שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן קכא
(מקונטרס אסיפת דינים מערכת חליצה סי' א' אות מ').
אעתיק פה ענין אחד שבא לידי בשלהי דקייטא וזהו גוף המעשה, הן באו לפה יבם ויבמתו לחלוץ והיבמה דירתה בעיר הסמוכה והעידו עליה היותה אשת המת ושיש יותר משנה אחת שמת בעלה, אך היבם הוא מארץ רחוקה מאד ואין שום אדם מכירו, וגם היבמה לא הכירתו רק שידעה מכבר שיש לבעלה ג' אחים במקום פלוני וכתבה להמ"צ דשם שישלח את היבם לחלוץ ונתפשרו ביניהם ברצי כסף ובא לעירה, וכאשר נתהווה בעירה מחלוקת אנשי העיר עם הרב אי אפשר לחלוץ שם ובאו לפה, וביד היבם הזה מכתב מהמ"ץ דעירו מדובר בו כי זה האיש אברהם אליאו בן צבי הוא גדול האחים והוא הראוי לחלוץ, ומליץ טוב בעדו שלא לעגנו כי איש עני הוא וטפלי תלו בו וכו', ובהפא"ס שביד היבם הזה כתוב שמו כנז"ל (רק בשם אביו יש קצת שינוי שכתוב בו בן הרשכו ולא נפלאת היא להאמין במה שאומר היבם שכך היה נקרא בפי העולם ובכתבי הערכאות) וסימני היבם הרשומים בהפא"ס הנ"ל גובה קומתו וצורת פניו ועיניו מכוונים להיבם הלז. ואמרתי להם לא אוכל ליטפל בזה כי הלכה רווחת אין חולצין אא"כ מכירין וצריכה לילך לעירה ולחפש אחר איזה עד שיכיר אותן ואח"כ יחלוץ, ואמרה האשה כי תיגע לריק כי אין שום מכירו בעירה, והתחלו להתחנן שלא לעגנם כי איש עני הוא ומוכרח לשוב לביתו קודם יו"ט, ואם יתעכב ג"כ אין שום תועלת אחרי שאין מי שמכירו, ואמרתי נוכל לחקור מרבני עירך וכו'. ויתן את קולו בבכי על רוע מזלו דטרח ואתי כל הני פרסי ולא יוכל להתמהמה ומוכרח לשוב אל ביתו בלא חליצה. והיבמה חנה היא מדברת נא למעה"ש לא תעזבו אותו כי מי יודע מה ילד יום וביוקר עמד לו עד שהביאותיו לפה מארץ רחוקה וכו' סוף דבר לא יכולתי להתאפק וההכרח שיחליצו. אך אמרתי להם קודם החליצה הלא תדעו כי לא תוכל לינשא עד שיתבאר הדבר כי אחי המת מן האב הוא, ונצרך לי להתייעץ עם רבני דורינו על אופן הבירור וימשך איזה זמן על זה, ונתרצו בזה ונעשה החליצה כד"ת בעה"י, והודעתי לבני עירה כי אסורה לינשא כנז"ל ובקשה ממני כתב ראיה שחלצה אולי יזדמן לה איזה שידוך וכתבתי בו כי אמת שחלצה אבל אסורה לינשא עד שתקבל ממני כתב היתר ותלך האשה לעירה ואברהם שב למקומו. זהו גוף המעשה:
והנה לכאורה היה מקום לפקפק דבעינן וקראו לו זקני עירו ועיר זו אינה לא זקני עירו ולא זקני עירה, אלא דנראה דמשום זה אין לחוש כמ"ש לקמן סי' ב' אות ו' (כששלחתי מכתב זה לרבני דורינו כתבתי תורף הדברים שבאות הנ"ל) גם לענין החליצה בלא הכרת היבם לפי הנראה הוא פשוט כמבואר בהרמ"א בס"ח סל"ה בשם הא"ז כמו שרשמתי באות כ"ד (ונכתב ג"כ תורף הדברים במכתב הנ"ל) וכן הורה הגאון שם אריה בסי' ל"ז שרשמתי שם לחלוץ בשעה"ד בלתי הכרה עי"ש. אלא שצריכה לחזור אחר עדים המכירים כמ"ש הרבנים הנ"ל והנה בנדו"ד רחוק המציאות להמציא עדים שיעידו מפיהם כי זה אחי המת מן האב ורק אפשר לברר ע"י כתב ובהכרת היבם על ידי כתב לבי מגמגם (ככתוב באות מ' ונכתב במכתב הנ"ל עד ד"ה אחר איזה וכו' וסיימתי במכתב הנ"ל בזה"ל) אבל הכתב שביד היבם הנ"ל נראה דלא מהני כיון שאינו מקויים כי אין אתנו יודע את המ"צ ולא את חתימתו, וגם קצת יש לפקפק כי לא נכתב בו כי הוא אח המת מן האב ואולי הוא גדול האחים מן האם, אלא דמשום זה נראה דאין חשש דכיון שכתב והוא הראוי לחלוץ סתמו כפי' שהוא אח מן האב דאל"כ אינו ראוי לחלוץ וממילא אזדא ליה גם מה שהיה לחוש שמא אחד משאר האחים הוא פנוי ומוטל עליו לחלוץ, דא"כ לא היה כותב המ"ץ על היבם הזה שהוא הראוי לחלוץ. וגם בלא"ה לא היה לנו לעכב החליצה מפני זה כיון שאינו לפנינו כי אפי' בגדול דמצוה בו מדינא דגמר' אם אינו לפנינו אין משהין המצוה כידוע (עיין בזה לעיל אות ט' ואות י':
ונראה דצריך לברר הדבר באופן היותר מועיל שלא יהיה בו שום חשש לכתוב להמ"ץ (אשר שלח את היבם הנ"ל לעירה וכתב לו מכתב חליצה ככתוב למעלה) שיודיע לנו הוא ובית דינו שזה האיש שבא ומכתב בידו כנז"ל הוא אחי המת מן האב (שיכתבו שם המת ואביו) שבא להחלץ מיבמתו (ויכתבו שם היבמה ואביה). ותשובתם יהיה בגוף המכתב שאשלח להם בבטחון סטראחאוויי. וגם הם ישלחו תשובתם הנ"ל על שמי בבטחון כנז"ל. דבאופן זה נראה דאין לחוש עוד לזיוף. וכיון דהרבה פוסקים ס"ל דבשעה"ד אפשר לסמוך אמ"ד דמעשה ב"ד אין צריך קיום. נהי דלא קי"ל הכי ויעויין בפ"ת ססי' קמ"ב ובשו"ת שם אריה סי' נ"א ד"ה אמנם. מ"מ באופן זה הוי מקויים כיע"ש ויעויין שו"ת שואל ומשיב ח"ג סי' צ' ובמהדורא ג' ח"א סי' קצ"ד וסי' ר"י וזכרנו לחיים ח"א מערכת גט אות כ"ג ושו"ת מטעי משה דף כ"ח ע"א (ועוד צריך לעיין בספרים שרשמתי במערכת גט סי' י"ט אות י"ט וכעת אין הפנאי מסכים), ואולי נוכל לצרף גם כן מה שניכר לנו היבם ע"י הסימנים הרשומים בהפאס שבידו כנ"ל ויעויין בשו"ת שם אריה סי' ל"ז. ויעויין בפ"ת סי' י"ז ס"ק נ"ב בשם החת"ס בכמה תשובות ושכ"כ הבית אפרים דכל כתב הנשלח על הבי דואר לבעלים ידועים ומגיע מהם תשו' על הבי"ד הדבר ברור שהוא מבעליו ואין בו זיוף וא"צ שום קיום וכבר נעשה מעשה עפ"י סברא זו עי"ש ובפ"ת סי' קנ"ב ס"ק י"ט בשם שו"ת בגדי ישע דמעב"ד הנשלח על הבי"ד א"צ קיום, עד כאן הגיעו דברי מכתבי לרבני דורינו יצ"ו:
והנה הגאון המפורסם מוהרי"ז שטערן יצ"ו השיב לי על זה וכבר כתבתי תוד"ק במה שנוגע לענין הכרת היבם ע"י כתב לעיל בסוף אות מ', ופה אעתיק מה שהשיב על שאר הפרטים לענין לחלוץ בשעה"ד בלא הכרה כ' וז"ל הנה הגיעני מכתבו וכו' וכבר הביא כת"ר דעת הא"ז (המוזכר בא"ז הלכות חליצה אות תרע"ו בשם מורו הרב שמחה מיהו בשעה"ד וכו') ובלא ס' דברירא למעכ"ת דהוי שעה"ד ממש שא"א בענין אחר שאם נחמיר שתלך היבמה את היבם למקומו למדינה רחוקה מאד שדר שם היבם הרי גם שם לא תמצא עדים שיכירו אותה ויצטרכו ג"כ לדון על הכרת היבמה ע"י כתב ובפרט דהחולץ עני כנזכר במכתבו ומי יודע אם היתה משגת הוצאות הנסיעה הרחוקה הזאת ואולי היה חוזר ומבקש להוסיף לו עוד מעות מה שאין ביכולתה עד שיהיה ג"כ חשש עיגון, ולכן הטיב לעשות שלא לעכב החליצה ושלא ליתן התרה עד שיחקור בקיום ב"ד כד"ת שיודע לו ממקומו של החולץ וטוב להודיע להרב דשם שיודיע אילו אפשר לקיים חתימתו מאיזה מקום מהידועים לנו אשר מהראוי שיקדים להודיע זה מעצמו במכתב שנתן להחולץ להזכיר איך לקים חתימתו:
ומ"ש עוד כת"ר שאף שלא נכתב בפי' שהוא אחיו מן האב כיון שכותב שראוי לחלץ הוי כמפורש וכו' הנה בשו"ת מוהרשד"ם סי' רל"ט פקפק ג"כ השואל דהא לא אמר האיש ההוא אלא שהוא אחי המת ושמא אחיו מאמו קאמר והשיב הרשד"ם שמלבד שיש לדין שסתם אח הוי מאב דאין אח מאם נקרא אח והוי כמו פת סתם דהוי פת חטים וכו' וכתב עוד כיון שלא היה מוחזק אלא באח לבד אם אנו מאמינים לו שאחיו מת אין לחוש שמא מאם היה, יעיש"ב ואף כי יש לדין בכ"ז ויש לדחות בנקל מ"מ אין נפ"מ בזה בנדו"ד שודאי צריך לברר כראוי ולא מכח משמעות וכמ"ש כת"ר שיודיע הרב וב"ד שזה האיש שבא לחלוץ ע"י מכתבו הוא אח המת מהאב ושהתשו' יהיה בגוף המכתב סטראחאוואיי:
ונידון החקירה מזקני עירו הארכתי בדברי השיבת ציון וקשה עלי הכתיבה ובפרט במה שאינו לצורך ומעשים בכל יום ובכל התשו' שאין שום חשש כששניהם מרוצים בעיר אחרת וע"ע ישועות יעקב סי' קס"א ס"ג בתשו' להרב דמאגנוב במה שהשיב שתמתין הזקינה עד ביאת הגדול או תסע לשם ועיי"ש שנר' ג"כ בפשי' שלא נסתפק כלל בזה כששניהם מרוצים, ומה שהעיר משו"ת ר"י מיגא"ש עיין בגליון הש"ס מרע"א בשבת קי"ח ע"ב במ"ש יהא חלקי ממכניסי שבת וכו' שהיו בתוך תחום אחד שהביאו וכבר הארכתי בתשו' ליישב הסתירה מהירושלמי תענית פ"ד ומד"ר איכה בפסוק ותזנח משלום י"ח מיל כמטבריא לצפורי וע' בשירי קרבן ירושלמי שבת פי"ב בכתב אות אחת בטבריא וכו' וירושלמי סנהדרין ר"פ אד"ם ה"ב זה אומר בטבריא וכו' מהכא להכא ז' מיל וכו' ובזכרוני שגם בהגהות ציון ירושלים העיר מהמדרש איכה הנ"ל ובדברי הר"י מיגאש והניח בצע"ג ואני השבתי זה בכמה אופנים נכונים ואכמ"ל עכ"ד נר"ו:
מה שכתב בשם שו"ת מוהרשד"ם עיין מה שרשמתי בקונטרס הכללים במערכת האל"ף אות שע"ג בשם ידידי הגאון בע"ס עמודי אש נר"ו בתשובה שהשיב לי על נדון הנ"ל ודעתו נוטה דגם אח מן האם נקרא אח בלב"א וסיים בתשובתו אולם שפיר כתב מעכ"ת דכיון שכתב המו"צ במכתבו והוא הראוי לחלוץ הו"ל כאילו כתב בהדיא שהוא אחיו מאביו ואין לחוש עוד וז"ב עכ"ד נר"ו: