שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת המ"ם · כלל רטז
מנהג כל היכא דאיכא ספק במנהג מוקמינן ליה אדיניה כן כתב הרב בני אברהם בשו"ת יורה דעה סימן ג' ועיין במה שכתבתי במכתב לחזקיהו בחלק התשובות סימן י"א דף ס"ג עמוד א' כן מצאתי כתוב בקונטריסי ועתה אין אצלי ספר בני אברהם ורואה אנכי שדבר זה מפורש בתשובת הרא"ש שהביא מר בריה הריב"ה בחשן משפט סימן ס' סעיף ח' וזה לשונו חזר השואל ואמר שאי אפשר לברר המנהג כיצד נהגו ולזה השיב וכו' אומר אני כיון שאין בירור למנהג יעמוד הדבר על דין תורה וכו' וכן מתבאר מדברי הרב הגדול מוהרש"ל עמאר שהביא מרן חיד"א שיורי ברכה יורה דעה סימן רי"ד שכתב דמה שאמרו דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור אי אתה רשאי להתיר להם הוא רק מדרבנן ונפקא מינה לענין ספק אם יש מנהג או לא יש להקל דקימא לן ספקא דרבנן לקולא הרי דכיש ספק במנהג מוקמינן ליה אדיניה וכן כתב הרב חיים מדבר בחידושיו להלכות תערובת איסור בדף מ"ו ריש עמוד ב' ומכל מקום נראה להתיר כיון דאעיקרא מצד הדין ליכא איסורא כלל וכו' ולא נשאר לנו כי אם המנהג שכתב הרב כנסת הגדולה ואין אתנו יודע באיזה מקום הוא המנהג הזה וכו' הוי ספק במנהג ואזלינן בתר עיקר הדין והיתר גמור הוא עכ"ל וכן מתבאר ממה שכתב הרב מוהרי"ץ חסיד בשו"ת אהל יצחק בחלק יורה דעה סימן ל"ז בשאלוניקי דאין ידוע המנהג מודה הרב דבר משה דמותר לגלח כיון דספק במנהג יש להקל דקימא לן הלכה כדברי המיקל באבל עכ"ל הרי דמשום שיש ספק במנהג אם באותו מקום נהגו להחמיר או להקל מוקים ליה בתר עיקר הדין וכן כתב הרב החבי"ף בספר נשמת כל חי חלק א' סימן ס"ז (ד"ה עוד) כיון דתכפוהו אבליו וכו' והדבר ספק אם גם בכי האי גוונא נהגו יש לנו ללכת בזה לקולא כדין ספק באבילות וכן כתבתי בספרי הקטן מכתב לחזקיהו בחלק התשובות סימן י"א דף ס"א (ד"ה הטעם הב') על הנדון שנשאלתי כיון דמעיקר הדין מותר ובעיר הזאת לא ידענו איך המנהג אם להחמיר כדעת הכנסת הגדולה או להקל כמנהג פירארה אות למיזל בתר עיקר הדין כמו שמתבאר מהרב מוהר"א אלקלעי בספר חסד לאברהם בחלק יורה דעה סימן ח"י דף קי"ד עמוד ב' וכו':
וכן כתב הרמ"א בדרכי משה באבן העזר סימן א' והביא דבריו הרב באר היטב בסעיף קטן כ' (גבי חרם רגמ"ה) ומכאן ואילך אינו אלא מנהג לכן במקום ספק מעמידין על דין תורה וכן כתב הרב מכתב שלמה סוף סימן ע"ד ואף שכתב דהדבר תלוי במנהג מכל מקום פה העירה לא שמענו מנהג בזה וכו' וכיון שאין שום מנהג ידוע חזר הדבר לדין תורה עכ"ל:
ובספר משא חיים דף ט"ן אות קצ"ז כתב בשם שו"ת פני יהושע אבן העזר סימן ח' כיון דלא בריר לן המנהג ניחוש לסברת האחרונים דפליגי על ר"ח ובדף ס"א אות רמ"ד כתב מה שדנים במנהג הוא בדומה ממש אבל כשיש איזה שינוי והתחלפות אין דנים מתורת מנהג וכתורה יעשה כמו שכתב הריב"ש בסימן תמ"ח ותע"ה ובעי חיי חשן משפט חלק ב' ועיין בחקקי לב חלק ב' דף ז"ן עמוד א' וק"ן עמוד ג' עכ"ל והיינו מהאי טעמא דכשיש שינוי מיקרי ספק במנהג דהיינו אי גם בכי האי גוונא נהגו ומעמידין הדבר על עיקר הדין ושם באות נד"ר כתב גם כן דכשיש שינוי במנהג אין הולכין אחריו וציין ספרים רבים עי"ש וכך כתב הרב פתחי תשובה בחשן משפט סימן ק"ץ סעיף קטן א' דאם אין המנהג מבורר מוקמינן אדין תורה ועיין במה שכתבתי בחלק אסיפת דינים במערכת הדל"ת אות י"ג להמליץ טוב בזה על הרב שלחן גבוה ביורה דעה סימן פ"ז בדין חמאה הבאה בנאד מצד הבשר ועל דברי הרב חיים מדבר הנ"ל פקפקתי בקונטרס כללי הפוסקים סימן ט"ו אות ד' עיין שם ועיין לעיל בכלל ל"ז (ד"ה ואם יש איזה שינוי):
ובדבר שכתבו הפוסקים דמעשים בכל יום כך וכך או שכתבו עמא דבר כך וכך או סוגיין דעלמא הכי אי חשיב זה בירור המנהג. עיין להרב טהרת המים בקונטרס שיורי טהרה במערכה זו כלל מ"ו שהאריך להביא סברת הפוסקים אי חשבינן זה למנהג פשוט:
וכשאין ידוע המנהג אם אפשר ללמוד ממקומות אחרים מתבאר מדברי הרא"ש בתשובה כלל ע"ט סימן ד' שהביא במשא חיים דף מ"ח אות כ"ו דאם פשט המנהג בעיירות הסמוכות לה מסביב אמרינן מסתמא כן הוא גם בעיר זו ובאות ל"ה הביא מה שכתב הרב דבר שמואל סימן רמ"א ואם בעיר אזמיר לא נודע וכו' למה לא יכריעו על הספק לכתחלה להטות אחר המקומות שנתפשט בהם המנהג כדאשכחן בפוסקים בעוף הנאכל על ידי מסורת שמקומות שאין להם מסורת וגם אין להם מנהג לאיסור סומכין על סמך מקום שיש להם מסורת כמו שכתב מרן בבית יוסף יורה דעה סימן פ"ד עד כאן דברי הרב דבר שמואל ומזה למד מרן החבי"ף שם דבדבר שלא נודע המנהג ונסתפקו איך יתנהגו דיש ללמוד ממקומות שנתפשט המנהג ומשמע דלאו דוקא ממקומות הסמוכים לזה מסביב (וקצת תימה שלא הזכיר דברי הרא"ש הנ"ל) ושם בדף ד"ן אות קכ"א כתב בשם הרב לב שמח באבן העזר סימן א' דף כ"ה עמוד ג' דכל דין התלוי במחלוקת הפוסקים אין לך הכרעה גדולה מהמנהג וראוי לילך אחריו אף במקום אחר שהמנהג בו אינו כל כך ברור ובספר נשמת כל חי חלק א' דף ק"ג עמוד ב' כתב כיון דמנהג רוב העולם לאסור אזלינן בתריה על דרך שפסק מרן בסימן תרפ"ח בכרך שהוא ספק לא יברך כי אם בארבעה עשר שהוא מנהג רוב העולם והיה אפשר לומר דקושטא דמילתא קאמר דבנדונו מנהג רוב העולם כן כיעויין שם ומיהו לאו לעיכובא שיהיה כן מנהג רוב העולם דהוא הדין אפילו אם אין ידוע שכן הוא מנהג רוב העולם מכל מקום כיון שידוע מנהג איזה מקומות דנים במקום שאין ידוע המנהג כאותן המקומות כדמשמע מדברי הרב לב שמח הנ"ל אלא דראיתי שם במשא חיים הנ"ל באות קט"ן שכתב וזה לשונו אם יש ספק באיזה עיר אם המנהג לאסור או להתיר ואין להם בירור יש לילך אחר רוב העולם לאסור ולהתיר עיין נשמת כל חי דף ק"ג עד כאן לשונו ומדקבעו לכלל בלשון זה משמע קצת דבדוקא קאמר ועיין בסמוך מה שאכתוב בשם הריטב"א והרמב"ן:
וכתב הריטב"א בקידושין על מה שאמרו בש"ס דף נו"ן לא צריכא דרובא מסבלי וכו' (לגירסת רבינו חננאל) מהו דתימא לא ניחוש למיעוטא קמשמע לן דאף על גב. דקימא לן כרבנן דלא חיישי למיעוטא אפילו לחומרא היינו דוקא ברובא דבחיוב וטבע שאינו תלוי ברצון וכו' אבל ברוב התלוי במנהג שאינו חיוב וכל אדם שרוצה יכול לנהוג כמנהג המיעוט חוששין למיעוט לחומרא כיון שהדבר תלוי בדעת פעמים שאדם נוהג כמנהג המיעוט עד כאן:
והגאון אבני מילואים בסימן מ"ה אות ב' הביא דברי הריטב"א הנ"ל והקשה מפלוגתא דרב ושמואל בריש פרק המוכר פירות דף צ"ב ע"א בההיא דרובא זבני לרדיא וכו' וכתב דהרמב"ן במלחמות לקידושין שם סבירא ליה דגם רוב התלוי ברצין הוי רוב אלא דלגבי איסור אשת איש החמירו והגאון כתב סופר בסימן מ"א (ד"ה וכעין) כתב ליישב דעת הריטב"א דדוקא ברוב התלוי במנהג בלי טעם כמו מסבלי והדר מקדשי דליכא טעמא רק שנהגו כן לא אזלינן בתריה וחוששין למיעוט אבל ברובא לרדיא שיש להם טעם הגון ששכרן מרובה משחיטתה אית לן למיזל בתר רובא לולא דאין הולכין בממון אחר הרוב: