שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן צב
(מקונטרס הכללים מערכת הה"א אות י"ז).
הכשר מחבת מבשר לחלב או בהיפך זה היה מעשה ושאלו במחבת שמטגנים בה מאכלי חלב ששכחו וטיגנו מאכלי בשר וראיתי לרשום תחלה דעות הפוסקים בהכשר המחבת מבשר לחלב והוא זה כתב הרב ש"ך בסק"ח דלפי הטעם דסגי בהגעלה לגבי חמץ משום דהיתרא בלע ה"ה בבב"ח סגי בהגעלה אבל הרמ"ע כתב טעם שצריך ליבון בשאר איסורין לא משום דאיסורא בלע אלא מפני שמחבת של נכרים רוב תשמישן בלי מים אלא ע"י שאר משקין כגון שמן וכדומה לו וכו' משא"כ במחבת של חמץ וכו', ולפ"ז גם במחבת של חלב או בשר צריך ליבון כיון דבלע בלי שום אמצעי עכ"ל. והרב פר"ח בסק"ח דחה טעמא דאיסורא והיתרא בלע לדעת מרן וכתב דיותר נכון מ"ש הרמ"ע אף שגם הוא דחוק וא"כ גם בבב"ח צריכה ליבון ובסי' צ"ג סק"ד כתב דמהטעם שכתבו הפוסקים דחמץ איסורא בלע מיקרי משום דשמו עליו כן י"ל דבשר וחלב איסורא בלע מיקרי דשמו עליו עי"ש. והרב קהל יהודה בד' י' ע"א כתב דלא ראי זה כראי זה דבשר לאו שמא דאיסורא הוא אלא לאחר תערובותם דמעיקרא בשר מיקרי והשתא בב"ח ודמיא שפיר לנותר וכתב שכבר שמע דוחים כן, ושו"ר דהר"ן בפ' כ"ש כ"כ והובא בפר"ח א"ח סי' תנ"ב ס"א ד"ה ומ"ש הרי שכתב מפורש דהתם אין שם האיסור חל עליו דהיינו בשר בחלב אבל הכא מעיקרא חמץ והשתא חמץ ע"כ. והרב פרמ"ג בסי' תנ"א בא"א ס"ק י"א כתב וז"ל ומבשר לחלב דהיתרא מיקרי כמ"ש בתק"ט ס"ה דיוכל ללבן ביו"ט ליבון קל די בהגעלה אלמא בב"ח היתרא מיקרי ועש"ך יו"ד קכ"א ח' ופר"ח צ"ג אות ד' בשם הר"ן דבב"ח שמו עליו ואיסורא מיקרי ושאני נותר עי"ש עכ"ל, ובמחכ"ת אין דבריו מדוקדקים דמשמע דהרב פר"ח כ"כ מפורש בשם הר"ן ואינו כן דבאמת הר"ן ס"ל בפכ"ש דבב"ח היתרא בלע מיקרי אלא שהרב פר"ח סברא דנפשיה קאמר דנ"ל דבחמץ דשמו עליו כן בב"ח שמו עליו ויפה השיבו ע"ז הרב קהל יהודה כנז"ל. ואני ההדיוט מצאתי חבר להרב פר"ח הוא הרב עולת שבת בסי' תק"ט ה"ד הרב מאמר מרדכי שם בסק"ט שמדברי מרן שם בס"ה כתב דמוכח דס"ל לחלק בין היתרא בלע לאיסורא בלע, וציין לעיין למ"ש בסי' תנ"א, והרב מאמ"ר כתב ע"ד דודאי כ"ע מודו דיש לחלק בין היתרא בלע לאיסורא בלע כדאיתא בסוף מס' ע"ז ולא נחלקו הפוסקים אלא בחמץ אי משום ששמו עליו מיקרי איסורא בלע או היתרא בלע מיקרי עי"ש. והנה בסוף ע"ז לא איירינן כלל במבשר לחלב דמאי דאמור רבנן לחלק בין היתרא בלע לאיסורא בלע היינו לחלק בין גיעולי עכו"ם לקדשים והדבר פשוט דהרב עו"ש משמע ליה דכי היכי דחמץ שמו עליו הכי נמי בשר או חלב שמו עליו מיקרי וכדעת הרב פר"ח וא"כ למ"ד דחמץ משום דשמו עליו מיקרי איסורא בלע הכי נמי מבשר לחלב אלא דהאמת הוא דלא יתכן לומר כן כמ"ש הרב קהל יהודה וכן הקשה הרב שמן המשחה בד' קכ"ד סי' כ"א על הרב פר"ח ממ"ש הוא עצמו בסי' תנ"ב הנ"ל עי"ש (ומה שציין הרב פר"ח למ"ש בא"ח סי' תק"ט ס"ה לפי הנראה חידושים אלו נשמטו מן הדפוס), והרב עצי לבונה כתב דמחבת של חלב צריך ליבון דרוב פעמים נשתמש ע"י האור, כתב הרב שבילי דוד (עמ"ש הש"ך לדעת הרמ"ע) דאף דמפורש בקדשים היתרא בלע סגי בהגעלה בסוף מס' ע"ז ובב"ח עכ"פ היתרא מיקרי לענין נ"ט צ"ל לענין זה לא נתנו לו דין היתרא בלע כיון דעכ"פ לעולם היה אסור לאכול עם חלב משא"כ בקדשים היה היתר גמור לאכול בקדשים עכ"ל. והרב חכמת אדם בכלל ע"ד אות ו' כתב דמחבת של איסור צריך ליבון גמור אבל מחלב לבשר כיון דהיתרא בלע סגי בליבון כל דהו שישרוף עליו קש מבחוץ ובדיעבד יש לסמוך בהפ"מ על הפוסקים דמחבת לא נקרא תשמישו ע"י האור לפי שלעולם לחלוחית השמנונית שם ולא מיקרי תשמישו ע"י אור רק שפוד ואסכלה וכ"ש תנור וצ"ע עכ"ל. ויש לפקפק דמדברי הרב ש"ך לטעמו של הרמ"ע משמע דצריך ליבון גמור גם מבשר לחלב ואם סברא דנפשיה קאמר להכריע דבעי ליבון וסגי בליבון כל שהו קשה דבכמה מקומות מתבאר מדברי הפוסקים דהיכא דמהני ליבון קל גם הגעלה מהני עיין להרבנים פרמ"ג ומחצה"ש ע"ד הרב מג"א סי' תק"ט סק"י ולכל הפחות אחר דפשיטא ליה דמשום דהיתרא בלע סגי בליבון כל דהו לכתחלה א"כ בדיעבד ובמקום הפ"מ לא היה לו להצריך עיון בהגעלה. ש:
והרב קהל יהודה נראה דמסכים לדינא דסגי בהגעלה שתמה, עמ"ש הש"ך דלטעם הרמ"ע צריך ליבון מדאסיקנא בשלהי דע"ז דהיתרא בלע סגי בהגעלה אף בתשמישו ע"י האור ומינה למדו רבוותא לענין חמץ דהיתרא בלע ואף להחולקים היינו משום דחמץ שמו עליו וכמ"ש מרן הב"י בסי' תנ"א אך לענין בשר בחלב אין שייך לומר כן וכו' והוכיח מסברת הרשב"א שיש לחלק כן שהרי בחמץ ס"ל דמיקרי איסורא בלע ואילו מבשר לחלב ס"ל דמיקרי היתרא בלע כמו שמתבאר ממ"ש בשמו הריב"ה בסי' צ"ג גבי בשל ירקות בקדרת בשר מותר לבשל בה חלב ומתבאר מדברי מרן הב"י שם דגם בדבר שעיקר תשמישו ע"י האור סגי בהכי והצ"ע על הש"ך שבנקה"כ בסי' צ"ג הסכים לדינו של הרשב"א וכאן פוסק דמבשר לחלב צריך ליבון. ושוב הוקשה לו מ"ש הרשב"א שהביא הריב"ה ברס"י קכ"ב. ומ"ש מרן הב"י שמביא ראיה לבשר וחלב מחמץ דכי היכי דבקדרות בפסח אמרינן ישברו דאסור לבשל בהן לאחר הפסח ולא מהני מה שהן נוטל"ף דנוטל"ף אסור לכתחלה הכי נמי בקדרה מבשר לחלב אע"ג דהיתרא בלע, והרי הרשב"א ס"ל דחמץ איסורא בלע מיקרי ואם מבשר לחלב חשיב היתרא בלע היכי יליף מהתם ויישב דהא דחמץ איסורא בלע מיקרי היינו לענין הכשרו שאין לו הכשר אלא כעין תשמישו אבל מה שהוא נטל"ף לא מן השם הוא לאוסרו כיון שבשעת בליעתו היתרא הוי וגם בעת איסורו נמי היתרא הוא שהרי נפגם עי"ש בד' ג"ן ע"ג וע"ד מתבאר שדעתו לדינא דסגי בבשר וחלב בהגעלה ואין צריך ליבון (יעיין לקמן בד"ה ואנכי חזון וכו' שהבאתי דברי הרשב"א דמבשר לחלב חשיב ליה היתרא בלע לענין הכשר הכלי במקצתו וא"כ הה"ד לענין עיקר ההכשר דסגי בהגעלה במקום ליבון כדברי הרב קהל יהודה הנ"ל):
ואף במחבת של נכרים שבלועה מאיסור שדעת כל הרבנים הנז"ל להצריך ליבון כיון דאיסורא בלע אין כן דעת הרב פרי תואר והוא שבסי' קכ"א סק"ו כתב וז"ל עמדתי על כל הסברות שנאמרו במחבת ואראה ראיה ראוי' בתה"ב להרשב"א שכתב דכיון דהמחבת שמטגנים בה על הרוב אין עושים בה הרבה שמן ואיכא טעמא בדבר להיות שכל השמן שישאר בה אחר הטיגון הוא נפסד ואמטו להכי ממעטין בשמן עד שיצטרכו להוסיף ומוסיפין ובכל פעם ופעם נשארת המחבת על האש בלא משקה ולזה צריכה ליבון ודבריו מוסברים ואין הפרש בין חמץ לשאר איסורים ומ"ש הש"ך והפר"ח בשם הרמ"ע דלא חשיב השמן משקה סברא זו אין לה יסוד בשום ראשון מהראשונים זולת אבי העזרי שכתב ששמע משם אביו שהיה מצריך ליבון למחבת ולא ידע טעם וכתב ואי משום דסובר דהשמן לא חשיב רוטב ודחה סברא זו בב' ידים וראויה היא לידחות ע"כ נראה לי דעיקרא ויציבו דדינא הוא כדברי הרשב"א ולא שנא פסח לא שנא גיעולי עכו"ם ודלא כמרן אלא דמרן נתלה במה דחזא דנהגו לא רצה להקל בדבר שנהגו להחמיר ובהיכא דליכא מנהגא דינא קאי להקל עכ"ל, ולפי הנראה כונתו לומר דמעיקר הדין אית לן למינקט כדעת הסוברים דמחבת לא חשיבה תשמישו ע"י האור וסגי בהגעלה אף שכתב שדברי הרשב"א מוסברים, מ"מ לענין דינא לא קי"ל כוותיה אלא כמו שפסק מרן בא"ח סי' תנ"א וכיון דאין סברא לחלק בין חמץ לשאר איסורין א"כ גם בשאר איסורין נקיטינן דסגי בהגעלה ולא החמיר מרן בשאר איסורין אלא משום שראה המנהג להחמיר. ואני בער ולא אדע היכא רמיזא בדברי מרן שהמנהג להחמיר בשאר איסורין שהרי בא"ח סי' תנ"א אחר שהזכיר דעות הפוסקים כתב וז"ל ואעפ"י שהרשב"א כתב בתה"ב דמחבת צריכה ליבון נהגו העולם להכשירה בהגעלה כדברי אה"ע והרא"ש דמסתבר טעמייהו, ומסתמיות דבריו היה נראה דלכל דבר נהגו העולם להכשירה בהגעלה, אך ביו"ד סי' קכ"א כתב כבר נתבאר בטור א"ח סי' תנ"א דנהוג עלמא בפסח כאבי העזרי, ומיהו במחבת של איסור יש להחמיר כרבינו יואל והרשב"א להצריכה ליבון עכ"ל, ואין מקום להבין מדברים אלו שהמנהג להחמיר בשאר איסורין דאפשר דלא נתברר למרן מנהג העולם בשאר איסורין וסברא דנפשיה הוא דקאמר דיש להחמיר להצריך ליבון בשאר איסורין ולא מצד המנהג כלל ודברי הרב פר"ת לענ"ד צ"ע:
ומה שדחה סברת הרמ"ע שהביא הרב ש"ך במה שחלק בין מים לשמן דשמן לא חשיב משקה וכו' וכן ראיתי להרב נהר שלום בסי' תנ"א אות ט' שכתב שמ"ש הש"ך ופר"ח בשם הרמ"ע דהטעם שהחמיר במחבת של נכרים משום דרוב תשמישן בלא מים אלא ע"י שאר משקים כגון שמן לא ידענא מאי איכא בין מים לשאר משקים לענין זה שו"ר להפר"ת שתמה על סברא זו עכ"ל. לפי הנראה לא ראו בגוף תשו' מוהרמ"ע והש"ך ה"ד בקיצור נמרץ וגרם להם זאת להבין כונה אחרת בדעתו. אמנם הרב חת"ס בחיו"ד סי' קי"א עיין בגוף דבריו, וכתב המובן מדבריו וז"ל ואומר ע"ד מ"ש הש"ך יו"ד סי' קכ"א סק"ח על שם תשו' מ"ע סי' צ"ו עיינתי שם היטב ולע"ד העליתי לדינא בראיות ברורות ושכן משמע מלשון תשו' למעיין בפנים דהענין הוא כן דכל בליעה שהוא דרך בישול אפי' לא יהיה באמצעית הותר כגון שבישל י"נ וחלב של נכרי ואפי' איסורי דאורייתא כגון יין לנזיר וכדומה מ"מ כבולעו ע"י בישול כך פולטו ע"י בישול הגעלת מים חמים, דכל המשקים נקראים בישול חוץ מחלב ושומן וכ"מ ברש"י סנהדרין ד' ע"ב חלב צלול כמים ואיכא בישול עכ"ל, וכבולעו כך פולטו אך מה שנבלע ע"י טיגון שומן וחלב אזי תליא אי היה ע"י אמצעית שומן של היתר כגון חמץ שטיגונו במחבת שהשומן הוא היתר אעפ"י שנבלע ע"י טיגון מ"מ פולט ע"י מים דאע"ג דליכא כבולעו ע"י בישול כך פולטו ע"י בישול מ"מ נימא כבולעו ע"י אמצעית היתר כך פולטו ע"י אמצעית היתר ולאפוקי מחבת של נכרי שבולע בלא אמצעית היתר כלל כיון דאיכא תרתי לריעותא בעי ליבון דוקא ובזה יובן התשו' הנ"ל אעפ"י שהש"ך לא הבין כך וממילא נפשט שאלתו דכלי חלב הניקנית מן הנכרי די בהגעלה עכ"ל, נמצינו למדין דאין כונת הרמ"ע לחלק בין מים לשמן אלא בין היתר לאיסור דכשמשתמשים במשקה היתר אף אם הוא ע"י טיגון אמרינן כבולעו בהיתר כך פולטו בהיתר ע"י הגעלה אבל אם נשתמשו במשקה איסור אם הוא ע"י בישול מהני הגעלה ואם הוא ע"י טיגון לא מהני הגעלה אלא בעי ליבון ומזה דן את הדין דכלי חלב הניקחים מנכרי כלומר שמבשלים בהם חלב דרך בשול אעפ"י שהאיסור נבלע בהם שלא ע"י אמצעי היתר אלא האיסור עצמו סגי להו בהגעלה דכבולעו בחמין כך פולטו בחמין וכן מחבת של ישראל שמשתמשים בה חלב ע"י טיגון כיון שהטיגון הוא היתר מהני לה הגעלה דכבולעו בהיתר כן פולטו בהיתר דהגעלה במים וקאי בשיטת הרב קהל יהודה הנ"ל דס"ל דמהני הגעלה למחבת שמטגנים בה חלב להכשירה לבשר:
גם רעק"א בתשו' סי' מ"ט (בד"ה ובההוא עניינא) הביא מ"ש הש"ך בסי' קכ"א סק"ח דבמחבת בשר לחלב צריך ליבון לטעם הרמ"ע וכתב ע"ד ובאמת לכאורה הא במחבת בשר ודאי מהני הגעלה כדמסקינן בסוגיא דע"ז גבי נותר כיון דהיתרא בלע לענין נ"ט בר נ"ט (ולפי מ"ש הרב שבילי דוד שהבאתי לעיל אין מזה הכרח) והא דנתן הרמ"ע טעם אחר בחמץ היינו דס"ל כהרשב"א דחמץ מיקרי איסורא בלע דשמו עליו אבל בשל בשר לחלב פשיטא דמהני הגעלה וצ"ע עכ"ל וה"ד הרב פ"ת הרי דפשיטא ליה דמבשר לחלב מהני הגעלה במחבת והצ"ע דברי הרב ש"ך ודברי תורה עשירים במקום אחר כי בתשו' לא באר כונת הרמ"ע אך בחי' ליו"ד סי' קכ"א באר כונת דברי הרמ"ע ואף דמדבריו אנו למדין דחלוק הוא בצד מה על מ"ש הרב חת"ס כמו שאבאר מ"מ בדין מחבת מבשר לחלב שניהם שוים לטובה דמהני הגעלה שכתב בחי' ע"ד הש"ך סי' קכ"א הנ"ל בשם הפרמ"ג במ"ז סי' תנ"א ס"ק ט"ז דהחילוק דשמן שורף ומיבש והוי של אור משא"כ במים, ובמח"כ המעיין בתשו' הרמ"ע יראה שאינו כן אלא דבנכרים רובן לבשל במחבת עם משקים איסור חלב מהותך ונבלע האיסור עצמו בכלי בלי אמצעי ומיקרי תשמישו ע"י אור אבל במחבת חמץ שכל הטיגונים היתר הם אלא שהם מרותחים מבליעין החמץ בכלי והחמץ הבלוע ע"י רותחים נפלט ע"י רותחים עי"ש ובמ"ז מסופק בזה במשקין איסור אי מיקרי ע"י אור כיון דאין נבלעין ע"י אמצעי ומסיק דלא מיקרי ע"י אור והכל גרם לו שלא עיין בהרמ"ע עצמו דלפי מה שהעתקנו דברי הרמ"ע מבואר להדיא דס"ל משקין איסור מיקרי ע"י אור ומה שסיים הש"ך ולפ"ז גם במחבת של חלב לענ"ד אינו מוכח דדוקא בחמץ הוצרך למצוא טעם דהמשקין הן היתר ואילו היו המשקין חמץ ומיקרי ע"י האור צריכין ליבון דחמץ מיקרי איסורא בלע וע"י אור ג"כ מהני הגעלה כדאמרינן בע"ז גבי נותר אף שהפר"ח בסי' צ"ג כתב דבשר נמי מיקרי איסורא בלע דשמו עליו במכ"ת לא דק דהרי מבואר ברשב"א בתהב"א בית ד' ש"ד דף קכ"ד דחמץ נ"ט בר נ"ט לא מיקרי דהיתרא בלע דחמץ שמו עליו משא"כ מבשר לחלב הרי להדיא דמבשר לחלב מיקרי היתרא בלע יותר מחמץ לענין נ"ט בר נ"ט הכי נמי מיקרי דהיתרא בלע לענין דסגי בהגעלה ולהדיא מבואר כן להלכה בא"ח סי' תק"ט ס"ה עכ"ל מתבאר דלדעתו כלי חלב הניקחים מן הנכרים צריכים ליבון כיון שהאיסור עצמו נבלע בהם בלא אמצעי אף שהוא דרך בישול כיון שהוא עצמו איסור וס"ל דאע"ג דבכלים שמשתמשים בהם דרך בישול נמי פשוט שהנכרים מבשלים בהם חלב ג"כ מ"מ כיון שאין מיוחדים לכך אזלינן בתר רוב תשמישן שהוא ע"י מים ולכן נקט הרמ"ע מחבת דמחבת דרכה להשתמש בשומן וכיוצא והה"ד בכלי המיוחד לבשל בו חלב צריך ליבון וזה שלא כדעת הרב חת"ס דס"ל דכלי חלב הניקחים מהנכרי סגי בהגעלה ומסקנת הרב משבצות זהב שהביא רעק"א יוכל להיות שהיתה אחר שראה גוף דברי התשו' של הרמ"ע והבין מדבריו כמו שהבין הרב חת"ס דכל שמשתמש ע"י בישול אף שהוא ע"י משקין אסורין סגי בהגעלה דכבולעו ע"י חמין כן פולטו ע"י חמין ועכ"פ אף שחלוקים החת"ס ורעק"א בכלי חלב של נכרי כנז"ל הצד השוה שבהם דבמחבת של ישראל מבשר לחלב מהני בה הגעלה. והרב מק"ח בסי' תנ"א סק"ג כתב דבתשובת הרמ"ע כתב לחלק בין כשהאמצעי המבליע הוא דבר היתר מהני ביה הגעלה אבל כשהכל דבר איסור בעי ליבון אפילו הוא דבר לח ותמוה מאד דא"כ איך מועיל הגעלה בכלי מדין דילמא בשל בו הנכרי דבר שכולו איסור כגון בשר בחלב וכיוצא (נראה דר"ל או שבשל בו חלב לחודיה והוא טמא), ועיין בפסחים דף מ"ד בתוס' שכתבו דהגעילו הכלים לנזיר משום בליעת יין ויין לנזיר כולו איסור וגם מה שמשמע מדבריו דבכולו איסור אף בהיתרא בלע צריך ליבון תמוה מאד דבע"ז דף ע"ז גבי שפודין בקדשים אמרינן דבהיתרא בלע סגי בהגעלה ובשר קדשים כולו איסור והעיקר דתלי בין דבר יבש לדבר לח עכ"ל והדבר ברור דלפי מה שבאר הרב חת"ס בכונת דברי הרמ"ע מתיישבות כל תמיהותיו כמובן, והרב ישועות יעקב בסימן תנ"א סק"ח כתב שעיין בגוף התשו' ולפי מה שהבין מדבריו כתב דאם בשל בקדרה בשר בחלב ביחד תהיה צריכה ליבון וכו' ועם שכתב שמה שחלק הרמ"ע היא סברא ישרה מ"מ כיון דכל הפוסקים הקדמונים לא כתבו כן חלילה לחדש דבר מעתה מצד הסברא עכ"ל. אמנם לפי מה שהבין מדבריו הרב חת"ס גם הרמ"ע מודה דקדרה שבשל בשר בחלב כיון שהוא דרך בישול מהני בה הגעלה. והרב כרם שלמה ע"ד הרב ש"ך יו"ד סי' קכ"א סק"ח באר כונת הרמ"ע וסיים דבכלי של חלב או בשר גופא שלא ע"י ממוצע צריכים ג"כ ליבון היינו שהבין הדברים כמו שהבין הרב ש"ך:
והרב מחצית השקל ע"ד המג"א בסי' תנ"א ס"ק כ"א כתב וז"ל, וכתב בשם הרמ"א לחלק בענין אחר כיון דכתשמישו כן הכשרו דאם תשמישו ע"י חמין אם כן נבלע בו איסור ע"י האור וע"י חמין כן הכשרו על ידי חמין דהיינו בהגעלה דשוב יפליט ג"כ ע"י האור וע"י חמין, אבל כשתשמישו ע"י האור בלא חמין א"כ נבלע בו ע"י האור לבד לכן הכשרו ג"כ ע"י ליבון ויפלוט ע"י אור לבד לכן מחבת של חמץ שמטגנים בשומן או בחלב יהיה מה שיהיה אותו דבר אינו חמץ מצד עצמו אף שיש בו בלע מן חמץ מ"מ הוי כאילו מטוגן במים אף דהמים קבלו טעם מן דבר החמץ שמטגנים עכשיו דמה בכך עכ"פ נבלע החמץ תוך המחבת ע"י האור וע"י השומן דהוא מותר מצד עצמו ודינו במה שנבלע בו ע"י האור וע"י השומן כאילו נבלע ע"י האור וע"י מים דסגי בהגעלה כנ"ל משא"כ מחבת של איסור שהנכרי טיגן בה אף אם טגנו בשומן או בחלב או במה שיהיה רוב דברים מה שמטגנים בו הנכרים הם אסורים מצד עצמן א"כ אותו דבר שמטגן בו דהיינו שומן וכדומה נבלע במחבת ע"י האור לבד דרך משל שטיגן בשר ע"י שומן והשומן ג"כ איסור ואף שלא היה במחבת כי אם שומן של איסור גרידא הלא היה צריך ליבון ולמה יגרע ע"י שהיה בו ג"כ בשר ולכן מחבת נכרי צריך ליבון וכתב דלפ"ז ה"ה מחבת חלב שטגנו עיסה בחלב ובא להכשירו לשמש בו בשר או מחבת בשר שטיגנו בשומן ובא להכשירו לשמש בו חלב אע"ג דהיתרא בלע צריך ליבון דדומה למחבת נכרים עכת"ד, עכ"ל המחצ"ה וכ"כ ע"ד המג"א בסי' תק"ע סק"י עי"ש, מחשבתו ניכרת מתוך דבריו דעיקר החילוק הוא בין אם נבלע האיסור בעצמו בכלי שלא ע"י אמצעי של היתר דאז צריך ליבון ומשמע דאף אם מה שנשתמש הוא דרך בישול דהיינו שבשל חלב של נכרי כשבא להכשירו צריך ליבון ולאו דוקא במחבת, אלא ה"ה לשאר כלים שמשתמשים דרך בישול אם ידוע שנשתמשו בהן בבישול חלב של נכרים צריך ליבון אלא דמסתמא לא חיישינן לזה בשאר כלים זולת במחבת שדרכה להשתמש באיסור בלא היתר וזה כדעת ר"ע איגר הנ"ל) ובין אם נבלע האיסור בכלי ע"י אמצעי היתר דהיינו מים דאז סגי בהגעלה אלא דמ"ש דלפ"ז ה"ה מחבת חלב וכו' אע"ג דהיתרא בלע צריך ליבון דדומה למחבת נכרים הוא תמוה דאם נאמר דהיתרא א"כ אינו דומה למחבת נכרי דשם נבלע איסור בלע בכלי בלי אמצעות היתר וכאן נבלע היתר עצמו וכמו שהקשה רעק"א ע"ד הש"ך ובאמת ע"ד הש"ך היה אפ"ל דמשמע ליה בדעת הרמ"ע דגם בשר וחלב שמו עליו ואיסורא בלע מיקרי וכדעת הפר"ח בסי' צ"ג סק"ד הנ"ל ולא יהיו דבריו מוקשים מצד עצמם אף כי יקשה עלינו ממ"א כמ"ש הרבנים הנ"ל לחלוק על הרב פר"ח וסברי דבבשר וחלב לא שייך לומר שמו עליו. אבל דברי הרב מחצ"ה קשים מצד עצמם דאחר שנאמר דמחבת חלב חשיבה היתרא בלע איך הפה יכולה לדבר דדומה למחבת של נכרים והרי לא דמו כלל דזה היתר וזה איסור:
ואנכי חזון הרבתי דמה שכתבו הרבנים הנ"ל מסברא דנפשייהו דמבשר לחלב היתרא בלע מיקרי וסגי בהגעלה סברא זו של כת הקודמין הוא ונעלם דבר מעיני העדה שכ"כ האו"ה בכלל נ"ח אות ס"ו (ס' או"ה אין אצלי רק דבריו ראיתי בכנה"ג סי' קכ"א הגב"י אות פ' שעל מ"ש המרדכי דכיסוי של קדרה צריך ליבון כתב) וז"ל והיינו דוקא של נכרים או של ישראל שנאסר בבשר בחלב אבל אם בא להגעיל מבשר לחלב הואיל והיתרא בלע סגי ליה בהגעלה מק"ו דשפוד ואסכלאות כדאיתא לעיל עכ"ל הרי קרי בחיל דכיסוי של נכרים דצריך ליבון משום דחשיב ליה תשמישו ע"י האור אינו אלא בשל נכרים דהוו איסורא בלע אבל מבשר לחלב היתרא בלע מיקרי וסגי ליה בהגעלה ועוד הביא שם הרב כנה"ג באות פ"ח בשם הרשב"א במשמרת הבית וז"ל היכא דהיתרא בלע כגון שנשתמש בו חלב במקצתו או תרומה ורוצים להכשירו אפשר דסגי ליה בהכשר מקצתו ולא בעי הכשר בכולו כמו בשאר איסורין עכ"ל הרי דמחלב לבשר מיקרי היתרא בלע וכדעת הרבנים הנז"ל ולא ידעתי מה יענו שפתי צדיקים הש"ך ודעמיה לדברי הרשב"א ואו"ה הנ"ל. ובאמת עם כי שו"ת הרמ"ע אין מצוי אצלי מ"מ ממ"ש בשמו בכנה"ג אות צ"א יש במשמע דלהכשיר כלי מבשר לחלב או בהיפך די בהגעלה שכתב וז"ל מחבת של בשר בת יומא שבשלו בה חלב או אפכא אין לה הכשר אלא בליבון הרמ"ע מפאנו סי' צ"ז עכ"ל הנך רואה דלא כתב להצריך ליבון אלא במחבת שכבר נאסרה מבשר בחלב וזה ודאי הרי הוא כשאר איסורין אבל להכשירה מבשר לחלב משמע דגם הוא מודה דהיתרא בלע מיקרי וסגי לה בהגעלה כן אני ההדיוט מבין מדב"ק וצר לי כי אין גוף הס' היקר הזה אצלי לראות איזה יכשר וצ"ע:
המורם מכל האמור דבמחבת של נכרים דעת מרן היא דיש להחמיר להצריכה ליבון וכן דעת כל רבני האחרונים הנז"ל זולת הרב פרי תואר דס"ל דתלי במנהגא ומרן לפי שראה המנהג להחמיר נשען על המנהג ולכן כתב דצריך ליבון ובמקום שאין מנהג ידוע יש להקל וכבר כתבתי דבמחכ"ת אין נראה כן מדברי מרן הב"י דאין זכר למנהג להחמיר בשאר איסורין בדבריו לא בא"ח ולא ביו"ד ולכן נראה ודאי דנקיטינן דמחבת של איסור צריכה ליבון אבל במחבת מבשר לחלב תלי בפלוגתא דרבנן בתראי הנז"ל ולענין דינא נראה דהעיקר להלכה ולמעשה דמבשר לחלב מיקרי היתרא בלע וסגי בהגעלה כמו שמוכח מדברי הרשב"א והאו"ה שהבאתי דלענין הכשר הכלי חשיב היתרא בלע כשבא להכשיר מבשר לחלב אף למ"ד דחמץ איסורא בלע מיקרי ולפי מאי דקי"ל במחבת חמץ דסגי בהגעלה כמ"ש באות הקודמת ה"ה או כ"ש במחבת מבשר לחלב או בהיפך:
אך לענין השאלה הנז"ל בראש אות זו הנה כבר כתבתי למעלה מ"ש הרב כנה"ג שכתב בשם שו"ת הרמ"ע דמחבת של בשר בת יומא שבשלו בה חלב או איפכא אין לה הכשר אלא בליבון ולפי מה שהבאתי למעלה דנראה דכל הרבנים הנז"ל מסכמים לפסק מרן להצריך ליבון במחבת איסור (זולת הרב פר"ת) א"כ ה"ה במחבת זו שנאסרה מחמת בשר בחלב נבלע בה איסור מיקרי ודינה כמחבת של נכרים שצריכה ליבון כן היה נלע"ד ברור וכן ראיתי להרב זכור לאברהם בח"א ד' צד"ק ע"א שכתב לענין טופסי דצריך ליבון וכו' בין הבלוע מבב"ח שבלע משניהם דאז איסורא בלע לא מהני אלא ליבון גמור אמנם אם רוצה להכשיר כלי חלב לעשותו של בשר או איפכא סגי ליה בליבון קל שקש נשרף עליו כיון דהיתרא בלע עכ"ל הרי דאחר שנבלע בכלי משניהם חשוב איסורא בלע אף דכשבלוע רק מאחד מהם חשוב היתרא בלע ולא ס"ל כסברת הרב פר"ח בסי' צ"ג מ"ד הנ"ל דכי היכי דחמץ הוי איסורא בלע הכי נמי בשר או חלב ובכל זאת אם בלע הכלי משניהם חשיב ודאי איסורא בלע וכן מתבאר מדברי האו"ה שהבאתי למעלה (בד"ה ואנכי חזון הרבתי) דקדרה של ישראל שבלעה בשר בחלב איסורא בלע מיקרי אבל מבשר לחלב היתרא בלע מיקרי וזה היה נלע"ד פשוט ולא הוצרכתי לכתבו אלא מפני שראיתי להרב כנה"ג שסיים (אחר שהביא דברי הרמ"ע הנ"ל) וז"ל ואין נראה כן מדברי רבינו הב"י כמו שאכתוב בס"ד בהגב"י ועיינתי בהגב"י ולא ראיתי שייכות לזה כי אם מ"ש באות ט"ל (עמ"ש מרן הב"י ומיהו במחבת של איסור יש להחמיר כדעת הרשב"א להצריכו ליבון) וז"ל וכן פסק רבינו המחבר בס' הקצר ובתשו' להרמ"ע מפאנו נתן טעם למה במחבת של נכרי צריכה ליבון יותר מיורה ולמה במחבת של ישראל בפסח די בהגעלה וכתב ש"ך דלפי טעמו אף במחבת של בשר או חלב צריך ליבון אבל לטעם הלבוש וט"ז משום דהיתרא בלע אף בשל בשר או חלב די בהגעלה עכ"ל אלה הדברים אשר ראיתי שם בהגב"י השייכים לדין זה ולא זכיתי להבין מ"ש בהגהט"ו דאין נראה כן מדברי מרן הב"י דמשמע דלמרן הב"י מחבת שנאסרה מבשר בחלב די לה בהגעלה ומראה מקום הוא שכ"כ בהגב"י ומלבד דליתנהו להני מילי שהרי לא הזכיר בענין זה דעת מרן הב"י כלל כי אם למחבת של איסור שדעתו להצריך ליבון ובמחבת מבשר לחלב הביא הדעות מחולקות דלטעם הרמ"ע צריך ליבון ולטעם הלבוש וט"ז אין צריכה ליבון ולא הזכיר דעת מרן בזה כלל ואף אם נאמר שנשמט מדבריו שבהגב"י מ"ש הרב ש"ך דמשמע מדברי מרן בב"י ובש"ע דטעמא דסגי במחבת חמץ בהגעלה הוא משום דהיתרא בלע שלפי זה ס"ל למרן דה"ה מבשר לחלב דהיתרא בלע די בהגעלה. מ"מ איני מבין בעניותי מה ענין זה למה שהביא מתשו' הרמ"ע דמחבת של בשר בת יומא שבשלו בה חלב או איפכא דר"ל שנאסרה המחבת ע"י טיגון וכיון שנאסרה ע"י טיגון החלב הרי הוא ודאי כמחבת של נכרים שמודה בה מרן שצריכה ליבון וכן מחבת זו שנאסרה מחמת בשר בחלב היינו הך דמחבת שמטגנים בה איסור ואיך קאמר דאין נראה מדברי רבינו הב"י כדברי הרמ"ע ואין לומר דט"ס הוא במ"ש בהגהט"ו וכצ"ל מחבת של בשר בת יומא לבשל בה חלב או איפכא אין לה הכשר אלא בליבון הרמ"ע סי' צ"ו ולזה אתי שפיר מה שסיים שאין נראה כן מדברי רבינו הב"י וכו' (עפ"י מה שכתבתי שבדבריו שבהגב"י נשמט וכו' כנז"ל) אלא דלא יתכן לומר כן דא"כ משמע שהרמ"ע כתב כן מפורש דמבשר לחלב צריכה ליבון ואילו מדבריו שבהגב"י מתבאר שלא כ"כ הרמ"ע בפירוש אלא שהרב ש"ך כתב כן לפי טעמו ולכן לענ"ד דברי הרב כנה"ג בזה תמוהים:
וראיתי למרן החבי"ף בס' רוח חיים בסי' קכ"א אות ג' וז"ל מעשה שהיה בכלי מתכת שמטגנים בה מאכלי חלב ושכחו וטיגנו מאכלי בשר שנאסר הכלי מבב"ח צריך ליבון כסברת הפר"ח בא"ח סי' תנ"א סי"א וכאן בסק"ח דטענה דהיתרא בלע לא מהניא לדעת רוב הפוסקים ומ"ש ולפי זה גם במחבת של חלב או בשר צריך ליבון כיון דנבלע בלא שום אמצעי ע"ז ראיתי להרב שלחן גבוה בסי' תנ"א סקל"א שחלק בזה על הרב פר"ח ושהלכ' כפסק מרן שקבלנו הוראותיו דמחבת שמטגנים די בהגעלה עי"ש עכ"ל ודבריו צריכים באור לענ"ד דמ"ש בתחלת דבריו דבמעשה שהיה וכו' צריך ליבון וכו' עם שזה אמת לפי ענ"ד דכיון שהמחבת נאסרה מחמת בב"ח הרי הוא הדין שכתב מרן דבמחבת של איסור יש להצריך ליבון אבל מה שסיים מר כסברת הפר"ח וכו' איני מבין מה ענין סברת הפר"ח לכאן דרבינו הפר"ח מיירי במחבת מבשר שבא להכשירה לחלב וזה שנוי במחלוקת דלדעת איזה פוסקים לפי טעמו של הרמ"ע צריכה ליבון ולטעמו של הרב הלבוש משום דהיתרא בלע אינה צריכה ליבון ולדעת איזה פוסקים גם להרמ"ע במחבת מבשר לחלב די בהגעלה כמו שהזכרתי דב"ק למעלה ומה ענין זה למה שנשאל במחבת שנאסרה מחמת בב"ח דבזה נראה דלכ"ע צריכה ליבון גם מ"ש דהרב שלחן גבוה חלק עליו וכו' דמשמע דבמכשיר מחבת מבשר לחלב חלק עליו ופסק דדי בהגעלה הם דברים תמוהים דהמעיין בדברי הרב של"ג בגופן שלהן עיניו תחזינה דלא נגע ולא פגע בהאי דינא כלל אלא כל השקו"ט שלו שם הלא היא בדין מחבת חמץ שפסק מרן דדי בהגעלה והרב פר"ח החמיר להצריך ליבון ע"ז הוא שכתב שם דקי"ל כפסק מרן דסגי לה בהגעלה ובזה לא הרב ש"ג לבד חלק על הרב פר"ת והסכים לפסק מרן כי כל רבני האחרונים הסכימו כן כמו שמתבאר ממה שרשמתי לעיל באות י"ז ונראה שכונתו דלפי מ"ש הפר"ח דהאי טעמא דהיתרא בלע לא מהני א"כ במעשה זה יש להצריך ליבון אלא דלפי מ"ש הרב ש"ג דקי"ל כפסק מרן א"כ הה"ד במעשה זה יש לדון דסגי בהגעלה כן נראית כונתו אבל במחכ"ת דבריו תמוהים דאין לפשוט ספק זה מזה דאף שהדין כן במחבת חמץ אין הכרח מזה למחבת מבשר לחלב דהאיכא דעת הרב ש"ך ודעמיה דלטעמו של הרמ"ע לא מהני וכ"ש במחבת שנאסרה מבב"ח דנראה דלדעת כל רבני האחרונים שהסכימו לפסק מרן דיש להצריך ליבון במחבת איסור הה"ד במחבת זו יש לנו להצריכה ליבון ככל מחבת איסור וזה פשוט לענ"ד:
אחר זמן מצאתי ראיתי שדברי הרמ"ע בתשו' הנ"ל הביאם במילואם הרב תפארת אדם בחא"ח סי' ט"ז והוצרך להעתיק דבריו לפי שראה שהרב פר"ת תמה ע"ד לפי שלא ראה אלא מ"ש בשמו הש"ך ופר"ח בקיצור והא גרמא ליה לטעות בדבריו וכו' והואיל ואתא לידן אמרתי להעתיק דב"ק וצדקה תהיה לנו לרוות נפש שוקקה להבין דברי חכמים והס' הק' הזה יקר המציאות ולא כל אדם זוכה לו וז"ל ידוע שכל דיני הכשר כלים מפרשת מדין ילפינן להו דכתיב כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים הרי לא הקפידה תורה אלא על האמצעי המבליע שהוא יהי' מפליט וביורה בין של נכרים בין של ישראל רוב תשמישה ע"י מים והם והאש אמצעיים וחד (יחד) לאסור ולהתיר שבליעתה ופליטתה היא ע"י רותחים אבל מחבת רוב תשמישה היא ע"י שאר משקין כגון שמן והדומין לו ויש לנכרים חלב מהותך וקרבי דגים טמאים ודם וחלב טמא ושאר מינים כאלה שמטגנים בהם במחבת והיא בולעת איסור כל הטיגונים הללו מלבד בליעת טרפה וכיוצא בה המתבשלת מהם ומבשלים בכל יום בשר וחלב ואין כאן אמצעי מבליע שאין איסור בגופו אלא האור בלבד מה שאין כן במחבת חמץ שכל הטיגונים שלנו מותרים בפסח וכשהן מרותחים מבליעין החמץ בתוכן והחמץ הבלוע ע"י רותחין נפלט ע"י רותחין ומה שאנו צריכים ליזהר בכל ימות השנה הוא שאם אירע למחבת חולבת ב"י שנתבשל בה בשר מטוגן בשומן שגם הוא מין בשר ואסור. בחלב או מחבת של בשר ב"י ונתבשל בה חלב אין לה הכשר אלא בליבון שהאור מפליט בליעה ראשונה בתבשיל והתערובות חוזרות ונבלעות בכלי ואין כאן אמצעי מבליע שאין איסור בגופו אלא האור בלבד עכ"ל והרב ת"א כתב ע"ד דאעפ"י שלכאורה חילוקו של הרמ"ע נכון מאד מ"מ מדברי הראשונים מתבאר יפה דאין הדבר תלוי בין אם האמצעי המבליע אסור או מותר אלא הכל תלוי במשקה שאם נבלע ע"י משקה אף עפ"י שהוא אסור מגופו דינו בהגעלה ע"י משקה ואם לא נבלע ע"י משקה דינו בליבון שלא ע"י משקה זולת היכא דתשמישו ע"י האור ממש דאז אפי' נבלע ע"י משקה נראה מדברי הא"ח ד' ע"ה שדינו בליבון והאריך להוכיח דלא כחילוקו של הרמ"ע מגוף דברי הרשב"א בתה"ב בדין מחבת של נכרים דאף דכל מה שמטגנים בה הוא איסור לא אתי עלה אלא מצד מיעוט המשקה שבה וכן הוכיח מגוף דברי ראבי"ה מכמה טעמים ומסיק מאחר דמבואר בהדיא בדברי הראשונים דליתא להאי חילוקא דהרמ"ע א"כ ע"כ דטעם היתר מחבת חמץ אינו אלא משום דהיתרא בלע אתוד"ק וא"כ יש ללמוד ג"כ למחבת מבשר לחלב דיותר מוסכמת סברת האומרים דמבשר לחלב חשיב היתרא בלע דסגי בהגעלה והכי מסתברא אבל מחבת שנאסרה מבב"ח כעובדא שבהרמ"ע שהביא הרב כנה"ג הרי היא בכלל מחבת איסור וצריכה ליבון כמו שכתבתי למעלה כנלע"ד: