אור ברסלב
שדי חמד כללים מערכת מ מערכת המ"ם › כלל קמה

שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת המ"ם · כלל קמה

כלל קמד

מאיס לגבי גבוה אי אמרינן לגבי מצוה לאסור דבר המותר להדיוט משום מאיס כדאמרינן בקרבן דמיבעיא ליה לריש לקיש בפרק כל הצלמים ד' מ"ז ע"א ולא איפשיטא וכתבו הפוסקים דאזלינן לחומרא כתבו התוספות שם בד"ה מי מאיס דלא מיבעיא ליה אלא ללכתחילה וכתב הרב מגן אברהם בסי' תקפ"ו סק"ו שכן דעת הטור ומרן ועוד פוסקים ומזה תמה רב אחד הובא בשו"ת בית שלמה א"ח תוך סי' ל' (די"ט ע"ד) על מה שכתב הרב פרי מגדים באשל אברהם סי' קד"ן ס"ק י"ז דבעיא דריש לקיש הויא מדאוריתא דלפי דברי התוספות והפוסקים דהבעיא היא ללכתחילה בהכרח לומר דהוי רק מדרבנן והשיב הגאון המחבר דמה שכתב הפרי מגדים הוא לדעת הרמב"ם שסובר דבעיא דריש לקיש היא גם לדיעבד כמו שכתב בהלכות איסורי מזבח פרק ד' דין זיי"ן עיין שם בלחם משנה וכן דעת הרמב"ן כמו שכתב הר"ן בשמו ומשמע מדבריו דהוי מן התורה וכו' והאריך בזה עי"ש והגאון מוהר"א תאומים בתשובתו שבספר נחלת יעקב להגאון חות דעת) בדין אתרוג המורכב כתב בדף ט"ל ע"ב (בד"ה וא"כ אנו מוכרחין) דהתוספות בעבודה זרה ד' מ"ז כתבו דבעיא דריש לקיש היא ללכתחילה ושבסוכה כתבו בהיפך (כעת לא מצאתי דברי התוספות דסוכה ועיין בדף ל"ב בתוך ד"ה באשרה דמשה וק"ל) ושקיל וטרי ליישב קושיית התוספות ובד' ואמנם וכו' נקט בפשיטות דהבעיא היא רק ללכתחילה מדרבנן והביא ששאלוהו איך יתכן דהוא מדרבנן הא קים לן ספק דרבנן לקולא ואמאי פסקו הפוסקים בעיא זו לחומרא והאריך ליישב עי"ש שלא ראה מה שכתב בפרי מגדים סי' תקפ"ו באשל אברהם סק"ו והרב פתח הדביר בח"ג סי' רס"ד אות ה' נסתפק בנר אחד של שמן ערלה שנתערב בשתי נרות של שמן היתר ואין ניכר האיסור אי אמרינן חד בתרי בטיל כיון דאינו אלא הנאה בלא אכילה והאריך לבאר דמותר מכמה טעמים כיעויין שם וכתב בדף ע"א ע"ד (ד"ה אלא) דאפשר דדוקא להדיוט הוא דשרי אבל לא להדלקת נר שבת והביא בעיא דריש לקיש מי מאיס לגבי מצוה ושפסקו הפוסקים בא"ח סי' י"א וביו"ד סי' לק"ט מסעיף י"ג ואילך לחומרא ושכן מתבאר מתירוץ שני של השלטי גבורים שהביא הרב כנסת הגדולה סי' י"א וכן כתבו כמה מרבוותא הביא דבריהם הרב קרבן אליצור דף ס"ה וכתב דאזלינן לחומרא אפי' במידי דרבנן כהדלקת נר שבת וחנוכה ובית הכנסת כמו שכתב מרן הבית יוסף בסי' קל"ט בשם ראבי"ה וכן פסק מרן בא"ח סי' רצ"ו ויו"ד סי' ק"ח דבשמים שקלטו ריח יינם אסור להריח להבדלה משום דמאיס וכתב הפרי מגדים במשבצות סק"ו דבשמים של עכומ"ז שנתערבו ברוב היתר אף שמברכין עליו מכל מקום להבדלה אין מברכין דכל שיש תערובת איסור מאיס לגבוה והביא עוד מחלוקת הפוסקים בשופר של עכומ"ז שנתבטל אם מותר לתקוע בו לכתחילה כיון שנתבטל או כיון שהיה שם עכומ"ז עליו מאיס גם לאחר הביטול ושדעת מרן כמאן דאמר דאף אחר שנתבטל מאיס שוב (בד"ה שו"ר) הביא מה שכתבו הפוסקים דבעיא דריש לקיש אינו אלא ללכתחילה ושכתב הרב מהרמב"ח בכפות תמרים בחידושיו על דף ל"א דיש חילוק בין מצוה שאינה נמשכת כנטילת לולב ותקיעת שופר דבזה אמרינן דבדיעבד יצא למצוה נמשכת כגון בטלית דצמרה פסול היינו דלכתחילה לא יעשה מאותו צמר ציצית ואם עשאו לא ילבשנו ולא שייך אם לבש יצא ולמד מזה להדלקת נר שהיא הנאה נמשכת וכו' ובדף ע"ב ע"ד כתב דהרב שער אפרים בסימן ל"ח כתב דלא אמרינן מאיס לגבי מצוה אלא באיסור עכומ"ז ולא בשאר איסורי הנאה וכן דקדק מהרב פרי מגדים במשבצות סי' ל"ב ס"ק ז"ך והקשה על דבריו מש"ס זבחים דף ע' ע"ב ותירץ ובדף ע"ג סוף ע"ב כתב דהרב הלבוש בסימן תרמ"ט ס"ד והרב טורי זהב בסי' י"א סק"ה סברי דאמרינן מאיס למצוה גם בשאר איסורין ורצה להשוותם על פי חילוק בין מצוה דאוריתא למצוה דרבנן ולא הונח לו ומסיק דיש להחמיר לומר מאיס למצוה גם בשאר איסורין אלו תורף דב"ק:

וכתב הגאון בשו"ת רמ"ץ א"ח סי' ט' דאף שפסקו הפוסקים בעיא דריש לקיש לחומרא דאמרינן מאיס לגבי מצוה מכל מקום אם נעשה בהחפץ איזה שינוי מותר ולכן במה ששאלוהו בכלי אחד של ברזל (הנקרא גאני"ג) שהיה על בית תפלה של העכומ"ז למעלה סמוך לגג ובתוך הבית מעמידים שם עבודה זרה וגם למעלה על הגג עומד צורת וקנה ישראל את הגאניג הזה על הליצטאצין (שמוכרים בפומבי בפרהסיא) לעשות ממנו היקף להבימה שקורים שם בספר תורה ונקרא אלעמוד ומשונה צורתו בכמה שינוים מהגאניג הזה והשיב הנה גאניג זה דינו כתשמיש עכומ"ז ומתבטל על ידי מכירה לישראל ובפרט במכירה בפרהסיא כזו ומותר להדיוט ורק למצוה הוא בעיא דריש לקיש בעבודה זרה דף מ"ו ע"ב מי מאיס לגבוה או לא ויש פוסקים לחומרא ומהירושלמי פרק קמא דביכורים נראה כהפוסקים לקולא וכיון דהא בעיא אינה אלא לכתחילה ואיסור דרבנן בעלמא מהראוי להקל ומה גם דמהירושלמי נראה דאיפשיטא הבעיא ולדעת הר"ן בעבודה זרה ובפרק לולב הגזול לא חיישינן לבעיא דריש לקיש אף לכתחלה ואם כן בנדון דידן אין שום איסור להעמידו בבית הכנסת ואיברא דמהפוסקים נראה דנקטינן בבעיא זו לחומרא וכו' מכל מקום כיון שנעשה בו שינוי מהני ככתוב בשלחן ערוך סי' י"א גבי ציצית ובדרבנן מהני גם שינוי החוזר לברייתו ובזה יש לפקפק וכו' על כל פנים בנדון דידן שהוא שינוי גמור בודאי שרי אלו תורף דב"ק:

והגאון אבני מלואים בתשובה סי' ז"ך נשאל על כיוצא לזה על דף של עץ משוח בששר ומוזהב ובתוכו עגול ועטרה בראש העגול העשוי לנוי וקנאו ישראל מהנכרי על ליצטאצין (רוצה לומר שמוכרים בפרהסיא ובהכרזה שקורין מזא"ט) ושום פסל ודמות לא נראה בו אלא שבתוך העגול היה מצוייר בסממנים צורת איזה פסל לא שקוע ולא בולט והקונה עשה בו כמה שינוים. א) מתחילה היה העגול עמוק עד חצי עובי הדף ועתה נעשה מפולש מעבר אל עבר ובצד של אחריו חקק בו רבוע וישם בו טבלא של זכוכית מרובעת ותחת הזכוכית דבק קלף עם שויתי. ב) בתחילה היה קבוע כמין חצי אופן והסיר אותו ועשאו קטן הרבה כדי שלא יעכב ההולכים אצלו וחזר ודבקו להדף. ג) לקח חתיכה אחת מלמטה וקבעה למעלה מהעטרה. ד) עוד קבע למעלה מהעטרה מגדול אחד מצויר יפה. ה) זה כמה שנים שהיה הדף מונח בקרן זוית ונתעשנה הרבה והחרש גהוץ אותו יפה ועל זה שאל הרב השואל אם אחר כל אלה מותר לקובעו אל עמוד שבבית הכנסת והשיב ולא מיבעיא אם לא היה שם מצוייר אלא דיוקנא (פאטרעט) ואינו אלא נוי עבודה זרה משום שהיה בבית עבודה זרה ומכירה מהני דהוי בטול ושרי להדיוט אלא אף אם היה בו דמות איזה אליל ממש שעובדים אותו ובזה לא מהני מכירה מכל מקום כיון שבשעה שקנאו הישראל כבר נמחקה הצורה כולה תו לית בה משום עבודה זרה ולא דמי לעבודה זרה שנשברה מאליה דהתם היינו משום דעובדים לשברים אבל הכא כבר נמחקה כולה וכו' ועוד דמכירה בהכרזה בפני המון עם לכל המוסיף בדמים כיון דמזלזלין בה כולי האי הוי בטול ושרי להדיוט אך לקובעו בבית הכנסת צריך לימוד דהא נרות של עכומ"ז שכיבן השמש אסורין לבית הכנסת והאריך בזה בבעיא דריש לקיש המשתחוה לדקל לולב מהו למצוה וכו' מי מאיס כלפי גבוה וכו' ובדברי רבינו ירוחם והפוסקים בזה ואם נקטינן לחומרא ואם לחלק בין לכתחילה לדיעבד והעלה לענין דינא דכיון דנעשה בו כל השינויים הללו וקימא לן באתנן וכו' הן ולא שינוייהן יש לומר דשרי ושוב שקיל וטרי בבעית רמי בר חמא בעבודה זרה דף מ"ו יש שינוי בנעבד או לא ובדברי הפוסקים בסימן י"א בזה ושדעת התוספות דלא איפשיטא הבעיא ואזלינן לחומרא אלא דמכל מקום כיון דאינו אלא משום ספק בעיא אין לאסור מספק אלא לגבוה ולא לבית הכנסת וכיוצא לזה כתב המגן אברהם בסי' קנ"ג ס"ק מ"ו ועוד דאנן קימא לן בסי' י"א לענין ציצית דנפשט הבעיא לקולא וכבר כתבתי למעלה דלהר"ן כל שמותר להדיוט כשר למצוה לכתחילה מכל אלין טעמי נראה דכשר הדבר להעמיד הטבלא ההיא בבית הכנסת הקדושה אלו תורף דב"ק:

אחר שנים רבות נדפס ספר היקר דברי מלכיאל לידידי הגאון אבד"ק לאמזא יצ"ו וראיתי בח"ב סי' ז' האריך מאד בדין מאיס לגבוה אי אמרינן לגבי מצוה במה שנשאל אם מותר למול באיזמל של עבודה זרה כמו שמותר לשחוט בסכין של עבודה זרה שדעת הרב השואל דכיון דמצות לאו ליהנות ניתנו יהא מותר למול בו וגם דבמילה בלא פריעה לא נגמרה המצוה ולכן מותר לכתחילה ואף להרמב"ם דאוסר לשחוט לכתחילה בסכין של עבודה זרה היינו משום דמכל מקים יש קצת תיקון מה שאין כן במילה והשיבו בענין לאו ליהנות ניתנו אין רצוני להאריך שכבר האריכו האחרונים ומה שכתב דמילה בלא פריעה לא הוי הנאה שלא נגמרה המצוה אין נראה כן דהא כבר כתבו הפוסקים דלהכי שרי בשבת בשני מוהלים משום דמילה לחודה גם כן הוי מצוה כשהאחר גומר הפריעה וכו' אכן בנדון דידן פשוט שאסור לכתחילה משום דמאיס כדקימא לן לענין ציצית בסי' י"א סעיף ח' ובסי' קנ"ד סעיף י"א ובסי' תקפ"ו סעיף ג' וגבי לולב בסי' תרמ"ט סעיף ג' דאף דבדיעבד יצא משום דלאו ליהנות ניתנו או משום שנתבטלה ומותרת בהנאה מכל מקום אסור לכתחילה דמאיס למצוה:

וכתב שאין לחלק דרק דבר שהוא גוף המצוה כמו צמר לציצית וארבעה מינים של לולב שייך לומר בו שמאיס למצוה אבל איזמל שאינו גוף המצוה רק שמלין בו לא קפדינן זה אינו דהא שופר אינו גוף המצוה וכו' וכן מוכח בעבודה זרה דף מ"ז דבעי קרניו מהו לחצוצרות שוקיו לחלילים בני מעיו לנימין לכנור ואמרינן דאי עיקר שירה בכלי ודאי אסור וכו' וכן כתב הטורי זהב בסי' קנ"ד סעיף קטן ח' גבי מנורות וכו' אף שהעיקר הוא הנר הדולק ועיין שם בחידושי רעק"א וכו' (האריך בפלפול וחריפות כדרכו בקדש) וכתב בסוף אות ח' דלא דמי מילה לשחיטה דשחיטה לא מיקריא מצוה לענין הידור מצוה וממילא לא שייך בה דין מאיס אבל מילה דהויא מצוה גמורה ואמרינן בשבת דף קל"ג דבעי הידור מצוה שפיר שייך בה דין מאיס ואסור למול באיזמל של עכומ"ז ובאות ט' כתב לחלק כמו שחילק הרב פתח הדביר בשם הגאון מהרמב"ח בין תקיעה וכדומה שהיא מצוה לשעתה דבזה יש לחלק בין לכתחילה לדיעבד אבל בציצית כיון שאסור לעשות לכתחילה מצמר של נעבד ודאי שמחוייב בכל רגע לפשוט הבגד דהא בכל רגע שלובש הוי לכתחילה ובפרט לפי מה שכתבו הפוסקים דהשהייה הוי כלבישה וכו' וביאר עוד דאף אם אי אפשר בענין אחר וקימא לן בעלמא דשעת הדחק הוי כדיעבד מכל מקום בנדון הנ"ל וכן בצמר של נעבד לא שייך לומר כן חדא דזה שייך רק בדבר איסור שאסור לכתחילה או בדבר שאינו רק מצד הידור אבל בנדון שיש סברא דמאיס לגבוה מצד איסור נעבד ויש לזה שורש מן התורה דילפינן לה מקרבן ודאי דאסור לכתחילה בכל גוונא אף שאי אפשר לקיים המצוה באופן אחר ועוד בציצית לא שייך כלל זה כלל דהא אפשר לו שלא ילבוש כלל הבגד של ארבע כנפות דהא אינו מחוייב בזה וכדקימא לן בריש סי' כ"ד ואף אם אין לו בגד אחר יכול לעשות הקרנות עגולות שלא יתחייב בציצית שוב ראה שכן כתב המגן אברהם סי' תקפ"ו ס"ק ו' דהא דצמר נעבד פסול לציצית הוא רק לכתחילה וכו' ושמח שכיוון לדעתו הקדושה ובאמת שיטת הרמב"ן והר"ן בעבודה זרה מ"ו ע"א דפסול דמאיס הוא אף בדיעבד וכן נראה דעת התוספות בסוכה ד' ל"ב ואין כאן מקום להאריך דבנדון דידן גבי מילה לא שייך זה דבדיעבד ודאי יצא דהא האיזמל אינו גוף המצוה ורק בגוף המצוה כגון בלולב ושופר של עבודה זרה שייך לומר שלא יצא אלו תורף דב"ק ובהשמטות שבראש ספרו הביא שהלחם משנה ברביעי מהלכות איסורי מזבח הלכה ו' כתב דלדעת הרמב"ם פסול משום מאיס אף בדיעבד ועוד הביא שבכפות תמרים בסוכה ד' ל' ע"ב כתב גם כן דפסול ציצית היינו לכתחילה וכו' רק נתקשה בדעת הרמב"ם ולדעתי גם בדעת הרמב"ם יש לומר כן עכ"ל ודבריו צריכים ביאור שהרי בריש אותה האות כתב דממה שכתבו הרמב"ם ומרן בשלחן ערוך המשתחוה לבהמה צמרה פסול לציצית אין להקשות על מה שכתב דלדעת הרמב"ם אסור (משום מאיס) רק לכתחלה דזה שייך רק מצוה חיובית לעשותה שעה אחת כמו בשופר וחליצה וכו' אבל ציצית שחיובו בכל עת שלובש בגד ארבע כנפות כיון שאסור לכתחלה לעשות מצמר של נעבד ודאי שחייב בכל רגע להסיר הציצית שנעשו מצמר זה ולעשות אחרים ועל כל פנים לפשוט הבגד דהא בכל רגע שהוא לבוש הוי לכתחלה עכ"ל והני מילי דמר סתראי נינהו וק"ל:

תוכן העניינים

שדי חמד כללים מערכת מ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה