שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן קכ
(מקונטרס אסיפת דינים מערכת חליצה סי' א' אות מ'):
הכרת היבם ע"י כתב אי מהני הנה בכנה"ג סימן קס"ט אות כ"ז כתב וז"ל אפשר דאפילו מפי כתב מהני להכיר אותה מוהר"א אביוב הו"ד במוהרשד"ם סי' רל"ט ע"כ והביאו הבאה"ט בסקי"א וס' מוהרשד"ם אין מצ"א ומדדייק לכתוב להכיר אותה לבי מגמגם דאפשר דרק להכיר אותה מהני מפי כתב אבל לא להכיר את היבם והטעם דבהכרה דיבמה איכא סברת הר"א אסמעאל רבו של הרי"ו דא"צ הכרה כלל נהי דלא נקטינן כוותיה כמ"ש מרן בב"י, מ"מ אהני לן שיטתיה להקל בהכרה זו לסמוך על הכתב. אבל בהכרה דיבם דמוסכם לכ"ע אפשר דלא סמכינן על הכתב ועוד בהכרה דידה גופא נראה דלא החליט מוהרא"א ורק בלשון אפשר הוא דאמר, איברא דבס"ח בקצרה ס"ק כ"ה כ' באה"ט בפירש"י כן כמ"ש הרב פ"ת. אך לע"ד שנ' אינו מדוקדק, כי לפי הנראה הבאה"ט לא ראה בגוף תשו' מוהרשד"ם רק עינו ראה בכנה"ג ויעתק משם (עיין בקונטרס כללי הפוסקים סי' ט"ז אות א' מ"ש שם בלשון אפשר אם הוא ספק) והרי בכנה"ג כתוב בלשון אפשר, וצריך לעיין בגוף דברי הג' ב"מ שהביא הרב פ"ת בסקי"א דנראה דסומך על סברת מוהרשד"ם דההני עדות בכתב שזאת היא אשת המת בצירוף סברת הר"א אסמעאל הנ"ל עי"ש אבל בהכרת היבם אפשר דאין דעתו לסמוך אעדות שבכתב, וממ"ש בפ"ת סי' ק"ג סקי"ב בשם הב"ח נראה דדעתו לסמוך בהכרת איש ואשה לגט ע"י שטר שאינו מקויים כשאין השטר יוצא מתח"י עיי"ש וא"כ ה"ה בהכרת יבם ע"י שטר שאינו מקויים שאינו יוצא מתח"י היבם נראה דמהני:
אחר איזה ימים בא לידי בשאלה ס' מצות חליצה וראיתי בסימן כ"ו אחר שהזכיר שצריך הכרה ליבם וליבמתו וכו' ואפילו עדות בכתב מהני בזה ושם בביאורו אות ל"ב שכ"כ הב"ח בשם מוהרשד"ם סי' רל"ט וע"ש שכ' בלשון אפשר דהמעשה היה שע"א העיד על אחי המת שכבר הלך לעולמו ואח"ז בא כתב מקושט"א שהוא עדיין בחיים וכ' השואל מוהרא"א דעדות עפ"י כתב ל"מ לאיסור נגד העד דדוקא בהיתר עגונה מהני עדות בכתב ולא באיסור ואפשר דאף לענין להיתר לומר שהוא אחי המת מועיל אבל לא לאיסור ע"כ ולדעתי ברור דמהני עדות מפי כתב דהא מהני עדות אשה או קרוב וכל הפסולים משום דהוי גל"מ בעלמא ועיין הרמב"ם פ"ד מה"י ואפילו אשה וכו' עד כענין שביארנו בסוף הלכות גירושין ושם כתב דמהני ג"כ מפי כתב עיי"ש משום דהוי גל"מ בעלמא וגם בזה שייך עגונה כמ"ש התוס' גטין דף פ' ד"ה שם עירו עכ"ד ה"ס מ"ח הנ"ל:
והנה טרם שראיתי דברי הס' מצות חליצה הנ"ל בהיותי נבוך בזה שלחתי לרבנו דורינו יצ"ו לשאול מהם פשר דבר בזה וזאת תשובת הגאון המפורסם מוהר"ז שטערין בע"ס זכר יהוסף נר"ו והאריך בחריפותו ורוחב דעתו בתילי תילין של הלכות ואיידי דחביבותיה גבן אמרתי להעתיק דב"ק וז"ל ואמנם עיקר ספקו של מעכ"ת מצד דברי מוהרשד"ם שהביא הכנה"ג וכו' הנני להעתיק מהנוגע לעניינו ובזה יראה עד כמה אין לסמוך מהקיצורים גם במה שהובא על ס' ראש המאספים הגאון כנה"ג. והנה תוכן השאלה שבתשו' הרשד"ם סימן רל"ט היה באחד שהעיד על אחיו של מת שאמר בפני העד שהוא היבם ואח"כ אמר העד עליו שמת במגפה ושאז בשעת ראיית העדות היה גם העד מוכה בחולי הקדחת רק שאומר שהיה אז בדעתו. יעש"ב בפרטי הספקות ומחלק להיכא שאמר כן שלא בשעת מעשה. ואפ"ל דמ"מ בנדו"ד אינו נאמן עפ"י עצמו כיון שאחיו מת זמ"ר קודם איכא חשדא דכונתו לקלקלה וזה בכלל מ"ש הרי"ף והוא דליכא חשדא. עוד יש לחלק דדוקא בההיא דיונתן בן יוחנן אריה הקילו עפ"י עצמו דהוי כשעת הסכנה דכותבין ונותנין אף שאין מכירין וכפירש"י סוף יבמות וכו' אבל היכא שהבעל בחיים ורוצה לפוטרה או שהיבם רוצה לייבם או לחלוץ אז הוא מילתא דעל"ג ואין חולצין אא"כ מכירים וכו' ומסיק דאין להשיאה לשוק, ואחרים השיאוה שלא מדעתו ואח"כ נודע במכתבים שהיבם חי ומיד הפרישוה מבעלה, וגם בזה איכא לעיוני שלדבריהם שהוא עדות מספיק איכא למימר דעפ"י הכתבים לא תצא דהא קי"ל מפיהם ולא מפי כתבם ואם התירו עפ"י כתב היינו להתיר אשה דהקלו מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה אבל לא לענין אחר. ואפ"ל ג"כ כיון דלהכיר היבם סגי בקרוב או אשה ועבד ה"ה מפי כתב מהני וכו' אם כן העד הראשון ששמע מפיו שהוא אחיו אפילו דחשבינן ליה עדות הרי הוא כעד קרוב או פסול כיון שמעיד מפי עצמו והכתבים שבאו לאנשים מחולקים הוי כשנים ואזלינן אחר רוב דעות וכ"ז צע"ר וכו' עכ"ל הרב מוהרא"א השואל בקצרה. והרשד"ם השיב רק על שאר פרטים ולא הזכיר ממ"ש בסוף הענין. ופלא ג"כ מה שהעתיק בשמו באות כ"ח (דעד כשר המעיד מפי היבם עצמו מיקרי עד פסול ואם אח"כ באו שני עדים או שנים מפי כתב אזלינן בתר רוב דעות ע"כ) בפשיטות מה שזה עיקר הספק שהניח בצ"ע. העתקתי קצת באריכות להפיק רצונו שמזה יראה דהעדות היה על היבם והכתבים היו לאסור שנסתפק אי מהני מפי כתבם כדמהני עבד וקרוב להכיר היבם וא"כ מ"ש הכנה"ג אפשר דאפי' כתב מהני להכיר אותה לא נמצא כלל בדבריו רק במה שכתב ואם התירו עפ"י כתב היינו להתיר אשה דהקלו בה רבנן מתוך שהחמרת וכו' וכנ"ל. וא"כ לא מיירי כלל בענין הכרה לחליצה רק במיתה שהיא מחלוקת ישינה באה"ע סי' י"ז סי"א ומקורו בירושלמי יבמות פי"ו ה"ז מצאו כתוב בשטר מת פ' וכו' והביאו הרי"ף והרא"ש וכ' הטור מדלא הכריח הרא"ש דעתו להחמיר וממילא כן הוא דעת הרי"ף לדעת הטור. והרמב"ם בפי"ג מהל"ג ה"ט פוסק להקל ורק מוסיף שיהיה נודע שהוא כתב ישראל. וסובר ה"ה שדי לד' הרמב"ם אם אין כתב נכרי, ולהרשב"א שסובר בדברי הרמב"ם שצריכים לידע בכתב ישר' מי כתבו והרשב"א עצמו פליג בזה ועכ"פ להרמב"ם צריך קיום. והש"ע לא גילה דעתו על הקיום בכתב ישראל ולהנמק"י בפי"ו דיבמות דהריטב"א דלא כהטור אלא שהרי"ף התיר וסמך אמסקנא דגטין ע"א ע"א דכשר בעדות אשה בכתב וכ"כ הר"ן בגטין. ולפי"ז גם הרי"ף והרא"ש מהמתירים, וכיון שלא נמצא בדבריהם דבעי קיום וע"כ דסברי דלא בעי כלל ודאי גם כונת הרמב"ם כמו שהבין ה"ה כנ"ל, וי"ל שהרי"ף היה פשוט בעיניו ולא הוצרך לכותבו או הוסיף הרמב"ם דמת ולא שנרחיק כ"כ הרמב"ם מהרי"ף בבעי קיום גמור, ומבואר בי"מ בכללי הרמב"ם כמה מהדוחק שיחלוק הרמב"ם על רבו הרי"ף ולכן פשוט למעט בפלוגתא, או דגם הרי"ף סובר כן ומרוב פשיטות שיש לידע שהוא כתב ישראל לא כתב מזה, וגם להטור שהרי"ף והרא"ש מחמירין עיין לח"מ פי"ג מה"ג הכ"ח שמוצא מקום לדעת הטור ומחלק מהא דגטין ע"א דשאני נשתתק דהשתא מעיד ע"ז ומהני במה שהעיד בכתב בעדות אשה, אבל כשמצאו בשטר איש פלוני מת לא ידענו שזה שכתבו כאן בתורת עדות כתבו וכו' ע"ש:
גם הג' אבי הש"ך מחזיק בדעת הטור והולך ע"ד הלח"מ בקצת שינוי דשאני נשתתק דידענו מי הכותב משא"כ בהאגרת שלא הכירו את הכותב ולא הוי בזה שטר גמור וכיון שחותם שמו שהוא רב העיר הוי כידוע מי הוא, ואמנם החו"ד בקהלת יעקב סי' י"ז סי"א מחמיר מאד בבא כתב ממרחקים דבעי קיום עכ"פ מעד אחד ואפילו בכתב ישראל אין להקל אפילו במק"ע וסיים שם ס"ק נ"ב ואפשר דאם שנים חתומים עליו באופן שניכר היטב שלא אדם אחד כתבם גם הוא מודה ועכ"פ קשה להורות שלא במקום דחק מה שהניח בלא הכרעה אפילו בחתימת ג' דיינים אף שמעיקר הדין היה מקום לצדד והריטב"א מסיים שהכל לפי ראות הדיינים בזה ויש לו אריכות דברים ואכמ"ל במה שכבר דשו רבים וע' נו"ב מ"ק סי' ל"ג שמתיר בלי קיום אם יסכימו ב' רבנים וכו' וע' קהלת יעקב מבעל משי"ע סוס"י י"א דבפרטות יש להתיר בנדו"ד עפ"י המכתבים שחתמו בח"י ג' אנשים שהם ב"ד שקבלו עדות וכו' ויש פוסקים דקיום ב"ד א"צ קיום כרמ"א סוס"י קמ"ב וכ"ש בעדות אשה שמת בעלה ובפרט שקשה להשיג קיום מאנשים שיכירו חתימתם וכו' ועכ"פ בנדו"ד לגבי הכרה שהוא הי' החולץ כיון דבלא דוחק היה צריך להכיר החולץ וכיון דאיכא לברורי ע"י שאלה במכתב כשישיבו ע"י שאלה כד"ת בודאי אין להקל בענין חמור כזה בלי בירור גמור כל מאי דאיכא לברורי שיהיה קיום גמור. ובשו"ת חת"ס בח"ו סי' קצ"ט דצריכים לכתוב שישלחו אלינו חת"י על ב' מגילות חתומים עפ"י שי' הסוברים דלעולם בעינן ב' שטרות לקיים חת"י מהם דמשטר א' א"א להכיר הדמיון היטב כמבואר למעיין בכתובות כ' ע"א בהראשונים ומ"ש המרדכי פ"ב דכתובות סי' קמ"ו בשם ר"ת וכו' יעי"ש וליתר שאת ראוי להעיר להרב דשם שיניח ג"כ החותם הקבוע שלו שחקוק חתימתו וע' שו"ת מוהרי"מ סי' ל"ג מה שפקפק על שו"ת פני אריה סי' כ' בכתב על הבי דואר והאריך להקל בגט הנשלח ממרחקים שאל"כ לא יהי' תקנה לעולם ועובדא דידיה היה באגרת הנשלח בבטחון הב"ד הנקרא סטראחאוואיי ואין לחוש לשלוח בשם אחר דיכול להאחז תכף בעת השילוח על הפאסט ועש"ב לפלפל בהט"ז אה"ע סי' קי"ב סי"ט בהג"ה וע' נו"ב מ"ת סי' קל"ו:
ומה שהעיר כת"ר לעיין בגוף דברי הבי"מ שבפ"ת סקי"א וכו' להפיק רצונו אעתיק לו דבריו (ויראה שגם הוא טעה כי לא היה לפניו ס' הרשד"ם לעיין בו) בתחלה כ' בס"ח וזאת היא אשת המת כ' הבאה"ט בתשו' רשד"ם וכו' וה"ס אינו אתי וכן בס"ח אות כ"ה כ' בפרש"י דעדות מפי כתב מהני ליה עכ"ל ונמשך ג"כ אחר העתקת הבאה"ט שגם הוא נמשך אחר הכנה"ג שמבואר שם הענין בלשון ואופן אחר וכמש"ל באורך. ומ"ש הבאה"ט בס"ק כ"ה הנ"ל ובשעה"ד חולצין אף שאין מכירין וכו' פ"י ס"ח וכ"כ הכנה"ג עדות מפי כתב מהני הנה הדין דחולצין אף שאין מכירין ל"מ כלל בכנה"ג רק בא"ז וע"כ שיש טעות בנקודת ההפסק שצ"ל אחר הדין אע"פ שאין מכירין אותו או אותה פ"י ס"ח. וכ"כ הכנה"ג עדות מפי כתב מהני לזה והיינו על מה שהביא כנה"ג בשם רשד"ם והיינו כמו שחולצין בלי הכרה בשעה"ד (ונשמט ג"כ התיבות רק שיבררו אח"כ) כן מבואר דיש לסמוך גם בעדות בכתב, ואולי השמיט במכוון תיבת ואפשר דמשמע ליה מסברא כיון דסומכין בלי הכרה כלל ולא קפדינן בדלא אפשר בע"א ה"ה בעדות בכתב דע"כ קאי ג"כ בכה"ג בדלא אפשר ממ"ש וכ"כ וע' בכנה"ג קס"ט ס"ק כ"ה בשם הר"מ מיטראני ח"ב סימן קי"ט דאם חלץ קודם בלי הכרה אין כאן עדות וע' חמ"ח וב"ש סי' ק"ג ס"ג וע' בעז"נ בסוף הס' בשו"ת א' בשם ראב"ח סי' ל"ב יעש"ב ואין זה נוגע לנדו"ד דהוי כעובדא דא"ז (אמר הכותב מה שרומז לנדון דידן כונתו על העובדא שאזכיר לקמן באות מ"א בס"ד) והיה קשה לעכבן קודם החליצה עד שיתקיים הכתב דהוי כשעת הסכנה שכותבין אף שאין מכירין, ובפרט שעכ"פ לענין זה יש לצרף דעת המקילים בעדות בכתב, ואיך שיהי' מבואר לכל שהעתקת הבאה"ט רק מכנה"ג ולא היה לו תשו' הרשד"ם כמו שמצאתי ג"כ בכמה ענינים ואכמ"ל, וע' בבי"מ שם שאחר שהביא סתירת הבאה"ט כ' והנה עובדא אתא לידי וכו' (כמו שהובא בפ"ת ס"ק י"א) וע' ישועות יעקב סי' קס"ט ס"ק ט"ו בפ"י הקצר שמ"מ בצירוף עוד צדדים יש לצרף דעת ר"א אסמאעל יעש"ב ובס"ק י"ד הביא ג"כ ד' רשד"ם דבאיסור בודאי ל"מ רק שנסתפק אי מהני אף להתיר לומר שהוא אחי המת ולמש"ל ג"ז אינו וכל מ"ש הב"ח הוא למה שחשב מלשון העתקה שהתיר לגבי האשה כעובדא דידיה ולזה כ' דמצד הגמגום ששמה כשמה אפשר יש מקום בשעה"ד לסמוך על ס' הר"א אבל לפי הנזכר בתשו' רשד"ם שהיה העדות על מיתת היבם ורק שכותב שאם התירו עפ"י כתב להתיר אשה וכו' שאין זה נוגע כאן לענין הכרה וכנ"ל כיון שאפשר לקיים וכנראה שהיה חושב זה למקו"ע מצד שהיה רחוק מ' פרסאות ומסתמא בזמנו לא הי' פאסט קבוע וגם ל"ש שיירות ובהיות האשה עתיה שבלתי אפשר לה בע"א ורק זה לא היה נחשב בעיניו שע"ד להשהות שלשים יום ולהחזיק שמה בעירו שלשים יום, ובעובדא של כת"ר ודאי לכתחלה אם היה באפשרי להשהות החולץ בעירו שלשים יום היה עדיף יותר ואולי בתוך כך עלתה בידם ע"י מכתבים לקיים ג"כ כד"ת אם הפאסט הולך לשם. אבל כנראה היה בלתי אפשר לעכבו שאילו בתוך כך היה רוח אחרת אתו אם היה צריך להמתין ובפרט שהיה בהכרח שגם היא תתעכב שם מחמת שבעירה אין נותנים חליצה. ומסתמא לא היה אפשר לפעול אצל אנשי העיר בתוך המחלקת שיבטלו דעתם להניח להרב שיתנו חליצה. עם שזה לפלא בעיני שלא היה ביד כת"ר לפעול לכה"פ בזה, ובאיזה אופן שיהיה אין נפ"מ כעת שעכ"פ אין ליתן היתר בלי קיום כד"ת, והב"מ בסי' ק"ג במ"ש על שו"ת מוהר"ם זיסקינד לגבי גט (שבפ"ת שם סקי"ב) וכאן כתב בהכרת היבם ע"י שטר שאינו מקויים דלא מהני כיון דיוצא מתח"י, ואולם בשו"ת פני אריה סי' כ' האריך להפך דאפי' להרמב"ן והרשב"א וסיעתם גבי מצאו כתוב בשטר פ' מת דא"צ קיום משום דקיום שטרות דרבנן דהקלו גבי עגונה עיין תוס' כתובות כ"ח ד"ה קיום שטרות ולרש"י ריש גטין דלא חציף לזיופי והיינו דוקא במי שמוציא השטר בב"ד ככל שטרי דעלמא שבע"ד מוציאו או שמוסרו לשליח וגם הא דמצאו כתוב בשטר פ' מת מיירי נמי בכה"ג שאומר שנמסר בידו מישראל במקום רחוק משא"כ בכתב הבא ע"י בי דואר דא"א להתגלות מי שזייפם וכו' יעוש"ב וכ"ד הש"ך בח"מ מ"ו שבכה"ג צריך קיום מהתו' היכא שאינו יוצא משום אדם כמו מצא בשוק והא דהוי כנחקר עדותם דוקא ביוצא מבע"ד עצמו דלא חשיד לזיופי, ועכ"פ מבואר מדעתו שהבין בפשיט' להפך מהב"מ דמיירי בשטר היוצא מתח"י שאינו של שניהם ועיין שו"ת מוהרי"מ סי' ל"ג ואכמ"ל עכ"ד הגאון הנ"ל נר"ו:
והנה ס' שו"ת מוהרשד"ם אין מצוי אצלו והגאון מצ"ח מעתיק בשמו דלהתיר אפשר מהני עדות בכתב אבל לא לאיסור והגאון יוסף עינינו נר"ו הרעיש על הכנה"ג ובאה"ט שכתב בשמו דאפשר דלהתיר מהני כנז"ל דליתנהו להני מילי דלא כ' שם אלא להחמיר ולהיות הדבר תמוה בעיני דמר אמ"ח ומר אמ"ח ופלגי במציאות אמרתי ניתי ס"ת וניחזי ובקשתי מרב אחד הסמוך לפה ושלח לי שו"ת מוהרשד"ם בשאלה ועיינתי שם ולפי קוע"ד מ"ש מרן החבי"ב בכנה"ג בשמו דאפשר מהני כתב לענין הכרה הדין עמו, שהרי בתחלה כתב דאם העדות של העד מהני לא תצא מכח המכתבים דמפיהם בעינן ולא מפי כתבם וכו' ושוב כתב ואפשר לומר גם כן דכיון דלהתיר היבם סגי בקרוב ואשה ועבד ה"ה ג"כ מפי כתבו מהני, וכונתו לומר דאפשר דמהני עדות המכתבים ותצא. ושוב כ' וכ"ת אפילו שהיה מהני מפי כתב כשם שמהני עבד וקרוב אפי"ה לא תצא דהא עדות הא' היה עפ"י עד כשר ואפי' היה בא עד אחר לא תצא וכ"ש שמפי כתב ל"מ אלא ב"ע קרוב או פסול (נראה לענ"ד דמ"ש אלא ב"ע צ"ל כ"ע ור"ל כעד קרוב או פ') לזה אני אומר דאי מפי כתבם מהני א"כ העד הא' ששמע מפיו שהוא אחיו של המת אפילו דחשבינן ליה עדות הרי הוא כקאו"פ שמעיד מפי עצמו והכתבים שבאו לאנשים מחולקים הוו כ"ב ואזלינן בתר רוב דעות וכ"ז צ"ע רב עכ"ל הנה אף דבאמת לא מיירי אלא לאיסור ובהא הוא דשקו"ט אי אמרי' דתצא מכח המכתבים מ"מ כיון דלצד דמהני הוא משום דאמרי' דעדות מפי כתב חשיב כקרוב או פ' א"כ ממילא ודאי דגם להתיר לסמוך בהכרת היבם אכתב אמרי' דמהני כיון דשוו אהדדי וכמ"ש שם בתחלה כיון דלהכיר היבם סגי בקרוב וכו' ה"ה מפי כתב מהני ועדות הקרוב וכו' דמהני להכרת היבם היינו להתיר ואם כן ה"ה עפ"י כתב לצד זה מהני ולכן העתיק הכנה"ג בשמו דאפשר דע"י כתב מהני. אבל מה שסיים בס' מצ"ח בשם שו"ת הנ"ל דאפשר דאף להיתר לומר שהוא אחי המת מועיל אבל לא לאיסור. הנה תיבת אבל לא לאיסור ליתנהו שם ואדרבא מובן מהשקו"ט שלו דעיקר ספקו הוא במאי דמיירי דהיינו לאסור. וא"כ בין להקל בין להחמיר מספק"ל:
ובשו"ת שו"מ מהדורא ג' ח"א סי' רמ"א מצאתי שכ' בשם הרב השואל שכדומה לו שבבית מאיר יש תשו' אם לסמוך ע"ד הר"א אסמעל שאין צריך הכרת האשה, והשיב לו יפה כתב וזכרונו לא כוזב לו שבב"מ סי' קס"ט ס"ז האריך בזה דיש לסמוך על הרא"א. וגם בשו"ת מוהרשד"ם כתב דיש לסמוך על כתב שנכתב שם הבעל והאשה ההיא היתה אשתו ואנחנו מכירים האחים של המת בכאן עי"ש ומה שפקפק שם ל"ש בנדון דידן וע"כ האשה מותרת לחלוץ ע"כ: