שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני
מפתחות למערכת המים
דלא חייש אם הוא רק מדאוריתא או אף מדרבנן לא חייש (קע"ט):
מיתה בידי שמים וכרת (ק"פ):
מכאן סמכו חכמים (רמ"ב):
מכה בנו הגדול (ר'):
מכין אותו עד שתצא נפשו (קפ"ג):
מכין ועונשין שלא מן הדין (רי"ג):
מכירה לעכו"ם איסור שאינו ניכר (רי"ד):
מכירה דבר שאסור בהנאה (רט"ו):
מכת מרדות אם מכין על הספק (קפ"א):
ואם מכין על כל הלאוין שאין בהם מלקות (שם):
ואי מכת מרדות בעי התראה (קפ"ב):
ואם מכין מכת מרדות על השוגג ולאשה שם):
מכת מרדות אם איכא אדרבנן כשלוקה משום איסור תורה (קפ"ד):
מכת מרדות כמה היא אם היא ארבעים כמספר של תורה או פחות או באומד וכיוצא (שם):
מלאכה בחול המועד ובערב פסח אם אסורא מדאוריתא (ר"א):
מלאכים אם יודעים מה שבלב האדם (ר"ב):
מלוה אי הוי ככסף לענין קנין (ר"ג):
מליח כרותח (ר"ד):
ושיעור מליחה כמה הוא (שם בד"ה ובמה):
מליחה בשבת (ר"ה):
מליחה דקרבנות (ר"ו):
מלך שמחל על כבודו וכו' (צ"ב):
מלקות לעד אחד המעיד בעבירה אם הוא מלקות של תורה (פ"ד):
מלקין על לא טוב' שמוע' (כלל קפ"ה):
מילתא דאתיא מקל וחומר והיקש. וביניייא. וסברא וגזרה שוה והלכה למשה מסיני (מכלל כ"ב עד כ"ז וכלל ק"ע):
מילתא דלא רמיא עליה דאיניש (קע"א):
מילתא דלא שכיח ודשכיח. (בק"ע קע"ג עק"ד):
ממונא בתר איסורא גריר או בהיפך (קפ"ו):
ממזר אם מצווה אפריה ורביה ואם מצווים להחיותו (קפ"ז):
ממזר אם איתיה ביבום וחליצה (קפ"ח):
המותר לפיך (קפ"ט):
מנהג. (ל"ז ל"ח רט"ז רטו"ב):
(בסוף מפתחות מערכה זו יש מפתח פרטי לתורת המנהגות עיין שם):
מנות (ק"ץ):
מניעת הריוח (פ"ה):
מסייע אין בו ממש אי אמרינן במלאכה דאוריתא (קי"א):
ואם הא דמסייע אין בו ממש הוא דוקא מן התורה או אף מדרבנן
מותר (שם):
מסייע ליה (קצ"א):
מסתברא מילתיה דרב (קב"ץ):
מעות קונות אם לא נתן מעות אלא פסק דמים על החפץ וכתב שטר על המעות אי מהני במקום מעות (כלל קצ"ג):
מעלין בקודש דבר שאינו ראוי לקדושה חמורה ואם לא יעשו ממנו קדושה קלה יצטרכו לגנזו אם מותר להורידו לקדושה קלה (צד"ק):
אי מהני תנאי לדין מעלין בקדש (שם בד"ה ודין זה):
אם מאי דאמרינן במידי דשררה מעלין בקדש הוא מן התורה (שם בד"ה וכתב):
אם דוקא אחרים הוא דאין מורידין אותו אבל הוא עצמו רשאי (שם בד"ה ומה):
מעקה שוכר בית מחבירו חייב מדרבנן ואם שוכר מעכו"ם מה דינו (קצ"ה):
אם צריך לברך על מצות מעקה כבכל המצות (שם):
מעשה ידיה לבעלה (ר"ז):
מעשה בחסיד אחד (ר"ח):
מעשים בכל יום (ר"מ)
מעשר פירות האילן (ר"י):
מעת לעת או מקצת היום ככולו (ק"ד ק"ה):
(בסוף מפתחות מערכה זו יש מפתח פרטי לדינים אלו):
מפיהם ולא מפי כתבם (רי"א):
מפלת אי אית לה קול (רי"ב):
מצוה (ט"ן ס' צ"ג, קל"ג קל"ד קצ"ו קצ"ז קצ"ח):
(בסוף מפתחות מערכה זו יש מפתח פרטי לזה עיין שם):
מצוה הבאה בעבירה ע"ז):
(בסוף מפתחות מערכה זו יש מפתח פרטי לדין זה עיין שם):
מצות בטילות לעתיד לבא (רי"ח):
מצות לאו ליהנות ניתנו (צ"ד צ"ה צ"ו צ"ז צ"ח צ"ט):
(בסוף מפתחות מערכה זו יש מפתח פרטי לדינים אלו):
צוה לקיים דברי המת (רי"ט):
מצות עשה דקימא לן דכופין עליה ע"ט):
מצות עשה שהזמן גרמא (בסוף מפתחות מערכה זו יש מפתח פרטי לדינים אלו):
מצות עשה שמתן שכרה בצדה אין בית דין של מטה מוזהרין עליה אם רוצה לומר שאין נענשים אם לא כפו אבל מוזהרים לכוף (ק"ו):
במצות עשה שיש בה לאו אם כופין אף שמתן שכרה בצדה (ק"ז):
אם המתן שכר הכתוב בצדה הוא שכר בעולם הזה אם בית דין מוזהרים עליה (ק"ח):
מצות שילוח הקן אי חשיבא מתן שכרה בצדה ואין בית דין מוזהרים עליה (ק"ט):
מצות תלמוד תורה אי חשיבא מתן שכרה בצדה וכו' (ק"י):
מצטער פטור מסוכה (ר"ך):
מצרן (רכ"א):
מצת מצוה דבעיא שימור אם הוא מדאוריתא (ק'):
מקח וממכר בשבת אם אסור מדאוריתא (רכ"ב):
מקח וממכר כשיש לו לקנות ולמכור מישראל וממצרי דעמיתך קודם אם הוא אף כשמוזיל המצרי (רכ"ג):
מקח טעות מחמת חשש איסור (חל"ק).
מקצת היום ככולו או מעת לעת (ק"ד דר"ך):
(בסוף מפתחות מערכה זו יש מפתח פרטי לזה):
מקרא נדרש (ע"ח):
מר אם אומר הרב לתלמידו (רכ"ה):
מראית עין (פ' ק"א רכ"ו רכ"ז רכ"ח):
בסוף מפתחות מערכה זו יש מפתח פרטי לזה):
מריקה האמורה בקדשים (לק"ט):
משום איבה באיזה עניינים חיישינן משום איבה (קמ"א):
ואי שרינן איסור דרבנן משום איבה (שם):
משום רבי פלוני כשאומר בש"ס כן אם הוא מפני שלא היה רבו מובהק או אף ברבו מובהק אומר כן (רכ"ט):
משום רבי פלוני אם אומר כן גם כשבעל השמועה היה בזמנו (ר"ל):
משום שנאמר הרגילות בש"ס הוא לומר על איזו ראיה שמביא שנאמר משיכה ולפעמים אומר משום שנאמר מאיזה טעם הוא (קמ"ג) משיכה במתנה אם היא מדאוריתא לרבי יוחנן דאמר מעות קונות (פ"א פ"ב):
ואי מהני משיכה בעכו"ם הקונה מישראל או בהפך (שם):
ובעיקר דין משיכה דהיא תקנה
דרבנן אם גם במקום מצוה העמידו דבריהם (שם):
מה שנחלקו הפוסקים אי מהניא משיכה על ידי שליחות עכו"ם (שם):
משמע להו אם רוצה לומר שכן האמת (רל"א):
משנה לא. זזה ממקומה אי אמרינן בבריתא (רל"ב):
משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי אם דוחה לכללא דאין הלכה כשיטה (פ"ג):
אם דוקא במשנה הלכה כמותו או גם בבריתא (רל"ג):
ואם הלכה כמותו אף נגד רבים (רל"ד):
מת דאסור בהנאה אם הוא מן התורה (ק"ב):
ואם המת ומשמשיו תופסים דמיהן (שם ד"ה ומה שכתבתי):
על מה שנתפשט המנהג ליטול שכר כתף להוצאת המת ועל הקבורה וכו' אי אסור דהוי משתכר באיסורי הנאה וגם דמה אני בחנם וכו' (שם בד"ה ושם):
עור המת והשער אם מותר בהנאה (שם בד"ה ועל עור ובד"ה והגאון):
מת עכו"ם אם אסור בהנאה (כלל ק"ג):
ובעבד הקנוי לישראל (שם בד"ה ועל מה והנמשך ובד"ה והנה):
ואם טומאת אהל דמת עכו"ם תלוי בפלוגתא דהנאתו (שם בד"ה ואם מת):
מתוך שאינו יכול לישבע משלם אם הוא מן התורה (רל"ה):
אם יש חילוק בין כשאין התובע יודע שהנתבע אינו יודע לכשהתובע יודע שאין הנתבע יודע (רל"ו):
מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך (רל"ז):
מתיבי שהוא לפשיטות שאלה וכן לסייעתא (רל"ח):
מתנה הנותן לחבירו דבר בסתם אי אמרינן דלמתנה יהביה ליה או מצי אמר דלפקדון יהביה (רל"ט):
מתנה בשבת אי שרי (ר"מ):
מתנה על מנת להחזיר (רמ"א):
מפתח פרטי למצוה
מצוה שמן התורה אפשר לקיימה באופן אחד ורבנן אסרו אותו האופן והצריכו לקיימה בענין אחר אם אי אפשר לקיימה באופן שתקנו רבנן אם יכול לצאת באופן של תורה (כלל טן):
מצוה דאוריתא שברור לו שאינו חייב בה אלא שמפני שיש מי שמחייבו לה רוצה להחמיר לקיימה בלא ברכה אם רשאי או לא (ס'):
מצוה דכתיב בה לכם אם אפשר לקיימה באיסורי הנאה (צ"ג):
מצוה לפעמים נאמר אף בדבר שהוא לעכב ונאמר גם כן על דבר שהוא רק דבר הגון (קל"ג):
מצוה מי שפטור מאיזו מצוה ויש בידו להביא עצמו לידי חיוב אם צריך הוא להשתדל להביא עצמו לידי חיוב במצוה או לא (קל"ד):
אם יש להחמיר בענין קיום המצוה שלא לעשותה בדבר שמותר לדבר הרשות (שם בד"ה ודבר):
מצוה שהתחיל לעשותה בענין שאינו מן המובחר ואחר שהתחיל בה נזדמן לעשותה מן המובחר אם פוסק כדי לעשותה מן המובחר (קצ"ו):
לשון מצוה אם שייך על מה שאינו מדאוריתא (קצ"ז):
מצוה שעושה כשהוא ישן אם יוצא ידי חובתו קצ"ח):
מצוה אם צריך לקיימה בממונו ולא בחנם (שם בד"ה ואם):
אם לחזור על הפתחים משום לקיים המצוה (שם בד"ה ומי):
שלא להרהר בצרכי קיום המצוה כשהוא במבואות המטונפות (שם בד"ה ומכבוד):
אם לברך בספק מצוה דאוריתא (שם בד"ה ומצוה דאוריתא):
אם מסופק במצוה דאוריתא דקיימא לן דצריך לקיים מספק אם הוא דוקא כשעל ידי שיעשה המצוה עתה יצא בבירור מידי הספק או לא שנא (שם בד"ה והא):
מצוה שעושים הרבה בני אדם בשותפות אם נוטל כל אחד שכר על כל המצוה או רק לפי חלקו (שם בד"ה ומצוה שעושים):
מפתח פרטי דמצוה הבאה בעבירה
מצוה הבאה בעבירה (כלל ע"ז) נחלק לסעיפים קטנים ואלו פרטי הדברים שבהם:
מה שחילקו התוספות בריש פרק לולב הגזול בין באה המצוה מחמת העבירה לכשאינה באה מחמת העבירה אם כונתם לחילוק שבירושלמי בפרק האורג או הם חילוקים נפרדים (ס"ק א'):
אם הכל מודים לחילוק התוספות (שם בד"ה ובעיקר):
ציון ספרים המדברים בזה, (ס"ק ב'):
איך דעת איזה גדולים בעיקר דין מצוה הבאה בעבירה (שם בד"ה ובדעת):
הרמב"ם אי חייש למצוה הבאה בעבירה (שם בד"ה והנה):
דין מצוה הבאה בעבירה אם הוא מדאוריתא או אינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא (ס"ק ג') בגזל מצרי אי איכא מצוה בעבירה (שם ד"ה וכן תמיה):
כשאי אפשר לאדם לקיים המצוה אלא בדבר של איסור אי אמרינן דאתי עשה ודחי לא תעשה ולא הוי מצוה הבאה בעבירה או דילמא נהי דעתה אי אפשר לו לקיימה אלא בדבר איסור מכל מקום אם מה שאין לו עתה לקיימה בהיתר הוא מחמת שמעשיו גרמו לו על ידי התרשלותו שלא השתדל קודם הזמן להמציא לקיים המצוה בזמנה בהיתר אף שעתה אין באפשרות לקיימה אלא בדבר איסור לא אמרינן אתי עשה ודחי את האיסור אלא אסור משום מצוה הבאה בעבירה (ס"ק ד')
במצוה שהיא על ידי אכילה כגון מצה וכיוצא אי שייך לומר אתי עשה ודחי לא תעשה או לא משום דליכא בעידנא שהרי כשאוכל כל שהו עובר על האיסור משום דחצי שיעור אסור מן התורה ומצוה לא יקיים אלא כשיאכל כזית ואם כן הוי אכילתו מצוה הבאה בעבירה (שם בד"ה ובשו"ת דבר):
אם יש לומר דבקיום מצוה שעל ידי אכילה אין שייך לומר אתי עשה ודחי לא תעשה משום דכיון דאי אפשר לצמצם ויש לחוש שמא יאכל פחות משהו או שמא יאכל יותר מן השיעור משהו והמצוה אינה אלא כזית ואם כן עושה עבירה בלא קיום מצוה (שם בד"ה אחר זמן):
כשקיים המצוה על ידי אכילת דבר איסור אם שייך לומר דלא יצא ידי חובתו משום דהוי מצוה הבאה בעבירה או לא אמרינן בזה מצוה הבאה בעבירה מאחר דאף אם נאמר דלא יצא לא יתוקן האיסור ואיסורא דעבד עבד ולכן יוצא ידי חובתו על דרך שמחלקים הפוסקים בכללא דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני דהיכא דלא יתוקן האיסור אי עביד מהני (שם בד"ה עוד כתב):
אם יש לחלק בדין מצוה הבאה בעבירה לומר דדוקא במידי דהוי איסור חפצא כגזול וכיוצא הוא דאסור ולא במידי דהוי איסור גברא (ס"ק ה'):
אכילת דבר האסור באכילה אי מיקרי איסור גברא או חשיב איסור חפצא (שם בד"ה וגם בעיקר):
מידי דמהני ביה שאלה לחכם אי אמרינן ביה מצוה הבאה בעבירה (שם בד"ה עוד חידש):
במצוה דרבנן אי קפדינן משום מצוה הבאה בעבירה (ס"ק וי"ו עיין בפנים באריכות):
אם במצוה דרבנן יש לחלק בין אם עיקרה דרבנן לעיקרה מדאוריתא (שם):
אם כדי לפסול משום מצוה בעבירה במצוה דרבנן תלוי באם עיקר דין מצוה הבאה בעבירה הוא מן התורה או אף אם דין מצוה הבאה בעבירה הוא מדרבנן פסלינן מדרבנן מצוה דרבנן בבאה בעבירה (שם ד"ה ומריש):
מרור גזול שפוסל הרב פרי חדש מאיזה טעם הוא אם משום דאיתקוש מצה ומרור אהדדי או משום מצוה הבאה בעבירה אף שהוא מצוה מדרבנן ואם הכל מודים בדין מרור הגזול (שם מד"ה אמנם וכו' והלאה):
מרור בזמן הזה דרבנן אי חשיב עיקרו מן התורה משום שבזמן הבית היה מן התורה (שם ד"ה ואעיקרא):
במה שנחלקו ר' יוחנן ושמואל בגזול ביום שני אם פסול משום מצוה בעבירה הלכה כמי (שם ד"ה מתבאר):
אם יש לומר דאף להמתירים לולב הגזול ביום השני היינו משום דמעולם לא היה בשום זמן ביום שני מן התורה אבל מרור אף שהוא מדרבנן אבל כיון שבזמן הבית היה מן התורה יש בו משום דין מצוה הבאה בעבירה (שם בד"ה ובחפשי בספרים):
על הקושיא לדעת הסוברים דבמצוה דרבנן לא חיישינן משום מצוה הבאה בעבירה דאם כן מאי פריך בש"ס על מה שרבי אליעזר שיחרר עבדו והא מצוה בעבירה היא (שם מד"ה ומה שהקשה וכו' והלאה):
קושיא על הרז"ה במאור ריש פרק לולב הגזול דרבי אליעזר לית ליה דין מצוה הבאה בעבירה אם כן מאי פריך בש"ס על רבי אליעזר היכי עביד הכי והא מצוה הבאה בעבירה היא (שם ד"ה אחר זמן):
הא דאמרינן דבמצוה דרבנן לא קפדינן משום מצוה בעבירה אם הוא דוקא בגזול שיש לומר שחכמים הפקיעו ממונו של זה וזיכוהו לו משום הפקר בית דין (שם ד"ה וחידש):
אף מאן דלא חייש במצוה דרבנן לבאה בעבירה מודה דאין לברך משום ובוצע ברך וכו' (שם ד"ה ומה שהקשיתי ובד"ה וראיתי עתה ובד"ה והגאון בשו"ת בית אב):
לענין הלכה במחלוקת זו (אם במצוה דרבנן חיישינן או לא) איך להתנהג (שם בד"ה והעלה):
ואיך דעת מרן בדין זה (שנראין דבריו כסותרים ממקום למקום (שם בד"ה ובפיסקי מרן):
שמן גזול מישראל יש סברא לומר דאף מי שאינו חושש למצוה בעבירה במצוה דרבנן מודה דאינו רשאי להדליק בו נר חנוכה משום דעל ידי ההדלקה מכלה השמן ואינו יכול לקיים מצות השבה ואיך הדין באם הוא שמן גזול מעכומ"ז (שם בד"ה ולהדליק):
קושיא למה שכתב הר"ן בטעם שאין יוצאין בטבל משום דהוי מצוה בעבירה אם כן למאן דאמר מצה בזמן הזה דרבנן והויא מצוה דרבנן שאין עיקרה מן התורה ולא פסלינן בה משום מצוה בעבירה אמאי אין יוצאין בטבל (שם בד"ה ובעיקר):
אם גירסת התוספות והרא"ש והרמב"ם היא כגירסתנו גבי הא דרבי אליעזר שיחרר עבדו וכו' דפרכינן והא מצוה בעבירה היא או לא גרסי האי פירכא כלל (שם ד"ה ועל מה):
מה טעם לא פריך הש"ס פירכא הנ"ל בפרק השולח כדפריך בברכות (שם ד"ה ועל מה ובד"ה ומה שדקדק):