שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת המ"ם · כלל מ
מנא לן אי שייך לשון זה בדבר שאינו מדאורייתא כתב הגאון יד מלאכי בכלל ת"ל בשם רבינו ההליכות עולם דלא נאמר כן בדבר שאינו מן התורה והרבה להשיב על דבריו מדוכתי טובא עיין שם ואם נאמר דלא אמר הרב הליכות עולם כן אלא כשאין הכרע בש"ס אי מדאורייתא קאמר או מדרבנן יש ליישב מה שהקשה מריש פרק יום הכפורים גבי חמשה עינויים דקאמר בהו מנלן אף דהוו אסמכתא כמו שכתבו שם התוספות והנה שם בדף ע"ו סוף ע"א אמרינן הני חמשה עינויין כנגד מי וכו' וכתב הרא"ש שם בשם ר"י דהני דרשות אסמכתא בעלמא וכו' דהכי משמע לישנא דקאמר כנגד מי ולא קאמר חנא לן או מהיכא נפקא אבל כנגד מי משמע ששואל אם יש להם שום רמז מן התורה ועוד וכו' עי"ש והנה עם שאין להכריח מדברי הרא"ש אלו דקאי בשיטת ההליכות עולם דמשמעות מנא לן הוא דהוי מן התורה דיש לומר דכונת הרא"ש הוא לומר דאי הוה אמר מנלן היה מקום לומר שהוא מן התורה ממש דמשמעות לשון זה מתפרש בין על דבר שהוא מן התורה ובין על מה שהוא רק אסמכתא אשר לא כן הוא משמעות לשון דכנגד מי שאינו מתפרש אלא מה שהוא רק רמז בעלמא ומה שכתב הרב יד מלאכי דאמרינן שם על חמשה עינויין מנלן הוא דבתר הכי אמרינן בעמוד ב' רחיצה וסיכה מנלן דהוי עינוי וכו' כיעויין שם ואם כן יש לומר לדעת ההליכות עולם דמשום דמעיקרא גלי ש"ס אדעתיה בלישניה דכנגד מי דרק ארמז מן התורה הוא דמיהדר ולא שיהיו מן התורה ממש משום הכי לא קפיד תו ואמר מנלן אף שאינו אלא אסמכתא אבל היכא דליכא גילוי בהש"ס דמדרבנן הוא שפיר אמרינן דמנא לן דקאמר מן התורה ממש קאמר ומה שהביא מפרק קמא דגטין ד' ז' ע"א אמר ליה ריש גלותא לרב הונא כלילא מנלן דאסור אמר ליה מדרבנן דתנן וכו' יש לומר דריש גלותא הוה משמע ליה דהוא מן התורה (וכדמשמע ליה הכי לרב חסדא שם) ומשום הכי אמר בלשון מנא לן ורב הונא השיבו דאינו אלא מדרבנן:
ובספרי מכתב לחזקיהו בחלק השיטה ד' ז"ן ע"ג על דברי רש"י בפרק קמא דראש השנה ד' ז' ע"ב ד"ה הכי גרסינן המשכיר בית לחברו וכו' ולא גרסינן מנלן דלאו מקראי יליף דמדרבנן הוא עכ"ד רש"י ונראה מדבריו דאמידי דרבנן לא שייך לישנא דמנלן וכן מסתמא מנא הני מילי כתבתי כדמות ראיה לסברת רש"י (קודם שראיתי דברי הרב יד מלאכי) מההיא דפרק קמא דגטין גבי כלילא והוא מדדייק רב הונא ואמר ליה (לריש גלותא דשאיל מניה כלילא מנלן דאסור) מדרבנן דתנן בפולמוס וכו' דלכאורה תיבת מדרבנן היא שפת יתר והוה סגי דלימא ליה דתנן בפולמוס וכו' אמנם לפי מה שנראה מדברי רש"י ניחא והיינו משום דריש גלותא אמר ליה בלישנא דמנא לן הבין רב הונא דקרא בעי מיניה שכן משפט לשון זה דמנלן ועל כן הוצרך לומר לו מדרבנן דתנן וכו' כלומר דבהאי עניינא ליכא קרא דאינו אלא מדרבנן ומיהו ראיה גמורה לא הוי דיש לומר דאי לאו דאמר ליה מדרבנן שמא הוה משמע ליה דמתקנת יחזקאל היא מקרא דהסר מצנפת וכו' דמייתי רב חסדא והוי קרוב לדאורייתא (ומצינו דתקנת יחזקאל קרי ליה בש"ס דאורייתא עיין להגאון שפתי כהן בחשן משפט סי' כ"ח ס"ק י"ד) ולכן אמר ליה מדרבנן הוא כלומר דאינו אלא מדרבנן ממש שוב כתבתי דקשה על דברי רש"י בהדין כללא מדאמרינן בחולין דף ל"א ע"ב אלא חולין דלא בעי כונה מנלן דתנן פירות שנפלו וכו' הרי דלשון זה נופל גם כן על ראיה מן המשנה (ודוחק לומר דרש"י לא גריס התם מנלן אלא הכי גריס וחולין דלא בעי כיונה מהכא דתנן וכו') וכן בפרק חבית ד' קמ"ה ע"ב והכא מנלן דגלו דתניא רבי יהודה וכו' והגאון מהר"ץ הירש חיות בהגהותיו לראש השנה הקשה על דברי רש"י הנ"ל מפרק קמא דפסחים ד' ז' ע"ב דכולי עלמא מיהא מעיקרא בעי ברוכי מנלן דאמר רב יהודה אמר שמואל כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן וכן מדאמרינן בפרק קמא דכתובות ד' ט"ו כל הקבוע כמחצה על מחצה דמי מנלן דתנן וכו' מדאורייתא מנלן וכו':
ואפשר ליישב בדוחק דכונת רש"י שכתב דלא גרסינן מנלן היינו דלא גרסינן לשכירות בתים מנלן דתנו רבנן וכו' ואין הטעם משום דבמידי דהוא מדרבנן לא שייך לישנא דמנלן אלא טעמו הוא משום דבמילתא דתני תנא במתניתין או בברייתא אם באנו להביא ראיה לדברי התנא צריך להביא ראיה מקרא דוקא ולא ממשנה או ברייתא דמאי אולמיה דהאי תנא מהאי תנא ולכן על מה שאמר התנא בברייתא קמייתא ויש אומרים אף לשכירות בתים לא שייך למימר מנא לן דתנו רבנן וזהו שכתב רש"י ולא גרסינן מנלן דלאו מקרא יליף דמדרבנן הוא כלומר הילפותא דמייתינן לאו מקרא היא כי היכי דליהוי שייך לומר מנלן להחזיק דברי התנא אלא מדרבנן היא כלומר מהברייתא דתנו רבנן ומאי אולמא דהאי ברייתא מהך ברייתא להביא ממנה ראיה ולכן בההיא דפסחים דבעינן לאלומי סברת רב יהודה ורב פפא דאמרי מעיקרא בעי לברוכי מדשמואל דקשיש מנייהו שייך שפיר לומר מנא. לן וכן בההיא דכתובות דמייתינן ראיה לר' זירא ממתניתין שייך שפיר למימר מנלן אמנם מלבד הדוחק להעמים כונה זו בדברי רש"י אף גם זאת מדברי רש"י בראש השנה ד' י"ב ע"ב ד"ה מנא הני מילי מתבאר שכונתו היא שכיון שהוא מידי דרבנן אין שייך לומר בו מנלן שהרי כתב מנא הני מילי אתבואה וזתים קאי דמעשר דידהו דאורייתא דאילו ירק דאזיל בהו בתר לקיטה ואילן בתר חנטה מעשר דידהו דרבנן ולא מבעיא בהו מנלן עכ"ל וכבר הביא הגאון מוהר"ץ הירש חיות שם דברי רש"י הללו ובמכתב לחזקיהו שם (בד"ה ואולם) נדחקתי בכונתו והבאתי מאי דאמרינן בפרק קמא דבכורות ד' ז' ע"ב טעמא דחזיניה דבלע הא לא חזינא דבלע אמרינן אישרוצי אישרוץ מנלן דתניא וכו' והבאתי מה שכתב הגאון בגליון הש"ס דתיבת מנלן משוללת הבנה והרא"ש לא גריס מנלן ויתכן שגם רש"י לא גריס ליה ושוב ראיתי דברי הגאון יד מלאכי בכלל ת"ל והעירותי עליו שלא זכר דברי רש"י בשתי סוגיאות דראש השנה הנ"ל ועל מה שלא ראה דהרא"ש בבכורות הנ"ל לא גרים מנלן וכו' וגם על הגאון מוהרצה"ח הנ"ל יש קצת תימה שלא זכר דברי הרב יד מלאכי עי"ש ועוד כתבתי בדף ק"ב ע"ד על דברי רש"י הנ"ל מדאמרינן במגילה ד' י"ז ע"ב תפלה מנלן דתניא שמעון הפקולי הסדיר וכו' עי"ש ועיין בהגהות הנ"ל למסכת נדה בפרק המפלת דף ז"ך ע"ב דמצינו מנלן ומביא ממימרא דאמורא שהשמועה ההיא היתה ידועה ומפורסמת ומקובלת לפני כל יושבי בית המדרש ושם הזכיר דברי היד מלאכי:
והראיה שהביא הרב יד מלאכי דגם במידי דרבנן שייך לומר מנלן מבכורות ד' ד"ן ע"א הנה גירסתינו היא ושני מינים בעלמא מנלן הני דרבנן נינהו וכו' ולפי גירסא זו ודאי דוחק לומר דכי בעי מנלן הוה סלקא דעתיה דהוא מן התורה ומיהדר דהני דרבנן דהא סתמא דש"ס הוא דקאמר מנלן הני דרבנן וכו' ולא שאחד שאל והש"ס משיב כיעויין שם ואם כן מוכח דאף דידע דהוא מדרבנן קאמר לישנא דמנלן אבל מלבד שיש לומר דהיכא דמוכח בש"ס שאני ועוד שמדברי התוספות בד"ה ושני מינים נראה דלא גרסי מנלן כלל אלא הכי גרסי ושני מינים בעלמא דרבנן וכל דתקינו רבנן וכו' ואם כן יש לומר שגם ההליכות עולם היה גורס כן:
ומה שהביא מדאמרינן בריש פרק גט פשוט ד' ק"ס ע"א מנא הני מילי (שיש שני מיני שטרות) ומילי דרבנן נינהו כדמסיק שם תלמודא אלא מקושר ופשוט מדרבנן נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי יש לומר דסתמא דש"ס דבעי מנא הני מילי אין הכי נמי דהוה משמע ליה דהוו מן התורה ומשום הכי קאמר בהאי לישנא אלא דכי קשיא ליה אהנהו ילפותות דאיצטריכו לגופייהו ולית לן למילף מנייהו פשוט ומקושר אסיק דמדרבנן הוא דהוו וזה לשון הרמב"ן בספר המצות בשרש ב' הביא דבריו הרב אהל יעקב בדף ס"ט אות ט' בכל מקום בתלמוד שמביאים מקרא למדרש מהמדרשים כגון שיאמר בעל המאמר עצמו מנא לן הני מילי ויוציאו מן המדרש דין מהדינים בכולם יחשבו בתלמוד שהוא מדאורייתא ויקשו ממנו עד שיתרץ ויאמר מדרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא עכ"ל הנה מדבריו נראה דמשמעות הפשוט בלשון זה (מנא לן) הוא דמדאורייתא הוא אלא דעל צד ההכרח נצטרך לפרש דמנא לן דקאמר הכא רוצה לומר אהי קרא סמכינן לה:
ונראה מדברי הרב אהל יעקב דמה שכתב כן ההליכות עולם לא על כל המקומות שבתלמוד אמר כן אלא על הרוב הוא דקאמר שכתב בזה הלשון מנא הני מילי בהליכות עולם הביא בשם התוספות והרמב"ן דכל מנא הני מילי שבתלמוד שייך בדברים שיש להם עיקר מן התורה ואף על גב דאשכחן בריש פרק שני דביצה מנא הני מילי במידי דרבנן דהוי אסמכתא וכו' מכל מקום כל דפריש מרובא פריש ורוב מנא הני מילי שבתלמוד הוא בדבר שיש לו עיקר מן התורה וכו' עכ"ל הרב אהל יעקב סיגנון הלשון מורה שההליכות עולם עצמו אף שכתב בתחילה דכל מנא הני מילי וכו' מכל מקום כשנרגש מההיא דביצה דבריו דעל הרוב הוא דקאמר אבל מדברי הרב יד מלאכי מתבאר יפה שההליכות עולם לא הזכיר סוגיא דביצה הנ"ל אלא הוא הביאה לסתור דברי ההליכות עולם עיי"ש וספר יבין שמועה ותחלת חכמה שציינו ביד מלאכי ואהל יעקב שם אין אצלי ואם כונת הרב אהל יעקב היא ליישב מדנפשיה דההליכות עולם על הרוב הוא דקאמר (מה שאינו נראה כן מסיגנון לשונו הנ"ל) יש להעיר עליו דכל יומא שמעתתיה דמרן חיד"א בספר יעיר אזן בפומיה דרב והכא לא זכר דב"ק שכן כתב ביעיר אזן או"ח נ"ו וז"ל ודע שעיקר דברי ההליכות עולם הם מהרמב"ן אלא שהרמב"ן לא קאמר כל מנא לן ועל הרוב ידבר ואם נאמר שגם ההליכות עולם כך דעתו ומה שכתב כל מנא הני מילי הוא אגב שיטפא ועל הרוב ידבר ויתורצו שתי קושיות הרא"ם שהשיג על הליכות עולם חדא מפרק שני דביצה ואידך במ"ש התוספות דהני כנגד מי דרבנן וכו' עיין שם ואם נאמר דפירוש הליכות עולם כמקור דממנו חוצב הם דברי הרמב"ן יעלה ארוכה לכל כאשר יראה המעיין היטב וכבר הזכיר בהליכות עולם את הרמב"ן ועיין להרב יד מלאכי בכלל ת"ל עכ"ל היעיר אזן הרי דניחא ליה משום יתובי דעתא למימר דההליכות עולם על הרוב הוא דקאמר וכן כתב עוד בשם רבינו בצלאל בכלליו כתיבת יד וז"ל אף על גב שרוב הפעמים שאומר מנלן הוא על דבר שהוא מן התורה כמו שכתב הרא"ש בפרק יום הכפורים מצינו מנא לן שהוא על דבר שהוא מדרבנן בפרק הכותב אלמנה מן האירוסין מנלן דאית לה כתובה ובפרק קמא דחולין ד' י"ד עכ"ל ועיין בכללי הגמרא דף קט"ו ע"א כלל אחר במנא הני מילי אלו דברי הרב ביעיר אזן שם והעיר על הרב ארעא דרבנן אות תקע"ד שלא זכר דברי מר זקנו ביבין שמועה ד' י"א ע"ב ובגופי הלכות אחר הכללים ועל הרב עפרא דארעא (על דברי הרב ארעא דרבנן אות ע"ו) כתב שיש להשיב על דבריו וכו' אלו תורף דב"ק:
אחר זמן השגתי ספר הליכות עולם וראיתי דב"ק והם בדף ח' ע"א (מדפוס וארשא הלכות עולם לו לפ"ק) וז"ל כל מנא לן או מנא הני מילי שייך בדברים שיש להם עיקר מן התורה אבל בדברים שאין להם עיקר מן התורה אומר מאי קרא וזה מורגל במסכתא ובמדרשים דוק ותשכח וכן אמר הרמב"ן בהשגותיו לספר המצות וכן דקדקו התוספות ביומא הני חמשה עינויין כנגד מי דמדאמר כנגד מי ולא אמר מנלן משמע דרחיצה וסיכה לאו מן התורה הם אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא עכ"ל ודברים אלו אינם בתוספות שלפנינו עיין בדבריהם בדף ע"ז ע"א ד"ה דתנן אבל הם בתוספות ישנים בריש פרק יום הכפורים וכן כתב הר"ן שם וכבר כתבתי למעלה שכן כתב הרא"ש והגאון יבין שמועה שם דחה דאין מדבריהם ראיה אלא לומר דבדבר שהוא מן התורה אין שייך לומר כנגד מי אבל אין הכרח דבדבר שהוא מדרבנן לא יאמר מנין או מנא הני מילי וכיוצא דיש לומר דבדבר שהוא מדרבנן ישתמשו בכל אלו הלשונות אלו תורף דב"ק וכן כתבתי אני הדל למעלה בהביאי דברי הרא"ש ותיתי לי שכיונתי לדעתו ומכל מקום יפה כתבתי שם על דברי הרב יד מלאכי שבא להוכיח מהסוגיא דגבי חמשה עינויים דשייך לשון מנלן גם במידי דרבנן לפי מה שכתבו התוספות דחמשה עינויים הם מדרבנן ואפילו הכי אמרינן בהו מנין דאין זו הוכחה דשאני הכא דגלי הש"ס דמיהדר ארמז בעלמא כמו שכתבתי למעלה ואם כן אין מהסוגיא זו לא סיעתא ולא תיובתא וביבין שמועה לא אמר אלא שיש לדחות ראייתו שמדברי התוספות אבל לא שיש להקשות עליו מזה:
והרב יד מלאכי כתב שתשובה ניצחת השיבו הרב יבין שמועה להרב הליכות עולם וסיים ובלא זה נמי הנה מקום אתי לדקדק מדברי התוספות גופייהו היפך מזה דהא בריש יומא אמרינן מנא הני מילי דבעי הפרשה לכהן גדול ולפרה וכתבו התוספות בדף ד' ד"ה נכנסו דהוא אסמכתא מבואר שפיר מזה דלדידהו נמי אשכחן בש"ס מנא הני מילי על דבר שעיקרו מדרבנן ובהורמנותיה דמר הא לא מכרעא שהרי מר ניהו גופיה ביד מלאכי בכללי התוספות אות טו"ב הביא בשם כמה רבנים דהתוספות למסכת יומא הם למהר"ם מרוטרונבורק ואם כן אין להכריח מדברי התוספות דיומא לדברי התוספות ישנים שכבר כתבתי שמה שכתב בהליכות עולם בשם התוספות דברי התוספות ישנים הם ועיין במה שרשמתי בקונטרס כללי הפוסקים סי' ט' סוף אות ז' והתוספות ישנים ליומא אינם למהר"ם הנ"ל אלא לבעלי תוספות שאנץ כמו שכתב מרן חיד"א בשם הגדולים או כמו שכתב הגאון המגיה לספר ראבי"ה חלק א' שנדפס בקראקא שנת תרמ"ב שהם לרבינו בעל הסמ"ג עיין שם בהשמטות שבסוף הספר בהשמטה לדף ב' ובדף האחרון בעמוד ד' הצד השוה דמאן דמתני הא לא מתני הא ואם כן אין להכריח מזה על זה:
ודאתאן עלה אי שייך למימר מנא לן ומנא הני מילי אמידי דאינו אלא מדרבנן הנה מלבד המון הראיות שהביא הרב יד מלאכי והביא גם בשם הרב יבין שמועה כיעויין שם וכנראה שאף שיש לדחות קצתן אבל לא כולם גם הרב אהל יעקב הביא מה שאמרו בסוף פרק קמא דשבת ד' כ' ע"א גבי ומאחזין את האור במדורת בית המוקד מנא הני מילי וכו' אף דהוי ודאי מדרבנן (לדעתי הקצרה יש לדחות ראיה זו דאפשר דמעיקרא הוה סלקא דעתיה דש"ס דהוי מדאורייתא ואהכי אמר מנא הני מילי וכמו שכתב הרמב"ן שהבאתי למעלה בד"ה ומה) ומדאמרינן בפרק במה מדליקין ד' ל"ד ע"א גבי שלשה דברים צריך לומר ערב שבת וכו' מנא הני מילי וכו' עי"ש ומכל זה יש לתמוה על הגאון נודע ביהודה בספרו צל"ח אמאי דאמרינן בריש פרק כיצד מברכין ד' ל"ה ע"א מנא הני מילי וכו' שכתב וז"ל מנא הני מילי וכו' הא ודאי שלא נעלם מסוגיא זו משנה דפרק מי שמתו ועל המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו אם כן מוכח שברכה לפניו היא מדרבנן אלא שהיה סובר דאף דתנא דהתם סבר שהוא מדרבנן תנא דידן על כרחין סבר שהוא מדאורייתא דמדתנא כיצד מברכין וקשה תנא היכא קאי ועל כרחין אקרא קאי והקשה מנא הני מילי והתרצן מסיק דסברא הוא וגם כן שייך למתני כיצד מברכין כמו שכתבו התוספות בד"ה כיצד וכו' אלו תורף דב"ק ומתבאר דמשמע ליה דמדאמרינן בהאי לישנא (מנא הני מילי) מוכח דמשמע ליה להש"ס דהוא מדאורייתא דאדרבנן אינו נופל לשון זה ולא ידעתי איך יפרנס לשון חכמים דאמרינן לעיל בדף ל"ב גבי משנת חסידים דתנן חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת וכו' ואמרינן עלה מנא הני מילי אמר ריב"ל אמר קרא אשרי יושבי ביתך וכו' והרי התם אינו אלא מדת חסידות בעלמא ואמרינן עלה מנא הני מילי וכמו שכן הוכיח הרב יד מלאכי שם מסוגיא זו דלא כדברי ההליכות עולם מלבד כמה וכמה ראיות שהביא כיעויין שם:
ומאי דמשמע ליה דמקמי המסקנא הוה משמע להש"ס דהברכות מדאורייתא הן ומתניתין דהכא פליגא אמתניתין דפרק מי שמתו וכו' הנה התוספות בד"ה לפניה לא כל שכן כתבו לאו קל וחומר הוא דאם כן תהא ברכה דלפניה דאורייתא ולעיל אמרינן גבי בעל קרי דלא הויא דאורייתא וכו' וכדבריהם כתב הרשב"א בחידושיו וכן כתב בתוספות רבינו יהודה החסיד שבספר ברכה המשלשת וסיים ואפילו לר' יהודה דאמר מברך לפניו ולאחריו לאו משום דסבירא ליה דהוי דאורייתא אלא משום דסבירא ליה דבעל קרי מותר בהם דעשאום כהלכות דרך ארץ וכו' וכן כתב בתוספות הרא"ש שבברכה המשלשת שם והשתא לפי דברי הגאון צל"ח קשה מה הוכח יוכיחו דלאו קל וחומר גמור הוא ממתניתין דנהי דמתניתין דלעיל סברה דהוי מדרבנן מכל מקום תנא דמתניתין דהכא סבירא ליה דהוו מדאורייתא (לפי הסלקא דעתין דש"ס מקמי דמסיק דסברא הוא) מדתנן כיצד מברכין וכו' אלא ודאי מוכח דסברי מרנן דגם מקמי המסקנא לא עלה על דעת הש"ס למימר דמתניתין דהכא סברה דברכות הוו מדאורייתא ומה שהכריח מדתנן כיצד מברכין ותנא היכא קאי וכו' הנה במכתב לחזקיהו בסוגיא הנ"ל כתבתי דאמתניתין דפרק מי שמתו דקתני בעל קרי מברך לפניו וכו' קאי ואחר איזה שנים השגתי ספר ברכה המשלשת הנ"ל וראיתי שכן כתבו רבינו יהודה החסיד והרא"ש בתוספותיהם עיין שם ועוד דהגם דנצטרך לומר דתנא אקרא קאי מכל מקום אין מזה הכרח לכשיהיה מן התורה ממש דיתכן דאינו אלא אסמכתא ואאסמכתא דקרא קאי וכן בדין שהרי רב יהודה אית ליה בפרק מי שמתו דף כ"א ע"א דקריאת שמע דרבנן ובריש מכילתין דפריך תנא היכא קאי דקתני מאימתי משני אקרא קאי ובשכבך ובקומך מעתה לרב יהודה תיקשי תנא היכא קאי ונכריח מזה דקריאת שמע דאורייתא אלא ודאי על כרחין לומר דרב יהודה סבירא ליה דקרא ובשכבך אסמכתא הוא ואאסמכתא דקרא קאי תנא דתני מאימתי ועיין שם בתוספות ד"ה ההוא בדברי תורה אם כן מעתה דוק מינה ואוקי באתרין דיתכן להיות דתנא דהכא נמי סבירא ליה דברכה דרבנן ואיכא אסמכתא דקרא ועלה קאי לישנא דכיצד:
וכשאומר בש"ס מנין שדבר זה אסור שנאמר וכו' כתב הגאון חקרי לב ביו"ד ח"א בקונטרס כונן לחקר ד' שי"ט דלשון הברייתא מנין שלא יאמר אדם להשם קרבן וכו' מוכח יותר דהוא מן התורה ולא אסמכתא וגם לשון מנין שלא יאמר וכו' נראה יותר שהוא מן התורה כדמוכח קצת מדברי התוספות בבבא בתרא ד' קמ"ז ד"ה מנין עכ"ל וכונתו דשם כתבו התוספות דמה שאמרו שם מנין למתנת שכיב מרע שהיא מן התורה שנאמר והעברתם את נחלתו וכו' לאו מן התורה דוקא קאמר דהא רב נחמן גופיה אית ליה דאינה כשל תורה ועשאוה כשל תורה אלא אסמכתא בעלמא הוא דקאמר עכ"ד התוספות ומוכח שאם לא היה הכרח זה (מדרב נחמן גופיה וכו') היינו מפרשים דהוא מדאורייתא ממש ומה שכתב דמוכח קצת היינו משום דיש לדחות דהאי לישנא משמע הכי ומשמע הכי ואי לא הואי הך הוכחה מדרב נחמן הוה מצינן לפרושי דמדאורייתא ממש קאמר ועוד דאעיקרא לא כתבו התוספות דבריהם על לשון מנין כי אם על לשון מן התורה ואין הכי נמי דלשון מנין לחודיה מתפרש שפיר דאסמכתא בעלמא קאמר ואי הוה אמר מנין למתנת שכיב מרע שהיא מתנה (בלא תיבות מן התורה) שנאמר וכו' לא היו צריכים לשום הוכחה כדי לומר שהוא אסמכתא: