אור ברסלב

שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני

סימן קיא

סימן קי

(מקונטרס אסיפת דינים מערכת חמץ ומצה סי' ט' אות ו').

במכירת חמץ המנהג בעיר הזו שמוכרים החמץ של כל בני העיר ע"י ב"ד דהיינו שבני העיר חותמים על שטר ההרשאה שנותנים להב"ד שיהיה כח בידם לעשות בהחמץ שלהם (הכתוב בהרשימות שנותנים להב"ד) כרצונם ויד ב"ד כידם וכו' ועפ"י כח ההרשאה זו מוכרים הב"ד את כל החמץ הנ"ל להנכרי קודם הפסח וכותבים שטר להנכרי כאדם העושה בשלו, ואמר לי הר' המ"ץ ר"י ז"ל שכן נוהגים בערי ליטא וכן הנהיג הוא פה. וראיתי שהוזכר מנהג זה בשו"ת בגדי ישע סי' ב' אות ט' וז"ל לכן במקומות שנוהגים למכור כל אנשי העיר החמץ שלהם עפ"י ב"ד דשם לנכרי אחד וכו' ע"כ גם שם באות ט"ז כ' בדבר שתקנתי פה שיהא מכירת חמץ ע"י הבד"ץ וב"ד מפרטים להלוקח החמץ רשום בכתב מה הם הדברים אצלינו חמץ וכל החמץ מהמינים הרשומים בכתב שמוסרים להקונה שיש בחדר מוכרים הכל לנכרי וכו' עי"ש. ובשו"ת בית שלמה רס"י ס"ו כ' בשם הרב השואל דהמנהג מקדם שאחד מופלג קונה כל החמץ מהיחידים שבק' והוא מוכרם לנכרי בע"פ וכו' ע"ש משמעות הדברים שאין נוהגים כמנהג הנ"ל ליתן הרשאה להב"ד וכו' אלא מוכרים כל אחד החמץ שלו להמופלג והמופלג ההוא מוכר את כל החמץ ההוא אשר קנה מבני העיר לנכרי אחד (ואולי גם מ"ש בבגד"י הוא ע"ד זו שוב ראיתי שם בסוס"י ד' בד"ה והנה בסד"ר וכו' שמבואר שם דהוא ע"י הרשאה ע"ד שהעיד המ"ץ הנ"ל וכן מבואר בדברי הרב השואל שם) ובשם אריה סס"י ט' בד"ה שוב וכו' באחד שמכר חמצו ע"י שלוחים מכל העיר כנהוג וכו' ובשו"ת עונג יו"ט תוך סי' ל"ח בד"ה ומה ששאל וכו' שבאים לב"ד לעשותם שלוחים למכור חמצן וכו':

וראיתי בשו"ת שואל ומשיב מהדורא ב' ח"ב סי' ע"ז ד"ה והנה בעש"ק וכו' שכ' לפקפק מאד בזה ולפי שלדעתי יש להשיב ע"ד אעתיק כל דבריו וז"ל בענין מכירת חמץ אשר הורה הג' מוהר"א תאומים וכן נשרש המנהג למכור ע"י שליח כל החמץ שיש לסוחרי העיר ובני הכפרים והנהיג לכתוב הרשאה ע"ש השליח בחת"י בני העיר והכפרים. והשליח מוכר לנכרי אחד בשטר אחד וחותם עצמו בשטר מכי' בחת"י לבד ומוסר לנכרי השט"מ עם ההרשאה. והשט"מ נכתב בהקנאה אג"ק של המשלחים וע"ז כ' מעל' דמלבד דבמק"ח סי' תמ"ח מבואר להדיא דחתי' השליח לא מהני אפי' עשאו בעדים להקנות הקרקע של המשלח ולפי"ז גם הרשאת המוכרים ל"מ ובפרט שרוב מהחותמים בהרשאה אין עדים מצויים לקיים חתימתם אף גם לדעת הט"ז ומג"א ל"מ בזה דהוי הערמה גמורה. וגם הח"י שמיקל בסי' קי"ד (צ"ל בסקי"ד) כל שאין המפתח בעת המכירה ביד נכרי לא מהני וכאן אין הלוקח מכיר כלל להמוכר רק ששומע מהשליח שאומר הנני מוכר לך כל חמץ שיש לסוחרי העיר ובני הכפרים והחדרים שהחמץ שם. וגם הזידאטיק שמקבל מהנכרי אין ידוע אם מגיע שו"פ. עכ"פ לכל מכר. והשיב ע"ז וז"ל והנה יפה כ' מעלתו ובאמת כבר היה לעולמים וב' גדולים מייא"ס מוהר"ם טאב"ש ומהר"י לנדא נחלקו וכבר מוזכר בש"ע של הג' מוהרש"ז. ולפענ"ד השומע שמע וטעה דשם מכרו החמץ להיהודים היודעים איך לכתוב ופירשו כל מכר ומכר כמה מינים יש לו למכור ועד למדידה וכדומה ובכה"ג ליכא כאן כל החששות וכה"ג מבואר בישועות יעקב סי' תמ"ח והישראלים הלוקחים מוכרים לנכרי ובכה"ג לא שייך הרבה חששות ואפי"ה ערער הג' מוהרמ"ט ע"ז ואף שהב"ד החזיקו בפסק הג' מוהרי"ל גם אני הייתי מהמנויים. אבל בכה"ג שלא מכרו רק בהרשאה לבד והוא רק שליח יפה כ' מעל' ששייך כל הני חששות. ואני מוסיף שגם החששה שאינם פורשים המינים כלל ומה שמוכר ובכה"ג לא מועיל כלל כמבואר בסי' ר"ט וכ"ש במכירת חמץ דהכל יודעים שאינו רק הערמה מכ"ש שיש לחוש שלא סמך דעת הקונה כלל. ובלא"ה נראה דבר חדש. דע"י שליח לא מהני דהנה בענין המכירה כתב הת"ש דאינו אלא הערמה דבדרבנן שרי וכו' ולפי"ז נראה ברור דלכך ל"מ ע"י שליח דע"כ לא מרבינן שליחות רק כשזה רוצה שיהיה שילוחו ומוסר לו כחו אמרי' שלוחו שא"כ אבל כאן באמת אינו רוצה למכור וזה אינו רוצה לקנות והוא רק הערמה בלבד ואיך יועיל שליחות בדבר שעושה רק להערמה בעלמא ואין לו כח למכור כי הוא באמת מבטל החמץ והמכירה אינו רק להערמה שלא יצטרך לבערו ובכה"ג לאו נתרבה שליחות כלל וז"ב כשמש והרי מכירתו ל"מ ומה יועיל שליח ולא עדיף השליח ממנו ולהערמה אין יכול לעשות שליח עכ"ל ובאמת מלבד עדות המ"ץ הז' ז"ל שכן נוהגים בערי ליטא למכור ע"י הרשאה לב"ד (וכן מתבאר גם ממ"ש בבגדי ישע ושם אריה ועונג יו"ט שזה מנהג פשוט בהרבה מתפוצות ישראל) הנה שוב אחר כמה שנים נדפס ס' ראשית בכורים להג' רב"ץ מווילנא ומתבאר שזה מנהג פשוט שם נוסח ההרשאה והשט"מ עפ"י גאונים גדולים עי"ש וחלילה לומר שכלם שגו ברואה ולא הרגישו הכל הרעש אשר הרעיש בזה הגאון שו"מ הנ"ל (אחר זמ"ר נתברר לי ע"י מכתב אחד המיוחד מגאוני הדור יצ"ו שכן פשט המנהג גם במקומות ועיירות גדולות ש"ס וחכמים) ע"כ חובה עלינו לעיין ולהסיר תלונות השו"מ ז"ל בזה ולקיים מנהג ישראל תורה:

והנה על החשש דחתימת השליח לא מהני כבר בא חכם הגאון דרב"ץ בס' ראשית ביכורים סי' ה' ואסברה לן דכיון דכל החשש הוא משום שאין הקרקע נקנה בכסף ובעי שטר ושטר בלא חתימה לאו שטר ראיה הוא לגבי הקונה נגד המשלח א"כ בזה שנותנים להנכרי הקונה ההרשאה שנתנו המוכרים ביד השליח אפשר דמועיל בזה גם לדעת המק"ח שהרי יש ביד הנכרי שטר ראיה מהמוכרים וכו' והיינו ההרשאה וכו' ויש לדקדק שהמוכר בעצמו יחתום על שטר ההרשאה עכ"פ אתד"ק ועם שכ' כן בלשון אפשר אנכי הרואה להרב השואל בשו"ת בגדי ישע סי' ד' שכ"כ בפשיטות דלפי מנהגינו שמוסרים להנכרי כל ההרשאות חתומים בח"י המשלחים עם השט"מ א"כ יש להקונה שטר ראיה על המכירה עכ"ל וכ"ז הוא אף אם נאמר כדעת המק"ח. אך באמת הגאון בגדי ישע דחה דברי המק"ח ולדעתו כיון שאין המשלח מכחיש שעשאו שליח אזי בזה הוי שלוחו כמותו וחשיב כאילו המשלח חתום על השטר ושפיר דמי עי"ש (במכתב ששלח אלי עתה הגאון המפורסם מוהרי"ז שטערין נ"י בע"ס זכר יהוסף כ' וז"ל ובנדון מ"ש המק"ח וכו' והשליח חתם בשטר וכו' יעוין בספר ראשית ביכורים סי' ה' וכו' העתיק כל דברי הראשית ביכורים בזה וסיים) ואמנם אני תמה שלפי מה שהביא בעצמו בנוסח השט"מ שמשכיר הבית לנכרי על ימי הפסח והרי שכירות קרקע קונה בלי שטר רק בכסף כמ"ש הסמ"ע בסקצ"א דכיון שהוא לזמן סמכא דעתו וכ"כ בשו"ת שב"ץ בשם אביו דאין צריך למכור וכו' אלא להשכיר וכו' אלו תו"ד הגאון הנ"ל יחי' ומוכח דגם דעתו מסכמת לזה דמהני ע"י מה שנמסר להנכרי השטר הרשאה. ומה שתמה ע"ד הראשית ביכורים תמיהני על תמיהתו דהרי בהנוסח שט"מ שבהרב"ך מפורש דמ"ש להשכיר המקומות היינו המקומות שהם שכורים בידו אבל המקומות שהם שלהם לחלוטין כתוב שם למוכרם לנכרי וא"כ שפיר הוצרך למ"ש דע"י מסירת ההרשאה הוי שטר ראיה דהא במכירת המקומות ודאי בעי שטר. ופלא בעיני איך העלים עיין ממ"ש שם בראשית בכורים (כשכתב דע"י מסירת ההרשאה הוי שטר ראיה וכו') וז"ל והיינו אותם המקומות שהם שלהם ממש לחלוטין ולא בשכירות לבד כמבואר בהשט"מ בזה עכ"ל מבואר דכל דבריו בזה סובבים הם לענין מכירת החדרים לפי שיטתו שהחדרים שהם שלהם לחלוטין צריכים למכור אותם (עיין מה שרשמתי בזה לעיל אות ד'):

ועוד היה נראה דאף אם נחוש לסברת המק"ח גם במכירה זו שע"י הרשאה מ"מ יש לתקן זאת ע"י שיקנה המורשה את החמץ להנכרי ע"י אגב קרקע שלו דלא פקפק המק"ח אלא היכא דמוכר השליח קרקע של המשלח ואינו חותם בשטה"מ המשלח אלא השליח. אבל אם השליח מוכר קרקע שלו או שמשכיר קרקע שלו וחותם בו הוא עצמו ואגבו מקנה לו החמץ שפיר דמי גם להמק"ח שכ"כ בסי' תמ"ח סק"ט קרוב לסופו בד"ה ואם השליח וכו' וז"ל ואם עשה שליח למכור חמצו ומכר החמץ אג"ק של השליח נראה דהוי מכירה מעליא ולא אמרי' דבעינן דוקא אג"ק של בעל החמץ וראיה לזה מח"מ סי' ר"ב ס"ד בהקנה שדה לאפוטרופוס וכו' וה"ה כאן אף שהוא שליח רק על דבר זה לחוד מ"מ לענין זה הוי יד השליח כידו של משלח עכ"ל וכ"כ בחיי אדם כלל קכ"ג אות ג' וכ"כ בס' מעין גנים (עצי לבונה ח"ב) בנימוקיו לא"ח סי' תמ"ח ס"ג בד"ה עוד יש תקנה וכו' עי"ש וא"כ היה נראה לכאורה דאפשר לתקן שימכור השליח המורשה אגב קרקע שלו דמהני גם להמק"ח אלא דיש להבין דלפי שיטת המק"ח שהבאתי לעיל בסי' ה' אות כ"ה דאם מקנה החמץ להנכרי אג"ק אחר שאין החמץ שרוי בתוכו הוי כמקבל אחריות על חמצו של נכרי שהוא ברשות הישראל דעובר הישראל עי"ש קשה א"כ איך יועיל מה שמוכר השליח אג"ק שלו והרי נמצא לפי זה דאין החמץ ברשותו של הישראל ואחריותו על הישראל כיון דתפיס ליה אדמיה ואסור ועל כרחין לומר דלא אמר המקו"ח כן אלא בהיכא שמקבל השליח מן הנכרי כל דמי החמץ דאז ליכא משום אחריותו על הישראל. אבל ודאי אם אינו מקבל ממנו אלא זידאטיק והשאר הוא חוב עליו ל"מ מידי לא מצד ההקנאה שהיא ע"י קרקע שאינו של בעל החמץ דלזה אין לחוש. רק מצד האחריות כיון שאם יאבד החמץ לא ישלם הנכרי וכו' ולפי זה במכירת כל אנשי העיר ע"י הרשאה דודאי אי אפשר לקבל מהנכרי דמי כל החמץ שמוכרים לו לאלפים ורק לקבל זידאטיק וכו' א"כ אין זה מתקן להקנות ע"י קרקע של השליח כמבואר ואף דבאמת רבים לחמים על חומרת המק"ח כמו שרשמתי בסי' ה' הנ"ל מ"מ כבר כתבתי שם דלכתחלה ודאי יש לחוש לחומרת המק"ח וא"כ ממילא אין תקנה באופן זה בנדו"ד (ועיין בזה לקמן אות ח'):

וכל זה הוא באם מקנה לנכרי אגב מכירת קרקע אבל אם מקנה אגב שכירות הקרקע כמו שהוא מנהגנו דגם מי שיש לו קרקע שלו לחלוטין מקנה החמץ אגב שכירות קרקע עפ"י דברי גדולים שרשמתי באות ד' ודאי דאין עיקר לחשש זה כיון דאין צריך שטר על שכירות קרקע וכ"כ שבילי דוד ליו"ד בקונטרס הקניינים (שאחר סי' ש"ך) בחקירה ד' אות ח' וז"ל מיהו בזה דעושה שטר על שם חמותו והיא לא חותמת רק הוא חותם שם חמותו המוכרת הנה אין כאן שט"מ דאין כאן כת"י המוכר ולא ע"ח ולא ע"מ וכפי מ"ש המק"ח אין זה שטר מכירה וכ"כ (וכבר כתבתי) ב"ה בחי' לא"ח סי' תמ"ח (ספרו על או"ח אמצ"א) לדעת הש"ך מהני ובלא"ה אם המקום שמקנים לנכרי שכירות ל"ב שטר ורק בכסף נקנה גם הבית וצריך שיאמר בפירוש דנותן המעות גם על שכירות הבית ואם בית של בעלים לחלוטין אז צריך שימכור הבית וצריך שטר להקנאת הבית מיהו בשביל קנין אגב גם שכירות מהני ובדיעבד סגי בכסף לחוד כמו שנתבאר ב"ה מכ"ש אחר הפסח עכ"ל. הרי דכ' מפורש דגם אם הקרקע שלו לחלוטין אם מקנה החמץ אגב שכירות המקום מהני בדיעבד בכסף לבד (דלא כמו שהרעיש בשו"מ דלא מהני כלל) ונוכל לומר בטח דכשמוסר בידו ההרשאה אזי אפילו לכתחלה יש לסמוך על זה לגבי שכירות בלי שום פקפוק:

ועל החשש דמשום מסירת מפתח מצאתי בשו"ת בגדי ישע סי' ב' אות ב' שכ' וז"ל ואף שהב"ח וט"ז אסרו לסגור החמץ במסגר מפני שנראה כהערמה ודאי הם מיירו שמכר לו ושילם כל דמי החמץ לישראל קוה"פ לכן אם יסגור במסגר שלו הוי הערמה כי מה לו להסגיר חמץ של נכרי אבל כשזקף עליו במלוה יתר דמי המכירה עד אחה"פ אין זה הערמה מה שמסגיר הבית שבו החמץ כי הוא תופס במשכון עד שישלם לו וכשישלם לו אף בפסח יפתח לו הישראל את המסגר ויניח אותו ליקח חמצו ואם לא היה החמץ באחריות הישראל היה מותר אף אם היה חמץ בבית ישראל כיון דישראל מנכרי לא קני משכון וכו' עי"ש שהאריך ובאמת נראין הדברים נכונים בטעמם דאין שייך בכה"ג שום חשש הערמה כיון שהדבר ידוע דתפיס ליה אדמיה ועי"ש מה שהסביר דאין חשש אחריות בזה ובחיי אדם כלל קכ"ג אות ב' הביא מ"ש הח"י דלאחר המכירה מותר ליתן מסגרת וחותם אם ירא שיקח הנכרי לעצמו וסיים ונ"ל דה"ה דמותר ליתן חותם משר העיר אם הנכרי מאבדו שהרי החמץ הוא באחריות הנכרי ואע"ג שהוא כמשכון אצל ישראל כיון שישראל מנכרי אינו קונה משכון וגם הוא ברשות הנכרי שהרי מכר לו החדר וגם אין הישראל חוזר מהמכירה אלא שרוצה לכופו שישלם לו דמיו מותר עכ"ל. ודבריו קרובים לדברי הבגדי ישע ומילי דסברא נינהו (שו"ר בשואל ומשיב שם באותו סי' בד"ה והנה ביום ד' קדושים וכו' שקבל מכתב מהרב שמתנצל על מה שהנהיג לכתוב בכו"ה דאף שלא מסר המפתחות מ"מ כיון שיש לו רשות ליקח המפתחות לא איכפת לן מידי דהוה אמוכר דבר שהוא במקו"א דא"ץ מסי' מפתח וכ' ע"ד שדבריו לא יועילו עי"ש שלא ביאר טעמו ואולי כונתו דלא דמי למוכר דבר שהוא במקו"א דשם כיון שאינו בידו לא מיחזי הערמה ועיין פרמ"ג באש"א תמ"ח סק"ד ד"ה והמ"ב וק"ל. ומ"מ דברי הבגד"י נכונים ועל השו"מ יש לתמוה דמילי דמר סתראי נינהו כמ"ש לקמן אות ט':

ומה שכ' לפקפק משום דכסף הזידאטיק שלוקח מהנכרי לא יגיע שוה פרוטה לכל מכר נראה דאפשר ליישב עפ"י מ"ש במח"א הלכות קנין מעות סי' ה' דדעת הגאון שהביא רבינו ה"ג בשער המקח דמוכר בהקפה ולא נתן שום כסף רק זקף במלוה וכתב שטר חוב על מה שזקף במלוה מהני במקום כסף ושכן דעת רש"י והר"ן והריטב"א. וכ' דרה"ג לא הכריע והרשב"א רפיא בידיה והביא מ"ש מוהראנ"ח להוכיח דלא מהני ככסף ודחה ראייתו. ובשעה"מ פר"ח מהל' לולב הל' יו"ד מייחס להרמב"ם דס"ל דזקף במלוה הוי ככסף ועיין מה שרשמתי בזה בקונטרס הכללים במערכת הכ"ף אות קל"א ובקונטרס זה במערכת בכור בהמה שרשמתי בקונטרס הכללים הנ"ל דנראה דדעת הרבה פוסקים דמהני הזקיפה במלוה במקום כסף. ועוד כתבתי במערכת בכור בהמה הנ"ל סי' ג' אות אלף ס"ק כ"ה בשם שו"ת שם אריה חיו"ד סי' מ"ח שכ' לפי שיטת הקצה"ח שהביא שם. דבזוקף במלוה לכ"ע מהני משיכה ולא בעינן כסף כלל. ואף שכתבתי שם לפקפק בזה מ"מ מאחר דכל מה שמצריכים כסף ומשיכה הוא רק משום חומרא דמן הדין העיקר הוא כדעת ר"ת דנכרי קונה בכסף וכ' בשו"ת חינוך ב"י סי' פ"ד דהבה"ג ורה"ג והרי"ף ותוס' והרא"ש הרמב"ן סמ"ג והטור והדרישה ורי"ו ומוהר"ם מינץ סוברים כן ושדעת רש"י דנכרי קונה בכסף סברא יחידאה היא ואף שבמערכת בכור בהמה סי' ג' אות א' כתבתי דאינו פשוט לומר דסברת רש"י יחידאה עי"ש מ"מ הן רבים שרים ונכבדים דקיימי בשיטת ר"ת א"כ שפיר נוכל לסמוך אדעת הגאון ודעמיה הסוברים דזקיפה במלוה בשטר חשיב כסף. וכיון דמכירות חמץ שלנו הם ע"י שטר משום הקנאת המקומות להנכרי וכותבין בשטר שזוקף במלוה המותר על הזידאטיק א"כ דל מהכא הזידאטיק (לפי שלא יגיע ממנו שופ"ר לכל מכר) מ"מ הרי איכא כסף היינו מה שזקף במלוה בשטר דמהני במקום כסף לדעת הקדמונים הנ"ל. או דכיון דליכא בקנין זה כסף (שהרי כיון שאין מגיע שו"פ לכל מכר הוי כמוכר לו בהקפה לגמרי בלא שום כסף כלל) מהני משיכה לבד לשיטת הקצה"ח וכמ"ש בשם אריה. ואף דהמשיכה היא ע"י הקנאת מקום ולזה ודאי צריך כסף דאל"כ במה יקנה הנכרי את הקרקע וכיון דאין בהזידאטיק כדי שיפ"ר לכל מכר א"כ ליכא כסף לקניית קרקע וממילא ליכא משיכה ונפל פיתא בבירא לכאורה. מ"מ י"ל דלפי מנהגינו לעשות הקנאת המקומות להנכרי ע"י שכירות ולא במכירת המקומות (עיין מה שרשמתי בזה לעיל אות ד') א"כ הרי שכירות קרקע נקנה להנכרי בכסף לבד כמ"ש בשו"ת מים חיים רפפורט סי' ז' ובשו"ת בית שלמה סי' ע"ג (ונמשך בסברא זו הגאון מסלאנים בס' פרת יוסף הנד"מ בנימוקיו על הטו"ר סי' קצ"ה) ועוד כ' בשו"ת מים חיים דאע"ג דבעלמא אין נכרי קונה קרקע בשטר לבד. מ"מ במכירת חמץ חשיב כמוכר שדהו מפני רעתה ומהני שטר בלבד וא"כ דל מהכא כסף הזידאטיק. נקנה הקרקע להנכרי בשטר והחמץ אגב קניית המקום שהוא כמשיכה ושפיר דמי:

ומה שהוסיף חשש על שאינם פורשים המינים וכו' וכה"ג לא מהני כמבואר בסי' ר"ט. הנה עם שבעיקר החשש בזה אינו פשוט להחליט דלא מהני וכמו שמתבאר ממה שרשמתי בזה בסי' ח' אות ל"ד מ"מ ודאי דלכתחלה יש לפרט כל המינים שמוכר ועד למדידה וכו' אך איני מבין מאי דמשמע מדברי השו"מ דהא בהא תלי דמפני שמוכרים ע"י הרשאה הוא דאינם פורטים המינים ואילו היו מוכרים בפרטות או ע"י מכירה לאיש אחד והוא ימכור לנכרי היו פורטים. ולפי"ז צ"ל דבמכירה ע"י הרשאה לא יתכן לפרט המינים. ולא אדע למה הלא גם כשמוכרים ע"י הרשאה יוכלו לפרט כל מין ומין כמו שהוא מנהגינו דכל הבאים עה"ח בשטר ההרשאה כותבים בהרשימה שביד השליח ב"ד כל חמץ שיש לו בפרטות. ובהשטר מכירה כותבים שמוכרים לו כל המינים של כל אחד כרשום בהרשימה ונותנים לנכרי השט"מ וההרשאה והרשימות. וגם בגוף השטר מבארים כל המינים שמוכרים לו ויעויין בס' בגדי ישע הנ"ל ובס' ראשית ביכורים סימן ה' בנוסח השט"מ שגם שם מתבאר לעשות כסדר הזה וא"כ לפי הנראה אם עושים כן אין שום חשש. ואם באמת אין עושים כן בודאי מצאה קפדת השו"מ מקום לנוח אך אין דבר זה תלוי בסדר המכירה וכמש"ל (שו"ר בשו"מ באותו סי' בד"ה והנה ביום ד' קדושים וכו' שכ' לו רב אחד התנצלות ע"ז כיון שלנכרי פורטים כל מיני החמוצים שיש לכל אחד וכל המקומות. וכ' השו"מ ע"ז כל דבריו לא יועילו ע"כ ולא ביאר טעמו ולא ידעתי למה לא יועיל בזה):

גם מה שחדש לומר דלא מהני ע"י שליח כיון שהמכירה היא רק הערמה וכו' הנה מלבד דאינו פשוט שהמכירה היא הערמה ועיין מה שכתבתי לעיל בסי' זה אות ד' בד"ה הנה בשו"ת בגד"י וכו' וע"ע בזה במ"ש לקמן אות ט"ו:

זאת ועוד לא מצאתי בענ"ד שום טעם וסברא לומר דל"מ ע"י שליח דכיון דקי"ל ששא"כ לכל דבר חוץ משליחות לדבר עבירה א"כ כיון שאין בהערמה זו שום נידנוד איסור ויכול למכור ע"י עצמו מה טעם וסברא לומר דל"מ ע"י שליח הרי כל מידי דאיהו מצי עביד משוי נמי שליח. והרי אפילו בלא שליחות על המכירה כתבו הרבה פוסקים דאם אין האיש בביתו יכולים למכור חמצו שלא מדעתו דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו וכן לענין מכירת הפרה להפקעת קדושת בכור עיין מה שרשמתי בזה בסי' זה אות ב' וא"כ כ"ש ודאי דמהני בזה שליחות מדעתו ורצונו. וגם בדברי המק"ח סי' תמ"ח. ומעין גנים הנ"ל (בד"ה ועוד נראה וכו') מבואר דיכול לעשות שליח למכור חמצו וכן הדעת מכרעת ודלא כה"ג שו"מ. וגם בתשו' נו"ב מ"ק סי' י"ח מבואר דמכירה ע"י שליח מהני וע"ע בשו"ת חת"ס וכתר כהונה שרשמתי בסי' ח' אות ז' סק"ח דמבואר כן וכן מתבאר מתשו' כתב סופר סי' פ"ב. סוף דבר לפענ"ד כל מה שפקפקו הרב השואל והג' שו"מ בתקנה זו יש ליישב על נכון ואין כדאי להרעיש בדבר זה ולבטל מנהג שנהגו כן מקדם קדמתה ונתייסד מסתמא עפ"י גדולי הדור שלפנינו על כן לא ראיתי לחוש לשנות המנהג מהרשאה למכירה:

וראיתי בס' מנחת משה לרב רחימאי הגאון מנ"י יצ"ו בקונט' חקת הפסח דין כ"ה שהביא שו"ת השו"מ הנ"ל. וכ' שגם הגאון מוהרש"ק מבראדי בספר קנאת סופרים בהשמטות לקונט' קנין עולם סי' י"ד כתב ג"כ דל"מ בזה שליחות וכמ"ש המק"ח דחתימת השליח ל"מ וכו' ואסור אחה"פ ושכתב עוד טעם אחר וצריך לעיין בגוף ספר ק"ס הנ"ל ואינו מצוי אצלי ומני"ר הא מנ"י יחיה כתב דבעיקר חשש זה שלא יועיל השליח כעשיית הבעה"ב בעצמו יש לצדד כיון דהשליח לוקח שכר מבעלי החמץ עבור טרחתו הוי כפועל דידו כיד בעל הבית כמ"ש המח"א בהלכות שילוחין סי' י"א לענין שליחות לנכרי דהיכא דלוקח שכר שאני דכיד בעה"ב דמי וה"ן י"ל דיד השליח כיד בעה"ב והוי כחתם בעל החמץ על השט"מ ועל דרך זה כתב להשיב על הטעם של הג' מוהרש"ק. וכ' שיש ליישב כל החששות שבשו"מ הנ"ל אלא שאין רצונו להאריך כי עכ"פ יותר נכון לעשות ע"י מכירה לאיש אחד והוא ימכור הכל ומוהרש"ק בשו"ת שבסו"ס נאות דשא האריך לקיים מנהג זה (דמכירה לאיש אחד שהוא ימכור של כולם לנכרי) וע"כ בעיירות אשר הרב המורה יוכל להשגיח היטב על כל פרטי המכירה הכוללת שיעשו הכל כדין אין לערער על המנהג והירא את דבר ה' יכתוב שטר לעצמו כי רבה המכשלה וכו' אתו"ד נ"י. והנה לא ביאר מה שיש לו ליישב החששות שבשו"מ ואולי כוונתו למ"ש בענ"ד אך מה שכתב עפ"י שיטת המח"א דבפועל נכרי יש שליחות לנכרי וכו' כנז"ל אין דעתי העניה נוחה בזה דמלבד דשיטת הר' מחנה אפרים בזה אינה מוסכמת וכמה דיות נשתפכו כמתבאר ממה שרשמתי בקונט' הכללים מערכת האלף אות קמ"ו ועוד אף לדעת הרמח"א יש לומר דלא מהני דהא כל הטעם של המק"ח בזה הוא משום דשטר בלא חתימה או עדי מסירה או חת"י המוכר לאו שטר הוא דהא לאו שטר ראיה הוא נגד המשלח ואף שיש עדים שעשאו שליח ל"מ חתימת השליח דכל שאינו מוכח הראיה מתוך השטר עצמו ובעינן צירוף עדים שידעו שזה שלוחו לא נקרא ראיה כלל והוי חספא בעלמא. א"כ לפי"ז מה יתן ומה יוסיף מה שהשליח מקבל שכר והוי כיד בעה"ב הא סו"ס בהשטר אין שום הוכחה שמכר הבע"ב והוי חספא בעלמא לדעת המק"ח ופשוט בעיני דל"מ בזה מה שידו כיד בעה"ב. ועוד אם באמת אין לנו ליישב חשש המק"ח אלא עפי"ז אין זה מן היישוב לגמרי דהתינח לגבי הבעה"ב שנותנים שכר להשליח אך כדבר ידוע כי כמה וכמה בני אדם העושים המכירה על ידי הרשאה הנ"ל אין נותנים שום שכר ובפרט העניים ואלמנות בודאי אין נותנים שום שכר (והשליח מסכים ע"ז כי די לו במה שנותנים לו המתנדבים בעם) וא"כ לגבי דידהו לא הוי יד השליח כידם ולא מהני חתימתו ועם שזה יש ליישב וק"ל מ"מ האמת יורה דרכו לפענ"ד דלפי טעמו ונימוקו של הרב מק"ח אף אם יד השליח חשוב כידו לא מהני כלל:

ומה מאד תמיה לי עמ"ש במנח"מ שם בשם מוהרש"ק דלא מהני בזה שליחות דאין הקרקע נקנה להנכרי והוי חמץ של נכרי בבית ישראל דעובר בב"י וב"י וכל החמץ אסור אחה"פ ע"כ וכיון שלא הזכיר שום פקפוק על קנין הכסף (על דרך שפקפק בהשו"מ לפי שלא יגיע שו"פ לכל מכר מכסף הזידאטיק) מוכח דעל קנין הכסף אין לו שום פקפוק א"כ איך יתכן לאסור החמץ אחה"פ הרי דל מהכא השטר משום דלא מהני חתימת השליח מ"מ נקנה החמץ להנכרי בכסף בלבד דמהני בדיעבד לאחר הפסח מיהא אי משום דסמכינן בדיעבד אשיטת רש"י ורמב"ם דקנין נכרי במטלטלין בכסף ואי משום מ"ש המ"ב דבחמץ מהני קנין כסף או משיכה בלבד אליבא דכ"ע כמו שרשמתי בזה לעיל בסי' ח' אות ט"ו. ואולי ס"ל דאף דקנין כסף לחוד בדיעבד מיהא מהני אחה"פ מ"מ כיון דנחית לכתוב שטר גלי דעתיה דלא ניח"ל בקנין כסף לחוד ועל דבר זה כבר כתבתי באורך בסי' ח' אות י"ג מס"ק ה' והלאה והבאתי דברי רבנן קדישי המדברים בזה ומשם בארה או אפשר דקאי בשיטת המק"ח דכל שאינו מקבל מהנכרי דמי כל החמץ אלא זידאטיק לבד לא מהני אלא א"כ החמץ עומד במקום שנמכר לנכרי וכיון שבמכירה הכוללת ע"י הרשאה מסתמא ודאי אין הנכרי מסלק דמי כל החמץ צריך שיהיה המקום קנוי לנכרי הוי כחמץ של נכרי ברשות ישראל ובאחריותו דעובר עליו בב"י ואסור אחה"פ ועיין מה שרשמתי בענין זה לעיל בסי' ה' אות כ"ה כן אנכי מצדד בכונתו לפי שאין ספר קנ"ס הנ"ל מצוי בידי והג' מנח"מ נר"ו העתיק תו"ד ולא גילה לנו טעמו ונימוקו:

תוכן העניינים

שדי חמד דברי חכמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה