אור ברסלב

שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני

סימן קל

סימן קכט

(מקונטרס אסיפת דינים מערכת יום טוב סי' א' אות י"ג):

אם מותר לשחוט ביו"ט בהמת נכרי לצורך ישראל שיקנה מהנכרי לצורך יו"ט נחלקו הגאונים שב יעקב ונו"ב במ"ת א"ח סי' כ"ט דהש"י ס"ל דכל שאין לישראל חלק, בבהמה אסור לשחוט כמשמעות לשון הש"ס והפוסקים בסי' תצ"ח סי"א דדוקא כשחצי הבהמה של ישראל שרי משום דא"א לכזית בשר בלא שחיטה אבל לא בכולה של נכרי דדמי לנדרים ונדבות דאין קרבין ביו"ט אף דיש בהם אכילת הדיוט וכו' ועוד כי יש לחוש שמא יזדמן להנכרי למכור הבהמה כולה לשר אחד ולא ימכור כלל לישראל. והנו"ב ס"ל דמותר ומ"ש בש"ס בהמה חציה של ישראל אין הכונה שהיא ממש של ישראל אלא ר"ל ששוחט הבהמה לצורך שיקח הישראל חצי וכו' וחששה רחוקה כזו שימכור כולה לשר ולא יתן לישראל כלל לא חיישינן והמיקל לא הפסיד וכו' עי"ש והובא קצת בשערי תשובה סי' תצ"ח ע"ד הש"ע בסי"א. והגאון אבני מילואים בשו"ת סי' ב' וסימן ג' האריך מאד לקיים סברת השב יעקב דכל שאין לישראל חלק בבהמה בשעת שחיטה אף שזוכה הישראל אח"כ ע"י מקח אסור לשחוט ביו"ט שכן מתבאר מדברי ר"י שבתוס' בשבת כ"ד ד"ה לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט ובפסחים דף ה' ופלפל מאד בענין זה ומסיק לדינא כהש"י ומיהו כיון דהרמב"ם פסק כרב הונא בקמחא דבני חילא בביצה כ"א ע"א וכ"פ בה"ג מוכח דס"ל דגם כשהישראל זוכה בו אח"כ נמי שרי א"כ בשעה"ד ולצורך שמחת יו"ט יש לסמוך על בה"ג והרמב"ם. אבל כשאין הכרח ואפשר הוא לשחוט בעיו"ט נראין דברי הש"י דאסור לכתחלה אע"ג דזוכה בו הישראל אח"כ אלו תוד"ק:

גם בשו"ת די השיב סי' י"ד עמד בענין זה והביא שו"ת הש"י הנ"ל ועל ראיתו מההיא דסי' תצ"ח סי"א בהמה חציה של נכרי וכו' כתב דלא מכרעא דכי דייקינן הא של נכרי אסור ה"ד היכא דרוצה לשחוט לצורך נכרי והישראל אינו לוקח כלום אמנם היכא שרוצה הישראל ליקח ממנו אפילו הבהמה כולה של נכרי אה"נ דשרי דהו"ל כשוחט בהמת ישראל ע"כ ולקוע"ד אין בזה כדי שביעה דכי דייקינן הא כולה של נכרי אסור דומיא דמאי דאיירי בהדיא דייקינן דכי אמרי' דחציה של נכרי וחציה של ישראל מותר היינו ודאי בשוחט לצורך ישראל דאילו לצורך נכרי אפילו כולה של ישראל אסור וכי דייקינן מינה הא כולה של נכרי אסור בשוחט לצורך ישראל הוא דאית לן לדיוקי דאסור, ועל הראיה מנדרים ונדבות כתב לדחות כמ"ש הנו"ב ושוב הביא ההיא דקמחא דבני חילא דמאי שנא מנדרים ונדבות ושכן הקשה בספר שרשי הים דף נ"ו ע"ב ומיישב דהתם עיקר השחיטה היא לשם גבוה וכו' וכתב דמתשובת הרשב"א סי' תרפ"א מתבאר דמותר לשחוט לקצב נכרי כדי שיקנה ממנו הישראל. ומתוך מ"ש שם בדי השיב נראה שכן המנהג שם לשחוט בהמות אצל קצב נכרי עי"ש ועיין בזה בס' יפה ענף בקונטרס ענף עץ סי' כ"ג. וגם ממ"ש בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' כ"ו (עיין לקמן אות י"ז) מתבאר דמותר לשחוט אצל נכרי בשביל שיקנה הישראל גם בישועות יעקב סימן תצ"ח ס"ק י"ט חולק על הש"י וס"ל כיון ששוחט ע"ד שיקנה הישראל בשר ש"ד (ובמאי דשקו"ט באבני מילואים ע"ד מג"א סי' תק"ז ס"ג עיון בדגמ"ר שם ובשו"ת כתב סופר סי' ע"ד) ומעובדא שבזרע אמת הובא במחזיק ברכה ושע"ת סימן תק"ג נראה ג"כ דאין חשש לשחוט בהמת נכרי לצורך ישראל והשאלה שם היה רק משום שהיה אחר הסעודה כדי שיהיה מצוי בשר במוצאי יו"ט שהיה בע"ש עי"ש. וכן מתבאר ממ"ש בשו"ג סי' תצ"ח ס"ק כ"ג שעמ"ש מרן בב"י דלהפוסקים בעיא דעוף שנדרס (בסימן תצ"ח ס"ח) לקולא גם במקומות שטריפות מצויות ככשרות מותר לשחוט דלא כהג"א כ' ע"ז וכן מנהג שאלוניקי וסביבותיה שהרי אנו שוחטין במקולין של נכרים ב' וג' כבשים אף שעל הרוב יוצאים טריפה משום סירכא ואין עושים שם נפיחה ואעפ"י שא"צ אלא אחד. שוחט ב' או ג' כי אינם יודעים איזה יכשר עי"ש:

והנה כל זה הוא מעיקר הדין אבל נראה דבמקום שיש לחוש שמחמת זה יבואו לידי כמה תקלות לזלזל באיסורין ביו"ט ש יש להורות להם דאסור ואין ראיה מכל הרבנים הנ"ל דאף אם נאמר דגם לרבים הורו ב"ד כן ולא חשו שמא יבואו לידי זילזול יו"ט במשקל ובנתינת מעות ובהביאם לביתם בפרהסיא וכיוצא מ"מ ידוע בעוה"ר אחסור דרי ויש לחוש לכל זה. וכמה פעמים רצו לשחוט כבשים ביום טוב מפני שהיה שעה"ד שלא הספיק מה שנשחט בעיו"ט ואסרתי להם לא מפני מה שבהמות של נכרי כי בזה באנו למחלוקת הנ"ל אלא מפני שחששתי שיהיה פרצה גדולה כי אף שאמרו להעמיד שם אדם שישגיח שלא יקנו במעות רק שהנכרי יכתוב כל מה שלוקח כל אחד ויקח המעות אחר יום טוב. מכל מקום נפשי יודעת מאד כי כל זה פטומי מילי בעלמא ולא יעשו כן אלא יקנו במעות ביו"ט כמו בחול, ואף אם באמת ישגיחו על זה פעם ושתים. מכל מקום כשיתפשט מנהג זה יבואו לקנות במעות וגם תרבה מלאכת השחיטה ביו"ט כמו חול ממש ועוד כמה תקלות יבואו ע"י זה ולכן אף אם אין חשש משום מה שהבהמה של נכרי לדעת רבנן קדישי הנ"ל. אני אוסר איסור עולם שלא יורשו לשנות בעיר הזו כלל וכל המשנה ידו על התחתונה והוא בכלל פורץ גדר, על כן אין שום היתר לשחוט בעיר הזו שום בהמה למכור בין אם הבהמה של ישראל בין אם היא של נכרי ואין היתר שחיטה ביו"ט כי אם למי שיש לו עופות ישחטו לו לצורך עצמו. או מי שיש לו כבש שלו ורוצה לשחטו לצורך ביתו דוקא. והשו"ב מוטל עליו לידע אם בעל הכבש ראוי לזה לשחוט כבש לצורך ביתו לפי צורך השעה ישחוט לו. ואם יבין שהוא כמערים לשחוט כדי למכור לאוהביו בסתר או בגלוי אסור לו לשחוט. ואם ישחוט עונו ישא כי הוא מכשיל את הרבים שיבואו לזלזל ביום טוב בכמה איסורין ח"ו ומצאתי בס' רוח חיים סי' תצ"ז שכתב שהגאון חק"ל אזן ותקן שלא לשחוט שום בהמה ביום טוב אפילו ביו"ט שני מפני כמה תקלות היוצאות מחילול יו"ט בכמה פרטים. ולכן גזר שלא לשחוט חוץ מעופות כלל והן עוד היום מתקיים שפיר גזרתו ועוד כתב בשם הרב מוהרד"ח דכבשים הגדולים שיש קוצים בצמרן מן הדין יש למנוע שחיטתן שהסכין נפגם וקשה מאד שיהיה השחיטה בהכשר. ואפילו מי שמוכרח לזה אין לשחוט לו ומוטב שימנעו משמחת יו"ט ממה שיעשו בחשש איסור ע"כ עלץ לבי שכיונתי לדעת גדולים לעשות סייג שלא לבא לידי איסורין ח"ו ושומע לנו יש"ב:

ובשו"ת בית שלמה סי' ק"ג נשאל מעשה שהיה יו"ט ראשון של שבועות באחד בשבת וע"י כפיית בעל מכס הבשר שחטו השו"ב ביו"ט ונמכר הבשר באיטליז בפרהסיא ביו"ט על ידי נכרים והשיב נשתוממתי על המראה על הפרצה שנעשה הלא כתב רש"ל ביש"ש פ"ד סי' י"ח דהאידנא אין נוהגים במקומותינו לשחוט שום בהמה ביו"ט אפילו היכא דלא שכיחי טריפות ובאמת כן הוא המנהג במקומותינו ומעולם לא ראינו ולא שמענו שישחטו בהמה ביום טוב ובכה"ג לא ראינו הוה ראיה עיין ש"ך ח"מ ס"ו סי' ל"ז. ואף שהמג"א תצ"ח ס"ק ט"ז סיים ע"ד רש"ל ונ"ל דכשנצרך לה ביו"ט יש להקל היינו ודאי באופן שיש לזה צורך גדול ליו"ט כגון שעל ידי אונס לא יכלו להכין בשר מערב יו"ט. או שהכינו ואירע איזה שאלה שנטרף הבשר שהכינו וכיוצא בכה"ג כתב המג"א דיש להקל דבכה"ג דלא שכיח לא נהגו. אבל בכעין נדו"ד כבר קבלו עליהם בגלילות אלו איסור זולת השו"ב הנ"ל שנפרץ הדבר על ידו ואל יהי חלקינו עמו. ובאו לידי עבירה שנמכר הבשר במשקל שאיסור גמור הוא עיין בסי' ת"ק. ואף שכתב הנו"ב מ"ת סי' צ"ה דאם הישראל אינו אומר לנכרי שישקול רק מודיעו כמה צריך והנכרי שוקל אדעתיה דנפשיה עביד (מ"מ הדבר ברור כי הרבה בני אדם יבואו לומר לו לשקול ואסור משום אמירה וכאשר יתפשט מנהג כזה ישתכח מהכל ליזהר מלומר לנכרי שקול לי כו"ך וגם יקנו במעות ביום טוב כבחול) ואם הבהמה של ישראל והנכרי שוקל שליחותיה דישראל עביד ואסור. ואם מולחים העורות מליחה גמורה ואיכא מלאכה דאורייתא ואם הוא מליחה קלה אסור מדרבנן וע"י נכרי הוי שבות דשבות שלא במקום מצוה וגם מזלזלים יום טוב בנושאם הבשר ברחוב והנו"ב שם ציוה לכסות הבשר שמביאים משום זלזול יו"ט וברור בעיני שמפני כל המכשולות האלו הנהיגו הגאונים שלפנינו שלא לשחוט בהמה ביו"ט ומנהג ותיקון הוא משום גדר וסייג לתורה ואין לו התרה לדעת רוב הפוסקים ומ"ש המג"א הוא באופן שכתבנו למעלה אבל זולת זה ישתקע הדבר ולא יאמר אלו תוד"ק, ועיין בש"ע הרב מוהרש"ז בסי"ו שנראה שלא הבין מהמג"א כמ"ש בבית שלמה. אך דברי הבי"ש נראים נכונים ואף מה שהתיר הנו"ב שהביא הבי"ש והובא ג"כ בקצרה בשע"ת סי' ת"ק היינו על דרך שפי' הב"ש בכונת המג"א הנ"ל שהרי הנדון היה שהקצב הוא נכרי ובעריו"ט שלנו לא רצה למכור לפי שהיה יום חגם והוצרכו לקנות בשר ביו"ט עצמו והמורה התיר ורב השואל (להנו"ב) קרא ערער ע"ז ולזה השיב הגאון נו"ב דיפה הורה וכו' רק משום זילזול יו"ט ציוה לכסות הבשר בנושאם דרך הרחוב וכו' כיעי"ש (ויש לפקפק דעכ"פ איכא זילזול יו"ט במה שנמכר הבשר באיטליז בפרהסיא כמעשהו בחול ומה יושיענו הכיסוי שאח"כ להזילזול שבשעת המכירה עצמה) ועכ"פ אין לנו ללמוד היתר מדבריו כי אם באופן הנ"ל שלא היה באפשרות לקנות בעריו"ט אבל כשאפשר לקנות בעיו"ט אפשר דמודה למ"ש הגאון בית שלמה דאסור כמשמעות דברי רש"ל ביש"ש הנ"ל ועיין בש"ע הרב מוהרש"ז בסי' תקי"ז ס"ו דלקצוץ דמים עם הנכרי אסור ואפילו בדבר ששומתו ידוע אסור לשלם לו המעות אפילו אם אינו נותן לו בידו רק שמראה לו מקום המעות והנכרי יטול מעצמו או שישלם לו ע"י נכרי אחר אסור דניכר שהוא מקח וממכר וא"כ ודאי דיש לגזור ולאסור השחיטה מטעם זה ואף אם איסור מקח וממכר בשבת ויו"ט הוא רק מדרבנן (עיין מה שרשמתי בקונטרס הכללים במערכת השי"ן אות נ"ז) מ"מ אין לומר דלאסור השחיטה מטעם זה חשיב גזרה לגזרה ולא גזרינן. דמתבאר ממה שרשמתי בקונטרס הכללים במערכת הגימ"ל אות ד' דבדבר שהוא קרוב לבוא לידי פשיעה גזרינן גזרה לגזרה. ובנדון שלפנינו אינו נראה בעיני לומר שקרוב הדבר לבא לידי מכשול איסור או איסורין אלא ודאי וברור הוא שיבואו לכמה איסורין חטאת הציבור והיחיד וכיון שיש בידינו לגדור גדר שלא להרשות להשו"ב לשחוט ביו"ט שום בהמה. אם נעמוד מנגד ולא נגדור גדר מה נענה ליום הפקודה ואנו עוברים ח"ו על ולפני עור לא תתן מכשול כי אין לך קאי בתרי עברי דנהרא יותר מזה ואפילו בדלא קאי בתרי עברי דנהרא אסור משום מסייע ידי עוברי עבירה וכבר ידוע דגם באיסורין דרבנן איכא משום ול"ע לת"מ כמו שמתבאר ממה שרשמתי בקונטרס הכללים במערכת הלמ"ד אות נ"ג והבאתי שם מ"ש בשו"ת פנ"י בח"א ח"מ סוסי' ט' דבאיסור דרבנן מיקרי מכשול ועובר מדאורייתא משום לפ"ע לת"מ במכשול דרבנן וכתבתי עוד בזה עי"ש וכבר כתב הרב ספר פתח הדבור בח"א ס"ו סי' כ"ה דאין אדם רשאי להקל בדבר שהוא מצד חומרא לומר אינו אלא חומרא בעלמא דכל חומרא בזמנה. תורה היא כמ"ש הרב תולדות שמשון בפ"ג דאבות ורז"ל הפליגו בעונש מי שיש בידו למחות בחברו בבני ביתו באנשי עירו וכו' ואינו מוחה ודרשו במדרש פרשת קדושים פכ"ה ע"פ ארור אשר לא יקים את דברי התורה כל מי שיש בידו למחות וכו' וכל שכן וק"ו שאין לנו לשום המכשלה לפניהם כי פרצה קוראה לגנב ולכן דברי הגאון בית שלמה שרירים וקימים דישתקע הדבר ולא יאמר להתיר לשחוט בהמה ביו"ט בזה"ז שיש חשש כמה מכשולים כנז"ל והעובר ע"ז ושוחט ביו"ט חבר הוא וכו' ואת פושעים נמנה רח"ל הארכתי קצת בזה לפי שבעונותינו נמצאים חנפי לב אשר כל מגמתם למצוא חן בעיני הראשים ומטים עקלקלותם ובמה ימצא חן בעיניו אם לא בעשות רצונו ומקלו יגיד לו נקטי כללא בשל סופרים הלך אחר המיקל ואם לפי הדין יש מקום להתיר לא יחושו על מה שיוצמח מזה, וידוע מ"ש המפרשים דרך הלציי כל מי שיש בידו למחות בידו דייקא כלומר בקן קולמוסא וקן מגילתא זה יכתוב ידו לה' להודיע ברבים כי דבר זה אסור מן הדין או מגזרה וכיוצא השומע ישמע ועליו תב"ט והרדב"ז בח"ג סי' תתקע"א (בדפוס ווארשא תרמ"ב) בד"ה ולענין ההערמה וכו' כתב לנדונו ומזה הטעם אנו אוסרין את הבשר והגבינה במצרים אפי' משום חשש כל דהו לא מן הדין אלא משום גדר וכמה פעמים אנו מפקירין אותו ומחלקין אותו לעניים משום מגדר מילתא וכן ראינו הנגידים עושים בזמן שעבר והטעם שהם עמי הארץ ומקילין הרבה ואם לא נאסור להם אפילו משום חששא היו באים להתיר את האיסור ויהיו מעשי המורה לש"ש וכו' והוא יתברך יעזרנו ע"ד כבוד שמו עכ"ל צא ולמד שכתב מפורש דאפילו משום חשש כל דהו שיבואו לידי איסור לפי שאינם בני תורה עושים להם גדר לאסור את המותר כ"ש בזה שהוא קרוב לודאי שיבואו לידי כמה איסורין דמהראוי ודאי לאסור להם:

אחר איזה שנים שכתבתי כל הנ"ל הוה עובדא בעיר פ' ששחט השו"ב בהמה גסה אחת ושני כבשים. וגם השו"ב האחר שחט שני כבשים ושניהם עשו משום נשיאות פנים לנכבדי העיר האומרים להם תנו לנו בשר ונאכלה, ולא שאלו את פי המ"ץ והורו היתר לעצמם. ולא ראו את הנולד אשר נתחלל יום טוב שני בפרהסיא בעונותינו שנמכר הבשר באיטליז ובמשקל ורבים נתנו מעות דמי הבשר (ומכללם אחד מהכהנים ואסרתי לו לישא כפיו כמבואר בש"ע סי' תצ"ו עד שיקבל עליו את הדין אם כופר יושת עליו כופרא כפרה ונתן פדיון נפשו ככל אשר יושת עליו) ואשר לא נתן מעות הנה הישראל העומד על הבשר בחנות שמכרו שם הוא עצמו כתב בפנקס כל מי שלקח בהקפה דרך כלל יו"ט שני לגבי בשר כחול שויוהו בכל הפרטים (ובדרך בדיחותא יו"ט שני לגבי מת כלומר הנקראים בחייהם מתים כחול שויוהו במתים חפשי כיון שמת וכו') אוי לאזנים שכך שומעות. אוי לדור שכך עלה בימיו. מי נתן למשיסה יעקב הלא השו"ב הנ"ל ובאמת אם אין שום צד לדונם לכף זכות שהיו בזה כשוגגים או אנוסים מהראוי היה להענישם כל אחד כפי אשר גרם להכשיל את הרבים ולהחטיאם. אך ידעתי כי יצמח מזה שערוריות נזיקין וחבלות וכמה מבוכות בעיר הנ"ל ודברי תמיד אוהב שלום. וכבורח מן הארי אברח מאש המחלוקת על כן הסתפקתי בפעם הזאת בביטוי שפתים בתוכחות על עון תוכחת מגולה וה' הטוב יכפר על העבר. ועל להבא קבלו עליהם כל השו"ב שבעיר הנ"ל בשבועה חמורה ע"ד המקום ב"ה ועל דעתי שלא לשחוט עוד ביו"ט שום בהמה לא דקה ולא גסה בשום אופן כלל. רק עופות יוכלו לשחוט אם יצטרך. ואסרו שחיטתם באם שיעברו ע"ז וכתבתי כל זה בשטר וחתמו כל השו"ב שבעיר לאשר ולקיים כל הנז"ל הלא הוא כמוס עמדי האל יתברך יזכנו להרים מכשול מדרך עם בני ישראל ונזכה לראות בנחמת ציון ובא לציון גואל בב"א:

והן עתה בשנת התרמ"ז שחל יו"ט של שבועות באחד בשבת בקשו בני העיר שאתיר לשחוט בהמה ביו"ט כי החום גדול וקשה לאכול בשר שנשחט לפני שלשה וד' ימים כי קרוב שיסריח ועופות אין בנמצא כ"כ וכו' ולא התרתי אך אח"כ נודע לי כי בשתי עיירות הסמוכות שחטו ביו"ט בהמות ומכרו באיטליז כמעשיהם בחול. ועל העיר אחת שמעתי כי היה חילול יו"ט בפרהסיא קונים במעות והקצב ישראל חותך ומחלק והקונים מוליכים לביתם בגלוי עד שכמעט היינו חרפה לשכננו כי דבר זה לא נשמע מעולם בעיר ההוא. והרב דמתא יצ"ו חשב לרפאת על נקלה בצוותו להכריז שלא יקנו במעות וכו' אך בעוה"ר לא נכנסו דבריו ה' הטוב יכפר ושאלתי על זה את פי כבוד ידידי הגאון המפורסם כקש"ת מוהרי"ז שטערין יחיה בע"ס זכר יהוסף ושלחתי לו העתק מה שכתוב מכבר באות זו וזאת תשובתו:

נידון השחיטה ביו"ט הנה בפה המנהג פשוט שלא לשחוט בהמה כלל ביו"ט רק במסוכנת נזדמן פעם אחת והתרתי רק לשחטה ועיין בשו"ת שאג"א סי' ס"ד במקומות שמצויין סירכות הריאה ועיין בשו"ת כתב סופר א"ח סי' ע"ב שגם בתחלה אין להתיר בקל כי הב"ח חוכך להחמיר עיש"ב ובכמה אחרונים שהאריכו והגם שאין זה נוגע מצד מנהג סייג כיון שלא נודע מב"ד שתקנו כן ורק בזמנים ובמקומות שרבו הטרפות מהכשרות, ועכ"פ יפה כתב כת"ר שאין להתיר רק בעובדא דהנו"ב מ"ת שלא היה אפשר לקנות מערב יו"ט אבל לא להקל לחלוטין שקרוב לבא למכשולים ומה שהעיר על הנו"ב שמה שיועיל הכיסוי שאח"כ להזילזול שבשעת המכירה הנה הנו"ב שהסכים בזה להתלמיד השואל שטוב שיכסו הבשר בנשאם ברחוב כתב זה לחומרא בעלמא כיון שכל בני העיר קונים בזמן אחד. ואף שהקונים הרבה ב"א דיש לדמות קצת לכל דבר שמותר לשלוח ביו"ט שלא ישלחנו בשורה בג' בני אדם נושאים מין אחד משום זילזול יו"ט וכהא דריש פרק ר"א דמילה לגבי איזמיל בשעת הסכנה מכסהו עפ"י עדים ואפשר ג"כ כדי שלא יבואו להקל בשאר יו"ט כשיש להם לקנות מקודם ושע"י הכיסוי מינכר שההיתר רק מה שהוא הכרח ושיבואו לחקור שההיתר הוא רק באופן שלא יתנו המעות ביו"ט וגם דבשוק איכא משום חשדא שיחשדו אחרים שלא היו בעת הקניה שנתנו ג"כ המעות ביו"ט ולהראנ"ח בשו"ת מים עמוקים סי' ע' דהיכא דאיכא למיתלי לכף זכות תליא בפלוגתא דר"מ וחכמים בע"ז בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום דלדידן דקי"ל כחכמים מותר ומ"מ היכא דאפשר לעשות באופן דלא מינכר כ"כ יש להחמיר שמא יחשודוהו א' שלא כדין ועיין בשו"ת קרית חנה סי' מ"ב בחצר שיש לו ב' פתחים משתי רוחות שצריך להדליק בב' פתחים ולא אמרינן שלא נחשדו ישראל על כך שלא לדון לכ"ז עיש"ב בישוב זה ואין כדאי להאריך יותר ולדקדק בשיחה קלה שכתב להפיס דעת השואל שמהיות טוב ראוי לחוש להחמיר ולכסות. ואיך שיהיה לא ידעתי את הרב (כוונתי על אשר כתבתי לו כי הרב דמתא בעיר הסמוכה התיר השחיטה ביו"ט) מה טיבו אשר כמדומה שהיה ראוי לכתוב בעצמו להרב בדרך עצה שאין כדאי להקל בדליכא חשש מניעת שמחת יו"ט לגמרי ושעובדא דהנו"ב שהעמיד על הדין שלא לחוש לקילקולים שיוכלו להתהוות בהיות ההיתר רק על שעת הדחק בפעם אחת ועל להבא כמדומה ישמע לעצתו בראותו שאין דעתו נוחה מזה ואשר אין כדאי לחדש בדורנו ובמקומות הללו קולות כאלו ובפרט מטענתם שאם לא ישחטו ימצאו אנשים שיקחו בשר טריפה אשר גם במקומותינו הרעישו להקל בכרך אחד בימים שקודם ט"ב להניח לשחוט כדי שלא יאכלו טריפות ואנכי בפה מחיתי בכל עז שלא לשחוט רק עוף שלא לעשות פרצה כזאת שיקלו כולם וכו' עכ"ד הגאון הנ"ל יצ"ו:

גם שלחתי העתק אות זו להגאון המפורסם מר קשישא סבא קדישא כקש"ת מוהר"ר מרדכי גימפיל יצ"ו האבד"ק ראזינאיי ובקשתי ממנו שיודיעני דעת עליון לדינא אם אפשר להתיר בזה"ז שיש לחוש למכשול כמה איסורין. ואיך התנהגו בשנה זו במקומו וזאת תשובתו:

על דבר אשר נשאל כת"ר בסמוך לחג השבועות דשנה זו אם מותר לשחוט בהמות של נכרי לצורך ישראל שיקנו ישראלים ממנו לצורך יו"ט והביא מחלוקת הנו"ב והשב יעקב וא"מ ועוד תשו' דשקו"ט בדין זה ומסיק דמדינא שריא דא ורק מצד גדר והרמת מכשול אסר ומחזיקנא מלא חפנאי טיבותא וכמה ככרין דורד למרי דיכי כי מלחמת ה' הוא נלחם. ודברי המורה שהקל שירא מדברת הבע"ב שאמרו שאם לא יתיר להם יאכלו נו"ט הוו הוראה לקילקולא ולא טב הורה וכי לרשעים לעזור ולפתוח להם שערי קולות ולרשע שאמר שיאכל נו"ט הלעיטהו וכו' ואל יכשלו אחרים ואדרבא בדור שרבו הפורצים ראוי להחמיר ולגדור ביותר וכמ"ש בשבת קכ"ג ע"ב בימי נחמיה בן חכליה נשנית משנה זו (שהיו מזלזלים בשבתות רש"י) וגזרו הרבה מאד עי"ש וכשנגדר התירו וחזרו והתירו ובדורנו זה אשר עלה הפורץ בעוה"ר וגם רובם אינם בני תורה יישר חיליה אשר בקעה מצא וגדרה ומראית עיניהם של צדיקים תואר להשגיח ע"ז ומחיצת ד' צ' שנפרצה גדור וכבר כתב הרמ"א סי' של"ד דאף אם יש חשש שיצא לתרבות רעה מנדין וכ"ש שנפתח להם פתח לחשש חילול יו"ט לרבים גם חשש חילול השם ית"ש בשביל חשש אכילת איסור של רשע או רשעים אחרים. ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' צ"ח כתב כל השומע למיקל מפסיד וכל המורה להקל אינו מקבל שכר וכו' וכתב זה על המקילים נגד המנהג ובאמת עדות היש"ש ובית שלמה נאמנה היא מאד וגם בכל גלילותינו לא ראיתי ולא שמעתי להקל בשחיטת בהמה ביו"ט כ"ד המג"א סי' תצ"ח ס"ק ט"ז ואף שסיים שם לצורך יו"ט יש להקל היינו מדינא ולא ממנהגא:

ובאמת מצד הדין היה ראוי להתיר וביחוד בשנה זאת שחג שבועות היה אחר השבת ולפמ"ש הרמב"ם בפ"ו מהלכות יו"ט הלכה י"ח דשמחת יו"ט בבשר דכללא דאין שמחה אלא בבשר נוהג גם בזה"ז ומאחר דקי"ל דכל בשר שאינו כשלמים אינו בכלל שמחה וכמ"ש בתענית דף ל' א' ובסנהדרין דף ע' ע"ש א"כ לא יי"ח בבשר שנשחט קודם השבת וכן גם בעופות לא יי"ח כרב אשי בחגיגה ח' ב' וכ"פ הרמב"ם פרק ב' מהלכות חגיגה הלכה יו"ד שאינן בשר המשמח ורק כ"ז לשחוט ליחיד לצורך בני ביתו אבל למכור לרבים דאיכא חששות רבות מקח וממכר מדות ומשקולות א"א להתיר נגד המנהג וכפמ"ש כת"ר בשם חק"ל וב"ש:

והנה חזינא לדעתא דמר יחי' דאתא עלי' דאיסורא ליכא רק מיגדר מילתא ומדינא ס"ל כהנו"ב ושבו"י ישוי"ע המתירים לשחוט ביו"ט אצל נכרי ולענ"ד יש בזה גם חשש איסור עפי"ד הג"א הובא במג"א סי' תצ"ח דבמקום דהטרפות שכיחי כמו הכשרות אסור לשחוט ביו"ט ואף שהשאג"א סי' ס"ד היקל מצד שהם רק חומרות וכו' (ולבד שדבריו נפלאין דמאי נפ"מ שהטרפות מצד חומרא לבד סוף סוף לא יאכל מהם והוי שלא לצורך יו"ט) ועכ"פ בדאיכא רוב טרפות מודה דאף מצד חומרא אסור לשחטם ביו"ט ולפי זה אמינא כיון דבבהמת נכרים הנשחטין לא נוכל להקל כל הנך דמקילינן במקום הפסד וכה"ג כמובן וע"כ בלי ספק שרבו הטרפות על הכשרות כנודע בספרי האחרונים מדינא אסור לשחוט ביו"ט אצל טבח נכרי לדידן ואין ראיה מתשו' הרשב"א סי' תרפ"א שכתב דמותר דבזמן הרשב"א לא היו רבוי החומרות והיה רוב כשרות והיו בקיאים גם בכ"ד שצריך בדיקה אבל לדידן רבוי החומרות ותר"ל וכה"ג מדינא אסור:

וראיתי בתשו' חסד לאברהם סי' נ"ב שדן בדבר חדש להתיר לשחוט גם באיכא רוב טרפות ויסודו מד' התוס' ד"ה אבל וכו' בחולין י"א שתי' דאפ"ל דגם מספק נמי אמרה תורה דדחי שבת עיש"ב ותמיהני שהרי דברי התוס' אמורים רק לההוה אמינא דלא ידעינן דאזלינן בתר רובא אבל לפ"מ דמסקי דאזלינן בת"ר אין צ"ל שהתורה התירה מספק לחלל שוי"ט והיתר קרבנות בשבת הוא מטעם רוב כשרות ובלא"ה אסור ואפ' דגם לסברתו ולהא"מ גם בלי שום לימוד ידעי' דאין לנו לילך אחר המיעוט נגד הרוב ואפילו תימא דלהא"מ הוי מקלינן גם במיעוטא מ"מ היה זה כיון דלא אזלינן בת"ר הוי המיעוט כרוב והוא"מ שהתורה הקילה בקרבנות מספק וכמו דעשה דוחה ל"ת כן גם ספק עשה דוחה ספק ל"ת (אמר המחבר בענין זה כתבתי בקונטרס הכללים במערכת הנו"ן אות ע"ד עי"ש) אבל כדקי"ל רובא דאורייתא הא דהתירה תורה רק מטעם רוב וכ"כ רש"י בביצה ל"ד א' ד"ה מי מחזיקינן וכו' דסמכינן ארובא וכו' עי"ש גם בל"ז יש לדון בזה שכתב בחל"א דגם ברוב טריפות דיינינן הטריפות ששחט למכשירי אוכל נפש מהך דמנחות מ"ח א' דחטא בחטאת עבור שתזכה בעולה לא אמר וכן ה"נ בשתי בהמות דזו שנטרפה הוי חטא חילול ויו"ט. ורק דנימא חטא בזו ע"מ שתזכה בשניה או בשלישית וזו אסור אף במקום או"נ כמו דאסור שם אף דהוי לצורך קרבן קמכוון ואין לדמותו למה דאמרינן במנחות ס"ד שחט כחושה אומרים לו הבא שמינה דשם בשעה ששחט כחושה ולא ידע שיש שמינה הרי שחטה בהיתרא שגם כחושה כשרה גם לכתחלה אם אין שמינה משא"כ שחיטת בהמה ביו"ט כיון דרובא הוי טריפת הרי קמא דקשחט ונטרפה באיסור נשחטה היא לבדה ובעינן לאכשורי משום שהשני' או הג' תהיה כשרה והוא דומה לחטא בחטאת כדי שתזכה בעולה דלא אמרינן:

ומיהו עוד אפ"ל דהא דאמרינן בפ"ק דביצה י' ע"ב אבל ביו"ט אסור זימנין דמשתכחי שמנים כחושים וכו' וקמטלטל מידי דלא חזי ליה א"נ זמנין דמשתכחי כולהו כחושים וכו' ואתו לאמנועי משמחת יו"ט דהני תרי לישנא פליגי בהא דהך ל"ק ס"ל דאפילו ימצא אח"כ שמנים מ"מ הנך כחושים דטלטל איסורא עבד. אף דהוי מכשירי או"נ הך טלטול (ורק אפ"ל דשם הוי מכשירי או"נ שאפשר לעשותן מעיו"ט) וללישנא בתרא שרי כה"ג ורק דחיישינן למניעת שמחת יו"ט לגמרי ויש להמתיק דפלוגתא דמכשירי א"נ גופא מיתלי' תליא במה שנחלקו הרי' ן' מיגאש והר"ן הובא בנמ"י ב"מ פ"ב לענין השבת אבידה אי מכשירין נחשב מגוף המצוה או לא (אמר המחבר עין מה שרשמתי בזה בקונטרס הכללים מערכת העי"ן אות ל"ז) דא"נ מכשירין ל"ח כגוף המצוה אינו דוחה יו"ט דלא הוי בעידנא דמעקר לאו קיים העשה ויומתק בזה ד' הגמרא ביצה ל"ב ב' א"ל רבא לשמעי' וכו' מחרוכא ערש"י א"ל רבינא לרב אשי וכו' דמר שרקין ליה תנורא ביו"ט וכו' ולכאורה מאי קשיא והלא הוא מכשירין שא"א לעשותו מעיו"ט וע' שטמ"ק שם בשם הרא"ה דאפי' טיט היה ראוי להתיר וע"ש שהוצרך לומר דמחמת חשש הרואין וכו' ולפ"מ שכ"ל יש לפרשו בפשוט עפ"י מש"כ בנו"ב מה"ת חאה"ע סי' קמ"א דבסברא זאת דר"י מיגאש והר"ן מחולקים רבא ורב אשי בזבחים צ"ז ב' דלרבא ס"ל דמכשירין הוי כגוף המצוה וע"כ ס"ל דמכשירי או"נ שרי לכתחלה כרי"ה וע"כ א' שם לשמעי' טוי לי וכו' ואזהר מחרוכא (כלומר גרוף ליה התנור רש"י) אבל רבינא ה"ק לרב אשי לטעמיה בזבחים דמכשירין לא דחו משום דלא נקרא בעדנא ולדידיה שאל איך שרקין ליה טינא ביו"ט ולפמש"ש בנו"ב שי' התוס' ברוב המקומות כרב אשי שהוא בתרא ולפ"ז אזדא ליה סברת בעל חסל"א בדברי התוס' דחולין הנ"ל להתיר גם ברוב טריפות מטעם מכשירי אוכל נפש. וע"כ הדרינן למש"ל דגם מדינא יש מקום לאסור לשחוט בהמות של א"י ביו"ט:

אמנם מאחר דאיפסק הלכתא בשו"ע סי' תצ"ה דמכשירין שא"א לעשותם בעיו"ט מותרים היה מקום להתיר ביו"ט שחל אחר השבת מטעמא דשמחת יו"ט שכתבתי לעיל דא"י ידי שמחה אלא בבשר שהוא כשלמים והיה מקום להקל כדברי החסל"א וכ"ד מעכת"ר שיחיה ואולם למיגדר מילתא שלא יבא לידי חלול יו"ט וחשש חלול השם יתב"ש ודאי דיש לאסור ויפה עשה כת"ר שיחיה שעשה סייג וגדר והנני מסכים ג"כ לאיסורא אף ביו"ט שחל אחר השבת ויש מקום לזה בריש ביצה שגזרו לאסור ביצה משום הך דנולדה אחר השבת. וכ"ש שיש לן למיגזר משום יו"ט שאינו אחה"ש דהוויין רוב פעמים ומחמת שקשה עלי הכתיבה ובפרט בכתב כזה וכו' והנני מברכו וכו' וכו' מרדכי גימפל ד' אלול זמר"ת לפ"ק ראזינאי עכ"ד הגאון עליון למעלה יצ"ו. ופוק חזי מ"ש בעיקרי הד"ט סי' כ"ב אות יו"ד בשם שו"ת הרמ"ז סי' כ"ט וז"ל על אשר עשו פת ביו"ט ובאו האופים נכרים בפומבי ללקחו בנסרים כדרכם בחול יאושר כח האוסרים העוצרים בעם ה' להיישיר אשוריהם בדרך נכון עכ"ל ותדון בק"ו לדבר הנעשה בפומבי ע"י ישראלים ומפורסם לכל העמים דבר שלא היה לעולמים. ושמעתי שגאון אחד המיוחד יצ"ו נשאל ע"ז אחר מעשה והשיב דיש להתיר משום מניעת שמחת יו"ט ואין דעתי העניה נוחה ועיין במה שרשמתי בענין שמחת יו"ט בקונטרס הכללים מערכת השי"ן אות ס"ז. ומה שהקשה הגאון מוהרמ"ג יחי' (בד"ה והנה חזינא וכו' ע"ד הגאון שאג"א וכתב שדבריו נפלאין וכו' עיין להגאון בשו"ת ענג יו"ט סי' מ"ד בד"ה והנה אחרי וכו' שהקשה כן ובהגהה שם מיישב דבריו:

ואם הוא מקום שנהגו שכל שוחט מראה סכינו לחבירו קודם שחיטה ואחר השחיטה כתב בשו"ת ענף עץ שבסו"ס יפה ענף סימן כ"ג דלפי מ"ש מרן ברסי' תצ"ח דאין להראות סכין לחכם וכו' א"כ אין לשחוט ביו"ט (ואפילו קודם אכילה) ואף הרמ"א לא התיר בשעה"ד אלא כשהשוחט בודק לעצמו ואין מראה סכינו לחבירו דאם צריך להראות לחברו אסור לשחוט ואין חי' בזה בין שעה"ד עכ"ד ונראה דאין לחוש לזה ומצאתי מפורש בשלחן גבוה סי' תצ"ח סק"ב מחודש א' שכ' שהוא נוהג לתקן הסכין מעריו"ט וכשאירע לו איזה ספק בו ביו"ט מראה אותו להרב אביו וכן היה עושה הרב אביו שהיה מראה סכינו להרב בנו וביאר שם דלפי הטעמים שכתבו הפוסקים באיסור זה אין לחוש בכה"ג. ושם בסק"ה כתב בשם כנה"ג יו"ד סי' י"ח שהשוחט הממונה לקהל אם לא בדק הסכין מעיו"ט יכול לבדוק ביו"ט ולא חיישינן שאם ימצאנו פגום ישחיז אלא בימיהם שהיו הקצבים שוחטים לעצמם אבל עכשיו שממנים אנשים ידועים הם עומדים במקום חכם ובחכם עצמו ל"ח שמא ישחיז ע"כ:

תוכן העניינים

שדי חמד דברי חכמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה