אור ברסלב
שדי חמד כללים מערכת מ מערכת המ"ם › כלל ה

שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת המ"ם · כלל ה

כלל ד

מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת הכי אמרינן בסוף יבמות ובשאר דוכתי וחידש הרב מוהר"י כולי בהגהתו לספר משנה למלך בראשון מהלכות יום טוב דין י"ז והביאו דבריו הרבנים יד מלאכי בסי' תל"ד ומחזיק ברכה בא"ח סי' רס"א אות ה' (בד"ה אבל) וביעיר אזן במערכת האל"ף אות נ"ו דדוקא בלאו שיש בו מלקות אמרינן הכי עי"ש ובילדותי כתבתי בחידושי על מסכת כתובות על דברי התוספות בדף כ"ג ד"ה עדי טומאה שכתבו בשם רש"י (ובקידושין ד' י"ב ד"ה אם הקלו כתבוהו בשם יש מפרשים) דמה שאמרו בש"ס אם הקלו בשבויה נקל באשת איש הכונה דשבויה שאני דאיסור לאו והקשו דבשבויה נמי איכא איסור סקילה וכו' עי"ש והרשב"א והריטב"א בחידושיהם דחו פירוש היש מפרשים על פי מאי דאמרינן מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת וכו' וכתבתי דהיש מפרשים וגם התוספות בעצמם שלא דחו דבריהם מטעם זה סברי דמה לי איסור לאו מה לי איסור סקילה לא אמרינן דכי היכי דבלאו גופיה מחלקינן בין יש בו מלקות לאין בו מלקות הכי נמי יש לומר דדוקא בכרת נגד לאו הוא דאמרינן מה לי איסור לאו וכו' אבל לא כשיש סקילה נגד הלאו דמה לי איסור לאו מה לי איסור סקילה לא אמרינן וכתבתי דכלליה דרב המגיה הנ"ל במחלוקת הוא שנוי דלהרשב"א והריטב"א כי היכי דלא מפלגינן בין כרת לסקילה דגם באיסור לאו וכנגדו סקילה אמרינן מה לי וכו' הכי נמי לא נחלק בלאו בין יש בו מלקות לאין בו מלקות. ועתה אומר אני דאפשר לחלק בנושאים דאף הרשב"א והריטב"א מודים דרבנן דיש לחלק בין לאו שיש בו מלקות לאין בו מלקות. ובכל זאת אין לחלק בין לאו שיש בו מלקות לסקילה והטעם דהיכא דשוו בעונש בצד מה כגון מלקות וכרת דכרת נמי אית ביה מלקות אם התרוהו למלקות דכל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כרת בכי האי גוונא אמרינן מה לי איסור וכו' מה שאין כן בלאו שאין בו מלקות וכנגדו כרת דלא דמו אהדדי דבהלאו אין בו עונש על ידי אדם ובהכרת יוכל לבא לידי עונש בידי אדם אם התרוהו לכך אבל לאו שיש בו מלקות עם איסור שיש בו מיתת בית דין דמו אהדדי דשניהם עונש בידי אדם ואמרינן מה לי איסור לאו מה לי איסור סקילה והוה קשיא לי דמסוגיא דסנהדרין ד' פ"ד שהביא הרב משנה למלך אחר שגגת לאו בנו שגגת חנק משמע דלא אמרינן מה לי איסור לאו מה לי איסור מיתת בית דין ומרן החבי"ב בכנסת הגדולה יו"ד סי' פ"ד סוף הגהות בית יוסף כתב אם ביטל הגוי השרץ בששים לרפואה מותר אף על פי שביטלו הגוי כיון שלא ביטלו הישראל הגמ"י פרק ד' ממאכלות אסורות בשם ר"י הביאו רש"ל בפרק אלו טרפות סי' קכ"ז וכתב ד"א (דמשק אליעזר) שם ומאד החמירו שלא להתיר דלדעתי נראה דשרי אפילו לישראל אפילו אין הרפואה ידועה כיון דמיירי בחולה שיש בו סכנה ואפשר דמדמהו לקמיע שאינה מומחית דאין כותבים בשבת אפילו לחולה מסוכן דאף על גב דיש לחלק דשבת חמור משרץ דאיסור שבת סקילה ואיסור שרץ לאו לבד וצריך עיון עכ"ל משמע דרפיא בידיה אי אמרינן מה לי איסור לאו מה לי איסור סקילה:

ומצאתי שהגאון חתם סופר בחלק יו"ד סי' קע"ה (בד"ה ובזה יובן) כתב לחלק בין ההיא דיבמות ד' קי"ט ע"א דאמרינן מה לי איסור לאו וכו' לההיא דסנהדרין הנ"ל ואמר מר היכא דעסיק במידי דהיתרא רק דנחיש שעל ידי זה יכול לבא לידי איסור כגון בההיא דסנהדרין דבהיתרא עסיק למישקל סילווא רק שאנו חוששים אם נתיר לו זה יעשה חבורה בהאי ודאי יש לחלק בין איסור לאו לאיסור חנק דבאיסור חנק חששו ולא באיסור לאו אבל ביבמות ברישא דמתניתין איכא למיחש שהוא גופא תהיה מחייבי כריתות ובסיפא איכא למיחש שפוגע בחייבי לאוין יבמה לשוק ומה לי האי איסור דאורייתא ומה לי האי איסור תורה וכו' עי"ש שכתב שלזה נתכוון רש"י ביבמות שם. וההיא דכתובות דאייתינא לעיל לההיא דיבמות דמיא ואתי שפיר סברת הרשב"א והריטב"א שדחו פירוש היש מפרשים משום דמה לי איסור לאו וכו' שוב השגתי שו"ת רבינו מוהריק"ו וראיתי בשרש ע"ב קרוב לסופו שהאריך בענין זה ומתבאר מדב"ק שלא כמו שכתבתי (אההיא דכתובות) ותורף דבריו בזה הוא שכתב שהתוספות בפרק ב' דכתובות ובפרק קמא דקידושין כתבו בשם רש"י דמפרש אם הקלו בשבויה דאיסור לאו נקל באשת איש (בתוספות שלפנינו לא הזכירו בקידושין דבר זה בשם רש"י כי אם בשם יש מפרשים כמו שכתבתי למעלה) וכתב דאף שלא ראינו כן בפירש"י מכל מקום עדות התוספות נאמנה וכי היכי דלא תיקשי לרש"י לשיטה זו ממה שאמרו בסוף יבמות מה לי איסור לאו וכו' הוצרך רש"י ביבמות לחלק דהא דאמרינן מה לי איסור לאו וכו' היינו לענין ספקא דאורייתא ולחומרא וכו' אבל ההיא דשבויה אינו אלא משום הרחקה ואם כן באיסור חמור עבוד רבנן הרחקה אפילו בדבר המותר מן התורה משום פן יטעו העולם אבל בשבויה דאיסור לאו לא עבוד הרחקה ואף דבההיא דשבויה מסיק תלמידא בפרק ב' דכתובות דעדי טומאה אתמר מכל מקום לא הוי אלא הרחקה דרבנן דמאחר שאין העדים בפנינו אין לאוסרה מן התורה ואפילו יש עדים במדינה אחרת דאין דבר שבערוה פחות משנים ועדים בצד אסתן לא קרינן ביה עדות שנים אלו תורף דב"ק (ועיין למרן מוהרימ"ט בחידושיו לקידושין דף י"ב מה שפירש במאי דמסקינן עדי טומאה אתמר):

ומדבריו יש סעד גדול לדברי הגאון חתם סופר דכל דעסיק בהיתרא ורק נחוש לשמא אתי לידי איסורא מחלקינן בין איסור לאו לאיסור סקילה וכיוצא. ובאמת שענין זה הוא מקצוע גדול וצריך להתיישב בכמה מקומות ומרן המשנה למלך שם העיר מכמה מקומות וחידוש הוא שלא זכר שר סוגיא דפרק הזהב ד' נ"ו ע"א ר' אליעזר שפיר קשיא ליה ושמואל לא שפיר משני ליה דקשיא ליה מיתה בידי שמים ומשני ליה מיתת בית דין דילמא שאני מיתת בית דין דחמירא והגאון דברי אמת בתשובה סי' ו' (בסוף ד"ה וראיתי להרב מהרשד"ם) הביא מה שכתב מרן החבי"ב בכנסת הגדולה באבן העזר סי' מ"ג בהגהת בית יוסף דהרב מוהרימ"ט דחה דברי הרב מוהראנ"ח בטענה זו דמה לי איסור לאו וכו' וכתב שכונתו למה שאמרו בסוף יבמות מה לי איסור לאו וכו' ותמה עליו דסברת הרב מוהראנ"ח לא נפלאת היא והביא סוגיא דכתובות וקידושין הנ"ל ודברי המפרשים בזה מערכה מול מערכה דדבר זה במחלוקת הוא שנוי דדעת רש"י ורבינו תם והגאונים היא לחלק בין איסור לאו וכו' ודעת הרשב"א והריטב"א (שהבאתי למעלה) וכן דעת הרמב"ן והר"ן שאין לחלק והאריך בענין זה ושקיל וטרי בדברי הרב מוהריק"ו דקשה לדבריו שהרי בההיא דיבמות נמי ליכא איסור תורה דרבי מאיר דחייש למיעוטא הוא מדרבנן וכתב על דברי רש"י דיבמות הנ"ל שכונתו שכשגוזרין בדבר המותר לגמרי כי היכי דלא ליגע באיסור תורה משום סייג בזה יש לחלק בין איסור לאו לאיסור כרת אבל בחששא שמא יש כאן איסור אף שהחשש הוא מדרבנן אמרינן מה לי איסור לאו וכו' עי"ש והנה מה שהחליט בדעת ר"ת שהביאו התוס' בכתובות דסבירא ליה לחלק בין איסור לאו לאיסור סקילה מדלא דחה פירוש היש מפרשים בטענה דמה לי איסור לאו וכו' (וכן כתבתי בעניותי בימי חרפי כנז"ל) הנה כדברי ר"ת כתבו התוספות בסתם בקידושין ד' י"ב הנז"ל ומוכח אם כן דגם סתם התוספות סברי הכי אך תמוה לכאורה דבתוספות בקידושין ד' י"ד בד"ה ותהא אשת איש יוצאה בחליצה (שציין הרב המגיה במשנה למלך) כתבו דאין לחלק בין יבמה לאשת איש כדאמרינן בסוף יבמות מה לי איסור לאו וכו' ונראין דברי התוספות סותרים אלו את אלו באותו פרק ותימה על הרב דברי אמת לגודל בקיאותו דכוליה תלמודא ודברי גדולי המפרשים כמאן דמנחי בכסתיה כידוע למי שרגיל בספרו הנורא איך לא נרגש מזה. ולפי מה שפירש הרב מוהרימ"ט בחידושיו לקידושין בדברי התוספות ד' י"ד הנ"ל שלא כתבו כן התוספות אלא היכא דבעי למילף קניינים דכמו שיבמה קונה עצמה בחליצה כך האשה תקנה עצמה בחליצה וכו' וההיא דסנהדרין ד' פ"ד דמשני בנו שגגת חנק אחר שגגת לאו היינו דלענין לחוש שלא יבא לידי איסור טפי יש לחוש שלא יבא לידי איסור חמור מבאיסור קל אלו תורף דב"ק הנה לפי זה דברי התוספות צדקו יחדיו כמובן. ומה שציין הרב המגיה במשנה למלך שם למוהרימ"ט בחלק יו"ד סי' א' הוא מה שכתב שם (בד"ה והטעם שכתב הר"ן) דבאיסורי תורה היכא דלא אתחזק איסורא אין לחלק בין איסור חמור לאיסור קל כדאמרינן ביבמות פרק בתרא מה לי איסור לאו וכו' עי"ש דנראה דאם הוא מידי דאתחזק איסורא מחלקינן בין איסור חמור לאיסור קל:

ומה שציין למרן מוהרמב"ח בתוספת יום הכיפורים ד' כ"ג ע"ג הנה הספר שבידי הוא דפוס חדש ואין הדפים מכוונים להדפוס ישן ולפי הנראה דבריו בזה הם על דף פ"ב (בד"ה ת"ר מי שאחזו בולמוס) עי"ש דשקיל וטרי בזה והביא מה שחילק רבינו מוהר"י קולון וקלסיה דחילוק יפה הוא גם הביא סברת הרב מוהראנ"ח ותמה עליו כתמיהת הרב מוהרימ"ט שהביא הרב דברי אמת הנ"ל והזכיר תשובת הרב תרומת הדשן סי' רכ"ג שתמה כן על הגאונים ועוד יש שם בסוף הספר בהשמטה השייכה לפרק יום הכיפורים (בענין ספקא דאורייתא לחומרא אם הוא מדאורייתא) והביא שם גם דברי הריטב"א בחידושיו לקידושין שדחה פירוש המפרשים (דקולא דשבויה הוא משום דהוא לאו) דמה לי איסור לאו וכו' ושכן הקשו הרבנים בני שמואל סי' מ"א ומוהרי"ט ביו"ד סי' א' על מה שהבינו מדברי מרן כסף משנה בענין חומר הספקות דמחלק בין איסור לאו לאיסור כרת וכו' עי"ש אך מה שציין (הרב המגיה במשנה למלך) לספר גט פשוט דף קכ"ו ע"ג הנה הגט פשוט שבידי הוא דפוס חדש וכעת לא ידעתי איה מקום כבוד דב"ק בזה ועל דברי הרב תרומת הדשן בסימן רכ"ג ובסימן ר"ן שציין במשנה למלך האריך הרב אהל יעקב במערכה זו אות יו"ד ואתה תחזה מה שהאריך שם בעיקר כללין וחידוש הוא שנעלם ממנו דברי הרבנים משנה למלך ודברי אמת הנז"ל כיעי"ש ועוד תראה בענין זה מה שכתבו הרבנים סדרי טהרה סוף סי' קפ"ח ובסי' ק"ץ ס"ק ב"ן (בד"ה לעיל) וחכמת אדם בקונטרס בינת אדם שער איסור והיתר סימן ז' (בד"ה ולפ"ז קשה להתיר) וחנא וחסדא ח"ב ד' פ"ט ע"ד ובמה שציין הגאון חקרי לב בקונטרס הזכרונות שלו שבספר ישרי לב ד' קי"ד אות ל' ובמכתב לחזקיהו ד' כ"ו עז יז וד' מ"ז ע"ב ובשדי חמד בקונטרס אסיפת דינים במערכת בכור בהמה סי' ג' אות ד' סק"ז כתבתי בזה עי"ש וכבר כתבתי שדבר זה הוא מקצוע גדול וצריך להתיישב היטב בכל מה שפלפלו הרבנים הנז"ל ומתבאר דהא דאמר רבא בסוף יבמות מה לי איסור לאו וכו' הכי נקטי רבנן קדישי הנז"ל אלא דבחלקות ישית למו לחלק בנושאים בין דין לדין. ואולם השגתי עתה ס' יד יצחק וראיתי להרב בדף ג' ע"ד שמסתפק אולי נקטינן כרב נחמן שם דחולק ואולי גם רבא חור בו אחר ששמע מרב נחמן והאריך קצת בזה וגם כתב לחלק בין כרת לסקילה והכריח קצת וכל מה שפלפל שם בזה הוא דרך שקלא וטריא ואגב ריהטאי לדידי חזי דיש לעמוד בדב"ק לבנות ולסתור ועיניך תחזנה שלא הזכיר דברי הרבנים מוהר"י קולון ותרומת הדשן ושאר רבנים שרשמתי למעלה בזה עי"ש:

וכתב בספר תורת חסד שנדפס מקרוב לגאון בדורנו אבד"ק לובלין יצ"ו (ושמעתי שעתה מכון שבתו בעיהק"ו ירושת"ו והוא שו"ת על חא"ח) בסי' א' אות ג' דאף דמסקינן ביבמות קי"ט ע"א דר' מאיר דחייש למיעוטא לאו דוקא באיסור כרת אלא גם באיסור לאו דמה לי איסור לאו מה לי איסור כרת מכל מקום באיסור עשה או בחיוב עשה מודה ר' מאיר דלא חיישינן למיעוטא כמו שכתב במשנה למלך דלא אמרינן מה לי איסור לאו וכו' אלא בלאו שיש בו מלקות וכבר קדמני בזה הנודע ביהודה ח"ב יו"ד סי' ע"ח אלא שהוא לא הביא ראיה ואני בתשובה אחרת הבאתי כמה ראיות והוכחות לדבר עכ"ל ומעין זה כתב מרן מוהרשד"ם באה"ע סי' ד' דדוקא כששניהם איסורי ודאי הוא דאמרינן מה לי איסור לאו וכו' אבל כשהאחד איסור ודאי ואחד ספק לא אמרינן הכי עי"ש והביא דבריו הרב קהלת יעקב בתוספת דרבנן אות ל"ו אמנם הרב יד דוד בשיטתו למסכת פסחים על ד' י"א ע"א כתב דלרב נחמן דסבירא ליה לחלק בין איסור לאו לאיסור כרת יש לומר לדידיה דהוא הדין דיש לחלק בין איסור לאו לאיסור עשה אבל לרבא דסובר מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת הוא הדין דאמרינן מה לי איסור לאו מה לי איסור עשה עי"ש ובאמת דלפי דברי הרב המגיה במשנה למלך לחלק בין איסור לאו שיש בו מלקות ללאו שאין בו מלקות מסתברא כדכתב הגאון תורת חסד נר"ו ועיינתי בדברי הגאון נודע ביהודה שרמז בתורת חסד וראיתי שכיונתי לדעתו שמה שחילק בין לאו לעשה הוא על פי דברי הרב המגיה שבמשנה למלך הנ"ל עי"ש ומצאתי עוד בנודע ביהודה מהדורא קמא חלק א"ח סי' כ"א שכתב סברא זו דלא אמרינן באיסור עשה מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי וכו' גם בלתי שראה דברי הרב המגיה הנ"ל שכתב אלא דבאיסור עשה ודאי לא אמרינן מכדי הא דאורייתא שהרי לרב נחמן אפילו באיסור לאו לא אמרינן מכל שכן באיסור עשה ורבא דפליג לא אשכחן דפליג אלא באיסור לאו אבל באיסור עשה לא מצינו דפליג ויש לנו אף להביא ראיה לזה וכו' ושקיל וטרי לדחות הראיה עי"ש שלא הזכיר כלל דברי הרב המגיה הנ"ל והרב חיי אדם בקונטרס נשמת אדם כלל ס"ח אות א' כתב ואף דאמרינן ביבמות מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת יש לומר דהיינו דוקא לאיסור לאו אבל לאיסור עשה לכולי עלמא אין חוששין וכדאיתא במנחות ד' ס"ח ומשום עשה ליקום ולגזור וכו' עיין שם ובספר חבש פאר קובץ קטן הכמות ורב האיכות לגדול בדורנו יצ"ו החפץ בעילום שמו והוא כהן שדעתו יפה ומשנתו נקיה מנופה בי"ג נפה ראיתי בדף ח"י ע"ב שכתב (בד"ה ודע) שהרי אמרינן מה לי איסור לאו מה לי איסור עשה דמי פומא דמר כמדבר על הידוע דהכי אמרינן בש"ס בהדיא ואנכי לא ידעתי היכא אתמר הכי בש"ס ולהרבנים הנ"ל איפכא מסתברא כמבואר:

ודע שראיתי בספר יד דוד (שיטה) בחידושיו לפסחים על דף י"א שכתב דהיכא דאיכא סברא להתיר סמכינן עליו באיסור לאו ולא באיסור כרת אף לרבא דסובר מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת עי"ש שהוצרך לומר כן אליבא דהר"ן בדעת רש"י דטעמא דר' יהודה דאין בודקין משתחשך הוא משום דלא סמכינן אטעמא דהוא עצמו מחזר עליו אלא עד שתחשך אבל משתחשך דאיסור כרת לא ובעיקר כללין (מה לי איסור לאו וכו') ראיתי בספרים שהשגתי מקרוב שו"ת הגאון מוהר"ם שיק בא"ח סי' רכ"ג ושו"ת הגאון מוהרי"ן בסי' י"ג שפלפלו בו ובספר בכורי שלמה בחלק אבן העזר סי' ד' אות ט"ל עי"ש ובשו"ת אוריין תליתאי להגאון מהר"ם תאומים סימן כ"ח ולא איסתייעא לי להתיישב בדב"ק עיי"ש:

תוכן העניינים

שדי חמד כללים מערכת מ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה