אור ברסלב

שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני

סימן קכב

סימן קכא

(מקונטרס אסיפת דינים מערכת חליצה סי' א' אות מ"ב:

בשילהי דקייטא נסתלק אחד בלא זש"ק ואשתו זקינה ויש לו ד' אחים שנים גדולים ושנים קטנים. ואחד מהגדולים נשוי אשה. והאחד פנוי ולו משפט החליצה אף כי יש גדול ממנו כמ"ש בב"ש ושו"ת מים חיים ושו"ת שואל ומשיב שהבאתי לעיל אות י'. והנה האחים הגדולים אינם בעיר רק במקרה מפני סיבה באו שניהם וההכרח לחלוץ במוקדם האפשר, כי נחוצים לדרכם ואך אם יום או יומים יעבור הנה הנם הולכים ומי יודע מתי ישובו הנה, והאשה לא תוכל לילך אחריהם כשורת הדין. מפני כמה סיבות וטעמים שונים, ובאו לפני על החליצה, ועם כי היה פשוט בעיני שיחלץ הפנוי. הנה כאשר ביחנתים ברגל ישרה ראיתי כי הפנוי הוא אטר ברגלו והנשוי הוא ככל אדם, כי על הרוב עשה כל הבחינות ברגל ימין למיעוטא דמיעוטא ברגל שמאל, ונכנסתי לבית הספק אם גם בכה"ג צריך שיחלוץ הפנוי, או נימא מוטב שיחלוץ גדול האחים שאינו אטר, ממה שיחלוץ הפנוי שהוא אטר. והנה בשניהם שוים (נשואים או פנוים), והגדול אטר והקטן ממנו אינו אטר כתב החבי"ב בכנה"ג בס"ח בקונטרס גן נעול אות כ' דנראה מדברי מרן בפ"י ס"ח ס"מ דמצוה בגדול אף שהוא אטר ונראה לכאורה דה"ה לדידיה באחד פנוי והוא אטר והשני אינו אטר דמצוה בפנוי דמאן דרמי עליה דמצוה הוא יעשנה ולא נשגיח על ימין שהוא שמאל:

אך באמת מלבד שאין זה מוסכם ודעת מוהרי"ש ונו"ב ופ"ת ורבני אזמיר שבשו"ת עבודת משא דיותר טוב שיחלץ שאינו אטר אף שהוא הקטן כמו שהבאתי לעיל אות י"ז וכתבתי שם דאפשר דעת מרן גם כן הוא כן ומה שהכריח הכנה"ג אינו מוכרח וכ"כ בפ"ת שרמזתי שם עי"ש. זאת ועוד אף למה שהבין הכנה"ג בדעת מרן י"ל דדוקא לגבי גדול האחים דהוא מדינא דגמרא דמצוה בגדול הוא דס"ל דכדי לקיים דברי חז"ל שאמרו מצוה בגדול לא חשחין אנחנא לסברת הרמב"ן ועבדינן עיקר סברת רוה"פ דאטר בר חליצה הוא וכיון שהוא גדול מצוה בו. משא"כ בהא דפנוי ונשוי שלא הוזכר כלל בש"ס רק שהב"ש למד כן מדברי הריטב"א. והרב השואל שבשו"ת שו"מ שהבאתי שם כ' לפקפק דאין הכרח מדברי הריטב"א וכו' והן לו יהי' דמוכרח כן מדברי הריטב"א ודהכי אית לן למינקט כמ"ש בשו"מ ומ"ח שהבאתי שם, מ"מ מיסתיין בדאין גם אחד מהם איטר, אבל כשהפנוי איטר והנשוי אינו איטר י"ל דמודו כ"ע דמצוה מוטלת על מי שאינו איטר דאית ביה תרתי לטיבותא שהוא גדול ואינו איטר:

והנה ידוע דחליצת איטר צריך להיות בשתי רגליו ונחלקו הפוסקים בכשיש לו אח איטר אם חולצת שתי רגליו בבת אחת או בזה אח"ז. ודעת קמאי ובתראי מרבני אשכנז לחלוץ בזה אח"ז, ודעת מרן לחלוץ בב"א ומדברי רבני האחרונים הספרדים נראה דנקטי להלכה ולמעשה כדעת מרן כמתבאר ממה שכתבתי לעיל אות י"ח עי"ש וזו אחת מעבודות הקשות ללמד את היבמה לחלוץ ב' רגליו בב"א, וגם שצריך איזה ימים עד שיתוקן מנעל לרגל שמאל (כי אין בעיר זו מנעל לרגל שמאל והאומן אינו כעת פה), וגם יש מבוכה אם תחלוץ רגל שמאל שהוא ימין האיטר ביד ימינה. ורגל ימין שהוא שמאל האיטר בשמאלה, או ימין בימין ושמאל בשמאל כיעויין במה שרשמתי באות י"ח והיום קצר ואין פנאי להתיישב בדבר וחפשתי בסהפ"ו אשר אתי במחיצתי ולא מצאתי מפורש דבר זה. ואחר שלא היה באפשרות לדחות החליצה הנה עשינו מעשה וחלצה נעלו מעל רגלו של הגדול שאינו איטר, ולפי שלא מצאתי דבר זה מפורש בפוס' לבי הומה. וצריך להתייעץ ברבני דורינו איה"ב:

והנה שלחתי לשאול ע"ז להגאון המופלא בישראל גדול שמו מוהרי"ז שטערין נר"ו בע"ס זכר יהוסף וכו' (היינו שכתבתי לו כל הכתוב באות זו דברים ככתבו והעתקתי לו ג"כ מ"ש לעיל באות י' ואות י"ז הרמוזים באות זו) וזאת תשובתו בדבר שאלתו על חליצה בגדול האחים השני ואינו איטר וכו' וכבר היה למראה עיניו דעת הרבה מהאחרונים והנו"ב שיחלוץ הקטן שאינו אטר. ועיין בית מאיר סי' קס"ט סכ"ו אילו הייתי כדאי הנה מסתבר ביש לו אח לחוש נמי לשיטת רמב"ן ורשב"א שיחלוץ השני אפילו אם האיטר גדול וע"כ מה שמעיד מרן הב"י ששמע המנהג אף במקום שיש אח שני לולא כן הוה מסתבר כנ"ל כדקי"ל היכא דקיימא וכו' ואם נהגינן דלא כוותיה כדי להרחיק היבום אין מזה ראיה במקום דאפשר בחליצה משובחת לכל הדעות וכו' אך הרמב"ם פ"ח מביאת מקדש שמונה לאיטר במום מסייע לנו עכ"ל והפ"ת בס"ח דמוהר"ם אות ג' כתב דמדברי הב"י אין הכרח לזה ועי"ש בפ"ת סי' קס"ט ס"ק כ"ד והיינו ג"כ כדעת כתה"ר דהב"י מיירי במקום שיש אח אחר שאינו ראוי לחלוץ עתה כלל דהוי כמי שאין לו אח כלל דחיישינן אי למיתה וכה"ג או משום דשהויי מצוה לא משוינן בקטן פחות מבן ט' לרשב"א יבמות ל"ט על פירש רש"י אתמר ביאת קטן וכו' ועי"ש בב"י סי' קס"א ואכמ"ל:

ואמנם מה שהוסיף כ"ת לחלק בין גדול האחים דהוא מדינא דגמר' דמצוה בגדול. להא דפנוי ונשוי דלכ"ע מצוה בגדול שאינו אטר אין זה מוכרח כ"כ לע"ד דהא דמצוה בגדול דהיינו משום שהוא קודם לשאר אחים כשהם במקומו וכמו שהאב קודם למילת בנו כשיודע למול וכמ"ש האחרונים בכונת הש"ך בח"מ סימן שפ"ב דהאב ביטל העשה כשיודע למול ואינו מל שהק' התב"ש משבת קל"ג ע"א ואי איכא אחר וכו' די"ל דהיינו שמפקיע מעליו המצוה ולא מצד עדיפות המצוה ע"י האב ובתוס' שבת קל"ב הא דלא יליף מצרעת שהוא עשה ול"ת וכו' וכמ"ש וכמו בקרבן יחיד שנותן לכל כהן שירצה שלו הזכיה להיות מוקדם לאחרים משא"כ לגבי נשוי דמבואר בסוסי' קמ"ט דאסור לישא אחרת עד שיחלוץ קודם וכמ"ש בשו"מ תליתאה ח"א סי' רפ"ד דכל שנשא אשה כבר ודאי שייך חרגמ"ה ואם כן אינו עולה ליבום קצת וא"כ גם החליצה אינו נכון לכתחלה ומוטב שהקטן יחלוץ ועי"ש בישועות יעקב שהאריך דכיון דתקנת רגמ"ה לא היה משום מילתא דאיסורא אלא שכן ראוי בזמנינו שלא להרבות בנשים משום סיפוקייהו ושלא להכניס קטטה בתוך ביתו והרי זה בכלל לא יחפוץ וכו' שמהראוי שלא יחפוץ שמשיאין לו עצה הוגנת וכו' עיש"ב וכ"מ מהריטב"א שהובא בב"י סי' קס"ה דכל שיש יבם אחר שאין לו אשה המצוה בו יותר ומשיאין עצה ומבקשים אעפ"י שאינו גדול וממילא ל"ד לענין כפיה אלא אפילו אם רוצה משיאין לו עצה ההוגנת וכנ"ל וא"כ מוטב שיחלוץ הפנוי. ואי נימא בדעת הב"י דמצוה בגדול אף שהוא אטר כיון שבו המצוה יותר ומכ"ש אם האטר פנוי אף שאינו גדול האחים כיון שבו המצוה יותר גם בקטן פנוי לגבי גדול מצד דמשיאין לו עצה הוגנת ועיין בשו"ת מוהר"א ששון סימן כ"ח מ"ש ע"ד הריטב"א ובשו"ת מים עמוקים להראנ"ח סי' ל"ג ביבמה לפני ב' יבמין והגדול נשוי ומושבע שלא ישא אחרת עליה ודוחה אצל הקטן שהוא רוצה ליבם דאם הגדול מרוצה לחלוץ דיש לבחור בחליצתו וכהתו' וסיעתם דבזה"ז מ"ח קודמת וכו' אבל אם אין הגדול רוצה לחלוץ ולא ליבם דאין כח ביד ב"ד לכופו כ"ז שהמצוה תעשה ע"י הקטן בלי כפיה וכו' עי"ש וב"י קס"א בשם רמ"ה ובד"מ וע' שארית יוסף סי' כ"ו ועכ"פ לדינא יפה הורה כ"ת גם לכתחלה שיחלוץ מי שאינו אטור וכהכרעת האחרונים וכנ"ל:

ובענין חליצת האיטר שהביא שמדברי הרבנים האחרונים הספרדים דנקיטי' כמרן הב"י שחולצת ב' רגלים בב"א הא מילתא חדתא היא בעיני וקשה להכריע נגד מה שהאריכו גדולי האחרונים מילתא בטעמא כמבואר בשו"ת מוהר"ם מלובלין סי' ט' וב"ח וב"ש וס"ח מורם ס"ק כ"ה וכן עשה מעשה השבו"י ח"א סי' קכ"ט דכשעושין חליצת המנעלים תכופים זה אח"ז הוי כחולץ בב"א ממש עי"ש וכן העלה הנו"ב מ"ת קכ"ה ושו"מ קמא ח"ג סוס"י קכ"ה ושאר אחרונים ועיין בשו"ת ברכת יוסף סי' ק"ה דרמב"ן כתב להדיא דאי אמרינן אטר חולץ יחלוץ בזה א"ז וזולת הטעם שכתב מורם נראה עוד חשש גמור וכסוכה ל"ה ע"ב פרי אחד אמ"ר ולא ב' וג' וב"ק מ' גבי כופר ותוס' סוטה י"ח דה"ה גבי גט דס' אחד א"ר וכו' וה"ן גבי אטר דאי נימא דיש לו ימין דידיה או דעלמא ולהרמב"ן דכשר לחלוץ בזה ובזה כיון דראוי לחלוץ בימין כשאר ב"א שכשר בשנ"י ולראב"ן ביבמות דחליצת שמאל כשרה בדיעבד וא"כ נעל מעל רגלו אמר רחמנא ולא ב' נעלים וכו' כיון דחליצת שמאל מועיל לאיזה דבר מדאורייתא וכו' ואף להג"פ קכ"ט סק"ו אם מפרש שמגרשה בגט היותר כשר לא הוי ב' ספרים מ"מ בנדו"ד כיון שלראב"ן כשר בימין או בשמאל הוי ודאי כשני מנעלים וב' רגלים ויש לפלפל הרבה בדברי הנו"ב מ"ת סי' ק"ך קכ"א קכ"ב ומ"ש לפקפק בדהנוב"י שאם נולד כך אטר היה ראוי להיות מועיל כמו גבי מצורע אם היה גידם קודם שנעשה מצורע כתו' סנהדרין מ"ה ולשון הש"ס בכורות דר"י ס"ל כחיש"ו אתחלא בימין ורבנן ס"ל בריאותא אתחלא משמע שנעשה אח"כ יעש"ב מ"ש לדון בדבריו ובשו"מ קמ"א ח"ג סי' כ"ה כ' ממש בהיפך בדברים בלתי מבוררין ולא ראה דברי הנו"ב שגם הנו"ב לא מלאו לבו לדחות דרמב"ן אבל עכ"פ אין מקום להפך השיטה הפעם יהיו דברי מועטים לרוב הטרדות ובפרט שאין מהצורך ליכנס בפלפולים אם כי עיקר חקירת מעכ"ת היא שאלה מחודשת שלא נזכר בפירוש וכו' הדוש"ת יוסף זכריא בלא"א הרב מוהר"ר נתן שטערין:

תוכן העניינים

שדי חמד דברי חכמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה