שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת המ"ם · כלל רכה
מר. אם נכון שיאמר הרב לתלמידו בלשון זה הנה במכתב לחזקיאו בחלק השיטה בדף פ"א עמוד א' כתבתי דלא נפלאת היא שיקרא הרב לתלמידו רבי כמו שאמרו הרבה תורה למדתי וכו' ומתלמידי יותר מכולם ושכן הוכיחו התוספות בבבא בתרא דף ל"ד ד"ה הוה יתיב דקרי רב לרב כהנא ולרב אסי רבותינו וכל שכן שיתכן שידבר לו דרך כבוד בלשון מר וראיתי למרן חיד"א בספר יעיר אזן אות מ"ט שהביא מה שכתבו התוספות בערכין דף ה' דאביי לא היה אומר לרבא חברו מר ומכח זה שינו הגירסא מרבא לרבה וכן ראיתי בפרק הרואה דף ס"א עמוד ב' דאמר רבא כגון אנן בינוניים ואמר ליה אביי לא שביק מר חיי לכל בריה הגיה הגאון בגליון אמר רבה על פי דברי התוספות דערכין הנ"ל אמנם ביעיר אזן שם כתב שמרן בכללי הגמרא דף קט"ז עמוד א' תמה עליהם דהא מצינו באינשי דעלמא וקרא זה אל זה ואמר מר וכו' ומני"ר כתב ליישב דברי התוספות בדוחק ומכל מקום כתב דזמנין דרב לתלמיד אמר ליה מר לקיים יהי כבוד תלמידך חביב וכו' ויש בענין זה סתירה בדברי הרב סדר הדורות במה שכתב בהקדמתו בדף ו' עמוד א' (דפוס ווארשא תרל"ז בד"ה הנה עלה בדעתי ורעיוני) למה שכתב בסדר תנאים ואמוראים בדף קפ"ז עמוד ג' (גבי רבי שמעין בן יהוצדק) והאריך בזה הרב המגיה לספר משק ביתי בסימן עז"ר וכתב בדף קל"ד עמוד א' בשם מרן חיד"א בספר פתח עינים דאם התלמיד גדול מאד בתורה כולי עלמא מודו דהרב נמי קרי ליה מר ואין ספר פתח עינים מצוי אצלי ומדברי התוספות דערכין הנ"ל לא משמע הכי ומי לנו גדול בתורה כרבא ואם הרב אומר לתלמידו שגדול בתורה מר כל שכן שיאמר כן לחברו וצריך לומר דאזיל לשיטתיה שבספר יעיר אזן הנ"ל שכונת התוספות שלא מצינו בשום מקום דאביי אמר, מר לרבא ואין כונתם שלא יתכן כן עיין שם וזה ודאי דוחק עצום כמו שכתב ביעיר אזן ובשם הרב הליכות אלי דף ס"ג עמוד א' כתב דלא כתבו כן התוספות אלא דוקא כשהם עסוקים בתורה בשקלא וטריא אמנם אם הם בפני אחרים כי ברבים היו דרך התלמידי חכמים לכבד זה את זה ורב נמי לתלמידו אמר מר וכתב עוד ביעיר אזן דהרב בני יהודה דף ס"ח הביא מההיא דפסחים דף ק"ד דאמר רבי יהודה לרבי יצחק בריה רב רבנותיה דמר וכו' וכתב דלא שמא מתייא דההיא דרך עצב וכמו לעג שעושה לבנו וכך כתב רב אחד בהגהות וחידושים מאת גאוני ישראל למסכת ברכות שבדפוס רא"ם (עי"ש בדף כ"ג עמוד ג') דאפשר שאמר לו כן דרך חידודין על שלא עשה רצונו אמנם הביא שם דבכתובות דף פ"ה עמוד א' דקרי רב פפא לבריה אבא מר וכתב דאין משם ראיה לפי ששמו היה אבא מארי כמו שמצינו בסיום הש"ס אבא מרי בר פפא ולא היה צריך להביא מהסיום (שאין כל כך הכרח דאפשר דמרי לחוד ומר לחוד) והיה לו להביא מאי דאמרינן בפרק שלשה שאכלו דף מ"ה עמוד ב' אבא מר בריה דרב פפא אפסיק ליה רב פפא ואחר עמו וכן בקידושין דף ל"ב עמוד ב' רב פפא בהילולא דאבא מר בריה עיין שם והובאו בסדר הדורות ועוד הביא הרב מלא הרועים בספרו בית ועד לחכמים מפרק קמא דכתובות דף ח' עמוד א' רב פפא איעסק לאבא מר בריה ובריך וכו' אך כתב עוד דיש ראיה ממה שאמרו בכתובות שם קודם לזה דרבא אמר לרב פפא מר אף על גב דרב פפא תלמיד רבא וכו' עי"ש ואתי שפיר לפי דברי מרן חיד"א דזימנין אמר רב לתלמידו מר לקיים יהי כבוד תלמידך וכו' והראיה שהביא הרב בני יהודה מההיא דאמר רב יהודה לבריה מר כבר קדמו בזה הרב שני לוחות הברית בחלק תורה שבעל פה במערכת המ"ם (בד"ה מר) עי"ש:
ואההיא דפרק הרואה דף ס"א הנ"ל ראיתי בכנסת הגדולה החדש בחלק רביעי שיצא עתה לאור שכתב רב בדורנו יצ"ו במאמר עומר השכחה בצד קס"ו אות ד' דברים שלא יכלתי להולמם אולי מפני שאין בידי ספר האסיף אשר עלימו תטוף מלתו שכתב שבהאסיף תרמ"ט במאמר מקוטעים במאמר מר כתב שאין רגלים להוכחת המגיה בברכות דף ס"א דלא רבא כי אם רבה הוא דאמר כגון אנא מטעם דאביי אמר ליה לא שביק מר חיי לכל בריה ועל כרחין לרבה רבו ולא לרבא חברו אמר מר עד כאן לשונו (בהאסיף) והן אמת שמצינו שאביי קרא לרבא חברו מר (שבת מ"ו עמוד ב') בכל זה ברור הוא שעיקר הגירסא בברכות היא רבה ולא רבא וכן הביא הגירסא התניא בריש ספרו וכך כתב הגאון חיד"א בפתח עינים עד כאן דברי הרב הנ"ל שבכנסת הגדולה ואיני יודע מאיזה טעם דוחה הכותב שבהאסיף את הוכחת הגאון בהגהתו אשר סמך בכל כחו על מה שכתבו התוספות שאביי לא אמר לרבא חברו מר מפני זה הפכו הגירסא מרבא לרבה והוא הכרח עצום דאף למה שהבאתי למעלה שכתב מרן חיד"א ביעיר אזן שאין כונת התוספות שלא יתכן שיאמר מר לחברו רק כונתם שלא מצינו שאביי אמר כן לרבא מכל מקום מוכרח לומר דגרסינן רבה שאם לא כן הרי נמצא שאביי אמר לרבא מר וכבר כתבתי למעלה דמרן בכלליו תמה על דברי התוספות שהרי אשכחן באינשי דעלמא וקרא זה אל זה ואמר מר ומדלא הקשה עליהם מהש"ס דפרק הרואה הנ"ל מוכח קצת דגרסינן רבה או דמשמע ליה דאין מזה הכרח דיש לומר דכשם ששינו התוספות הגירסא מרבא לרבה בערכין כן יחליפו בהא דפרק הרואה (דמסתמא לא נעלמה סוגיא זו מעיני מרן דכל רז לא אניס ליה) גם מה שכתב הכותב שבכנסת הגדולה הן אמת וכו' בכל זאת ברור שעיקר הגירסא וכו' איני יודע מאיזה טעם ברור אחרי שמצינו שאביי אמר לרבא חברו מר כמו שמעיד שכן מצינו בשבת וכו' אלא שאנכי הדל חפשתי שם ולא מצאתי ואולי יש איזה טעות בדפוס ואין לא ראינו ראיה על כל פנים לפי דבריו שכן מצינו בש"ס איני יודע מאין ברור לו שהגירסא הנכונה היא רבה ובספר אזן אהרן במערכה זו אות קכ"ח כתב בשם הרב פחד יצחק במערכת המ"ם דף ר"ז עמוד ד' אין דרך לקרא מר לחברו כל שכן לתלמידו וציין לעיין שם בדף ר"י עמוד א' בזכור לאברהם ואינו אצלי לראות בדב"ק (ועיין לקמן במערכת הרי"ש אות ד"ן בענין אם יאמר הרב לתלמידו רבי) והרב מלא הרועים בכללים שבסוף ספרו בית ועד לחכמים כלל ח' כתב דאף דתלמיד חבר אינו אומר לו בלשון מר מחמת שרגיל עמו ומשום חביבות אבל אחר שאינו רגיל עמו אף שהוא קטן ממנו קוראו מר יהי כבוד חברך וכו' עי"ש מה שכתב בזה ובדרך לימודי ראיתי בפרק קמא דחגיגה דף ה' סוף עמוד ב' דרביה דרבי יעקב איש כפר חטייא אמר ליה לא ליצטער מר וכו' ולא פניתי לעיין בספרים הנ"ל אם הזכירו סוגיא זו ומה שכתבתי למעלה אההיא דפרק ערבי פסחים דף ק"ד דאמר לבריה רברבנותיה דמר וכו' הנה עתה ראיתי להרב עיקרי הד"ט בחלק יורה דעה סימן כ"ו אות י"ט דמרן חיד"א בספר מראית עין דף ס"ז כתב בשם הרב מוהר"י ברונא סימן חל"ק שהאב אומר לבנו מר וראיתו מההיא דפסחים ושדחאה דרך עצב וכמו לעג אמר כן וכו' (וכמו שכתב ביעיר אזן) ומכל מקום דעתו כן היא דהרב אומר לתלמידו מר דהא מצינו דקרי רב לתלמידיו רבותינו וכל שכן שיאמר לו מר וכו' ובספר הבהיר שערי רחמים בארח חיים סימן ו' דף יו"ד עמוד א' הביא בשם הרב יד אהרן שכתב דמדאמר ליה רב יהודה לרבי יוחנן בר אידי לוזיף מר ולפרע מוכח דגם רבי יוחנן בר אידי אדם גדול הוה לא נופל מרב יהודה דאי לאו הכי לא הוה אמר ליה בלשון מר אלא הוה אמר זיף ופרע ויפה השיב על דבריו שאין זה הכרח ואישתמיט מיניה דרב יד אהרן דקרי רב לתלמידיו רבותינו וכל שכן דאמר ליה בלשון מר כמו שכתבו ביעיר אזן ומשק ביתי וכו' וכל אפיא שוים דכשאינו תלמידו אף אם הוא קטן ממנו קרי ליה מר עי"ש: