אור ברסלב

שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני

סימן קכז

סימן קכו

(מקונטרס אסיפת דינים מערכת טרפיות אות ב').

בא לפני שאלה בנשמט רגל העוף בפרק שבין הארכובה לשוק ועור ועצם שלם ויפה ולא יכולתי לברר לא איסור ולא היתר כי בש"ד כ' בהמה שנחתכו רגליה וכו' ובארכובה עצמה טריפה שיש לחוש שמא נפסק אחד מהגידים כי שם הוא צו"ה ומפר' הש"ך דהש"ד מיירי בערקום ואם נשבר העצם במקום הערקום עצמו טריפה כי שם הוא צו"ה א"כ דוקא בהמה דיש ערקום בין הפרקים ושם הוא צו"ה טריפה אבל בעוף דליכא ערקום רק הארכובה תחתונה דבוקה עם השוק וצ"ה מתחילין מראש השוק אין לנו לחוש בנשבר או נחתך בין הפרק שמא נפסקו צ"ה למעלה מראש השוק ודעת הרי"ף והרמב"ם כיון דמן הארכובה ולמטה דמתניתין הוי לדידהו הארכובה עליונה ולמטה ממנה כשר זולתי במקום צ"ה א"כ בתוך אותו פרק שבינו לשוק שעדיין לא התחילו צ"ה כשרה. אך לפי מ"ש הב"ח דאע"ג דנתבאר בסי' נ"ו דהתחלת הגידים הם למעלה מן הערקום ואם נפסקו כנגד הערקום כשרה אפי"ה החמיר הש"ד משום דאין אנו בקיאים להבחין שלא נפסק אחד מהגידים למעלה ואין להקל לענין מעשה נגד הש"ד ע"כ כ"ש לפי' הט"ז דהש"ד מיירי בהגליד שבין העצמות כמוהרי"ש בעוף ג"כ יש לאסור בין הגליד. אמנם כ"ז בנחתך או נשבר ומי יימר דבנשמט עור ועצם שלם ויפה דחיישינן ג"כ לפ"ה וב"כ הביא בשם א"ח כשהעור לא נפסק כ"ש שהגידין לא נפסקו ואף דלא קי"ל כן ה"ד בנשבר. אמנם ראיתי במרדכי ס"פ בהמה המק' בשם ס"ה כל ספק שיבא לחכם אי איכא ריעותא בצ"ה ואינו ידוע אם נפסק אחד מהם וכו' פי' בה"ג דאנו לא בקיאין בבדיקות ויש לאסור הכל וכו' כי במקום שתלוי בחסרון חכמה שאינו בקי להבחין אם נפסק אחד מהגידין ויש ריעותא בדבר שהטרפות תלוי בו יש לאסור הכל ע"כ ומד"כ ריעותא סתם משמע כל מין ריעותא א"כ שמוטה נמי ריעותא הוא ועוד הבאתי ראיה לזה מנשמט הגף דחיישינן דאיידי דנשמט בחוזק איתריעא ריאה כן דכוותא בנשמט הרגל חיישינן לפ"ה כ"נ. הרהבתי עוז בנפשי להציע הדבר לפני כת"ה לחוות דעתו בזה ענ"ד רב אחד מעיר הסמוכה נר"ו ולפי הנראה זוהי שאלת הרב ב"ד שהביא הרב זכור לאברהם בח"א דף רי"א ס"ו ע"ב והביא שם דהרב שלחן גבוה דעתו להכשיר כהרב מוהר"ח עשאל. וכ"נ דעת הרדב"ז בחדשות סי' כ"ז כמ"ש בזכור לאברהם שם גם מרן חיד"א במחזיק ברכה סי' נ"ו אות י"ד העתיק דברי הרב מוהרח"מ ולא חש להביא מה שצדד הרב ב"ד מוכח שכן דעתו ומ"ש הרב השואל נר"ו דלפי מ"ש הש"ך בפי' דברי הש"ד י"ל דכשר בעוף ולהב"ח י"ל דאסור לפי הנראה לא ראה בדברי הש"ך סי' נ"ו סק"ד שהביא דברי הב"ח ומוכח דסבר וקביל כוותיה ולפי שיטתו הני מילי דמר סתראי נינהו אלא ודאי דלאו הא בהא תליא גם מ"ש וכ"ש לפי' וכו' הנה הגאון פר"ח רס"י נ"ה מסכים הולך לפי' הרט"ז בדברי הש"ד וכתב בסי' נ"ו סק"ג דכיון דאין ריעותא כ"א בערקום אין כאן חשש פ"ה כ"א כשיש ריעותא במקום צו"ה דאז לדידן דלא בקיאינן בבדיקה טריפה. הרי דבנחתך גופיה ס"ל דלא הוי ריעותא כ"ש נשמט הרגל דלדעתו ודאי לא חשיב ריעותא ואין לחוש כלל וכדברי הרבנים הנ"ל והרב השואל שכתב דלפי דברי המרדכי נשמט נמי הוי ריעותא הא גרמא ליה לפי שלא ראה דברי הרבנים הנ"ל דנשמט לא חשבי ריעותא כנז"ל. ומ"ש עוד לדמותו לנשמט הגף וכו' לענ"ד אין הנדון דומה דהתם איכא טעמא רבא דכיון דהריאה נחבאת בין הצלעות וקרום הבשר רך ודק בין צלע לצלע ויש חשש קרוב לודאי דמנתקת הריאה בשמיטתה כמ"ש רש"י והפוסקים בסי' נ"ג ובכל זאת סמכינן אבדיקה א"כ כ"ש בנשמט הרגל דחשש פ"ה רחוק מאד וכיון שאנו רואין בצ"ה דאין שום ריעותא מה לנו עוד לחוש ולהטריף. ולכן נראה דבנשמט הרגל אין שום חשש כלל כמ"ש הרבנים. הנז"ל והגם דנמצא בדברי רבני האחרונים להחמיר דמשוו נשמט לנחתך ונשבר. מסתברא ודאי כדעת הרבנים הנ"ל דיש לחלק ביניהם ואין לבדות ולהרבות בטרפיות אשר לא שערום רז"ל והפוסקים הראשונים:

וזאת השיב על תשובתי הנ"ל וז"ל שש אנכי על אשר זכיתי דברי קדשו כי דברי צדיקים המה שגיתי בדבר אשר גלוי לעין כל רואה דהש"ך קאי כוותיה דהב"ח וכשגגה יצאה מלפני ומה שכתבתי להביא ראיה מנשמט הגף היינו כיון דהאחרונים מפרשים דנתפרק היינו נשמט ודין שבור יש לה אם כי אנחנו פוסקים כהפוסקים הראשונים ז"ל אמרתי לע"ד לדמות לענין זה דליבעי בדיקה לכתחלה לראות אם שלמים הם ואולי גם הפר"ח דמתיר בנשבר בערקום ג"כ בעי בדיקה לכתחלה כי לפי דעת הש"ך לא מהני בדיקה ולדידיה מהני אמנם כאשר מבואר בדברי הראשונים ז"ל שאין שום חשש כלל בנשמט משמע דלא בעינן בדיקה עכ"ד נר"ו מודים דרבנן היינו שבחייהו:

תוכן העניינים

שדי חמד דברי חכמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה