אור ברסלב
שדי חמד כללים מערכת מ מערכת המ"ם › כלל פ

שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת המ"ם · כלל פ

כלל עט

מראית עין אם משום חשד איסור דרבנן אסרינן לעשות דבר היתר בפרהסיא מפני מראית עין שיסברו שעושה בדרך שיש בו איסור דרבנן הוא מחלוקת הפוסקים דמרן הבית חדש ביורה דעה סוף סי' ס"ו כתב בשם הגאון רש"ל דממאי דאמרינן גבי דם דגים שאם כינסו בכלי אסור משום מראית עין אלא אם כן יש בו קשקשים למד שאסור לאכול בשר עוף בחלב שקדים אלא אם כן הניחו מן השקדים אצלו משום מראית עין שהרמ"א דחה דשאני דם דהוא איסור כרת לא כן בשר עוף בחלב שהוא דרבנן וסיים ודברי מוהרש"ל עיקר דאף באיסור דרבנן חיישינן למראית עין בפרהסיא דרק לענין לאסור בחדרי חדרים נמי הוא דיש חילוק בין איסור תורה לדרבנן ועיין לקמן סוף סימן חצ"ר ועוד דקימא לן דבשר עוף בחלב דאוריתא עכ"ל. והנה מה שציין לעיין בסוף סי' רצ"ח לא זכיתי להבין כונתו דשם מיירי באיסור תורה שכתב רבינו הטור דאף שמן התורה אין איסור כלאים אלא בצמר ופשתים חכמים אסרו משי עם צמר לפי שדימה לפשתים וכן אסרו כלך עם פשתן לפי שדומה לצמר ומשנה שלמה היא בפרק בתרא השיראין והכלך אסורים מפני מראית עין הרי דהתם המראית עין הוא באיסור תורה שיחשדו שלובש כלאים דאוריתא צמר ופשתים ובזה גם הרמ"א מודה דודאי מה שכתב הרמ"א דשאני דם דאיכא איסור כרת אין כונתו לחלק באיסורי תורה בין אית ביה כרת להיכא דלית ביה כרת אלא קושטא דמילתא הוא דנקיט דבדם איכא כרת אבל עיקר החילוק הוא בין דאוריתא לדרבנן כמובן מדבריו וכן הוא הלשון בשפתי כהן סי' פ"ז סעיף קטן ו' לחלק בין איסור דאוריתא לדרבנן וכן הוא בפרי חדש שם סעיף קטן ז' ואי הכי איני מבין בעניותי מה הציון הלז ואולי הציון לסי' חצ"ר לא על דברי הטור הוא אלא על דברי עצמו (כאילו כתב ועיין במה שכתבתי בסוף סי' חצ"ר) והוא ששם כתב דמוכח משם דאפילו משום איסור דרבנן אסרינן בפרהסיא משום מראית עין אמנם סיים דבאיסור דרבנן לא אסרינן גם בצינעא אף להפוסקים כרב דכל שאסרו מפני מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור דהיינו דוקא באיסורי תורה ולא באיסורין דרבנן דבהו רק בפרהסיא אסרינן עיין שם ואם כן אתי שפיר הציון לסי' חצ"ר לומר דגם בדין בשר עוף בחלב שקדים להפוסקים שהוא מדרבנן יש לאסור בפרהסיא משוה מראית עין אבל לא בצינעא:

ומן האמור אשכחן תיובתא וסיעתא להגאון פרי מגדים תיובתא שבפרי מגדים סי' ס"ו סעיף קטן י"ו בשפתי דעת כייל לן כללא רבה דהא דאמרינן דבדרבנן בחדרי חדרים שרי מסתברא דבאיסורי אכילה לא שייך לחלק דכבר הוא חתיכה דאיסורא ואף בדרבנן אסור בחדרי חדרים עכ"ל ונמשכו אחריו בכלל זה מרן חיד"א במחזיק ברכה והרבנים מסגרת השלחן ויד דוד שם ורבני בבל בספר זבחי צדק סי' ס"ו סעיף ל"א ולפי מה ששיערנו בכונת ציון הרב בית חדש הרי אם כן דבריו הויין תיובתיה כמובן והם סיעתא לדבריו שבשפתי דעת סי' פ"ז סעיף קטן ו' שכתב בדין חלב שקדים בבשר עוף וז"ל ולענין דינא בסעודות גדולות ודאי ראוי להניח אצלו שקדים עכ"ל דמשמט דבלא סעודות גדולות אין צריך ומיסתייעא מילתיה מדברי מרן הבית חדש שמחלק בזה בין פרהסיא לצינעא ובסתירת דבריו כבר רמזתי בשדי חמד מערכת הכ"ף כלל ל' עיין שם ועתה ראיתי שכן הקשה (סתירת דבריו] ידידי הגאון מחבר ספר כרם חמד יצ"ו הביא דבריו ידידי הגאון אבד"ק פיקעלין יצ"ו בספרו היקר דלתי תשובה חלק ב' בדף כ"א ע"ד יכתב שנראה לו לתפוס כחזרתו של הפרי מגדים בסי' פ"ז דמאחר שיש מחלוקת בדבר ובמגן אברהם סוף סי' ש"א אין דעתו כן לכן בכאן שהאיסור הוא רק משום מראית עין ויש לומר שהוא קיל מאיסור דרבנן וכמו שכתבתי בשם שו"ת שע"ש יש לצדד להקל ומצויין שם לעיין בספר תורת משה להגאון מלבוב בכלל ס"ב ובחוות יאיר סי' ק"ן ויש לפקפק בדבריו דהנה מה שכתב שהמגן אברהם אין דעתו כן כונתו לפי הנראה היא למה שכתב בסי' ש"א ס"ק כ"ו שנראה מדבריו שם דנקיט כדברי התוספות דדוקא באיסור תורה אסרינן בחדרי חדרים ולא באיסור דרבנן ובמחילת כבוד גאונו אין מזה שום ריפרוף על דברי השפתי דעת שבסימן ס"ו הנ"ל דעליה הוא דן ואמר דבאיסורי אכילה לא מפלגינן בין איסורי תורה לדרבנן ואין לחילוק זה שום סתירה מדברי המגן אברהם הנ"ל וכן ממה שכתב בשם שע"ש (שערי שמחה) דאיסור זה קיל משאר איסור דרבנן שם כתב כן לענין מאי דקימא לן דאסרינן בכלי שאינו בן יומו אטו בן יומו גם באיסורין דרבנן דיש לומר דבאיסור דרבנן שאינו אלא משום מראית עין לא גזרו. ואיני מבין מזה סתירה לסברת הפרי מגדים דבאיסורי אכילה גזרו גם בחדרי חדרים משום שנעשה חתיכה דאיסורא וכו' וכאן אנו דנים על הכלי ומה שכתב שהפרי מגדים חזר בו בסי' פ"ז הנה לא ראה הרב יצ"ו שלטי הגבורים הרבנים שנמשכו אחריו כנז"ל ואם הוא חזר מה נאמר עליהם שלא ראינו שחזרו ומה שציין לספר תורת משה להגאון מלבוב אין אצלי ספר זה ודברי החות יאיר עיין לקמן (בד"ה ולמאי):

והגאון עצי לבונה בסוף סי' ס"ו כתב ומה שכתב הפרי מגדים בסוף הסימן אי באיסור דרבנן שייך נמי מראית עין מפורש כן בשפתי כהן להדיא בסימן פ"ז סעיף קטן וי"ו אך ר"ל (רצונו לומר) דאי אסור בחדרי חדרים היכא דליכא מראית עין בזה יש דעות והיה לו להביא דברי טורי זהב באורח חיים סי' רמ"ג בשם הרא"ש דבאיסור דרבנן לא אמרינן בחדרי חדרים אסור ועיין מגן אברהם סי' ש"א סעיף קטן נ"ו שכתב להדיא עכ"ל ובמחילת כבוד גאונו איני מבין שום השגה על השפתי דעת כי זה לשונו בסעיף קטן ט"ז עיין שפתי כהן דמראית עין ליכא על ידי תערובת אף בפחות מרוב עיין בית חדש סוף הסימן כל מקום שאסרו מפני מראית עין בחדרי חדרים אסור הוא באיסור תורה לא בדרבנן ועיין באורח חיים הלכות שבת מחלוקת בזה ומכל מקום מסתברא באיסורי אכילה לא שייך זה דכבר הוא חתיכא דאיסורא אף בדרבנן אף בחדרי חדרים עכ"ל הנה מבואר בדבריו שאין שום סלקא דעתין להבין בדבריו שלא יהיה איסור מראית עין (בפרהסיא) באיסורין דרבנן כי רק על חדרי חדרים הוא דאמר שיש לחלק בין דאוריתא לדרבנן וכתב דבהלכות שבת יש מחלוקת בזה והרי דברי הרבנים טורי זהב סוף סי' רמ"ג ומגן אברהם הנ"ל הם בהלכות שבת ונכללו בדבריו ועיין במה שכתבתי בשדי חמד מערכת הכ"ף כלל כ"ד:

ולמאי דאתאן עלה אם באיסורין דרבנן אסרינן בפרהסיא משום מראית עין הנה הגאון שפתי כהן ביורה דעה סי' פ"ז סעיף קטן ו' הוכיח שגם באיסורין דרבנן אסרו מפני מראית עין והגאון פתחי תשובה בנחלת צבי שם כתב דגם הרמ"א יש לומר דסובר כן ומה שמחלק בין איסור תורה לדרבנן היינו לאסור בחדרי חדרים דבזה ודאי יש לחלק בין איסור תורה לדרבנן אבל לענין פרהסיא גם הוא מודה דאסרינן גם בדרבנן מפני מראית עין (כדמוכחי ראיות השפתי כהן) ואם כן הכא דאינו מראית עין גמור שרי ואפילו אם הוא בפני בני ביתו גם כן חשוב בחדרי חדרים כמבואר באורח חיים סי' רמ"ג מפני שבני ביתו יודעים הדבר על בוריו וסיים ואפשר דמהרש"ל והשפתי כהן הבינו מדסתם רמ"א משמע דמיירי אפילו בסעודות גדולות דאיכא מראית עין גמור ועל זה שפיר השיגוהו אלו תורף דב"ק ועם שכתב להמליץ על מה שהשיג השפתי כהן על הרמ"א שהוא מפני שמשמע ליה דמיירי אף בסעודות גדולות ולכן שפיר השיגו מכל מקום יותר נראה דלפי האמת דעתו בכונת הרמ"א היא דלא אמר אלא בביתו משום דחשיב חדרי חדרים (ולשונו אינו מדוקדק במחילת כבוד גאונו דמשמע דרש"ל בא להשיג על הרמ"א ולא כן הוא אלא ראש המדברים בזה הוא הרש"ל ועל דברי הרש"ל השיג הרמ"א עיין בדרכי משה ובים של שלמה בפרק כל הבשר סי' ב"ן וזה ברור) דלגבי בני ביתו לא חיישינן למראית עין כמו שהביא מסוף סי' רמ"ג ואף דנמצא גם כן דחיישינן למראית עין דבני ביתו עיין בסי' רמ"ד במגן אברהם סעיף קטן ז' ובשלחן ערוך הגאון מוהרז"ש שם אות ב' היינו בדבר שאינו ברור לבני הבית אכל הא דחלב שקדים הרי הוא ברור לבני הבית שהוא חלב שקדים ודומה ממש לההיא דסי' רמ"ג (וצריך להתיישב במה שכתב במשבצות סי' ת"ק סעיף קטן א (בד"ה והוי יודע) דיחיד בביתו שרי דלא אסרו בדרבנן בחדרי חדרים אבל בפני בני ביתו אסור):

ומצאתי בספר היקר כללי הוראה לידידי הגאון אבד"ק גאווזדיז"ץ יצ"ו בכלל ג' בליקוטי רימ"א סעיף קטן ז' שהבין מדברי הנחלת צבי דלפי האחת הרמ"א מיירי דוקא בביתו דחשיב חדרי חדרים אבל בפרהסיא גם הוא מודה דחיישינן למראית עין אף בדרבנן ומדברי הגאון חות יאיר תוך סי' ק"ן נראה גם כן שמפרש דברי הרמ"א כמו שמפרש בנחלת צבי שהרי כתב דבבישול בשר עוף בחלב שקדים אין צריך להניח שקדים כמו שכתב רמ"א בסי' פ"ז ורש"ל אוסר מההיא דאף על פי שהוא פקוק (אמר המחבר במחילת כבוד גאונו לא כן אבי אלא ראיתו מדם דגים היא עיין בים של שלמה שם) והשפתי כהן הסכים עמו ונראה לי דבפני רבים ליכא מאן דשרי דגם התוספות לא כתבו להקל בדרבנן רק בצינעא דלא אמרו דאסור בחדרי חדרים רק במידי דהחשד הוא מאיסור דאוריתא וכו' אלו תורף דב"ק הרי שכתב דכולי עלמא מודו דבפרהסיא חיישינן למראית עין גם בדרבנן ואם כן מוכרח שמפרש מה שהרמ"א לא חש בדרבנן למראית עין היינו דוקא שלא בפרהסיא (וידעתי שיש לפרש דבריו כאילו כתב וכן נראה לי וכו' ולסייע לדברי השפתי כהן הוא בא אבל יותר נראה לי שכונתו להשיג על השפתי כהן על דרך שכתב בנחלת צבי):

גם הגאון תפארת ישראל בפירוש המשנה בפרק חבית משנה ד' כתב שגם בדרבנן חיישינן למראית עין והביא ראיה מההיא דולא בזוג אף על פי שהוא פקוק משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא והיא ראית השפתי כהן ובפרק במה אשה משנה ה' הזכיר את השפתי כהן בזה עיין שם גם בקונטרס כלכלת שבת (שבריש סדר מועד) במלאכת הבונה סי' ל"ד דף ח"י ע"א כתב גם כן דרק לענין לאסור בחדרי חדרים הוא שיש לחלק בין איסור תורה לדרבנן אבל לאסור בפרהסיא גם באיסורין דרבנן חיישינן למראית עין כההיא דבסי' ש"ה משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא ורצה לדחות דהתם שאני שהוא איסור דדברי קבלה ואין ראיה לאיסור דרבנן גמור ודחה זה שהרי גם בבשר עוף בחלב שקדים אסרינן משום מראית עין כבשפתי כהן סי' פ"ז סעיף קטן ו' וגם כשכל עיקר הדבר הוא מדרבנן בנר חנוכה בסי' תרע"א סעיף ח' בחצר שיש לו שני פתחים חוששין למראית עין וצריך להניח בשתיהן וכו' עיין שם וכדברים האלה כתב גם כן במסכת ביצה בפרק אין צדין משנה ז' עיין שם ורבין חסידא בארעא דרבנן סי' ש' הביא מה שכתבו התוספות בעיקר הכלל דכל מקום שאסרו משום מראית עין דאסור אף בחדרי חדרים שהוא דוקא באיסור דאוריתא ושוב הביא שכתב הרב באר שבע דדוקא לענין לאסור בחדרי חדרים הוא דמפליגינן אבל בפרהסיא גם בדרבנן חיישינן למראית עין עיין שם שלא זכר דברי הפוסקים הנ"ל המדברים לענין בשר עוף בחלב שקדים:

והרב לשון למודים בהלכות שבת סי' זק"ן דף ע"ג ע"ד (בד"ה מיהו) כתב דאפשר לומר דאף דלא קימא לן במידי דרבנן כרב דאמר כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית עין וכו' היינו לענין לאסור בחדרי חדרים אבל בפרהסיא ראוי לאסור מפני מראית עין ומיסתייעא מילתא מההיא דולא בזוג אף על פי שהוא פקוק שהטעם הוא משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא ופסקו דין זה הרמב"ם והטור והוקשה לו ממה שכתב הרמב"ם בפרק ד' מהלכות אישות דין ט' גבי חרש שנשא פקחת וכתב הרב המגיד דלא חיישינן שמא יאמרו גרש זה ונשא זה אלא כשהראשון יש לו קידושין מן התורה אבל חרש שאין לו קידושין וגירושין מן התורה לא חיישינן דמשמע מזה דבדרבנן לא חיישינן משום מראית עין וכתב לחלק דהתם שאני דאפילו לפי מה שיסברו לא עביד איסורא אלא שהם טועים דעביד איסורא אבל בדבר שאם באמת הוא כמו שיסברו העולם קעביד איסורא בכי האי גוונא ודאי חיישינן בדרבנן מפני מראית עין וסיים לפי זה מה שנוהגים לעשות חלב משקדים ומניחים בו בשר עוף אם הוא בפרהסיא צריך להניח אצלו שקדים אף דהוא איסור דרבנן וכן פסקו גדולי הפוסקים וכן נראה לי דלא כפסק הרמ"א ביורה דעה סי' ס"ו ע"כ לעניינינו והאריך קצח עיין שם שלא הזכיר דברי הרבנים שפתי כהן ופרי חדש סעיף קטן ז' ופרי תואר בסעיף קטן ט' כי הראשון והאחרון מסכימים לאסור בשר עוף בחלב שקדים בלתי שיניח אצלו שקדים והאמצעי מסכים לדעת הרמ"א דדוקא בבשר בהמה ובדרך בישול עם חלב שקדים הוא דצריך להניח שקדים אבל בבשר עוף אין צריך להניח שקדים והרב חכמת אדם בכלל מ' אות ג' פסק דגם באיסור דרבנן גזרינן מפני מראית עין וכדעת הרב שפתי כהן עיין שם:

והנה מה שכתב הרב לשון לימודים דכשמה שיסברו העולם הוא בטעות קיל ולא חיישינן בדרבנן עיין בחתן סופר דף דק"ל ע"ד (בד"ה ע"כ הארכנו) שכתב שהר"ן הביא בשם יש מפרשים דטעמא דצינור שעלו בו קשקשים ממעכן ברגליו בצנעא (כדאיתא בפרק אף על פי דף ס' ע"א) ולא אסרו בחדרי חדרים הוא משום דדוקא בדבר שאם היה אמת מה שחושדין אותו בשוטחן בחמה או בהטחת הגג היה באמת עבירה אז גזרו גם בחדרי חדרים אבל בצינור דמותר למעכו ברגלו במקום רק שטועים הם וסוברים שאסור בכי האי גוונא לא גזרו בחדרי חדרים ושהר"ן כתב הסברא להיפך וכו' עיין שם ודברי הר"ן הם בפרק קמא דביצה אמתניתין דשובך והביא דבריו הגאון מלא הרועים במערכת מראית עין אות יו"ד וכנראה מה שציין הרב לשון למודים לעיין בהר"ן בפרק קמא דביצה ולא הראה מקומו כונתו לדברי הר"ן הנ"ל (נחזור לעניינינו):

ואחר שכתב (הרב לשון למודים) שפסקו גדולי הפוסקים שצריך להניח שקדים אצל תבשיל בשר בחלב שקדים דמוכח מזה דנקיט דגם בדרבנן חוששין למראית עין כתב (בסוף ד"ה מיהו הראיה) וז"ל ועיין עוד בכנסת הגדולה יורה דעה סי' פ"ז סעיף ד' דהיכא דאיכא למיחש לאיסורא דאוריתא ודאי דאסור כדכתיבנא עכ"ל ומשמע דמשום איסור דרבנן לא אסרינן מפני מראית עין וסותר לכאורה דבריו הקודמים ועיינתי בכנסת הגדולה ודבריו הם בהגהות בית יוסף אות ח' שעל מה שכתב מרן הבית יוסף בשם הרשב"א שאוסר לבשל בשר בחלב אשה מפני מראית עין צדד לומר דלא אסר אלא לבשל בשר בחלב אשה שאם היה חלב בהמה היה בזה איסור תורה לכן חושש למראית עין אבל לאכילה לא אסר כיון שאף אם היה חלב בהמה אין כאן איסור תורה דדרך בישול אסרה תורה ורק איסור דרבנן הוא דאיכא וליכא משום מראית עין או אפשר שגם לאכילה אסר ואם תמצא לומר שגם באכילה אסר אפשר דוקא לאכלם ביחד אבל בזה אחר זה מותר ואם תמצא לומר שגם בזה אסר אפשר דוקא כששניהם לפנינו אבל כשאינן לפנינו מותר לאכלן בזה אחר זה וכתב שראה כמה פעמים שמנהג קושטא בשמחות וגיל להביא על השלחן אורז שנתבשל עם חלב שקדים אחר אכילת הבשר וגם שמע שנוהגים לאכול ענבי הגפן והכרוב ממולאים בשר עם חלב שקדים קפוי וכתב שאם מביאים אותם בזה אחר זה היינו שאחר סילוק המאכלי בשר מביאים האורז מבושל עם חלב שקדים אין לפקפק כיון שאין מביאים אותם אלא אחר סילוק המאכלי בשר אבל אם מביאים אותם קודם סילוק המאכלי בשר יש לפקפק משום מראית עין אם אסר הרשב"א גם באכילה ובזה אחר זה וכן אותם הממולאים אסור אם לא שנאמר שלא אסר הרשב"א אלא בבישול שוב ראה דברי הרמ"א שמחלק בין בשר עוף לבשר בהמה שזה דרבנן וזה דאוריתא גם ראה דברי הרש"ל בים של שלמה שגם בבשר עוף בחלב שקדים אוסר אם לא יניח אצלו שקדים ושהסכימו לזה הרבנים בית חדש ובאר שבע ודמשק אליעזר ושפתי כהן וכתב שכן הסכימו האחרונים והטורי זהב שכתב שדברי הרמ"א נכונים כתב דלכתחלה אם יש לו שקדים צריך להניח אפילו אצל בשר עוף ואם אין לו שקדים אין לאסור האכילה ועל מנהג קושטא שלא יהיה נגד סברת הרש"ל וסיעתו כתב דצריך לומר דיש לחלק בין אכלם בבת אחת לאוכלם בזה אחר זה אלו תורף דב"ק וכנראה שכונתו ליישב רק המנהג שראה הוא בעצמו שנוהגים בקושטא דהיינו שאחר מאכלי בשר מביאים אורז עם חלב שקדים אבל מה ששמע שנוהגים לאכול ממולאים בשר וחלב שקדים קפוי לא יתיישב אלא על פי מה שצדד בתחילה דלא אסר הרשב"א אלא דרך בישול והנהו ענבי הגפן והכרוב דאתו ממולאי לא שהיו מבשלים אותם כן אלא אחר הבישול ממלאים אותם:

המורם מן האמור הוא שהרב כנסת הגדולה עם שבתחלה כתב שיש לומר דדוקא דרך בישול אסר הרשב"א משום מראית עין לפי שאם היה חלב בהמה אסור מן התורה דמזה מובן דלא אסרינן מפני מראית עין באיסורין דרבנן מכל מקום לפי הצדדים שצדד אחר כך מובן שגם משום איסור דרבנן חיישינן מפני מראית עין ומה גם לפי מה שראה אחר כך דברי הרש"ל וסיעתו ושכן הסכימו האחרונים דאפילו בבשר עוף בחלב שקדים אסור אם לא יניח אצלו שקדים אם כן ודאי שדעתו היא שגם באיסורין דרבנן חיישינן משום מראית עין ולפי זה איני מבין בעניותי מה שכתב הרב לשון למודים דבכנסת הגדולה כתב דבאיסורין דאוריתא חיישינן למראית עין דמשמע דבדרבנן לא חיישינן ובמחילת כבוד גאונו אין הדבר כן והיה צריך לבאר דבאיסור דאוריתא חיישינן בחדרי חדרים וכלומר דבדרבנן לא חיישינן בחדרי חדרים אבל בפרהסיא ודאי חיישינן גם בדרבנן גם לדעת הכנסת הגדולה וכן מה שכתב אחר כך שמצא שהרב באר שבע בסי' כ' תירץ קושית השלטי הגבורים על פי מה שיש לחלק בין דאוריתא לדרבנן דבשל סופרים אזלינן לקולא היינו נמי לעניין חדרי חדרים אבל בפרהסיא אין חילוק וכמו שכתב הרב כנסת הגדולה בשמו דקאי בשיטת הבית חדש ושפתי כהן וכו' כנז"ל:

ובספר היקר ערוך השלחן לידידי הגאבד"ק נאווארדאק יצ"ו בסי' ס"ו אות ל"ג כתב ודע דאיסור מראית עין הוא אפילו באיסור דרבנן אם הוא בפרהסיא ובאיסור דאוריתא אסור אפילו בחדרי חדרים (בית חדש) וכן משמע בש"ס בכמה מקומות עכ"ל ובסי' פ"ז סעיף ט"ז על מה שכתב רבינו הרמ"א בסעיף ג' גבי בשר עיף בחלב שקדים דמותר הואיל ואינו אלא מדרבנן כתב וז"ל ויש שהקשו עליו דמצינו שגם באיסורי דרבנן חששו למראית עין באיסורי שבת (שבת נ"ד) ולי נראה דמאיסורי שבת אין ללמוד דכבר כתב הרמב"ן דכל איסורי שבת דרבנן הוה כדאורייתא וראיה שהרי מצינו בנביאים איסור מקח וממכר בנחמיה עיין שם ועוד אפשר לומר פשוט דודאי אין דרך לבשל בשר בחלב שקדים אלא שאוכלים הבשר עם החלב שקדים לכן בבשר בהמה אף דבלא בישול הוי גם כן רק איסור דרבנן מכל מקום חששו למראית עין אבל בשר עוף דאף בבישול אינו אסור באכילתו אלא בדרבנן לכן בלא בישול אין חשש כלל דהוי כתרי דרבנן (עיין פרי מגדים במשבצות סעיף קטן ד') ומכל מקום נכון להחמיר גם בעוף כיון שיש אוסרים עכ"ל ומובן שאף שכתב שיש לדחות הראיה משבת דף ד"ן מכל מקום דעתו היא דבחד דרבנן יש לחוש למראית עין וכמו שביאר בסי' ס"ו דמשמע בש"ס בכמה מקומות דגם בדרבנן חוששין מפני מראית עין (ומה שנראה שמפרש שהרמ"א לא אמר לענין בישול בשר העוף בחלב שקדים עיין בדברי חות יאיר שהבאתי לעיל בד"ה ומצאתי בספר) וכן פסקו רבני בבל בספר זבחי צדק חלק שני סי' פ"ז אות י"ט דגם בבשר עוף בחלב שקדים יש להניח אצלו שקדים משום דאף במידי דרבנן יש לחוש משום מראית עין ולפי שיטתם שבסי' ס"ו שהבאתי למעלה (בד"ה ומן האמור) שנמשכו אחר סברת הרב פרי מגדים דבמידי דאכילה יש לאסור בחדרי חדרים אף בדרבנן אפילו למאן דאמר דבעלמא לא אסרינן בדרבנן בחדרי חדרים לא היו צריכים כאן להטעם שכתב מוהרש"ל דגם במידי דרבנן יש לחוש מפני מראית עין דלפי טעם זה יש לומר דבצינעא מיהא שרי ואילו לשיטתם הנ"ל אף בצינעא יש לאסור:

והיכא דאיכא תרי דרבנן שדעת הרב יצ"ו שאין לחוש למראית עין מצאתי שהגאון נודע ביהודא בתניינא אורח חיים סי' כ"ט (בד"ה ומעתה) רפיא בידיה האי מילתא שכתב שאף שגם בשבות חשו למראית עין כמו בזוג שהוא פקוק דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא וכדומה לזה יש לומר שאני התם שיחשדו את הישראל עצמו שעובר על שבות בשבת אבל בדבר שהגוי עושה ועשיה זו מצד עצמה אינה אלא שבות ואז אף אם יחשדו את ישראל לא יחשדוהו רק על שבות דשבות אולי כולי האי לא חשו לחשדא ושוב שקיל וטרי שמדברי מרן הבית יוסף בסימן רמ"ד במה שכתב על דברי המרדכי בפסק מהר"ם על היהודים הקונים המכס וכו' מוכח לכאורה דגם בכי האי גוונא חשו לחשדא וכתב ליישב והכל בדרך אולי ולא בדרך פשיטות ומכל מקום נראה מדבריו שדעתו נוטה יותר שיש לומר דבשבות דשבות ליכא משום חשדא:

ולפי דרכנו למדנו שעל כל פנים באיסור דרבנן גם כן סובר הגאון נודע ביהודה דאיכא משום חשדא גם בסי' ל' אחר שנשא ונתן על דבר הפערסו"ל העשוי להגן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים וכו' אם מיתר בשבת לפתחו ולסגרו ולהשתמש בו כמעשהו בחול כתב (בד"ה ועד כאן) וז"ל ועד כאן דברנו מאיסור תיקונו בשבת אבל אם העמידו מערב שבת אם רשאי לישא אותו ולהאהיל בו על ראשו להגן מפני החמה והגשמים הא ודאי שמצד מראית עין שיחשדהו שתקנו היום ראוי לאסור לא מיבעיא למאן דסבר שיש בו חיוב חטאת דפשיטא שיש למנוע ולמחות אפילו הוקם מערב שבת מפני מראית עין אלא אפילו נימא דלית ביה איסור תורה אפילו מעמידו בשבת אלא איסור דרבנן גם כן שייך בו איסור מראית עין ועד כאן לא נחלקו הפוסקים אלא אם החשד הוא איסור דרבנן אי אמרינן ביה דאסור אפילו בחדרי חדרים שדעת התוספות דבאיסור דרבנן לא אסרינן בחדרי חדרים ועיין מגן אברהם סי' ש"א סעיף קטן נ"ו אבל בפרהסיא ודאי אסור שהרי איסור הבהמה לצאת בזוג הוא משום חשדא דאזיל לחינגא שהוא איסור דרבנן ועיין בסימן ש"ה סעיף י"א (היינו דאמרינן התם דבזוג פקוק שבצוארה מטייל בה בחצר ולא ברשות הרבים ועיין שם בשלחן ערוך הגאון מוהרז"ש בסעיף י"ד שהטעם מפני מראית עין שנראה כאילו מוליכם לשוק למכור שאז הוא דרך לתלות לה זוג לנאותה בפני הקונים אבל בחצר אין שם רואים שיחשדוהו ואף דמפני מראית עין אף בחדרי חדרים אסור מכל מקום כאן שאף אם יעשה כן בפני רואים לא יחשדוהו באיסור תורה אלא באיסור מקח וממכר מדברי סופרים לא החמירו כל כך לאסור אף במקום שאין איש וכן הדין בכל כיוצא בזה עכ"ל הרי דגם באיסור דרבנן גזרו משום מראית עין) ובהגהה מבן המחבר ציין לעיין ביורה דעה סי' פ"ז סעיף ג' ובשפתי כהן וטורי זהב שם והוא מסכים לדעת כל רבנן קדישי הנ"ל דגם באיסור דרבנן חיישינן בפרהסיא משום מראית עין:

והגאון חקרי לב בזכרונותיו שבסוף ספר ישרי לב בדף קי"ד אות ז"ך כתב מראית עין מור"ם בסי' פ"ז סעיף ג' התירו בדרבנן ושפתי כהן חלק עליו וכנ"ל (וכן נראה לי) ראיה ממה שאמרו ביומא דף ע"ה (ע"ח ע"ב) מאי שנא נעילת הסנדל דאמרי אינשי עבדי ליה וחמשה עינוים איכא מאן דאמר דמדבריהם הוו וכ"ן (וכן נראה) בשבת דף ץ' שקליה דלא לימרו מיכל קאכיל ליה ועבר אבל תשקצו ואיכא מאן דאמר דהוי מדבריהם אכן ראיתי להכריח שכתב בדרבנן היכא דאתמר אתמר ובכרתי ופלתי חילק בענין אחר עיין שם ותו לא קשיא למור"ם מהנך סוגיי עכ"ל וסיום הלשון מגומגם וכנראה יש טעות סופר ובמקום תיבת להכריח צריך להיות להפר"ח ופתרונו הוא להפרי חדש וכונתו לדברי הרב פרי חדש בסי' פ"ז סעיף קטן ז' שכתב לדחות ראיות הרב שפתי כהן (שהכריח דגה בדרבנן יש לחוש מפני מראית עין) ואמר שאין לנו לגזור מדעתינו והיכא דאתמר בש"ס לחוש למראית עין בדרבנן אתמר והיכא דלא אתמר לא אתמר שבזה נדחו גם שתי ראיותיו כמובן:

ומה שכתב שבכרתי ופלתי חילק בענין אחר כונתו למה שכתב בסי' פ"ז סעיף קטן ז' (אחר שכתב בשם הפרי חדש שאין לדמות גזרות חכמים וכו' והיכא דאתמר אתמר) וז"ל ואני מוסיף דעד כאן אסרו חז"ל בדם דגים שהוא דם לגמרי רק התורה התירה וכן הרשב"ם (הרשב"א) בחלב אשה שהוא חלב גמור כמו חלב בהמה רק הוא מותר בזה יש לחוש למראית עין אבל בחלב שקדים אטו חלב הוא הא מין פרי הוא ומשקה הוא רק הואיל ומראהו כעין חלב קראוהו בלשון מושאל חלב אבל בשביל זה לא יקרא באמת חלב עד שנדון בו מפני מראית עין ויין שהוא בתכלית אדום וכי אסור ליתן לתוך תבשיל לבל יטעו בהם (בדם) שמראהו כמראה דם ואמרו הטבעיים כי הרבה ירקות ידמו לשרצים אף אתה צא ואוסרן באכילה שלא יטעו בשרצים ישתקע הדבר ולכן אין לזה שרש וענף ודי לאסור בבשר בהמה ולא בבשר עוף ומשה ותורתו אמת עכ"ל הגאון בכרתי ופלתי ואמר הגאון חקרי לב שעל פי חילוקו יתיישבו הראיות הנ"ל לדעת הרמ"א וקצת נראה שדעתו נוטה לסברת הרמ"א לפי מה שהבין בדעתו הגאון שפתי כהן דבדרבנן לא חיישינן למראית עין כלל ואף אם נאמר שבאמת גם הרמ"א מודה דחיישינן בדרבנן וכמו שפירש בדעתו הרב פתחי תשובה מכל מקום הוא לא הבין כן בדעתו אלא משמע ליה דברים כפשטן דבדרבנן לא גזרינן ודעתו נוטה לזה וכבר הבאתי אמבוהא דרבנן בתראי דנקטי דגם בדרבנן חיישינן למראית עין בפרהסיא וכן הגאון קרבן נתנאל בפרק בתרא דיומא על מה שכתב הרא"ש בסי' ז' יש רוצים לדקדק מדקתני מטייל באנפליא בתוך ביתו משמע דאסור לצאת באנפליא של בגד וכו' כתב דמה שאסור לצאת הוא משום מראית עין וכיון דנעילת הסנדל הוא מדרבנן לא גזרו בחדרי חדרים כמו שכתבו התוספות בכתובות דף ס' הרי בהדיא דיש חילוק בדרבנן בין פרהסיא לחדרי חדרים והרא"ש שחלק על זה וכתב דלא מסתבר לחלק בין בית לרשות הרבים צריך לומר דמשמע ליה דליכא בזה משום מראית עין כלל ודעת הרא"ש היא לחלק כחילוק התוספות בין איסור דאוריתא לאיסור דרבנן שכן כתב בפרק חבית סימן ט' והביא דבריו מרן הבית יוסף בסי' של"ו והרב טורי זהב בסוף סי' רמ"ג כמו שכתב במלא הרועים באות מראית עין סעיף קטן ז' עיין שם והיינו לענין בחדרי חדרים אבל בפרהסיא אסרינן משום מראית עין אף בדרבנן:

ומכל האמור תמיה לי על מה שראיתי לגאון עוזינו הרב פתח הדביר בחלק שלישי סי' רמ"ג אות ו' שהביא בשם הרב נשמת חיים דף ל"ד ע"א שנסתפק אם הא דחוששין מפני הרואים הוא דוקא בדבר שהרואים יחשדוהו באיסור תורה אבל אם הוא באופן שאף לפי טעות הרואים לא יטעו אלא שעושה איסור דרבנן לא חיישינן או לא שנא וכתב על דבריו ולא אדע שכל עיקר חקירתו דנהי דזה דאוריתא וזה דרבנן מיהו לענין חשדא אין חילוק ואף בדרבנן חיישינן וכדאמרינן בשבת דף כ"ג ע"א חצר של שני פתחים צריכה שתי נרות וכו' וטעמא משום חשדא וכו' הרי דאיתא לחשדא דמפני הרואים גם בדרבנן ואיך מצדד הרב נשמת חיים דלא חשו משום מראית עין אלא באיסור דאוריתא אלו תורף דב"ק ואתרוייהו רבנן קדישי אתפלא איך נעלם מהם כל האמור למעלה שמתבאר דלענין מראית עין לא שאני לן בין איסורין דאוריתא לאיסורין דרבנן דבכל ענין חיישינן למראית עין לאסור בפרהסיא מיהא דלא כמשמעות דברי הרמ"א ביורה דעה סי' פ"ז סעיף ג' ואף הגאונים פרי חדש וכרתי ופלתי מודו דמצינו בש"ס דאסרו מפני מראית עין גם באיסורין דרבנן אלא דסברי דהיכא דאתמר בש"ס אתמר ואין להוסיף גזרות מדעתינו ולדידהו אין ראיה מנר חנוכה וכיוצא וכמובן וראיתי שם (פתח הדביר) בדף רב"ץ ע"ב ועמוד ג' בהשמטות לסי' נ"א סעיף ב' דשקיל וטרי בדין אחד אם יש לחוש למראית עין ושם אתה מוצא שהביא דברי הרב פרי חדש שביורה דעה סי' פ"ז סעיף ג' הנ"ל וגם דברי הרב לשון לימודים הנז"ל (בד"ה והרב) היו למראה עיניו אשר שם כבר הובאו דברי הרמ"א שביורה דעה הנ"ל ופסק כנגדו כמו שכתבתי תורף דב"ק למעלה ובהשמטות לחלק השלישי היה לו לציין למה שכתב בהשמטה לסי' נ"א וטירדת גירסיה אנסיה ועל כל פנים גם הוא ראה מסקנת הרב לשון לימודים דלא אמרו דבאיסורין דרבנן לא חיישינן למראית עין אלא לענין לאסור בחדרי חדרים אבל בגלוי חיישינן:

וכן מתבאר ממה שכתבו הפוסקים באורח חיים ריש סי' שכ"ה דאסור ליתן בשבת חפץ לנכרי כשיוציאנו לחוץ אף אם הוא של הנכרי מפני מראית עין שהרואה אינו יודע שהוא חפץ של הנכרי ומבואר שם בדברי מרן הבית יוסף שאף שאין לנו רשות הרבים גמורה אסרו משום מראית עין וזה לשון הגאון מוהרז"ש בשלחן ערוך שלו סי' רמ"ו סעיף ד' אסור להשאיל שום חפץ בשבת לנכרי וכו' מפני מראית עין שהרואה את הנכרי יוצא מבית ישראל וחפץ ישראל בידו יחשוד את הישראל שהוא שולח חפציו בשבת על ידי נכרי זה שלא יעלה על דעתו שהשאילו ואף שאין בעיר רשות הרבים אלא כרמלית שאין איסור של תורה אפילו לישראל אף על פי כן כיון שמדברי סופרים אסור להוציא אפילו על ידי נכרי שלא לצורך מצוה כדאיתא בסי' ש"ז אם כן יחשדוהו שהוא עובר על דברי סופרים עכ"ל הרי דגם בדרבנן חיישינן למפני מראית עין ולא עוד אלא דמשמע מזה דאף בתרי דרבנן חוששין מפני מראית עין דהא הכא תרי דרבנן הוו אמירה לנכרי וכרמלית גם בסי' רמ"ג אות ו' כתב בשלחן ערוך הנ"ל בדין להשכיר מרחץ לנכרי שאסרו חכמים מפני מראית עין שיאמרו שהנכרי הוא שכיר יום אצל הישראל ויחשדוהו שעובר על דברי סופרים במה שמניחו להתעסק בשבת אלמא דגם משום איסור דרבנן אסרינן מפני מראית עין:

אלא דלפי מה שכתבתי למעלה (בד"ה ולמאי דאתאן עלה ובד"ה ובספר היקר) אין מאיסורי שבת ראיה לשאר איסורין כמובן ועיין לעיל במערכת החי"ת כלל ה"ן שכתבתי שממה שרשמתי שם בכלל ד"ן מתבאר שגם במידי דרבנן איכא משום חשדא והיינו חשד היינו מראית עין והבאתי מה שכתב הרב פתח הדביר בחלק ג' דף ה' דטפי אית לן למיחש לחשדא בדרבנן משום דבדאוריתא לפי חומר שבו אין כל כך לחוש שיחשדו אותו כמו בדרבנן וכתבתי דהיינו חשד היינו מראית עין ובפרי מגדים סי' רמ"ד במשבצות סעיף קטן א' כתב דבאיסור תורה חוששין למראית עין אף היכא דהוי גזרה לגזרה כגון, קבלנות עם נכרי דאסור משום מראית עין שמא יאמרו שהוא שכיר אצלו ושכיר גופיה אסור מדרבנן משום אמירה לנכרי מכל מקום הואיל ואסמכיה אקרא דלא יעשה בציר"י ואסמכתא יש אומרים דהוי כשל תורה אבל בשבות דרבנן אף דאמירה לעכומ"ז אף בשבות אסור כל דליכא מצוה מכל מקום לא חמיר ולא גזרו מפני הרואים ומותר בקבלנות וכו' עיין שם נראה שכונתו דוקא כשהמלאכה עצמה היא מדרבנן ואית בה תרתי דרבנן אחריני דהיינו גזרה לגזרה בקבלנות משום חשד שכירות ושכירות גופיה משום אמירה בזה לא חיישינן כולי האי למראית עין אבל בעלמא ודאי מודה דגם בדרבנן חיישינן משום מראית עין וכמו שהוכיח השפתי כהן והסכימו כן רבני האחרונים כנז"ל:

אך ממה שכתב שם בחלק אשל אברהם סעיף קטן ח' אין נראה כן והוא שנשאל בישראלים מוכרי בשר שקנו טריפות מערב שבת והחנויות הן ברחוב של ישראל מפורסם אי שרי לפתות המקולין ליתן לאינו ישראל שימכרום והשיב משום חשדא שיאמרו של ישראל הוא מוכר בשליחותם ודאי יש לחוש וכו' (ביאר שאין היתר מצד מאי דאמרינן דברבים ליכא חשדא וסיים) ומיהו בשבות מכירה יש לומר לא גזרינן למראית עין עיין מ"ש בטורי זהב סעיף קטן א' מזה ומיהו משום חילול השם ח"ו יש וכו' עיין שם הנה מדבריו הללו נראה בעליל דסבירא ליה דבאיסורין דרבנן לא חיישינן משום מראית עין וכמשמעות דעת הרמ"א שביורה דעה סימן פ"ז סעיף ג' הנ"ל. והוא תימה רבתי שלא זכר שר דעות הפוסקים החולקים בזה והנה אמת ששם (בסוף ד"ה ודע) נראה דאינו מחליט דבדרבנן לא חיישינן למראית עין שהרי כתב ולענין אי שייך מראית עין בשבות מתרע"א משמע אף בדרבנן נר חנוכה שייך מראית עין ועיין מ"ש בטורי זהב ועדין צריך עיון עכ"ל אבל גם זה תימה דמלבד שלא זכר שר דברי הפוסקים שביורה דעה הנ"ל ועוד אחרי שממה שכתבו הפוסקים בסימן תרע"א מוכח לחכם דגם בדרבנן איכא משום מראית עין (וכמו שכן הוכיחו גם איזה מחברים הלא בספרתם) אין מקום להצריך עיון דכל שכן באיסורי שבת שיש לנו לומר כן וכן מתבאר ממה שכתב הוא עצמו באורח חיים סי' ת"ק סעיף קטן א' (בד"ה והוי יודע) דבדרבנן לא אסרו בחדרי חדרים עיין שם משמע דבפרהסיא אסור גם בדרבנן (ועיין בסמוך בד"ה וראיתי בספר):

וראיתי בספר היקר עמודי אש לידידי הגאון מהרי"א יצ"ו בקונטריס עמודי ירושלים בחידושיו למסכת כלאים דף ה' ע"ג (בד"ה שם) שהעיר על כמה רבנים שהבינו מדברי התוספות בפרק אף על פי דף ס' דבדרבנן לא חיישינן למראית עין והשיב על דבריהם דלא כתבו כן התוספות אלא לענין שלא לאסור בחדרי חדרים אבל לענין פרהסיא גם בדרבנן חיישינן למראית עין כמו שהאריך השפתי כהן בסי' פ"ז סעיף קטן ו' וכו' ומתבאר שכן היא דעתו דנקיטינן לחוש למראית עין גם בדרבנן ולא הזכיר דעת הגאונים פרי חדש וכרתי ופלתי הנז"ל ועל דברי הפרי מגדים הנ"ל מצאתי אחר זמן בספר היקר משכנות הרועים לידידי הגאון אבד"ק ניזנוב יצ"ו בסימן י"ז פלפול עצום וחריף ליישב מה שנראה מדבריו שבאשל סי' רמ"ד סעיף קטן ח' הנ"ל דרפיא בידיה אם באיסורין דרבנן חוששין משום מראית עין והביא גם דברי הנודע ביהודה הנ"ל שמצדד דבשבות דשבות לא אסרינן מפני מראית עין וכתב דיש לומר דהרמ"א דאינו חושש למראית עין מיירי שאינו אוכל דרך בישול דלא כמו שהבין השפתי כהן ולכן בבשר בהמה דליכא אלא חד דרבנן חששו למראית עין אבל בשר עוף דהוי תרתי דרבנן דומה לשבות דשבות לכן מיקל הרמ"א (ודבריו הם כדברי ידידי הרב ערוך השלחן שהבאתי למעלה בד"ה ובספר היקר):

וסיים שם (במשכנות הרועים) בדף מ' דנראה לו דאף בשבות דשבות חיישינן למראית עין וראיה מסימן רמ"ו סעיף ב' דאסור להשאיל כלי לנכרי בשבת מפני מראית עין וכתב הטורי זהב בסעיף קטן ג' דאף דאין לנו רשות הרבים רק מדרבנן וגם הוא אמירה לנכרי עם כל זה גזרו משום מראית עין ועוד ראיה מדברי המגן אברהם סי' רמ"ה סעיף קטן י"א דסתם וכתב דבכולהו גווני דשם אין ההיתר רק משום שיש לנכרי חלק לא גזרו משום מראית עין עיין שם אף על גב דרחיים של מים אף לישראל אינו אסור אלא מדרבנן משום מראית עין כמו שכתב המגן אברהם סי' רנ"ב סעיף קטן כ"ו וגם הוא על ידי נכרי ועם כל וה היו גוזרים משום מראית עין לולא הטעם דאית ליה שותפות בגויה הרי שתי ראיות ברורות דאף בתרי דרבנן חיישינן למראית עין והגאון נודע ביהודה במחילת כבודו לא דקדק בזה כל הצורך וכו' ובאמת גם בכי האי גוונא חיישינן כדמוכח ממגן אברהם הנ"ל ומסימן רמ"ו היא ראיה ברורה דלית נגר דיפריקינה עכ"ד יצ"ו עיניכם הרואות שיש דברים שכיוונה דעתי הדלה לדעתו הגדולה אך בכל הכתוב לחיים יש דברים חדשים שחידשו סופרים בספרי דבי רב דלא שכיחי באמתחתיה דרבי י"מ המל"ך יצ"ו ומניה דמר ומני תסתיים שמעתתא:

ומעיקר הדין דבשר עוף בחלב שקדים שהסכימו רבני האחרונים דצריך להניח אצלו שקדים משום שאף בדרבנן חיישינן למראית עין למד הגאון מוהר"ם שיק באורח חיים סי' רל"ו דאין להתיר לישראל למכור בפסח קמח של פסח דחיישינן למראית עין שהרואה יסבור שהוא קמח חמץ אף אם קמח החמץ הזה אינו אלא מדרבנן מכל מקום גם בדרבנן חיישינן למראית עין וכו' וכל שכן שלפי האמת הוא חמץ גמור מדאוריתא וכו' ואף אם יש איזה הבדל בין קמח חמץ לקמח של פסח מכל מקום איכא למיחש לזילזולא ובמקום דשכיחי פורצים חיישינן כמו שכתב בים של שלמה שהובא במגן אברהם סי' תק"ד סעיף קטן ו' וכו' וכל שכן שאין היכר בין של פסח לשל כל השנה ואין להתיר על ידי שיתן פתקא על גבי הקמח או על החנות להודיע שהוא של פסח על דרך שהתירו הפוסקים לבשר בחלב של שקדים ליתן בהמאכל שקדים שהרי הנכרים הקונים מוליכים הקמח אנה ואנה ונכרי מיפעא פעי וכו' וכל שכן שיש לחוש לחששות רבות וכו' וכו':

והוה עובדא דבסעודת חתונה הביאו מאכלי בשר בהמה עם איזה מעשה בצק וגבינה אבל לא גבינה ממש רק מראהו כגבינה אשר עושות המבשלות מן חלבון בצים ודומה לגבינה ממש עד שבהשקפה ראשונה חרד על זה הרה"ג מוהר"ר יוסף לאפפעלד כי חשב שהוא גבינה מחלב עד שהודיעוהו האמת ובכל זאת אסר לכתחלה לאכול עד שיתנו בצדו קליפה של ביצה על דרך שכתבו הפוסקים גבי דם דגים וכן שקדים לחלב של שקדים נשאל על זה הרה"ג מוהר"ר ברוך עקפלד בספרו פאת השדה סי' ל"ו והשיב דאם לא נתבשל עם הבשר רק שעלו על השלחן בקערה אחת אין כאן איסור תורה ותליא בשיטת הפוסקים שהביא שפתי כהן בסי' פ"ז ס"ק ה' אי חיישינן בדרבנן למראית עין והוא הכריע כן על פי מה שהוקשה לו דמדברי רש"י בפרק קמא דביצה דף ט' ע"א גבי מאי דאמרינן הרואה אומר להטיח גגו צריך (שכתב והרי הוא עושה מלאכה ביום טוב) וכן בעבודה זרה דף י"ב גבי כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית עין כתב רש"י שהרואה חושדו בדבר עבירה וכן במועד קטן דף י"ב ע"א דאמר שמואל מקבלי קבולת אסור כתב רש"י כי עביד בשבת וכו' ואמרי היום בשבת יהיב ליה מכל זה נראה כי מה שאסרו משום מראית עין הוא למען לא יחשדו את העושה שעובר עבירה וקשה למה נקטו חז"ל מפני מראית עין ולא אמרו מפני החשד כמו שאמרו בברכות דף ג' ע"א גבי אין נכנסים לחרבה מפני החשד וכן בירושלמי הובא בר"ן נדרים דף ג' ע"א וס"ה ע"א (בד"ה תניא) ומיהו איכא דיהבי טעמא דאין מתירין הנדר שלא בפני המודר מפני החשד וכן בירושלמי דשקלים פרק ג' משנה ב' דאין תורמין את הלשכה תני רבי ישמעאל קווץ לא יתרום מפני החשד ואם כן כיון דהמראית עין הוא משום חשד למה לא אמרו מפני החשד והביא דבכריתות דף כ"א ע"ב גבי דם דגים שכנסו בכלי דאסור משום דמיחליף בדם בהמה כתב רש"י דהרואה אומר דמותר לאכול דם וכן בחולין דף מ"א ע"ב גבי השוחט לשם עולה כתב רש"י הרואה אימר עכשיו הוא מקדיש וקדשים בחוץ מותר ואין דברי רש"י סותרים כי אם האחד יגלה על חברו דבאמת מה שאסרו משום מראית עין לא משום שלא יחשדו את העושה כי אם דנראה כאילו עושה איסור והרואה לא יאמר שהעושה עושה איסור רק יאמר דמותר לעשות כן ויעשה גם הוא כן ומעתה אם באיסור המפורש בתורה (כמלאכה בשבת ויום טוב ואכילת דם וקדשים בחוץ) חוששין שהרואה יאמר שדבר זה מותר ויעשה גם הוא כן כל שכן באיסור דרבנן שיש לחוש שיחשוב הרואה שהאיסור דרבנן הוא מותר ולכן אם בדאוריתא חיישינן למראית עין כל שכן בדרבנן כמו שהעלה השפתי כהן בכמה ראיות דאף באיסור דרבנן יש לחוש למראית עין ולכן בנדון הנ"ל אף שהוא רק מראית עין בדרבנן יש לחוש:

שוב הביא מה שמרן הפרי חדש דחה דברי הגאון שפתי כהן בזה והרב המחבר סתר ראיותיו והביא שהגאון בפלתי בסעיף קטן ז' מילא אחר דברי הפרי חדש וחילק ידע בין דם דגים שהוא באמת דם גמור רק שהתורה התירו בזה הוא דחוששין אבל חלב שקדים שבאמת אינו חלב כי מין פרי הוא רק מפני שדומה לחלב קורין אותו חלב אבל לא יקרא באמת חלב עד שנדון בו מפני מראית עין וכו' וכו' ונשתקע הדבר ולכן אין לזה שרש וענף ודי לאסור בבשר בהמה ולא בבשר עוף וכתב הרב המחבר דבאמת אם לא היה לזה שרש וענף יפה אמר דדי לנו לאסור בשל תורה אבל באמת יש לזה שרש וענף בכלאים פרק ט' משנה ב' השיריים והכלך אינם כלאים אבל אסורים מפני מראית עין ופירש הרמב"ם ששניהם משי הם אלא שזה מראהו כמשי וזה מראהו כפשתן ולכן אסרו מפני מראית עין וכן הדבר בחלב שקדים מפני שמראהו כמראה החלב אסור משום מראית עין הרי שיש לזה שרש לאסור משום מראית עין בדבר השוים במראה ואף דהתם הוא איסור תורה מכל מקום הא גם באיסור תורה נראה דלא ניחא ליה להפלתי לגזור מפני מראית עין רק כתב ודי לאסור וכו' מפני שלא רצה לחלוק להדיא על הרמ"א וכו' והביא שבסימן רצ"ח פסק מרן דאסור לתפור קונבוס תחת צמר דחוששין למראית עין ואף כלאים דרבנן נראה שם דאסור משום מראית עין רק במקום דשכיח קונבוס לא חיישינן למראית עין ובזה תסולק קושית הפלתי מדלא אסרינן מליתן יין אדום בתבשיל שלא יטעו שהוא דם שיש לומר דיין אדום שכיח טובא מדם וכן ירקות שכיחי משרצים ומעתה כיון דגבינה שכיח טפי מתבשיל חלבון ביצה ודאי יש לחוש למראית עין ואין להתיר אלא אם יתנו בצדו קליפת ביצה אלו תורף דב"ק:

והנה דבריו מתאימים למה שהסכימו כל הרבנים הנז"ל דגם בדרבנן חיישינן למראית עין בפרהסיא מיהא וגדולה מזאת ראיתי להגאון שואל ומשיב בציון ירושלים סוף פרק ח' דמסכת עירובין שכתב שמדברי הירושלמי שם יש סתירה למה שחילקו התוספות וכן נקיט המגן אברהם דדוקא באיסור תורה אסרינן בחדרי חדרים דאם כן אמאי אמרינן התם דמתניתא דלא כרב עיין שם ולפי זה מוכח דאליבא דרב גם בדרבנן אסרינן גם בחדרי חדרים ולפי מאי דפסקו הפוסקים כרב אם כן שמעינן דגם בחדרי חדרים אסרינן בדרבנן נמי ובספר ארחות חיים החדש לידידי הגאבד"ק סאפינקא יצ"ו ראיתי בסימן ש"א אות ז"ך שהביא תורת מחותנו ידידי הגאון אבד"ק ברעזאן יצ"ו שהשיב על דברי הציון ירושלים הנ"ל שיש לומר דמהאי טעמא לא קימא לן כהירושלמי וכו' עיין שם והאמת שהתוספות בחולין דף מ"א (ד"ה ובשוק) כתבו בעיקר מילתיה דרב שמחולקים הש"ס בבלי והירושלמי כמו שהכריחו שם אבל במה שכתבו אחרי כן דבההיא דצינור שעלו בו קשקשים מודה רב דלא שייך חשד וכו' נראה שכתבו כן לדברי הכל ושפיר קשה על זה מהירושלמי וכתב עוד שם שבתשובת מוהר"י אסאד סי' נ"ו הוכיח שכמה פוסקים חולקים על התוספות בחילוק זה ואין אצלי ספר הנ"ל ואם כי הרבה פוסקים נמשכו אחר מה שחילקו התוספות שיש חילוק בין דאוריתא לדרבנן בענין חדרי חדרים הא מיהא אותם הפוסקים חזו לאיצטרופי לדעת רבנן קדישי הנ"ל דסברי דגם בדרבנן אסרינן בפרהסיא מיהא משום מראית עין:

ובעיקר כללין (מראית עין) ראיתי בספר חדש (שהשגתיו היום) ראשית העומר על הלכות חלה לרב גדול בדורינו מעיר טאנשה יצ"ו שהאריך מאד בסי' ש"ל בביאורו עשירית האיפה ס"ק ט"ו בדיני מראית עין בכמה פרטים בדברים נכונים ולא איסתייעא לי להתיישב בדב"ק לכו חזו נפלאות מתורתו אשרי יולדתו:

תוכן העניינים

שדי חמד כללים מערכת מ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה