא ידי חובתו (ס"ק יו"ד):
מה שאין יוצאין במצה של טבל מאיזה טעם הוא אם משום מצוה הבאה בעבירה או משום דלא חשיב שלכם (שם בד"ה וגם יש):
מצה גזולה אם פיסולה הוא משום שאינה שלכם (שם):
אף למאן דאמר דבדבר שיש בידו לתקנו לא קפדינן משום מצוה הבאה בעבירה מכל מקום אם יהי' האופן שבאם נאמר דלא יצא ידי חובת המצוה יהיה נתקן שלא עשה איסור ואם נאמר דלא קפדינן משום מצוה בעבירה בזה יהיה המעשה שעשה מעשה של איסור בכי האי גוונא קפדינן משום מצוה הבאה בעבירה ואמרינן דלא יצא כדי שיתוקן שלא יהיה איסור במה שעשה (שם בד"ה ועל מה שהקשיתי):
הא דקפדינן משום מצוה הבאה בעבירה ואמרינן דלא יצא ידי חובת המצוה היינו דוקא כשיש עוד להעבירה ענין בהמצוה אבל אם העבירה כבר נגמרה כגון שעשה מצוה על ידי אכילת דבר האסור שהעבירה כבר נעשית ואי אפשר להוציא בלעו מפיו ולא יתוקן האיסור במה שנאמר דלא יצא ידי חובתו אם בענין כזה לא קפדינן בדיעבד משום מצוה הבאה בעבירה דומיא למאי דכיילו לן במילתא דאמר רחמנא לא תעביד דלא אמרינן דאי עביד לא מהני אלא אם בזה יתוקן שלא יהיה איסור או דילמא אין לחלק בזה (ס"ק י"א):
דוקא לענין דיעבד הוא שיש מקום לחלק כנז"ל אבל לכתחלה אין חילוק (שם):
מה שפסול מצוה הבאה בעבירה אם הוא דוקא לכתחלה או אף בדיעבד (סעיף קטן י"ב):
מה שפסול משום מצוה הבאה בעבירה אם הוא דוקא לאותו שעשה העבירה או אף לאחר שלא עשה שום עבירה פסול (סעיף קטן י"ג):
אם כתב תפלין בשבת אם פסולים להכותב ולאחרים ואם כשרים מטעם ספק ספקא (שם):
בדבר שעל ידי האיסור נעשה חתיכה דאיסורא כמו אשירה וכיוצא אם יש לומר דכולי עלמא מודו דאסור גם לאחרים (שם):
מצה שהוציאוה בשבת מרשות לרשות אי פסולה משום מצוה הבאה בעבירה כמו מצה גזולה או יש לחלק:
אם האיסור הוא מחמת הזמן שהוא שבת או יום טוב שאם היה עושה דבר זה בחול לא היה שום איסור אם יש בזה משום מצוה הבאה בעבירה (שם בד"ה משמע שכונתו וכו' ומשם והלאה):
אם יש לחלק באיסור דרבנן בין איסור שהוא בעצם לאיסור שהוא מחמת הזמן (שם בד"ה ובשו"ת תורת):
אם העבירה נעשית על ידי עכו"ם בציווי ישראל אי איכא משום מצוה בעבירה (שם בד"ה ובעיקר הכלל):
אם עשה ציצית בשבת (שם בד"ה אם עשה):
אף מאן דלא חייש משום מצוה הבאה בעבירה היינו דוקא כשאין העבירה תלויה בקיום המצוה דבין אם נאמר שיצא ידי חובת המצוה. ובין אם נאמר שלא יצא העבירה היא נעשית כגון לולב הגזול דבין אם נאמר שאם נטלו יצא ידי חובתו ובין אם נאמר שלא יצא מכל מקום עבירת הגזל עבירה היא. אבל בדבר שהעבירה לא תחשב עבירה אלא על ידי קיום המצוה שאם נאמר שקיים המצוה הוא שנמצא שעשה עבירה אבל אם נאמר דהוי מצוה בעבירה ולא קיים המצוה ממילא אין כאן עבירה כגון שעשה המצוה באיסורי הנאה שאם נאמר דלא חיישינן משום מצוה הבאה בעבירה וקיים המצוה נמצא זה נהנה מקיום המצוה ועושה עבירה שנהנה מאיסורי הנאה ואם נאמר דלא קיים המצוה נמצא שלא עבר עבירה. הנה בכי האי גוונא כולי עלמא מודו דחיישינן למצוה הבאה בעבירה ואמרינן דלא יצא ידי חובת המצוה ונמצא שלא עבר עבירה (ס"ק י"ך בשם הרמב"ן והרשב"א):
אם הרמב"ם סובר כחילוק הנ"ל (שם בד"ה וכיוצא לזה):
אם התוספות סוברים כחילוק הנ"ל (שם בד"ה ובדעת התוספות):
אם אפשר לחלק בין מצוה שהיא חובת היום (כשופר ולולב) למצוה שאינה חובת היום ואפשר לקיימה למחר (שם):
עיקר חילוק הנ"ל בריש סעיף קטן זה אינו אלא כשאין בדבר הנאת הגוף כי אם הנאת המצוה בזה הוא דשייך לומר דאמרינן שלא יצא ולא יהיה נחשב שנהנה כדי שלא יעבור עבירה אבל אם היה בקיום המצוה גם הנאת הגוף לא אמרינן כחילוק הנ"ל שהרי הנאת הגוף שכבר נהנה אי אפשר לנו להפקיעה (שם בד"ה ומתבאר):
יש מקום לומר בהיפך מעיקר חילוק הנ"ל אבל יש סתירות רבות לזה ונשאר חילוק הנ"ל שריר וקיים (שם בד"ה ובשו"ת דבר משה):
אם עיקר חילוק הנ"ל הוא דוקא במצוה דאוריתא או אף במצוה דרבנן (שם בד"ה וביאר שם):
אף מאן דאית ליה מצוה הבאה בעבירה מכל מקום אם על ידי קיום המצוה תפקע העבירה יוצא ידי המצוה (שם ד"ה ובעיקר):
הא דפסלינן משום מצוה בעבירה אם הוא דוקא כשבשעת קיום המצוה עושה עבירה כגון גזול דבשעת המצוה כל שאינו מקיים מצות השבה הרי הוא עובר עבירה אבל אם קודם עשיית המצוה כבר נגמרה העבירה כגון שמיעט את הענבים שבהדס ואחר כך בא לצאת בו דהעבירה כבר נגמרה קודם עשיית המצוה ליכא משום מצוה הבאה בעבירה או לא שנא (ס"ק ט"ו):
דין הנ"ל שנוי במחלוקת ר"י ורבינו תם דלר"י אם קודם עשיית המצוה קנאו הגזלן ליכא משום מצוה בעבירה ולרבינו תם כל שמתחלה בעבירה בא לידו אף שקודם המצוה כבר קנהו איכא משום מצוה בעבירה (שם בד"ה אמנם):
כשבשעת עשיית המצוה נעשית עבירה אף מאן דלא יליף מצוה בעבירה אינו יוצא משום כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני (שם בד"ה וכתב עוד):
במחלוקת ר"י ורבינו תם הנז"ל איך היא דעת הרמב"ם (שם בד"ה ובדעת הרמב"ם):
ואיך דעת רש"י והרמב"ן (שם בד"ה וכתב עוד):
אם יש לומר דבעבירה דאוריתא קפדינן למצוה בעבירה אף אם כלתה העבירה קודם קיום המצוה אבל בעבירה דרבנן כיון שכלתה העבירה קודם עשיית המצוה לא חיישינן משום מצוה הבאה בעבירה (שם בד"ה ובספר בית מנוחה):
כשאפשר לקיים המצוה בלתי עבירה וזה עשאה בעבירה לא קפדינן בהא משום מצוה הבאה בעבירה (ס"ק ט"ז):
דוקא כשבענין שעשה המצוה באיסור היה אפשר לו לעשותה בהיתר דהיינו גוזל לולב מחברו ביום שני ונטלו והרי היה אפשר לו ליטול מחברו שלא על מנת לגזלו אלא בשאלה והיה יוצא בזה ביום שני בהא לא קפדינן משום מצוה בעבירה אליבא דשמואל אבל אם עשה המצוה בענין אחד באיסור אלא שהיה אפשר לו לעשותה בענין אחר בהיתר כגון שגזל לולב מחברו ונטלו לצאת בו והוא יש לו לולב שלו שהיה יכול לצאת בו ולא יצא בשלו ויצא בהגזול בכי האי גוונא ודאי יש בו משום מצוה הבאה בעבירה ופסול לכולי עלמא דגרע טובא ושנאוי לפני ה' (שם בד"ה והגאון כתב סופר):
במכשירי מצוה כשחיטת חולין ונטילת ידים אי קפדינן משום מצוה הבאה בעבירה (ס"ק טו"ב):
מצוה התלויה בדבור כגון להתפלל מתוך סדור תפלה הגזול אי איכא משום מצוה הבאה בעבירה (ס"ק ח"י):
הא דמצוה הבאה בעבירה פסול אם הוא דוקא כשהעבירה הולידה את המצוה ולא כשהוא בהיפך שהמצוה הולידה את העבירה כגון שגזל ערבה שאין בעצמותה שוה פרוטה ואין כאן עבירה אלא שעל ידי חשיבות המצוה שוה פרוטה ליכא משום מצוה הבאה בעבירה או לא שנא (ס"ק י"ט).
אף מאן דלא חייש למצוה הבאה בעבירה היינו דוקא כשאין העבירה מתחזקת על ידי עשיית המצוה אבל אם על ידי קיום המצוה תתחזק העבירה כולי עלמא מודו דחיישינן משום מצוה הבאה בעבירה (ס"ק כ'):
אם המצוה מסייעת להקנין אם יש בזה משום מצוה בעבירה, (ס"ק כ"א):
בגזל מצרי אי איכא משום מצוה הבאה בעבירה (ס"ק כ"ב):
שמואל דלית ליה מצוה בעבירה אם הוא דוקא במצוה דרבנן או אף במצוה דאוריתא (ס"ק כ"ג):
איך דעת ריש לקיש בדין מצוה הבאה בעבירה (בס"ק כ"ד בד"ה וריש לקיש):
בשלשה פנים מצינו מצוה בעבירה. א) מותר ומצוה לעשות כן. ב) לכתחלה אסור ואם עשה יצא ידי המצוה. ג) אסור ולא יצא ידי חובת המצוה (כ"ד):