אור ברסלב

שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני

סימן צ

סימן פט

(מקונטרס הכללים מערכת הה"א אות ט"ו).

הבדלה אם שכח להבדיל במוצאי יו"ט יכול להבדיל כל ימי השבוע בית יהודה סי' כ"ח וכל הבאים אחריו חלקו עליו ואמרו דאין ראיתו מכרעת ואין לסמוך עליו בזה עכ"ד הרב חכמה ומוסר בהלכות יו"ט אות קצ"ב. הנה מ"ש בשם שו"ת בית יהודה עיינתי שם בקשתיהו ולא מצאתיהו וראיתי בספרו מטה יהודה סי' רצ"ט שכתב דין זה שכתבו בס' בני יהודה סי' כ"ח ומ"ש דכל הבאים אחריו חלקו עליו הנה מרן חיד"א בס' ברכ"י רס"י תצ"א הביא מ"ש בב"י הנ"ל וכתב ע"ד ואין ראייתו מכרעת ושם במחזיק ברכה כתב שאחר זמן שמע מאחד מגדולי דורו שאין דעתו נוחה בזה ולא שמיע ליה הוראת הרב ב"י ואין לסמוך עליו למעשה עכ"ל והביאו מסקנתו הרבנים שע"ת בסי' תצ"א וזכור לאברהם בח"א סוף דף כ"ו וחסד לאלפים בסי' רצ"ט אמנם הרב דברי מנחם נר"ו בסי' תצ"א כתב בשם הרב כסא אליהו בסי' רצ"ט שדינו של מוהר"י עאיש אמת שהריטב"א הביא כמה דעות דאומר אחר יו"ט וכ"פ הרב מעשה אברהם סי' מ"ז עכ"ל וס' הנ"ל אמצ"א לעיין בדב"ק והרב יד אהרן במ"ב סי' רצ"ט הביא דברי הרב ב"י בשתיקה. והנה עד עתה לא ידעתי טעמו ונימוקו של הרב ב"י כי הרבנים הנ"ל הביאו תוד"ק בלבד ועתה שהשגתי ס' מעשה אברהם ראיתי שהביא שם דב"ק במי ששכח ולא הבדיל במוצאי יו"ט של ש"ת ולא נזכר עד היום והיה היום ההוא לו תענית חלום ונשאל אם יבדיל בלילה שאחריו והשיב דבר זה אעפ"י שלא נתבאר גבי הבדלה יש ללומדו מדין גטין שהרי בפ' ער"פ מדמה להו אהדדי דכל האומר אחר השבת הוי ג' ימים ע"ס יו"ג וכל קודם השבת הוא מיום ד' ע"ס יום הששי כמ"ש בטור אה"ע סי' קמ"ד ולא נתבאר שם אם אמר לאחר יו"ט מה דינו ומיהו ראיתי להש"ך בח"מ סי' מ"ג דשטר שכתוב בו זמן הפרעון לאחר הרגל הוא עד ט"ו יום אחר הרגל וכ"כ משם ר"ח שדבריו דברי קבלה ושלמד זה מעולי רגלים שנתנו להם גבול החזרה לביתם עד שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת שהוא ט"ו יום אלמא דכל ט"ו יום שייכי לרגל וכ"כ הטור גבי גט בסי' קמ"א ולפי זה נראה לכאורה דהה"ן בכותב או אומר אחר יו"ט דינו כאומר לאחר הרגל דפי' יו"ט ופי' רגל שוים הם ונראה דגם לענין נדרים בסי' רי"ז לטי"ד יהי' הדין כן אע"פ שלא נתבאר שם מיהו מסתברא דלענין הבדלה אין לאחר כ"כ דכיון דהשבת מפסיק ובא זמן הבדלה של מו"ש לא נשאר שום שייכות להבדלת מוצאי יו"ט ונפק"מ לפי"ז דאם היה מוצאי יו"ט ליל ב' בשבוע ושכח ולא הבדיל יהי' זמנו נמשך עד יום ו' דאע"ג דהסברא אינה מסכמת לזה לכאורה שיהי' דין יו"ט חמור מדין שבת דלשבת אין תשלומין אלא שלשה ימים וליו"ט יותר אתמהה מ"מ אין זה מן התימה דהכל תלוי במה שיש לו קריאת שם שלאחר שנטפל לגבי הקודם לו ואין בזה גריעותא לשבת אם יהיו ימים שלאחר יו"ט מרובין לענין הבדלה יותר מימים של שבת משום דגבי שבת נמי אם לא היו הימים שלפני השבת ביום ד' ואילך נקראים מקמי שבתא היתה ההבדלה נמשכת עד יום הששי ולכן הדבר ברור דכל ימי החול שלאחר יו"ט רשאי להבדיל בהם ואין בזה בית מיחוש ובנ"ד דמבדיל ליל ב' למוצאי יו"ט אין כאן ספק דרשאי הוא להבדיל ושכן הורה הלכה למעשה ע"כ עי"ש. עכ"ד הרב מעש"א בשם הרב ב"י וסיים ע"ד וז"ל הרי דס"ל דליו"ט יש תשלומין לפעמים יותר משבת ואף דבמוצאי יו"ט ראה תע"ח יכול להבדיל בלילה שאחריו ושוב האריך קצת בראיית הרב ב"י מדברי הרש"ך ובסברת ר"ח הנ"ל וכתב דארבע דעות נאמרו בפוסקים לענין גט ולדיני ממונות באומר אחר הרגל עד היכן נמשך דהרא"ש והטו"ר והרשב"א והר"ן ורי"ו והב"ח כולהו סברי כרבינו חננאל דאחר הרגל הוא ט"ו יום ואף באחר הפסח אמנם הרבנים ע"ש וש"ך סברי בדעת ר"ח דבשאר רגלים הוי ט"ו יום ובחג הפסח הוא חצי הימים שבין פסח לעצרת והרי"ף והרמ"ה וסמ"ע וכנה"ג סברי דהוא חצי הזמן שבין רגל לרגל ודעת הריטב"א דאחר הרגל שוה ללאחר השבת דהוא ג' ימים דוקא וריא"ז ס"ל דאחר הרגל הוא שבעה ימים ומסיק לענין הלכה אם שכח ולא הבדיל במוצאי חגים ומועדים יש לו תשלומין כהבדלת מוצאי שבת אם אין שבת מפסיק עכ"ל גם בתחילת הסי' כתב דמלבד דמסתברא דיו"ט שוה לשבת בזה ועוד אם איתא דאינם שוים היה להפוסקים לבאר החילוק שבין יו"ט לשבת אלא ודאי מדשתקו ולא ביארו מוכח דקי"ל דיו"ט ושבת שוים וסמכו על מה שפסקו בהבדלה דמוצ"ש דממנה נלמוד דה"ה ליו"ט אתו"ד וכבר ראה דברי מרן חיד"א בברכ"י ומחב"ר ובכל זאת פסק כנז"ל ומתבאר ממה שכתבתי בשמו דעכ"פ חלוק בצד מה בדינו של הרב ב"י דלהרב ב"י אם חל ליל מוצאי יו"ט בליל ב' יש לו חמשה ימים לתשלומין עד יום השבת ואילו להרב מעש"א דס"ל דשוה יו"ט לשבת אין לו תשלומין אלא ג' ימים ולפי זה מ"ש הרב דברי מנחם דהרב כס"א כתב שדינו של הרב"י אמת ושכן פסק במעש"א אינו מכוון כמובן ואם גם הרב כס"א לא כתב להסכים לדעת הרב"י אלא דוקא עד סוף ג' ימים וכסברת הריטב"א שהביא במעש"א א"כ שניהם (כס"א ומעש"א) שוים הם וחלוקים עם הרב ב"י וצל"ע בגוף דברי הכס"א בזה וכל לגבי דידי כיון שלא נמצא דבר זה מפורש בדברי הפוסקים אשר מימיהן אנו שותים שיהא הדין כן בהבדלה אלא שהרב ב"י מדמי לה לההיא דלענין גט ומרן חיד"א וחד דעמיה גדול בדורו לא ישרו דבריו בעיניהם וכתבו דאין לסמוך עליו למעשה דמשמע ליה דאין הנדון דומה לראיה מאיזה טעם שיהיה ונמשכו אחריו הרבנים הנז"ל אף דגם בסברת הרב"י איכא דס"ל הכי עד שלשה ימים מיהא או לכל הפחות ביום מוצאי יו"ט שהוא יום אס"ח שכן מתבארת דעת הרב משחא דרבותא (שאביא דבריו להלן איה"ש) מ"מ כיון דפליגי במידי דברכות אית לן למימר ספק ברכות להקל דמידי פלוגתא מיהא לא נפיק ומה שהכריח הרב מעש"א המה שלא ביארו הפוסקים דחלוק יו"ט משבת בזה וכו' לענ"ד אין זה הכרח כלל ולכן שב ואת"ע במילי דברכות עדיף:

וכתב שם (במעשה אברהם) דהרב משחא דרבותא בסי' תר"א נשאל במי ששכח ולא הבדיל במוצאי ראש השנה לא בתפלה ולא על הכוס אם יכול להבדיל עד ג' ימים והשיב מסתברא שאינו יכול להבדיל כלל לפי שאילו טעה בג' רגלים היה יכול להבדיל ביום שהוא אסרו חג שיש לו שייכות לרגל אבל בר"ה אינו יכול להבדיל לפי שר"ה אינו נקרא חג וקרא כתיב אסרו חג דוקא מי שנקרא חג אבל ר"ה ויוה"כ אין נקראים חג ועוד שהוא יום תענית ואם יבדיל אינו יכול לשתות וגם להטעים לתינוק אי אפשר דבעינן שהמברך יטעום וזה אינו טועם אלא נותן לתינוקות אלו תוד"ק והרב המחבר הרבה להשיב עמ"ש דר"ה אינו נקרא חג דהכתיב בכסה ליום חגנו ודרשינן איזהו חג שהחדש מתכסה בו וכו' וגם עמ"ש דאינו יכול לברך על דעת להטעימו לתינוק תמה עליו ממ"ש הרמ"א בסי' תקנ"א דבשבוע שחל ט"ב לא ישתה כוס ההבדלה אלא נותנים לתינוק וגם בתשעה באב שחל במ"ש י"א דיכול להבדיל בליל ט"ב ויתן לתינוק וכתב דממ"ש מרן בסי' תקט"ן סימן ז' והרמ"א בסי' תרכ"א ס"ג במילה בט"ב ויוה"כ שמטעמין הכוס לתינוק אין ראיה דשאני ברכת הגפן דמילה מברכת הגפן דהבדלה דחיובא רמיא ביתר שאת ומסיק הרב המחבר דהיותר טוב הוא לחזור אחר איזה חולה שרשאי לאכול ביום צו"ג ויבדיל לו ביום צו"ג ואם לא ימצא יכול לברך הוא בעצמו בלילה שאחריו שר"ה שוה לשאר רגלים אלו תוד"ק וכל זה הוא לפי שיטתו שהזכרתי למעלה דס"ל דיש תשלומין להבדלת יו"ט דלפי שיטה זו שפיר קאמר דגם ר"ה הוא יו"ט ודינו שוה לשאר ימים טובים ודעת הרב משחא דרבותא היא סברא שלישית דרק באסרו חג הוא דיש תשלומין ולא נתבררה לענ"ד מנ"ל סברא זו דאי לשבת מדמינן לה אית לן למימר דאית לה תשלומין כמו בשבת ג' ימים ואי מדיני גטין וממונות ילפינן נימא נמי כאחת מהארבע דעות שהביא הרב מעש"א אבל שיהיה לה תשלומין רק יום אחד מנ"ל לבדות סברא זו מדעתנו מה שאין זכרון לזה בדברי הפוס' דאף שכתב טעם לדבריו דכיון שהוא אסרו חג שייך לחג וכו' מ"מ לא נמצאת סברא זו בפוסקים וקשה לחדש דבר מדעתינו:

ויותר היה נכון בעיני לומר דיום אסרו חג דיכול להבדיל בו לא מפני היותו שייך לחג אלא משום שהיום הולך אחר הלילה וכשאמרו להבדיל במוצאי יו"ט לאו דוקא בלילה אלא גם היום הוא כלל מוצאי יו"ט ולמדתי דבר זה מתוך דברי הר"ן בפ' ע"פ אההיא דמי שלא הבדיל במ"ש מבדיל והולך וכו' דנחלקו הראשונים לפי גירסתם בש"ס במילתיה דרבא בד' ק"ז דיש גורסים כגירסתינו מבדיל והולך כל השבוע (היינו עד יום ד') ויש גורסין כל היום כולו וכן דעת בה"ג וכתב הר"ן דלסברא זו ט"ב שחל במו"ש אין מבדילין במוצאי ט"ב אבל בה"ג כתב דאעפ"י דהבדלה אין לה תשלומין אלא כל היום כיון שא"א להבדיל במ"ש מבדיל במוצאי ט"ב והקשו עליו דכיון דנקיטינן דאינו מבדיל אלא כל היום נמצא שאין לה תשלומין כלל וכיון דיום הולך אחר הלילה כל יומא מוצאי שבת הוא עי"ש הרי דכשאמרו חכמים להבדיל על הכוס במוצאי שבת לאו דוקא בלילה אלא גם היום הולך אחר הלילה לא משום תשלומין אלא שמשמעות מוצאי שבת הוא לילו ויומו וא"כ כמו כן יש לומר דכשאמרו להבדיל במוצאי יו"ט לאו דוקא בלילה אלא גם ביום דהיום הולך אחר הלילה (דרך אגב אודיע חזות קשה הוגד לי בדברי הרב מוהרש"א שע"ד התוס' בד' ק"ז ע"א בד"ה אמימר שכתבו דט"ב שחל במוצאי שבת רגילין להבדיל אחר התענית וכן בסדר רב עמרם כתב וז"ל אע"ג דכבר עבר יום ראשון מבדילין כמ"ד דמבדיל עד רביעי וק"ל עכ"ל דמשמע מדבריו דהאי מנהגא לא אתי אלא למ"ד דמבדיל עד יום ד' דלמ"ד אינו מבדיל אלא יום א' לא מצי לאבדולי בתר ט"ב ותימה שנעלם ממנו דדעת בה"ג דמבדיל רק יום ראשון וס"ל נמי דמבדיל במוצאי ט"ב וכמ"ש הר"ן הנז"ל ולא ניחא לי למימר דקושטא דמילתא קאמר שדעת התוס' ורב עמרם כמ"ד דמבדיל עד יום ד' ועיין לקמן בד"ה והנה וכו' מה שהבאתי בדעת בה"ג) אלא שבאמת אין סברא זו מוכרחת שהרי הר"ן תירץ קושיא זו די"ל לדעת בה"ג דלעולם משום תשלומין נגעו בה ודין ההבדלה כתשלומי תפלה דאין תשלומין אלא לשוכח אבל הזיד ולא התפלל אין לו תשלומין ובהבדלה אם שכח כל היום דינו כמזיד כיון שלא נזכר כל היום ולכן אינו מבדיל אח"כ אבל בט"ב שלא היה יכול להבדיל גם ביום יכול להבדיל במוצאי ט"ב דסמכינן אמ"ד עד יום ד' עי"ש נמצא לפי זה דאין לנו הכרח לומר בזה דהיום הולך אחר הלילה וגם יום מוצאי שבת בכלל מ"ש הוא אלא משום שחכמים קבעו לה תשלומין הוא דמהני וא"כ במוצאי יו"ט דלא מצינו שקבעו חכמים תשלומין להבדלתו אין לנו לומר מסברא דגם ביום אס"ח יכול להבדיל משום שהיום הולך אחר הלילה וכל זה לדעת בה"ג וכן דעת הרי"ף (לפי גירסת הר"ן והרב קרבן נתנאל שם באות ה"ן כתב שט"ס הוא מ"ש בהרי"ף מבדיל והולך כל היום ולא הזכיר דברי הר"ן ועיין לה"ה בפרק כ"ט מהלכות שבת דין ד') והגאונים כמ"ש הה"מ אבל לדעת הרמב"ם והרא"ש וש"פ דמבדיל עד סוף יום ג' על כרחין לומר שהוא מדין תשלומין שכך קבעו חכמים להשלים עד סוף יום ג' וכיון דמדין תשלומין הוא ובהבדלה של מוצאי יו"ט לא ראינו שתקנו חכמים לה תשלומין מנא לן לומר מסברא דנפשין דיום אסרו חג הולך אחר הלילה:

ועפ"י מה שכתבנו דמה שמבדיל עד סוף יום ג' הוא מדין תשלומין מתיישב אצלי מאי דהוה ק"ל בדברי רבינו הטור ומרן בש"ע והרב הלבוש והוא זה דבש"ס אמרינן מי שלא קדש בלילה וכו' ולא נזכר חילוק בין שכח להזיד גם הרי"ף והרא"ש העתיקו לשון הגמרא וכן בק"פ הרא"ש שם בסי' י"ג ואין זכרון לראשונים הנ"ל לחלק בין שוכח למזיד ומסתמא משמע דאין חילוק ורבינו הטור בסי' רע"א כתב וז"ל ואם לא קידש בלילה יש לו תשלומין למחר כל היום וכתב ר"ע אם לא קידש בלילה מחמת שכחה או אונס יקדש למחר אבל הרמב"ם כתב לא קידש בלילה בין בשוגג בין במזיד יקדש למחר והכי מסתבר טפי עכ"ל וכן פסק מרן בש"ע ס"ח וכן הרב הלבוש דאם לא קידש בין שוגג בין מזיד מקדש כל היום ומשמע דה"ה להבדלה תשלומין דידה הוא בין לאם לא הבדיל בשוגג בין אם לא הבדיל במזיד דבש"ס מדמינן להו אהדדי דאמרינן בד' ק"ה ע"א בעי מניה רבינא מר"ן בר יצחק מי שלא קודש בערב שבת מהו שיקדש כל היום כולו א"ל מדאמרי בני ר' חייא מי שלא הבדיל במ"ש מבדיל כל השבת כולה הכא נמי מי שלא קדש בע"ש מקדש כל היום כולו הרי דקידוש ילפינן מהבדלה וא"כ לפי מ"ש הפוסקים הנ"ל גבי קדוש דבין שוגג ובין מזיד מקדש כל היום היה נראה דכן צריך להיות הדין בהבדלה דאם לא הבדיל במ"ש בין בשוגג בין במזיד מבדיל והולך עד יום ד' אמנם עינינו הרואות בטור וש"ע ולבוש סי' רצ"ט ס"ה כתבו שכח ולא הבדיל במ"ש וכו' מבדיל עד סוף יום ג' וממה שדקדקו לכתוב שכח ולא הבדיל משמע ודאי דדוקא בשכח הוא דסברי דיכול להבדיל עד סוף יום ג' אבל אם הזיד ולא הבדיל אינו מבדיל וקשה לכאורה מנ"ל לחלק בזה בין שוגג למזיד. והרמב"ם כתב אם לא קדש בלילה בין בשוגג בין במזיד מקדש והולך כל היום כולו ואם לא הבדיל בלילה מבדיל למחר ומבדיל והולך עד סוף י"ג ויש לצדד בכונתו דמדאיכפל תנא גבי קידוש לאשמועינן דבין שוגג בין מזיד מקדש כל היום וסתים לן בהבדלה י"ל דבהבדל' אינו כן אלא דוקא בשכח וי"ל ג"כ דאדסמיך ליה קאי וכונתו דגם בהבדלה בין בשוגג בין במזיד ועפ"י זה יש ליישב קצת מה שהוקשה לי בדברי הרב מוהרש"ז בש"ע שלו בסי' רצ"ט ס"ח שכתב עיקר מצות הבדל' בלילה שכח או הזיד ולא הבדיל בליל מו"ש יבדיל למחר ביום וכו' ואם לא הבדיל למחר ביום א' יבדיל ביום ב' קודם שיטעום וכן עד סוף יום ג' עי"ש והוא תמוה שהוסיף הזיד וכל הפוסקים הנ"ל לא כתבו אלא שכח ואם היה הדין נותן כן גם במזיד היו כותבים כן בפירוש כמו שכתבו גבי קידוש או לכל הפחות הי' להם לכתוב סתם מי שלא הבדיל כלשון הש"ס וממה שדקדקו לכתוב שכח מוכח ודאי דבמזיד אין הדין כן אמנם עפ"י האמור י"ל שהבין כן מדברי הרמב"ם דמדנקיט להו בחד בבא סתמו כפירושו דהבדלה שוה לקידוש דבין בשוגג ובין במזיד מקדש ומבדיל אלא דמ"מ קשה מנ"ל להמציא מחלוקת בזה ומנ"ל למינקט כהרמב"ם וצ"ע ואיך שיהיה עכ"פ מדברי הפוסקים מתבאר שדעתם לחלק בהבדלה בין שוכח למזיד ולכאורה טעמא בעי מה בין הבדלה לקידוש:

אמנם עפ"י האמור יש ליישב דסברי מרנן דמה שמקדש כל היום לא משום תשלומין הוא אלא משום שכל היום קדוש הוא וקרא כתיב זכור את יום השבת כל היום במשמע אלא דלכתחלה יש לקדש בכניסת היום דהיינו בלילה וכיון שאינו משום תשלומין בודאי אין לחלק בו בין שוגג למזיד וכ"כ הרב ב"ח בסי ער"א ס"ח דדעת הרמב"ם דקידוש זמנו כל היום אלא דעיקר המצוה לקדש מיד כשקידש היום אבל אם עבר ולא קדש משקדש היום אפילו עבר במזיד יקדש למחר דלאו מתורת תשלומין נגעו בה אלא דעדיין לא עבר זמן הקידוש עי"ש אבל מה שמבדיל ע"ס יום ג' הוא משום תשלומין וכן מצאתי להרמב"ן בס' תורת האדם בענין אבלות ישנה (בדפוס ווארשא תרל"ו ד' ס"ט ע"א) שהביא סברת בה"ג דאם חל ט"ב במוש"ק מבדיל במוצאי ט"ב דאף ע"ג דבעלמא מי שלא הבדיל במו"ש אינו מבדיל אלא יום ראשון הכא שאני כיון שלא היה יכול לאכול ולשתות בט"ב והשיג ע"ד וז"ל ואנן לא חזינן לה להך סברא דכיון דלא חזי לאבדולי אלא מוצאי שבת ויומו כי אסור למיכל בהני מאי טעמא ליבדיל מכאן ואילך ואדרבא איפכא מסתברא דכי אסור למיכל באפוקי שבתא ולא חזי לאבדולי בחד בשבא לא מבדיל בתרי בשבא דהא לא חזי בשעתיה לאבדולי וטפי איכא למימר דאפילו למ"ד מבדיל והולך כל השבת כולה ה"מ היכא דמוצאי שבת חזי לאבדולי אבל היכא דמוצאי שבת לא חזי לאבדולי לא מיבדיל עד רביעי בשבת דכולהו תשלומי דראשון נינהו וכיון דבזמניה לא חזי להבדלה לא מבדיל בלא זימניה משל כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו עכ"ל שו"ר שגם הרא"ש בפ"ד דמס' תענית סי' מ' הביא דברי הרמב"ן הללו מבואר דלמ"ד דמבדיל עד יום ד' הוא תשלומין דראשון וא"כ כיון שהוא משום תשלומין יש לחלק בה בין שוגג למזיד כמו בתפלה וכמ"ש הר"ן ולכן נקטו האי דינא בלשון שכח ומעתה כיון שהוא מדין תשלומין ולא מצינו שאמרו חכמים שיש תשלומין להבדלה של מוצאי יו"ט אין לנו לומר כן מדעתינו דהיכא דתקון תקון והרי בקריאת מגילה דהיא מדברי קבלה וילפינן מקרא דמצוה לקרותה בלילה ולשנותה ביום קי"ל דמי ששכח או נאנס בלילה אין לקריאת הלילה תשלומין כמ"ש מרן חיד"א בברכ"י סימן תרפ"ז עי"ש ובבית עובד בדינים השייכים לחיוב קריאת המגילה אות ג' אלמא דהיכא דלא אשכחן דתקון רבנן תשלומין בהדיא לא אמרינן מסברא דיש לה תשלומין ויש לדחות כמובן ועכ"פ אף אם נאמר כן מדעתינו יש לנו להשותה להבדלה של מוצאי שבת שהיא עד סוף ג' ימים אבל שיהיה דוקא ביום אסרו חג כמ"ש הרב משחא דרבותא לא ידעתי מנ"ל וספרו אין מצוי אצלי לעיין בדב"ק:

והנה מה שכתבתי למעלה דדעת בה"ג דמבדיל רק כל היום כתבתי כן עפ"י דברי הר"ן בהלכות בפרק ע"פ שכ"כ בשמו כיעי"ש שו"ר להרב דברי מנחם בסי' רצ"ט אות ה' שאחר שביאר סברות הפוסקים בזה כתב דיש להסתפק בדעת בה"ג כמאן ס"ל ומה שהביאו לבית הספק הוא לשון בה"ג שהביא הריב"ה שם (כתב בה"ג ה"מ דמבדיל ביום ראשון דלא טעים מידי אבל טעים מידי לא ואע"ג דקי"ל טעם מבדיל ה"מ היכא דאבדיל לאורתא אבל אי אבדיל למחר אי טעים מידי אינו מבדיל דמדכתב ה"מ דמבדיל ביום א' וכו' נראה דס"ל דיום א' הוא דמבדיל ותו לא או אפ"ל דאה"ן דסובר דעד יום ג' מבדיל ומ"ש דאם טעם אינו מבדיל היינו דאינו מבדיל כלל דטעימה שטועם ביום א' מבטלו מלהבדיל עוד וכתב ששוב מצא מפורש בהל' הבדלה לרבינו יצחק ן' גיאת שכתב מפורש בשם בה"ג שסובר שמבדיל עד יום ג' והעתיק לשון רי"ץ ן' גיאת ובאשר לא העתיקו בשלימות (כי סרס הלשון וכתב וכו' כיעי"ש) לא אוכל לדון ולהבין היטב כונתו דלפי מה שהעתיק בשמו נראה דסברת הבה"ג היא דדוקא יום ראשון מבדיל אבל תמיה לי שלא ראה דברי הר"ן שכ' מפורש שדעת בה"ג דמבדיל יום א' בלבד ורק בט"ב שחל ביום א' ס"ל דמבדיל במוצאי ט"ב כיון דלא הוה אפשר ליה לאבדולי לא בלילה ולא ביממא. גם הרא"ש בפ"ד דמס' תענית סי' מ' העתיק לשון הבה"ג בדין הבדלה במוצאי ט"ב דמבדיל כשחל ט"ב ביום א' וסיום הלשון הוא אע"ג דאמר מר מבדיל והולך כל היום כולו כל היום כולו אין טפי לא ה"מ היכא דהוה שרי למיכל וכו' עי"ש הרי לנו שני עדים נאמנים מעידים שדעת בה"ג שאינו מבדיל אלא יום ראשון זולת כשחל ט"ב במ"ש ובאמת בה"ג שבידינו בהלכות קידוש והבדלה כתוב מפורש כן (בד' י"ג ע"ג בדפוס ווארשא תרל"ה) אמר רבה הלכתא טעם מקדש וכו' מי שלא הבדיל במו"ש מבדיל והולך כל היום כולו וה"מ הוא דלא טעים מידי ואע"ג דאמר מר טעם מבדיל היכא דאבדיל מאורתא אבל בקמבדיל למחר אי לא טעים מידי מבדיל ואי טעים מידי לא מבדיל ע"כ והן הדברים שכתב רבינו הטור בשמו ושוב כתב (שם ע"ד) היכא דאיקלע ט' באב בחד בשבא דמיתבעי לאפסוקי ממיכל ומישתי מבעי מהו לאבדולי כיון דאמר מר מתפלל אדם של מ"ש בשבת ומבדיל הכא נמי אומר הבדלה מבע"י או דילמא כיון דמבדיל קבליה לט"ב וכו' הלכך ליתרח עד דנפיק חד בשבא ומבדיל כד שארי תענית מקמי דליטעום מידי ושארי תעניתיה ואע"ג דאמר מר מבדיל כל היום כולו כל היום אין טפי לא ה"מ היכא דהוה שרי ליה למיכל אבל הכא דהוה אסיר ליה למיכל בחד בשבא מבדיל לאורתא דתרין בשבא עכ"ל עי"ש ומצאתי שהרמב"ן בס' תורת האדם בענין אבלות ישנה (בד' ס"ח ע"ב בדפוס ווארשא תרל"ו בד"ה כתב בהלכות גדולות) הביא דברי בה"ג ככתבו וכלשונו ככתוב בה"ג שלפנינו ממש עי"ש ומעתה אין כל ספק שכן דעת הבה"ג דאינו מבדיל אלא יום אחד ותו לא ותימה על הרב דברי מנחם שנעלם ממנו כל זה ונחזור לענייננו (במי שלא הבדיל במוצאי יו"ט אם יש לו תשלומין):

שוב התבוננתי דיש מקום לקיים מה שעלה בדעתי לומר דכיון דקי"ל היום הולך אחר הלילה א"כ כל היום אסרו חג הוא בכלל מוצאי יו"ט ויכול להבדיל בו ביום בין בשוגג בין במזיד וכן הדין ביום מוצאי שבת יכול להבדיל כל היום אפילו אם הזיד בלילה דכל היום הוא נמשך אחר הלילה ומה שכתבו הפוסקים בסי' רצ"ט שכח הוא משום התשלום שעד סוף היום שלישי שזהו רק מדין תשלומין ודינו כבתפלה שאם הזיד אין לו תשלומין אבל ביום ראשון עצמו שאינו מתורת תשלום אלא משום שהיום הולך אחר הלילה אין לחלק בו בין בשוגג למזיד ויתכן שמפני זה דקדק הרמב"ם לכתוב ואם לא הבדיל בלילה מבדיל למחר ומבדיל והולך עד סוף יום שלישי דלכאורה הוא שפת יתר ודרך רבינו למינקט לישנא דגמרא והכי הו"ל למימר ואם לא הבדיל בלילה מבדיל והולך ע"ס יום ג' כלישנא דגמרא ואמאי פלגינהו לתרי ונקיט הבדלה ליום מחרתו לעצמו והבדלה אחריתי לעד סוף יום ג' אך לפי האמור ניחא דבא לרמוז ההבדל שבין מבדיל ביום ראשון למבדיל אח"כ והכי קאמר אם לא הבדיל בלילה מבדיל למחר משום שהיום הולך אחר הלילה ודינו שוה לדין הקידוש שהזכיר לפני זה דמקדש כל היום כשלא קידש בלילה בין בשוגג בין במזיד שאינו מדין תשלומין כדי לחלק בו בין שוגג למזיד כי אם משום שהיום הולך אחר הלילה) והדר קאמר ומבדיל והולך ע"ס יום ג' וזהו מדין תשלומין ודינו כמו בתפלה דאין לה תשלומין אלא בשכח או נאנס אבל לא בהזיד וכן הוא משמעות דברי הרמב"ן בספר תורת האדם בענין אבלות ישנה שכתב (בדף ס"ט ע"א) וז"ל ומכל מקום למ"ד מבדיל והולך כל היום כולו משום דכולי (עלמא) יומא כלילא של מוצאי שבת הוא עכ"ל נראה דס"ל דמה שמבדיל ביום מוצאי שבת עצמו אינו מדין תשלומין כלל אלא משום שזמנו הוא דהיום הולך אחר הלילה וא"כ למ"ד מבדיל והולך כל היום אין דין תשלומין בהבדלה אבל למ"ד מבדיל עד יום ד' יש לה תשלומין שני ימים כי מה שמבדיל ביום א' לא מדין תשלומין הוא אלא מפני שבכלל זמנה הוא ולא ניחא לי למימר דלא כתב כן אלא למ"ד מבדיל כל היום אבל למ"ד מבדיל עד יום ד' גם מה שמבדיל ביום ראשון עצמו הוא מדין תשלומין דמנ"ל למימר הכי וכן משמע ממ"ש דלמ"ד עד יום ד' כולהו תשלומי דראשון נינהו ולא אמר כולהו תשלומי דמוצאי שבת נינהו (שאם היה כותב תשלומי דמ"ש נינהו היה אפשר להבין דתשלומי דליל מו"ש קאמר אבל מדכתב תשלומי דראשון משמע דתשלומי דיומא קמא נינהו קאמר אבל יומא קמא זימניה הוא) ובדרך זה נוכל ליישב דברי ש"ע הרב מוהרש"ז דמ"ש שכח או הזיד היינו לענין התשלום ביום ראשון דלהבדיל ביום ראשון אין חילוק בין אם מה שלא הבדיל בלילה היה שוגג או מזיד דיום ראשון מה שמבדיל בו אינו מתורת תשלומין אלא משום דזימניה הוא דהיום הולך אחר הלילה אבל אם לא הבדיל בכל יום ראשון וצריך להבדיל ביום או בליל ב' או ג' אין הכי נמי דגם הרב מודה דאינו מבדיל אלא א"כ מה שלא הבדיל היה בשוגג או באונס ולכן כשכתב ואם לא הבדיל ביום א' יבדיל ביום ב' וכן ע"ס יום ג' לא כתב שגג או הזיד כמ"ש גבי יום ראשון עיי"ש. ואם כנים אנחנו בהשערה זו יוצא לנו מזה דגם במוצאי ראש השנה אם לא הבדיל בלילה יכול להבדיל ביום צו"ג על הכוס אם הוא בעצמו חולה שמותר לו לאכול בו ביום או שיש חולה אחר שיבדיל לו כמ"ש הרב מעש"א דלא כהרב משד"ר דתלי לה באס"ח ומשמע ליה דמוצאי ר"ה אינו אס"ח דאף אם נאמר דאינו אס"ח מותר לו להבדיל באופן הנ"ל וכל זה הוא לפלפולא בעלמא אבל למעשה לענ"ד אין לנו לזוז ממה שכתב מרן חיד"א ונמשכו אחריו רבני האחרונים הנז"ל דמשמע דמר סבר דאין להבדלת מוצאי יו"ט תשלומין כלל לא יום ולא שלשת ימים ובמידי דברכות שב ואל תעשה עדיף:

ומה שכתב הרב משחא דרבותא שאי אפשר שזה יברך וזה יטעום משום דבעינן שהמברך יטעום באמת לענ"ד קשה עליו ממילה ביום תענית דמברכין ומטעימין לתינוק ומה שדחה לזה הרב מעש"א דמילה לפי שאין ברכה על הכוס חובה מהני משא"כ בהבדלה דחיובא רמיא ביתר שאת איני מבין בעניותי מאי נפ"מ אם הברכה היא חובה או לא דכיון דהחשש בנדון זה הוא משום דלא יתכן שזה יברך בלא טעימה דהמברך צריך שיטעום כמ"ש הרב משד"ר א"כ גם במילה אף שאינה חובה לא היה לנו להתיר ביום תענית שזה יברך ויטעים להתינוק ואדרבא בהבדלה דמן הדין צריכה כוס היה לנו לומר כיון דלא סגי בלאו הכי שרי משא"כ במילה דעל הכוס הוא מנהגא היה לנו לומר דבתענית לא יברך על הכוס ואחר שכתבו הפוסקים גבי מילה דיכול לברך על דעת להטעים לתינוק ואין בזה חשש דמברך ואינו טועם א"כ ה"ה בהבדלה יש לנו לומר כן ואין בו חשש:

ובחפשי בס' דבי רב מצאתי להרב אח"א בס' ויקרא אברהם סי' י"ט שעמד בעיקר דין זה (אם יש להבדלת יום טוב תשלומין) והביא מ"ש הרב ב"י הנ"ל ושגם הרבנים י"א ועה"ד ד' ע"ט (הוא בחא"ח סי' כ"ב אות ח') הביאו דבריו והביא מ"ש מרן חיד"א בברכ"י ומחב"ר הנ"ל וכתב שדבריו סתומים הרבה ולא הודיענו אם עמ"ש שכל השבוע יכול להבדיל הוא שחלק עליו או על עיקר דינו, דבמוצאי יו"ט כלל כלל לא (לענ"ד הרי הוא כמפורש שדעת מרן חיד"א לחלוק עליו שאין תשלומין להבדלת יו"ט כלל וכן ראיתי שם בסוד"ה וראיתי שכתב שעל הרוב כן נראה דעת הרב חיד"א מדסתם כ"כ). שוב כתב וראיתי בכסא אליהו סי' רצ"ט דנראה דהבין בדבריו דעד ג' ימים מיהא מבדיל כמו בשבת שכתב שם עיין בריטב"א בפ' מי שאחזו שהביא כמה סברות וכיון דלכ"ע בהא דג' ימים מישך שייכי לרגל הכי עדיף טפי ורמז מדברי הב"י וברכ"י וסיים והדין אמת. וציין ממ"ש הרי"ף בתשו' סי' קכ"ג ולכל ג' ימים מישך שייכי לרגל, וכבר ידוע שכן הוא בענין שבת ודכוותא ליו"ט ע"כ, והיא הכרעת עצמו הואיל ולר"ח ט"ו יום איקרי אחר הרגל, ולהרי"ף והרמ"ה חצי הזמן שבין רגל לרגל כמ"ש הר"ן בסוף מי שאחזו ובכלל מאתים מנה דג' ימים לכ"ע הוי אחר הרגל ודעתי אינו כן וכו' (שקו"ט קצת בדעות הפוסקים באומר אחר הרגל לענין גטין ולדיני ממונות וסיים) וכיון שלא הוברר בש"ס ג' ימים אחר יו"ט בענין איסורא כמו שהוברר גבי שבת בהבדלה ובגט אין לנו לעשות מעשה בפרט בספק ברכות דלהרמב"ם ברכה שא"ץ הוא מדאוריתא (אינו פשוט שכן דעת הרמב"ם כמו שמתבאר ממה שהבאתי בקונטריס הכללים במערכת הבי"ת אות קט"ו) ומוטב לסמוך על מה שהבדיל בתפלה. ועל הרוב כן נראה דעת הרב חיד"א ממה שסתם כ"כ בברכ"י ומחב"ר ע"כ תו"ד צר לי מאוד כי אין ס' כס"א אצלי לעיין בדבריו דמדברי רב אח"א הנ"ל שאחר שכתב דלא גלה לנו הרב חיד"א אם חולק לגמרי וכו' כתב שראה בכס"א שנראה שהבין מדבריו וכו' משמע שהרב כס"א הבין מדברי הרב חיד"א דלשלשה ימים אחר השבת מודה לו ומלבד שאינו מובן מנ"ל להרב כס"א להבין כן בדברי מרן חיד"א, ועוד שהוא כתב בשם הרב כס"א שרמז דברי הב"י וברכ"י ואין ברמ"ז הרומ"ז על האר"ש שום גילוי דעת לשום צד כי אינו אלא מראה מקום כדרך כל המחברים בכיוצא לזה. וגם תמיה לי דשני רבני דורנו דברי מנחם ויקרא אברהם מר אמר חדא ומר אמ"ח ופליגי בדעת הרב כס"א דממ"ש בויקר"א מתבאר שדעת הרב כס"א היא דעד ג' ימים יש לה תשלומין ולא כל ימי השבוע שאחריו ואילו בדב"מ הנ"ל כתב בשמו שדינו של מוהרי"ע אמת שמשמעותו שמודה לו שיש לה תשלומין כל ימי השבוע אף אחר ג' ימים ומי שנמצא אצלו ס' כס"א יראה איזה יכשר, (כיוצא לזה הבאתי בכמה מקומות בקונטריס זה ובקונט' הכללים שני רבנים מכחשים זה את זה זה אומר בכה וזה אומר בכה ותרוייהו משמיה דר' פ' שקדמם קאמרי לה וכבר קדים והזהיר ע"ז הרב דב"מ בח"ג בח"מ סי' י"ב ד' ס' ע"ד שאין לסמוך למעשה אם לא יראה הדברים במקומן עי"ש והבאתיו בקונטריס כללי הפוסקים סי' ט"ו אות ו'), ועכ"פ לדאתאן עלה נראה שהסכמת הרב ויקר"א ג"כ למעשה היא כמו שנראה מדברי מרן חיד"א שאין לה תשלומין כלל אלא שנראה מדבריו שאם גם בתפלה לא הבדיל יש לה תשלומין ואין דעתי העניה נוחה בזה כלל ואית לן למינקט דאין לה תשלומין כל עיקר:

וכתב עוד הרב ויקר"א שם דהרב אות אמת בד' דק"ל פשיטא ליה דבמוצאי יו"ט לחוה"מ מבדיל כל ימי השבוע כיון דקי"ל שיש לקרבנות החג תשלומין כל שבעה ומשם למדו לאבלות דרבנן כמ"ש בסי' תקמ"ח וביו"ד סי' שצ"ט והה"ד שיש ללמוד להבדלה ורק בהבדלה שבמוצאי יו"ט לחול מספקא ליה אם יש לה תשלומין ולא איפשיטא ליה והרב המחבר דחה דבריו דאין ללמוד מתשלומין דקרבנות מכמה טעמים שבאר עי"ש. והנה מה שנשאל והשיב הרב ב"י הנז"ל היה על הבדלה של מוצאי יו"ט של ש"ת (כמ"ש בשמו הרב מעש"א הנ"ל) שהיא מיו"ט לחול ומרן חיד"א בברכ"י הביא דבריו עמ"ש מרן בש"ע במוצאי יו"ט בין במוצאי יו"ט לחול בין במוצאי יו"ט לחולו של מועד מבדיל כמו במוצאי שבת וכו' מוכח קצת דס"ל דאין חילוק בין הבדלה שבמוצאי יו"ט לחוה"מ להבדלה שבמוצאי יו"ט לחול שאם לא כן לכל הפחות היה לו להזכיר מפורש שהיה נדון הרב ב"י במוצאי ש"ת שהוא מוצאי יו"ט לחול. וכתב עוד הרב ויקר"א והדעת נותנת מ"ש בס' משחא דרבותא סי' תר"א (הביא כל דברי המשד"ר שהביא במעש"א) והביא כל מה שהשיגו במעש"א וכתב ליישב השגותיו וגם תמה במקצת דבריו וגם כתב שבס' קנין פירות ד' י"ט הביא דברי הרב משד"ר הנ"ל וסיים ועיין למוהרי"ע שהסכים כמו כן רק שלא יעבור זמן הבדלה במוצ"ש וכתב שדבריו מעורבים דמשמעות דבריו הוא דהמשד"ר והב"י אמרו דבר אחד, ואין הדבר כן דלהב"י מבדיל כל השבוע ולהמשד"ר אינו מבדיל אלא ביום אסרו חג שנסרח ונדבק עם החג, ואנכי תולעת אוסיף ע"ד הרב שהדין עמו שדברי הק"פ בזה במח"כ אינם בדקדוק דמלבד שמשמעות דבריו הוא ששניהם אמרו דבר אחד ואינו כן אף גם סברת הרב משד"ר לא הביאה כמו שהיא באמת שדברי הק"פ הם שם אות א' שכתב בזה"ל היכא ששכח ולא הבדיל במוצאי ר"ה בין בתפלה בין על הכוס עיין להרב משד"ר שנשאל אם יכול להבדיל עד ג' ימים כדקי"ל גבי שבת או דילמא דוקא גבי שבת אמרינן הכי ועי"ש שהשיב דדוקא גבי שבת יכול להבדיל עד ג' ימים ולא גבי יו"ט ועיין להרב ב"י ח"ב סי' כ"ח שהסכים כמו כן רק שלא יעבור זמן ההבדלה במוש"ק עכ"ל, ומשמעות דברים אלו הוא שהרב משד"ר ס"ל דאינו תשלומין להבדלת יו"ט דדוקא לשבת אמרו שיש תשלומין, ובאמת אין כן דעת הרב משד"ר אלא גם ליו"ט יש תשלומין אלא שזה יום אחד וזה ג'. גם מ"ש בשם הרב"י אינו מובן דמאחר דלדבריו הרב"י מסכים להמשד"ר דאין תשלומין להבדלת יו"ט מה זה שסיים רק שלא יעבור זמן הבדלה. ואנכי הרואה שם בק"פ בד' כ' אות ז' שהביא הדברים כהוגן סברת הרב ב"י ומה שחלק עליו מרן חיד"א במחב"ר וציין למ"ש בד' י"ט אות א' ולא חלי ולא מרגיש לתקן דבריו שבאות א' עי"ש, וממ"ש הרב ויקר"א והדעת נותנת כמ"ש בס' משד"ר וכו' נראה שמסכים עמו דביום אסרו חג מיהא יש לה תשלומין חוץ מיום מוצאי ר"ה שאי אפשר וכו'. אך לענ"ד גם ביום אסרו חג יש לפסוק דאין לה תשלומין:

ויש להעיר על הרב ויקר"א שבהתווכחו ליישב השגות המעש"א על המשד"ר כתב וז"ל אבל מה שהקשה לו שם עמ"ש דא"א לומר שיברך הוא ויטעים לתינוק דבעינן שיטעום המברך ממ"ש מור"ם בסי' תקנ"א במילה בט"ב יטעים לתינוקות וגם לדעת מרן סי' תקנ"ט דאינו כן יש לחלק בין כוס דמילה לכוס דהבדלה ע"כ קושטא קאמר דהרי בכוס של קידוש דעת מרן בסי' רע"א דאם לא טעם המקדש וטעם אחד מהמסובין כמלא לוגמיו יצא והכא דאין כאן מסובין אחר נמי ששותהו אין כאן ברכה לבטלה עכ"ל ודבריו תמוהים הן במ"ש בשם הרמ"א לגבי מילה דהרואה יראה דהרמ"א לא איירי בהכי בסי' תקנ"א סעיף יו"ד אלא בכוס של בהמ"ז וכוס של הבדלה והן במ"ש שאין כן דעת מרן בסי' תקט"ן שהרי מפורש שם ס"ז בדברי מרן להטעים הכוס להיולדת ואם אינה במקום המילה יברך על הכוס ויטעים לתינוקת ומה שהבין מדברי המעש"א דמקשי על המשד"ר מדין כוס של מילה שכתב הרמ"א דמטעימין לתינוק ושאף למרן שאין דעתו כן (כלומר אלא אין יכולין להטעים לתינוק) י"ל דמילה שאני שאין הכוס אלא ממנהגא אבל הבדלה שהיא מדינא על הכוס יכולין להטעים לתינוק היכא דאי אפשר בענין אחר וסייעו מדברי מרן ובאמת היא עזר כנגדו דהן אמת דמדברי מרן מתבאר דטעימת אחר מהני ומזה מיסתייעא מילתין במאי דכתיבנא לעיל בסוד"ה וכתב שם) דהסברא נותנת דבכוס של חובה יש לנו לומר דיברך ויטעים לתינוק כשאי אפשר בענין אחר משא"כ בכוס שאינו חובה אלא מנהגא י"ל לא זה יברך ולא זה יטעום. מ"מ דעת הרב מעש"א לא כן היא שהרי אחר שכתב דמדין כוס בהמ"ז והבדלה בבין המצרים שכתב הרמ"א דמטעימים לתינוק וכן מדין הבדלה בליל ט"ב שהביא הרב זל"א די"א שמבדיל ומטעים לתינוק קשה על המשד"ר דכי היכי דבהנהו גווני מטעים לתינוק הה"נ ביום צום גדליה יכול ליתן לתינוק היפך הרב משד"ר סיים בלשון ומיהו ממ"ש מרן בסי' תקנ"ט אם יש תינוק למול (העתיק כל לשון מרן עד ויטעים לתינוק) וכן בסי' תרכ"א כתב רמ"א וי"א דמברכין בכוס ונותנים לתינוק הנימול אין משם ראיה דשאני ברכת הגפן דמילה מברכת הגפן דהבדלה דחיובא רמי' ביתר שאת עכ"ל ולפי דעתי ממרוצת דבריו הנ"ל מתבאר יפה יפה שבתחלה רצה להקשות מההיא דסי' תקט"ן וכן מדסי' תרכ"א על המשד"ר והדר ניחא ליה אך בחלקות ישית בין ברכת היין למילה לברכת היין להבדלה ומוכרח שכונתו לומר דדוקא בכוס שאינו של חובה הוא דמצינו דמהני הטעמת התינוק ולא בכוס של הבדלה דאיירי בה הרב משד"ר דכיון שהוא כוס שלחובה לא מהני ביה הטעימה לתינוק כנלע"ד ברור בכונתו ולכן כתבתי למעלה ע"ד דאיפכא מסתברא ואפריון נמטייה להרב ויקר"א שהביא סיעתא לדברי אמנם גוף דבריו תמוהים כאמור:

ודע דמקרוב יצא לאור ספר הבהיר בנין שלמה לידידי הגאון המפורסם מוהרש"ל מווילנא יצ"ו וראיתי שם בקונטריס תיקונים והוספות בסי' י"ח שבד' ה' ע"ג שכתב בדינים אלו ואיה"ש לעת הפנאי אעתיק תורף דב"ק במערכת יו"ט בעה"י (עי"ש בסי' ב' אות י"ב ואיה"ש יועתק לקמן בקונטריס זה סי' קל"ב):

תוכן העניינים

שדי חמד דברי חכמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה