שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת המ"ם · כלל כט
מילתא דבחייה לא סבירא ליה השתא ניקום וניעביד ליה הכי אמרינן במועד קטן דף כ"ה ע"א כי נח נפשיה דרב הונא סבור לאותובי ספר תורה אפורייה אמר להו רב חסדא מילתא דבחייה לא סבירא ליה השתא ליקום ליעביד ליה ורבינו מוהרלנ"ח סי' ס"ג נשאל בצורבא מרבנן דנח נפשיה בחוצה לארץ ולא צוה לבניו שיעלו עצמותיו לארץ ישראל ובעו למיסקוה ואיסתפקא להו אי שפיר דמי או דילמא הואיל ולא פקיד להו לא ניחא ליה בהכי והואיל וצורבא מרבנן הוא לא עבדינן ליה מאי דלא סבירא ליה ובתשובתו אחר שהאריך לבאר מה שיש לומר דאין שתיקה זו הודאה דלא ניחא ליה בהכי שיש לתלות שתיקתו בכמה סבות וטעמים הנה אחר זה ביאר דאפילו אם גילה דעתו בחייו בפירוש דלא ניחא ליה בהכי ואולי שעמו הוא שחושש למאן דאמר בירושלמי דסוף כלאים שיש בזה משום ותבואו ותטמאו את ארצי ואמרינן בגמרא דמועד קטן וכו' (הביא ההיא דאמרינן מילתא דבחייה לא סבירא ליה) ואם בההיא ההנחת ספר תורה שאין איסור כל כך [לא] עבדינן לצורבא מרבנן מילתא דבחייה לא סבירא ליה כל שכן בכי הא דאיכא איסורא טפי (ביאר קלות ההנחת ספר תורה נגד העלאת עצמות מחוצה לארץ לארץ ישראל) וכו' מכל מקום אין ללמוד משם וטעמא רבה משום דליכא האידנא צורבא מרבנן דיכיל למיסמך על דעתיה ולמיעבד עובדא כסברתיה כרב הונא ואמוראי קמאי דדוקא לרב הונא והדומים לו דבחיי הוה סמיך על דעתיה ועביד עובדא לא עבדינן אנן בניחותיה מידי דלא סבירא ליה בחיי אבל לחכם מחכמי הדור עבדינן ליה בניחותיה מאי דלא סבירא ליה בחיי אי מאי דעבדינן ליה הוא מלתא דכל הפוסקים מודים בו כמו בנדון זה שכל הפוסקים מודים שאין איסור ואדרבא מעלה גדולה וכו' ולכן אף שגילה דעתו דלא ניחא ליה אנן לא צייתינן ליה מיהו אם צוה בפירוש שלא להעלותו אף שלפי האמור אפשר לומר דשרי אין דעתי מסכמת להפריז ולהורות כן דכיון דקבורת ארץ ישראל לאו משום יקרא דחיי אלא משום כפרת עונותיו וניחותא דנפשיה הוי כאומר לא בעינן כפרה כדאמרינן בפרק נגמר הדין גבי קבורה דאי משום כפרה היא הא אמר דלא בעי כפרה ופירש רש"י דאי נמי קברינן ליה לא מכפר ליה הכא נמי כיון דאמר דלא ליסקוהו הוי כאומר לא בעינא כפרה ולא מכפר ליה ואיכא איסור בטילטולו ללא תועלת וכו' אבל כשלא צוה בפירוש אף שגלה דעתו בחייו דלא ניחא ליה שרי למיסקיה וכל שכן כשלא גלה דעתו בחייו דלאו שפיר למיעבד אלא שבשעת פטירתו לא צוה לבניו להעלותו דודאי שרי ומצוה להעלותו וכו' אלו תורף דב"ק ולפי הנראה תשובה זו נעלמה מעיני גאון עוזינו הרב פתח הדביר בח"ב בקונטרס אחרון שבראש הספר בחידושיו לסי' ט' ששם הביא מעשה שעשה הוא עצמו כשדרש בהספד על הרב המחבר ספר נחמד למראה לא נתעטף בטלית בעת הדרשה וביאר טעמו ונימוקו דבכי ההוא גוונא לכולי עלמא אין צריך להתעטף בשעת הדרשה ושוב שמע שרננו עליו איך עשה מעשה שלא כדעת הרב הנספד שכתב בתשובתו בספר מעשה אברהם שנוהגים להתעטף בשעת הדרשה ושיש לזה סמך מהירושלמי וכו' וכו' ולזה כתב דהאמת שאם היה רואה דבריו שבתשובה ההיא לא היה עושה מעשה בהיפך כדאמרינן מילתא דבחייה לא סבירא ליה וכו' ושוב כתב לדחות הסמך מהירושלמי והאריך קצת עיין שם דב"ק ולפי דברי הרב מוהרלנ"ח אף אם הרב הנספד היה מגלה דעתו בספרו דלא ניחא ליה שתהיה הדרשה נדרשת בלא טלת מכל מקום לפי מה שביאר בפתח הדביר דבההוא גוונא לכולי עלמא אין להתעטף בדרשה ההיא נראה דלא היה לנו לחוש לגילוי דעתו כיון שלדעת הפוסקים מן הראוי לעשות כן (בלא טלית) כמו שביאר בפתח הדביר ומה גם דאף לדעת הרב הנספד אין שום דררא דאיסורא כי אם ביטול הידור מצוה: