שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת המ"ם · כלל ריד
מכירת איסור שאינו ניכר דאסור משום שמא ימכרנו לישראל מדברי הגאון חתם סופר ביורה דעה סימן ש"ז אות א' (שכתב ואין תקנה למכור כולו לנכרי חוץ מדמי איסור שבו דחיישינן שמא יחזור וימכרנו לישראל כיון שהוא איסור דאורייתא והוא ודאי איסור שנתערב אם כן חיישינן שמא יחזור וימכרנו עכ"ל) נראה דדוקא בודאי איסור תורה הוא דאסור אבל בספק איסור תורה, אי נמי בודאי איסור דרבנן שרי ולא ידעתי מה יענה למה שמבואר ביורה דעה סימן פ"ו סעיף יו"ד דאסור למכור ביצת נבלה וטרפה לנכרי משום שמא ימכרנה לישראל והרי ביצת נבלה לכולי עלמא איסור דרבנן הוא וגם בביצת טרפה איכא מאן דאמר דאינו אלא מדרבנן עיין מה שרשמתי במערכת הבי"ת כלל צ"ט ולמאי דקימא לן דהוי מדאורייתא נמי הא מיהא בנטרפה אחר שכבר נגמר הביצה הוא רק מדרבנן וסתם טרפה כל טרפה במשמע ובכל זאת אסור למכרה לנכרי והגאון נודע ביאודא בתניינא יורה דעה סוף סימן קפ"ו וסוף סימן קצ"ג הבין גם כן מדברי הטור ושלחן ערוך בסימן פ"ו הנ"ל דגם איסור דרבנן אסור למכרו מדאסרו ביצת נבלה אלא שתמה בזה דהא בבריתא שנינו ביצת טרפה שהוא איסור תורה ומנא לן לאסור למכור דבר איסור דרבנן ובמחילת כבוד גאונו דבריו תמוהים בזה דהא כיון דסתמא קתני בבריתא ביצת טרפה משמע ודאי אפילו נטרפה אחר שכבר נגמרה הביצה דאינו אלא מדרבנן ועל כל פנים כך נפסקה ההלכה ואף אם יקשה לנו לא נוכל לסתור הדין מפני קושיא וגם לפי האמת מהבריתא עצמה יש ללמוד גם באיסורין דרבנן למאן דסובר דביצת טרפה אינו אלא מדרבנן כמו שמתבאר ממה שרשמתי במערכת הבי"ת הנ"ל ושם כלל צ"ג ואם כן לדידיה הרי גם באיסור דרבנן אסרו למכור ולא נפלאת לומר דגם הסוברים דביצת טרפה אסורה מן התורה מכל מקום מודו דגם באיסור דרבנן אסור למכור (דבהא לא פליגי) ותני בבריתא טרפה משום התירא דטרופות דאפילו באיסור תורה שרי וזכורני שכן ראיתי כתוב באיזה ספר ואם כן קשה על מה שנראה מדברי הגאון חתם סופר דרק באיסור דאוריתא הוא דאסור למכור שנראה במחילת כבוד גאונו שהוא היפך ההלכה אחר זמן רב ראיתי שהגאון כתב סופר המובא להלן (בד"ה עוד כתב בכתב סופר) נקיט בפשיטות דגם בדרבנן אסרו למכור מחשש שימכור לישראל עיין שם):
והגאון ערך השלחן ביורה דעה סימן ז"ן אות כ"א הביא דברי הרב כנסת הגדולה (בענין דעסיק ביה) וכתב שלפי דבריו נראה דבאיסור דרבנן לא חיישינן שמא ימכור לישראל וכתב על דבריו ולא ידעתי מה דחקו לכך דודאי הפוסקים שאסרו למכור ספק דרוסה סברי דבספק דאורייתא נמי חיישינן לתקלה וכן באיסור דרבנן כמבואר במרדכי ובתרומת הדשן עכ"ל ודברי המרדכי הם גבי פת של עכו"ם שהביאם מרן הבית יוסף בסימן קי"ב וציין בערך השלחן לעיין במה שכתב בסימן פ"ד וכעת לא ידעתי מה הציון הלז וחידוש הוא שלא זכר שר דמדין ביצת נבלה דאסור למכור לנכרי מוכח דגם באיסור דרבנן אסרו למכור לנכרי כשאין האיסור ניכר ואם כן היה לו לדחות מזה מה שנראה מדברי הרב כנסת הגדולה וכן מההיא דפרק בתרא דעבודה זרה דף ס"ה גבי כד של חטים שנפל עליהם יין נסך לפי מה שביאר הריטב"א (המובא להלן) דהתם ביין נסך דרבנן איירינן דשמעינן מינה דגם באיסורין דרבנן אסרינן המכירה וכן מההיא ארבא דטבעא בחישתא לפי דעת הרמב"ם דדגן שנבלל אינו אלא מדרבנן וכל זה הוא אף אם נאמר דעיקר איסור מכירה לנכרי איסור שאינו ניכר אינו אלא מדרבנן מכל מקום הרי מבואר מכל הנז"ל דאסרו גם באיסורין דרבנן:
וכל שכן אם נאמר דעיקר אסור מכירה לעכו"ם מחשש שמא יבא למכרו לישראל הוא איסור תורה כדמשמע ליה להגאון מוהר"ם שיק בחלק יורה דעה סימן ס"ו (בד"ה אמנם כל זה) מדאמרינן בחולין דף קט"ו ודף ק"מ לא אמרה תורה שלח לתקלה והאחרונים הוכיחו מזה דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא מן התורה וכיון דאסור מן התורה לשלחו שמא ימצאינו ישראל הכי נמי אסור מן התורה למכרו לנכרי שמא ימכרנו לישראל והכי משמע ליה מדברי הגאון חתם סופר יורה דעה סימן שי"ד לפי מה שביאר בכונתו וכתב שגם מדברי הרשב"א בחולין דף צ"ג בסוגיא דשולח אדם ירך לנכרי מתבאר שסובר דחשש נמי שמא יבא ישראל לידי מכשול הוא מן התורה ואף שכתב לחלק בין שלח לתקלה למכירה לנכרי דבשלמא גבי שלח לתקלה שהוא שולה זה לעולם שפיר יש לחוש שיבא ליד ישראל והוא בכלל ולפני עור לא תתן מכשול מה שאין כן במוכר לעכו"ם הוי לפני דלפני ואינו בכלל ולפני עור לכך סבירא ליה להתרומת הדשן דאינו אלא מדרבנן ולא קשה מהש"ס מכל מקום דעתו נוטה יותר דהוא מן התורה ואם כן ודאי דבאיסורין דרבנן נמי אסרו המכירה לנכרי מחשש שלא יבא מכשול לישראל וכדמוכח מדוכתי הנ"ל ועיין בשדי חמד מערכת החי"ת כלל צ"ג שהבאתי דחשש תקלה איכא דוכתי שהוא מדאורייתא:
ורואה אנכי שגם הגאון פרי מגדים סבירא ליה דגם באיסורין דרבנן חיישינן לתקלה והוא שבשפתי דעת סימן ז"ן סוף סעיף קטן כ"ח כתב שסבור היה לומר דהיכא דמן התורה ברובא בטיל ורק מדרבנן הוא דלא בטיל משום דהוי בריה לא חיישינן לתקלה בדרבנן שוב ראה דהא ליתא שהרי בארח חיים סימן תרע"ה בנר חנוכה שנותר כתב מוהר"ם מרוטנבורק שאסור להשהותו שלא יבא לידי תקלה אף שהאיסור הוא מדרבנן וכו' עיין שם ועם שיש להרגיש עליו היכי תיסק אדעתיה לומר דבדרבנן לא חיישינן לתקלה והרי מבואר מכל הנך דוכתי דרשימנא לעילא (על דברי הרב ערך השלחן) דגם באיסורין דרבנן אסרו למכור לנכרי איסור שאינו ניכר מחשש שמא ימכרנו לישראל כנז"ל וצריך לומר דסבירא ליה דחשש תקלה דשהיה קיל מחשש תקלה דיבא למכרו לישראל (ועיין לקמן בד"ה ובאלו השתי) על כל פנים למדנו שגם הוא מסכים לדינא שגם בדרבנן חשו חז"ל משום תקלה דשהיה והוא הדין או כל שכן דלדידיה גם במכירה לנכרי מחשש שימכרנו לישראל דגם באיסורין דרבנן יהא הדין כן וכדעת כל הרבנים הנז"ל:
וגם בספק איסור שנראה מדברי הגאון חתם סופר דלא אסרו המכירה לנכרי הנה ממה שכתב הגאון חק יעקב בריש סימן תס"ז דמה שכתב רבינו הטור בדגן שנטבע בנהר ואין החמץ ניכר בהם וכו' דמוכרו לעכו"ם קבא קבא כדי שיכלה קודם הפסח שמא ימכרנו לישראל דמשמע דאם החמץ ניכר מותר אין הכונה כמו שכתב מרן המגן אברהם דהיכא דניכר החמץ מותר דלא חיישינן שמא יטחנם העכו"ם וימכרם לישראל וכו' דהא ליתא דודאי יש לחוש לזה אלא מה שכתב רבינו הטור ולא ניכר החמץ בהם לרבותא נקיט הכי דאף שאין החמץ ניכר ואינו אלא חששא בעלמא אפילו הכי חיישינן לתקלה דמכירה עיין שם שמעינן דאף אם אינו איסור ודאי חיישינן לשמא ימכור לישראל ואף דהוי ספק ספיקא כבר כתב רבינו מוהרשד"ם בחלק יורה דעה סימן מ"ו דלגבי למכור לעכו"ם דאנו באים לעשות ספק ספיקא בידים לא שרינן ליה וכתב שם מפורש בכונת דברי רבינו הטור שאינו אלא ספק חמץ שאם היה ודאי חמץ היה ניכר ואיך כתב ויש בהם חשש חימוץ ואינו ניכר אלא ודאי אינו אלא ספק חמץ ואפילו הכי אסור וכתב בשם רבינו התרומת הדשן סימן קס"ח דהמכירה הוא איסור מדרבנן והיכא דאיכא פלוגתא דאמוראי או רבוותא הוי ספק דרבנן ואזלינן להקל אבל כשגוף הדבר אסור מספק דאוריתא אסור למכור לעכו"ם שמא ימכור לישראל וכן כתב רבינו מוהרימ"ט בחלק יורה דעה סימן ב' בהמקום השלישי ועיין מגן אברהם סימן תס"ז סעיף קטן ב' (דב"ה ומה שכתב רמ"א) ועיין ביורה דעה סימן ז"ן סעיף כ"א ובהגהה שם והוא מתרומת הדשן סימן קע"ח (מה שנרשם בתשובות מוהרשד"ם הנ"ל סימן קס"ח הוא טעות סופר) ושם כתב מפורש דבספק איסור תורה אסור למכרו וכן ודאי איסור דרבנן אסור למכרו אבל מידי דאית בה פלוגתא וכו' עיין שם ועיין שפתי כהן סימן פ"ד סעיף קטן ח"י וסימן קמ"ב סעיף קטן ח' ופתחי תשובה סימן פ"ו סעיף קטן ו' ובסימן קי"ב וכבר הובא בנודע ביהודה ופתחי תשובה שם דברי המרדכי בפרק כל שעה דההיא דפרק בתרא דעבודה זרה דף ס"ה ע"ב כד של חטים שנפל עליהם יין דאמרינן דאסור למכור לעכו"ם שמא ימכור לישראל מיירי ביין נסך דרבנן עיין שם ומה שהקשה הרב פתחי תשובה על המרדכי בפרק שני דעבודה זרה שלמד שאסור למכור לעכו"ם פת של ישראל שאפאה עכו"ם מההיא ארבא דטבעא בחישתא וכו' דשאני התם דהוא איסור תורה וכו' נמשך בזה אחר דעת הגאון נודע ביהודא דפשיטא ליה דההיא ארבא וכו' הוי איסור תורה ולא כן היא דעת רבינו מוהרימ"ט שם שכתב מפורש דבההיא ארבא לא הוה אלא איסורא דרבנן כמו שכתב הרמב"ם בפרק ה' דין ט' דדגן שנבלל הוא רק מדרבנן ואפילו הכי אסור למכור בענין שיש חשש שימכרנו לישראל ואם כן נוכל לומר שכן דעת הרב המרדכי ושפיר הביא ראיה לפת הנ"ל ועיין מגן אברהם סימן ת"מ סוף סעיף קטן א' גבי ישראל שקבל אחריות חמצו של עכו"ם שאסור לומר לו הרי שלך לפניך מחשש שמא ימכרנו לישראל וחמץ זה אסור אחר הפסח והחק יעקב שם כתב דאף אם יהיה צד איסור להישראל לאכול ממנו מכל מקום מותר לומר לו הרי שלך לפניך דאינו מחויב לשלם לעכו"ם כדי שלא יכשל בו ישראל וכו' עיין שם ונראה שאין כונתו משום דסובר דבאיסור דרבנן לא חיישינן אלא כונתו דאף למה שכתבו הפוסקים הנ"ל דגם איסור דרבנן אסור למכור לעכו"ם מכל מקום כיון שאין גוף האיסור שלו רק שנאסר בשביל קבלתו אחריות אין להזקיקו לשלם להעכו"ם ולבער את חמצו והמגן אברהם סובר דמה שאומר לו הרי שלך לפניך חשיב כמי שבא למכור איסור שלו להעכו"ם:
ולפום ריהטא לדידי חזי שמדברי רבינו התרומת הדשן סימן קע"ח הנ"ל יש סייעתא לדעת החק יעקב שהרי כתב דהיכא דאיכא פלוגתא לא אסרינן ובהא נמי הא איכא פלוגתא דאמוראי בש"ס ירושלמי שהביא בחק יעקב אם החמץ אסור ולא אסרינן בזה למכרו לעכו"ם ועיין בנודע ביהודה תניינא סימן ע"ז מה שכתב על דברי הרב מגן אברהם ובמה שרשמתי בחלק אסיפת דינים מערכת חמץ ומצה סימן ח' אות ט"ל בענין זה ועיין חק יעקב סימן קמ"ח סעיף קטן ד' ופרי מגדים סימן ת"מ סעיף קטן א' (ד"ה ומה שכתב וכו') אלא שדעת הגאון שפתי כהן בסוף סימן ז"ן היא בספק פלוגתא דרבוואתא שפסקו תרומת הדשן והרמ"א דמותר למכור לעכו"ם משום דלענין מכירה לעכו"ם דהוא מדרבנן סמכינן אמקילים זהו דוקא היכא דאיכא צדדים הרבה להקל והגאון בית שלמה ביורה דעה סימן קי"ז דף מ"ח עמוד ג' כתב שיש ראיה ברורה לדבריו עיין שם:
גם הרב קרבן אליצור בדף קס"ט עמוד ד' פשיטא ליה דאף איסור דרבנן אסור למכור לעכו"ם והוא במאי דאמרינן בעבודה זרה דף ס"ה עמוד ב' איתיביה בגד שאבד בו כלאים וכו' הקשה דאף דמצינו בכמה דוכתי דאף איסור דרבנן אסור למכור לעכו"ם מחשש שמא ימכור לישראל מכל מקום לגבי דברי הריטב"א דהכא ביין נסך דרבנן איירי מה כח המקשן יפה להקשות מכלאים דהם דאוריתא ונדחק ליישב עיין שם הרי דפשיטא ליה טובא ומעיד בגדלו דהכי איתא בכמה דוכתי שגם באיסורין דרבנן איתא להא דלא ימכרנו לנכרי אלא דמה שכתב דהכי איתא בכמה דוכתי אם כונתו לומר דהכי איתא בש"ס בכמה דוכתי לא ידעתי כעת איה מקום כבודם דהא ההיא דכלאים לפי דעתו מיירי בכלאים דאוריתא וההיא דביצה תליא בשנוי הגירסא אי גרסינן ביצת נבלה מוכרח דגם בדרבנן חיישינן ואי גרסינן ביצת טריפה אינו מוכרח לאסור גם בדרבנן למאי דקימא לן דביצת טרפה אסורה מדאוריתא ואף דסתם טריפה כל טריפה במשמע כאמור למעלה מכל מקום אין נופל על זה לשון מצינו בכמה דוכתי כמבואר ועל כל פנים עם שאינו מפורש בש"ס דגם באיסורין דרבנן אסרו שלא למכור לנכרי כן מתבאר מדברי הפוסקים בסימן פ"ו גבי ביצת נבלה כנז"ל וכן הוכיח הגאון הרי בשמים הנזכר לקמן (בד"ה ובשו"ת הרי) מדברי הפוסקים הנ"ל עיין שם בדף קכ"ה עמוד א':
ולעיקר קושית הרב קרבן אליצור עיין להגאון נודע ביהודא תניינא בארח חיים סימן ע' שהקשה כן ותירץ דשני המעשים באו כאחד וכו' וכמו שכתבו התוספות ורבה בר ליואי אותביה לרבא אארבא דטבעא בחישתא דהוי דאוריתא כמו כלאים ורבא מסברת עצמו כאשר שמע חששא דשמא ימכרנו לישראל חשש לזה גם באיסורין דרבנן בעובדא דיין נסך דרבנן עיין שם ובמחילת כבוד גאונו איני מבין איך יפרנס לשון הש"ס שם שרי רבא לזבוניה וכו' איתיביה רבה בר ליואי בגד שאבד בו כלאים וכו' דמבואר דגם בעובדא דחטים שנפל עליהם יין נסך לא אסר רבא מעצמו כי הוא אדרבא התיר למכרם ורבה הוא דאהדריה מסברתיה ע"פ הבריתא דבגד שאבד בו כלאים ומה שכתב דבההיא ארבא הוא איסור תורה כבר כתבתי למעלה שהרמב"ם כתב שהוא מדרבנן ולכן נראה שהנכון ליישב קושיתו הוא דמשמע ליה דמדסתים תנא בגד שאבד בו כלאים גם בכלאים דרבנן מיירי וכדכתב הגאון כתב סופר שאביא לקמן בע"ה ועיין בצמח צדק החדש להגאון מליבוויץ בחלק יורה דעה סימן רל"ב והבאתיו בחלק אסיפת דינים במערכת בכור בהמה סימן א' אות ה' והגאון רמ"ץ בחלק יורה דעה סימן ע"ג אות ב' הבאתי דב"ק במערכה הנ"ל שם אות ז' מחלק בין עושה מעשה לאינו עושה מעשה עי"ש:
וכיוצא לקושית הגאונים נודע ביהודא וקרבן אליצור הנ"ל ראיתי לרב אחד הובאו דבריו בקובץ תורה מציון שנה שלישית סימן כ' אות ב' שהקשה לשיטת רש"י דדבר לח שנתערב ביבש דחשיב רק טעם עיין תוספות בעבודה זרה דף ע"ב ד"ה אמר רבי יוחנן וגם למה שפירש רש"י בחולין דרבא סובר טעם כעיקר לאו דאוריתא אם כן יין נסך גמיר שנבלע בחטים לא נאסר אלא מדרבנן דאינו אלא טעם וטעם כעיקר לאו דאוריתא ואם כן מאי פריך לרבא מכלאים שאני כלאים דהם מדאוריתא משום הכי חיישינן שמא ימכור לישראל וצריך עיון ולפי דברי הגאון כתב סופר הא גמי מתרצתא היא כמובן שוב מצאתי בתורה מציון הנ"ל בחוברת ב' סימן י"ד שרב אחד תירץ הקושיא שבחוברת הנ"ל על פי הנחה דבגד שאבד בו כלאים אינו איסור תורה אלא מדרבנן והאריך בחריפות בזה עי"ש דב"ק:
ונשאל הגאון כתב סופר ביורה דעה סימן נ"א בכלי חרס חדש שנבלע בו איסור אם מותר למכרו לעכו"ם אחר שנעשה אינו בן יומו ואינו אסור להשתמש בו אלא מדרבנן אי חיישינן שמא ימכרנו לישראל והאריך בחריפותו ובקיאותו להוכיח דשיטת התוספות בעבודה זרה דף ס"ה עמוד ב' ובנדה דף ס"א עמוד ב' היא דגם איסור דרבנן אסור למכור לנכרי כשיש לחוש שימכרנו לישראל וכתב שהריטב"א מפרש סוגיא שבדף ס"ה עמוד ב' דאסר למכרו מחשש שמא ימכור לישראל דמיירי בסתם יינם וכדעת המרדכי בפרק כל שעה וכו' ותמה על המרדכי דמאי מייתי מההיא ארבא דטבעא בחישתא הא התם אסור מן התורה (כקושית הרב פתחי תשובה הנ"ל וכבר כתבתי על דבריו למעלה) וכו' ומסיק דאף איסור דרבנן אסור למכור לנכרי והוסיף עוד דאפילו אם נבלע בהכלי איסור דרבנן והכלי אינו בן יומו דהוי תרתי דרבנן אסור למכור והוכיח כן מדברי הריטב"א לחולין דף ק"י גבי פינכא דרבי אמי עיין שם אלא שסיים דהמיקל במקום הפסד מרובה בכלים שאין להם תקנה בהגעלה ובלועים מאיסור דרבנן ואינן בני יומן למכרם לעכו"ם לא הפסיד ויש לתמוה על הגאון נודע ביהודא בסוף סימן קצ"ג הנ"ל שכתב דאף לדעת הטור ושלחן ערוך דגם ביצת נבלה אסור למכור מכל מקום במידי דאיכא תרי דרבנן לא גזרו והרי דברי הריטב"א שהביא בכתב סופר הנ"ל קרו בחיל דגם בתרי דרבנן אסרו דהא במאי דמיירי הריטב"א הוא תרי דרבנן דם שמלחו ואינו בן יומו ואין לומר דהריטב"א יסבור דדם שמלחו הוא מדאוריתא וליכא תרי דרבנן שהרי המעיין במה שכתבתי במערכת הדל"ת כלל טו"ב יראה דהריטב"א הוא מכלל הסוברים דדם שמלחו דרבנן עי"ש אחר זמן רב ראיתי בשו"ת הרי בשמים שאביא להלן (בד"ה ובשו"ת) שבסוף סימן ק"ץ הביא מה שמצדד בנודע ביהודא דבתרי דרבנן לא אסרו המכירה והשיג על זה מדברי הריטב"א דחולין הנ"ל וסיים ויש ליישב ולחלק ובעניותי לא חילק ידענא ולא מצאתי ישוב לזה:
ולקושית הגאון נודע ביהודא על רבינו הטור מנא ליה לאסור למכור ביצת נבלה ובבריתא לא תני אלא ביצת טרפה כנז"ל. ראיתי עתה (אחר כמה עשרות שנים) בספר היקר כרם חמד לידידי הגאון מוהרש"ף אבד"ק ליאדי יצ"ו בחלק ב' דף ח' עמוד ג' שיישב שלמד כן מההיא ארבא דטבעא בחישתא דסבירא ליה דהוא איסור דרבנן כדעת הרמב"ם וכו' ואם כן הוא הדין בביצת נבלה וכו' אלו תורף דב"ק ודבריו נכונים ליישב תמיהת הנודע ביהודה על הטור (שאף שלא ראה הרב דברי הנודע ביהודה שבסוף סימן קצ"ג דנקיט דההיא ארבא דטבעא בחישתא איכא איסור תורה מכל מקום יפה אמר רב ליישב דעת הטור דסבירא ליה כהרמב"ם דהוא איסור דרבנן) אמנם אנן מה נענה למרן הבית יוסף שם שעל דברי רבינו הטור הללו שאסר למכור ביצת נבלה וטרפה מראה מקום הוא להבריתא שבפרק אלו טרפות והרי התם לא תני אלא טרפה ומנא ליה לאסור גם בנבלה ולכן נראה כמו שכתבתי למעלה שלמד כן מביצת טריפה עצמה דסתמא קתני ומשמע אפילו אם נטרפה אחר שכבר נגמרה הביצה דאינו אלא מדרבנן והוא הדין לביצת נבלה שאסורה מדרבנן ועיין שם בכרם חמד שהקשה על מאי דסבירא ליה להרמב"ם דבההיא ארבא ליכא אלא איסורא דרבנן דאם כן מה מותבינן עלה מבגד שאבד בו כלאים דהתם דאוריתא הוא ועם שיש ליישב בדברים נכוחים כבר כתבתי בשם הגאון כתב סופר דבגד שאבד בו כלאים דקתני סתמא משמע אפילו כלאים דרבנן:
ובשו"ת הרי בשמים מהדורא תניינא להגאון אבד"ק סטרי יצ"ו בסימן ק"ץ האריך מאד מענינים אלו ולא יכולתי להתיישב להעתיק תורף דב"ק רק זה אגיד אשר ראיתי שם (ד"ה מקור) דנקיט בפשיטות דבספק איסור לא חיישינן שמא ימכרנו לישראל והוכיח כן ממה שכתב הרמ"א בסימן ש"ז סעיף ב' דבכור בעל מום טוב למכרו לנכרי קודם שחיטה דשמא ימצא טריפה וקשה אמאי לא ניחוש שמא ימכרנו לישראל ועל כרחין כיון דאם ימצא כשר מותר להישראל ורק שמא ימצא טריפה וטעון קבורה ואם כן לא הוי אלא ספק איסור ובכי האי גוונא לא חיישינן שמא ימכרנו לישראל עכ"ל ולדעת הפוסקים שכתבתי למעלה דאף בספק איסור אסור למכור לנכרי נראה דיש לומר דמה שכתבו למכור קודם לשחיטה היינו סמוך לשחיטה כלומר שימכרנו להנכרי על מנת לשחטו תיכף ומיד וזהו משמעות קודם שחיטה ולא אמרו טוב למכרו לנכרי כשהוא חי ובלאו הכי דינו של הרמ"א אינו מוסכם עיין שם להגאונים שפתי כהן ובחידושי רבינו עקיבא וכתב שם בשם הגאון חכ"ץ דאפילו למכרו לנכרי על מנת שישחטנו לפנינו אסור ולכן מה שהחליט הגאון הרי בשמים דספק איסור מותר למכור במחילת כבוד גאונו אי אפשר להחליט כן:
ואי שרי למכור האיסור שאינו ניכר מעט מעט כמו בההיא ארבא דשרא רבא לזבונינהו קבא קבא. עיין ביורה דעה סימן פ"ד סעיף ה' בדברי הרמ"א ובמה שכתבו הגאונים שפתי כהן ופרי חדש ובאר היטב ופתחי תשובה ומתבאר שהשפתי כהן מתיר ובנו והפרי חדש ומגן אברהם ופרי מגדים סימן תס"ז חולקים ואוסרים והגאון באר יעקב שם האריך ליישב קצת ממה שהשיגו על השפתי כהן ומכל מקום כתב דהעיקר כהחולקים עליו וכן מסיק בספר יד יהודה (להרב מוהרד"י מק"ק ראדחוב) בחידושיו לפסחים לדף מ' עמוד ב' וכן העלו הרבנים עצי לבונה ומסגרת השלחן וקהל יאודה עיין בחידושיהם לסימן פ"ד:
ובגוף דין מכירת איסור לנכרי מחשש שימכור לישראל האריך הגאון שואל ומשיב במהדורא תליתאה חלק א' סימן קס"ז (ד"ה והנה) וכעת איני יכול לעיין בדב"ק פוק עיין שם ובמהדורא קמא חלק ג' סימן כ"ז דנראים דברים אחדים ועיין שם בתניינא חלק א' סימן פ"ה לענין איסור הניכר עתה אך שיש לחוש שמא ישתנה מכמות שהוא ולא יהיה ניכר אי אסרינן ליה מעתה למכרו לנכרי או לא נחזיק ריעותא ועיין מעין זה בפתחי תשובה יורה דעה סימן ז"ן סעיף קטן כ"ה ובספר שם יוסף בחמישי מהלכות חמץ דין ט':
וכתב הגאון מקור חיים בריש סימן תס"ז דדוקא באיסור אכילה חיישינן שמא ימכרנו לישראל דאיכא תקלה שיאכלנו הישראל והוא לא ידע שהדבר אסור ואף שהוא בשוגג בעי כפרה לכן חיישינן לתקלה אבל אם החשש הוא רק שיעבור הישראל בבל יראה לא חיישינן לתקלה דבשוגג אינו עובר כלל בבל יראה כמו שכתב המגן אברהם סימן תל"ד סעיף קטן ה' דלא דמי לאוכל חלב בשוגג ולכן לית ביה משום תקלה דלא כהחק יעקב שם שסובר שאף משום תקלה דבל יראה אסור והגאון הרי בשמים במהדורא תניינא סימן ק"ץ דף קכ"ה עמוד א' שהאריך קצת להוכיח שאין הדבר תלוי בעונש דאף בדבר שאין האוכלו נענש חשיב תקלה שהרי אמרינן בחולין דף קט"ו ודף ק"מ לא אמרה תורה שלח לתקלה אף שהצד אותו ודאי אין בו משום עונש שהרי בהיתר הוא עושה דמרובא פריש ועוד דהא קימא לן דגם באיסורין דרבנן חיישינן לתקלה ואסרינן למכור לנכרי שמא ימכרנו לישראל אף על גב דהישראל יהיה שוגג ושוגג בדרבנן אין צריך כפרה כמו שכתב המקור חיים עצמו בספרו נתיבות המשפט סימן רל"ב (אמר המחבר עיין בענין זה בשדי חמד חלק א' במערכת האל"ף כלל רנ"ג ובפאת השדה מערכת האל"ף (הוא שדי חמד חלק עשירי) בכלל ח"ק דף ע"ב) וכו' וכו' ומכל מקום במה שחלוקים החק יעקב עם המקור חיים הנז"ל כתב דהעיקר כדברי המקור חיים וכו' אלו תורף דב"ק ועיין במה שכתבתי בקונטרס פאת השדה במערכת החי"ת כלל וא"ו בענין חשש תקלה בדבר שאינו אכילה:
ובטעם איסור מכירה לנכרי מחשש שימכור לישראל. ראיתי בשו"ת צמח צדק להגאון מליבאוויץ בחלק ארח חיים סימן ס' שכתב. בשם הגאון מקור חיים סימן תס"ז דהוא משום ביטול איסור לכתחלה דמן הדין לא היה לחוש דהא כשיקח הישראל יקח מתוך התערובת ואין לך תערובת גדולה מזו דנתערב בחיטי היתר שברוב העולם והאריך להשיג על דבריו דודאי אינו מתבטל בזה וכשיקנה הישראל מהנכרי אם יאכלנו יאכל איסור והוכיח כן מדברי הפוסקים קדמונים ואחרונים עיין שם ועיין בזה בקונטרס שמעתתא דרבנן דף י"א עמוד ב' ומדברי הרא"ש בפרק קמא דעבודה זרה אמה שאמרו בש"ס דף י"ד עמוד א' אלפני עור קפדינן אלפני דלפני לא קפדינן מתבאר דאיסור המכירה בזה הוא משום לתא דולפני עור לא תתן מכשול ועיין במה שכתבתי במערכת הוא"ו כלל כ"ו סעיף קטן פ"ג וכן כתב בהרי בשמים הנז"ל (בד"ה ובשו"ת הרי) בריש דף קכ"ה בשם הסמ"ג לאוין סימן קס"ז דבכלל אזהרה דולפני עור הוא שלא למכור דבר איסור לנכרי שמא ימכרנו לישראל ועיין בקובץ יגדיל תורה סימן קכ"ד המובא להלן (בד"ה ומה שמתבאר) ועיין בשדי חמד במערכת הוא"ו כלל כ"ו סעיף קטן כ"ג מה שכתבתי בזה בס"ד והגאון מוהר"ם שיק ביורה דעה סימן ס"ו (בד"ה והיינו) כתב שמדברי הרשב"א בחידושיו לחולין דף צ"ג אמתניתין דשולח אדם ירך לנכרי נראה שסובר שלא כדעת האחרונים שכתבו שטעם האיסור משום ביטול לכתחלה אלא משום לפני עור וכו' ואף דהמוצא רשאי לסמוך על הרוב ואינו עובר עבירה דהיכא דסמכינן ארוב אף אי הוי האי מהמיעוט לא בעי כפרה דכך התירה התורה כדכתבו התוספות בביצה דף כ"ה עמוד ב' יש לומר דהיינו בדבר שלא נעשה על ידי אדם וכאונס הוא אבל התורה אסרה להגורם להביא האונס מקרא דולפני עור אלו תורף דב"ק עיין שם והאריך קצת להכריח שעל כרחין לומר כהרשב"א דאין הטעם משום ביטול, איסור לכתחלה אלא משום ולפני עור דהא אין כונתו לבטל איסור והיכא דאין כונתו לבטל וגם אי אפשר בענין אחר כולי עלמא מודו דליכא משום ביטול איסור וכו' ושוב דחה מה שהיה נראה לו ראיה להרשב"א עיין שם:
והגאון כתב סופר ביורה דעה סימן כ"ח דף כ"ד (ד"ה והנה המ"ב) כתב. דהתוספות בחולין דף צ"ה ד"ה ובנמצא כתבו דתקנתא בעלמא הוא דמן הדין לא היה לנו לחוש כמו בגד שאבד בו כלאים דתקנתא הוא ובר"ן שם משמע דמן הדין הוא והביא שבמנחת יעקב כלל מ"ו כתב דהוא משום מבטל איסור לכתחלה וכתב על דבריו ולדעתי מתוספות חולין משמע דליכא, משום מבטל איסור כיון דאין מכוין לבטל כדי שיאכלנה ישראל או יהנה מן הבגד ומי יודע אם יגיע ליד ישראל ולכן כתבו דרק תקנתא בעלמא הוא ובדברי הר"ן אפשר לכוין דבריהם וצריך עיון מש"ס חילין דף קט"ו לא אמרה תורה שלח לתקלה משמע מדאוריתא אסור ושער המלך הקשה משם להסוברים דאין מבטלין איסור הוא מדרבנן ובנודע ביהודא תניינא יורה דעה סימן מ"ה העלה דביבש לכולי עלמא דאוריתא אסור לבטל וכו' ואנו אין לנו אלא דאין איסור במכירה לעכו"ם אלא מדרבנן כשיטת התוספות והר"ן ופשיטות דברי גדולי האחרונים אלו תורף דב"ק:
עוד כתב בכתב סופר שם דאין להקל ולומר דבדרבנן לא חיישינן למכירה כמו שצדד הנודע ביהודה תניינא סימן רפ"ו וכבר הביא בעצמו מה שכתב הטור דאסור למכור לעכו"ם ביצת נבלה דרבנן ומהתימא שלא הביא משלחן ערוך יורה דעה סימן קי"ב סעיף י"א בפת של עכו"ם דחיישינן שמא ימכרנה לישראל ומה שתמה הנודע ביהודה על הטור דמנא לן לאסור המכירה באיסור דרבנן נראה לי דיש לו ראיה ממה שכתב הריטב"א דההיא דעבודה זרה דף ס"ה איירי ביין נסך דרבנן ואם כן מוכח דאף בדרבנן אסרו המכירה והא דמקשה מבריתא דבגד שאבד בו כלאים היינו משום דמשמע ליה דבריתא סתמא קתני דמשמע אפילו כלאים דרבנן ולפי הטעם שכתבו מנחת יעקב ומקור חיים דהוא משום ביטול איסור לכתחלה פשיטא דגם בדרבנן אסור למכור כמו שאסור לבטל איסור דרבנן אלו תורף דב"ק וחידוש הוא שלא זכר מתשובת הגאון מר אביו שהבאתי בראש כללין שנראה שסובר דדוקא באיסור דאוריתא חששו ואסרו למכור לעכו"ם כמו שכתבתי למעלה ומה שכתב ליישב תמיהת הנודע ביהודה דיש לו ראיה מההיא דעבודה זרה וכו' כבר כתבתי למעלה (בד"ה ולקושית) שאין מתיישבים בזה דברי מרן הבית יוסף דמשמע דמבריתא דביצת טריפה וכו' הוא דיליף רבינו הטור לביצת נבלה:
ובמה שמתבאר מדברי הפוסקים דדוקא איסור שאינו ניכר הוא שאסור למכרו לעכו"ם מחשש שמא ימכרנו לישראל והישראל יכשל בו כיון שאינו יודע שיש בו איסור ואינו ניכר אבל אם האיסור ניכר מותר למכרו לעכו"ם שאף אם ימכרנו לישראל הרי הקונה רואה האיסור ולא אתי לידי תקלה עיין בדברי הרמ"א בסימן ז"ן סעיף כ"א (וכן נשתמש בסברא זו בשו"ת ריב"א (רבינו יואל בן אליעזר) לענין פירות יבשים מתולעים עיין שם) חקר רב גדול בדורנו מוהר"ר אברהם הכהן דומ"ץ באנאניא הובאו דבריו בקובץ יגדיל תורה קונטרס שביעי סימן ע"ו אות ב' דיתכן דמשכחת דגם כשהאיסור ניכר וידוע לכל יהא אסור למכרו לעכו"ם וכגון עוף שיש בה טרפות הניכר והיא טעונה בצים (מקודם שנטרפה) והבצים אסורות ואם ימכור העוף לעכו"ם קודם שתטיל הבצים ימכרם העכו"ם לישראל ואין איסור הבצים ניכר בהם ולכן יהא אסור למכור העוף לעכו"ם קודם שתטיל הבצים או לא נחוש לזה מאחר שהוא אינו מוכר עתה הבצים אלא העוף ומכירת הבצים היא גרמא וכו' והיה נראה לו שמטעם זה לא נמצא בפוסקים להטיל תנאי זה שלא יהיה מותר למכור לעכו"ם עוף שיש בה טרפות הניכר קודם שתטיל הבצים וגם לא חזינן לרבנן קשישאי שמורים לבני ישראל שמזהירים על זה ושוב דחה דיש לומר דהטעם דלא חששו לזה הוא מפני שעל הרוב יש ספק ספקא וכו' ולא נתקררה דעתו לפי שבשפתי כהן ובתורת שלמים אסיקו דלא אמר הרמ"א להקל אלא בספק דרוסה ולא במקום אחר ועוד דאין עושין ספק ספקא בידים וכו' אלו תורף דב"ק ושם בקונטרס תשיעי סימן קכ"ב אות ה' בתורת הרה"ג רבי אברהם אשכנזי אבד"ק סעליב רצה לומר דלחוש על הבצים היא חששה רחוקה ולא חיישינן וכדכתב בפתחי תשובה בשם שבות יעקב גבי אווז הבר ספק דרוסה וכו' ושוב כתב דיותר נראה לו דלא אמר הרמ"א דבטרפות הניכר לכל מותר למכור אלא בספק דרוסה וכו' ובסימן קכ"ד סעיף קטן ג' בתורת הגאון אבד"ק ראסין יצ"ו כתב דההיתר לקנות מהעכו"ם הוא משום דאזלינן בתר רובא ויש לומר דאיסור המכירה הוא משום דאין מבטלין איסור לכתחלה ויש לומר דאינו רק כשהאיסור לפנינו אבל קודם שנולד האיסור שרי וכמו בחמץ קודם הפסח דשרי לבטל דעדין ליכא איסורא עיין דמש"א (דמשק אליעזר ואנכי הדל כתבתי בזה בשדי חמד חלק א' ובפאת השדה למערכת האל"ף והוא בשדי חמד חלק עשירי עיין שם) ועוד דספק הוא שמא פסקה מלדת אך בעת שניכרת הביצה בבטנה יש לומר דאסור אז למכור עכ"ל וקצת יש לפקפק על מה שנראה דנקיט בפשיטות דבספק איסור לא חיישינן לתקלה שמא ימכור לישראל ויש ליישב:
ושם (יגדיל תורה) בסימן קכ"ז בתורת הרה"ג אבד"ק סאווראן יצ"ו בסעיף קטן וא"ו דבעיקר החקירה הנ"ל כבר קדם הגאון שואל ומשיב במהדורא תניינא חלק א' סימן פ"ה ושיש שם טעות שבמקום תיבת אין צריך להיות יש לחוש שתוליד ובסימן קמ"ד סעיף קטן ה' בתורת הרה"ג אבד"ק באהפאל המציא שחלוקים בזה הגאונים פרי מגדים במשבצות ריש סימן ג"ן בשם כנסת הגדולה (דחייש על הבצים) ולבושי שרד דנראה דלא חייש עי"ש:
ונשאל בשו"ת יד אליהו החדש להגאון מוהר"א ראגאלער בפסקים סימן ל"ג באחד שקנה קמח מעכו"ם ונתן לו המעות וקבל הקמח ונמצא בו נמלים והעכו"ם מתרצה להחזיר המעות ולקבל הקמח אם מותר לעשות כן משום דהוי מקח טעות וכאילו לא קנה הקמח או דילמא כיון שבא לרשות הישראל בתורת קניה אסור לעשות כן משום מכשול שימכרנו לישראל היינו שיאפה פת וימכור לישראל. והשיב דלכאורה נראה פשוט דמותר דהא ודאי אין לחוש שימכור הקמח עצמו לישראל דידוע שיש בו תולעים רק החשש שיאפה וימכור ולא שהוא עצמו יאפה וימכור לישראל דאין קונים פת מבעל הבית עכו"ם רק החשש הוא שימכור לפלטר והפלטר ימכור לישראל לזה יש לומר דכיון דכל איסור המכירה לעכו"ם הוא משום שמא ימכרנו לישראל והוי כלפני עור וכו' הא אמרינן אלפני מפקדינן אלפני דלפני לא מפקדינן מיהו יש לדחות דדוקא לענין מכשול העכו"ם הוא דאלפני דלפני לא מפקדינן מה שאין כן בחשש שלא יכשל הישראל בעבירה דישראל ערבים זה לזה מסתברא דכל שיש חשש מכשול לישראל אנחנו מצווים למנוע איש את רעהו כמו שמצווה להרחיק עצמו מן העבירה ולכאורה הדבר פשוט כיון דהוי מקח טעות אם יבא לדין עם העכו"ם ולא קנה הישראל למה לא יבטל המקח הא אינו מוכרו לעכו"ם רק מבטל המקח על ידי המום שנמצא בו ומנא לן דגזרינן כל כך ולכאורה יש להביא ראיה מדתנן בפרק ג' דדמאי משנה ג' עיין שם ברבינו שמשון שהביא מה שמקשה בירושלמי מהא דהופך את הגלל דלמעלה משלשה חייב בנזיקין אף דלא קנה שלא נתכוון לזכות בו ומשני תמן כתיב בעל הבור ישלם וכו' עי"ש היטב מה שיש לעיין בזה אלו תורף דב"ק ומה שכתב דלגבי ישראל אין חילוק בין לפני ללפני דלפני אף שאינו פשוט לומר כן ויש סוברים דכל שמוכר לעכו"ם אף אם העכו"ם ימכרנו לישראל חשיב דלפני אלפני מכל מקום נראה שהגאון הנ"ל כיוון להלכה כמו שמתבאר ממה שכתבתי בשדי חמד מערכת הוא"ו כלל כ"ו סעיף קטן כ"ד דף כ"ד עיין שם והגאון מוהר"ם שיק בחלק יורה דעה סימן ס"ו (בד"ה ועפ"י) הביא סברת התוספות דבישראל קפדינן גם אלפני דלפני והקשה כיון דרק חד קרא כתיב לישראל ולעכו"ם וכיון דדייקינן מקרא דאלפני דלפני לא קפדינן על כרחין לומר כן גם בישראל וסיים ואפשר דרק מדרבנן וכעין שכתב השפתי כהן יורה דעה סי' קנ"א סעיף קטן וא"ו דבישראל מוזהר אף בדלא קאי בתרי עברי דנהרא ואיכא למימר דהיינו מדרבנן וכו' אלו תורף דב"ק:
והביא בספר היקר דרכי תשובה לידידי הגאון אבד"ק מונקאטש יצ"ו בסימן ז"ן סעיף כ"א אות רי"ג שבספר דע"ת הביא מה שכתב הדרכי תשובה בהגהותיו על הרי"ף בפרק כל שעה בההיא ארבא דטבעא בחישתא דאסרינן לזבוני לנכרי דילמא מזבן לישראל דהטעם הוא משום דכל ישראל ערבים זה לזה ואסור משום שלא יבא תקלה לישראל אחר ושכתב דלפי זה יש לומר דלפי מה שכתב הרא"ש דנשים אינן בכלל ערבות יש להקל בזה בצירוף עוד סניפים באשה שאין לה בעל למכור ספק טריפה לעכו"ם ושכתב עוד שם לענין כהנים ולוים וגרים שאינם בכלל ערבות אם שייך בהם קולא זו והרב המחבר כתב דחלילה לסמוך בזה אפילו לסניף בעלמא דהדבר זה הוא דלדעת הד"ת בבגד שאבד בו כלאים ובדגן שנטבע בנהר ובחטין שנפל עליהם יין נסך וכן בביצת נבלה ובקמח שהתליע שאסרו למכור לעכו"ם יהא שרי לאשה למכור וכיון שלא נמצא בשום פוסק מראשונים ואחרונים שכתבו טעם זה (שכתב הד"ת) פשיטא ודאי דלדידהו אין חילוק בין איש לאשה וגם לפי טעם הד"ת כתב לדחות בטוב טעם דאין ללמוד מזה שום צד קולא אף לסניף בעלמא והמעיין בגוף דברי הרב המחבר יצ"ו ישר יחזה שדבריו טובים ונכוחים ושפיר קאמר דאין ללמוד מזה שום צד וסניף להקל עיין שם דב"ק:
ובאלו השתי חששות שחששו חז"ל והן. א) שלא להשהות הדבר שנים עשר חדש מחשש שלא יבא לידי תקלה. ב) שלא למכור לעכו"ם מחשש שמא ימכרנו לישראל. העלה הגאון בית שלמה ביורה דעה סוף סימן קי"ז דחשש התקלה בשהיית י"ב חדש קילא מחשש שמא ימכרנו לישראל דלא כהגאון חתם סופר עיין שם וכן כתב בשו"ת ראשי בשמים יורה דעה סימן ט"ל הביא דבריו ידידי הגאבד"ק פיקעלין יצ"ו בספרו הבהיר דלתי תשובה בסימן נ"א אות ג' עיין שם בדף ג"ן עמוד ב' דלאסור שיהוי י"ב חדש מחשש תקלה לאו כולי עלמא מודו וכמעט כל גדולי הפוסקים לא סבירא להו כלל הך חשש דתקלה וכו' אבל בהאיסור למכור לעכו"ם משום שמא ימכרנו לישראל כולי עלמא מודו וכו' עי"ש דב"ק: