אור ברסלב
שדי חמד כללים מערכת מ מערכת המ"ם › כלל כ

שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת המ"ם · כלל כ

כלל יט

מחשבה רעה דאינו מצרפה למעשה אם הוא כן גם במחשב בעריות הנה במכתב לחזקיהו ד' ס' ע"ב וס"א ע"א הבאתי מה שכתב הגאון חקרי לב בספר מערכי לב דמחשבה דעריות מצרפה למעשה כמו במחשבה דעכומ"ז והזקיקו לזה מה שאמרו הרהורי עבירה קשים מעבירה ועוד מדאמרינן בפרק קמא דעבודה זרה ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר ביום ויבא לידי טומאה ומדאמרינן אסור לעמוד בלא אשה וכתבו הרמב"ן והר"ן בפרק הבא על יבמתו דהטעם הוא שלא יבא לידי הרהור וכו' ותמהתי עליו דמה שאמרו הרהורי עבירה וכו' לאו לענין איסורא אתמר שזה אמרו ביומא ד' כ"ט ע"א ופירש רש"י תאות נשים קשים להכחיש את בשרו יותר מגופו של מעשה והארכתי קצת בזה בס"ד עי"ש אחר זמן השגתי ספר שנות ימין הנ"ל בכלל ח"י וראיתי שם בליקוטים שבסוף הספר ד' דק"ל סוף ע"ב שתמה עליו כן ומיהו במכתב לחזקיהו שם הבאתי דברי הרמב"ם במורה נבוכים דמשמעות לשונו הוא דעל העונש הוא שאמרו חז"ל הרהורי עבירה קשים שעונשו גדול מגוף העבירה ועתה ראיתי לרבינו בחיי בריש סדר נצבים (על פסוק ראשיכם ושבטיכם) שכתב מן הידוע כי הלב באדם שרש הגוף ומחשבות ענפים ומעשים פירות וכל יצר מחשבות לבו של רשע רק רע כל היום לא ימיש מעשות פרי רע ומר ואף אם אינו מוציא מחשבתו לפועל הנה הוא נענש על המחשבה בלב ולזה כיון שלמה שאמר לב שמת ייטיב פנים ובעצב לב רוח נכאה (משלי ט"ו) ביאר שלא יקל בעיני האדם ענין המחשבה שהרי שמחת הגוף ועצבונו תלוים במחשבה ואם כן הרי המחשבה שהיא מן הלב יוצאת לפועל ומתגלה בגוף האדם מעתה יתבונן האדם בעצמו גודל שכרו כשישמח במצוה וגודל עונשי אם ישמח בעבירה וכן במדת העצבון גודל שכרו ועונשו וזהו שאמרו חז"ל הרהורי עבירה קשים מעבירה לפי שהרהור הזה יוצא לידי פעולה ומתגלה בגוף ולכן קשה מעבירה בלא הרהור שהרי בזה הרהור ופעולה ובזה פעולה בלא הרהור והמאמר הזה גדול הערך מאד רבו בו הפירושים זה שאמרתי אחד ועוד פירשו בו הרהורי עבירה קשים מעבירה כי רגילות המחשבה מביא האדם לידי עבירה ועוד פירשו כי הרהור עבירה קשים על הנפש מעבירה עצמה לפי שההרהור תלוי בלב והנפש משכנה בלב ולכן כשמטמא אותה במחשבה רעה קשה יותר מן העבירה עצמה כי העושה עבירה עצמה אין מחשבתו כל כך טרודה ועוד פירשו בו הרהורי עבירה קשים מהעבירה כי המחשב לעשות עבירה אחת כגון לגזול לגנוב בא על העריות יחשוב בלבו אם יבא אדם כנגדי שם לבטל מה שאני רוצה לעשות אכנו או אהרגנו כדי שאשלים חפצי ונמצא כי כשגנב או גזל או בא על הערוה שעשה עבירה אחת אצל ההרהור היה קשה יותר מגוף העבירה שהרהר כמה עבירות וגמר בלבו שיכה ושיהרוג ולבסוף יעשה העבירה עכ"ל ולכל הפירושים הנ"ל מה שאמרו הרהורי עבירה וכו לא כפירוש רש"י ביומא הנ"ל אלא לענין איכות העבירה היא ולפירוש הראשון ודאי לא קשה מדאמרינן מחשבה רעה אינו מצרפה למעשה דיש לומר דהוא מפרש מאי דאמרינן מחשבה שעושה פירות מצרפה למעשה לא כפירוש רש"י שעשה מה שחשב אלא שעושה פירות היינו שההרהור יצא לידי פעולה ונתגלה בגוף לזה נענש ואם לא נתגלה בגוף הויא מחשבה בלחוד ואינו נענש עליה וכן לפירוש שני אולי יש לחלק בין רגיל לחשוב מחשבות רעות למחשב פעם אחד ואולי לזה דקדקו לומר הרהורי ולא אמרו הרהור בלשון יחיד (וכן כתבתי במכתב לחזקיהו ד' ס"א ע"ב (ד"ה ואחרי) בשם הרב מדרש תלפיות שהקשה ההיא דהרהורי עבירה קשים מעבירה אההיא דמחשבה רעה אינו מצרפה למעשה ותירץ בתירוץ שני דמה שאמרו הרהורי עבירה וכו' היינו שמהרהר הרהור אחר הרהור על דרך טיף בתר טיף והיינו דאמרינן הרהורי עבירה וכו' ולא אמרו הרהור ומה שאמרו מחשבה רעה וכו' היינו פעם אחת) וכן לפירוש השלישי יש לומר דלא על העונש אמרו כן אלא שקשה על הנפש לפי שמשכנה בלב והוא מטמא אותה במחשבתו הרעה וגם לפירוש האחרון צריך לדחוק שאין כונתו על העונש לומר שיהא נענש על המחשבה יותר מן המעשה שהרי אחר כל אלה הדברים סיים שם (רבינו בחיי) והרמב"ם פירש הרהורי עבירה קשים מעבירה לפי שהמחשבה מעלה גדולה באדם מכח השכל וממדות הנפש השכלית וכשהוא חוטא בו הנה הוא חוטא במבחר מדותיו ואין אשמת המשתמש בעבד סכל כאשמת המשתמש בבן חורין חכם כן כתב בתחלת פרק ב' מספרו ועוד טעם אחר הרהורי עבירה קשים מעבירה אחר מעשה העבירה כי כיון שעשה העבירה כבר ועוד הוא מהרהר בזה קשה לענין עונש הנפש מעבירה עצמה אבל קודם מעשה העבירה אין עונשו ואינו נענש כלל שהרי אמרו מחשבה רעה אינו מצרפה למעשה ואינו נענש עליה וכן הוא אומר און אם ראיתי בלבי לא ישמע השם אלא אם כן היתה מחשבת עכומ"ז שכתוב בה למען תפוס את ישראל בלבם עכ"ל הרי דקאמר דעל המחשבה אינו נענש והיינו כדאמרינן מחשבה רעה אינו מצרפה למעשה ואם כן צריך לדחוק כאמור (ומה שכתב בשם הרמב"ם נראה דלזה כיוונה דעת מרן חיד"א בספר דבש לפי במערכת ה' אות ח' וז"ל הרהורי עבירה קשים מעבירה אפשר שהטעם שהוא פוגם במחשבה והוא מקום עליון ועוד כי הוא חלק השם לבדו כי משותפין באדם אב ואם והקדוש ברוך הוא וכל דבר גשמי הוא מאב ואם וכל דבר רוחני המחשבה וכו' הוא מהשם ולכן החוטא במחשבה פוגם בחלק שנתן לו השם ולכך קשים מעבירה שעושה מעשה ופוגם בחלק אביו ואמו אך בחסדו יתברך אינו מעניש על מחשבת עכ"ל):

איברא דממה שכתב (רבינו בחיי) אחר פירוש הרביעי מוכח דלעונש על המחשבה קאמר שכתב וז"ל ואם ישאל שואל היאך יעניש הכתוב על הרהור בלא מעשה כי בודאי אין האדם יכול לשלוט בעצמו שלא יעלו בלבו מחשבות רעות ואם כן למה יעניש על מה שאינו בידו אבל אודיעך עיקר הדבר ידוע כי בחירת המעשים מסורת ביד האדם לטוב ולרע כדכתיב ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע ובחרת בחיים גם בחירות המחשבה מסורה בידו אחר ההכנות כי נצטוה שנחשוב מחשבה טובה ונזהר שיפנה לבו מלחשוב מחשבה רעה והוא נגמל על המחשבה טובה ונענש על המחשבה הרעה ומה שלפעמים יולידו שרעפיו ורעיוניו מחשבות בלתי טובות ויעלו על לבבו בפתע פתאום הרהורים לא ראוים שלא במתכוין הנה זה רם ההכנות והוא סימן המכשול והחטא כי הטה עצמו מני אורח ולא גדל נפשו במדרגת ההכנות ותקנתו ורפואתו שישתדל בהכנות והוא שיכין לבו ומחשבותיו אל ה' יתעלה ולא ישעבד ויכוף מחשבתו כי אם במחשבה טובה ובכשרון המפעלים ואם באת המחשבה הרעה שיגער בה שאם אינו גוער בה והיא עומדת בלבו הנה הוא נענש וכאשר יתמיד מחשבתו זאת זמן רב ויכין לבו לאהבת ה' יתעלה ולקורבה אליו וללכת בדרכיו גם ה' יתן הטוב ויגמלהו כצדקו שיכין לבו שלא יחשוב בדבר רע ולא יעלה במחשבתו רק טוב ועל זה אמרו בא ליטהר מסייעין אותו ורבו הכתובים על העיקר הזה הוא שכתוב (דה"י א' כ"ח) כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין אם תבקשנו ימצא לך וכתיב (משלי כ"א) ותוכן לבות השם כי השם יתברך מכין לב האדם ומיישר תולדתו כשהאדם מכין לבו כנגדו יתעלה וכתיב תאות ענוים שמעת ה' תכין לבם תקשיב אזנך וכתיב (דה"י א' כ"ט) שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך עכ"ל ודבריו צריכים באר היטב והמעיין ישכיל ויבין את זאת התורה:

ודאתאן עלה אם מחשבה רעה דעריות מצטרפת למעשה כבר כתבתי דעת הגאון במערכי לב דדינה כמחשבת עכומ"ז ובמכתב לחזקיאו ד' ס"א הבאתי דברי הרב מר נכדו בספר אבות הראש יצ"ו בשם ספר מדרש תלפיות בענף גילוי עריות שכתב בשם ילקוט דוד דגם בגילוי עריות מחשבה כמעשה דהא ראובן לא שכב עם בלהה פלגש אביו רק רצה לשכב ומחשבתו כמעשה וכתיב וישכב וכו' ועוד הבאתי שם בדף ס' סוף ע"ג שהרב מוהר"י אירגאז בשו"ת דברי יוסף סי' ס' הקשה אההיא דמחשבה רעה אינה מצרפה למעשה מדאמרינן בפרק במה אשה ד' ס"ד סוף ע"א אם מידי עברה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו דמוכח דיש עונש על המחשבה ותירץ דשאני הרהור דזנות דהוא עצמו עון אלמא דמחשבה רעה של זנות היא כמחשבה דעכומ"ז והבאתי מה שמקשים על זה דאם כן למה לא אמרו בגמרא ודלמא מהרהר בעריות הוה וכו' עיין שם ומזה יש להעיר על מר נכדו גדול בדורנו הרב מוהרא"ף בספרו הבהיר שמו אברהם ד' רכ"ג ע"ד שכתב שמה שנענש פרעה בעבור שרה אף שלא היה מעשה (למאן דאמר שנזדמנה שדה לשרה כמו לאסתר) לפי שמחשבתו היתה על שרה ובבן נא מחשבה רעה מצרפה למעשה עיין שם ולא זכר שר מה שכתב מר זקנו הגאון דבמחשבה דעריות מצרפה למעשה ואם כן אף אם בגוים לא יתחשב מחשבה כמעשה מכל מקום מחשבה דעריות מצטרפת כאמור גם הרב טהרת המים בקונטרס שיורי טהרה במערכה זו אות ע"ו כתב דמוהר"ל על שם המג"ע (מגלה עמוקות) הביא דבריו הרב יוסף אברהם סדר נשא ד' ע"ז ע"ב דמחשבה דעכומ"ז ועריות וגזל מצרפה למעשה ושמוהר"ל פקפק על המחשבה דגזל אבל במחשבה דעריות לא כתב שום פיקפוק והרב המחבר הביא סער לזה עיין שם ועיין עוד בספר יפה ללב חלק הששי (הנספח לספר לב חיים חלק ג') בסי' תקפ"א דאזיל לשיטתיה שבספר אבות הראש ד' קי"א שהבאתי במכתב לחזקיאו דמחשבה דעריות מצרפה למעשה כמו בעכומ"ז (ועוד הביא מה שכתב במדבר קדמות מערכה זו אות י"ב שבגן עדן העליון מענישים על המחשבה וכו' עיין שם) ועיין בספר בן איש חיל לידידי הגאון רב מבבל יצ"ו בדרוש ראשון ד' ב' ע"ב וע"ג בהמעשה שהביא בשם ספר איומה כנדגלות שחייבו את הבחור ליתן מאה זהובים לעניים לכפרה על אשר הרהר לבא על אשת חברו וראה בחלומו שמילא תאותו עמה ואמרו לו שבזה יכופר עונו כי הרהורי עבירה קשים מעבירה זאת חקת התורה:

ומכל מקום אין הכל מסכימים לזה ורואה אנכי שמדברי רבינו מוהרלנ"ח בתשובה קכ"ו מתבאר דמה שאמרו מחשבה רעה וכו' כולל כל המחשבות וגילוי עריות בכלל ולא יצא מן הכלל אלא עכומ"ז בלבד והוא שעל מה שתמה הרב השואל במה שמצינו לרז"ל באיזהו מקומן שבמקום שהיה להם להפך בזכות כונת הצדיקים הם מהפכים בגנותם ח"ו כמו שדרשו שאמר דוד לאביגיל השמעי לי וכו' וכן ביוסף שמשמעות הכתוב הוא שלא שמע לאדונתו ונס וברח ממנה והם דרשו ויבא הביתה לעשות מלאכתו שרצה לשמש לולא שראה דיוקנו של אביו ונעץ אצבעותיו ויצא ממנו וכו' ולמה ידרשו לגנאי מה שמהכתוב נראה לשבח וכן באליה עם הצרפית שאמרה כי באת אלי דרשו לתשמיש וכו' ובכמה מקומות מצינו שמהפכים בזכות הצדיקים כמו כל האומר דוד חטא במעשה דבת שבע אינו אלא טועה וכו' וכן בראובן וכן בבני עלי וכו' וגם מה תועלת לספר בגנותם וכו' וכו' ובתשובתו כתב (בד"ה עוד אני אומר) וז"ל עוד אני אומר שדרשה כזאת איננה נגד מעלת הצדיק כיון שהוא דבר במחשבה ולא יצא לפועל אף על פי שתהיה לאיזו סבה שתהיה ויש לנו דמחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה בישראל זולתי בעכומ"ז ולכן אין זה חסרון בצדיק דכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו אדרבא מעלה היא לו כיון שלבסוף ניצול מהעבירה ואין כונת הפסוק להודיענו מחשבת אלו הצדיקים אבל הכונה להודיענו שניצולו והקדוש ברוך הוא הרחיק מהם העבירה ואף על גב דבלבן דרשו לגנאי מחשבותיו הרעים בפסוק ויחבק לו וינשק לו זה הוא במקום שאין בו מעשה בסוף אחר המחשבה גם הוא היה רשע אמנם בענין אלו הצדיקים שהיה מעשה בסוף וניצולו מהמעשה הרע ההוא אין כונתם לספר בגנותם אלא אדרבא לספר בשבחם כנזכר עכ"ל הנך רואה שגם במחשבה דעריות קאמר דמחשבה רעה אינו מצרפה למעשה:

וכן מתבארת דעת מרן חיד"א בספר נחל קדומים בפרשת וירא על פסוק הוא אבי בני עמון עד היום (י"ט ל"ח) שהביא מה שאמרו ז"ל שלוט בהיותו בהקיץ התאוה לבנותיו וכשנשתכר עשה מעשה ונענש גם על המחשבה משום שלוט לא יצא מכלל בני נח (עיין שם הטעם) ובבן נח מחשבה רעה מצרפה למעשה אלו תורף דב"ק משמע דאם יצא מכלל בני נח לא היה נענש על המחשבה אף שהוא מחשבה דעריות. גם בספרו נחל אשכול במגלת אסתר על פסוק והמן נופל על המטה (הביא דבריו הרב שיורי טהרה שם) כתב דכיון דהמן אמר לאוהביו שאסתר היתה נשמעת לו בזנות ובבני נח מחשבה רעה מצרפה למעשה לכן בא המלאך והפילו וכו' ומתבאר דסובר דגם מחשבה דזנות היא כשאר מחשבות דאינו מצרפה למעשה אלא בבני נח ובשיורי טהרה תמה עליו שזה שלא כדברי המג"ע הנ"ל עיין שם ואנא בריה קלה מסייע ליה מדברי מוהרלנ"ח הנ"ל וכתב שם בשם הרב משק ביתי דהיכא דבהדי המחשבה איכא נמי דבור מצרפה למעשה וכן כתבתי במכתב לחזקיאו ד' ס' ע"ד (ד"ה ועוד) בשם הרב ראשית חכמה ובשם מרן חיד"א ביוסף תהלות ד' מ"ב ע"א כתב בשם הרב דעה חכמה דמחשבה טובה דמצרפה למעשה היינו כשהוציא נמי בפיו ושבדף ז"ן ע"ב הכריח מהזוהר הקדוש דמחשבה רעה דאין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה הוא אפילו בהוציא מפיו דאי אפשר להרהור בלי דבור וכתב הרב המחבר שמדברי רש"י בדברי הימים סי' ז"ך מבואר דגם אם מוציא מפיו מחשבה מיקרי שלא כדברי הרבנים שהביא במשק ביתי אלו תורף דב"ק ולא פניתי לעיין בזה שוב מצאתי בטהרת המים במערכת ה' אות צ"ה שהביא דברי הנחל קדומים הנ"ל ותמה עליו שבמקום אחר הכריח דבעריות מחשבה רעה מצרפה למעשה ומקרא מלא דבר הכתוב ולא תתורו אחרי לבבכם וכו':

עוד חידש הגאון מערכי לב דלפי מה שאמרו רז"ל כל המעלים עיניו מן הצדקה הרי הוא כעובד עכומ"ז אם כן בצדקה מחשבה רעה מצרפה למעשה דדינה כעכומ"ז והוצרך לזה כדי ליישב דברי הרמב"ם בסוף פרק ט' מהלכות שמיטה מי שנמנע מלהלות את חברו קודם שמיטה שמא יתאחר החוב עליו וישמט עובר בלא תעשה שנאמר השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך והשמר פן ואל הוא לא תעשה והתורה הקפידה על מחשבה רעה זו וקראתו בליעל וכו' והקשה והא מחשבה רעה אינו מצרפה למעשה וניחא ליה דצדקה דינה כעכומ"ז כנז"ל עיין שם בספרו בדרוש ל"ח ד' פ"ב ע"א ואני ההדיוט כתבתי במכתב לחוקי ד' ס' ע"ד דיש לפקפק על תירוץ זה דהוה ליה לתלמודא לאשמועינן הא דמחשבה מצטרפת למעשה גבי הלואה וממילא הוה ידעינן דכל שכן בעכומ"ז אבל השתא דאשמועינן גבי עכומ"ז לא מצינן למימר דהוא הדין להלואה דאף שאמרו דהמעלים עיניו כאילו עובד עכומ"ז נראה שאינו השואה גמורה וכו' ועוד דאם כן נפישי להו מילי דמחשבה רעה מצרפה למעשה והם כל אותם שאמרו עליהם חז"ל שהם כעובד עכומ"ז כגון כל המתגאה וכו' כל הכועס וכיוצא וכל כי הא צריכה רבה למימר הכי ולעיקר הקושיא על דברי הרמב"ם מההיא דמחשבה רעה וכו' יש לומר דמה שאמרו מחשבה רעה אינה מצרפה למעשה היינו בדבר שהעבירה היא המעשה וזה אשב לעשות אותו מעשה אינו נענש על המחשבה אבל הכא המחשבה עצמה היא גופא עבירה שעליה הקפיד הכתוב וכיון שעבר על מה שהקפידה תורה וחשב שלא להלות שפיר נענש עליה ועתה ראיתי להרב שם בדרוש ל"ד דף ע"ד סוף ע"ב שכתב ליישב קושיתו הנ"ל בתרי אנפי א) דהכא כתיב השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך אלמא דאינו עובר בלאו אלא כשיהיה דבור עם המחשבה וביאור הענין כמו שאמרו בויקרא רבה פרשת בהר (סימן ל"ד) על פסוק ואבד העושר בענין רע שמשיב לעני בענין רע ואמר ליה לית את אזיל לעי חמי שקיין חמי כרעין חמי כרסוון חמי קפרן פירש הרב מתנות כהונה שאומר לו למה אין אתה הולך ויגע במלאכה ואוכל הרי יש לך שוקיים וכרעיים וכרס גדולה ובעל בשר אתה וכו') אמר לו הקב"ה לא דייך שלא נתת לו משלך מאומה אלא במה שנתתי לו את משים בו עין הרע ואם כן הכי נמי כי עבר בלאו הוא שדבר גם כן בענין רע מלבד המחשבה ומחשבה דנקיט הרמב"ם לאו מחשבה לחוד דהא כתיב פן יהיה דבר עם לבבך אלא דמחשבתו רעה הביאו גם כן לדבר לכן נקיט העיקר ב) יש לומר דשם בקידושין אמרינן דמחשבה שעושה פירות מצרפה למעשה והכא נמי מחשבה שעושה פירות היא שאינו נותן צדקה על ידי מחשבתו עכ"ל ולפי זה לא ידעתי מי הזקיקו להגאון לידחק (בדף פ"ב הנ"ל) דצדקה דהמעלים עיניו ממנה הוי כעובד עכומ"ז משום הכי הויא מחשבה דידה כמחשבה בעכומ"ז שזה דוחק גדול ולמה לא נתקררה דעתו במה שיישב בדרוש ל"ד הן אמת שהיה נראה לי דמה שאמרו מחשבה שעושה פירות וכו' היינו שעושה מעשה כמו מה שחשב אבל אם חשב שלא לעשות מצוה וקיים מחשבתו ולא עשאה אין זה נקרא מחשבה שעושה פירות ויתכן שרש"י שכתב מחשבה שעושה פירות שקיים מחשבתו ועשה עכ"ל כיוון לזה ולכן לא הספיק לו לכתוב מחשבה שעושה פירות שקיים מחשבתו והוסיף תיבת ועשה למעוטי כשהוא בשב ואל תעשה כן היה נראה לי מסברא אך גברא רבה אמרה ודעתו רחבה.

תוכן העניינים

שדי חמד כללים מערכת מ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה