שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת המ"ם · כלל קעח
מיעוט דקרא לשותפות מדכתיב בלשון יחיד לנוכח ממעטינן שותפות ופליגי רבנן ור' אלעאי בפרק ראשית הגז דף קל"ה אם הוא למעט שותפות דישראל דבעינן שיהא הדבר ההוא מיוחד לו ואם הוא בשותפות אינו מיוחד לו וזו סברת ר' אלעאי אבל רבנן סברי דשותפות הישראל מיוחד לו קרינן ביה ולא ממעטינן אלא שותפות נכרי דלאו בר חיובא הוא וקימא לן כרבנן דר' אלעאי והרב מוהר"י קורקוס בפרק ו' מהלכות ביכורים דין ו' כתב בשם הרשב"א דקימא לן כר' אלעאי ומרן מוהריט"א בספר קהלת יעקב במערכת החי"ת סי' לק"ט דף ה"ן (מדפוס אשכנז) ע"ב כתב דסברת הרשב"א מחודשת היא לא הזכירוה הפוסקים וחידוש הוא שלא זכר שר דהסמ"ג בעשין ע"ט לא ברירא ליה דנקיטינן כרבנן דר' אלעאי שכתב ויכול להיות שאין הלכה כר' אלעאי אף על פי שהלכה כמותו בראשית הגז וכו' עי"ש וכתב עוד בקהלת יעקב (בד"ה שוב) דעד כאן לא פליגי רבנן אר' אלעאי אלא היכא דאם נאמר דהשותפים חייבים אין אנו מחייבים שיעשו כל אחד ואחד המצוה בפני עצמו אלא בין שניהם יעשו המצוה בשותפות דבין שניהם יתנו שיעור הראוי ליתן לראשית הגז ובין שניהם יתנו לכהן הבכור הנולד מבהמת השותפות וכן כל כיוצא בזה דבכי האי גוונא אין סברא למעט שותפות ישראל כיון דשניהם בר חיובא הם אבל אם יצטרך כל אחד לעשות המצוה בפני עצמו כמו באתרוג שכל אחד צריך ליקח לעצמו וכן בסוכה דבעינן שכל אחד ישב בסוכה שלו וכיוצא לזה גם רבנן מודו דממעטינן שותפות דישראל וביאר בזה כמה ענינים עי"ש דבריו הנחמדים מזהב ומפנינים כן כתוב בקונטריסי לפני כמה עשרות שנים וכבר נדפס זה בספרי הקטן דברי חכמים סימן ס"ב:
והנה ראיתי שעל דברי מרן מוהריט"א בכלל לק"ט השיג הגאון חקרי לב המוזכר להלן (בד"ה ולענין רבית) לכן אכתוב תורף דברי שניהם בס"ד והוא שבקהלת יעקב הנ"ל הקשה במה שכתבו הראשונים דאין אדם יוצא ידי חובת לולב כשהוא של שותפות וכן בסוכה למאן דאמר דסוכה של שותפים פסולה משום דכתיב לך ואמאי הרי בחולין גבי ראשית הגז דכתיב גז צאנך פליגי רבנן ורבי אלעאי וקימא לן כרבנן דאינו ממעט אלא שותפות עם גוי אבל שותפות עם ישראל חשיב שפיר לך ואם כן בסוכה ולולב גם כן ליתכשר בשותפות ישראל ולזה חילק בין מצוה דחובת הגוף כי הנך דבעינן כלו שלו ואי אפשר לקיים המצוה בחצי אתרוג שאינו שלו לא כן בראשית הגז שיש בחלק כל אחד כדי חיוב המצוה ועוד הקשה על מה שכתב הרמב"ם בשלישי מהלכות ציצית דכסותך מיעט שאולה ובגדיהם ריבה של שותפות והרי לרבנן לא נתמעט שותפות ישראל מדכתיב כסותך ולמה לי ריבויא דבגדיהם ותירץ דקימא לן ציצית חובת גברא ואינו יוצא בחצי כסות ובעינן כולה שלו ובכי האי גם רבנן מודו ועל זה השיב הגאון חקרי לב בדף ל"א ע"ב דמלבד הדוחק שלפי דרכו צריך לומר דסוגיא דחולין דף קל"ה דדריש הכי לרבי אלעאי כנראה דלרבנן לא בעי ריבוי בגדיהם היינו דאתי כמאן דאמר ציצית חובת מנא הוא כמו שכתב גם כן הרב בקהלת יעקב וזה דוחק לאוקמי סתמא דש"ס כמאן דאמר חובת מנא שלא כהלכה:
בר מן דין קשה לפי שיטתו דלשותפות ישראל אין צריך ריבוי לפי שהמיעוט אינו ממעט אלא שותפות עם הגוי מה יענה למה שכתב הרמב"ם בשני מהלכות מתנות עניים ואפילו היתה של שותפין שנאמר קציר ארצכם אפילו של רבים וכתב מוהר"י מוהר"י קורקוס דשדך מיעט שותפות גוי וארצכם ריבה שותפות ישראל גם ברביעי מהלכות תרומה כתב בהלכה ח' פירות השותפין חייבות בתרומה ומעשר שנאמר מעשרותיכם אפילו של שנים וכתבו הרדב"ז ומוהר"י קורקוס דדגנך אתי למעט שותפות גוי עיין שם גם בשני מהלכות ביכורים הלכה ח' כתב דפירות השותפין חייבין בבכורים דכתיב בכורי כל אשר בארצם גם ברביעי מהלכות בכורות הלכה א' כתב בהמת השותפין חייבת בבכורה לא נאמר בקרך וצאנך אלא למעט שותפות גוי ובחולין דף קל"ו דפטר ר' אלעאי שותפות ישראל מדכתיב בקרך וצאנך הקשו והא כתיב בקרכם וצאנכם ומשני דכלהו ישראל שמעת מינה דלרבנן בקרך למעט שותפות גוי ובקרכם לרבות שותפות ישראל ודברי הרמב"ם הם כתנא קמא וכמו שכתב גם כן מרן כסף משנה ואם כן תיקשי למה לי כל הנהו ריבויי לרבוי שותפות ישראל והרי לרבנן דר' אלעאי בראשית הגז גם בלי ריבוי לא ממעטי מדכתיב גז צאנך כי אם שותפות גוי לבד גם רשב"ם בבבא בתרא ד' קל"ז (דבור המתחיל ואם) כתב דלכם מיעט של שותפין דאינה כולה שלו ואף על גב דדרשינן בחולין דף קל"ה בגדיהם עריסותיכם תרומותיכם לרבות של שותפות הוא הדין נמי אי הוה כתיב פרי עץ הדרכם וכו' שמע מינה דפשיט ליה דבלי ריבוי בכל ענין מתמעט גם שותפות ישראל במיעוט לך ודומה לו והיינו משום דסבירא ליה דאף על גב דבכוליה הך סוגיא כי מוקי באיצטריכו הנהו ריבויי לרבות שותפות ישראל הוא לרבי אלעאי דוקא ואנן לא קימא לן כוותיה אין זה אלא לרבא דאמר דמודה רבי אלעאי בכל הני אך למאי דאסיק רב ביבי דליתנהו להני כללי דרבא ובכל הני פטר שותפות ישראל וכל הנהו ריבויי לכל ישראל אם כן מינה דדעת רבנן דר' אלעאי דמחייבי בכל הני בשותפות ישראל הוא מדכתיב בכל הני הנהו ריבויי בגדיהם בקרכם ודומיהן נמצינו למדין דלדעת הגאון מוהריט"א כי כתיב מיעוטא בקרא אינו ממעט אלא שותפות עם הגוי אבל שותפות עם ישראל לא אימעיט ולא צריך קרא לרבוייה ולדעת הגאון חקרי לב לפי מסקנא דרב ביבי דאמר ליתנהו להני כללי כי איכא מיעוטא ממעטינן מניה גם שותפות ישראל אי לאו דאיכא ריבויא לרבות של שותפות ישראל ועיין לקמן (בד"ה שוב מצאתי):
ולענין רבית דכתיב את כספך לא תתן לו בנשך וכו' חקר הגאון בנין ציון במהדורא קמא סי' ס"ה (ד"ה ואם) למה לא יהא מעות שותפות של שני ישראלים או לפחות של ישראל ונכרי מותר להלות ברבית כיון דכתיב כספך אכלך וכו' ומסתמיות דברי הפוסקים שלא הזכירו היתר זה מובן דאסור וניחא ליה על פי מאי דאיתא בתורת כהנים פרשת בהר כספך אכלך ולא כסף אחרים ואוכל אחרים או כספך ולא כסף מעשר אכלך ולא אוכל בהמה כשהוא אומר נשך כסף לרבות כסף מעשר נשך אוכל לרבות אוכל בהמה ופירש הקרבן אהרן כסף אחרים היינו נכרי דנעשה לו ערב ליקח לו מעות מן הנכרי אי נמי כספו של נכרי ביד ישראל מותר להלוותו ברבית וכן שנינו בתוספתא הרי ממיעוט דכספך ממעטינן נכרי לבד שאין לו לישראל זכות בו ומנשך כסף סתמא מרבינן כל שיש לישראל בו זכות ואף דאינו נקרא ממונו שהרי לענין חלה ומצה ואתרוג למאן דאמר מעשר ממון גבוה ממעטינן מעשר כדאמרינן בסוכה ד' ל"ה מכל מקום הכא מרבינן אף למאן דאמר דבתורת כהנים על כרחין סבירא ליה דממון גבוה הוא דאם לא כן איך סלקא דעתין למעט מעשר מכספך דצריך ריבוי ואם כן כל שכן לשותפות ישראל עם נכרי מרבינן לאיסור מריבויה דנשך כסף ולכן לא הוזכר בפוסקים מזה להיתר וכו' ועוד בלאו הכי לפי מה שכתב רש"י שם לענין דיגון לא שייך לפטור משום שותפות נכרי אלא דבר דאי אפשר לחלק כגון הצאן לענין ראשית הגז אבל תבואה שנחלקת במדה קרינן ביה דגנך בחלקו של ישראל ואם כן הכא נמי במעות שאפשר לחלוק חלקו של ישראל ושל נכרי שהרי מטבעות חלוקות הן לא שייך לפטור מטעם שותפות נכרי אלו חורף דב"ק הנה דק ואשכח דלא מצינן למעוטי ברבית מעות שהן של שותפים ישראלים או ישראל וגוי הא לאו הכי היה הדין נותן להתיר רבית בכסף של שותפות ישראל וגוי משום דכתיב כספך:
ואנכי ההדיוט כתבתי במקום אחר שהרב צפיחית בדבש בסי' מ"ט דף קל"ו העיר שהגאון חקרי לב בחלק יו"ד ח"ב סי' י"ז הביא חבילות של סוגיות דכל היכא דכתיב לשון יחיד בכינוי ממעט שותפות גוי והרב המחבר בדינא דעסיק היינו בדין שכירות בתים לעכומ"ז דאסור משום שנאמר לא תביא תועבה אל ביתך בא ללמד היתר על פי כלל זה דכיון דכתיב ביתך יש למעט כשיש בו שותפות עם הגוי שאין הבית מיוחדת לישראל וכיון שבזמן הזה דינא דמלכותא הוא דבעי למיהב מס וטסקא למלכא ומשועבדת להטסקא הוה ליה כשותפות ישראל עם הגוי וממעטינן לה מדכתיב ביתך והדר קשיתיה מדחזינן להגאון חקרי לב שם דלא מלאו לבו להתיר רבית בשותפות גוי מדכתיב כספך ואיך אנן ניקום ונישרי לכתחילה על פי דרשה דביתך לשון יחיד להשכיר בית בזמן הזה דאיכא שותפות עם המלך וניחא ליה דלא דמו להדדי מתרי טעמי. א) דברבית לא אשכחן לשום חד מרבוואתא דאמר להתיר רק דהגאון חקרי לב רצה להמציא היתר על פי דרשא זו משום הכי לא רצה לסמוך על המצאתו אבל בהא דשכירות בתים אשכחן לראב"ן דמתיר והסכימו עמו הגאונים בית חדש ושפתי כהן ואם כן שפיר מצינן למיסמך אהאי דרשה דביתך ממעט שותפות עם הגוי. ב) דבחקרי לב שם גבי רבית דק ואשכח כמה סוגיות דמוכח איפכא דאף בכסף של שותפות עם הגוי אסור וגם מתשובת מרן מוהרימ"ט שהביא שם מוכח בהדיא שלא כדבריו משום הכי לא סמך על המצאתו להתיר רבית בכסף של שותפות ישראל עם הגוי אלו תורף דברי הרב המחבר שם ולא הוה ידענא טעמא דמילתא אמאי לא שרי רבית בכסף של שותפות עם הגוי כדמוכחי סוגיא דאייתי בחקרי לב (כאסהדותיה דרב צפיחית בדבש) דכי כתיב לך וכיוצא ממעטינן שותפות עם הגוי ואם כן הכא נמי הרי כספך כתיב אולם על פי דברי הגאון בנין ציון הנ"ל מתישב שפיר הן על פי דברי התורת כהנים והן על פי דברי רש"י וכמבואר:
עתה בשובי אל הארץ הטובה זכני החי"ת בספר הקדוש חקרי לב ואחרי כי כן אמרתי לטייל בדב"ק ועיינתי במילי דמר בריש סי' י"ז וראיתי שבתחלה רצה ללמוד היתר רבית בכסף של שותפות על פי סוגיא דבפרק ראשית הגז הנ"ל והיינו לרבנן יש להתיר בכסף של שותפות עם הגוי דוקא ולר' אלעאי יש להתיר גם בשל שותפים ישראלים והוקשה לו דבהך סוגיא אמרינן גבי מזוזה דכתיב ביתך דאתי לדרך ביאתך דהיינו ימין וכן בביכורים דכתיב ארצך ממעטינן חוצה לארץ ומכסותך דגבי ציצית ממעטינן טלית שאולה וכן מגגיך דבמעקה ממעטינן בתי כנסיות ולא ממעטינן מכל הני שותפות גוי והכי נמי ברבית היכי נישרי בשותפות ממיעוטא דכספך ואולי רז"ל דרשי להאי מיעוטא לדרשא אחריתי כדדרשי בהנך ולאו למעוטי רבית בשל שותפים אתא וניחא ליה שהרי התוספות שם בד"ה ביתך הקשו אמאי לא אמרינן דביתך ממעט שותפות של גוי כדדרשינן בכל הני דלעיל והרשב"א והר"ן בחידושיהם שם תירצו דשאני מזוזה דחובת הדר היא ואפילו שוכר חייב ואמר מר ובהכי ניחא גם במעקה דחובת הדר הוא והרבנים רמת שמואל וזרע אברהם תירצו דביומא ד' י"א אמרינן דאיתרבי בית הכנסת ואשה ושותפים דהני בעי חיי וכו' ואם כן גם בשותפות עם הגוי חייב משום דבעי חיי ושוב שקיל וטרי בדין שותפות עם הגוי בבית אי חייב במזוזה וסיים דמכל מקום למדנו דהיכא דליכא מידי למידרש ממיעוטא אמרינן דהוא למעוטי שותפות דישראל או דגוי ואם כן ברבית דלא אשכחן שום דרשא דרשינן כספך אכלך למעט שותפות וכו' וכתב דאין טעם לחלק דכל הנך דמיעטו שותפות גוי היינו במצות עשה אבל במצות לא תעשה מנא לן דדרשינן הכי דזה אינו דהא משמעות הוא ומאי נפקא מינה בין עשה ללא תעשה ועוד דבבכורות ד' ט' דרש ר' יאודה לא תגוז בכור צאנך למעט שותפות גוי וגם ר' שמעון לא חלק כי אם דסבירא ליה דשותף גוי בבכור אינו חייב עיין שם שמעת מינה דאין לחלק בכך אלו תורף דב"ק:
ותמיה לי על מה שעלה בדעת עליון לחלק בין מצות עשה ללא תעשה ודחה זה מסברא ומגמרא דבכורות כנז"ל למה לו להביא ממרחק מסוגיא דלא עסיק בה והלא היה יכול להכריח שאין לחלק כן מגופא דשמעתא דראשית הגז דקעסיק בה דהרי אמרינן בדף קל"ה ע"ב פאה אף על גב דכתיב שדך דידך אין דשותפות לא כתב רחמנא ובקוצרכם את קציר ארצכם אלא שדך למה לי למעט שותפות נכרי בכור אף דכתיב כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך דידך אין דשותפות לא כתב רחמנא ובכורות בקרכם אלא בקרך וצאנך למה לי למעט שותפות דגוי ובריש ד' קל"ו אמרינן מעשר אף דכתיב מעשר דגנך דידך אין דשותפות לא כתב רחמנא מעשרותיכם אלא דגנך למאי אתא למעט שותפות דגוי הרי בכולהו תלתא הנ"ל איכא לאו ודרשינן למעט שותפות דגוי מדכתיב שדך בקרך דגנך אלמא ליכא לפלוגי בין עשה ללא תעשה והמעיין בגוף דב"ק בריש הסימן י"ז יראה שהזכיר אלו השלשה פאה ובכור ומעשר ומה שעליהם אמרו בסוגיא הנ"ל דהוא למעוטי שותפות עם הגוי ובכן תגדל התימה כמובן וכן יש לתמוה על הרב פתח הדביר בסי' רמ"ו אות ט"ו שבדף י"ט סוף ע"ג הביא הסוגיא דחולין דדגנך אתא למעט שותפות גוי וכן נמי גבי חלה ופאה ובכורה ומעשר ומתנות דמיעוטא דכתיב בהו כגון ראשית דגנך פאת שדך יולד בבקרך אתא למעוטי שותפות גוי ובדף כ"ב ע"א (ד"ה עלה) הביא מה שכתב בחקרי לב דאין לחלק בין עשה ללא תעשה וכו' ולא העיר עליו מגופא דשמעתתא כדכתיבנא והנה אמת דאנכי ההדיוט בשדי חמד מערכת חמץ סי' ה' סוף אות ל"ה הבאתי בשתיקה דברי הרב יד דוד (שיטה) בחידושיו לפסחים ד' כ"ג דיש לחלק בין עשה ללא תעשה דדוקא בעשה ממעטינן שותפות מדכתיב לך עיין שם אמנם כען משוינא אנפשין הדרנא לפום מאי דמתבאר מסוגיא דליכא לפלוגי בהכי:
גם מדברי הראב"ן שהביא הרב בית חדש ביו"ד סי' קנ"א ס"ק ט' מתבאר יפה שאין לחלק בין עשה ללא תעשה שכתב שמה שנהגו עתה להשכיר בית דירה לעכומ"ז הוא משום דלא אמרה תורה לא תביא אל ביתך אלא בבית המיוחדת לישראל לא כן עתה שנותנים מס למלכות וכו' הרי דגם בלא תעשה דריש ביתך למעט כשאינה מיוחדת לך וכן מדברי הרדב"ז בחדשות סי' ר' הביא דבריו בחקרי לב ד' ל"ב ע"ג (ד"ה ואם לחשך) מתבאר דאין לחלק בין עשה ללא תעשה שכתב גבי שדך לא תזרע כלאים בהמתך לא תרביע כלאים ואם יש לגוי שותפות בה מסתבר לי דאפילו עומד ורואה מותר ובלבד שלא יאמר לגוי לעשות דשדך ובהמתך כתיב וממעטינן אם יש לגוי בה שותפות ואפילו הכי אסור אמירה לגוי דאתי לאיחלופי וכולה חדה גזירה היא עכ"ל הרי בהדיא דבלאוין גם כן משמע ליה להרב דמיעוטא ממעטינן של שותפות:
שוב כתב בחקרי לב דיש לומר דברבית לא מצינן למידרש כספך למעט שותפות והוא על פי מה שחילק רש"י בין תבואה דכמאן דפליג דמי לצאן וכו' (כדכתב בשו"ת בנין ציון הנ"ל) והאריך לפלפל בזה אי אנן קימא לן לחלק בהכי בין תבואה לצאן וכו' דמפסקי הרמב"ם בכמה מקומות מוכח דנקטינן דאין לחלק וכתב בדף כ"ט (בסוף ד"ה גם) וז"ל באופן שנתבאר שמה שכתב רש"י דבדבר הראוי להתחלק לא שייך למעט שותפות גוי לא קאי לפי האמת אלא אין לחלק ומינה לרבית דכתיב כספך מתמעט ביה שפיר שותפות גוי שוב עמד (בדף למ"ד ד"ה אלא) לבאר בכל מקום דכתיב בלשון יחיד דממעטינן שותפות אם דוקא שותפות דגוי הוא דממעטינן כרבנן דר' אלעאי או אף שותפות דישראל ממעטינן כר' אלעאי והביא ראיות דנקטינן דממעטינן אף שותפות דישראל וסיים בדף ל' סוף ע"ב דלפי זה אם באנו למעט מכספך שותפות יש לנו לומר דרבית של שותפות עם ישראל נמי שרי וזה אין לו שחר והס כי לא להזכיר דמלבד שיש ראיות לאסור ועוד דאם איתא להא הראשונים שהמציאו כמה מיני היתר כבעיסקא ועל ידי מכירה וכיוצא למה להו כולי האי הרי בקל היו יכולים למצוא היתר על ידי שותפות שני ישראלים אלא ודאי דאין היתר בשותפות ישראלים ומדהא ליתא על ידי שותפות עם גוי נמי ליתא ומיעוט דכספך אצטריך לאיזו דרשה ואחר החיפוש מצא בתורת כהנים פרשת בהר וכו' (היא הראיה שהביא בבנין ציון שהזכרתי למעלה והבנין ציון לא היה בידו ספר חקרי לב וכוונה דעתו לדברי קדשו) הרי דמיעוט כספך לא בא למעט אלא כולו של גוי ולא של שותפות והוקשה לו דאם כן בכל הנהו דממעטינן שותפות מדכתיב בלשון יחיד לנוכח מנא לן למימר הכי דילמא לא אתי אלא למעט כולו של גוי והאריך בזה ושוב הקשה במאי דדרשינן בפרק קמא דפסחים לא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה אמאי לא נימא דלך בא למעט של שותפות כדאמרינן בשאר מקומות שוב ראה מה שכתב מרן מוהריט"א בקהלת יעקב הנז"ל בריש כללין והרבה להשיב ולפלפל בדברי קדשו ובדרשת התורת כהנים הנז"ל:
ואחר הפלפול כתב בדף ל"א ע"ד (בד"ה כי ע"כ) דנראה לו דכי מיעטו בתורת כהנים כספך ולא של גוי גם שיתוף גוי בכלל לפי מה שכתבו התוספות בסוגיא דפרק ראשית הגז (בד"ה ואי) דמאן דאמר דגנך ולא דיגון של גוי סובר דתרתי שמעינן דמה לי כולו של גוי או חציו ואף אם תמצא לומר דאף על פי כן לא הוה ליה למיתני ולא של גוי דליתני רבותא טפי ולא שותפות עם גוי כל שכן אם יהיה כל הכסף של גוי הרי כתבו התוספות בדבור הנז' דתנא דדריש דגנך ולא דיגון של גוי סבר דבמיעוט אחד לא מצי ממעט כי אם בכולה של גוי ולמעט שותפות בעינן מיעוט שני וזה מוכרח דהרי בסוגין אסיק דשדך דכתיב בפאה מיעט שותפות גוי ואילו בתוספתא פרק שני דפאה ואיתא גם כן בתורת כהנים פרשת קדושים מייתי לה בפלוגתא דתנא קמא לא מיעט שדך כי אם של גוי לגמרי ור"י ור"ש פליגי וממעטי גם שותפות גוי ואם כן על כרחין דבהך פלוגתא דכתבו התוספות דתלוי אי דרשינן דיגונך ולא דיגון גוי או דגנך ולא דגן של גוי ואם כן יש לומר דעל כרחין דהך תנא דתורת כהנים דלא מיעט מכספך אלא של גוי גמור אתי כתנא קמא דפאה ואנן לא קימא לן הכי ושקיל וטרי לחזק דבריו שוב הביא דברי מוהרש"ל בים של שלמה פרק ראשית הגז סי' ב' והאריך לפלפל בדברי קדשו וסיים בדף ל"ב ע"ג (בסוף ד"ה גם במ"ש) דלפי מה שכתבו בהגהות מרדכי לענין מזוזה ונגעים דממעטינן שותפות דגוי הוא הדין לרבית דאף אי מכספך דרשי רבנן איזו דרשא אפילו הכי מתמעט גם כן שותפות גוי ואף דאין לנו לדרוש מדעתינו הכא שאני דמשמעות מכח יתור הוא וגם בלשון בני אדם יש להבין כן ושוב מצא בתשובות הרדב"ז החדשות סי' ר' שכתב גבי קראי דשדך לא תזרע כלאים וכן בהמתך לא תרביע כלאים דממעטינן אם יש לגוי שותפות רק שאסור לומר לו הרי דדריש הכי מדנפשיה ושקיל וטרי דמדברי התורת כהנים מתבאר היפך סברת הרדב"ז ועל כל פנים גבי כספך דרבית אין לנו שום סתירה מלהתיר בשותפות דגוי אלא שמדברי מוהרימ"ט בח"א סי' קט"ז מתבאר דכשהמעות הן בשותפות עם גוי אין השותף ישראל יכול להלותם לישראל ברבית ורק אם הגוי נותנם ברבית מותר להשותף ישראל אף שיודע ששותפו הגוי נותנם לישראל דאדעתא דידיה הוא דעביד וכתב על דבריו אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה שיש להתיר בשותפות גוי גם על ידי שותף הישראל כיון שהמעות אינן מיוחדות לו לגמרי וכן בשותפות עם הקדש דגם כן נתמעט מכספך דגוי והקדש שוים וכו' ונסתפק איך הדין בשותפות עם מעות יתומים קטנים ושקיל וטרי בזה וכתב בדף ל"ג ע"ב בד"ה איך שיהיה כשמעות הדיוט מעורבות עם הקדש ויתומים היה מקום לדון להתיר רבית דרבנן למה שאנו דנים להתיר של שותפות גוי אלא דבעיקר הדין דשותפות גוי שרי אף ברבית של תורה שהוא הבנין אב לזה אחר כל מה שצדדנו בטעמי ההיתר מלבד דלהקל בשל תורה צריכה רבה גם מצא סמך לאסור מדאמר רב נחמן גבי הני תרי כותאי (בפרק הרבית ד' ס"ט) זוזי כמאן דפליגי דמי ואם כן יש לומר דאף אם בכל התורה קימא לן דשותפות גוי חשיב ככולו של גוי אף אם נאמר גם בתבואה ופירות דדבר העשוי להתחלק הוא אפילו הכי בשיתוף מעות לא איתרבי לפיטור כי אם של גוי לגמרי דאילו בשותפות לא כיון דכמאן דפליגי דמי ואם כן יש לומר דמהאי טעמא לא מיעטו בתורת כהנים מכספך אלא של גוי לגמרי ולא מיעטו בו שותפות גוי ועוד ראיה לאסור מדאמרינן בביצה ד' כ"א בהמה חציה של גוי מותר לשחטה עיסה חציה של גוי אסור לאפותה משום דכמאן דפליגא דמיא והכי נמי איך יהא שרי לתת ברבית בשיתוף גוי כיון שיחלק השיתוף ולא יתן לישראל חלקו ברבית ואף דלא דמי לעיסה דעל כל פנים סופה להתחלק מיד אחר האפיה אבל כאן שאין דעתם להתחלק וכל שכן כשקבעו זמן לשותפותם מכל מקום כיון שאין לנו בירור גמור לעיקר היתר זה יש לומר דמהאי טעמא דעל הרוב אפשר להתחלק השיתוף לא התיר בו הכתוב בשיתוף גוי והביא מה שכתבו התוספות בפסחים דף מ"ו ד"ה הואיל בההיא דביצה דאיסור העיסה אינו אלא מדבריהם והצריך עיון מדאמרינן בפרק חלק ד' קי"ב עיסה חציה של עיר הנדחת מותרת דכמאן דפליגא דמיא הרי שהתירו מטעם זה בעיר הנדחת אלמא דמדאוריתא דינא הכי ושקיל וטרי גבי שותפות הקדש וקטן ומסיק באופן שאם באנו להתיר שותפות נכסי בר חיוב עם הקדש ויתום ברבית דרבנן מטעם השיתוף אינו מוכרח שוב צדד להתיר אם יהיו המעות של הקדש או של קטן רובא לגבי שאר המעות מטעם ביטול ברוב דיבש ביבש חד בתרי בטיל דגם במעות בטיל זולת בדבר שיש לו מתירין ושקיל וטרי בזה וכתב דיש לצדד איסור משום דממונא לא בטיל ושקיל וטרי בזה ואם יש לאסור לערב המעות משום אין מבטלין איסור וגם דיש צד איסור דבאיסור ניכר או שיש בידו להפריד האיסור לא שייך ביטול וכו' וסיים באופן שאין בכל מה שכתבתי צד היתר גמור לעיקר חקירתינו כי אם בזאת יש סמך להתיר מפני שאין בכל העסקים חשש רבית דהא איכא בלא שום איסור כגון להלוות לגוי וכיוצא ואם כן יש לומר שיטלו הגדולים חלקים מדבר המותר שאין בו שום ספק נגד חלק ההקדש והקטנים שיטלו מדבר שיש בו חשש רבית מדרבנן וכן כתב מוהרימ"ט שם והביא ראיה מגר וגוי שירשו את אביהם גוי דאומר הגר להגוי טול אתה עבודה זרה ואני מעות ואי משום ברירה הא קימא לן יש ברירה בדרבנן וכן נראה מהרשב"ץ ח"א סי' קל"א שמתיר בכי האי גוונא בשל דבריהם שוב כתב דאף שמדברי הריטב"א בחידושיו לפרק בתרא דעבודה זרה בההיא דגר וגוי שירשו את אביהם וכו' מתבאר דטעמו של מוהרימ"ט רפיא בידיה מכל מקום בנדון דידן שאין הספק אלא ברבית דרבנן וגם שאין כאן איסור ברור אלא חשש איסור גם הריטב"א יודה דאין כאן חשש כלל וכו' אלו תורף דב"ק:
מתבאר שאף שצדד הרבה לומר דברבית דכתיב כספך יש למעט כסף שהוא בשותפות עם גוי מכל מקום לא הסכים כן להלכה וכן בדין וכמו שהבאתי לקמן במערכת השי"ן כלל ס"ב (ונדפס בדברי חכמים סי' פ"ג) בשם גאון עזינו הרב פתח הדביר בח"ג ד' כ"ב ע"ד על פי מה שהביא מרן חיד"א במחזיק ברכה סי' רמ"ו בשם ספר הבתים בכתיבת יד בדין שביתת בהמה שהיא בשותפות עם הגוי שיש מי שאומר דאין בה משום שביתה משום דממעטינן שותפות עם הגוי מדכתיב שורך וחמורך ובהמתך לשון יחיד לנוכח והמחבר ספר הבתים כתב ויראה לי שאין לנו בענינים אלו אלא מה שביארו לנו רבותינו אבל מה שלא דקדקו בו לא נדקדק אנחנו כל שכן כשהוא להקל ואולי הם היו מעמידים מיעוט של בהמתך בענין אחר שלא ידענו לפיכך אין לנו למעט לא שאולה ולא שותפות שהם היו יודעים המיעוטים לפעמים לשותפות לפעמים לשאולה ושכורה כי כל הדינים היו להם בקבלה ובדינים שהיו להם קבלה להיתר דרשו למעט שותפות וכיון שלא דרשו מיעוט בדין זה אות היא כי קבלתם בזה לאסור והמיעוט לאו להכי הוא דאתא ועל פי הדברים האלה כתב הרב פתח הדביר דאין מקום לצדד שום צד היתר גבי רבית דכתיב כספך למעט מעות של שותפות עם גוי ואנכי הדל הבאתי שם בשם איזה גאונים בדורינו שאמרו להתיר שביתה בבהמה שהיא בשותפות עם הגוי מדכתיב בהמתך וכתבתי שכתבו כן לפי שלא ראו דברי ספר הבתים הנ"ל שלפי דברי ספר הבתים כיון דלא אשכחן לרז"ל דדרשו בהמתך למעט שותפות ודאי דאנן בדידן לא מצינן למידרש הכי ואם היו רואים דברי ספר הבתים לא היו מהנדסים בדבר עיין שם:
אמנם עתה אומר אני דאין דבר זה פשוט דמלבד דבספר הבתים בעצמו כתב בשם יש מהגדולים שכתב דדרשינן גבי שביתת בהמה מדכתיב לשון יחיד למעט של שותפות עם גוי מטעם שכתב הגאון חקרי לב דמשמעותא הכי הוי וכו' וגם בלשון בני אדם וכו' וכגון זה יוצא מן הכלל דאין לדרוש דרשות מדעתינו ועוד נראה שרבותינו התוספות לא שמיעא להו כסברת הרב ספר הבתים שהרי בפרק ראשית הגז ד' קל"ו ד"ה ביתך דאמר רבה דרך ביאתך הקשו אמאי לא אמרינן דבא למעט שותפות עם הגוי כדאמרינן בכל הנך דלעיל והניחו בתימה ולפי סברת ספר הבתים מאי קושיא הא לא דרשינן הכי אלא היכא דאית לן קבלה והכא משום דלא הוה להו קבלה למעט שותפות הוצרכו למידרש דרשא אחריתי אלא מוכח דסברי דלא בעינן קבלה ולהכי קשיא להו שפיר וכן מתבאר יפה מדברי התוספות בפרק הישן ד' ז"ך ע"ב ד"ה כל האזרח עיין שם היטב והגאון חקרי לב בריש סי' י"ז כתב דהרשב"א והר"ן בחידושיהם שם תירצו לקושית התוספות דשאני מזוזה דחובת הדר היא ואפילו שוכר חייב משום הכי לא ממעטינן מביתך של שותפות עם גוי וכתב מדנפשיה דבהכי אתי שפיר גם למעקה וכלומר דקשיא ליה דבדף קל"ו דרשינן גגך למעוטי בתי כנסיות ואמאי לא דרשינן למעט שותפות גוי ואמר מר דאתי שפיר לפי דברי הרשב"א והר"ן משום דגם מעקה היא חובת הדר ובשם הרבנים רמת שמואל וזרע אברהם כתב שתירצו קושית התוספות על פי מאי דאמרינן בפרק קמא דיומא ד' י"א דבית הכנסת ואשה ושותפין איתרבו מסברא דאטו הני לא בעו חיי וכו' ואם כן גם בשותפות עם הגוי חייב מהאי טעמא דבעו חיי (ושקיל וטרי בדברי הגהות מרדכי בפרק קמא דעבודה זרה ובחולין בדין מזוזה בבית של שותפות עם הגוי) דמוכח מכל זה דאי לאו דאית לן טעמא הוה ממעטינן מביתך של שותפות גוי ואם כן נראה שאף אם הגאון חקרי לב היה רואה דברי ספר הבתים לא מפני זה היה מחליט לומר שאין לצדד היתר ברבית בשותפות עם גוי מכספך מאחר שסברת ספר הבתים יחידאה נגד רבותינו התוספות והרשב"א והר"ן דמוכח והרי הוא כמבואר דסברי כהיש מן הגדולים והרדב"ז בתשובות החדשות סי' ר' שהביא בחקרי לב ד' ל"ב ע"ג (ד"ה ואם לחשך) דרש מדנפשיה שדך לא תזרע כלאים וכן בהמתך לא תרביע כלאים למעט שותפות עם גוי וכיון דמתבאר שכן דעת כל הני רבוואתא מסתברא שאף אם הגאון חקרי לב היה רואה סברת ספר הבתים לא היה מחליט גבי רבית על פי סברתו וכן הגאונים שהבאתי בדברי חכמים סי' פ"ג שדרשו גבי שביתה למעט שותפות עם נכרי יש לומר דאף אם היו רואים דברי ספר הבתים היו סומכים על דברי היש מן הגדולים והתוספות והרשב"א והר"ן והרדב"ז כי ברבים היו:
המורם מן האמור דהיכא דכתיב לך וכיוצא (לשון מיעוט לנוכח) ולא מצינו לרז"ל שפירשו לנו מה בא למעט אם מדעתינו נוכל לומר שבא למעט של שותפות או לא במחלוקת הוא שנוי דלדעת הרב ספר הבתים לא נוכל לדרוש כן וכל שכן כשהוא להקל ולדעת התוספות והרשב"א והר"ן והרדב"ז מצינן למידרש הכי מדנפשין ובקהלת יעקב כלל לק"ט הנ"ל ראיתי שכתב (בד"ה שוב ראיתי) בדף ה"ן ע"א בשם הריטב"א בפרק ראשית הגז גבי אההיא דביתך דרך ביאתך כדכתב הרשב"א הנ"ל דלא מצי למימר דאתי למעט שותפות גוי משום דחובת הדר היא ואם כן מוכח גם מדבריו כדכתיבנא בדעת הרשב"א ושם בעמוד ג' מביא בקהלת יעקב מה שכתב הרב חק יעקב בסוף סי' תמ"ה גבי חמץ דשותפין חייבים ממש כאדם אחד כדכתב הרב טורי זהב ואין להקשות דהא כתיב לא יראה לך ומלך יש למעט שותפין כדאיתא בחולין ד' קל"ו ועיין בתוספות סוכה דף ז"ך יש לומר דהא כתיב תשביתו שאור מבתיכם דמשמע אפילו דשותפין ולך למעוטי של הקדש ושל אחרים עכ"ל החק יעקב (ועיין שם מה שפלפל בדבריו) מתבאר מדבריו דקאי בשיטת הראשונים הנ"ל דאף דלא אשכחן לרז"ל דדרשי לך למעט שותפות הוה דרשינן אנן לולי דכתיב תשביתו ובספר ארחות חיים החדש בתורת מר מחותנו ידידי הגאון אבד"ק ברעזיאן יצ"ו ראיתי בסימן רמ"ו אות י"א שהביא מה שכתב מרן חיד"א בשם ספר הבתים וסיים ועיין תוספת דרבנן סי' לק"ט שלא ידע מזה עכ"ל מחשבתו ניכרת דנקיט כדברי ספר הבתים וכבר נתבאר שאין כן דעת רבוואתא הנז"ל ואין מקום להשגתו במחילת כבודו גם במכתבו אלי השיב על מה שהבאתי במערכת חמץ סי' ה' אות ל"ה על פי דברי ספר הבתים והבאתי דב"ק בקונטרס הערות סי' ב"ן אות י"ב ולפי האמור אין זו השגה:
ומכל מקום לענין שביתה שפלפלו הגאונים שהבאתי במערכת השי"ן הנ"ל ראיתי להרב יד דוד (שיטה) בחידושיו לפסחים ד' כ"ג ע"ב שכתב בפשיטות דלא נתמעטה בהמת של שותפות לענין שביתה ואמר שמפני זה הוא דאיכא משום שביתה גם בבהמה דשותפות עם גוי משום שיש לאו וכו' ויש לחלק בין עשה ללא תעשה דדוקא בעשה הוא דממעטינן ולא בלא תעשה עיין שם. ועם דאיכא למשדי נרגא בטעמו כמו שכתבתי למעלה (בד"ה ותמיה) שאין לחלק בין עשה ללא תעשה לענין זה מכל מקום מצאתי תנא דמסייע ליה והוא שבשו"ת הגאון מוהר"י אשכנזי בא"ח סי' יו"ד (ד"ה וההיתר) שעמד בחקירה זו למה לא נמעט בשורך ועבדך דכתיב בשבת שותפות נכרי וישב בשלשה פנים. א) דהנה בקרא כתיב אתה ובנך ובתך וקאי לקטנים שהזהיר גדולים על הקטנים כדתנן קטן שבא לכבות אין שומעין לו ששביתתו עלינו ובפרק חרש אליבא דמאן דאמר קטן אוכל נבלות אין בית דין מצווין להפרישו מוקמינן מתניתין בקטן העושה על דעת אביו מעתה יש לומר דבנך ובתך ממעט באינו עושה על דעת אביו והכי קאמר בנך ובתך שעושים על דעת אביו אבל קטן שאינו שלך שאינו עושה על דעתך אינך מוזהר עליו אם כן איצטריך בנך ובתך לאיזה מיעוט ממילא יש לומר דנקיט ואתי שורך וחמורך אגב דכתיב בנך ובתך כדאיתא בריש בכורות לר"י דנקט שורך אטו צאנך. ב) יש לומר דהוו שני מיעוטים ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות דכתיב פעמים שורך וכל בהמתך ועבדך והדר כתיב למען ינוח עבדך אם כן יש לרבות גם בשותפות נכרי מוזהרים על שביתתם. ג) ועד השלישי לא הגיעו כי זה העיקר דהואיל דילפינן סוף פרק שור שנגח שור שור משבת לענין נפילה לבור ואינך דקא חשיב התם במתניתין וקימא לן דא, גזרה שוה למחצה וילפינן גם להיפך שבת מאינך כדכתבו התוספות בד"ה הנהוג בעטא ושיבוטא עיין שם ומעתה ילפינן שבת מהתם דגם שותפות נכרי חייב וכמו בכל הני דחשיב במתניתין שם דלא נאמר בלשון יחיד רק שור ועבד לחודא ולחומרא מקשינן עכ"ל הרי דהגאון הנ"ל פשיטא ליה דלא נתמעטה בהמת שותפות גוי ואמר מר מילתא בטעמי תריצי והחוט המשולש לא ינתק:
שוב מצאתי בשו"ת בית אב סי' ס"ט שהאריך מאד בענינים אלו וריש דבריו הוא על דברי הרב חק יעקב הנז"ל אם בחמץ של שותפין איכא משום בל יראה והביא גם דברי מרן מוהריט"א בקהלת יעקב הנז"ל והרבה לפלפל בדבריהם וגם שקיל וטרי אי קימא לן כר' אלעאי או כרבנן ועל מה שכתב בקהלת יעקב בשם הרשב"א דקימא לן כר' אלעאי תמה דאנה מצא בדברי הרשב"א דללמד על הכלל כולו יצא דקימא לן בכל מקום כר' אלעאי הא איהו אתי רק מטעם דנהוג עלמא כר' אלעאי בראשית הגז והילכך סובר דהוא הדין בכל עניני נתינה לכהן כגון תרומה וחלה ומתנות דכולהו בהדדי שייכי ואי אפשר לזכות שטרא לבי תרי ומה ענין סוכה וחמץ לזה ורק לדברי מרן הכסף משנה בפרק י"א מהלכות רוצח דין ב' קימא לן בכל מקום כר' אלעאי וכתב במסקנתו (בד"ה והעולה מזה) דשלש שיטות יש בפלוגתא דר' אלעאי ורבנן להריטב"א וים של שלמה וכן נראה מדעת כל המפרשים דקימא לן כרבנן ולא כר' אלעאי דמלך וכיוצא בלשון יחיד לא נתמעט שותפות ישראל ודעת הרשב"א שהביא מוהר"י קורקוס היא דבכל ענין נתינה לכהן קימא לן כר' אלעאי ולא כרבנן ובהו לא נתרבה כלל גם שותפות דישראל ודעת הכסף משנה נראה דבכל הסוגיא קימא לן כר' אלעאי וצריך ריבוי לעולם לשותפות ישראל ודאמרינן בגמרא ליתנהו להני כללי הוא רק בבכורה ומתנות אבל בכל מקום מרבינן שותפות דישראל מלשון רבים והעלה להלכה לענין חמץ דבכזית חמץ של שני שותפים ישראל עוברים בבל יראה ובל ימצא ואסור אחר הפסח ואם הוא בשותפות עם נכרי מותר אחר הפסח וסיים ואם ירצה ה' אעבור פרשתא דא ואיתנייה וגאון אחד מידידי יצ"ו בהערותיו הראה לעיין בענינים אלו בדברי הגאונים מוהר"ם שיק בחלק יו"ד סי' קנ"ח והרי בשמים מהדורא תנינא סי' קט"ו וגם אנכי הדל ראיתי בספר שערי רחמים חלק יו"ד סי' ד' פלפול נאה בענינים אלו ולא איסתיעא להתישב בדברי קדשו לך נא ראה: