שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן ק
(מקונטרס אסיפת דינים מערכת חמץ ומצה סי' ג' אות י"ט).
קו"ף בענין אכילת הסוקאר בפסח שיש חשש תערובת קמח מלותת או מחמת שהפועלים טובלים פתן ביערת הדבש כבר האריכו רבנן קדישי דישרן סמיכין סביב שלחן הטהור ע"ד הרמ"א בסי' תס"ז ס"ח כאשר ישר יחזה המעיין בדב"ק הלא בספרתם ואחרון חביב רב מופלא בדורנו בע"ס דברי מנחם יצ"ו האריך הרחיב אסף איש טהור כל הדעות והסברות שנאמרו בענין ואם אביא אחריו דברי חכמים כדרבונות במקום שבעלי תשובה עומדים הן צדיקים גמורים אשר לא היו למראה עיניו ולזכות את הרבים אעתיק תוד"ק הן בענין אכילתה והן בענין הכשר המכונות שנעשית בהן. הנה הרב חת"ס בסי' קל"ה כתב דאין מקום להתיר עפ"י סברת הרר"י שבתשו' הרא"ש כלל כ"ד ומייתי לה מרן הב"י בסי' תס"ז דטבע הדבש שמהפך כל מה שנותנים בתוכו ונעשה דבש ואזלינן בתר השתא דכבר העלה המג"א בסי' רס"ז סק"ג כהחולקים אהרר"י דלא אזלינן בתר השתא וכן בשיורי כנה"ג כתב שאין לסמוך על היתר זה (והוסיף במוסגר לומר דקרוב לומר דצוקר אין בטבעו להפך וגם הרר"י מודה) וגם נתברר לו (לשכנה"ג) שמערבים קמח והודו האומנים ולא בושו יעי"ש בחי' בס"ק ט"ז ואין לסמוך בזה על חזקה אומן לא מרעי נפשיה כיון שהקמח לא מרע נפשיה שהרי אינו מריע אומנותו בזה לומר אומן לא מרע נפשיה שהרי אינו מריע אומנותו בזה כיון שהקמח שנותנים בבישול הצוקאר מתהפך ונעשה צוקאר א"כ יוכל לעשות כן לעין השמש ואומנתו בכך ומסתמא מערב קמח מלותת אמר המחב"ר לענ"ד יש לפקפק בדב"ק דהא ודאי הא דאומן לא מרע נפשיה לא מהני אלא בשאין ידוע לנו שמזייף וכן אם באנו לדון בזה משום אומן לא מרע היינו ודאי דאין אתנו יודע אם מערב קמח ופשוט דסוקאר שיש בו קמח אינו שוה לסוקאר שאין בו תערובת קמח דמלבד דלאו כ"ע ידעי סברת רבינו יונה דהדבש מהפך וכו' ועוד אף אם מהפך הקמח לדבש מ"מ מסתברא דלא ישוה לו לגמרי ובפרט לפי מ"ש הרב דקרוב לומר דיש לחלק בין דבש למי הסוקאר והכי מסתברא דאין בכח מי הסוקאר להפך מה שנותנים בתוכה כמו בדבש וא"כ ממה שלא נתפרסם שמערבים קמח בהסוקאר מוכרח לומר שאנו חוששים שעושים כן דרך זיוף והיה במחשך מעשיהם וכיון דאומן הוא הדר דינא לסמוך דאומן לא מרע אומנותיה כי זה באמת ריעותא הוא לא לפסח ולישראל לבד כי גם בכל השנה ולכל העולם נחשב ריעותא שאין סוקאר שע"י תערובת קמח חשוב כהסוקאר שאין בו תערובת בטעמו ובמתיקות שבו. ומה גם שיש לצרף דאם תמצא לומר שערב בו קמח למה נאמר דמסתמא קמח מלותת ערב בו וכיון שיש צד גדול לומר שלא ערב משום דלא מרע אומנותו אף אם נחוש שערב נתלה שערב קמח בלא לתיתה או שאף אם לתתו לא לתתו כ"כ עד שיהא חמץ ודאי (לפי השערת דעתי בבישול עשיית הסוקאר נותנים מים בקפלוטות וכיוצא ומזה עושים הסוקאר וא"כ אף אם אין הקמח מלותת יש בו חמץ אם נחוש לתערובת קמח דהוו מי פירות עם מים אלא דמדהוצרך הרב חת"ס לומר דמסתמא נותנים קמח מלותת משמע דאין נותנים מים בבישול הסוקאר או שנותנים מעט מים פחות מס' וס"ל דבזה ליכא משום מי פירות ומים עיין במה שהבאתי בסי' י"ג אות יו"ד בזה ואשוב להעתיק אמרי קדוש החת"ס) וכתב עוד דאין לומר דמ"מ מרע אומנותו לגבי ישראל שמכשילו שכבר העלה המג"א בסי' כ' דדוקא מה שהוא זיוף לגבי כ"ע לא מרע אומנותו אבל מה שהוא רק לישראל מרע חוץ מעשיית ציצית דלא טרח והנו"ב במ"ת סס"י ע"ב העלה דמעשה לא עביד אבל בדבורו לא מהימן והכא המעשה אינו הורעת אומנות שכן דרכו כל השנה רק דנאמין לו ששינה עתה לצורך ישראל ועשהו בלי קמח זה לא נאמין וגם אין כאן ביטול ששים כדמוכח מדברי הרר"י (שכתב דע"כ הדבש מהפך מה שבתוכו דאל"כ איך נאכלנו כל השנה הרי נותנים בתוכו בשר טרפה) דאי הוה ס' נגד הבשר והקמח לא היה צריך לומר שנתהפך אלא ע"כ מערבין הרבה עד שאין בו ס' ואפי"ה נהפך לדבש וכן מוכח מש"ס ע"ז שמשם הוכיח הרר"י דינו והוא בר"ן מס' ע"ז ברי"פ ד' שמ"ז ריש ע"ב אי משום איערובי מיסרא סרי וכתב שם הר"ן בשם אחרים שדרך הוא לערב בהם דברים אחרים ונימוח בתוכו וחוזרין דבש ליכא למיחש בהכי לפי שהמתערב בו עד שלא נימוח מסריח ומותר כדאמרינן בתמורה ד' ל"א אפרוח ביצת טרפה מותר אימת קא גדיל לכי מסרח ההיא שעתא עפרא בעלמא הוא עכ"ל ועיין לרבינו הפר"ח בתשו' שבס' מים חיים סי' יו"ד מה שתמה על פירוש האחרים מדאמרינן בש"ס גבי שמן ג"כ אי משום איערובי מיסרא סרי ושם לא שייך פירושם ומפורש שם דלפירוש האחרים שהיא שיטת הרר"י גם בדליכא בדבש ששים נגד הטרפה שרי וכמ"ש החת"ס ועיין להרב שו"מ בח"ג סי' קנ"ג שכתב דפירוש האחרים שבהר"ן הנ"ל אין להם התייחסות בדברי הרר"י הנ"ל ובקונטריס הכללים במערכת האל"ף אות שמ"ט רשמתי ספרים רבים הם המדברים בהא דאזלינן בתר השתא בכמה עניינים שונים והוא מפתח גדול למי שרוצה לעמוד בדבר עי"ש שוב כתב דאפי' הצוקאר שנעשה על ידי ישראל לשם פסח כדינו מונח בפאבריק כמה שבועות בתוך הדפוסים כנהוג אם אי אפשר להיות ישראל שומר יוצא ונכנס תמיד ואפשר שיחליפנו הנכרי לטובתו ליתן תחתיו צוקאר המעורב בקמח אז צריך חותם בתוך חותם ואם אי אפשר שיחליפנו וימיר וליכא אלא חששא משום פרורי חמץ שיפלו על הצוקאר מהפועלים העוברים ושבים וחשש גדול הוא שאם יבא פרור חמץ וידבק בו החמץ בפסח לתוך פיו של ישראל בעין או במקום שאין ששים ועוד חמץ במשהו מ"מ סגי בכיסוי או להצניעם בחדר או מחיצה קטנה וכדומה והחכם עיניו בראשו שוב הביא מ"ש בברכ"י סי' תס"ז אות ג' בוויניציא ומצרים העידו שאין בו תערובת קמח כלל אך נודע כי האומנים טובלים פתם ביערת הדבש והוא רותח לכן ירא שמים יזהר למ"ד חוזר וניעור ודבריו צ"ע מה צריך למ"ד חוזר ונעור הרי שמא ובודאי ישארו פרורי לחם בעין כמ"ש לעיל ועיין מ"ש מג"א סי' תמ"ז סקי"ג לכן נ"ל אפילו להשהותו יש לאסור לכתחלה וכן הנהגתי פה למכרו עם החמץ לנכרי ועיין נו"ב תניינא חא"ח סי' ע"א עכ"ד מסקנתו והנה מ"ש מרן חיד"א בברכ"י הנ"ל הוא בשם הרב מוהר"י זיין בתשו' כ' ולא הוסיף ע"ד אמנם בס' מחזיק ברכה שם כתב דחששא זו דהפועלים טובלים פתן אינה אלא בגלילותינו שהם ערביים אבל בשאר הארצות חקר כמה פעמים ושמע מפי המרובין דליתא להאי חששא כלל ומ"מ אשר תאוה נפשו להחמיר בזה וכיוצא בזה אין מזניחין אותו וכו' עי"ש:
ונראה ודאי דלדברי הרב חת"ס גם אם אין טובלים פתן יש חשש איסור שהרי בהסוקאר שנעשה ע"י ישראל בשמירה מעולה לפסח שאין בה לא חשש תערובת קמח ולא חשש טבילת פתן אמר רב דאחר גמר עשייתה אם יניחוה בפאבריק כשאין ישראל נכנס ויוצא צריך כיסוי או מחיצה משום חשש גדול מפרורי חמץ שיפלו על הסוקאר מהפועלים העוברים ושבים וכו' א"כ גם בהסוקאר הנעשה בשאר הארצות דידוע דקפדי אמנקיותא ואין טובלים פתן וגם אין מערבים בה קמח מ"מ יש לחוש מפרורי חמץ שיפלו מהפועלים וכו' ואם בהסוקאר שבנדון החת"ם אסר הרב משום חשש זה כ"ש בהסוקאר שבשאר הארצות שכל השנה כולה הפועלים נכנסים ויוצאים עוברים ושבים דרך שם שיש לחוש לזה אלא שחשש זה אחר שכבר נעשית הסוקאר חתיכות גדולות קשות (דהיינו אחר שכבר נתנו בדפוסין שלהן) הוא רחוק המציאות שאף אם יפלו על גבי החתיכות הללו איזה פרורין לא יתדבקו בהסוקאר ומתגלגלין ונופלין והעיני בשר לו עיניו לנוכח יביטו בסוקר שבא לקנות או לאכול אם יש בה דבר דבוק או לא ולא היה לחוש אלא על שעת עשיית הסוקאר בעודה רותחת שהוא נמס במים שאם יטבלו פתן ישאר שם איזה פירורין שאף שגם הם מחמת דקותם ורתיחת היורה ימסו כמו מים ונתבטלו והיו כלא היו מ"מ יש לחוש למ"ד דחמץ שנתבטל קודם הפסח חוזר ונעור ולכן בשאר הארצות דליתא להאי חששא כלל שרי מדינא גם ליר"ש זה נלע"ד כדעת הרבנים מוהרי"ז ומרן חיד"א והכי מסתברא דאין לחוש על הסוקאר אחר גמר עשייתה והיא נעשית חתיכות קשות משום פירורין שיפלו ע"ג ומסתמא כיון דקפדי אמנקיותא לא יאכלו הפועלים בסמוך להיורה כשהיא רותחת ולא יפול בה שום פירור ואם יפלו ימסו כמו מים יתהלכו למו כמש"ל אלא דלפי מ"ש הרב חת"ס שאביא בסמוך) דגם הסוקאר כשהיא נמס כמים חשוב דבר גוש לפי שיטתו שפיר קאמר דאיכא למיחש לפירור בעין:
וכתב עוד הרב חת"ס שם דהיורה שמבשלים בה הסוקאר כל השנה אם בא לעשות סוקאר לפסח צריכה הגעלה בהכשר גמור בלי שום קולא אמנם הדפוסים (שמערין לתוכן הסוקאר) שהם חרס והאומן אומר שאי אפשר לקנות חדשים בשום אופן הנה אף שהם כלי שני מ"מ הסוקאר אף שנמס ונשפך מיורה כמים מ"מ רתיחתו כדבר גוש ורותח יותר מפינכא דארוזא דבירושלמי בטוש"ע יו"ד סי' ס"ח שמזה הוציאו הא דדבר גוש לא מועיל כלי שני ואם אפשר למלאותן גומרי הרי טוב ואם אי אפשר גם בזה כיון דעכ"פ ספק הוא אם ערבו קמח ואם ערבו הא איכא ר' יונה דמתיר מפני שנתהפך ונעשה דבש וגם כבר עברו טל הכלים מעל"ע ונוטל"ף קודם פסח קודם שעת איסורו ואיכא הפסד מרובה היה מקום להקל ולסמוך על בעל העיטור שבטוי"ד סי' קכ"א להכשיר כלי חרס הפוגמים מאיסור דרבנן להגעילם ג"פ ברותחים וזה נקיל לחוש להפסד האומן אבל אם אומנים אחרים עושים בהכשר דפוסים חדשים או מלובנים א"פ הקונים יחושו לעצמם ויקנו מאותו סוקאר שהתירו בריוח ולא מזה שלא הותר אלא משום הפסד מרובה עכ"ל מדבריו נראה דמשמע ליה דלא היקל הרב העיטור בקדרה של חרם שאינו ב"י להכשירה ע"י הגעלה ג"פ אלא אם בלועה מאיסור דרבנן ובנדונו ג"כ אף דהחשש הוא משום חמץ דאסור מן התורה מ"מ אחר שיש צדדים הנ"ל חשיב ליה כאיסור דרבנן ונסמוך על סברת הרב העיטור וכו' וכן נראה מדבריו ואנכי לא ידעתי מנ"ל להבין כן בדעת הרב העיטור דמדברי הריב"ה בסימן קכ"א מתבאר דאף בקדרה של חרס שבלעה איסור תורה ס"ל דכשאינה ב"י דהמתבשל בתוכה הוא נוטל"ף ואסור לבשל בה מדרבנן משום גזרה אטו ב"י כיון שעתה אינה אסורה אלא מדרבנן נכשרת בהגעלת ג"פ כדאמרי' בירושלמי פ"ב דתרומות גבי תרומה בזה"ז והרשב"א ס"ל להחמיר באיסורין שיש להם עיקר מן התורה דאין למדין מתרומה ויש סוברים דגם לשאר איסורין דרבנן אין למדין ועיין מה שהבאתי בדין זה באריכות בקונטריס זה במערכת הה' אות י"ט וצ"ל דאין לשונו מדוקדק וכונתו לומר דבעהע"י מתיר להכשיר כ"ח בג"פ כיון שהיא עתה מדרבנן לפי שאינה ב"י:
ומה שכתב משום חומרא דדבר גוש דלא מהני ביה כלי שני הנה חומרא זו אין הכל מודים בה והרב הפלתי בסי' ק"ה סק"ו מסיק לה בצ"ע ודחה ראיית רש"ל גם הרב מוהרש"א (בן רעק"א) בגליון שלו ביו"ד סי' צ"ד ע"ד הרב ש"ך סק"ל אף הוא היה מתכוין להכריח מסי' תמ"ז ס"ג במג"א סק"ט דלא כחומרא זו, גם מני"ר החת"ס גופיה בחיו"ד סוף סי' צ"ה הכריח מתוס' זבחים צ"ו ריש ע"א ומדברי הר"ן בפרק כ"ש גבי סכינים דבעו כלי ראשון משום דזימנין דמעייל להו בדודי דבשרא וה"ל כעין כפא דליתא לחומרא זו וכתב שקבל ממורו הגאון להקל בדבר גוש לעת הצורך, וכן מתבאר דעת הגר"א בביאורו לסי' ק"ה ס"ק י"ז גם הרב קהל יהודה בדף כ"ו ע"א מסיק דברי רש"ל בקשיא מההיא דהנותן לחמיטה שהקשה הגר"א והרב יד דוד בסי' ק"ה הגהט"ו אות י"ג ציין לעיין בזה בס' שערי דעה בסק"ג, ואין מצוי אצלי לראות דב"ק ושם הביא מ"ש הרב חות דעת בסי' צ"א ס"ח בחידושים דדבר גוש אינו מתקרר מתתאה ואם נפל עליו דבר אף אחר שהושם על מקום צונן אוסר, אבל מ"מ אינו יכול לבלוע מתתאה הצונן אלא כדי קליפה, ודוקא דבר גוש כמו בשר אבל אורז ודוחן שהוא צלול ונשפך אין לו דין דבר גוש אם לא שאינן צלולין. ולפי השערת דעתי העניה רתיחת הסוקאר אין לה דמיון כ"כ לבשר וכיוצא ודמיא לאורז ודוחן הצלולים ואפילו תימא דחשיב דבר גוש ממש מ"מ יש להתיר כשיש צדדים להקל דהיא גופא חומרא והבו דלא לוסיף עלה, וא"כ כיון שבנדון זה איכא כמה צדדים להקל כמ"ש החת"ס (דשמא לא ערבו קמח ושמא נעשה דבש וגם הכלים אינם בני יומן) היה ראוי להתיר לכל אדם ולא להחמיר אם יש אומנים אחרים, ואף שבחת"ס יו"ד שם כתב דבעיקר מחלוקת זו אין נפ"מ כולי האי דאנו נוהגים להחמיר אפילו בכלי ג' כ"ז שהיס"ב אם לא בהפ"מ, ויש עוד סברות להתיר ובכ"ז אם אפשר להכשיר הכלי ולשהות הכ"ח מצריכים הכשר ושיהוי ולפעמים להגעיל הכ"ח ג"פ אחר השיהוי דכל מה שאפשר לעשות בהיתר עושים ואז כשיש הפ"מ ועבדינן כל טצדקי הנ"ל בודאי יש להקל בדבר גוש דכדאי הרמ"א לסמוך עליו וכו' עי"ש, מ"מ בנדון דידן נמי כולהו איתנהו דאיכא הפ"מ, וסברות הנ"ל להקל ושיהוי שכבר עבר מעל"ע והגעלה ג"פ, וא"כ למה לא יאמר הרב להתיר בפשיטות בסתם. ואנכי לא ידעתי, ובאמת עתה עפ"י דברי הרב מי שלבו נוקפו לא יקנה מאומן זה ומסתמא הכל יעשו כן מאחר דשכיחי אומנים אחרים ונמצא הפסיד את האומן הזה, ואין לומר שהאומן שבנדונו היה ערבי ולא חשש להפסד שלו דא"כ לא היה לו לצרף צד דהפס"מ בנדונו כלל סוף דבר לפי דעתי הרב הנ"ל לגודל חסידותו הגדיש את הסאה להחמיר יותר מדאי:
והרב בית שלמה הנד"מ בשו"ת א"ח סי' צ"ז האריך מאד בענין זה והביא תשו' החת"ס הנז"ל ותמה עליו למה החמיר כ"כ דאף אם נחוש בהסוקאר שעושים בכל השנה שמערבין קמח הרבה שאין בהסוקאר ששים כנגדו עכ"פ כנגד מה שבלוע בהיורה מן הקמח יש בהסוקאר הזה של פסח (שאין בה שום תערובת כי נעשית ע"י ישראל לשם החג) ששים כנגד אותו מעט הקמח דהא קודם הפסח לא שייך חתיכה נעשית נבלה. (אמר המחבר ואני הדל אוסיף להפליא על חרב חת"ס כי מצאנו לו שנשתמש בסברא זו בחת"ס א"ח סי' ק"ך וז"ל, הנה משום שאין ס' כנגד כל הכלי יפה כתב הג' מחצ"ה סי' תנ"א סק"מ שאין השכר כולו חמץ כי אינו נעשה מחמץ לבד אלא יש בו מים ומינים אחרים א"כ נגד חלק החמץ שבו אפי' יהיה מחציתו י"ל הכלי ששים נגדו ומי הגעלה אין נעשים נבלה קודם זמן איסורו עכ"ל א"כ כמו כן נאמר בהסוקאר דאף אם לא היה ששים בהסוקאר נגד הקמח שבו מ"מ נגד חלק הקמח שנבלע בהיורה מהסוקאר של כל השנה ודאי יש בהסוקאר הזה של פסח ששים נגדו ולמה תאסור פליטתו את הסוקאר של פסח) ועוד כתב דאין לומר דטעם החת"ס משום שכיון שהישראל עומד ומכשיר לפסח אסור לבשל בהיורה בלא הגעלה משום דאין מבטלין איסור לכתחלה דכיון שבשעה שעושין הסוקאר לפסח עדיין הוא של הנכרי אין שייך אין מבטלין איסור לכתחלה דכל הנעשה ביד נכרי הוא דיעבד (בקונטריס הכללים במערכת האל"ף אות ש"ס כתבתי קצת בעיקר דבר זה דמה שנעשה ביד נכרי לא שייך בו משום ביטול איסור לכתחלה וכן לענין זו"ז גורס דאסור לכתחלה וגם ע"ד הרב בית שלמה הללו כתבתי שם בד"ה אחר זמ"ר השגתי וכו' עי"ש), וצדד לומר דטעם החת"ס דנהי דבשעה שיש הרבה סוקאר נימוח בהיורה יש ששים נגד מעט חמץ הנבלע בו מכל השנה, מ"מ הרי שואבין מהיורה מעט מעט בכלי נחושת כדי ליתן בהדפוסים וכשנשאר מהיורה מעט והוא עדיין רותחת כמקדם ואולי אין בה ששים נגד כל הבלוע וכו', ומ"מ יש להקל דאיכא כמה ספקות וכו' והאריך קצת בזה. ושוב כתב דכל הפלפול הזה אינו אלא אם באים לבשל בהיורה שהיא ב"י מבישול הסוקאר של כל השנה דאם אינה ב"י אין צריך לכ"ז דכלי שאב"י מותר בדיעבד, ומה שנעשה ביד נכרי הוי דיעבד ואף שבדברי החת"ס מבואר דמצריך לה הגעלה אף באינה ב"י צ"ל דבעובדא דידיה היה הפאבריק מישראל ואז באינה ב"י אסור לכתחלה אבל אם הפאבריק הוא מנכרי חשיב דיעבד ומותר בלי שום הכשר לבשל בה לפסח ע"י שמירה מעולה לפסח, ואף אם היורה בת יומא מן הדין אינה צריכה הגעלה ולכן היכא דאי אפשר בהגעלה או שיש טרחא יתירה אין להחמיר ועוד באר שם בראש הסימן שאם היה צריך הגעלה מן הדין לא היה מועיל להן הגעלה לפי שבהדפוסין יש בהם ציפוי מבפנים באיזה היתוך או מזכוכית או מחרס דאין מועיל להן הגעלה, ועוד כי ההגעלה אינה כדין שאינה אצל האש ואינה מעלה רתיחה וכו' ואלו תוד"ק שאם רוצים לבשל סוקאר לפסח אחר שעברו מעל"ע מבישול הסוקאר של כל השנה והפאבריק הוא של נכרי יכולים לבשל בה. בלא שום הכשר ואם היא בת יומא או שהפבריק הוא של ישראל מן הדין אין צריך שום הכשר רק אם אפשר בלא טורח הרבה יגעיל היורה והדפוסים עי"ש שצוה להרב השואל שיחקור ע"ז מרב פ' ומרב פ' שהם מכשירים לעשות סוקאר של פסח בפאבריק של האדונים וכו' מה דעתם בזה ושיודיעהו דעתם. ואנחנו לא נדע מה השיבו הרבנים ההם בזה עכ"פ דעת הגאון המחבר היא כאשר כתבתי:
ומר בריה דרבנא (החת"ס) בשו"ת כתב סופר בסי' פ"ז האריך ג"כ בנדון זה ויפה כח הבן להקל שאין צריך להגעיל הדפוסים והוא שנשאל הרב על הסוקאר שנעשה בשמירה יפה ליו"ט של פסח והגעלת הכלים בהשגחת הרב אלא שהדפוסים א"א להגעיל כי יושחתו ע"י ההגעלה אבל בכל השנה כן הוא דרכם שמנקים ומדיחים הדפוסים אחר שנוטלים הסוקאר מתוכם ולא נשאר בהם אפילו כחרדל ואופן שמריקים הסוקאר לתוך הדפוסים הוא ששואבים הסוקאר מן היורה ע"י קערות של נחושת ומן הקערות שואבים ע"י כפות של נחושת ומן הכפות אל הדפוסים של נחושת וראה הרב השואל מ"ש הרב חת"ס להתיר ע"י הגעלת הדפוסים ג' פעמים אך א"א להגעילם כי יושחתו ושאל מהרב כת"ס אם יש היתר בלא הגעלה. ובתשובתו כתב דרוב צדדי היתר שהוזכרו בחת"ס לא שייכי בנדו"ד דמ"ש דעכ"פ ספק הוא אם ערבו קמח זה כתב קודם שראה מ"ש בברכ"י שהפועלים טובלים פתם דאחר שראה דבריו החמיר גם בשהיה ואף שהרב חיד"א כתב שלא כל המקומות שוים בזה ויש מקומות שמקפידין ע"ז ואין טובלין פתם וא"כ במקומותינו הוא ספק אם מקפידים ע"ז. אמנם ראה בתשובה מאהבה סי' קכ"ט מעיד בגדלו שבעיניו ראה שעושים כן ובל"ס שראה כן בפראג ומסתמא כן הוא גם במקומינו ואין לעשות סניף להקל משום ספק עד שיתברר דנשתנה הענין מכמות שהיה וממילא גם צד ההיתר עפ"י דעת הרר"י שהדבש מהפך מה שנותנים בתוכו אזדא ליה כמובן ועל הטעם משום שהיורה שעושים בה עתה סוקאר לפסח כבר אינה ב"י ונוטל"ף קודם הפסח מותר קשה לסמוך דאם הפאבריק של ישראל פשיטא דאסור לבשל לכתחלה ככל קדרה שאינה ב"י אטו ב"י ואף אם הפאבריק הוא של נכרי כיון שעושה הנכרי אדעתא דישראל יש לעיין, והביא תשו' הרדב"ז ח"ג סי' תקמ"ז ופלפל בדבריו וסיים דכ"ז כשעושה הנכרי במקרה בשל ישראל וכ"ש בשל עצמו כדי להרויח אבל בנדון שלנו שמלאכתו קבועה בכל שנה לעשות סוקאר לפסח לישראלים לבד ומשגיח עומד עליו ויושב ומשמר אפשר דדמי לאומר לנכרי בשל לי בשלך ואסור ואפי' עושה הנכרי גם לדעתו להרויח בו אסור משום גזרה דאינה ב"י אטו ב"י ומלבד כ"ז אין לנו להקל משום נוטל"פ לחוד, אמנם מאחר דלכל היותר אין בהדפוסים אלא משום עירוי דמבשל רק כדי קליפה וקרוב שיש בכלי ששים נגד קליפת הכלי וכתב הפרמ"ג במ"ז סוס"י צ"ח (בד"ה עוד פש גבן לברורי) דאם בישל בדיעבד בכלי שבלע ע"י עירוי בלי הגעלה התבשיל מותר דמסתמא יש בכלי ששים נגד קליפת הכלי והה"ן דשרי הסוקאר העשוי קודם פסח וכו' אבל לכתחלה אסור לבשל בה וכו' ומ"מ בנדון שלנו דאיכא תרתי לטיבותא נוטל"ף וגם קרוב דיש ששים נגד קליפת הכלי יש לסמוך על שיטת התוס' בפסחים דף ל' ד"ה ולישהינהו דמשהו ונוטל"ף מותר לבטל לכתחלה ואפילו לישראל יש להתיר דליכא משום ביטול איסור כ"ש לקנות מהנכרי אפילו אחר שכבר עשהו נוסף ע"ז כי נשפך ע"י עירוי מכלי שלישי לדעת מוהרי"ל שבט"ז סי' צ"ב סק"ל והט"ז חולק עליו, ועיין ש"ך ק"ז ובנקה"כ סי' צ"ב ובמ"ז שם גם יש לצרף דהוי ג' נ"ט בר נ"ט הגם דנקיטי' דחמץ קו"פ לא מהני נ"ט בנ"ט עיין מג"א סי' תנ"א דבג' נ"ט מקילין ועוד כתב בשם הרב השואל שהוסיף מדעתו צד היתר בנדונו שהדפוסים הם של נחושת עפ"י שיטת רבינו ירוחם שבש"ך סי' ס"ח ס"ק ל"ג דכלי נחושת אינו בולע ע"י עירוי, והרב המחבר כתב דשפיר קמוסיף דאף דהרב ש"ך דחה שיטת רבינו ירוחם בשתי ידים האריך הרב ליישב שיטתו. והרשב"א בתוה"ב הארוך בית ד' ש"א מביא שכן היא שיטת בעהע"י וחלק עליו, וכן הש"ך הביא כמה ראשונים דחולקים עליו, ולפי מה שכתבתי ע"כ גם הרמב"ם לא ס"ל כוותיה (עיין לעיל במערכת הה' אות כ"ג בד"ה הן אמת מה שכתבתי בעניותי על דבריו אלו), ומכל מקום כתב דבנדונו דיש בלא"ה כמה צדדי היתר הראוי לסמוך עליהם ובצירוף שיטת הר"ב העיטור ורבינו ירוחם בטח לבי לא אירא להתיר לכתחלה לעשות הסוקאר בלי הגעלת הדפוסים אחר הנקיון היטב אפילו כשהפאבריקאנט הוא ישראל, ומ"מ מהיות טוב אם אין הפסד מרובה להניח מן הצד צוקאר הראשון (כונתו שלא יאכלו בפסח מהסוקאר הראשון אם אין הפ"מ) דיש נ"כ לתלות דיצא כל הבלוע בבישול ראשון עכ"ל, ולמודעי אני צריך, כי אחר זמ"ר ראיתי שכבר קדם וזכה ידידי הגאון מנחת משה יצ"ו להדפיס תו"ד הרבנים חת"ס ובית שלמה הנז"ל בקצ"ר אמיץ בקונטריס חקת הפסח אשר לו עי"ש בדין מ"ט. על טוב יזכר שמו ועכ"פ אין מדרש בלא חידוש כי אני ההדיוט העתקתי הדברים ואתהלכה ברחבה לזכות את מי שאין אצלו ספרי דבי רב הנ"ל ואנכי העירותי עד"ק להעיר אזן שומעת: