שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת המ"ם · כלל קיח
מזוזה הוה עובדא שאחר השריפה הגדולה שהיתה בעיר איזמיר ונשרפו רוב בתי הישראלים ומטעם הממשלה יר"ה עשו חסד ונתנו להם לדור בהקישלא (הוא מקום המיוחד לדירת אנשי חיל הקיר"ה) על כל זמן שלא יצטרך המקום להממשלה וכן נתנו להם לדור בהאיספיטאל (בית החולים) המיוחד לחולים גוים ואחר שישבו שם יותר משלשים יום שאלו מהרב אם צריכים ליתן מזוזות בהחדרים או לא לפי שבכל רגע יש ספק שיוציאום משם (אם יבואו האנשי חיל או חולים) והשיב בחיים ביד סי' פ"ד דכיון דקימא לן דשואל דיני כשוכר כמו שכתב מרן בבית יוסף סי' רפ"ו בשם רבינו מנוח ופסק כן הרמ"א שם נראה לכאורה שחייבים במזוזה אלא דלפי מה שכתב בפתח עינים ליומא ד' יו"ד ובדפי הספר ד' ע"א ע"ד וז"ל ומיהו בבית שיושבים בלאזאריטו אין אנחנו צריכים לזה דדוקא בבית ששכור מהגוי פסק מרן דחייב אבל בית זה אינו שוכר אותם רק מטעם המלך שישב שם משום שמירה כנודע ואינו ביתו כלל וגם אמרו לי דזימנין לאיזה צורך הן חליפות למו מבית לבית וכו' עיין שם ובברכי יוסף יו"ד סי' רפ"ו אות ג' ובחיים שאל ח"ב סי' כ"ב ועיין בתוספות יומא ד' יו"ד (ד"ה וכי) דסוכה דירת עראי דבקל יכול להיות שהוא יוצא ממנה כגון אם מצטער או ירדו גשמים וכהנה רבות עיין שם כמו כן איכא למימר הכא וברור אלו תורף דב"ק ומובן שדעתו נוטה שאין חייבים במזוזה:
וכיוצא לזה ראיתי להרב זכור לאברהם אביגדור בחלק יו"ד סי' י"ז שנסתפק על מה שבזמן המגפה היו דרים בכפר בבית הגוי ובכל יום מיחלים חסדי השי"ת לחזור לבתיהם ועברו שלשים יום אם חייבים עתה לקבוע מזוזה כדין שוכר בית שחייב אחר שלשים או לא משום דלאו דירת קבע הוי דכל שעה בעמוד והחזר קיימי וכתב שאפשר לדמותו למה שכתב הרמב"ם בראשון מהלכות עירובין שיירא שהקיפה מחיצה אין צריכים לערב לפי שהן כולן מעורבין ואין אותם אהלים קבועים להם ע"כ הרי דאף שבשאר אהלים צריכים עירוב אלו פטורין מפני שאין נקראים קבועים כיון שדעתם לעקור הוא הדין הכא נמי אף דבעלמא שלשים יום הוי דירת קבע האי לא מיקרי קבע כיון שדעתינו לעקור וראיתי בספר בני דוד ד' ב' ע"ב הרבה פסקות בענין זה ולא גמר הדין עכ"ל והרב המגיה ציין לספר תורת חסד סי' כ"ג ופרי האדמה ח"ג ד' ט' אלו תורף הדברים שבזכור לאברהם שם ומתבאר שדעת הרב נוטה שאין חייבים במזוזה וכן כתב מסדר המפתחות שדעת הרב שאין חייבים ומרן חיד"א בברכי יוסף סי' רפ"ו אות ט' כתב בשם הרב חזון נחום דיניח מזוזה אחר שלשים יום ולא יברך:
ונדפס עתה ספר יקר תרשיש שהם (שו"ת לידידי הגאון דומ"ץ לאדז יצ"ו) וראיתי בסוף סי' ב"ן (בד"ה אמנם עכשיו) שכתב על השוכרים דירה בכפרים על איזה חדשים להחליף אויר לשאוף אויר צח שדינם לענין מזוזה כסוכת חג בחג וכבית שבספינה וחנות שבשוקים שכתב הרמב"ם שפטורים משום שאין עשוים לדירת קבע ומשמע שאפילו אם יושב כמה חדשים בבית שבספינה פטור לפי שאינו דירת קבע ולא מלאו לבו לכתוב זאת עד שראה בברכי יוסף סי' רפ"ו אות ג' שהביא מחלוקת השער אפרים עם הבית הלל אם בית האסורים פטור ממזוזה דהבית הלל כתב הטעם דפטור משום שאינו דירת כבוד ודחה בברכי יוסף טעם זה אלא שכתב שיש לצדד לפטור אף שיושבים שם לפעמים שני חדשים בקביעות וליכא שום סכנה ולא ביזוי מטעם שמקומות אלו עיקרן לדירת עראי ולא לדירת קבע והוו כבתים שבספינה וכיוצא דפטורים ולא דמי לפונדק דההוא עשוי גם לדירת קבע באות ט' הביא (בברכי יוסף) בשם הרב חזון נחום כשבורחים מדבר באופל ושוכרים בתי נכרים שאחר שלשים יום יניח מזוזה ולא יברך אלו דברי מרן חיד"א בברכי יוסף וכתב על זה הרב המחבר יצ"ו הרי מבואר דדירה בכפר הוי דירת עראי כמו בית שבספינה ומה לי בורח לכפר מחמת שדבר בעיר ומה לי מחמת שקשה לו האויר שבעיר וכו' וכו' ומסיק דהשוכרים דירה בכפרים לא יקבעו מזוזה עד יום ל"א ובלא ברכה אלו תורף דב"ק יצ"ו ועם שנראה שיש לחלק בין בורחים מדבר שבעיר דלהם חשיב דירת עראי כיון שאין להם שום חפץ ורצון בהדירה שבכפר לולא האונס הזה ובכל יום ויום מקוים תשועת ה' תעצר המגפה וישובו לאהליהם דכל כי הא ודאי מיקרי דירת עראי אבל ההולכים לכפר בלתי שום אונס כי אם ברצונם הטוב או למושב להם בכפר מפני צחות האויר ויושבים שם לבטח ברצונם הטוב וכל יום כי יעבור קשה עליהם פרידתם מן הכפר הנה בזה יש לומר דחשיב דירת קבע ומדינא חייב במזוזה ובברכה מכל מקום נכון לעשות כמו שכתב הרב יצ"ו כיון דברכות אינן מעכבות כן נראה לפום ריהטא והמעיין יכריע לענין דינא הלכה למעשה: