אור ברסלב
שדי חמד כללים מערכת מ מערכת המ"ם › כלל קנו

שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת המ"ם · כלל קנו

כלל קנה

מומר אינו מצטרף לכל דבר שבקדושה דלא כמו ששמעתי מעי מגיד אמת, אחד מידידי יצ"ו שרב אחד בדורנו יצ"ו אמר שמומר מצטרף לקדיש ולקדושה (כמדומה לי שאמר בשמו שכן עשה מעשה) ולדעתי הקצרה אין לו על מה לסמוך כמו שהוכחתי בס"ד מדברי הפוסקים והיה כתוב פה ונדפס בספרי דברי חכמים סי' ס' עיין שם וידידי הרה"ג מוהר"ר יאודה ליב פישמאן אבד"ק פאדאקא יצ"ו בהערותיו היקרות על ספרי שדי חמד כתב לי בענין זה וז"ל בדברי חכמים סי' ס' לענין מומר אי מצטרף לכל דבר שבקדושה עיין בפרי מגדים באשל אברהם סי' ה"ן סק"ד שגם דעתו כדעת כבוד תורתו דאינו מצטרף עכ"ל אפריון נמטיה דאייתי לן תנא דמסייען:

ואם התנדב דבר לבית הכנסת אם מקבלים ממנו הנה הרמ"א בא"ח סי' דק"ן סעיף י"א כתב מומר לעבודת כוכבים שנתן שעוה או נר לבית הכנסת אסור להדליקו וכן כתב הרב הלבוש שם מומר לעבודה זרה שנתן שעוה או נר לבית הכנסת אסור להדליקו בבית הכנסת דשמא דעתו לעבודה זרה וכו' ובסימן תר"י סעיף ד' כתב הרב הלבוש והביאו הרב טורי זהב שם בסעיף קטן ב' אין מקבלים שעוה מן המומרים להדליק להם נר בבית הכנסת כדי שלא יהיה להם כפרה דהלעיטהו לרשע וכו' והרב מגן אברהם בסי' קנ"ד כתב בסעיף קטן ח"י דלאו דוקא מומר לעבודה זרה אלא הוא הדין מומר לחלל שבת אין מקבלים ממנו וכו' ובספר החסידים סי' תרס"ז כתב דאם נתן המומר מעות לכתוב ספר תורה בשמו שרי וכן כתב הש"ך ביורה דעה סי' נד"ר בשם הרב מבי"ט עכ"ל והובא בבאר היטב ומשמעות הדברים הוא שמביא דבכי הספר החסידים לחולק על הרמ"א גם מה שכתב בשם הרב שפתי כהן הנה לשון הרב שפתי כהן מורה שמביא דברי הרב המבי"ט לחולק על מה שכתב הרמ"א דנכרי שמתנדב דבר לבית הכנסת מקבלים ממנו אבל לא מן המומרים שכתב על זה אבל לא מן המומר בתשובת רב המבי"ט חלק שני סי' רי"ד נראה שמקבלים מן המומר שכתב שם אף על גב דאמרינן אדם כי יקריב מכם להוציא את המומר היינו בקרבן ודמי ליה אבל בהקדש לעניים או הקדש בית לבית הכנסת כנדון דידן מקבלים עכ"ל הש"ך וכן מתבאר מדברי הגאון יד שאול בסי' רנ"ד סוף סק"ד שכתב ועיין טורי זהב סי' פר"י סק"ב מ"ש בשם הלבוש ולפי מה שכתב המבי"ט מותר לקבל שעוה עכ"ל אבל ממה שכתב הרב חיי אדם בכלל י"ז אות ב"ן נראה שסובר דמה שכתוב בספר החסידים אינו חולק אמה שכתב הרמ"א שכתב וז"ל ואפיקורוס לחלל שבתות (כן הגירסא בדפוס זיטאמיר שנת תרי"ח ובדפוס ווילנא תרי"ט כתוב מחלל שבתות וכו' ונמשך אחד מה שכתב הרב מגן אברהם דלאו דוקא מומר לעבודת זרה אלא הוא הדין ממומר לחלל שבת אין מקבלים) שנתן נר או שעוה לבית הכנסת אסור להדליקו דדמי לקרבן אבל אם נתן מעות לכתוב ספר תורה בשמו מותר עכ"ל. ובחכמת אדם סוף כלל קמ"ו כתב אבל מן המומרים אין מקבלים אפילו נדבה לבית הכנסת סי' רנ"ד ועיין שם בשפתי כהן דדוקא קרבן אין מקבלים אבל הקדש לעניים או הקדש בית לבית הכנסת מקבלים עכ"ל מתבאר דסבירא ליה דמה שכתוב בספר החסידים וכן מה שכתב הרב המבי"ט אינם חולקים על מה שכתב הרמ"א משום דדוקא ליקח מהם שעוה או נר להדליק בבית הכנסת דדומה להקרבת קרבן הוא דאיסר הרמ"א אבל הקדש ספר תורה דומה לשאר הקדש לעניים או הקדש בית לבית הכנסת דאינו דומה להקרבת קרבן ושרי כן נראה דעתו (ובסמוך יתבאר אם דין זה שבספר החסידים הוא גם במומר לעבודה זרה):

והנה דין זה שכתב הרב מגן אברהם בשם ספר החסידים לאו בפירושא איתמר אלא דמכללות דבריו יש ללמוד דין זה שזה לשון ספר החסידים בסי' תרפ"ז מומר שאמר לצבור תשכירו לי לכתוב ספר תורה במעות שלי לקרות בו בבית הכנסת לא יקבלו ממנו שמא לאחר זמן יאמר תשיבו לי ספר תורה שלי ועוד שלא יהיה גנאי למשפחה של אותו מימר ואם רוב ישראל נתנו המעות ומיעוטו המומר ישתפו אותו עמהם ואם לאחר זמן יכולים המומרים או יורשיהם לומר תחתכו חלקנו ותנו לנו אל ישתפו אותו ואם היהודים רבים מהמומרים ויכולים לסלקם במעות אם ישאלו חלקם יקבלו מהם ופעמים שיש כבוד למשפחה כי אומרים אף על פי שהוא מומר לבו לשמים ואז יניחו לו לתת עכ"ל דמתבאר דלא אסר להכתיב כל הספר תורה במעות של המומר לבדו אלא מחשש שמא למחר יאמר תשיבו לי ספר תורה שלי וגם משום גנאי להמשפחה אבל כשאין לחוש לזה מותר לקבל ממנו ולכן כתב הרב מגן אברהם בשמו דמותר. ואני ההדיוט הוצרכתי להעתיק דב"ק למען דעת שאם יש לחוש שיאמר תשיבו לי הספר תורה אסור לקבל ממנו וכן כשיש משום גנאי משפחה כאשר יהיה האופן ולא ידעתי למה לא פירשו דבריו נושאי כליו הגאונים פרי מגדים ומחצית השקל כדרכם בקדש מאחר דנפקא מינה לדינא:

ומשמעות דברי הרב מגן אברהם הוא דדין זה דמומר שנתן מעות להכתיב ספר תורה שרי הוא אפילו במומר לעכומ"ז שהרי הביא זה על דברי הרמ"א שכתב מומר לעכומ"ז וכו' ולא ניחא לי למימר דאדסמיך ליה דוקא קאי והוא על מה שהוסיף הוא דגם ממחלל שבתות אין מקבלים על זה הוא דמביא דלהכתיב ספר תורה שרי דמלבד דשם מומר שבספר החסידים ובמגן אברהם סתמו כפירושו דהוא מומר לכל התורה וכן הוא משמעות לשון מומר שבהרמ"א ביו"ד סי' נד"ר ובהרב המבי"ט שהביא הרב שפתי כהן שם ואם לא היו דברי ספר החסידים אלא במחלל שבת לבד ולא במומר לעבודה זרה כל כי הא ודאי היה לו להרב מגן אברהם לפרש אלא ודאי סתמו כפירושו דאכולא מילתא קאי דבין במחלל שבתות ובין במומר לכל התורה שרי ועוד דכן מתבאר מדברי הרב באר היטב ס"ק ט"ז שעל דברי הרמ"א הנ"ל הביא דברי ספר החסידים הנ"ל אף שלא העתיק מה שהוסיף הרב המגן על דברי הרמ"א דגם ממחלל שבת אין מקבלים שאז היה אפשר לומר שסובר שדברי ספר החסידים אינם אלא למומר לחלל שבתות כמו שאפשר לדחוק בדברי המגן אברהם מוכח ודאי שסובר דדין זה הוא בכל מומר ותמיה לי על הרב יפה ללב נר"ו שבסימן דק"ן אות ז' הביא מה שכתבו המגן אברהם ובאר היטב בשם ספר החסידים שאם המומר נתן מעות להכתיב ספר תורה בשמו שרי וכתב על זה דבספר חיים סי' מ"ד אות ט"ו כתב בשם ר"י החסיד שאין מקבלים ממנו שמא למחר יאמר תשיבו לי הספר תורה וכתב דהמעיין בספר החסידים סי' תרפ"ז יראה דהא והא איתא והעתיק לשון ספר החסידים הנ"ל וסיים דבריו והכי אמר רב ונראה ולא אמרה ר"י החסיד כי אם דוקא במומר לשאר עבירות אבל במומר לעבודה זרה שכל המודה בה ככופר בכל התורה כולה ואיכא פגם משפחה לא וכדרך שכתב בספר ברכת מועדיך לחיים ח"ב בדרוש ח' לשבת הגדול בשם תשובת בית חדש על דברי הרא"ש בתשובה שהביא הטור אבן העזר סי' ן' עכ"ל. והנה ספר ברכת מועדיך ח"ב וכן הספר חיים אין מצויים אצלי ותמיה לי במה שרוצה לחלק בין מומר למומר דמדברי הרבנים מגן אברהם ובאר היטב מוכח להדיא דגם במומר לעבודה זרה שרי ואין חילוק אלא בין היכא דאיכא למיחש לגנאי משפחה או שיאמר תשיבו לי הספר תורה להיכא דליכא למיחש ושיאמרו הבריות לבו של מומר זה לשמים אבל אין חילוק בין מומר לשאר עבירות למומר לעכומ"ז כדכתב הרב הנ"ל:

שוב מצאתי שהרב יפה ללב נר"ו כיוון אל האמת בדעת ר"י החסיד כי האף אמנם מדבריו שבסימן תרפ"ז אין הכרח דלא אמרה למילתיה במומר לעכומ"ז ומדברי הרבנים מגן אברהם ובאר היטב מתבאר דסברי בהיפך מכל מקום מוכרחים אנו לומר כדברי הרב נר"ו שכן מפורש בספר החסידים סי' תתקל"ח וז"ל ואם מומר לעכומ"ז רצה לבנות בית הכנסת או ספר תורה להשכיר סופר לכתבה אין שומעין לו ואין מקבלים ממנו דכתיב החמס קם למטה רשע לא מהם ולא נהנה מהם ולכך יש רשע שמהנה לצדיק ולבסוף מפסיד הצדיק כנגד מה שנהנה ממנו על שם ויהיו מוכשלים לפניך ופעמים שהרשע מהנה לצדיק ומפסיד כדי שלא יהנה הצדיק מן הרשע וכתיב שונא מתנות יחיה עכ"ל הרי שכתב מפורש דמומר לעכומ"ז שרוצה להכתיב ספר תורה אין שומעין לו ולא כתב טעם שיאמר תשיבו לי הספר תורה או גנאי משפחה כדכתב בסי' תרפ"ז אלא כתב מטעם אחר החמס קם למטה רשע ומוכח דאף אי ליכא למיחש לגנאי משפחה ושיאמר תשיבו לי הספר תורה אין מקבלים ממנו ואם כן בהכרח לומר דמה שמתבאר מדבריו שבסימן תרפ"ז דהיכא דליכא למיחש שרי אינו אלא במומר לשאר עבירות אבל במומר לעכומ"ז אין מקבלים ממנו בשום אופן כלל וכדברי הרב יפה ללב נר"ו והרבנים הנז"ל שסתמו דבריהם כנראה נעלם מהם דברי ספר חסידים הללו ויתכן דמן שמיא אסתייעא ליה מילתא להרב חיי אדם שכתב הדין הזה במחלל שבתות ולא הזכיר כלל מומר לעכומ"ז (שאם היה מזכיר מומר לעכומ"ז היה אפשר להבין בדבריו דגם ההיתר דלוקח מעות ממנו להכתיב ספר תורה אתרווייהו קאי בין אמחלל שבת ובין אמומר לעכומ"ז וכשלא הזכיר מומר לעכומ"ז נלמוד ממחלל להחמיר בנר או שעוה ולא נלמוד להקל להתיר ליקח ממנו מעות להכתיב ספר תורה) דבאמת לפי סברת ספר החסידים במומר לעכומ"ז אין היתר כלל ומצאתי בספר חיים ביד סי' ע"ו (מר קעסיק שם אי שרי לקבל מתנה ממי שהמיר דתו) שכתב ואולם אם מותר לקבל מן המומר מעות נדבה לבנין בית הכנסת ולכתוב ספר תורה צריכה רבה אי שרי דראיתי בספר החסידים סי' תרפ"ז וכו' (העתיק כל דברי ספר החסידים הנ"ל וגם העתיק כל דברי הספר חסידים שבסימן תתקל"ח הנ"ל וסיים וז"ל) ועיין בספר בית פרץ שיטה למגילה מה שכתב בזה ועיין להרב המבי"ט דבהקדש עניים ולבית הכנסת מותר והביאו דבריו הרבנים כנסת הגדולה ושפתי כהן יו"ד סי' נד"ר ובתשובה אחרת כתבתי בזה עכ"ל והנה ספר בית פרץ אין בידי והתשובה אחרת שכתב בזה לא ידעתי מקומה כעת והנראה מדבריו הוא דמשמע ליה דהספר חסידים והרב המבי"ט פליגי במומר לעכומ"ז אם מותר לקבל ממנו להכתיב ספר תורה או לבנין בית הכנסת ופליאה בעיני דכל רז לא אניס ליה ונעלם ממנו דברי המגן אברהם ובאר היטב בא"ח סי' דק"ן הנ"ל ולכל הדברות מדברי ספר החסידים שבסימן תתקל"ח מתבאר יפה דממומר לעכומ"ז אין מקבלים להכתיב ספר תורה:

והוה עובדא באיש אחד שמזה שנים רבות המיר דתו בדת מצרי ולא נתבאר אם לאונסו או לרצונו והוא דר במקום פ' ומקרוב חלה את חליו אחר לשערי מות הגיע והן בעודנו מוטל על ערש דוי נדר גדול נדר לאלקי ישראל אם יתרפא מחליו יקדיש ספר תורה אף גם יעקור דירתו וילך למקום שאין מכירים אותו ילבש לבנים ויעשה מה שלבו חפץ לשוב לדת משה וישראל וכאשר קם מחליו עומד על דעתו וזבין נכסיה אדעתא למיסק וכו' ושם יעשה מה שלבו חפץ גם קנה ספר תורה חדשה בכסף מלא ורצונו להקדישה לבית הכנסת ולפי שבעירו אינו נכון בעיניו להקדישה מפני כמה טעמים נתייעץ עם הסופר ובאו לפה עם הספר תורה וגם חתנו של המומר הנ"ל (והוא ישראל גמור) עמהם ורצה להקדישה לבית הכנסת דפה והתנדב גם כן ליתן סך רב למיני צדקות שונות להבית הכנסת ולהכנסת אורחים ובקור חולים וכיוצא לכולם בעין יפה הוא נותן בכל לב ונפש חפצה וגבאי הבית הכנסת באו לשאול ממני אם רשאים לקבלו ממנו ובהיותי מתבונן מה להשיב קפץ הסופר ואמר כי המומר מיראתו אולי לא יאבו לקבלו ממנו מאיזו סבה או מפני שאין הדין נותן לקבל ממנו לכן זאת עשה ונתן הספר תורה לחתנו הנ"ל במתנה גמורה שהספר תורה תהיה נקראת על שם חתנו כי הוא כונתו לשם מצוה דוקא וקמיה שמיא גלי מי בעל דברים והוא היודע כי לשלם נדרו הוא עושה רק מבקש שבהביאם את הספר תורה לבית הכנסת ירשוהו ליתנו בעצמו באהבה רבה וחבה יתירה ושמחת נפשו בהארון הקדש ובראותי התלהבותו וניכרים דברי אמת כי לשם שמים הוא אומר ועושה אמרתי שיכולים לקבלו מחתנו ושחמיו יניחנו בארון הקדש אם אך יקבל עליו לטבול בפני שני עדים כשרים ולייחד ולקדש את השם ברוך הוא בטרם שיגע בהספר תורה להביאו אל הקדש פנימה וקבל עליו באהבה ושמחה לעשות ככל אשר צויתיו וכן עשה ונעשה מעשה ונתקבל הספר תורה בק"ק דפה כסדר ואופן האמור והטעם שהצרכתי הטבילה הוא כדי שלא יראה בעיני ההמון כמילתא דתמיהה להתיר לאיש מצרי שיגע בקדש קדשים ספר התורה. וטמא טמא יקרב אל הקדש ולא יבאו להקל בקדושת ספר תורה חלילה וצויתי שטבילתו תהיה בשעת מעשה ממש ובפני עדים והם יפרסמו הדבר הזה וכן היה וכבר ידוע דיש פוסקים שסוברים דמומר שחזר לדת ישראל צריך טבילה מדרבנן כגר שנתגייר עיין בש"ע יו"ד סי' רס"ז סעיף ח' ובתשובת הרשב"א חלק ה' סי' ס"ו ולמרן החבי"ף בהגהותיו רחמים לחיים שם ולכן נכון הדבר להצריכו טבילה בזה ולפי שלא היה באפשרות להחמיץ הדבר עד שאתייעץ בזה עם רבני גאוני דורנו יצ"ו כי לא יוכל להתמהמה הוא ואשתו וחתנו והסופר ימים רבים סמכתי על דעתי הענייה לעשות משפט כתוב למעלה ואם ירצה ה' אראה להציע האי עובדא קמייהו דרבנן קשישאי ומזקנים אתבונן:

ולא אכחד כי אם באמת היה מפציר המומר בבקשתו שתהיה נתינת הספר תורה על שמו (ולא היה ממציא ליתנו לחתנו כנז"ל) עם כי לא הייתי ממהר למלאות בקשתו כי האף אמנם לפי דברי ספר החסידים שבסי' תרפ"ז יש לומר דבנדון כזה מותר לקבל ממנו ואין חשש שיאמר המומר תשיבו לי הספר תורה (ולא אוכל לצייר בדעתי חשש זה בזמננו שהנותן ספר תורה לבית הכנסת אין בידו שום כתב ראיה שהספר שלו הוא ושמו גם כן אין כותבין בעמודי הספר תורה כמו שנראה שהיה כן המנהג לפנים בישראל ומה כחו יפה לומר עליו שהוא שלו ובמה יוכל להוציאו מתחת ידם) כי ניכרים הדברים כי באמונה הוא עושה ולא ישוב לכסלה וגם מעשיו מוכיחים כי לכבוד ולתפארת יהיה לבני משפחתו כי יאמרו שלבו לשמים ומה גם כי לא היה לחוש כל כך בנדון דידן משום גנאי משפחה כי אכסנאי שבא לעיר הוא ואין מי שיכיר אותו ולא את משפחתו ולולא הודאתו להסופר כי מומר הוא ומפי הסופר נתפרסם פה שהוא מומר לא היינו יודעים שהוא מומר והיה יכול לומר שישראל הוא אף כי זקנו מגולחת הן רבים עתה בעוונותינו בנים משחיתים זקנם והוא מדבר בשפת אשכנז ככל הישראלים ועל דעת מי היה עולה לחקור אחריו ולבדוק בהפאס שלו וכיוצא אם כה יאמר נא ישראל עברי אנכי ולכן נראה ששתי החששות שבספר החסידים סי' תרפ"ז רחוקות בנדון דידן והיה מקום להתיר לקבל ממנו בכל זאת מי לא ירא לעשות מעשה נגד המפורש בספר חסידים סי' תתקל"ח הנ"ל דממומר לעכומ"ז אין מקבלים לא לבנין בית הכנסת ולא לכתיבת ספר תורה ולכן לא הייתי ממהר להשיב להתיר לקבל ממנו:

אך גם לאידך גיסא לדחותו באמת הבנין לא היה בכחי כי מלבד שמשמעות דברי רבני האחרונים שפתי כהן ומגן אברהם וכיוצא הוא שגם במומר לעכומ"ז שרו הכימיא לקבל ממנו מעות להכתיב ספר תורה על שמו (כשאין לחוש שמא יאמר תשיבו לי הספר תורה ואין גנאי למשפחה) ועוד דאף לדברי ספר החסידים שבסי' תתקל"ח הנ"ל יש לומר דדוקא כשהמומר עומד במרדו ולא שב בתשובה אף כשיש בידו לשוב הוא דאין מקבלים ממנו משום החמס קם למטה רשע אבל אם אומר ששב בתשובה ומעשיו מוכיחים כן רק שאין בכחו להוציא מחשבתו לפועל עד שילך למקום שאין מכירים אותו יש לומר דבזה גם ר"י החסיד מודה דיש לקבל ולא זו בלבד דמותר לקבל ממנו אלא אף זו למצוה יחשב להלהיב את לבבו ולקרבו בעת שמבקש להתקרב שלא יחזור לסורו ובדברי רבינו הגדול בשלישי מהלכות תשובה דין י"ד מפורש דמומר ששב בסתר מקבלים ממנו וי"ל כל הרשעים והמומרים וכיוצא בהם שחזרו בתשובה בין בגלוי בין במטמוניות מקבלים אותם שובו בנים שובבים אף על פי שעדין שובר הוא שהרי בסתר שב ולא בגלוי מקבלים אותו בתשובה ועיין שם בדברי מרן כסף משנה דגם באפיקורסים הדין כן זולת אותם המינים התרים אחר מחשבות לבם וכו' וכיון שזה המומר הוא שב לפנינו בתשובה בסתר הרי זה מותר לקבל דבר ממנו ויצא מכלל המומרים שאין מקבלים מהם דבר דתשובה מועלת להחזיר העטרה ליושנה והרי הוא כישראל גמור ולפי מה שפירש הרב לחם משנה בשני מהלכות עכומ"ז הלכה ה' בכונת הרמב"ם גם להמינים התרים אחר מחשבות לבם וכו' תשובה מועלת להם והם כישראלים גמורים אלא שאי אפשר לנו לסמוך על תשובתם דנקיטינן כל דפריש ממינות מיית (כדכתיב כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים) מדאגת כפיית יצרו אבל יתכן שישוב בתשובה ותשובתו מקובלת לפני יודע תעלומות הבוחן לבות וכליות יתברך שמו וכלל גדול הוא אין לך דבר שעומד בפני התשובה וכן כתב הרמ"ך שהביא מרן בכסף משנה שם:

ומידי דברי בדברי מרן כסף משנה דהלכות עכומ"ז הנ"ל חזות קשה הוגד לי במה שכתב דהא דאין מקבלים תשובת האפיקורסים התרים וכו' נלמד מדאמרינן אדם כי יקריב מכם דאין מקבלים קרבן ממומר לנסך יין ולחלל שבתות דמשמע דכונתו לומר דכשם שאין מקבלים מהם קרבן הכי נמי אין מקבלים אותם בתשובה ותימה בעיני דאם כן אמא מקבלים בתשובה את המומרים כמו שכתב הרמב"ם מפורש בהלכות תשובה שם ומשמע דגם למומר לעבודה זרה ולחלל שבת מקבלים וכדכתב בכסף משנה שם בסמוך לאחר זה באותו דבור עצמו כיעויין שם ועיינתי בספרים וראיתי שכבר עמד בזה מרן הפרי חדש בחדושיו על הרמב"ם בהלכות עכומ"ז (שאחר הלכות פסח) וז"ל גם מה שהביא ראיה מההיא דאין מקבלין קרבן ממומר לנסך את היין ליתא דאין תלוי קרבן בתשובה ותו דאיהו גופיה כתב בסמוך דמומר לעכומ"ז מקבלים אותו בתשובה אף שאין מקבלים ממנו קרבן והצריך עיון שדבריו סתרי אהדדי עיין שם ועל כל פנים למדנו מדברי הרמב"ם דמהני תשובה למומר בין בגלוי בין בסתר וכן מצאתי למרן החבי"ף בספר ברכת מועדיך לחיים חלק א' בדרוש רביעי לתשובה בדף צ"ו סוף עמוד ג' שהוכיח מדברי הרמב"ם הללו דתשובת מומר מהני אפילו בינו לבין עצמו ואינו צריך שתהיה התשובה בפרהסיא בצבור ולא בפני בית דין (והאריך עוד בענין זה ולפי שאין ספרו מצוי למצוה יחשב להעתיק תמצית דב"ק ומה שיש להעיר קצת אכתוב סמוך לדב"ק) והוא שכתב שכן ראה בספר ארחות חיים כתיבת יד בח"ב בהלכות יין נסך שהכריח דתשובת מומר מהני כששב בינו לבין עצמו ואם קבל עליו לתקן את אשר עיות ולא תקן עם כל זה כשר לכל דבר כיון שמייחד את ה' פעמים ביום סגי ומה שהצריכו בגר בית דין של שלשה היינו מגזירת הכתוב דמשפט כתיב ביה מה שאין כן בישראל שהמיר לדת מצרי שאף על פי שחטא ישראל הוא וכתב שכן היא דעת ר"מ גאון ורבינו יום טוב והרא"ה והרב רבי אברהם וכן היא דעת ריב"א שבתשובות המיוחסות להרמב"ן סי' ק"פ ובשיטה מקובצת על בכורות לדף ל"א וכן נראה מדברי רבינו הרוקח סי' כ"ד שכתב ומיד כשמתחרט וטובל במקוה דינו כישראל וכן כתב רש"י בספר הפרדס ד' כ"ג ע"ד וז"ל כיון שקבלו על עצמם לשוב ליראת צורנו בפרהסיא הרי הם בכשרותם (דברי רש"י שם הם על האנוסים ואין מדבריו הכרח למומר דעלמא) וכן כתב מוהריק"ו בשרש פ"ה דמומר שקבל עליו לעשות תשובה והתחיל בה הרי הוא חוזר לכשרותו והוא כישראל גמור וכן פסק הרמ"א בחשן משפט סי' ל"ד סעיף כ"ב (היינו הך דמוהריק"ו הנ"ל ומשמעות דברי הרמ"א דכשקבל לשוב אף שלא התחיל עדין לעשותה מהני ועיין שם להרב פתחי תשובה בס"ק ל"ב בשם הרב חמדת שלמה שכתב שבתשובת מוהריק"ו מבואר דעל כל פנים בעינן שהתחיל במעשה התשובה וכו' אמנם מדברי הרב בית חדש בתשובות הישנות סי' ק"ב שהביא מרן החבי"ף בשו"ת חיים ושלום ח"ב סי' מ"ז (בד"ה ועוד נראה לומר) מתבאר שהבין מדברי הרב מוהריק"ו דבקבלא בעלמא אף שלא עשה שום דבר סיגוף וכו' לתשובה מהני שכתב וז"ל ותו דהלא לפי סדר הגט שבידינו שמזקיקין לעדי הגט שיהרהרו בתשובה בלבם על עבירות שבידם שמא עבר עבירה שנפסל בה וכן נוהגין להזקיק לשליח השתא ודאי כיון שהרהר תשובה בלבו חשיב צדיק גמור כדאיתא בקידושין והביא ראיה מתשובת מוהריק"ו שרש פ"ה ופסקה הרמ"א בח"מ סי' ל"ד סעיף כ"ב וכו' עכ"ל הנך רואה שעל הרהור תשובה לבד דאיירי בה מייתי ראיה מתשובת הרב מוהריק"ו מוכח דמשמע ליה דלא בעינן לעיכובא התחלה בתשובה דאפילו בקבלת תשובה בעלמא מהני) וכן פסק מרן בש"ע ביו"ד סי' קכ"ד סעיף ח' דמומר נאמן לומר ששב בתשובה (לפי מה שכתב בשפתי כהן שם דמיירי באינו ידוע שהוא מומר ואי בעי הוה אמר שלא המיר אין ראיה למומר שהוא ידוע ומפורסם כיעי"ש ובתשובות המיוחסות הנ"ל כתב שלא החמיר עליו לקבל יסורין להתכפר כישראל שעשה עבירות אחרות ולא כפר בעיקר משום דמי שחטא בשאר עבירות כשחוזר בתשובה אם לא קבל עליו דינים אינו ניכר שעשה תשובה עולמית אבל מי שכפר בעיקר ושב אל בוראו להיות בגלות אחיו תשובתו ניכרת שהיא שלמה שמייחד ה' פעמים בכל יום וכו') ואף על פי שהרבה עבירות עשה כשהיה מומר מומר שאני שכל מה שעשה לפי שהוא כופר בעיקר וכיון ששב אל בוראו לא יחטא עוד באלה ואין להחמיר עליו כל כך לקבל יסורין עכ"ל ושוב הביא דהריטב"א ונמק"י בפרק החולץ כתבו דתשובת מומר לכתחלה בעיא קבלת דברי חברות בפני ב"ד ובתשובת הגאונים שבספר שערי צדק שער ו' ד' כ"ד סי' י"א כתבו שצריך שתהיה תשובה בפרהסיא שבפני צבור יתודה ויתחרט וכו' וידעו הכל שעשה תשובה מוחלטת ואין חוששים להערמה ומותר לאכול ולשתות עמו ועוד הביא מחלוקת שהוזכר בהגהות אשירי פרק גיד הנשה סימן טו"ב בין ריב"א ורש"מ דרבינו שמשון הצריך תשובה דפרק זה בורר וכן כתב בפסקי הר"ם ריקאנטי סי' ס"ח גם הרב בית הלל סוף סימן רס"ח כתב דמומר מצרי שחזר לדת יהודי ולובש מלבושי ישראל וטלית ותפילין והולך לבית הכנסת אינו כלום עד שיעשה תשובה והביא שכן כתב הרב חקרי לב באבן העזר סי' ו' ד' ס"ה ע"ג להכריח דתשובת מומר בעינן קבלת דברי חברות בבית דין וכו' ופקפק על דבריו וכתב במסקנתו ולענין הלכה נקיטינן כדעת רוב הראשונים ואת האחרונים המקילים בתשובת מומר אפילו תהיה בסתר בינו לבין קונו ומיד כשחזר בתשובה כשר לכל דבר שבקדושה וכו' אלו חורף דב"ק ולא פניתי וציין בכל הבקיאות הנ"ל כי ספרים רבים מהם אין נמצאים אצלי ואהימנותא דמרן החבי"ף סמיכנא שדעת רוב הראשונים ואחרונים דתשובה מהני] למומר אפילו בסתר ועיין עוד למרן החבי"ף בשו"ת חיים ביד סי' א' ד' ט' ע"ג והלאה:

ואתה תחזה למרן חיד"א בספר שיורי ברכה יו"ד סי' קכ"ג סוף אות א' וז"ל מומר שחזר לדת ישראל בספר החסידים סי' ר"ג כתב דכשאמר שיקבל לעשות תשובה כאשר יורוהו החכמים משעה שקבל יכול לשתות עמו יין ועיין מה שכתבתי בעניי בקונטרס חיים שאל ח"ב סי' ח"ל אות ט"ל בס"ד עכ"ל וספר חיים שאל אין אצלי לעיין בדב"ק הנה מתבאר מזה דמומר שקבל לעשות תשובה אף שלא עשה מקבלה ואילך הרי הוא כישראל גמור ואפילו תימא דקבלה זו בעינן שתהיה בפני בית דין ובפרהסיא (מה שאין נראה כן מסתמיות דב"ק) מכל מקום תשובה שעושה בפועל רק שהיא בסתר לא גרעה מקבלה בעלמא ופשיטא דמהני שוב ראיתי שם בשיורי ברכה באות ב' שכתב בשם גורי האר"י שהרב מוהרח"ו פעם אחת שתה עם מומר אחד לדת ישמעאל שעשה תשובה ועדין לא השלים תשובתו והראו לו במצחו ששתה יין נסך ואמר לו רבו שצריך לעשות תקון שותה יין נסך שהם ע"ג תעניות ע"כ מגורי האר"י והוקשה למרן חיד"א ממה שכתוב בספר החסידים דבקבלה בעלמא סגי וכתב ליישב ואולי שלא קבל בפני בית דין במעשה דמוהרח"ו ועיין דבר משה ח"א יו"ד סוף סי' י"ט ודוק עכ"ל מתבאר מדב"ק דמוקים להא דספר החסידים דוקא כשקבל בפני בית דין ובהורמנתיה דמרן אמינא דמלבד דלא משמע הכי מסתמיות דברי ספר החסידים ועוד אף אם נאמר שכן הוא האמת בכונת דברי ספר החסידים מכל מקום כשקבל לעשות תשובה ועוסק בעשייתה אלא שעדין לא השלים כל מה שצריך לו נראה דלא גרע מקבלה בעלמא דמהני ואי הכי אכתי קשה אההיא דהביא מוהרח"ו מספר החסידים הנ"ל ולכן הנכון בישוב דבר זה הוא מה שראיתי למר ניהו גופיה בספרו ברית עולם בסי' ר"ג הנ"ל דלפי גודל קדושת הרב מוהרח"ו לא היה ראוי לאותו מעשה והקדוש ברוך הוא מדקדק עם חסידיו כחוט השערה לכן אמר לו שכל לגבי דידיה צריך לעשות תיקון שותה יין נסך דאדם חשוב שאני עוד כתב בברית עולם ליישב ההיא דרב מוהרח"ו דבספר החסידים מיירי שאם אוסרים לשתות עמו יש לחוש שיקפיד ויחזור לסורו ולהחזיק בידו שרינן למי שהיה רגיל עמו לשתות אמנם רבינו מוהרח"ו דכל העם עונים אחריו מקודש ומקדש עצמי במותר היה יכול להשמט באיזו טענה ולכך נחשב לו כשותה סתם יינם ממש והוצרך לתיקון עכ"ל ומדברי קדשו הללו יש סעד גדול לנדון דידן אם היינו צריכים לקבל הספר תורה בשם המומר עצמו דודאי בנדון כזה אשר הוזיל זהב רב מכיסו לקנות הספר תורה ואטרח כמה פרסי הוא והנלוים עמו והוצאות הדרך לכולם נתן להליכה וחזרה אם היינו משיבים פניו ריקם תמצא קפידתו מקום לנוח ויש לנו להחזיק בידו אף בדבר שיש איזה חשש פקפוק אלא דאין לבנות על יסוד זה אחרי שאין דברי אלו מוכרחים בכונת דברי ספר החסידים דשפיר יש לומר דרב שאני דלפי קדושתו היה לו לפרוש מן המותר לו והעיקר לנדון דידן הוא מה שהבאתי בשם מרן החבי"ף דקימא לן כדעת רוב הראשונים דמהני תשובה למומר אפילו בסתר (ותימה על מרן החבי"ף שלא זכר מדברי מרן חיד"א בשתים זו שיורי ברכה וברית עולם הנז"ל):

אמור מעתה בנדון שלפנינו שהמומר הזה שב בתשובה ומתחרט על העבר ורצונו לשוב לדתו לגמרי אך אינו רשאי כעת עד שילך למקום שאין מכירים אותו והרי הוא מוכן לשים לדרך פעמיו כי זבין נכסיה אדעתא למיסק וכו' כאמור תשובה זו שבסתר היא העולה לדעת רוב ראשונים ואחרונים כנז"ל והרי הוא כישראל ויכולים לקבל ממנו דבר לבית הכנסת ויצא מכלל מומר לעכומ"ז (שלדעת ספר החסידים בסי' תתקל"ח אין לקבל ממנו לבנין בית הכנסת ולכתוב ספר תורה דזה דוקא כשלא חזר עדין בתשובה אבל זה שחזר בתשובה בסתר ותשובתו מועלת לדעת רוב הראשונים הנ"ל יכולים לקבל ממנו וכמעט שכך היתה דעתי הקצרה נוטה להקל בזה אם היינו צריכים לכך אלא שלא הייתי מחליט הדבר מפני דעת הסוברים דלא מהני למומר תשובה בסתר וצריך קבלת דברי חברות בפני בית דין בפרהסיא גם ראיתי להרב מעשה רוקח בהלכות עכומ"ז הנ"ל שכתב ליישב דברי מרן כסף משנה הנ"ל (מקושית הרב פרי חדש מסתירת דברי מרן כנז"ל) דלא אמר מרן דגם מומר לעכומ"ז מקבלים אותו בתשובה אלא כשלא היה מומר בפרהסיא אבל מומר לעכומ"ז בפרהסיא אין מקבלים אותו בתשובה כלל ועיין במה שהאריך הרב צרור החיים בישוב דברי מרן גם מה שציין מרן חיד"א לעיין בספר דבר משה סי' י"ט ולא הוה ידענא מאי קאמר וספר דבר משה ח"א וח"ב אין מצויים אצלי) הנה ראיתי להרב עיקרי הד"ט בחיו"ד סי' ט"ז שכתב בשמו שפסק דמי שהמיר לעכומ"ז וחזר בתשובה אם לא חזר בתשובה גמורה עושה נסך במגעו וציין לעיין בפמ"א ח"א סי' קי"ט וקכ"ה אשר מכל זה יש לדון לכאורה בנדון דידן להחמיר ומכל מקום בסדר ואופן שבנדון זה שהמומר נתנו לחתנו והצבור יקבלו מחתנו רק שהמומר נתנו בארון הקדש נראה דלכולי עלמא אין שום חשש בדבר דאינו אלא כיבוד בעלמא ועיקר הנתינה היא מחתנו שהוא ישראל גמור וליכא למיחש מידי ומרן חיד"א בספר שיורי ברכה ביו"ד סי' זק"ן אות י"ב הביא מה שכתב מרן בבדק הבית בשם הרב תרומת הדשן סי' קצ"ח דמומר ששב בתשובה אין להחמיר עליו וכתב על זה ומזה יש ללמוד על מי שהוא רשע שיפתח לו פתח דכיון שמתחרט ושב אין צריך שום סיגוף כמו שכתב הרמב"ם שאם יגדיל עונו ושצריך כמה תעניות וסיגופים ישאר ברשעו והחכם עיניו בראשו וכשמכוין לבו לשמים יהי' ה' עמו עכ"ל ואם כי יש לפקפק קצת ממה שכתב הריב"א שבמיוחסות להרמב"ן הנ"ל דלענין זה קיל מומר משאר רשע דמומר תשובתו ניכרת וגלותו מכפרת מה שאין כן תשובת שאר אדם רשע מכל מקום מי לנו גדול מיוסף צדיקא מרן חיד"א המפורסם בקדושתו וחסידותו ויראתו הקודמת לחכמתו ודבריו טובים ונכונים בטעמן ואין להרהר בדבר:

אחר זמן רב השגתי שו"ת הגאון מוהר"ם שיק ומצאתי שבחלק יו"ד סי' רל"א דבר בקדשו בענינים אלו והנני להעתיק תורף דב"ק בזה והוא שנשאל מאת הרב משה פאלק במומרת הנשואה לנכרי אשר נדבה לבה לתת איזה סך מעות לבנין בית הכנסת ושיכתב שמה לזכרון אם רשאין לקבל ממנה ודעת הרב השואל דודאי אין לכתוב שמה שם דגנאי הוא אך אם רשאין לקבל לבית הכנסת הוא מסופק הואיל והרמ"א ביו"ד סי' רנ"ד כתב דאין מקבלין מן המומר לבית הכנסת והש"ך שם סק"ה הביא בשם תשובת הרב המבי"ט שמקבלין ומסופק אם יש לסמוך על הרב המבי"ט ועל זה השיבו דבמגן אברהם סי' קנ"ד ס"ק ח"י הביא בשם ספר חסידים דמותר לקבל מן המומר מעות לכתוב ספר תורה וגם הביא שם דברי הרב המבי"ט ודעת האליהו רבה שם דיש לומר דלא פליגי ורמ"א מיירי בשעוה דוקא דשעוה לנר אסור ליקח ממומר דהוי כקרבן אבל שאר דברים מותר והמחצית השקל שם חולק עליו וכתב דביו"ד סי' רנ"ד כתב הרמ"א שום דבר אין מקבלין לבית הכנסת ממומר מוכח דפליגי ובאמת דברי הרמ"א שם נוגעים בדברי המצאתי כתוב המובא בבית יוסף סי' רנ"ט ושם משמע כדברי האליהו רבה דדוקא שעוה ונר ומה שכתבו התוספות דלהכי מקבלין לבית הכנסת משום דהוי כקרבן ונכרים נודרים נדרים ונדבות נראה דטעם זה שייך דוקא למאן דאמר במנחות דף ע"ג ע"ב דנדרים ונדבות מקבלים אבל הרמב"ם בשלישי ממעשה הקרבנות פסק כר' עקיבא דדוקא עולות מקבלים מהם אם כן קשה לומר דעניני בית הכנסת דמיין לעולות וגם הרמב"ם בשמיני מהלכות מתנות עניים דין ח' שכתב דלבית הכנסת מותר לקבל מנכרים וכתב הכסף משנה דיליף מקורה דמקבלין משמע דהיינו לבנין בית הכנסת הוא דבר שבחובה וקשה לדמות לנדרים ונדבות ובהגהות אשירי לבבא בתרא דף י' כתב טעם אחר דלכך אין מקבלים צדקה משום דמכפרת לא כן נדרים ונדבות ובנין בית הכנסת גם כן לא דמי בזה לצדקה דמכפרת ולכך שפיר יש לדמות כל עניני בית הכנסת לנדרים ונדבות ואתיא שפיר סברת הרמ"א מכל מקום להרמב"ם אי אפשר לכוין טעמים אלו ואדרבה עולה מכפרת קצת מה שאין כן אינך נדרים ונדבות ואפילו הכי אין מקבלים מהם אם כן אכתי תקשי למה לבית הכנסת מקבלין ועל כרחין להרמב"ם מאי דאימעיט אימעיט דוקא לקרבן אם כן אפשר דאיכא למימר דגם ממומר מקבלין לבית הכנסת וכדעת הרב המבי"ט וכן כתב הרב המבי"ט בתשובה שם דרק מקרבן נתמעט ולא לענין שאר דברים ולא הביא שום ראיה ואפשר שכונתו להראיות שכתבתי אליבא דהרמב"ם:

שוב שקיל וטרי להביא ראיה מהירושלמי פרק קמא דשקלים הלכה ד' בפלוגתא דר"י ור"א דר"י פירש דמתניתין בין בנכרי בין בכותי מיירי ור"א סובר דרישא מיירי דוקא בנכרים וכו' על פי ביאור הרא"ף שם והאריך קצת וסיים דאין משם ראיה ולעולם איכא למימר כדעת הרמ"א ומכל מקום אף להרמ"א אין זה אלא מדרבנן וכתב שהיה נראה לו דדוקא אם הוא דבר בפני עצמו הוא דאין מקבלין אבל אם בא בתערובת עם חלקי ישראל לכולי עלמא מותר דבטל ברוב כמו שכתב הקצות החשן סי' רמ"ג וכן באבני מילואים באבן העזר סי' כ"ח סעיף י"ג דהא דמקבלים שקלים מן הקטן אף דקיימא לן דקטן לאו בר אקנויי מן התורה ואפילו כשהגיע לעונת הפעוטות דהוא משום דבטל כיון שהוא קדוש מדרבנן אין לו שם בעלים עליו ולכך בטל ברוב ועל כרחין בכי האי גוונא לא מיקרי מבטל איסור לכתחילה שהרי אין האיסור עדין אלא שבשעת הקרבה יהיה משל צבור ואם כן לכאורה גם בנכרי ומומרים יש לומר כן אלא דקשה מנא לן מקרא דעזרא דלא לכם ולנו דאין מקבלים שקלים דילמא דוקא בעזרא לענין שלא קבלו מהם לבנות את המקדש שהוא דבר הניכר וקבוע במקומו לא שייך ביטול אבל שקלים או כבעירובין דף ו' דמיירי מעות לבדק הבית מנלן דאין מקבלים דילמא מקבלין כמו מן הקטן משום דבטל ברוב וצ"ל דסובר הש"ס דקרא מילתא דפסיקא נקט לא לכם ולנו לבנות אפילו באינו ניכר ונתערב אחד עם האחרים ושפיר יש ראיה מהתם דאפילו בנתערב אין מקבלין וכו' (שקיל וטרי קצת) ומסיק ואם כן נראה דאף לדעת הרמ"א דאין מקבלין ממומר לבית הכנסת היינו דוקא דבר שעומד בפני עצמו אבל על ידי תערובת לכולי עלמא מותר ובפרט כפי מה שכתבתי למעלה וכפי הנראה גוף הדבר אינו אלא מדרבנן ואם אינו דבר מסויים הרי הרמב"ם בשמיני ממתנות עניים כתב דבדיעבד אם קבלו ממנו דבר שאינו מסויים אין מחזירין ורק לכתחלה אסור ובודאי בית הכנסת לא חמירי מבדק הבית לכן נראה דעל ידי תערובת מותר וממילא נשמע דאסור לרשום שם המומר מדינא מלבד מה שכתב מעלתו דהוי גנאי אלא דמדינא איכא למימר דאסור דאז שם בעלים עליו וממון בעלים לא בטיל כמבואר בפוסקים ובביצה ד' ל"ח ועל כן סברא שלי הנ"ל אם היא נותנת על דעת הקהל או על דעת הרב ולא נשאר אתם שום זכות בממון ההוא כן נראה לי אמנם כל זה כתבתי לפלפל בגוף הדין אך בעובדא דידיה הרי בלאו הכי קיימא לן ביו"ד סי' רמ"ח וברמב"ם בששי ממתנות עניים דאין מקבלים צדקה מנשים אלא דבר מועט משום חשש גזל וגזל נכרי אסור יעויין מגן אברהם סי' תרל"ז דאף דנכסי מלוג שלה מסתמא בגוי אין לו פירות ממנה דזו תקנת חז"ל בנשא ישראלית אבל לא בנכרים מכל מקום מי יודע ומי מפיס והקב"ה שונא גזל בעולה ולדעתי קשה לעמוד על דין זה בבירור אם הוא באמת מעות שלה כיון דאינה נאמנת על זה ומי יהיה אז לעד ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות אלא וכו' עד כאן הגיעו תורף דברי הגאון מוהר"ם שיק וכל הצדדים שצדד להחמיר בנדונו אינם שייכים בנדון דידן ובודאי בעובדא דידן אין שום פקפוק במה שעשינו בס"ד:

תוכן העניינים

שדי חמד כללים מערכת מ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה