אור ברסלב

שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני

סימן קכח

סימן קכז

(מקונטרס אסיפת דינים מערכת טרפיות אות ג').

לענין נפולה דאסורה משום ריסוק אברים כמ"ש בסי' נ"ח כתב בגליון רש"א שם לעיין בשו"ת דב"ש סי' ע' אם הוא איסור ודאי או משום ספק וס' הנ"ל אמ"א לראות מסקנתו וראיתי להרב יד דוד שכתב בשמו שאם שחטוה עד שלא שהתה מעת לעת כדינה ולא הלכה דיינינן לה כס' טרפה ומרן חיד"א במחב"ר שם כתב ג"כ בשמו דמאי דנקטו הפוסקים טרפה היינו ספק טרפה עיי"ש באות ג' ובאות ד' כתב וז"ל הרב הנזכר (ולפי הנראה הוא הדב"ש שהזכור באות ג') כתב דאם יש ספק אחר יועיל לס"ס על דרך שכתב הרוקח נפלה ולא נודע אם על מתניה או צלעותיה מותרת בלא בדיקה דס"ס הוא ע"כ. וכתב המחב"ר באות ג' ע"ד הדב"ש הנ"ל ואפשר היה לומר דאינו ספק שקול ומשו"ה נקטי הפוסקים טרפה ובפרט הרמב"ם דדייק בלישניה טפי כנודע וצריך להתיישב בדבר עכ"ל ועיין בפרמ"ג שכתב שיש להסתפק אם הוא ודאי טרפה או ספק ולפי מאי דפשיט"ל להרב דב"ש נראה דאם יש ספק בנפילתה אם הוא עשרה טפחים או פחות מעשרה טפחים מותרת אך ראיתי להרב עיקרי הד"ט ביו"ד סי' א' אות כ"ז שכתב שם בשם שו"ת הרא"ז סי' ל"ב וז"ל בהמה שנפלה במקום גבוה ושחטה מיד טרפה ודאית היא ולא ספק ונפ"מ שלא לדונה בס"ס כגון נפלה ולא נודע גבהו של מקום עכ"ל:

והנה נשאלתי וז"ל השואל שו"ב ומ"ץ במחנהו נקראתי לשחוט בהמה נפולה על קרקע על דרך הישר ולא עמדה ממקומה. ולפי דברי הש"ע אשר בפחות מי"ט אין חוששין לר"א שחטתי אותה ויצאה כשרה מבדיקת הריאה ומחמת הריעותא שלא עמדה ממקומה שלחתי את שתי קוליות הסמוך לגוף לרב אחד ובדק הקוליות ויצאה כשרה מתח"י ורב אחד מערער דמ"ש הפוסקים דפחות מי"ט אין חוששין היינו אם עמדה והוכיח מהתב"ש סי' ל"ב דסיים אבל בריאה הנופלת שלא מדעתה אף פחות מי"ט יש לחוש להחוט אם משגרא כרעה. ומדמה בדיקת החוט אם משגרא כרעה דמיחוש לריסוק אברים בסיגנון אחד אם אינה הולכת כלל. ולי נראה דהת"ש אינו מצריך לבדוק כי אם החוט אף אם אינה הולכת כלל מפני שבש"ע כתוב להדיא בסי' נ"ח ס"ג נפולה שאמרנו שחוששין לה אם לא עמדה וכו' משמע אבל מה שאמרנו אין חוששין לה היינו אף אם לא עמדה. ובט"ז מפורש בזה"ל לא מטרפינן אף שלא עמדה. וגם בדגמ"ר התיר אף אם אינה יכולה להלוך כלל ולרווחא דמילתא בדקתי החוט והוא יפה בלי ריעותא ויש שומן מהבהמה הנ"ל וקצת אנשים מחרחרים ריב עלינו וכו' אבקש להשיב מהר לחוות דעתו ולהורות איך להתנהג על להבא בבהמה נפולה פחות מי"ט ולא עמדה עכ"ד השואל יצ"ו והשבתי לו דלענין לכתחלה ודאי דיש להחמיר בנפולה אף בפחות מי"ט כשאינה יכולה לעמוד כדברי התב"ש שהביאו דבריו רבני האחרונים בשתיקה כהודאה עיין להרבנים נו"ב מ"ק סי' כ"ב ומחזיק ברכה ושיורי ברכה ומסגרת השלחן ופתחי תשובה ויד אפרים ופרמ"ג ואמרי ברוך בסי' ל"ב ועיקרי הד"ט סי' ב' אות ז' וחכמת אדם כלל ט"ו אות כ'. ואף דמ"ש השואל בכונת התב"ש דלא החמיר אלא להצריך בדיקת החוט לא נפלאת היא לפרש כן כמו שכן מורים פשט דבריו מ"מ רבני האחרונים הנ"ל שסתמו וכתבו בשמו דכשיש ריעותא שאינה יכולה לילך אפילו בנפלה פחות מי"ט יש לחוש שנפסק החוט ולא כתבו התקנה לבדוק בהחוט ובחכ"א שם כ' טרפה ולא כתב תקנה דבדיקה משמע דס"ל דכיון דיש חשש לפסיקת החוט אין לנו לסמוך על הבדיקה דאין אנו בקיאים בבדיקה גם הגאון נו"ב בנדון שלו כתב דלדעת האחרונים השור כשר ושוב ראה דברי התב"ש ומסיק דהפוסק כהאחרונים אין תופסין אותו. ואי ס"ל דגם להתב"ש מהני בדיקה הול"ל דאם בדקו החוט כשר גם להתב"ש ועיין בעצי לבונה סי' ל"ב שכתב וז"ל אחר זמ"ר מצאתי להתב"ש ודגמ"ר שעמדו ע"ד הש"ך וכו' ובשו"ת גור אריה יהודה סי' ק"א תמה עליהם ומסיק בגוררת רגליה א"צ בדיקה אלא להחוט דוקא ולפמ"ש א"ש בפשיטות דהחשש של פסיקת החוט גורם לזה שגוררת רגליה ומוכח דזה לא הוי הילוך יפה וממילא דצריך בדיקה לכל האברים עכ"ל העצל"ב וס' גא"י אמ"א וממ"ש בשמו הג' הנ"ל משמע דהגא"י הבין מדברי התב"ש דצריך בדיקה לכל האברים אלא דתמה ע"ז ומסיק דא"צ אלא בדיקת החוט והגאון עצי לבונה לפי שיטתו ס"ל דכל דאיכא למיחש לפסיקת החוט ממילא יש לחוש ולהצריך בדיקה לכל האברים וא"כ אפשר דזהו כונת התב"ש. (אף שאינו כן פשט לשונו) דצריך בדיקה להחוט וממילא צריך בדיקה לכל האברים ואין אנו בקיאים בבדיקה. ואף דמשמע דהע"ל לא אמר כן אלא בנפולה מגובה יו"ד טפחים מ"מ רבני האחרונים ס"ל כן גם בפחות מי"ט ועיין בעיקרי הד"ט סי' א' אות כ"ז שכתב בשם החקרי לב סי' פ"ב וז"ל בדין נפולה שהלכה אך גוררת רגליה דבעי בדיקה כל החלל ולא סגי בבדיקת החוט לבד ועיין לקמן סי' ב' אות ז' ע"כ ושם בסי' ב' הביא דברי התב"ש והנו"ב הנ"ל כיעי"ש וקצת נראה דגם החקרי לב מיירי בנפולה בפחות מי"ט מדמציין על דבריו למ"ש בסי' ב' שהביא שם סברת הנו"ב עפ"י דברי התב"ש. ולא אכחד דממ"ש התב"ש ולכן נ"ל פשוט דבין בהא ובין וכו' יש לבדוק בחוט השדרה ואי לא בדק ספק טרפה ע"כ מוכח דס"ל דמהני בדיקה וגם היה נ"ל דע"כ לא אמר התב"ש לחוש אף לפחות מי"ט אלא דוקא היכא דאיכא ריעותא דגוררת רגליה דזה גרע מלא הלכה כלל דבלא הלכה כלל יש לתלות שמחמת כאב הוא דלא הלכה ולכן בפחות מי"ט אין לחוש כלל אבל היכא דאיכא ריעותא דגוררת רגליה אזי בנפלה פחות מי"ט נמי חיישינן וכדהוה ס"ל להגאון נו"ב בדגמ"ר טרם שראה דברי התב"ש אך כיון שהגאון נ"ב מבין מדברי התב"ש דכל שלא הלכה יש לחוש וכו' אף בלא גרירת הרגלים ונמשכו אחריו רבני האחרונים הנ"ל בטלתי דעתי ועיין ביש"ש פרק אלו טרפות סי' ס"ה שכתב הרשב"א בחידושיו בשם הרמב"ן גבי עקרה לילך דלא מפיק מידי פסיקת ח"ה עד שתלך כדרכה דלא מבעיא כי לא ראינו שהלכה כלל שיש לחוש שמא נפסק ח"ה אלא אפילו הלכה והיא צולעת על ירכה חיישינן לה וכדאשכחן באימרתה דבי רב חביבא שהיתה גוררת רגליה וכו' ע"כ משמע דהיכא דלא הלכה כלל גרע מגוררת רגליה ודו"ק שו"ר דמדברי התב"ש עצמו מוכח דס"ל דגריעותא דאינה יכולה לילך שוה לגרירת הרגלים מדהוקשה לו מדברי האו"ה שכתב שהורה ר"י שאין חשש לריסוק אברים ונדחק ליישב ובדברי האו"ה לא הוזכר מגרירת רגלים אלא שלא היתה יכולה לילך כיעי"ש ש"מ דכי הדדי נינהו:

ועל השומן של בהמה זו שיש בעין מקום יש בראש לסמוך ע"ד רבנן קדישי דלא משמע להו כהתב"ש אלא כללא הוא דאין חבט בפחות מי"ט וכל שאין במקום נפילתה י"ט עם הצירוף אין לחוש בין עמדה ובין לא עמדה כמ"ש הנו"ב שם שדעת רש"ל בפרק הפרה סי' כ"ה שהביא הט"ז רסי' נ"ח וכן דעת הש"ך בסי' ל"ב ס"ק י"ב והפר"ח שם שנפולה בפחות מי"ט א"צ שום בדיקה אפילו לא עמדה וסיים דהסומך על דברי האחרונים אין לתפוס עליו בכך והעתיק דבריו אלו מרן חיד"א במחב"ר סי' נ"ח אות ב' והרב מסגרת השלחן והרב כרם שלמה שם ואף שכתב המה"ש דכיון דאיכא ריעותא נכון להחמיר (עי"ש שדבריו אינם מדוקדקים כ"כ) מ"מ לפי המובן ממכתב השואל שיצמח מזה ריב ומדון. וגם שמסתמא יש הפ"מ אם נטריף השומן ע"כ כתבתי לו דהשומן הזה כשר בדיעבד כי האי והמחמיר תבא עב"ט:

תוכן העניינים

שדי חמד דברי חכמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה