אור ברסלב

שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני

סימן קכט

סימן קכח

(מקונטרס אסיפת דינים מערכת טבילת נדה אות ו').

זה לי שנת עשרים וארבעה בתוך עמי אנכי יושב בעיר הזאת קרסוב בזאר לשרת בקדש להורות להם את הדרך ילכו בה לשמור ולעשות את כל דברי התורה ואחרי כי נוכחתי לדעת כי אינם בני תורה וזמן זמנם זמניהם לא היה להם מרביץ תורה כראוי להם כי הרבנים שקדמוני שפת בני העדה מוזר להם ולא יכלו לקרב דעתם עמהם ולדעת מעשיהם ותהלוכותיהם בדברים העומדים ברומו של עולם שבני אדם הללו מזלזלין בהם לא במרד ולא במעל ולבית יעקב חטאתם מחסרון ידיעה ידעתי כי למחיה שלחני אלקים להרים דגל תורתינו הקדושה לשמור גדריה וסייגיה בעזרתו יתברך ומכלל הדברים אשר הוצרכו לתקנתם בעה"י אחת היא בענין טבילת נדה אשר רבות בנות התירו לעצמן. לטבול ביום שביעי בעוד היום גדול ככתוב בספר אור לי דף קל"ג אשר הצעתי אז שאלה ותשובה ע"ז ושאלתי אז לרבנן תקיפי דארעא דישראל ג' המה מטיבי והובא שם דברי תשובותיהם בענין זה ככתוב שם באריכות ובשנת התרל"ד שדר לן רבין חסידא הרב הגדול מוהר"ר אהרן עזריאל ז"ל מתנתא דתורה ספרו הבהיר כפי אהרן שם ראיתי בשו"ת חיו"ד סי' ט' ויו"ד הביאני המלך חדריו את השאלה ותורף דברי תשובתי ותשובתו הרמתה באריכות ומן האמור בענין זה באור לי הנ"ל משם בארה כי הסכימו ראשי וטובי הקהל יצ"ו שתהיה מפתח בית המקוה בידי ואולי אין נמצא ביד אדונירם ספר אור לי לזאת אעתיק בשולי המכתב את אשר כתוב שם בזה:

והנה לא נתקיימה עצתי להיות מפתח בית הטבילה בידי מפני כמה סיבות והדבר נמסר לשוכר הבהמ"ר והאשה המטבלת ופעמים מקיימים לעשות כדין ופעמים רבות עברו חק והפרו תקנתי אין די בא"ר כמה הרפתקאות עדו עלי. אמנם זה יותר משנה אחת אשר שוכר הבהמ"ר ואשתו היושבים שם הם יראי ה' והודעתי להם כי הקולר תלוי בצוארם אם יתנו לנשים הטובלות לטבול בעוד היום טרם צה"כ קיימו וקבלו לעשות כדת של תורה וכן מתנהגים והולכים אמנם רבה המהומה בבנות אנשי העיר כי בהמשך השנים הללו פרו ורבו יוסף ה' עליהם אלף פעמים ולא יכול המחוז אשר בו הבהמ"ר והמקוה לשאת אותם ונתפזרו בקצות העיר והרבה מאוד מהבע"ב יחיו קנו ובנו ושכרו בתים במקומות רחוקים ומהאמתלאות אשר הצעתי אז בציור השאלה רובן ככולם ישנם עתה ביתר שאת בפרט כי יראות לנפשותן לשוב לביתן בלילה ובפרט בימי חיסור הלבנה ויהי חשך אפלה ולפעמים גשמים בעתם וטיט ורפש צערא דגופא למשש חשך וכמה קטטות ומריבות היו עם אשת השוכר על זה תצלנה אזני השומע קללות נמרצות אשר תשמע מפיהן על לא חמס בכפה ואם ימצא בית מנוס לבטל קשר השכירות בתוך הזמן ויעש ברחים עזב אותו לגמרי כי לא יוכל לסבול דבת בת רבים ואמרה האשה לאשת השוכר הנ"ל) כי נשים רבות מאיימות שאם לא יתנו להן לטבול מבע"י לא תבאנה עוד לטבול ויהא הקולר תלוי על צואר ראשי העדה ובאמת יש ביניהן אשר קרוב לודאי עבדי כהגזמתן כפי אשר הוגד לי מפי מגיד אמת ואחד מידידי הלא הוא אמר לי כי שמע מאיזה בע"ב שמקבלים שתטבולנה נשותיהן ביום השמיני כי לא יחושו על ביטול עונה אחת רק לטבול בלילה זו היא שקשה להן עד מאד ויש אומרים כי בעיירות אחרות אף כי מקדם קדמתה היו טובלות בלילה מקרוב התירו הפרושים לטבול ביום מטעם זה שקשה להן לשוב לבתיהן בלילה ובאמת אף אם נניח שראוי אונס זה להתיר להן לטבול ביום שמיני מ"מ כיון שאין אונס זה לכל בנות העיר קשה להתיר אף למי ששייך אצלה האונס כ"ש שהדבר ברור שאחר שהותר מקצתו יותר כולו וגם הנשים אשר אין להן שום אונם תטבולנה בחזקה ובקטטה ביום אחרי שתמצאנה במקוה פתח פתוח לא יאבו לשמוע שלזו הותר מפני האונס ויותר מזה כי באמת עם כי תורתינו הקדושה האמינה אותן וספרה לה לעצמה מ"מ חשודות מאד בעיני שתטבולנה ביום השביעי מבע"י ותאמרנה כי שמיני הוא להן כי דבר זה הוא כהיתר גמור בעיניהן וחושבות כי כל אשר אנכי מעמיס עליהן הוא רק חומרא יתירה ודרך חסידות ולא ידעו כי כך שורת הדין מחייבת עלי לבי דוי כי אם נתיר להן ביום שמיני יתירו לעצמן גם ביום שביעי והנסיון הוכיח אשר כמה פעמים דרשתי ברבים בחומר האיסור שמצד הדין וכל עוד שתמצאו פתח פתוח טובלות כדרכן ולא ישמעו לקול מלחשים:

על כן להשקיט המהומה הבטחתי להם לשאול מגדולי דורינו יצ"ו ומכללם כתה"ר יחי' ואם ימצאו פתח להתיר להן לטבול ביום השמיני אבטל דעתי ועל פיהם יקום דבר וידעתי כי אין הדבר סובל אריכות בעיקר הדין כי קמחא טחינה בס' הפוסקים אשר מימיהן אנו שותים ובאורם נלך אך בזאת עצה ותושיה איך להתנהג בנדון כזה צריכים אנו למודעי כי אני פוסח על שתי סעיפים פעם נוטה דעתי כי אצא ידי חובתי במה שאדרוש ואתקן להם לנשים האנוסות באונסים הנ"ל שלא תטבלו כי אם ביום השמיני ופעם לבי מפקפק כי יצמח תקלה כנז"ל ואין לי בעיר הזאת עמית בתורה להתייעץ אתו פה אל פה ולהוציא פשר דבר על כן אמרתי שאל אביך ויגדך מזקנים אתבונן תודה לאל יתברך כי לא אלמן ישראל יש לנו אב זקן שקנה כמה עמו עז ותושיה ינחנו בדרך אמת הטוב והישר בעיני אלהים ואדם ובאתי במגלת ס' כתוב לפני הדרת גאונו שיחל"א ותשובתו אוחיל ואצפה ועמו הסליחה רבה. דברי פי חה"מ ה"י:

זאת היא הצעת השאלה והתשובה אשר בספר אור לי הנז"ל:

שאלה בעיר אחת שכרו להם ת"ח אחד והיה להם למ"ץ ועבדום להורות להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון בענייני איסור והיתר וחקר ודרש בענין טבילת נשים וראה שערוריה כי יש נשים שמזלזלות לטבול ביום ז' בעוד היום בין בחול בין בשבת ובעיר ההיא אין שום צד אונס להתיר להן לטבול ביום אפילו בשמיני כמשפט כתוב בש"ע ובפוסקים ז"ל וכ"ש ביום ז' כלל כלל לא ולכן דרש ברבים להזהיר ע"ז שלא תטבולנה כ"א אחר צה"כ בליל ח' וגם ציוה להמטבלת שלא תוכל לפתוח המקוה ולהטביל קודם צה"כ ואיים וגיזם עליה להעבירה כדין טבח שיצא טרפה וכו' וכמה פעמים היו אזהרות אלו ולא הועיל ולכן הת"ח המ"ץ הנ"ז בעצת ראשי ושרי העיר ראה והתקין שיהיה מפתח המקוה בידו והוא ישלח בזמן הראוי כן יהיה תמיד כי בלא זה אי אפשר לסמוך ע"ד נשים כי נחשדו בזה וראשי העיר הטיבו אשר דברו להמ"ץ כל אשר בכחך עשה לשמור ולעשות כדת של תורה. ובכן נעשתה תקנה זו והמפתח נמסר ביד המ"ץ ודרש אחרי כן ברבים לפרסם התקנה ולהודיע כי זה מכשול עון לטבול ביום אפילו בשמיני בהיות כי אין שום אונס בפרט כי המרחץ ומקוה הוא של הכוללות ואין לזרים יד באמצע כלל ושכור הוא ביד נכרי עת לשמור ולעשות בענייני המקוה כדת של תורה וקצת מהיחידים שואלים הלכו בו מדוע א"כ בירושלים עיה"ק ואיסטאנבול וכיוצא עיירות גדולות טובלות ביום. והשיב להם שטובלות ביום ח' ע"ץ האונס מפני אנסים ולסטים וחשש סכנה לעבור בים דרך בלילה ממחוז למחוז כי בכל המחוזות לא ימצא מקוה משא"כ בעיר זאת כי אין שום אונס כנזכר ונתקררה דעתם. ואחר קצת ימים ויהי העם כמתאוננים כי הוא דבר שאין הצבור יכולים לעמוד בו ויש להם אונס עפ"י טענות שסידרו ואלו הן:

א) בנות ישראל צנועות הן והני נשי דצניעי ומעלי נסתרה דרכן שלא לפרסם ליל טבילתן ואם תהיה חזרתן מהטבילה בלילה לא יבצר שירגישו בה השכנים וגם כי בביתן ימצאו דיורים אחרים חוץ מבני הבית ובנים גדולים וחתנים מן המנין וירגישו בדבר ומתביישות מזה לכן שאלה אשה לטבול מבעוד יום ולחזור קודם הלילה לביתה על מקומה תבא בשלום מבלתי שיתפרסם הדבר. ב) לפי שלא הורגלו להיות בלילה באתרא דשכיחי מזיקין ובהמ"ר מעותד לכך שמא מחמת מורא ופחד שיכנס בלבן שכיח הזיקא כי הדמיון פועל ויש אומרים דכבר היה מעשה באלו הימים בשלוש נשים שבחזרתן מהמקוה נפלו על ערש דוי מחמת שנתפחדו בבהמ"ר כי נדמה להן שראו שדין ולילין. ג) רבות בנות אשר ביתן רחוק מבית המקוה ואם יצטרכו לשוב בלילה מתפחדות לשוב יחידות. ובימות הגשמים וחיסור הלבנה איך יוכלו למשש באפילה הרכה והענוגה אשר לא ניסתה כף רגלה ע"ג טיט ורפש. ד) הני נשי רובן ככולן שכיחי גבייהו הילדים רכים בנים ובנות הצריכים לאמם ולא יוכלו לשבת בלתי אם נועדו עם אמן והבנות קטנות יוצאות אחר אמותיהן והולכות עמהן לבהמ"ר וכן בחזרה אד הבנים אשר כל היום בבית הספר וסמוך למנחה חוזרים לבתיהם אלה הצאן מה יעשו אם לא תמצא אמם בבית ומי ישגיח עליהם עד בואן מבהמ"ר ועל הרוב אין להם שכנות שתוכל לצוות עליהם. ה) שיבואו לידי חילול שבת בהגיע תור וזמן טבילתן בליל שבת כי אין מי שידליק להן נר של ש"ק ומי שיטמין מבע"י וכבואו האיש לביתו ויהי חשך אפילה מרתח קא רתח וחמתו בערה בו מדוע איחרו פעמי מרגלותיה, ובראות כי לא היה אור במושבותם ידליקו הם עצמם אחר שהתפללו ערבית בבהכ"נ בבה"ש כי אינם בני תורה והמחמירים ידליקו ע"י נכרי וכשיסבו על שלחן אחד לקרא לשבת עונג ואיך יטעם לאכול פשט העני את ידו והנה ידו מצוננת כשלג מחמת קרירות המאכל איכו השתא מצאה קפידתו מקום לנוח בשתים עלתה לו יצא הקצף מלפניו שפך חמתו באשתו אמרו. ועיקר הנר משום שלום הבית איש ואשה שזכו ואיככה נוכל וראינו במקום גילה שם תהיה רעדה במקום אשרי העם איכה יועם לא זו א"ז כי בלי ספק הן באות לידי חילול שבת ע"י סחיטת שער ואלונטית וקצתן בטלטול והוצאה חוץ למקום המתוקן כי ביתן רחוק מבית המקוה ואי אפשר לתקן ע"י עירוב ובע"כ יוליכו חליפות שמלותיהן בידם ולא יועיל בכל זה אזהרה כי אזהרתן זוהי מדתן שלא לשמוע בקול מורים בדבר שבידם וכבר מעידים שהיה מעשה מן התקנה ואילך שנכשלו קצתן בכל הנז"ל מחילול שבת וקטטה ומריבה אשר נתהווה בביתה ויש אומרים על קצת נשים שאומרות שלהן נבחר מות ולא יטבלו בלילה כלל רק יטילו על ראשן וגופן מי המרים ויעלה להם במקום מקוה והקולר תלוי על ראשי ומנהיגי העיר. ויש לחוש פן יקרה בדורנו כאשר קרה בזמן גדול אדוננו הרמב"ם ככתוב בשו"ת פאר הדור סי' קנ"ב ויש מהם אומרות שלעולם לא תטבולנה בלילה ויצוו לבעליהן היות פרוש מרובה אל תגשו אל אשה כי לא טהרה ממקור דמיה על כל אלה מבקשים בני העיר למצוא להם תרופה מן התורה לטבול ביום ז' הן עוד היום בכדי שלו תבאנה בנות ישראל לביתן קודם הלילה או לתקן להן שלא תטבול שום אשה ביום שביעי כ"א ביום שמיני בעוד היום כנז"ל:

ואני עני שמעתי את צעקת בנות ישראל ואמרתי אשימה עיני בדברי הפוסקים אשר מימיהן אנו שותים אולי אוכל למצוא להן רפואות תעלה עפ"י הטענות הנ"ל ויגעתי ולא מצאתי שום צד היתר ליום ז' כלל ואף ליום ח' לבי נוקפי להתיר כמו שאבאר בס"ד ואתחנן אל ה' ויאר לי שלא אכשל בדבר הלכה אמן:

ואומר הנה אף אם נחשיב כל הטענות הנז"ל לאונס הדבר פשוט שאין להתיר ביום ז' בעוד היום והרי שלחן הלכה פסוקה בסי' קצ"ז שאין להתיר ביום שביעי מבע"י אפילו ע"י אונס והיינו אפילו אם לא תבא לביתה אלא שתשב בשכונה הקרובה אצלה עד הלילה כמבואר בס' מלבושי טהרה בבאר מים חיים אות ט"ז ויעויין בשו"ת צמח צדק סי' ס"ו דמתבאר יפה דאין טענה זו מועילה להתיר לטבול ביום ז' בעוד היום גדול וכבר בתשובה חוט השני סימן נ"ו צווח ככרוכיא לבטל מה שנהגו ביום ז' אפילו שהוא על ידי אונס דלכתחילה אין להתיר אפילו ע"י אונס כלל והרב ב"ח שהמציא קולא לטבול ביום ז' על ידי אונס היינו באונס שהוא בלילה וגם ביום ח' וליתיה לההוא אונס ביום ז' וכבר כתב בתשובה חוט השני הנ"ל שאי אפשר להיות תמיד מורגל במקרה זה כי בגלל הדבר הזה יורה המורה להקל לכל נשים לטבול ביום ז' ומכ"ש אם אין אונס מעכב ביום ח' דודאי אין להקל להקדים ביום ז' והמורה להקל בזה טועה בדבר משנה הוא ולא משכחת להתיר לטבול ביום רק ביום ח' ומחמת אונס שאי אפשר לטבול בלילה וגם יסתירו טבילתן עד הלילה ובמקום שנוהגות לטבול ביום ז' משום אונס ראוי לבטל המנהג ואין לחוש ללעז הראשונות וכו' יע"ש ובנדו"ד הרי אין שום אונס ביום ח' וא"כ אי אפשר להתיר להן ביום ז' כלל ואף היכא דאיכא אונס בליל ח' ויום ח' דהמציא הרב"ח קולא לטבול ביום ז' הרי כתב בשו"ת חתם סופר סי' ר"ב דנראה דלא אמרה אלא במקרה הנ"ל ולהתיר פעם אחת כן אבל להתיר להן תמיד לטבול לכתחלה ביום ז' תשתכח תורת טבילה בלילה ואין לך סרך בתה גדול מזה עי"ש ומה גם דבנדו"ד לא תוכלו להמתין מלבא לביתן עד שחשיכה וגם שבודאי הגמור לא יסתירו טבילתן מבעליהן עד הלילה כי כבר הורגלו ליקח מעות לבית המרחץ מבעליהן טרם לכתן ולא תשנו מנהגן שלא להודיעו ואעיקרא ע"ד הרב"ח הנ"ל כתב בספר כרם שלמה סי' קצ"ז בשם ס' ת"מ שדין זה צריך עיון מאחר שהאחרונים השמיטוהו יע"ש:

הן אמת דבחכמת אדם כלל קי"ח אות ה' מביא בשם ס"ט שכתב בשם הגאון עבודת הגרשוני דאי איכא אונס בלילה אע"ג דיכולה לטבול ביום ח' מ"מ הרי מבטל עונה אחת ולכן אם הורה המורה שתטבול בז' סמוך לחשיכה אין מזחיחין אותו וכתב דכן הדין אם מתביישת שלא ירגישו בה בני אדם יעי"ש ומזה נראה לכאורה להקל עפ"י הטענה הראשונה שהן צנועות וכו'. מ"מ מלבד דנראה מדבריו דאין ראוי להורות כן אלא דאם הורה המורה קאמר דאין מזחיחין אותו ואין ה"נ דהבא לימלך אומרים לו שלא להורות להקל לטבול ביום שביעי כלל והרב מסגרת השלחן דקנ"ד ע"ג כתב לא מלאני לבי להקל וחוששני מחטאת וכו' דאיסור גמור הוא וציין שו"ת זרע אמת ח"ג סי' קי"ז דאסר ביום ז' עי"ש. ועוד דלא נאמרו דברים הללו אלא לטבול סמוך לחשיכה ותבא בלילה לביתה שהרי כל דברי עה"ג בזה הם על סמך ס' ר"ת שהביאו התוס' נדה ס"ז ע"ב והרא"ש סוף נדה וטי"ד סי' קצ"ז דא"צ להחמיר לטבול בלילה רק שתטבול סמוך לחשיכה ולא תבא לביתה עד הלילה והכריח דר"ת מודה דביום ז' אין להתיר לטבול סמוך לחשיכה ולחזור בלילה אלא צריך לטבול בליל ח' ממש ולא נחלקו רשב"ם ור"ת אלא לטבול ביום ח' סמוך לחשיכה וכתב דטעמו של ר"ת דמודה בשביעי שאין לטבול סמוך לחשיכה היינו משום דחייש לסרך בתה וכו' ולכן דן את הדין אליבא דר"ת דהיכא דאיכא אונס יכולה לטבול ביום ח' סמוך לחשיכה ולחזור בלילה דלא חיישינן בכה"ג לסרך בתה כי היכי דלא חיישינן לה בטובלת בעצם היום יע"ש (ודרך אגב אודיע כי ראיתי בשו"ת עה"ג שם דהכריח מתוס' נדה ס"ז ע"ב דר"ת מיקל אפילו ביום ז' שלא להמתין עד הלילה רק לטבול סמוך לחשיכה ולשוב לביתה ושוב הביא דברי ריב"ה סי' קצ"ז דמשמע דס"ל דר"ת לא היקל אלא בח' ושכ"כ רי"ו בהדיא ומוהרש"ל ומהרר"א שטיין בביאוריהם לסמ"ג יע"ש ובתשובת הגאון ח"צ סי"א כתב דאף דמשמע מדברי הטור לחלק בין ח' לז' אין האמת כן אלא כדמוכח מהתוס' הנ"ל דאף בשביעי מיקל ר"ת ושלא כרי"ו ומוהרש"ל ומוהרא"ש הנ"ל יע"ש וכ"ז נראה דנעלם מעיני הרב תפארת אדם בתשובה חי"ד סי' נ"ב שכתב בד"ה והנה וכו' והדבר מבואר דלא אמרה ר"ת אלא בח' ולא בז' וכתב שכן מבואר בטיו"ד סי' קצ"ז עי"ש ועמו הסליחה רבה דמדברי הטור אין הכרח די"ל כמ"ש בשו"ת ח"ץ וז"ל ויותר היה לו להביא מרי"ו שכ"כ בהדייא ומוהרש"ל ומהרר"ש שהבינו כן בדברי הטור כנז"ל) וכיון שכן אין לנו היתר אלא באופן שאם לא תטבול בלילה עכ"פ ביאתה לביתה יהיה בלילה ולא תתבייש מהדיורים משא"כ בנדו"ד דאם באנו לחוש לבושתה צריכה לבא לביתה קודם הלילה כי בתחילת הלילה כבר נמצאים כל בני הבית בבית ומה הועילו בתקנתן וכיון שצריכות לטבול בעוד היום ולחזור קודם הלילה בכה"ג אין לי מי שיתירנו וכן בתשו' צ"ח סי' י"א דאוסר לטבול בחמין בליל שבת בדוחק התיר לטבול בין השמשות משום דלא גזרו בו שבות וסמך על ר"ת דמתיר לטבול סמוך לחשיכה והטיל תנאי שלא תבא לביתה עד הלילה וכן בתשו' חינוך בית יהודה סי' פ"ב כתב לבטל המנהג לטבול בע"ש מבע"י אחר ברכו ושלא תטבול עד חשיכה ומ"ש בשם הרב השואל עפ"י דברי הרב"ח אי נמי משום פחד בניינים וכו' ל"ז להבין דהא הרב"ח מיירי בפירוש דברי ריב"ה דהם בטובלת בח' ולא בז' ואילו בנדון שלו מסתמא טובלת בז' דאם ליל שבת אחר שמיני היה להן לטבול בליל ו' דאטו בשופטני עסקינן וא"כ אין להתיר מחשש בנינים אלא מה שהמציא הרב"ח דהיינו אם אי אפשר לטבול בח' ביום וכו' ובתשובת חוט השני סי' פ"ב טרח למצוא טעם וסמך למנהג לטבול בע"ש בעוד היום וסיים דבמקום שאין מנהג הס כי לא להזכיר וכו' ואף במקום שנהגו לא נהגו כן אלא בע"ש ולא בחול דבכה"ג ליכא סרך בתה כיעי"ש אבל שיהיה כן בחול ובשבת אין שום מנהג ואף במקום שנהגו כן בע"ש היינו ע"י שמסתירות עצמן מבעליהן עד הלילה והוי דומייא דכלות הטובלות ביום משום שאין באות אצל החתן עד הלילה יע"ש משא"כ בנדו"ד:

ומה שטוענים מפחד בלילות באתרא דשכיחי וכו' מלבד די"ל דאף אם נחשוב זה לאונס הרי באונס אין שום צד להתיר ביום שביעי ככל האמור למעלה עוד י"ל דשומר מצוה לא ידע דבר רע וכ"כ הגאון ח"ץ שם דאין לחוש משום האסטנסיות דאין יכולות לטבול במים צוננים וכו' והתם הוא ברי הזיקא כמעט לפי האדם והזמן ואפי"ה אמר רב דסמכינן אשומר מצוה וכו' כ"ש בנדו"ד ובפרט שהוא בתחילת הלילה ואיכא ב' או ג' נשי והמטבלת לעולם עומדת עמהן ואין כאן אלא דמיון בעלמא אמרינן להו איבעי לכו ליתובי דעתייכו ולסמוך אשומר מצוה וכו' והרי מור"ם בא"ח סי' א' כתב דמיד כשניעור משינתו יקום לעבודת בוראו וכתב הרמג"א דמיד לאו דוקא כדאיתא בגטין ד"ע ונחלק עליו הרב אדני פז ואמר דאע"ג דאמור רבנן דהעושה כן קרוב למיתה וכו' ה"ד כשעושה כן לדבר הרשות אבל אם עושה לעבודת ה' שומר מצוה לא ידע ד"ר הרי שאפילו בדבר אשר כמעט סכנה דומה נפשו סמכינן אשומר מצוה וכו' ואף להרב מג"א ודעימיה י"ל דה"ד בכגון ההוא דאמרו בש"ס דקרוב למיתה וכו' בנדו"ד נראה דלכ"ע סמכינן אשומר מצוה וכו' ויעויין לגאון עוזינו מופה"ד הרב פתח הדביר נר"ו בסי' צ' אות ד' אשר עמד בפר"ש עלי באר דוכתי טובא בש"ס ופוסקים דמיחזו כסתרי אהדדי בענין זה דזמנין דמשכחת אמור רבנן למיסמך אהא דשומר מצוה וזמנין דלא סמכי אהא ואמר רב הנאה סוברת לחלק יצא בין קרוב לסכנה להיכא דאינו אלא חשש בעלמא. ועוד אך בחלקות ישית באנפי אחריני ולפיהן ישיב בנדו"ד והאדם יראה לעינים דעפ"י דבריו יש לנו לומר בנדו"ד שומר מצוה לא ידע דבר רע כיע"ש:

ואשר חוששים לחילול שבת בסחיטת שער ואלונטית הנה על סחיטת שער ידוע דיש מבוכה במ"ש בש"ס שבת דף קכ"ח אין סחיטה בשער אם ה"ד לענין חיובא הא איסורא דרבנן מיהא איכא או אין בו אפילו איסור דרבנן יעויין בדברי מרן הב"י ביו"ד סי' קצ"ט ד"ה כתב הכלבו וכו' ובא"ח סי' ש"ל ושו"ת דברי יוסף סי' ס"ד ובקונטרס הכללים כתבתי במערכת האל"ף דהרשב"א בחי' לשבת שם ס"ל דליכא אפילו איסור דרבנן וציינתי שם לעיין בספר גזע ישי אות נ"ו וכעת אין מצוים אצלי ולכל הדברות הא ודאי אין לנו להתחכם על רבותינו הראשונים ז"ל שהם התירו לטבול בליל שבת בצונן לדברי הכל וכי פליגי בחמין הוא ואין גם אחד העלה על דל שפתיו למנוע נשים מלטבול בשבת מפני חשש זה ואנן מה נענה אבתרייהו ויעויין בסי' שכ"ו במג"א סק"ח ובמפרשים לשם וברכ"י ומחב"ר וקו"א שם וכן לענין חשש סחיטת האלונטית לא אסרו מחשש זה מלטבול ויעויין בטור סוס"י ש"א וש"ע שם סמ"ח והדברים עתיקים:

ועוד דאם באנו לחוש חששות הנז"ל אינו בדין לבטל תקנת חכמים מפני זה ולהתיר לטבול ביום רק שהיינו צריכים לתקן שמי שחל טבילתה בליל שבת תדחה לאחר השבת ע"ד שכתב הכלבו שהביא מרן הב"י בסי' קצ"ט הנז"ל כיע"ש ברם קושטא דמילתא דלא חשחין אנחנא לכל החששות הנ"ל אשר לא שיערום אבותינו הקדושים ז"ל ובתשובת צמח צדק הנ"ל מביא בשם הרב ב"ש שנשאל ע"ז שנוהגות נשים לטבול בע"ש בעוד היום גדול שלא לחלל את השבת ושהשיב דשלא כדין הוא ואיסור גמור וכו' יע"ש ובשיורי ברכה סי' קצ"ז בשם שו"ת מוהרש"א בסי' קצ"ט:

ועל אשר טוענים על הדלקת הנרות כבר מבואר בבאה"ט א"ח סי' רס"ג ג' תקנות לזה והנכון שבכולן שבעלה ידליק את הנר כמ"ש בכרם שלמה סי' קצ"ז וגם הטמנת החמין יהיה על ידו ושלום יהיה באהליהם ולכן נראה פשוט דאין להתיר לטבול בשביעי לא בחול ולא בשבת כלל כלל לא:

פש גבן למען דעת האם נוכל להקל ולתקן לטבול ביום שמיני מבע"י או לא ולכאורה נראה דשפיר דמי ודבר זה אנו למדין מדברי הרב חכמת אדם הנ"ל שכתב בשם הרב ס"ט דאם מתביישת שלא ירגישו בה בני אדם והורה המורה להקל בשביעי סמוך לחשיכה אין מזחיחין אותו ואף דמשמע דלא אמרו להקל בזה אלא באם תבא לביתה משתחשך מ"מ אפ"ל דה"ד כשטובלת ביום שביעי אז הוא דצריך תנאים הנ"ל משא"כ כשטובלת בח' אפ"ל דיכולות לטבול בעוד היום גדול בשופי דהא מתשו' עה"ג למדנו דלטבול בעוד היום גדול בח' ולטבול בז' סמוך לחשיכה ותבא משתחשך לביתה דאסור כי הדדי נינהו והיינו משום סרך הבת וא"כ כי היכי דמשום שמתביישת שלא ירגישו בני אדם אנו מתירים בשביעי סמוך לחשיכה הכי נמי נתיר ביום ח' בעוד היום גדול ולא ניחוש לסרך בתה בכה"ג וכ"ש הוא מביום שביעי סמוך לחשיכה וק"ל:

אלא דלפי סיגנון דברי החכמת אדם שהעתקתי למעלה נראה דלא היקל הרב ס"ט להורות כן הלכה למעשה שמפני שמתביישת יכולה לטבול רק שאם הורה המורה שמעי' מדבריו דאין מזחיחין אותו אבל שיש להורות כן לא שמענו ובר מן דין קשה בעיני לתקן כן כי מלבד החשש שלא יטו אזן ויטבלו כפי הרגלן בשביעי מבע"י וזאת אומרת שטובלת בשמיני כי מי יוכל לידע מה שבבית כל אחד והם דברים המסורים ללב וכבר ראינו זילזולן בטבילה ביום וקשה בעיני להאמין שלא נהיה מכשילן לעת"ל לטבול בז' מבע"י ולחזור לביתן בעוד היום גדול מה שלא הותר מהפוסקים ז"ל אף גם זאת דלא נוכל להתיר מפני הטעמים הנ"ל אלא למי ששייכה בהם כגון מי שיש בביתה דיורין ומי שיש לה בנים קטנים וכיוצא אבל מי שאין לה שום צד מהנ"ל בודאי שלא נוכל להתיר להקל על הכלל כולו מפני הנשים שיש להן הטעמים הנ"ל ונצטרך להניח המפתח בידן ולהגיד שזו מותרת וזו אסורה ואין אנו יכולים לסמוך עליהם כי נחשדו לפנינו שאפילו נשים שאין להם שום צד אונס מהנז"ל היו טובלות מבע"י כי כיון שהותרה הרצועה ויהיה המקוה פתוח פרצה קוראה לגנב ובלתי ספק תטבלו כל הנשים אפילו הבלתי אנוסות מבעוד יום וגם שיש לחוש שגם ביום שביעי תהיו טובלות מבע"י ולכן לבי אומר לי שאין להתיר כלל וראשי ושרי העיר הם מחוייבים להחזיק ביד המ"ץ שתמיד יהיה המפתח בידו ולא תבאנה בנות ישראל לידי מכשול והזהיר הרי זה משובח וברכות התורה יחולו על ראשי העיר בכלל כל עדתם ולא ישגיחו על מה שקשה בעיני העם לימים ראשונים כי כך היא המדה כל ההתחלות קשות עד שירגילו בדבר והאל יתברך יטע בלבינו אהבתו ויראתו אמן:

וזאת להודיע כי שאלה הנ"ל וכל הכתוב למעלה שלחתי לג' המה מטיבי רבנן תקיפי דארעא דישראל עיהק"ו ירושת"ו ועיהק"ו חברון תוב"ב ה"ה הרבנים הגדולים, הראשון אדם הרב החסיד כמוהר"א המכונה רבנו עזריאל נר"ו (המחבר ס' הוקר כפי אהרן) ונר המערבי הרב כמוהרדב"ש המחבר ספר היקר שערי החצר נר"ו תרווייהו רבנן קדישי בעיהק"ו ירושת"ו והחוט המשולש חסיד ועניו הרב כמוהר"א מני נר"ו ראש על ארץ חברון תוב"ב וזאת תשובת גדול האחרון נר"ו וז"ל ראשון לציון להתיר הטבילה ביום ז' בעוד היום כבר האחרון חביב ה"ה הרב מסגרת השלחן סי' קצ"ז אחר שהאריך הרחיב בסברת הפוסקים כתב וז"ל אך לפע"ד האמנם האמת אגיד הקושט שנים עשר דאילו בא מעשה לידי לא מלאני לבי להקל כהוראת החכם הנזכר דהורה גבר שתטבול ביום ז' מדרבו החולקים על דין ה"ה שכתב מרן וחוששני מחטאת לפרוץ גדר ממפריצי הפרצה לטבול ביום הז' דאיסור גמור הוא ועיין שו"ת זרע אמת ח"ג סי' קי"ז דאסר איסר עכ"ל ולהיות שרו"מ כת"ר כתב שהיו מקילין לטבול ביום ז' ראוי לקונסם להטובלים ביום שביעי מבע"י למגדר מילתא ועיין שיו"ב ומסגרת השלחן על ס"ה:

אך לטבל ביום ח' מן הראוי לעשות כמ"ש רו"מ אמנם לפקד"ן דבדורות הללו יש להקל לתת להן רשות לטבול סמוך לחשיכה מכח סבות הנז' אבל בלא סיבה אסור והטובלת בלא סיבת אונס נקראת עבריינית שעברה על תקנת חז"ל. ואף אם יש שטובלות מבע"י ביום ח' ראוי להעלים עין ועיין ישמח לב דף ב' סי' ז' ולהזהירן בלשון מתוק ושפתי צדיק ידעון רצון להמתיק להם בטוב טעם ולשון רכה שמן הראוי הוא לטבול בלילה וכל אשה הטובלת בלילה יש לה זכות גדול ויהיו בניה חכמים ושלמים וכעין שמצינו באמו של רי"ש כ"ג ובודאי הני נשי דידן בהאי זכיין שנזהרות בפתחי נדה בפרט בדורות הללו שגילה לנו ר' האר"י שהן מנצוצי דור דעה דור המדבר ובאותו דור נשים לא חטאו בעגל אף שהכריחו אותן בעליהן ולכן ודאי השרש לא יכזב ויזהרו לטבול בלילה כתיקון חז"ל ואף אם ח"ו יהיה לבעליהן תרעומת עליהן ובזה יזכו לאריכות ימים וכו' עכ"ד תנא דבי אליהו עליון למעלה נר"ו:

וזה אשר השיב הרב החסיד הוא אהרן יצ"ו הנה יד שלוחה אלי באגרת חתומה ניתנה ובפתחי ראיתי מראות אלהים האי פס"ד דשדר לן רחימא דנפשי הרואה אומר ברקאי וכו' אותי דרש לחוות דעי במה שנהגו במקומו שהנשים היו טובלות ביום ז' מבעוד יום וכשנתקבל הרב הנז' למ"ץ ביטל מנהג זה להיות היפך הדין כידוע ולא עוד אלא כי גם ביום ח' אסור מבע"י משום סרך בתה ודרש והתקין שלא יהיו טובלות אלא בלילה ועתה קמו מהצבור מעוררים ואומרים שאין יכולים לקבל דב"ז מפני כמה סיבות וכו' (הם הסיבות הנז"ל) ועל אלה עמד וימודד אר"ש ידידנו הרב הפוסק יצ"ו אם יש למצוא צד היתר לטבול מבע"י והנה בהביטי אל כל דברי קודשו מכתב לחזקיהו ראיתיו ידיו רב לו לא הניח פינה וזוית שלא עמד עליה ואייתי בידי' כל דברי רבני האחרונים הם המדברים בענין זה ומדברי כולם למד דאין להתיר בשום אופן ביום ז' לטבול מבע"י ואפי' מתוך אונס אך לטבול ביום ח' מבעוד יום מספק"ל וע"ז רצה לעמוד ע"ד וכתב וז"ל בקיצור פש גבן לבאר האם יתכן לטבול ביום ח' מבע"י וכו' (ככתוב למעלה):

ואני אומר דא"צ ללמוד דב"ז מדיוק דברי חכמי האחרונים ז"ל והלא דבר מוכרח משרש הדין דהנה דעת הסוברים להקל כשמתביישת אם ירגישו בה בני אדם היינו משום דלדעתם אונס חשיב ודמו להנהו עובדי דאיתמרו בש"ס והוזכרו בטוש"ע סי' קצ"ז דאם יראה מחמת צינה או גנבים או שסוגרים שערי העיר דיכולה לטבול בח' מבע"י ואין ספק דבהנהו גווני טובלת מבע"י כדי להנצל מאונס דצינה או גנבים וכן אם סוגרים שערי העיר הלא לא יתכן לבא לביתה וזה הדבר מוכרח מעצמו שהתירו מבע"י בכל אופן שתוכל להנצל מן האונסים ההם אף שתבא לביתה מבע"י וכן מדוייק מדברי הטור שתחילה כתב ואפילו רוצה להמתין עד יום ח' וט' אינה יכולה לטבול ביום משום סרך בתה ור"ת כתב שתוכל לטבול סמוך לחשיכה ותבא לביתה משתחשך ורשב"א כתב שצריכה להמתין עד שתחשך וכו' ואח"כ כתב והיכא דאיכא אונס כגון שיראה לטבול מחמת צינה או גנבי או שסוגרים שערי העיר יכולה לטבול בח' מבע"י ע"כ ריהטא דלישנא מוכיח דדוקא בדליכא אונס הוא דבעינן שתבא לביתה משתחשך לר"ת ולהרשב"א אף הטבילה בעיא משתחשך אבל בדאיכא אונס בכל גוונא שרי ואפילו תבא לביתה מבע"י והן הן דברי הש"ך שהעתיק החכמת אדם והוא בסק"ו הביא שם מחלוקת ר"ת ורשב"א ומסיק דאין למחות בהנוהגים היתר לטבול סמוך לחשיכה ותבא לביתה בלילה ואלו בדין שאח"ז היכא דאיכא אונס דכתב מרן דטובלת ביום לא דבר הש"ך מאומה סתמו כפירושו דגם תבא לביתה מבעוד יום:

אלא שדברי החכמת אדם נותנים מקום לטעות שדין זה של הש"ך היה לו לכותבו תכף אחר ס"א ולא להפסיק באמצע בדין היכא דאיכא אונס וכו' דמשמע דמ"ש בסיפא שתבא לביתה משתחשך אתרווייהו קאי אבל אין ס' דמ"ש בסיפא ואף אם תרצה לטבול בז' וכו' וחוזר ארישא אמ"ש בס"א בדליכא אונס דאסורה לטבול ביום אבל בדאיכא אונס בודאי מותרת לבא לביתה מבע"י כנלע"ד בכונתו ולענין דינא נלע"ד הקצרה דשפיר דמי לטבול ביום ח' מבע"י ולבא לביתה אך בתנאי שיהא צד אונס בדבר והנה פה עיהק"ו ירושת"ו מזמן הראשונים ז"ל דור אחר דור הכי נהוג לטבול ביום ח' דוקא ומבע"י ולחזור לביתה ואין פוצה פה ואמנם לא אכחד כי שומה היתה בלבי עד"ז דאיברא דבזמן הראשונים כך היו נוהגים לפי שהבתי מרחצאות רחוקים משכנות היהודים ורשעת האנסים היתה תקיפה והיה באמת אונס בדבר וע"כ הנהיגו לטבול מבע"י אכן עתה בזה"ז כי תלי"ת יש שופטים בארץ והמלך שופט בצדק ואין שום פחד מלילך בלילה כמעט לא נשאר אונס והיה בדעתי כי מן הראוי לבטל דבר זה ולהחזיר העטרה ליושנה לדין התלמוד כי אף בשמיני צריכה לטבול משתחשך משום סרך בתה והיה הדבר קשה בעיני לחדש דבר מעתה אחר שנשתרבב המנהג קשה לשמוע דבר חדש והנה בעתה מגלגלין זכות על ידי זכאי כי מידי עוברי בדברי מעכ"ת יצ"ו מצאתי דבר שנתיישבה דעתי בו והוא שחיפשתי אחר מה שציין החכ"א בדין זה שמתייבשת וכו' וציין ס"ט בשם רמ"א ובקשתי בתשובות רמ"א וציין בתשו' רש"ל סי' ו' ושם ראיתי דברים נכוחים אשר מתוכם יש טעם נכון למנהגינו:

והוא שנשאל על התקנה שהתקין הגאון מוהר"י מינץ ואבותיו ליכנס הנשים לבהמ"ר ולעשות החפיפה בלילה ולטבול מפני שבהמ"ר היה בחצר בהכ"נ ומרגישים כל ההמון בכניסתם למרחץ לטבול והצנועות מתביישות גם מדת חסידות להן להסתיר הטבילה כאשר ייסד המקובל הגדול בעל הרוקח וראייתו מדאמרינן פרק כיצד מעברין על בנות יושבי צריפין ארור שוכב עם בהמה מפני שמרגישין בטבילה ואף שרש"י פירש מפני שיש רשע שרודף אחריהן ומתייחד עמהן אכן יש כמה פנים לתורה ויש לפרש נמי משום צניעות שלא יזונו עיני העם בהם ואיכא חשש הרהור וקצת נשים צנועות מרוב הבושה כבשו זמן טבילתן מבעליהן וכו' וע"כ התקינו שתהיה הטבלה בלילה וע"ז עמד מוהרמ"ז ודרש ברבים שעבירה היא לעשות החפיפה בלילה והוסיף בחמתו לומר שהטבילה אינה עולה להן והבנים אינם כשרים וכו' וע"ז השיב הגאון רש"ל ז"ל והביא סוגיית הש"ס הלכתא חופפת ביום וטובלת בלילה והפירושים שנאמרו עליה ולרש"י צריכה החפיפה להיות ביום דוקא וכדברי מוהרר"ז הנ"ז. אך הוא ז"ל הכריח דפי' הסוגייא הוא כפי' השאלתות דאדרבא החפיפה יותר טוב בלילה ושלא כפירש"י וכ' בתוך התשובה וז"ל עד הנה כתבתי כפי שורת הדין ופסק ההלכה ועתה אכנס לפנים משורת ההלכה ואומר שאף אם יבא מוהרר"ז לסתור כל מה שכתבתי ויאמר דהלכה כרש"י ואסור לחוף בלילה מ"מ אין לו זכות וטענה לחלוק על הגדולים מאחר דבדיעבד שרי אפילו בלא אונס כמ"ש התוס' אלמא דאין איסור בדבר אלא שטוב יותר לכתחלה א"כ פשיטא היכא דאיכא חשש איסור שלא ירגישו האנשים בטבילה שהוא איסור מבורר כדכתיבנא גם לפעמים הצנועות באות לידי ביטול טבילה בזמנה ועונתה מצוה פשיטא דיש להן לעשות החפיפה בלילה ואף אם יאמר מוהרר"ז שמה שנהגו הנשים ליכנס מבע"י הוא משום דתפסו סברת רש"י וכיון שקבילו עלייהו הכי אסור לסתור מנהגן וע"ז חשש מוהרר"ז אפי"ה נראה פשוט מאחר שתקנתן קלקלתן שיבואו לידי איסור המבואר בתלמוד שקורא עליהן ארור שוכב עם בהמה פשיטא ופשיטא דיש לדחות מנהג איסור קלילא מפני איסור החמור ואין זה ביטול מנהג והיתר איסור אלא אדרבא תיקון וגדר הוא שלא יבטלו בענין שירגישו האנשים בטבילה וכו' עכ"ד:

הנה למדנו מדברי הרב ז"ל דענין הבושה וצניעות הנשים הוא עמוד חזק להשען עליו ולהתיר מה שמותר בדיעבד ודכוותא נימא אנן דכיון דאם טבלה ביום ח' בדיעבד מותרת כמ"ש בש"ע ואין חולק בזה א"כ יותר טוב שתטבולנה ותבואו לביתן מבע"י כדי שלא יתפרסם טבילתן כי הוא עון פלילי לפי דבריהם ז"ל ממה שתטבול בלילה או תבא לביתה בלילה שאז בודאי יתפרסם ע"י הבנים והשכנות ובפרט פה עיהק"ו ירושת"ו שמרוב העניות ודוחק הבתים אין אדם דר יחידי בחצר אחד אלא עם כמה שכנות ואם תבא האשה בלילה בודאי יתפרסם ע"כ הנח להם לישראל בני נביאים הם ומנהגם יפה לטבול ביום ח' מבע"י ולבוא לבית מבעוד יום ואמינא אפריון נמטייה למני"ר יצ"ו אשר הערני בזה למצוא מרגוע וטעם נכון ליישב מנהגינו:

ומעתה לשאלת מעכ"ת יצ"ו נלע"ד שיתקן להם בזה האופן שכל אשה שאין לה צד בושת כגון שדרה בחצר לבדה ואין לה בנים גדולים וחתנים תדחוק עצמה לקיים מצות חז"ל ותקנתם לטבול בלילה ותוכל לטבול בליל ח' לצאת י"ח רבים מהראשונים ז"ל הסוברים דגם בזה"ז טבילה בזמנה מצוה ואמנם הנשים אשר נשא לבן אותן ויש להן טעם בושה משכנים או בנים וכיוצא הנה ודאי ביום ז' חלילה חלילה להתיר כי הוא עון פלילי והעושה כן גורמת רעה גדולה לה ולבעלה ובניה רח"ל אך ביום ח' יש להתיר לטבול מבע"י ולחזור לביתה מבעוד יום אם יש לה אונס מחמת בושה מהשכנים או בנים כאמור עכ"ד הרב החסיד עליון למעלה נר"ו:

ולפי ענ"ד יש לפקפק בד"ק דלפי מה שלמד מדברי רש"ל דכיון דבדיעבד עלתה לה טבילה שרינן לה אף לכתחילה משום אונס דבושה וצניעות א"כ היה לו לומר דגם בשביעי יכולה לטבול מבעוד יום מה"ט גופיה דהא הלכה פסוקה בסוף סי' קצ"ז דאם טבלה גם בשביעי עלתה לה טבילתה ונימא דמשום אונס בושה יכולה לטבול לכתחילה ואמאי כתב הרב נר"ו דביום ז' חלילה חלילה להתיר ועוד קשה דאעיקרא דמילתא לדידי חזי לי דע"כ לא כתב הגאון רש"ל ז"ל אלא לענין חפיפה ביום או בלילה דמלבד דאיכא דעות הפוסקים דטפי עדיף בלילה ושלא כדעת רש"י אף גם זאת משמע ליה מדלא הוזכר בש"ס או בפוסקים דאיכא איסורא והתירו בדיעבד אפילו בלא אונס מזה מוכח דליכא איסורא אלא דטוב יותר ביום וכיון דליכא אלא איסירא קלילא בעלמא אמטו"ל אמרי' שפיר דטפי עדיף למדחי האי מקמי אידך משמע ליה דאיסורו מבואר בתלמוד משא"כ בהך דטבילה ביום דמשום גזרה דסרך בתה נגעו בה וכיון דאמרו בהדייא בש"ס דהוא משום גזרה א"כ ודאי מסתמא איכא איסורא ככל שאר גזרות דרבנן דאיכא איסורא לעובר על דבריהם ז"ל והא פשיטא דחשיב איסור חמור טפי מאיסור דהרגשת הטבילה דאינו רק משום צניעות וכ"ש דלפירש"י בעירובין דנ"ה ע"ב ליכא שום איסור ואפילו מדרכי צניעות אלא היכא דאיכא למיחש שירדפו הנואפים וכמ"ש מוהרש"ל עצמו כנז"ל א"כ כיון דבטבילה ביום ח' איכא איסור ברור מגזרת חז"ל משום סרך בתה הגם דבדיעבד נקיטינן דעלתה לה טבילה מ"מ מאן לימא לן דשרינן לכתחילה משום צניעות דהרגשת הטבילה ותשו' רש"ל אינו מצוי אצלי לחזות בנועם שיח שפתי צדיק ז"ל דלכאורה ק"ל מאי דקרי ליה איסור מבואר בתלמוד שקורא עליהן ארור שוכב וכו' דהלא לפירש"י ז"ל מלבד דאינו מבואר בתלמוד כלל אלא אף רמז בעלמא ליכא וכמ"ש הגאון עצמו בתחילת דבריו אלא שכתב אח"כ דיש כמה פנים לתורה ונהי דנוכל להעמיס כפי סברת רבינו הרוקח ז"ל מ"מ לא יתכן לומר דאיסורו מבואר בתלמוד וצ"ע:

וזאת תשובת המאור הגדול נר המערבי הרב כמוהרדב"ש נר"ו מגן דוד יהיה בעזרו ראיתי את קול הכתוב אודות הני נשי שרוצות לפרוק עול גזירת רבותינו הקדושים בטענות בלות ומטולאות א' וכו' ב' וכו' ג' וכו' ד' וכו' ה' וכו' וע"כ אלין דהוו מבקשים למצוא להן היתר לטבול ביום ז' בעוד היום גדול או לתקן שלא תטבול שום אשה ביום ז' כ"א ביום שמיני הן עוד היום גדול וכו' זהו תורף טענותיהן ומני"ר ברוח מבינתו לא הניח פינה וזוית לסתור כל אלה הטענות אחת לאחת כמ"ש בד"ק:

ואנא דאמרי יתיישר חיליה ויתתקף אורייתיה תורת אמת הייתה בפיהו וחס וחלילה והס מלהזכיר להתיר הטבילה ביום ז' בשום צד ואופן שבעולם כאשר מפורש בדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים צא ולמד כמה התמרמר אותו צדיק בספר צמח צדק סי' ס"ו בהתנצלות גמורה ובהכחשה והזמה ונזיפה לאותן שאמרו עליו כי הורה לטבול ביום ז' בעוד היום גדול כי שקר ענו בו וחלילה לו להקל בזה שאסרו חז"ל לטבול ביום ז' ובקושי התירו לטבול ביום ז' ובקושי התירו לטבול ביום במקום חשש סכנה ודוקא ביום ח' יעש"ב ד"ק ואף אם היו כל הטענות אונס גמור לא שרינן אלא בח' דוקא וכ"ש דלא מקרו אונס כלל דכמו שרוב ערי ישראל למקומותם למושבותם בליל ח' ואין זכרון לכל אלה הטענות הרעועות אם לראשונה שהן נזהרות אף שבאות בלילה עושין תחבולות ותצדקי שלא ירגישו בהן והבא ליטהר מסייעין אותו כמו שאנו רואים בחוש הראות וכ"ש טענה השניה שבהמ"ר אתרא דשכיחי מזיקין וכו' שהיא הבל הבלים ואין זה כי אם רוע לב והסתת היצה"ר כדרכו וכמידתו וכן הוא אומר אמר עצל שחל בדרך ארי בין הרחובות ותלי"ת עינינו רואות שטובלות אחר צאת הככבים ואין שטן ואין פגע רע וגם על הטענה שמי ישגיח על הבנים וכו' א"צ לבאר סתירתה ואין קץ לדברי רוח וגם על מה שרוצים להתחסד ע"ד רבותינו הקדושים שהתירו טבילה בשבת וכו' א"צ לדבר שע"ז פי' מאמר חז"ל שוחט משום מאי מחייב משום צובע עיין שמחת הרגל) וכתיב מה לך לספר חקי וכמו שעושים רוב העולם תהיה גם העיר הזאת וא"כ אין אלו הטענות שום אונס כלל וכ"ש שבעיר הזאת עצמה יש טובלות בליל ח' כמ"ש בד"ק כי יש מקצת נשים מזלזלות וכו' והרי כתב הרב חמודי דניאל ה"ד פתחי תשובה יו"ד סי' קצ"ז אמ"ש מר"ן בס"ד דהיכא דאיכא אונס וכו' דלא מהני אונס אלא אם האונס לכל הנשים שבעיר יעי"ש וא"כ אין להתיר להן הטבילה אפילו ביום ח' כלל וכלל ואין להביא ראיה להתיר ביום ח' מדברי הגאון סדרי טהרה שם סקי"ד שכתב וז"ל דמבואר בתשו' רמ"א סי' כ"א דאם אינה יכולה להצניע טבילתה ושיהיה אושא מילתא מקרי ג"כ אונס ומותרת לטבול ביום ח' ותסתיר טבילתה עד הלילה וא"כ לפי הטענה ראשונה יכולות לטבול ביום ח' הא ליתא דהמעיין שם בתשו' הרמ"א יראה דלא דמי דז"ל שם איתא בפרק התינוקות אר"ח ב"א אמ"ר נדה בין בזמנה בין שלא בזמנה אינה טובלת אלא בלילה משום סרך בתה אתקין רב אידי דמטבל ביומא תמינאה משום אריוותא וכו' עד רבא במחוזא משום אבולאי ופירש"י בניינים של מערות היו בדרך בית הטבילה ואם תפול שם תסתכן והשתא י"ל מ"ט התקינו להתיר איסורא היה לו להורות לטבול בלילה כדינא ולהאיר אבוקות ונרות שע"י תנצל מן הפחתים וכו' אלא ודאי צ"ל דאז הוו עבדי איסורא והוה אוושא מילתא ולא הוה בזה תקנת צנועות המצניעות טבילתן יע"ש הנך רואה דדוקא בכה"ג דאיכא פירסום מילתא טובא בזה הוא דשרינן ביום ח' וזהו שדקדק בדבריו הרב סדרי טהרה ושיהיה אוושא דמילתא וכו' וכן העתיק דבריו הרב חכמת אדם שם סק"ג או שיש פירסום גדול והאשה מתביישת בכך יע"ש. גם מה שרצה ללמוד מני"ר מדברי החכ"א סק"ה דאם הורה המורה לטבול ביום ז' סמוך לחשיכה אין מזחיחין אותו וכן הדין אם מתביישת שלא ירגישו בה בני אדם וילפינן שביעי משמיני ושוב דחה זה דלא היקל הרב ס"ט להורות כן הלכה למעשה דבר ה' בפיהו אמת שהדבר מפורש במקומו בס' ס"ט בשינוי ובהרחבה ומתחילה הביא להקת הפוסקים תשו' חה"ש ובאר שבע בתשובה שקראו תגר על שנהגו לטבול בע"ש מבע"י ומביא מצ"ץ סי' ס"ו דאפילו יש דיורים אחרים בביתה ומתביישת מהם ולכך רוצה לטבול מבע"י אפי"ה ראוי למחות ולגעור בהעושים כן ומסיים ויש ללמד זכות על הטובלות בבה"ש ובאות לביתן משחחשך אם עושות כן כדי שלא ירגישו שאר הדיורים שבביתה דהא כתב הרמ"א בתשובה סי' כ"א דהא דהתירו חז"ל לטבול ביום שמיני משום אבולאי וכה"ג אע"ג שהיה אפשר לה שתטבול בלילה ותלך לאור האבוקה משום אוושא דהילתא ולא היה בזה תקנת צנועות הרוצות להסתיר טבילתן מבני אדם ולמה שכתבנו בשם הרב עה"ג דלכ"ע אין איסור לטבול ביום ז' סמוך לחשיכה אלא משום סרך בתה וכיון דאיכא תקנת צנועות הרוצות להסתיר לא חיישינן לסרך בתה ובזה נתיישב המנהג יע"ש הרי הדבר מפורש דלא בא הרב ס"ט כ"א ליישב המנהג וא"כ אי ילפינן שמיני משביעי כבר נהגו לטבול בשמיני מפני הבושה אה"נ דיש ללמד עליהן זכות כדבר האמור:

הן אמת דבעיקר סמיכות הרב ס"ט לבי מהסם דעפ"י מה שנתבאר מדברי הגאון הרמ"א ז"ל נראה דדוקא באותו נדון הוא דלא חיישינן לסרך בתה משום תקנת צנועות דבהא אוושא מילתא טובא משא"כ משום שלא ירגישו שאר הדיורים דיכולה להסתיר ובתחבולות תעשה מלחמה ואיך שיהיה לקבוע מנהג מחדש לטבול בשמיני חס וחלילה ומה שהעיד מני"ר על השואל בתשובת חינוך ב"י סי' פ"ב (ככתוב למעלה) האמת כן הוא הנדון שלו ביום ז' וכאשר הדבר מפורש אם דגזרת חכמים היא שמא יבא עליה אחר טבילתה מיד יע"ש אלא דנראה ברור דהרב השואל ס"ל כהרב עה"ג דטעם שאין לטבול בז' אפילו סמוך לחשכה ולא תבא לביתה עד שתחשך הוא משום סרך בתה וא"כ במקום אונס אין להחמיר כמו שמפורש בד"ק ולזה מייתי מדברי הרב"ח לדוגמא בעלמא שנדון שלו יקרא אונס והא כדאיתא ופשוט סו"ד לע"ד אין שום צד ואופן להתיר להן לטבול ביום שמיני כלל ובפרט אלו שכבר הורגלו ביום ז' על הרוב הוא שיחזרו לסורן בקל וכמו שפסק מני"ר נר"ו והיה רצוני להאריך ולהשתעשע בד"ק וכו' הצב"י מעט דב"ש עכ"ד הרב עליון למעלה נר"ו ונשלם בזה כל הכתוב בספר אור לי הנ"ל ואיה"ש אעטר את ספרי (אשר הכינותי להדפיס בימים אלו ובשם שדי חמד יכנה) בכתר תורה להבות דב"ק שיחל"א. את אשר ידבר בענין זה לפי ציור השאלה. ויבא שכמ"ה:

הן הן הדברים אשר כתבתי עתה לגאוני מאורי דורנו המפורסמים יחיו ושלחתי להם כל הכתוב לחיים בסי' זה מראש ועד סוף ואקוה בחסדם לקבל תשובה מאהבה וקמא קמא דלימטי לידאי אענדם עטרות. דברי חכמים כדרבונות את החוקים ואת התורות. בקונטרס הזה אשימם דוברות, למען יעמדו ימים רבים לדורי דורות:

זאת תשובת הגאון הגדול נצי"ב מל"ך יצ"ו בעהמ"ח ספר הנורא העמק שאלה יום ג' לסדר וממדבר מתנה תר"ן וואלאזין ירעש כלבנון כבוד ידיד ה' ועמו רחימא דנפשאי וכו' מוהר"ר חיים חזקיהו מדיני בקרסובאזר יע"א מכתב קדשו מיום ב' בהעלותך הגיעני, והוא מלא דבר אשר דבר בצערו בהוראה לטבול ביום שמיני מחמת אונס ומעכ"ה לא ישרה נפשו הק' בהוראה זו מחמת שרבו הנשים שטובלות ביום שמיני גם באין אונס, ולא עוד אלא שחשודות בעין קדשו שכן עושות בשביעי וטובלות ביום והביא מעכ"ה שו"ת ממעתק מספרו אור לי אשר שמור הוא בידי והנה מר דגברא רבא הוא ידע כי בעצם הענין קמחא טחינא הוא וא"א להעלות בזה אלא כדמסיק תעלה מבי כרבא. ולא אתי מרחוק למישאל מנאי כי אם לפכוחי צעריה בהוראתו להתיר משום אונס וגם לקיים הבטחתו לאנשי עירו היושבים בצלו למבעי מזולתו. והנני להשיב מה שבדעתי הדלה. שאין למעכ"ה להצטער בהוראה זו ולמיחש דלמא אתו נשי למיטבל בשמיני שלא באונס. דכדאי ראבי"ה שהובא באור זרוע הגדול סי' של"ח וכ"כ בהגהות מיימוני פי"א מהלכות אי"ב בשם רבינו שמחה שלא גזרו בזבות שמיני אטו שביעי ובאמת לא מצינו בגמרא שגזרו משום סרך בתה אלא בנדה שהטבילה בשביעי אינו עולה לה מה"ת ומהיכא תיתי לדון קל מן החמור להחמיר היינו בזבה דטבילה בשביעי ביום עולה אם לא תראה אח"כ ותסתור ונהי שחלילה לנו לצאת מהוראת הרמב"ם ושו"ע דגם בנשי דידן דספק זבות הן ג"כ אסורות בשמיני ביום באין אונס מ"מ אין להחמיר ולאסור את הנשואות והאנוסות למיטבל בשמיני ביום משום שמא תבא למיעבד הכי בלי אונס:

איברא מעכת"ה חושש שחשודות לטבול גם בשביעי ביום וזה אסור מן הדין אם מן התורה או מדרבנן כמש"כ התוס' בנדה דף ס"ז הוכחה מסוגית הגמרא בדף ל"א בטועה ובאו"ז שם הוכיח דמן התורה טובלת דוקא ביום ז' מדכתיב ביום השמיני תביא קרבן ואי טבלה בליל שמיני א"כ הרי היא טבולת יום אלא ודאי מן התורה טובלת ביום שביעי מ"מ הרי מדרבנן ודאי אסור לטבול בשביעי ביום בכל זה נראה שאין למע"כ לחוש על החשודות דמקרא מלא כתיב וספרה לה שנאמנת ואע"ג שאין הוכחה שהכתוב האמין להן במקום שיש חשד וכן יש להקשות מנלן דנשים נאמנות במקום שהוא נגד החזקה וכבר נתקשה בזה הגאון ח"ס יו"ד סי' קמ"ד בד"ה אמנם שלא בשעת וסתה ולי נראה דמשום הכי דייק הכתוב בפרשת זבה ואם טהרה מזובה וספרה לה וכו' ואין לשון ואם מדוייק והכי מבעי וכי תטהר מזובה כמו שכתוב בזב וכי יטהר וכו' אבל לשון ואם משמע אע"ג דאין הדרך להיות כן. מ"מ וספרה לה לעצמה ולא נימא שאינה נאמנת אלא היכי שאינו נגד החזקה שהרי אינה מוחזקת שתראה תמיד וכמ"ש התוס' ריש מסכת גטין דף ב' סוד"ה עד א' וכ"ה בנזיר דף ס"ו ספיקו לא תימא ספק חזא ספק לא חזא ע"ש אלא אפילו הוא נגד החזקה מ"מ אם היה כך נאמנת בכך וממילא ה"ה שאין לנו להטיל ספקות על נאמנותן ומכש"כ באיסור דרבנן והוא ס"ס שמא אינה זבה ושמא לא תראה אפילו תראה שמא לא תבעל ביום וכמש"כ התוס' בטועה ע"כ דעתי הקלה נוטה שיסתפק מעכ"ה במה שידרוש ברבים שאין לטבול ביום כי אם בשמיני ומחמת אונס ושוב לא יחקור הרבה וה' הטוב יכפר בעד אלו שפורצות גדר ולא יבא לאיסור נדה ח"ו, הנני ידידו העמוס בעבודה. נפתלי צבי יהודה ברלין:

ואלה דברי שלמה הכהן הגדול ידידי הגאון המפורסם מוהרש"ל יצ"ו בעהמ"ח סה"ב בנין שלמה והגהות חשק שלמה במכתבו מיום י"א תמוז דהאי שתא רנ"ת אל כבוד וכו' קש"ת מוהר"ר חיים חזקיהו מדיני נ"י ויזרח וכו' בקרסוב באזר ולכל הנלוים אליו והמסתופפים בצלו חיים ושלום עד עולם כיר"א. ואחשד"ת הרמה באתי להדרש למו בדבר שאלתו אשר שאל לנו ולדעתינו בדבר הנוגע להלכה ולמעשה במחנו בענין טבילת נדה אשר יען כי בהמשך השנים הללו נתרבו ת"ל אנשי העיר (יוסף ה' עליהם כהם אלף פעמים) ונתפזרו בקצות העיר והם רחוקים הרבה מאד מבית הטבילה א"א כלל להנשים לילך לטבול בזמנה בלילה מפני סכנת אנסים ובפרט בסוף ימי החדש שהלבנה היא במעוטא שבלילה הוא חשך ואפלה ועוד איזו סיבות וטעמים וכמה נשים שאיימו שאם לא נתיר להן לטבול ביום לא ילכו לטבול כלל ח"ו וכמה בע"ב מבקשים שלכה"פ נתיר להן ביום ח' ביום וכדאי להם לבטל עונה אחת אך שיוכלו לטבול ביום וכו':

והנה ראיתי למעכ"ת נ"י שחשש להחמיר בזה מטעם כיון שאין האונס נוגע לכל בנות ישראל איכא למיחש שגם הנשים שאין להם אונס יטבלו ביום ואפשר ג"כ שיטבלו גם ביום ז' ביום ויאמרו כי שמיני הוא להן וכו'. הנה לכאורה אני תמה על פה קדוש יאמר דבר זה שהרי עיקר הטעם שאסרו חז"ל לטבול גם ביום ח' אינו אלא משום סרך בתה ואעפ"כ במקום אונס התירו ואדרבא מלשון הגמרא בנדה דף ס"ז ע"ב דאמרינן דאתקין רב אידי בנרש למטבל ביומא דתמניא משום אריותא רב אחא בפפונא משום גנבי משמע דתקנו דוקא למטבל ביום ואסור להם להחמיר על עצמן לטבול בלילה דלא רצו חז"ל להעמיד דבריהם במקום חשש וספק סכנה והם אמרו דאסור לטבול ביום ח' משום סרך בתה והם אמרו דבמקום חשש וספק סכנה צריך דוקא למטבל ביממא דאסור לאדם להכניס עצמו במקום סכנה ומשום זה אמרו חז"ל דלעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב וכו' ונראה דמש"ה האריך שם הש"ס בנדה להביא ב' מעשיות שהתקינו חכמים למטבל ביממא משום אריותא וגנבי וצינה ואבולאי (יעי"ש ברש"י ב' פירושים) לאשמועינן דבכל גווני אונס צריך לטבול ביום דלא מבעי אונס דבא ע"י אדם כגון אריותא וגנבי כדאיתא בכתובות ל' וכן אבולאי לפי' ראשון שברש"י דקביע הזיקא ולא שייך בזה שלוחי מצוה אינן נזוקין אלא אפילו אונס דלילה ואבולאי לפי' השני דלא קביע היזקא וי"ל בצד דשלוחי מצוה אינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזרתן מ"מ לתקן לכתחלה תקנה ולסמוך על שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא ראו חכמים לתקן וכן מבואר בפסחים ק"ט דמקשה על ד' כוסות. והיכי מתקיני רבנן מילתא דאתי בה לידי סכנה ולכאורה תימה דמאי קושיא הא קי"ל דשלוחי מצוה אינן נזוקין וכבר העיר בזה כת"ר נ"י בספרו מכתב לחזקיהו ומה שתי' דסכנת מזיקין הוי כקביע היזקא הנה מדברי התוס' בריש פסחים ובב"ק דף ס"ב ע"ב משמע להדיא להיפך דעל הא דיצא אדם בכי טוב פירשו התוס' שם מפני סכנת המזיקין ואעפ"כ כתבו בב"ק. שם דהא דיליף מקרא דוישכם באברהם בבקר דמצפרא סגי לזירוז מצות משום דליכא למימר דהשכים בבקר משום דמעיקרא לא היה יכול משום דצריך שיצא בכי טוב דהא אזל לדבר מצוה ושלוחי מצוה אינן נזוקין עי"ש הרי דס"ל דלא מקרי קביעי היזקא אמנם פשוט דהש"ס מקשה דמ"מ לא הוי לתקן לכתחילה דבר שיש בו חשש סכנה דגם התורה לא צותה דבר שיש בו חשש סכנה או צער וכדאמרינן בסוכה דף ל"ב ואימא הירדוף אמר אביי דרכיה דרכי נועם רבא אמר מהכא האמת והשלום אהבו. וזהו מדוייק בלשון הגמרא היכי מתקיני רבנן מילתא ולכן בנד"ד נמי במקום שיש לחוש לסכנה לא רצו לתקן כלל לטבול בלילה ועוד יש מקום לומר טעם דלא רצו לתקן במקום אונס משום דחשו דאיידי דטרידא ובעיתא מאימת הדרך לא טבלה שפיר וכעין זה מצינו דאמרו באשה לא תעמוד ע"ג כלי חרס ותטבול משום דבעיתא (ועיין בנדה דף י"ג דבמקום בעיתותא דלילא ודאגרי לא אתי להרהורי וה"נ י"ל דאיידי בעיתותא דצריכה לילך אח"כ בלילה בחשך לא תשים על לבה לעיין על החפיפה והטבילה שתהא כראוי וכן לדעת רש"י דהחפיפה הוא ביום ג"כ מהך טעמא והוא דאיידי דמהומה לביתה לא חפפה שפיר) ומ"מ יהיה איך שיהיה הא חזינן דבמקום אונס לא גזרו משום סרך בתה אף בנדה דאורייתא ואף דאם בתה תטבול ביום ז' איכא איסור כרת וכ"ש האידנא דאף אם תטבול ביום ז' אינו אלא איסור דרבנן וא"כ מה לי סרך בתה או נשים אחרות והן אמת דמצאתי בפ"ת בס"ק י"א בשם חמודי דניאל גת"י כדעת כת"ר נ"י דלכאורה נראה דלא מהני אונס אלא אם האונס לכל הנשים שבעיר עכ"ל ואמנם לא באר הטעם דמ"ש דמפני סרך בתה לא גזרו במקום אונס ואולי דבמקום גזרה דנשים רבות ס"ל דיש להחמיר טפי דודאי לא ישמעו לדברי חכמים ויטבלו ג"כ ביום וכמו דאמרינן כעין זה בפסחים דף ל"ז דיאמרו כל הסריקין אסורין וסריקי בייתוס מותרין אבל האמת לענ"ד נראה דמשום נשים אחרות לא שייך לגזור כלל דמ"נ לחוש שמא יטבלו ג"כ ביום ח' בלא אונס זה לא איכפת לן דהא לא גזרו אלא משום סרך בתה דתטבול ביום ז' ביום אבל משום יום ח' לא שייך גזרה דהא ע"כ הדין מותר בלא אונס לכל הנשים ואי משום גזרה דיום ז' זה ודאי לא שייך למיחש דאם נתיר ביום ח' היאך נחוש דיטבלו ביום שביעי הא התורה נתנה להם נאמנות וע"כ צ"ל כן דאל"כ למה הוצרך לטעם דסרך בתה תפוק ליה מחמת סרך דהיא עצמה דאם נתיר ביום ח' תטבול גם ביום ז' אלא ודאי דהיא עצמה כיון דכבר היא רגילה מכבר לטבול בלילה הלכך אם אירע ששכחה או נאנסה ולא טבלה בליל ח' אם נתיר לה לטבול ביום ח' לא תבא להקל גם ביום ז' ולא חששו רק משום סרך בתה הילדה דהיא מתחלת כעת לטבול ומעולם לא הורגלה לטבול בלילה ויש לחוש דסברה דזמן טבילה ביום לעולם בין בז' בין בח' וזהו דלא אמרו מפני סרך דנשים אחרות אלא מפני סרך בתה וראיתי בחכמת אדם בכלל ק"ד סעיף ב' שכ' טעם דגזרו משום סרך בתה דוקא ולא אמרו מפני נשים אחרות והיינו משום דאשה מצנעת טבילתה שלא תדע בה אשה אחרת אבל בתה יודעת עכ"ל והדבר תימה דהא מ"מ איכא חשש של האשה העומדת בעת הטבילה דהא כתב השו"ע בסי' קל"ח בסעיף מ' דצריך להעמיד על גבה יהודית גדולה יותר מי"ב שנה ויום אחד בשעה שהיא טובלת שתראה שלא ישאר משער ראשה צף על פני המים והוא מ"ד הראב"ד בספר בעה"נ והרא"ש ז"ל ואיכא בזה משום מראית העין של האשה העומדת ע"ג אלא ע"כ דבדבר ההוה ורגיל לא שייך חשש איסור מראית העין דהכל יאמרו בוודאי איחרה טבילתה לאחר יום שביעי ומש"ה טובלת ביום וליכא החשש רק משום סרך בתה דהיא לא טבלה מעולם כלל ועכשיו מתחלת לטבול והיא ודאי תטעה וסבורה דטבילה ביום ואולי דכוונת החכ"א להקשות דמ"מ למה הזכיר סרך בתה והו"ל לומר משום הנשים ילדות דעכשיו נישאו לבעל ולא טבלו עד הנה אבל באמת ל"ק כלל דדברו חכמים בהווה וסרך בתה שכיח ביותר ור"ל בתה וכל דכוותה אבל איסור מראית העין בודאי לא שייך בזה וכנ"ל ועוד נ"ל דכל זה בנדה דאורייתא דאיכא חשש במראית העין דאיסור דאורייתא אבל האידנא דאף ביום ז' ליכא רק איסור דרבנן בודאי לא שייך איסור מראית העין דהא כתב הרמ"א בי"ד בסי' פ"ז סעיף ל' דבאיסור דרבנן לא גזרו מפני מראית העין ואף דהש"ך השיג עליו מהא דאסרו בזוג אע"פ שהוא פקוק משום דמחזי כמאן דאזיל לחנגא כבר דחו האחרונים דאיסור מקח וממכר בשבת הוא מד"ק ודמי לדאורייתא ובאמת שד' החכמ"א בלא"ה תמוהים דמאי מתרץ משום דהאשה מצנעת טבילתה הא קי"ל דבכל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור ובמראית העין דאיסור דאורייתא (כמו בגוונא דמיירי הג"מ) בודאי הלכה כרב דאפילו בחדרי חדרים אסור (דאפילו באיסור דרבנן איכא מחלוקת האחרונים בזה ועיין היטב בס' נחלת צבי שחבר הגאון בעל פ"ת ביו"ד בסי' פ"ז שהאריך בזה ונדפס בגליון הפ"ת וגם אנחנו בעניותין הארכנו בזה בגליון הש"ס שלי כתובות דף ס' והבאתי קצת מזה בספרי בנין שלמה בתקונים והוספות דף י"א ריש ע"ב יעי"ש אבל דברי החכ"א בודאי תמוה וצ"ע) אלא ודאי דלא אסרו בזה משום מראית העין אלא משום חשש טעות וחשש טעות לא שייך אלא בבתה וכיוצא בזה בנשים שלא טבלו מעולם והלכך בודאי אין לחוש לחשש דנשים אחרות והלכך כיון שכבר כתב מעכ"ת נ"י בעצמו גאוני הדור תקיפי ארעא דישראל תוב"ב נ"י שמיע ליה דביום ח' ביום מיהת בודאי יש להקל בכה"ג דאיכא אונס אף דתבא לביתה מבעוד יום ומה שהאריכו בד' החכמ"א בחנם דחקו דודאי במקום אונס אף החזרה מותר מבעוד יום וכן מבואר בשערי דורא גם אנכי באתי לאצטרופי בהדייהו ואף שאיזה מהגאונים נ"י פקפקו בזה להחמיר מ"מ כל זה בודאי להקל שומעין דלא אמרו חז"ל בזה להקל בשל תורה אלא להחמיר בשל תורה והלכך הל' כדברי המיקל בזה וכמו שאמרו בסוף פרק הרואה כתם ובפרט דאיכא בזה משום תקנות צנועות ופרוצות, וכמו שכתב מעכ"ת נ"י ומיהו בודאי צריך להכריז בבהכ"נ בב' שבתות זו אחר זו דלא הקלו אלא לנשים שדרות רחוק מבית הטבילה וקשה להן לשוב בלילה אבל להנשים שאין להן אונס בזה חלילה וחלילה להן לטבול ביום ח' ומחמירות לטבול בליל ח' בלי שום צד היתר כלל וכלל וכל אשה דתרצה להקל בזה עונשה גדול מאד מן השמים כן צריך להכריז ועפי"ז יצא הדבר בכשרות בלי שום צד מכשול עון ותקלה ח"ו ויהיה בזה שלום למר לתורתו ושלום לכל אנשי עירו ולא יהיה להם שום מכשול לא בגוף ולא בנפש ואסיים בשלום לסדר ולפרט הנני נותן לו את בריתי שלום ולכל הנלוים אליו וסרים למשמעתו. ידידו הדושו"ט ומברכו בברכת כהנים. שלמה הכהן מ"ץ דפ"ק ווילנא:

תוכן העניינים

שדי חמד דברי חכמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה