שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת המ"ם · כלל קסח
מיד אף על פי שמשמעותו הוא כמו לאלתר רוצה לומר תיכף בלי הפסק ושהיה מכל מקום לפעמים נמצא יוצא ממשמעותו כמו שכתב רבין חסידא בספר קהלת יעקב בקונטרס מענה לשון ח"ב אות של"ה וז"ל כתב שבות יעקב ח"א סי' ל"ג אההיא דאמרינן בפרק החולץ ד' מ"ז ע"ב קבל מלין אותו מיד (וכן שם בעמוד א' אם אמר יודע אני ואיני כדאי מקבלים אותו מיד) דלשון מיד לאו דוקא אלא כל שעושה באותו היום מיקרי מיד וכן הוא במתניתין בפרק ט' דטהרות ובחשן משפט סי' ק"ץ ובתשובת הרב צמח צדק סי' ק"ך כתב הנשבע לשלם מיד זמנו כל היום עכ"ל הנה מה שכתב ממתניתין דטהרות היינו דשם במשנה ד' תנן הגומר את זיתיו ושייר קופה אחת יתננה לעיני הכהן דברי ר' מאיר ר' יאודה אומר יוליך לו המפתח מיד ר' שמעון אומר מעת לעת ופירשו רבינו שמשון ורבינו עובדיא דמיד דאמר ר' יאודה היינו כל היום והכריח כן רבינו שמשון מדבתוספתא תני ר' יאודה אומר כל אותו היום וכי היכי דלא ליסתרו דברי ר' יאודה צריך לפרש מיד דתני במתניתין היינו כל אותו היום ומה שציין לחשן משפט סי' ק"ץ היינו בסעיף ט"ז גבי פרעון דמי זביני בהיכא דעייל ונפיק אזוזי תרי זימני ולא יהיב ליה ובתר הכי יהיב ליה ביומיה קנה דכיון דפרע ביומיה הוי מיד ודברי הרב צמח צדק הם בשני בני אדם שהיו הולכים להיריד והאחד לוה מחבירו מנה ונשבע לו שמיד בבואם להיריד יתנם לו ושאם לא יקיים דברו יתן קנס כך וכך לצדקה ובאו להיריד בבוקר והמלוה תבעו ממנו והשיבו כי כעת טרוד לפרק המשאות וכו' ואחר איזה שעות שאל ממנו שנית והשיבו כבראשונה עד כי סמוך לערב נתן ונשאל הרב אם צריך ליתן הקנס והשיב דפטור כיון שפרע לו באותו היום מיקרי מיד והביא ראיה מההיא דטהרות על פי דברי רבינו שמשון אלו תורף דב"ק והביא דבריו במענה לשון ח"ג לשון בני אדם סי' תפ"ז והוא הוסיף ראיה מדאמרינן ברביעי דסנהדרין ד' ל"ח ע"א מפני מה נברא אדם בערב שבת כדי שיכנס למצוה (שבת) מיד והרי לא נברא בבין השמשות אלא בשעה ה' כבר עמד על רגליו כדאיתא התם אלמא דבאותו היום מיקרי מיד ומר בריה דרב צמח צדק בהגהתו בסי' ק"ך הביא ראיה מדאמרינן בערכין ד' ל"א (גבי מאי דתנן המוכר בית בבתי ערי חומה הרי זה גואל מיד) מתניתין דלא כרבי דתניא וכו' ופירש רש"י מתניתין דקתני מיד דמשמע אפילו בו ביום דלא כרבי דתניא רבי אומר ימים אין ימים פחות משנים ואי פירוש מיד הוא באותה שעה כר' מאיר במתניתין דטהרות הוה ליה לרש"י לאשמועינן רבותא טפי שגואל מיד אפילו באותה שעה אלא כל אותו היום מיקרי מיד ומרן חיד"א בספר יעיר אזן אות ע"ג הביא תשובת הרב צמח צדק ואיידי דטריד בגירסיה לא ראה שכבר קדמו במענה לשון הנ"ל ושהוסיף להביא תשובת הרב שבות יעקב (והובאה בשערי תשובה סי' תרנ"א ס"ק י"ז ומשנת אברהם בשער כתיבת ספר תורה סי' א' בביאורו ס"ק ל"ז) והעיר על זה הרב המגיה לספר משק ביתי (בכלל א' דמצוה הבאה לידך) עליו ועל הרב אהל יעקב באות כ"א עיין שם בדף קמ"ד ריש ע"ב ובספר משכנות הרועים (לגאון מערבי) במערכת המ"ם אות מ"ב הזכיר תשובת הצמח צדק והסוגיא דפרק החולץ הנ"ל:
ובמסכת שביעית פרק ששי משנה ד' תנן ר' התיר ליקח ירק במוצאי שביעית מיד וכתב ידידי הגאון עמודי אש יצ"ו בקונטרס עמודי ירושלים בפרק ז' הלכה ד' דמסכת פאה בשם ספר הר המור בביאורו להמשנה שכתב דלרבי מותר בשנים או שלשה ימים אף בלא זמן הבאה וכתב על זה וז"ל ומבואר מזה דלשון מיד שייך על שנים ושלשה ימים ולפי זה צריך עיון על שו"ת צמח צדק סי' ק"ך ושבות יעקב ח"א סי' ל"ד וקהלת יעקב סי' של"ה שכתבו דמיד שייך רק על יום אחד והרי מבואר כאן דמיד שייך גם על שנים ושלשה ימים אולם שגג בזה ההר המור והכוונה דרבי התיר מיד במוצאי שביעית דכיון דהם גדלים בשנים ושלשה ימים אחר שביעית לא חשידי ליזרע בשביעית ירק בשביל מוצאי שביעית כיון שיוכל שיהיה לו בהיתר בעוד שנים ושלשה ימים וכן פירש במעשה אורג שם והוא פשוט וברור עכ"ל. הנה ספר הר המור הנ"ל וכן ספר מעשה אורג אינם אצלי ומה שהבין בדעת הרבנים צמח צדק וכו' שלשון מיד אינו שייך אלא על יום אחד לא ידעתי מי הביאו לזה ובדבריהם אין הכרח לזה ותיבת רק הוספה דידיה היא והם לא באו אלא לומר דאינו מוכרח לפרש לשון מיד באותה שעה ויתכן שכל היום ההוא חשיב מיד כדאשכחן בטהרות וכו' ואם נמצא שלשון מיד יתפרש על שנים ושלשים ימים כל שכן דמסתייעא מילתייהו. ומצאתי שהאריך בענין זה התיר הגדול הרב פתח הדביר בסימן ז' אות ב' על מה שכתב הרב עמק ברכה בספר של"ה דף קכ"ז ע"א (על דברי רבינו הטור בסימן ז') שמתבאר דמשמע ליה דלשון מיד אינו אלא כפשוטו באותה שעה ממש ופלפל בחכמתו בדברי כמה מחברים בענין זה והזכיר מתניתין דשביעית הנ"ל ושמתבאר דלשון מיד יתפרש שנים או שלשה ימים ובדף ל' ע"ד (בד"ה ודע) העיר על הרב צמח צדק דמשמע מדבריו שגם בנדונו היה הלוה טרוד שנים ושלשה י' בפריקת סחורותיו ואחר שגמר עסקו שילם להמלוה היה נקרא עבריין כיון שעברו שנים או שלשה ימים ולפי הוכחתו ממתניתין דטהרות אין נקרא מיד אלא יום אחד וכו' והיה לו לבאר שאם טרדתו נמשכה יום או יומים ושוב שילם קיים שבועתו וכו' ובא לכלל ישוב דגם הרב צמח צדק יודה שהדין כן גם אם נמשכה טרדתו שנים או שלשה ימים אלא שלא הוצרך לזה וכו' עיין שם דב"ק ואולי גם בעמודי אש נתכוון להעיר כן ואין להאריך ובשו"ת זכר יהוסף שנדפס מקרוב להגאון אבד"ק שאויל יצ"ו בסי' ד' אות ג' האריך לבאר לשון מיד אם הוא כמשמעותו באותה שעה ממש והביא מה שכתבו בצמח צדק ושבות יעקב (שם כתוב שב יעקב ח"א סי' ל"ד וכנראה שהוא טעות הדפוס ומי שיש אצלו ספר שב יעקב ישכיל על דבר) וסיים אלא נראה דאף דבכל הני דלעיל לא חשיב עיכוב זמן כל שעושה במישלם יומא אבל לענין היתר עשיית הפעולה בסתמא הוא בלי שום הפסק ושוב האריך לציין בזה בבקיאות נפלאה כדרכו בקדש לך נא ראה: