אור ברסלב
שדי חמד כללים מערכת מ מערכת המ"ם › כלל קלא

שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת המ"ם · כלל קלא

כלל קל

מזוזה חקר הגאון חקרי לב בח"ג תוך סי' קכ"ח ד' קמ"ו ע"ד (בד"ה ושוב) אם קבע המזוזה חרש שוטה וקטן וכן גוי אם פסולה או כשרה ובתחלה רצה לומר דקביעות מזוזה דינה כעשיית ציצית שדעת רוב הפוסקים שהביא מרן הבית יוסף בסי' י"ד היא דאשה כשרה שהיא פטורה וכותייהו פסק מרן ולמזוזה יש לומר שגם בגוי כשרה דהא טעם פיסול הגוי בציצית הוא משום שנאמר בו בני ישראל וממעטינן גוי אבל בקביעות מזוזה דלא כתיב בני ישראל מנא לן לפסול ולא נזכר בשום מקום דקביעות מזוזה פסול על ידי נכרים שוב כתב שיש לחלק בין ציצית למזוזה דעשיית הציצית אינה עיקר המצוה אלא הכשר מצוה ועיקר המצוה היא הלבישה משום הכי היא דכשר באשה וקטן וגם בגוי היה כשר אי לאו דכתיב בני ישראל אבל קביעות מזוזה שזו עיקר המצוה יש לומר דפסול בגוי וחרש שוטה וקטן וכן לכתיבת תפלין ומזוזות איצטריך קרא למעט גוי דכתיב וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה וכו' משום דהכתיבה אינה עיקר המצוה אלא הכשר מצוה ולכן אי לאו דכתיב קרא למעט היה כשר גם בגוי וכתיבת ספר תורה שהיא עצמה מצוה יש לומר דאף בלתי היקשא דוקשרתם וכתבתם ידעינן דפסול על ידי גוי ובבריתא דגטין דף מ"ה דממעטינן גוי לכתיבת ספר תורה מוקשרתם וכתבתם יש לומר דספר תורה כדי נסבה באשגרת לישן אגב תפלין ומזוזות וכתב להכריח דבדבר שהוא גמר המצוה פסול על ידי חרש שוטה וקטן וגוי מדאיבעיא לן בפרק במה מדליקין דף כ"ב אי הדלקה עושה מצוה או הנחה וכתבו שם התוספות דנפקא מינה אם הדליקה או הניחה חרש שוטה וקטן והכי אמרינן בש"ס שם ד' כ"ג השתא דאמרינן הדלקה עושה מצוה אם הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה כלום ומינה יש ללמוד לקביעות מזוזה שהיא עיקר גמר המצוה דפסול על ידי הנ"ל ועוד דבש"ס הוכיחו דהדלקה עושה מצוה מדמברכינן להדליק נר חנוכה וכן יש לומר במזוזה דעיקר המצוה היא הקביעות מדמברכינן לקבוע מזוזה ואם כן נראה דקביעות מזוזה על ידי חרש שוטה וקטן וגוי כמאן דליתא דמי וצריך להסירה ולחזור ולהניחה והקשה לו ממילה שהיא גמר המצוה וכשרה בגוי ורצה לחלק דהא דאמרינן דכל שהוא גמר המצוה אינה כשרה בגוי היינו דומיא דחנוכה שהיא חובת האדם עצמו לבדו ואין לזולתו עסק בה שאם ראובן אינו רוצה להדליק בביתו אין חברו חייב להדליק הנר של ראובן לא כן מצוה שהיא מוטלת על כל ישראל כגון מילה שאם לא רצה האב למולו חייבים בית דין וכיוצא למולו אלא שאם לא מלוהו עד שהגדיל חייב הוא עצמו להיות נימול והביא דברי הר"ן שבפרק קמא דפסחים בענין החילוק שיש בברכות מהן בעל ומהן בלמ"ד שכל מצוה שאפשר לאחר לעשותה שלא מדעת בעלים כמילה ופדיון וביעור מברכים בעל וכל מצוה שצריך על כל פנים דעת בעלים כתרומה ומעשר ונר חנוכה (שצריך שתהיה ההדלקה משלו) מברכין בלמ"ד ואם כן יש לדון שכל מצוה שהיא חובת הגוף ככל הני דמברכין בלמ"ד שהיא גמר המצוה אם עשה על ידי גוי וחרש שוטה וקטן לא עשה כלום כמו נר חנוכה ואם כן במזוזה ומעקה דמברכינן בלמ"ד שמעת מינה לפי דברי הר"ן דבעינן דעת בעלים וגוי וחרש שוטה וקטן פסולים בהן אלא שמדברי הרב כנסת הגדולה בסי' תקפ"ה בהגהת בית יוסף שכתב בשם רבו דהמל בן חברו או הניח מזוזה על פתחו או מעקה לגגו העושה המצוה הוא המקיים ולא הבעל דבר נראה דמזוזה ומעקה אין צריך דעת בעלים ודמי למילה והקשה על זה דאם כן לפי דברי הר"ן היה צריך לברך בעל ולא כלמ"ד וסיים שדבר זה צריך לימוד אי מזוזה ומעקה צריך דעת בעלים או לא ואי צריכי דעת בעלים יש לומר שחרש שוטה וקטן וגוי לא מהני כלום ומכל מקום כיון שכתבו הפוסקים בסי' רס"ד דאם אפשר למול על ידי בר חיובא לא ימול על ידי אשה וקטן יש ללמוד כן גם במזוזה ומעקה דאם יכול לעשות על ידי ישראל בר חיובא לא יעשה על ידי גוי וחרש שוטה וקטן אלו תורף דב"ק משמע דרפיא בידיה ולא ברירא ליה אם בדיעבד שקבעה גוי חרש וכו' דל"מ אמנם ממה שכתב אחר כך מתבאר שלפי דעתו האמת הוא דל"מ שכתב בדף קמ"ז (בד"ה אך):

ומצד אחר יש לדון שאם קבעה גוי וחרש שוטה וקטן פסולה דהא ממעטינן כתיבת מזוזה על ידי הנ"ל מהיקשא דכל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה ומינה יש ללמוד גם לקביעות דכי כתיב וכתבתם וכו' פירושו שיקבע הכתיבה במזוזות הבית ואם נתמעטו כל הני מכתיבה אף שאינה גמר המצוה מכל שכן הקביעות שהוא עיקר המצוה גם במנחות ד' ל"ג נפקא ליה לר' יוסי דקביעות מזוזה הוא בגובה הפתח מהיקש זה מה קשירה בגובה אף כתיבה בגובה והיינו על הקביעות אלמא דגם לקביעות מקישינן והרי נתמעטו גוי וחרש שוטה וקטן ולפי מה שנתבאר דכי קבע המזוזה על ידי גוי וחרש שוטה וקטן לא עשה כלום וכו' ומכל מקום הדבר צריך תלמוד שלא נזכר זה בשום פוסק שבא לידי אלו תורף דב"ק בקיצור לך נא ראה שם באורך וברוחב ומבוארת דעתו דלא זו בלבד דלכתחלה אין לקבוע המזוזה על ידי גוי וכו' אלא אפילו קבעה לא עשה ולא כלום וצריך להסירה ולקבעה מחדש והעתקתי תמצית דב"ק לפי שספר היקר הזה אינו מצוי כל כך בערי תוגרמה ואף כי בשאר מדינות ומשנת תרי"ג שיצאתי מעיר מולדתי עיק"ו ירושת"ו עד עתה שזיכני השי"ת לשוב אל בית אבי לא היה לי ספר חקרי לב כאשר כתבתי במקומות רבים בספרי שדי חמד הנדפסים ואשר עודם בכתובים לכן כשיזדמן לי לכתוב מעתה באיזה ענין שדבר הגאון חקרי לב אחשוב למצוה רבה להעתיק תורף דב"ק לזכות את הרבים כי כל דבריו הם גופי תורה כאשר ירדוף הקורא וירוה צמאונו מכל משאו ומתנו:

ובענין זה אתה תחזה לידידי הגאון מוהר"א פוסק יצ"ו בספרו הבהיר מור ואהלות בקונטרס אהל ברכות והודאות סי' י"ד שהאריך ברוב חריפותו ובקיאותו אם מותר לקבוע מזוזה על ידי גוי פועל לפי מה שכתב הגאון מחנה אפרים בהלכות שלוחין ושותפין סי' י"א דהעושה מעקה על ידי פועל נכרי יכול הבעל הבית לברך עליה מתרי טעמי. א) משום דאף דאין שליחות לנכרי כיון שעושה בשכר יד פועל כיד בעל הבית. ב) כיון שאין צריך שליחות לעשיית מעקה ואם אדם עושה מעקה לגגו סל חברו שלא מדעתו מהני הכי נמי כי עשהו הגוי מהני ולפי זה לכאורה הוא הדין במזוזה לפי טעם הראשון יכול הבעל הבית לברך וכן להטעם השני אם נאמר דבקביעות מזוזה לא בעינן שליחות ואי משום כל שישנו בקשירה וכו' זה אינו אלא לכתיבה ולא לקביעות שהרי אשה שאינה בקשירה כשרה לקבוע מזוזה וכו' אבל סיים דחלילה לומר כן דמלבד דסברתו בהטעם הראשון אינה מוסכמת וציין לזה ספרים רבים אשר לוחמים עליו (ומכללם ספר קנאת סופרים ואינו מצוי אצלי וכמדומה לי שהוא מהגאון מוהר"ש קלוגיר ואנכי ההדיוט בשדי חמד בחלק הכללים מערכת האלף כלל קמ"ז הבאתי אמבוהא דרבנן קדישי המדברים בענין זה מיימינים ומשמאילים ובכללם כתבתי שהגאון מוהרש"ק בספר שיירי טהרה בקונטרס תקון עולם מן ד' ט' ע"א והלאה האריך לקיים דברי הגאון מחנה אפרים וכתב עליו שהוא מגדולי חכמי הספרדים ואין לדחות דבריו בגילא דחטתא עיין שם ואם הקנאת סופרים הוא ממנו הני מילי דמר סתרא"י נינהו ועיין עוד במה שכתבתי אני הדל בחלק אסיפת דינים במערכת ברכות סי' א' ד' פ"ט ע"ד אות ט"ז ובמערכת חמץ ומצה סי' ט' אות ט"ל ד' כ"ה סוף ע"ב ובקונטרס פאת השדה (הוא שדי חמד חלק עשירי) כלל ע"ח ד' ן' ע"ד (ד"ה גם בעיקר) עיין שם נחזור לדברי הגאון מור ואהלות) ומאשה אין ראיה שהרי היא בת חיובא לא כן נכרי וכו' כתב עוד להכריח שעל ידי נכרי פסולה שוב כתב דאף במצוה שאם עשאה אחר שלא מדעתו מה שעשה עשוי כפדיון הבן (למאן דאמר) יש לומר דאסור על ידי נכרי דלא כהמחנה אפרים דאם לא כן למה אין פודין בשבת הלא יש עצה על ידי נכרי פועל עיין מוהרי"ט קידושין כ"ט אלא על כרחין דאסור וכל שכן במזוזה שיש לומר שצריך שליחות בודאי פסול נכרי לקבעה וחייב השוכר וכל שכן הקונה להסירה ולקבעה מחדש דלא היה בשליחותו אלו תורף דב"ק ומתוך מה שהבאתי מתורתו של הגאון חקרי לב יראה המעיין שיש להעיר עליו באיזה דברים ועל כל פנים כיונה דעתו להלכה לדעת הגאון חקרי לב דקביעות מזוזה על ידי נכרי לא מהני:

עתה נדפס ספר יקר תרשיש שהם לידידי הגאון דומ"ץ לאדז יצ"ו וראיתי בסי' ן' שחקר אם מותר לקבוע מזוזה על ידי נכרי וקטן וכתב לפשוט מדאשה כשרה בעשיית ציצית ואף נכרי אינו פסול אלא משום דכתיב בני ישראל אבל במזוזה דליכא קרא משמע דכשר על ידי נכרי וקטן כמו בסוכת גנב"ך ושוב כתב דאפשר דקביעות מזוזה היא בכתיבה דדרשינן כל שישנו בקשירה אלא דממה שכתב הרא"ש בפרק השולח סי' וז"ל ומיהו מצאתי שמוהר"ם היה מקפיד להניח לנשים לעשות לפי שמי שפטור מן הדבר אינו פוטר אחרים ונראה דהיינו לכתחלה דאם לא כן תקשי מסוכת גנב"ך דכשרה עכ"ל משמע דגם במזוזה בדיעבד אם קבע נכרי כשר דכשם דסבירא ליה בציצית דאשה כשרה אף דפטורה משום דלא גלי קרא אלא נכרי ולכן מדמה לסוכת גנב"ך אם כן גם קביעות מזוזה בדלת דלא כתיב קרא דמי לסוכה דכשרה אם עשאה נכרי (הנה הרב יצ"ו לא נחית למה שחילק הגאון חקרי לב בין הכשר מצוה לגוף המצוה כנז"ל והוא חילוק ברור ונכון) וכתב שנראה לו שדעת הרא"ם בספר היראים סוף סי' ח"י דקבעה נכרי כשרה מדכתב ובשעה שקובעה מברך וכו' לקבוע מזוזה ובשעת עשייתה (פירוש כתיבתה אין צריך לברך וכל מצוה דעשייתה גמר מלאכה וגמר מצוה אף דכשרה בנכרי ישראל צריך לברך ונראה שכונתו משום דסבירא ליה דגם נכרי שקבעה כשרה ולכן הוה אמינא דאם ישראל קבעה לא יברך אהכי קאמר דאינו כן אלא אף דכשרה אם קבעה נכרי צריך הישראל לברך ולי הדל אין הוכחה זו מוכרחת ולא לכך נתכוון רבינו היראים וגמרא הוא דגמיר ונקט לישנא דגמרא בפרק התכלת ד' מ"ב ע"ב דאמרינן התם כל מצוה דעשייתה גמר מצוה כגון מילה אף על גב דכשרה בנכרי בישראל צריך לברך עד כאן דברי הגמרא שם והוא נקט לשון הגמרא ואין דרך הראשונים פוסקי הלכות לסתום הדברים ולהיות מטמין ברמ"ז ואם היתה דעתו דאם קבעה הנכרי כשרה לא הוה מישתמיט מלאשמועינן בהדיא שוב שקיל וטרי הרב הנ"ל יצ"ו לענין ברכה אם יברך הישראל כשקובעה הגוי עיין שם שבשפלנו זכר לנו מה שכתבתי אנכי הדל בשלשה מקומות בשדי חמד הנז"ל עוד כתב הרב יצ"ו להוכיח מדין מילה דאף למאן דפוסל בנכרי הוא משום דאיכא קרא אבל במזוזה ומעקה דליכא קרא משמע דכשר על ידי נכרי אלא דבמזוזה יש לדחות דילמא קביעתה נמי הוא בכלל מה שאמרו כל שישנו וכו' והאריך בדברים חריפים ובמסקנתו כתב (בסוף ד"ה וכאשר עיינתי) שראה מה שכתב בספר מור ואהלות סי' י"ד שדעתו היא דאם קבעה נכרי צריך להסירה ולחזור ולקבעה על ידי ישראל וכתב על דבריו אבל לפי מה שכתבתי אין דבריו מוכרחים וכו' אלו תורף דב"ק וכבר כתבתי למעלה דברי הגאון חקרי לב דממילה אין ראיה למזוזה וכיוצא אף בחלקות ישית בין מצוה שהיא מוטלת על כל ישראל למצוה שהיא על האדם לבדו ולדעתי הקצרה נראים דברי הגאון חקרי לב דאם קבעה נכרי לא מהני וכדעת הרב מור ואהלות יצ"ו והמעיין יכריע:

ובספר היקר תועפות ראם לידידי הגאון דומ"ץ מינסיק יצ"ו שנדפס עתה בסת"ר והוא ביאור נחמד על ספר יראים השלם ראיתי בסי' ת' ס"ק כ"ט שעל מה שכתב הרא"ם בשעת קביעתה צריך לברך דמסקינן במנחות כל מצוה דעשייתה הוי גמר מצוה אף על גב דכשרה בנכרי צריך לברך כתב על זה בשם הרב שם חדש דלדברי רבינו הרא"ם דפוסל מילה בנכרי לא משכחת לה מצוה שעשייתה גמר מצוה וגמר מלאכה וכשרה על ידי נכרי אלא מצות מעקה ושינה רבינו מלשון הגמרא שאמרו בישראל צריך לברך דמשמע בזמן שעושה הישראל צריך לברך וכתב רבינו ישראל (בלא בי"ת) צריך דמשמע בזמן שעושהו הנכרי על ידי ציווי ישראל צריך הישראל לברך וכמו שכתב המחנה אפרים בהלכות שלוחין סי' י"א דמי שמתקן מעקה על ידי אומן נכרי מברך הישראל ע"כ דברי השם חדש בנדפס סי' זה ובסי' קנ"ז ועיין הגהות יד שאול יו"ד סי' ק"ך טורי זהב ס"ק י"ז מה שתירץ שם על קושית הזהב מזוקק ובחידושי בית מאיר שם עכ"ד הרב תועפות ראם יצ"ו הנה ממה שכתב בשם הרב שם חדש מתבאר שסובר דמזוזה גמר עשייתה דהיינו קביעותה אינה כשרה על ידי נכרי ואין אצלי ספר הנ"ל לעיין בדב"ק:

תוכן העניינים

שדי חמד כללים מערכת מ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה