שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת המ"ם · כלל עג
מצות אין צריכות כונה נראה מדברי הגאון בדרישה סי' ס' דאם לא עשה המצוה כתיקונה כמו בקרא קריאת שמע בלא ברכות אף למאן דאמר אין צריכות כונה לא יצא בסתמא וסברא נכונה היא דדוקא כשנעשית המצוה כתקנה אז סתמא לשמה קאי ואין צריך כונה אלא דקשה על זה דאם כן היכי מוכיח ריש לקיש בערבי פסחים דף קי"ד ע"ב מדתנן הביאו לפניו מצה וחזרת דצריכות כונה דילמא שאני הכא דלא עביד המצוה כתקנה דעיקר המצוה (אף שאינו לעיכובא) היא מרור אחר מצה ומשום הכי לא נפיק בטיבול ראשון וכבר הרגיש בעצמו דמבואר בש"ס היפך סברא זו מדמקשי בש"ס למאן דאמר אין צריכות כונה מהיה קורא בתורה והגיע זמן קריאת שמע אם כיון לבו יצא ומאי קושיא הא התם לא ברך ברכות קריאת שמע ולכולי עלמא בעי כונה ואף שיש ליישב זה כמו שכתבתי במקום אחר עדיין יש לעיין דלפי זה יהיה הדין כן בכל ברכות המצות אם לא ברך עליהן בעי כונה לכולי עלמא דמה לי ברכות קריאת שמע ומה לי שאר ברכות ובש"ס מקשינן מהיה עובר אחורי בית הכנסת ושמע קול שופר או מגילה אם כיוון לבו יצא ומשמע אף שלא שמע אלא קול השופר והמגילה בלא הברכות ומאי קושיא הרי לסברת הדרישה בכי האי גוונא בעי כונה לכולי עלמא כיון שלא נעשית המצוה כתקנה וכן בפרק לולב הגזול דף מ"ב ע"א מדאגבהיה נפק וכו' וכתבו התוספות דהסוגיא אזלא כמאן דאמר אין צריכות כונה והתם הא לא ברך על הלולב ואם כן בעי כינה לכולי עלמא אלא ודאי מוכח כיון דברכות דרבנן לא משגחינן בהו כיון שחיוב המצוה של תורה עשה כתקנה לא בעינן כינה למאן דאמר אין צריכות כונה אמנם נראה ברור דבמצוה שאינה אלא מדרבנן שפיר משגחינן על הברכה או על שאר ענין שחייב מדרבנן ובלעדה אין המצוה נעשית כתקנה כיון דעיקר המצוה היא מדרבנן והם אמרו גם כן דבעינן הברכה או כיוצא בזה אם כן בלא זה אין כאן מצוה כתיקונה דהם אמרו והם אמרו ולכולי עלמא בעי כונה כיון שלא נעשית כתקנת חז"ל אינו יוצא בסתמא ובזה מיושב כל המקומות וכו' וכו' אלו תורף דברי הגאון בשו"ת רמ"ץ א"ח סי' יו"ד אות יו"ד עיין שם שביאר הישוב לכל המקומות:
ולפי הנראה מדברי התוספות בערבי פסחים הנ"ל איכא למישדי נרגא במסקנת הגאון הלזו והוא דשם בסוף הדף אמר רב הונא דהיכא דליכא שאר ירקי ועביד תרי טיבולי בחסא מברך ברישא בורא פרי האדמה ובטיבול שני מברך על אכילת מרור וכתבו שם התוספות דרב הונא קאי בשיטת מאן דאמר צריכות כונה ולפי דברי הרב הרי כיון דבמרור בזמן הזה מיירינן דהוא מדרבנן ולא בירך ברכת המצוה בטיבול הראשון הרי בכי האי גוונא לכולי עלמא בעי כונה ואיך כתבו התוספות דרב הונא הכא קאי בשיטת מאן דאמר צריכות כונה ומצאתי בספר עמודי אש יצ"ו בסי' ד' סוף כלל ד' שהביא בשם שו"ת שנות חיים סי' ר"ב שהקשה על סברת הדרישה מסוגיא דפרק לולב הגזול הנ"ל הא מדאגבהיה נפק ביה והא התם לא בירך על הלולב והגאון המחבר יצ"ו כתב דלא קשיא מידי דדוקא כשיודע לברך ואינו מברך הוא דאמר הדרישה דבעי כונה לכולי עלמא משום דכיון שיודע לברך ולא בריך הוי כמתכוון שלא לצאת מה שאין כן בעם הארץ שאינו יודע לברך אין כאן גילוי דעת שאינו רוצה לצאת (אמר המחבר יש לפקפק בישוב זה דמדברי הדרישה נראה שכל עיקר החילוק הוא בין נעשית המצוה כתקנה דאז הוא דאמרינן דאין צריכות כונה ובין לא נעשית המצוה כתקנה דחשיב כלא עשה המצוה כלל ולכן לא מהני ולא אתי עלה מטעם דהוי כאילו מתכוון שלא לצאת כדאמר מר יצ"ו) וסייים אמנם מדברי התוספות בערבי פסחים דף קט"ו שכתבו גבי היכא דעביד טיבול ראשון במרור דאינו מברך על אכילת מרור דמזה מוכח דצריכות כונה מזה מוכח דלא כהדרישה דאם לא כן נימא דזה הוי כמתכוון שלא לצאת כיון דלא בריך אלא ודאי דליתא עכ"ל והוא כקושיין על דברי הגאון רמ"ץ וצריך עיון: