אור ברסלב

שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני

סימן צא

סימן צ

(מקונטרס הכללים מערכת הה"א מתוך אות ט"ז).

מחבת שמטגנים בה נחלקו הראשונים אם צריכה ליבון או סגי לה בהגעלה ופסק מרן בסי' תנ"א דלענין חמץ בפסח ניתרת בהגעלה ובשאר איסורין צריכה ליבון כמ"ש ביו"ד סי' קכ"א והרב פר"ח מצריך ליבון גם למחבת חמץ וכתב מרן חיד"א במחזיק ברכה בשם רבני האחרונים דנקיטינן דלא כהרב פר"ח וסגי בהגעלה וכ"כ בש"ע הרב מוהרש"ז באות ל"ז גם הרב שלחן גבוה בס"ק ל"א השיב ע"ד הרב פר"ח והעלה כפסק מרן דלחמץ מהני הגעלה וכתב שאף שבס' חמ"י כתב להצריך ליבון אינו רואה טעם בדבר לאסור בלא ליבון כי אם מי שרוצה לחוש להחמיר אפילו כסברא יחידאה עי"ש וכמעט זהו מוסכם מכל רבני האחרונים דאף דבשאר איסורין יש להחמיר מ"מ לענין חמץ מותרת בהגעלה ובטעם החילוק שבין שאר איסורין לחמץ כתבו הרבנים ש"ך וט"ז דחמץ היתרא בלע והרב פר"ח ביו"ד סי' קכ"א סק"ח כתב דטעם ה לא יתכן לדעת מרן שהרי בסי' תנ"א בכמה דינים סובר דחמץ איסורא בלע מיקרי שהרי בשפודין הצריך ליבון משום דלית ליה דחמץ היתרא בלע מיקרי וכן בדין חביות של חרס כתב בב"י על סברת המרדכי שהתיר בהדחה ובניגוב משום דהיתרא בלע וז"ל וכבר כתבתי בסי' זה דטענה זו דהיתרא בלע לא מהניא לדעת רוב הפוסקים עכ"ל והסכים מפני זה לטעמו של הרמ"ע שהביא הש"ך עי"ש ורב אחד הובא בשביתת יום ד' קכ"א כתב ע"ד הרב פר"ח דשאני מחבת דאית בה ס"ס דילמא הלכה כמ"ד דחמץ היתרא בלע מיקרי והרב המחבר השיבו כיון דמרן פסק להלכה גבי שפודין דאיסורא בלע מיקרי איך יאמר את"ל דבאיסורין בעי ליבון ספק הלכה כמ"ד דחמץ היתרא בלע היפך פסק דינו עי"ש ואין זו תשובה לענ"ד דסוף סוף כיון דמרן ידע דיש סוברים דהיתרא בלע מיקרי אף דהוא לא פסק כמותם מ"מ סברא זו חזי לאצטרופי לסברת מ"ד דבאיסורין ג"כ די בהגעלה וכ"כ הרב חק יעקב בסי' תנ"א ס"ק ט"ל (אחר שהזכיר פסקי מרן שבא"ח ושביו"ד) וטעמו כיון שיש הרבה דעות במחבת דלא הוי כתשמיש ע"י האור וסגי בהגעלה ע"כ סומכין עליהם עכ"פ לענין חמץ דיש פוסקים דמיקרי היתרא בלע דלא כע"ש ופר"ח וכו' ולפמ"ש הנ"ל ניחא עכ"ל וכ"כ הרבנים ערך השלחן באות י"ג ונהר שלום באות ט' ובערך השלחן יו"ד סי' קכ"א אות י"ב ובביאורי הגר"א שם ועיין לקמן באות כ"ג שהבאתי שכ"כ ג"כ הרבנים מאמר מרדכי בסי' תנ"א סק"ז בדין סכינים וכן הח"י ועה"ש:

ואף שדעת הרב כנה"ג דלדידן דקבלנו הוראות מרן אין לעשות ס"ס נגד פסקו דש"מ דאין אחר פסק הלכה כלום ואין להכניסו בספק כלל כבר כתב מרן חיד"א בס' יעיר אזן במערכת הסמ"ך אות ל"ב דכמה אחרונים עבדי ס"ס נגד פסק מרן כל שיש חולקים עושים ספק ממנו עי"ש שהביא שהרב קול אליהו תמה על הכנה"ג בזה וכבר רשמתי ספרי דבי רב המדברים בזה בקונטריס הכללים במערכת הסמ"ך אות ח' והבאתי שם דאף אם השני הצדדים הם היפך פסק מרן עבדינן ס"ס עי"ש ועם שיש לחלק דלא דמי כ"כ למה שאנו עושין ס"ס נגד פסק מרן משום די"ל דמה שאנו תופסים סברת מרן לא מפני שמחזיקים זה על ודאי איסור אלא כספק בדבר אבל בדבר שמרן עצמו הסכימה דעתו שדבר זה אסור הרי כל לגבי דידיה הוי ודאי איסור ולא יתכן שוב להסתפק נגד זה מ"מ שפיר נוכל לומר דגם מרן לא פסק כן אלא משום שהוא מחלוקת אזלינן לחומרא לא שדעתו מכרעת כן מדין הגמור ויש פנים לומר דאנן בדידן אחר שקבלנו הוראות מרן לא יהיה לנו רשות לשנות בשום דבר מדעתו שלא נהיה כמטילין ספק בפסק דינו והרי קבלנו דינו אבל מרן עצמו יכול להכריע בזה כמר ובזה כמר ועכ"פ דעת רבני האחרונים כפסק מרן במחבת דגבי חמץ סגי בהגעלה ובשאר איסורין אם יש להחמיר להצריך ליבון עיין באות שאח"ז ומצאתי אחר זמן שהרב תפארת אדם בסימן י"ו עמד בדין זה והאריך קצת וכתב דלענין הלכה הסכמת הפוסקים דמחבת בפסח נתרת בהגעלה והכי נקיטינן דלא כהרב פר"ח שהצריכה ליבון ובישוב דעת מרן שפסק כן אף דס"ל דחמץ איסורא בלע מיקרי ראיתי שם שכתב בשם הרב חסד לאברהם אלקלעי סי' י"ג והרב שאול אב"ד דאמשטרדם הוב"ד בס' אשל אברהם סי' תס"ז שכתבו דכיון שיש הרבה דעות במחבת דלא הוי תשמישה ע"י האור וסגי לה בהגעלה אפילו באיסורא בלע סמכינן לענין חמץ דיש פוסקים דחשיב היתרא בלע וכו' כדברי הרבנים שהבאתי למעלה:

וכתב עוד דלעניני הטאסין שאופין בו פאשטיל בתנור נחלקו האחרונים אם דינו כמחבת דהרב פר"ח כתב דנ"ל ברור דאף לדעת מרן דמחבת סגי לה בהגעלה בזה צריך ליבון שהרי אינו רוחש בשמן אלא נותנים מעט שמן בטאסין כדי שלא ישרף הפשטי"ל ואף בשפודין ואסכלאות עושין כן ואעפ"י כן מיקרי תשמישו ע"י האור והבאים אחריו יש שקבלו דבריו ויש שחלקו עליו והרב המחבר כתב דאין ראיה משפוד ואסכלה דכיון דאין להם בית קבול אינו אלא טיחה בעלמא והאור שורפו משא"כ בטאסין שיש בו בית קבול ונותנים בתוכו שמן אף אם הוא מעט יש בגוף העיסה לחלוחית השמן הנבלע בה והביא ע"ז דברי רבני האחרונים ושקו"ט בהו ובמסקנתו כתב וז"ל אשר ע"כ נלע"ד דכיון דיש פנים מסבירות לדברי השלחן גבוה שלא לחלק בין מחבת לטאסין וגם הוא והחמ"י מעידין שהמנהג להתירו בהגעלה המיקל לא הפסיד וכ"ש אם יעשו הגעלה וציפוי ומה גם דמסתמא אין משמשים בו בעודו בן יומו וא"כ אין כאן אלא איסור דרבנן לכתחלה משום גזרה אטו בן יומו ושאלתי את פי מורי הרב מוהר"י מנשה (בע"ס באר המים ואהל יעקב) ואמר שכן הסכים הוא בחברת הרב המקובל מוהריב"ש להקל עכ"ל:

עוד כתב שם במה שנחלקו הפוסקים לענין ציפוי הבדיל אם מהני במקום הגעלה ויש נוהגים להחמיר ויש נוהגים להקל (והרב קמח סולת ד' ק"ם ע"ד כתב דהרבנים ב"ד ויד אהרן ולב שמח הסכימו להקל ועיין להרב זכור לאברהם בח"א ד' ק"ה סוף ע"ב ודעת הרב חכמה ומוסר ד' עק"ב אות צ"ת דבדיעבד יש לסמוך הסברת הרא"ם דמהני ציפוי ומכ"ש אם הוא שעת הדחק והפ"מ) הנה כתב בשם מוהרש"ג שאמר שהוא מורה ובא להקל וישנו בנותן טעם לצאת ידי סברת הרב פר"ח שכ' דלא מהני ציפוי במקום הגעלה לפי שהליבון שעושין בזמן הציפוי עושים אותו במהירות ואין האור שולט בכל הכלי ולזה אמר מוהרש"ג דהדבר ידוע דכשהכלי מלובן יפה יספיק לו מעט בדיל וכשאין הכלי מלובן יפה אין הבדיל ניתך יפה וצריך בדיל הרבה וא"כ בזמן הרב פר"ח שהבדיל היה בזול מאד לא היו מקפידין ללבנו יפה והיו נותנים בדיל הרבה אבל עתה שנתייקרו השערים והבדיל ביוקר מלבנים הכלי יפה יפה כדי להסתפק במעט בדיל ושפיר יש לסמוך עליו במקום הגעלה וכן שמע שמוהרש"ם מורה ובא להקל ומיהו במחבת וטאסין של פשטידא אין להקל כיון דיש סוברים דלא מהני להו הגעלה וכו' וכתב שמר רבו אמר שהם נטו להחמיר והיה נ"ל שמ"ש שרבו נטה להחמיר אעיקרא דדינא דציפוי קאי אמנם הרב המסדר המפתחות הבין דאמחבת וטאסין הוא דנטה דעת רבו להחמיר ולא משמע לי הכי עי"ש:

תוכן העניינים

שדי חמד דברי חכמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה