אור ברסלב

שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני

סימן צג

סימן צב

(מקונטרס הכללים מערכת הה"א אות כ"א).

קדרות ברזל מצופות מבפנים ע"י היתוך שהעלה הרב חת"ס ביו"ד סי' קי"ג (והזכרתי דבריו לעיל באות י"ט והובא בפ"ת סי' קכ"א) דצריכות ליבון מספק כלי חרס נשאל מר בריה הרב כתב סופר בחיו"ד סי' ע"ח בקדרה כזו של בשר אב"י שהיתה עומדת אצל האש ונשפך מקדרה שאצלה חלב מבחוץ דהסכמת הש"ך בסי' נ"ב ס"ק י"ט דקדרה עצמה אסורה אפי' נפל נגד הרוטב ויש ס' אם נתרת בהגעלה ממ"ן אם נפלט בפנים נתבטל הבליעה בס' ואי לא נכנס בפנים מהני הגעלה לצד חוץ שהוא ברזל והשיב דמטעם זה לא נ"ל להורות כן דמלבד מה שהשיב מורה אחד שיש לחוש שמא נכנס עד מקום הציפוי ועד בכלל ולא נתפשט בפנים לגמרי ועוד כיון שכלי חרס אינו יוצא מידי דופיו לעולם גם אם נתפשט עד הרוטב ואם היינו יודעים זה בבירור לא היה מותר רק בברזל וכדומה ולא בכלי חרס שא"י מידי דופיו ואין חילוק בין בלע כבר או עכשיו אך יש לצדד להקל משום ס"ס שמא לא נתפשט בכולו מתחלה רק עד מקום החיפוי ולא עד בכלל ושמא לאו חרס הוא והוא חסרון ידיעה לכל העולם כי א"א לעמוד על הדבר כמ"ש בחת"ס, ועיין ט"ז סי' צ"ח סק"ו אלא דאי אפשר להגעילה רק באב"י דלצד שלא נכנס לפנים תחלה בלע עכשיו דלא טריד למיפלט כמ"ש הרשב"א וכו' ולא סגי בחד ספקא באב"י כיון שנולד הספק בדאוריתא כשהיה ב"י ונתגלגל וכו' אבל משום ס"ס יש להתיר באב"י וכו' והביא מ"ש הב"ש בסי' קנ"ה ס"ק ל"ד דאפילו חסרון ידיעה לכל העולם לא הוי ספק דרבנן וה"ה לס"ס וציין ט"ז יו"ד סי' ה"ן סק"ח וש"ך שם סק"ד (עיין מה שרשמתי בקונטריס הכללים במערכת הסמ"ך אות ב"ן בענין זה) וסיים דהמיקל באב"י מכח ס"ס הנ"ל אין מזחיחין אותו. דלפי הנשמע נפסדים הכלים הרבה ע"י ליבון ויש לצרף דעת כמה אחרונים דבלוע של בשר או חלב לכ"ע לאו דאוריתא לכן יש לצדד להקל אלו תוד"ק ויש לפקפק על מה שחושבים ספק זה חסרון ידיעה לכל העולם דלענ"ד אין זה בגדר חסרון ידיעה לכל העולם כיון שהאומנים יודעים ממה הם עושים רק שמסתירין מעשיהם לבל יוודע אומנותם לאיש זר וכיון שיש יודעים בעולם אף שמאתנו דבר זה נעלם אין זה אלא חסרון חכמה ואינו נכנס בכלל ספק שהוא ספק מחסרון חכמה, וגם במה שנראה שמשוה להט"ז וש"ך ביו"ד סי' ה"ן לדעת הב"ש יש לפקפק לענ"ד. שוב ראיתי שם בסוס"י פ' שכתב מני"ר גופיה דאפשר דאין זה ספק כראוי דאולי הוי ספק חסרון ידיעה שאפשר לברר ע"י אומנים, עי"ש:

וזאת להודיע כי עתה יוצא לאור ס' הכנה"ג (חדש ע"י המו"ל מר ניהו הרב הנכבד ידיד נפשי מוהר"ר יצחק סובאלסקי יצ"ו) וכבר נדפס מחברת א' וראיתי שם בצד מ"ג מאמר מאחד המורים יצ"ו על כלי ברזל המצופים בקוניא (גלאזור) שהחת"ס יו"ד סי' קי"ג פסק שיש לו דין כלי חרס מספק והרב הנ"ל יצ"ו אמר שעמד על המבחן ואף שכלים הללו אינם מצויים בינינו ולא ידעתי מהותם לרגל מלאכתי מל"ש אעתיק דבריו וז"ל, לקחתי כלי ברזל גלאזורט חדש הנקרא פענדיל משחתי השוליים בחמאה סרוחה ובנפט וכן עשיתי בכל הדפנות מבחוץ ואחרי כן כפיתי את הכלי על המנורה (לאמפע) הבוער להחם היטב מבפנים כדי שיבלע היטב את החמאה ואת הנפט שעל השולים מלמעלה וכן בשלתי בתוך הכלי זפת ונפט במוקף צמיד פתיל דברים שריחם רע מאד ואח"כ קנחתי את הכלי היטב ורחצתיו בצונן ונתתי בתוכו מים להרתיח ולא נשתנה טעם המים וריח רע לא היה להמים כאילו לא נתבשל בהכלי מאומה, נראה מזה שהכלי הללו אם רק הם חלקים ואין בהם קרטופני אינם בולעים אם כן דין כלי זכוכית יש להם, לכן קולי אקרא בכח כי המצוה וגם חובה היא המוטלת על כל רב ומו"ץ לעמוד על המבחן בכלים הללו למען ידע את טבעם ואז רק אז ידע מה להורות אם נשפך תחתם דבר האסור או זיעה מבחוץ והוא בכלל כל אבדת אחיך שלא לאסור את המותר. וגם חז"ל כל הוראותיהם בנויות על הטבע והנסיון אולם הטבעים משתנים בהפאבריקאציאן וכפי העת והזמן צריכים לחדש בתורה וכן כתב הגאון בעל פמ"ג בהקדמתו לספרו שושנת עמקים עי"ש, וכן גם הכלים המצופים מבפנים ומבחוץ הן אותם שצבועים בצבע בלאה והן הצבועין בצבע אחר בכולם עשיתי הבחינות ויצא לי שלכולם טבע אחד ולכולם יש עפי"ז דין כלי זכוכית. וכן הסכים על ידי חכם אחד בחכמת הכימיא. ומי לנו גדולים מהחכמה והנסיון אשר עליהם בנו חז"ל את יסודי הוראותיהם בכלים במס' פסחים, ונודע לי שהמו"ץ בווארשא נוהגים היתר בכלי מתכות שהם גלאזירט מבית ומחוץ הנעשים בווארשא מתירים אותם על חג הפסח, וגם אם נשפך תחתם דבר האסור מתירים את הכלים בהגעלה כי נתברר אצלם שאין הגלאזור ככלי חרס אבל לא נסו לעשות את הנסיונות שעשיתי אני, ולדעתי אם תבא שאלה מבחוץ על הכלים האלה בערב שבת או בהפסד מרובה יכולים המורים להורות כפי שהורה לי הנסיון בתנאי שיסכימו עמדי עוד רבנים כי אולי הוא כדבר שנהגו בו איסור עכ"ל. והרב המו"ל יצ"ו אמר שכבר העיר ע"ז הרחז"ס בהצפירה כי הכלים האלה דין כלי זכוכיות להם עכ"ל. ואני לא ראיתי דברי הצפירה בזה (כי אין נמצא בעיר הזאת רק אחת אצל תלמידי יחיו ושאלתים ולא נזכרו אם יש בזה בהצפירה ולא אוכל לידע איה מקום כבודם לעיין בזה):

והנה המבחן שעשה הרב הנ"ל יצ"ו הוא נכון והיה לו עוד להבחין גם ע"י משקל, וכאשר נסה הרדב"ז לכלי הצני שנשאל עליהם אם דינם ככלי זכוכית או צריכים הגעלה ואחר הנסיון נודע לו כי כלי חרס הם ודרך הנסיון היה שלקח חתיכה מכלי הנ"ל והכניסה באש ויצא ממנה שלהבת כדרך הכלים הבלועים, מבחן זה אינו שייך בכלי ברזל הנ"ל. אך עוד כתב שהלבין אותה חתיכה יפה ודקדק במשקלה והשליך אותה אל תוך קדרה של תבשיל עד חצי שעה ורחץ אותה ונגבה יפה וחזר ושקלה והוסיפה על משקלה הראשון כל דהו ומזה נתברר לו שהוא בולע אך לא ככלי חרס שבליעתו מרובה עי"ש בח"ג סי' ת"א וזה הנסיון שייך גם לכלי ברזל הנ"ל, ומשמע דאם אחר המבחן לא היה שלהבת יוצא ממנה (כדרך כלים הבלועים) ולא הוסיפה על המשקל היה סומך לדון אותם ככלי זכוכית דשיעי ולא בלעי ומזה סעד ותמך גדול לדברי הרב אחד המורים הנ"ל יצ"ו לסמוך על הנסיון ויועיל לנו הספרדים הנגררים אחר פסק מרן בהוראות איסור והיתר ופסק בסוס"י תנ"א דכלי זכוכית אין צריכים שום הכשר וכן עמא דבר זולת השרידים המהדרים, כמ"ש מרן החבי"ב בשכנה"ג שם ובכנה"ג יו"ד סי' קכ"א אבל לגבי האשכנזים אשר נמשכים אחר הוראות הרמ"א שהביא דעת המחמירין דכלי זכוכית אף הגעלה לא מהני להו והעיד שכן המנהג באשכנז ובמדינות שלו וכן נמשכו הבאים אחריו כל ישרי לב הלא בספרתם לא יספיק להם לומר שדין כלים הללו כדין כלי זכוכית אלא צריכים לומר שכלים הללו עדיפי מכלי זכוכית ובאמת בכלי זכוכית עצמם נקל היה לרבותינו האשכנזים לעמוד בהם על המבחן על דרך שכתב הרדב"ז בשתי הבחינות הנז"ל. ומי לנו גדולים בתורה וחריפי דפוס בדת"א כרבני אשכנז הקולעים אל השערה ורחוק לומר שלא עלה על דעתם לעמוד על המבחן הזה ובהכרח לומר שחשו חכמים הראשונים לקדושים אשר בארץ המה שמא יש כלים הדומים להם ומזייפים בהם לערב משאר עפר או שעושים מעפר אחר ממש ומתקנים אותם ודומים לאלו ממש כמו שחשש הרדב"ז לחששות הללו והנסיון אהני ליה לתת לכלי הציני דין כלי חרס ממש וגם אם אחר הנסיון ראה שאינן בולעים כלל מי זה אמר שהיה מתיר אותם ולא היה חושש לאסור כל הכלים מפני הדומים להם שיש לחוש החששות הנ"ל, והנסיון יועיל רק לכלי פרטי אשר בא עליו המבחן ולא ללמד על הכלל כולו כיון שיש לחוש לזיוף שמזייפין במקומות אחרים והרבנים גדולי ארץ ווארשא יצ"ו שאמר בעל המאמר הנ"ל יצ"ו שנודע לו שנוהגים היתר בכלים אלו הנעשים בווארשא אולי נתברר להם שמובדלים הם משאר כלים הנעשים בשאר מקומות וניכרים הם וידועים לכל, ואחרי שנתברר להם שכלים כאלה לא יביאו משום מקום כאשר יהיה האופן שנתברר להם. וגם נתברר להם שבווארשא אין מזייפין בכלים הללו יצא הדבר בהיתר אינהו בדידהו. ואנן בדידן כלים הבאים מכמה מקומות, אף אם יתברר לנו שבפאבריק פ' אין מזייפים כלל וצרפנום וביחנום שאינם בולעים מי מפיס לסמוך על זה ולא לחוש לכלים הדומים לאלו ויש בהם חשש זיוף הנה כי כן לדעתי העניה אין לסמוך להתיר בדרך כלל על סמך הנסיון הזה, ובטח ידברו על זה רבני גדולי דורנו יצ"ו בחוברות הבאות שיצאו לאור מס' כנסת הגדולה הנ"ל איה"ש, ועל פיהם יקום דבר:

תוכן העניינים

שדי חמד דברי חכמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה