שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת המ"ם · כלל לד
ממזרא לא חיי הכי אמרינן בפרק הערל דף ע"ח ע"ב והקשו שם בש"ס והא אנן תנן ממזרים אסורין איסור עולם ומשנינן דידיע חיי דלא ידיע לא חיי והקשה הגאון מוהרש"א דהוה ליה לאקשויי מקרא דכתיב באורייתא לא יבא ממזר וכו' גם דור עשירי וניחא ליה דאי מקרא הוה אמינא דוקא בזכרים אהכי מייתי ממתניתין דמיירי נמי בנקבות עי"ש והרב עפר יעקב בספר דעת זקנים (מרבותינו התוספות על התורה) בפרשת כי תצא דף פ"ד ע"ג על פסוק לא יבא ממזר הביא קושיא זו בשם הרב מוהרח"א בספר ישרש יעקב שהניחה בצריך עיון והוא תירץ על פי מה שכתב הרב שער המלך בהלכות טומאת מת ד' ס"ח ע"ג דאיתא בילקוט דהא דממזרא לא חיי היינו מנביאים ואילך שהתפללו שלא יתרבו בישראל ומשום הכי לא מקשינן מקרא וכתב שבזה מדוקדק לשון הגמרא דאמרינן והא אנן תנן ממזרים וכו' דהוה ליה למימר והתנן ממזרים וכו' כאורחיה דש"ס ומה הלשון אומרת והא אנן תנן אלא שכונת המקשן לרמוז דמקרא ודאי לא קשיא עליה דהא הא מילתא דממזרא לא חיי אינו אלא מימות הנביאים אלא הא מיהא קשיא דאנן כלומר בתר הנביאים תנן וכו' אלו תורף דב"ק ועם שדקדוקו אינו מוכרח שהרי במקומות רבים ארחיה דש"ס למימר בהאי לישנא דוהא אנן תנן כמו שרשמתי במערכת הוי"ו כלל א' דוכתי טובא דאיתא הכי בש"ס מכל מקום הישוב נכון והדיקדוק יפה נדרש בזה אף שאינו מוכרח וכן ראיתי עתה למרן חיד"א בספר פתח עינים בסוגיא דיבמות הנ"ל שתירץ כן בשם הרב מהר"ר אליהו הכהן בעל ספר שבט מוסר שראה במדרש רז"ל דהא דממזרא לא חיי הוא מימות עזרא ובית דינו שהתפללו על זה ומשום הכי לא פריך מקרא אלא ממתניתין עיין שם שהביא הקושיא בשם מקשים העולם ולא זכר שכן הקשה מוהרש"א כנז"ל גם הרב עפר יעקב לא זכר את דברי מוהרש"א וכן הרב אבני שהם כיעויין שם וביותר יש להעיר על הרב מוהר"י עטייה בספר רב דגן בחידושיו ליבמות שם שתירץ כמו שתירץ מוהרש"א וסתרו ולא ראה את דב"ק:
ועל פי האמור אולי נוכל ליישב קצת דברי רבינו בעל הטורים בפרשת כי תצא על פסוק לא יבא ממזר שכתב סמך ממזר לפצוע דכה שממזר אינו מוליד כפצוע דכה ושלמים וכן רבים אשר היו תמהי"ם ממקרא (גם דור עשירי) וממשנה (ואיסורן איסור עולם) ומגמרא (קידושין דף ס"ט ע"א אושפיזכניה דר' שמלאי הוה ממזרא ואמר ליה אי אקדמתך טהרתינהו לברך) וגם על פי הוכחה מדאמרינן בפרץ קמא דחולין ד' י"א מנא לן דאזלינן בתר רובא דכתיב מכה אביו וכו' ודילמא לאו אביו הוא ואם איתא דממזר איני מוליד דילמא קרא דמכה אביו מיירי כשיש בנים להמכה וכי תימא אי לאו דאית לן דאזלינן בתר רובא מי יימר דהבנים של המכה בניו הם דילמא ממזרים נינהו יש לומר דאיירי קרא שהמכה יש לו בת והבת ילדה וזו הוכחה גמורה שאינה ממזרת ואחר כך הכה זה את אביו ומדילדה בתו ידעינן שאינה ממזרת ואיגלאי מילתא שגם הוא אינו ממזר (הוכחה זו הביאה בשם הרב מנחת כהן אשכנזי ד' י"ח ע"א ואינו מצוי אצלי וכנראה גם אצל ידידי הגאבד"ק מ' לודאש יצ"ו אינו מצוי שהרי בספרו היקר ילקוט הגרשוני ח"ג בהשמטה שבסוף מערכת הרי"ש כתב להקשות על הבעל הטורים מסוגיא זו דחולין וכתב שזה טעות גדול דלמאי דסלקא דעתין דלא אזלינן בתר רובא מנלן שהוליד זה הבן דילמא הולד אינו ממנו וכו' עיין שם ואם היה רואה דברי הרב מנחת כהן לא היה דוחה הוכחה זו שיש לקיימה בסיגנון הנ"ל שיש לו להמכה בת וילדה וכו' כאמור):
עוד יש הוכחה אחרת דממזר מוליד והוא מדאמרינן בפרק שמנה שרצים ד' ק"י ע"ב גבי כוס של עיקרין ומי שרי לשתות והתניא וכו' ומוקי לה באשה זקנה והוה ליה לאוקומא בממזר דשותה לרפואה ושרי ליה כיון שאינו מוליד ומלבד כל זה מתמיהים עליו מדברי עצמו (בעל הטורים) שכתב אחרי כן סמך עמוני ומואבי לממזר שבנות לוט נבעלו לאביהן וילדו ממזרים עיין בכל זה להרב אמר יוסף בנימוקיו על פרשת כי תצא והדברים מתמיהים אמנם על פי האמור נוכל ליישב בדוחק שכונתו לומר שרמזה לנו תורתינו הקדושה שעתידים ממזרים שאינם ידועים להיות כפצוע דכה שלא יולידו לפי שלא יחיו וזה לשון ספר החסידים בסי' ת"ק מכאן יש לומר למוליד ממזר לא מבעיא דלא קיים מצות פריה ורביה אלא שמעכב את המשיח דקאמר ממזר לא חיי ואותו ממזר שיוליד לא יוליד בנים דלא חיי כטרפה דלא חיי ואילו אותו הזרע שמזריע בפיסול היה מזריע בכשר היה מוליד בן או בת שהיו מתקיימים והיו מולידים בנים אחרים עכ"ל הרי דקאמר דאינו מוליד משום דלא חיי וכונתו ודאי היא על ממזר שאינו ידיע דאילו ממזר ידיע חיי כדאמרו בגמרא דידיע חיי וכיון דחיי יכול נמי להוליד כן נראה כונת ספר החסידים וכן כתב הרב בית שמואל בסי' א' דין ו' והביא דבריו מרן חיד"א בברכי יוסף שם אות י"ב וישב על פי זה מה שכתב הרמ"א שם בשם הראשונים דמקיים בממזר מצות פריה ורביה דלא פליגי אספר החסידים דאינהו דאמור בממזר ידוע ואף שמרן חיד"א דקדק מסיום לשון הרב ספר החסידים דאף בממזר ידיע סובר דלא קיים מצות פריה ורביה עיין שם מכל מקום לא נוכל לומר שטעמו בממזר דידיע נמי הוא משום דלא חיי דבהדיא אמרינן דידיע חיי אלא אם סובר כן הוא מטעם אחר והטעם שכתב דלא חיי הוא רק לשאינו ידיע ומכל מקום למדנו דניתן לפרש דאינו מוליד משום שאינו חי ואם כן לא נפלאת לפרש כן בדברי רבינו בעל הטורים דמה שאמר שאינו מוליד היינו אחר תפלת הנביאים שלא יחיה והרב חקי דרך (על אבן העזר) בריש סי' ד' האריך לתמוה על דברי ספר החסידים ובעל הטורים הנ"ל ממקרא ומגמרא ולפי האמור מתיישבות כל קושיותיו כמו שיראה הרואה ובחפשי בספרים ראיתי להרב טהרת המים במערכה זו אות כ"ג שהבין מדברי ספר החסידים כמו שכתבתי אנכי הדל שהרי כתב בזה הלשון ממזר דאינו מוליד היינו משום דלא חיי וכיון דלא חיי אינו מוליד בנים כטרפה דלא חיי ספר החסידים סי' ת"ק עכ"ל והרי הוא כמו שכתבתי ולפי הנראה לא ראה הרב דברי מרן חיד"א בברכי יוסף הנ"ל שהרי לפי זה צריך לומר שלא אמר רבינו החסיד דממזר אינו מוליד אלא בממזר דלא ידיע דאילו בידיע הא אמרינן דחיי ואילו בברכי יוסף דקדק מדבריו דעל כל ממזר קאמר דאינו מקיים מצות פריה ורביה ואם כן מוכח דאף דחיי סובר דאינו מוליד אם לא שצריך לומר כמו שכתבתי דבממזר דחיי דאינו מקיים מצות פריה ורביה לאו משום שאינו מוליד אלא מטעם אחר (וכדברי הרב בית שמואל הנ"ל דהספר החסידים שכתב שממזר אינו מוליד היינו בדלא ידיע כתב הרב נתינה לגר (ספר זה לא ראיתיו מעולם) בפרשת כי תצא על דברי רבינו בעל הטורים והביא דבריו בספר ילקוט הגרשוני בקונטרס לקט שכחה שבסוף ח"ג ד' ה' ע"ד (ד"ה טרפה ולא הזכיר דברי הרב בית שמואל ואולי בספר נתינה לגר הזכירו) ועל כל פנים דברי רבינו בעל הטורים מתפרשים בממזר שאינו ידיע דרמז לן קרא דיבא זמן שלא יוליד משום דלא חיי):
ואין זה מהתימה לומר דמרמז קרא על דבר שיחדשו סופרים אנשי כנסת הגדולה בתפלתם שהרי מצינו דאתי קרא למעט מה שחכמים עתידים לאסור כמו שמתבאר ממה שכתב מרן כסף משנה בפרק א' מהלכות נערה דין ה' דמאי דממעטינן מולו תהיה לאשה (אשה הראויה לו) שאם היתה שניה לא ישאנה אף על גב דמן התורה ראויה היא לו היינו משום דכיון דממאי דכתיב ושמרתם את משמרתי מצאו חכמים לאסור שניה שפיר איכא למימר דשניה אימעיטא מולו תהיה לאשה אלמא דאתי קרא למעט מידי דרבנן אף אנן נימא דאתי קרא לרמוזי למה שעתיד להיות דליכא מידי דלא רמיזא באורייתא ועם שאין הנדון דומה לראיה ורב המרחק כמובן זכר לדבר הוא שוב השגתי בשאלה ספר נפש חיים ק"ח וראיתי במערכה זו אות ק"ה שהביא מה שמקשים על רבינו בעל הטורים וכתב ואפשר ליישב דאולי כונת ריב"ה הרי היא על דרך שאמרו בממזרא דלא חיי הא דידיע הא דלא ידיע ואם כן ממזר שאינו ידיע דלא חיי היינו שאינו מוליד ואף על פי שריב"ה איירי בפסוק זה עצמו רצה לרמוז דהסמיכות דפצוע דכא בא להיכא דלא ידיע עכ"ל וברוך ה' שכיוונתי לדב"ק וכמדומה שלשונו צריך תיקון שבמקום מה שכתב ממזר שאינו ידיע דלא חיי היינו שאינו מוליד צריך להיות ממזר שאינו ידיע שאינו מוליד היינו דלא חיי (ובמה שכתבתי דאתי קרא לרמוז למה שעתידים חז"ל לתקן עיין לקמן במערכת הקו"ף כלל כ"ח):
והרב נר מצוה בח"א ד' קמ"ד ע"ד (בד"ה עוד כתב) הביא בשם הרב עיטור בכורים שעמד על דברי רבינו בעל הטורים הנ"ל ושכתב בשם הרבני מוהר"ר דוד מברלין שכתב ליישב דהסברא נותנת דדוקא ממזר שבא על בת ישראל ראוי לו שלא יוליד כדי שלא להרבות ממזרים בישראל מה שאין כן בממזר לממזרת ואם כן רישא דקרא מיירי בממזר לבת ישראל דאינו מוליד וסיפא מיירי בממזר לממזרת דמוליד שפיר ויש סיוע לזה מדלא פריך הש"ס בפרק הערל לרבי אליעזר ורב הונא דאמרי ממזרא לא חיי מדכתיב גם דור עשירי משום דהוה מוקמינן ליה בממזר וממזרת אבל ממתניתין דתני דומיא דנתינין מוכח דאיירי אפילו בבת ישראל והרב נר מצוה האריך קצת לבאר דלכאורה אינו מובן דנהי דמקרא דגם דור העשירי לא קשיא לן על דברי רבינו בעל הטורים אכתי תיקשי ליה ממתניתין דמוכח דגם בבת ישראל וכו' ומדברי רש"י בפרק עשרה יוחסין ד' ע"ג דאמרינן דבר תורה שתוקי כשר מאי טעמא רוב כשרים אצלה עיין שם בפירוש רש"י דמוכח דממזר הבא בבת ישראל מוליד וכו' עיין שם בנר מצוה הנ"ל:
והרב טהרת המים במערכה זו אות מ"א הביא מה שהקשה בספר חקי דרך על ספר החסידים ובעל הטורים ותירץ על פי מה שכתב הרב בית שמואל בסי' ב' ס"ק ח"י דאם ידעו במקומו שהוא ממזר ושוב הלך למקום רחוק שאין מכירים בו מוליד ובזה מתורץ מה שהצריך עיון בחקי דרך וכו' עכ"ל והאמת שכן מתבאר מדברי הרב בית שמואל דממזר ידיע במקומו אם הולך למקום אחר שאין מכירים בו יחיה ויוליד כדרך כל הארץ אבל הדבר תמוה בעיני דלפי האמור דמאי דממזרא לא חיי כשאינו ידיע נגזר כן על פי תפלת הנביאים שלא יטמעו וירבו ממזרים בישראל אם כן מאי אהני מאי דידיע באתריה אי לא ידיע בדוכתא אחריתי הרי זה הולך חשכים למקום שאין מכירים אותו ויעשה מה שלבו חפץ וירבה ממזרים ומה הועילו הנביאים בתפלתם והסברא נותנת דכשהולך למקום שאין מכירים אותו ימות מיד אף קודם מיתת הטרפה כדי שלא ישא אשה ויוליד ממנה וכיון דלא ידיע ירבה ממזרים בישראל חס ושלום: