אור ברסלב
שדי חמד כללים מערכת מ מערכת המ"ם › כלל צח

שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת המ"ם · כלל צח

כלל צז

מצות לאו ליהנות ניתנו אם הוא דוקא במצות דאוריתא או אף במצות דרבנן היה כתוב כאן ונעתק בספרי דברי חכמים בסי' נו"ן וכתב לי ידידי הגאון מח"ס כרם חמד יצ"ו וז"ל בספרו הקדוש דברי חכמים סימן נ' אות י"ג ד' ל"ז עמוד ב' (בד"ה ודאתאן עלה) עיין שם בספרו ובזה יש לתרץ דברי שו"ת פני אריה סימן מ"ז שהאריך שם דמותר ללמוד אצל נר חנוכה דמצות לאו ליהנות ניתנו ונדחק שם בלשון הרז"ה דאוסר ללמוד בספר עי"ש והקשה עליו השואל ומשיב במהדורא ה' סוף סימן מ"ה דהא יכול לדרוש מרגניתא דהרז"ה לשיטתו דסובר דבדרבנן מצות ליהנות ניתנו ולימוד בספר הוא דרבנן וכו' עי"ש אמנם לפי דברי כ"ת הי"ו בשדי חמד הנ"ל לא קשה כלל על הפני אריה דלא דרש זה דאין זה מרגניתא דהא בזה דהמצוה וגם האיסור תרוייהו מדרבנן מודה הרז"ה דאמרינן מצית לאו ליהנות ניתנו וד"ל וברור עכ"ד יצ"ו:

ובמה שכתבתי שם מאות ח' והלאה אם לדעת הרז"ה דבדרבנן לא אמרינן לאו ליהנות ניתנו יש חילוק בין מצוה שאין לה עיקר מן התורה למצוה שיש לה עיקר מן התורה וכתבתי שלא יתכן לחלק כן שהרי הרז"ה כתב סברתו על תקיעות דתעניות והרי תקיעות דתעניות הוו עיקרן מן התורה וכו' עיין שם וכן נראה שסובר הגאון פרי מגדים שאין לחלק לדעת הרז"ה בין עיקרן דרבנן לעיקרן מן התורה והוא ממה שכתב בפתיחה הכוללת בחלק רביעי אות ה' דאינו יודע מה יענה הרז"ה למאי דאמרינן בפרק לולב הגזול של אשרה לא יטול ואם נטל כשר והיינו ביום טוב שני דאילו ביום טוב ראשון הא בעינן לכם הרי דבדרבנן נמי אמרינן לאו ליהנות ניתנו עיין שם ואי הוה סבירא ליה לחלק כזה מאי קושיא הא התם הוי עיקרו מן התורה אלא ודאי משמע ליה דלהרז"ה אין חילוק בזה וכל בדרבנן סבירא ליה דליהנות ניתנו ומשום הכי קשיא ליה שפיר וכן בדין כמו שכתבתי שדברי הרז"ה על דרבנן שעיקרן מן התורה הם:

והנה אחר שנתפשטו בעה"י ספרי שדי חמד ודברי חכמים שנדפסו בראשונה בשנת תרנ"א ותרב"ן נדפס שוב בשנת תרז"ן ספר חסדי יהונתן הנז"ל (בכלל צ"ז) וראיתי בהקדמת הספר ד' ז' ע"ב דשקיל וטרי בזה ורצה לחלק כן וחזר בו מהטעם שכתבתי אנכי הדל דתקיעות דתעניות נמי עיקרן מן התורה הנה עיין שם (בד"ה עוד אפ"ל) וכמדומה דאיידי דטריד בגירסיה שקיל רברבי לשאת ולתת בדברי הפוסקים המפורסמים שמהם תצא תורה חמודה לפילפולא ולחידודה ושביק זוטרי ולא יפנה לספרי האחרונים כי לא יקוה למצוא בהם איזה פנינים ולכן לא הזכיר מה שכתבתי אנכי הדל בדברי חכמים הנ"ל בענין זה ויכול להיות שכבר היה כתוב אצלו ענין זה מקודם שנדפס דברי חכמים והמעיין בדברי הרב הנ"ל יצ"ו במאי דשקיל וטרי בהאי דינא (דמצות לאו ליהנות ניתנו) ובכל מה שכתבתי אנכי הצעיר בדברי חכמים שם ובסימנים הקודמים ישר יחזה שיש לפלפל הרבה לבנות ולסתור כדרכה של תורה ואין הפנאי מסכים להרחיב הדברים לכו חזו:

ואם באיסורין דרבנן שאסור שלא כדרך הנאתן אמרינן דלאו ליהנות ניתנו. עיין לקמן (בד"ה ונראה):

והנה כל מה שכתבתי בדברי חכמים בענין זה הוא בהנחה זו שיש מחלוקת בין הפוסקים עם הרז"ה כמו שהבינו כן רבני אלפין שלמים וכן רבים שדעת הרז"ה היא דבמצוה דרבנן מצות ליהנות ניתנו אמנם שוב (בשנת תרג"ן) נדפס שו"ת מוהר"י אשכנזי להגאון מוהר"ר יואל אבד"ק זלאטשוב וראיתי בסי' ח' (בד"ה איברא) שכתב דנראה לו שאין שום מחלוקת בין הפוסקים בדין זה שגם הרז"ה מודה שכשם שבמצות דאוריתא אמרינן לאו ליהנות ניתנו שהמצות לא לשם הנאה ניתנו אלא כעול על צוארנו כגזרת מלך עלינו כן גם מצות דרבנן הן כעול על צוארנו ואמרינן בהו לאו ליהנות ניתנו שכן הסברא פשוטה שלא לחלק לענין זה בין דאוריתא לדרבנן דכל עניינים דרבנן הם בכלל לא תסור וכו' (האריך קצת במה שנראה היפך מזה בנדרים דף ל"ה לענין מודר הנאה דמחליקינן בין לימוד של תורה ללימוד דרבנן כפיסוק טעמים וכיוצא וכתב להסביר טעם לחלק כן בלימוד וסיים) אבל לענין אי מצות ליהנות ניתנו גם מצות דרבנן לא מיקרו הנאה דגזרות חכמים גם כן כעול על צוארנו ומנין לנו לבדות מלבנו לומר דבדרבנן מיקרי הנאה קיום המצוה לבדה בלי הנאת הגוף וגם מה שחדש השער המלך לחלק בין מצוה שעיקרה מן התורה לאין עיקרה מן התורה אינו אלא דברי נביאות לכן כתב בדעת הרז"ה שגם הוא מודה שאין חילוק בזה בין מצוה דאוריתא למצוה דרבנן רק כונתו לחלק בין תקיעות דמצות לתקיעות של תענית ולא מפני שאלו מן התורה והללו מדברי סופרים רק טעמו דדוקא במצוה שהיא חובה כגזרת מלך על עבדיו הוא ששייך לומר לאו ליהנות ניתנו אלא לעול על צוארנו אבל תקיעות דתענית אינן לחובה אלא הן כרפואה למכה והלואי שלא נצטרך להן ולכן שפיר כתב הרז"ה דתקיעות דתענית ליהנות ניתנו אבל שום מצוה דרבנן לא הוציא הרז"ה מכלל זה כן נראה להשוות דעות הפוסקים וכל הקושיות מתיישבות בזה וכו' אלו תורף דב"ק ועיין בשו"ת בית יצחק לידידי הגאון אבד"ק לבוב יצ"ו בחלק יו"ד ח"ב סי' ח"ן אות ג' מה שפלפל בשיטת הרז"ה:

והבאתי בדברי חכמים סי' נו"ן אות יו"ד דברי הגאון שואל ומשיב שכתב לדעת הרז"ה דטעמא דמצות לאו ליהנות ניתנו הוא משום דהנאת המצוה חשיבא שלא כדרך הנאה כי לעול על צוארו ניתנו וכו' ותמהתי שם על דבריו עיין שם ועתה ראיתי בשו"ת מוהר"י אשכנזי הנ"ל שהרחיק והפליג דבר זה והוא שבדף י"ג ד"ה (והן בא) כתב שראה בספר מחנה חיים סי' כ"ב שיצא לחדש דבר שאין לו שחר והוא דקשיא ליה אמאי לא מיקרי הנאה הלא כל אדם שמח בלבו לקיים מצות השם לכן כתב דהנאת המצוה הוי שלא כדרך הנאה דקימא לן בכל האיסורין שאין איסור שלא כדרך הנאה ודרך הנאה הוי מה ששוה בכל אדם מה שאין כן קיום המצוה אינו אלא לישראל ולא לאומות לכן דינה כשלא כורך הנאה ונסתייע מדברי הנמ"י בנדרים שכתב אבל אם אמר סתם פלוני עלי קונם אין במשמע אלא דבר שיש בו שום הנאה ובשופר של עולה שמותר לתקוע בו משום דמצות לאו ליהנות ניתנו דמסתמא לא אסר הכתוב הקדש אלא בכדרך הנאה עכ"ל ומזה למד המחנה חיים דהטעם דלאו ליהנות ניתנו הוא משום דהוי שלא כדרך הנאה ושמח שמחה רבה מדברי הנמ"י הנ"ל וכתב על דבריו ונפלאתי איך יעלה על הדעת לומר כן בשופר לולב ציצית וכדומה אם יהנה מהם איזה שימוש של חול מיקרי דרך הנאה ואם יעשה מצוה אשר יקרה מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה זה יהיה שלא כדרך הנאה אנה השכל שיגזור לומר כן ואם כדבריו שהוא שלא כדרך הנאה אבל על כל פנים אסור מדרבנן אם כן מותר לתקוע בשופר של א"ה (איסורי הנאה) מטעם מצות לאו ליהנות ניתנו על כל פנים מדרבנן אסור ולשמחה מה זו עושה שמצא בנמ"י בלשונו הזהב ולא דק כלל בפשט דברי הנמ"י שמחלק בין אם אמר בפירוש קונם לטלטל או לזרוק לים אסור בטלטול ובזריקה לפי דמפרש האיסור לא להנאה אבל בסתם קונם והקדש אין במשמע אלא דרך הנאה וממילא דמצוה גם כן לאו הנאה מיקרי דנתנו לעול לגזרת המלך ואין זה במשמע בתוך איסורי הנאה וסיום לשון הנמ"י בדרך הנאה אטעיתיה והבין דקאי על המצוה שאינה דרך הנאה וטעה בפשט להסב כונת הנמ"י לדעתו ולסברתו ובאמת כונת הנמ"י לאמתתו דהקדש אסור בהנאה דוקא ולא בדבר שאינו הנאה והיא כשגגה שיצא מלפני השליט ויטול מה שחידש אלו תורף דב"ק והאריך עוד שם בעיקר הדין דמצות לאו ליהנות ניתנו בכמה פרטי דינים ולא עצרתי כח להעתיק תמצית דב"ק עיין שם ובספר תבואות השדה לידידי הגאון מוהר"ר אליעזר דייטיש בדף פ"ב ע"ב אות ח' ראיתי פלפול ארוך על פי הנחה זו דמצות לאו ליהנות ניתנו הוא משום דלא חשיב כדרך הנאתו ולא איסתייעא לי להתיישב בדב"ק עיין שם:

ונראה מדברי הגאון מוהרש"ק בהגהותיו ליו"ד סי' צ"ט הביא דבריו ידידי הגאבד"ק מאנציוב יצ"ו בספר משמרת שלום בסי' פ"ז בהגהותיו על השפתי דעת (בדף ק"ט ע"ג) שסובר כדעת הגאון מחנה חיים דמאי דלאו ליהנות ניתנו הוא דהוי שלא כדרך הנאתן שכתב שבחידושיו להלכות ראש השנה כתב שבדבר האסור שלא כדרך הנאתן אמרינן מצות ליהנות ניתנו ולכן אף אם נאמר דמצות דרבנן גם כן לאו ליהנות ניתנו מכל מקום כיון דבשר בחלב אסור שלא כדרך הנאתן אמרינן ביה מצות ליהנות ניתנו עכ"ל וק"ל:

וכתב בספר (קטן הכמות ורב האיכות) הדרת קדש שנדפס חדש ממש לידידי הגאון אבד"ק ניזנוב בדף ל' ע"א דלשיטת הרז"ה דבדרבנן ליהנות ניתנו היה נראה דאסור לברך על ערלה ברכת הפרח אך השער המלך בהלכות לולב מביא דהרז"ה סותר דברי עצמו ומחלק דדוקא היכא דנהנה גופו כמו בתקיעת שופר הוא דסובר הרז"ה דבדרבנן ליהנות ניתנו אבל בלולב גם בדרבנן לאו ליהנות ניתנו ואם כן הוא הדין בברכה הנ"ל עכ"ל וכבר כתבתי למעלה (בד"ה והנה) דברי הגאון מוהר"י אשכנזי וק"ל ועיין בספר נחמד נדפס חדש ממש מנחת אלעזר להרה"ג ממונקאטש יצ"ו בסי' ט"ל פלפול חריף ליישב סברת הרז"ה:

תוכן העניינים

שדי חמד כללים מערכת מ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה