אור ברסלב

שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני

סימן פו

סימן פה

(מקונטרס הכללים מערכת התי"ו אות כ').

אין תורמין שלא מן המוקף אם הוא מדאו' כ' הרב ארעא דרבנן סי' ז' דהתוס' גטין ד' ל' ד"ה לתרום והרשב"א בתשו' סי' קז"ך סברי דהוא מדאורייתא ועיין בחי' הרשב"א לגטין שם ובתוס' יבמות ד' צ"ג ד"ה אלא והרא"ש בס' לשון חכמים ביבמות שם שכתב דקרא אתי למשרי שלא מן המוקף בשבת ויו"ט, א"כ מוכח דסברי דהוא מדאוריתא וכמ"ש בתשו' הרשב"א הנ"ל, ועיין לה"ה במשל"מ פ"ג דתרומות הי"ז שכ' שכן מוכח ממ"ש סופ"ק דחלה אין נוטלין מטהור על הטמא ופי' הרע"ב ורש"מ משום גזרה שלא מהמ"ו (נר' דר"ל דאי הוה מדרבנן היא גופא גזרה וכו') ולא ידעתי אמאי לא הביא מתני' דרפ"ב דתרומות וע"ע בפ"ב דבכורים מ"ה:

והנה הרב אד"ר הוכיח דהרמב"ם ס"ל דהוא מדרבנן מדפסק דבדיעבד תרומתו תרומה דאי מדאוריתא אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד וקלע"ד דלפי שיטתי' תקשי ליה לדעת התוס' ודעימי' דסברי דהוא מדאו' מה יענו ביום שידובר בם בריתא מפורשת בב"ק קט"ו ע"ב היה טוען כדי יין ושמן, ונראה שהן משתברות וכו' דמוכח מינה דאם אין משתברות מהני בדיעבד אף שלא מהמ"ו וכמ"ש מרן כ"מ והרב מוהר"י קורקוס בפי' על הרמב"ם פ"ג הי"ז דתרומות (ואם נאמר כמ"ש הרב עפרא דארעא שם דלא נאמר כלל זה דבדאוריתא אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד אלא בדבר המפורש בתורה א"כ ממילא אין להוכיח מדברי רמב"ם כמובן ועיין במה שרשמתי לעיל במער' הדלית אות פ"ב) וכן הוא דעת התוס' שם לחד שנויא עי"ש. ואין לומר דהתוס' דגטין ודבב"ק פליגי בהכי דהתוס' דבב"ק סברי דהוא מדר' אהכי ס"ל דבדיעבד ש"ד, והתו' בגטין דסברי דהוא מה"תו חולקים בזה וס"ל דל"ד משתברות וה"ה אין משתברות לא אמר כלום שהרי ממ"ש התוס' שם באותו פרק באותו מקום בתי' ב' דאיירי בשבת וי"ט וכו' והוא כשיטת ר"ח שהביאו התוס' יבמות צ"ג הנ"ל דקרא אתיא למישרי שלא מן המוקף בשבת ויו"ט מוכח ודאי דס"ל דהוא מדאוריתא מדאיצטריך קרא למישרי וכמ"ש הרשב"א בסי' קכ"ז (ודוחק לומר דתרי שינויי שבתוס' פליגי בהכי):

על כן נראה לומר בדעת התוס' דאע"ג דס"ל דהוא מדאורייתא לא נפלאת היא לומר דבדיעבד תרומתו תרומה (כדמוכח מברייתא הנ"ל) דאולי אית להו לרז"ל איזה ילפותא לחלק יצאה בין לכתחלה לדיעבד, דומיא לאיסור סחורה בדברים האסורים דלרוב הפוסקים אסור מן התורה ומפלגינן בין לכתחלה לדיעבד ואינו סותר הכלל (שהביא הרב אד"ר) משום דגלי קרא יהיו ולכם ה"ן י"ל דכיון דמוכח מהברייתא דכשאין משתברות תרומתו תרומה עכ"ל דאיכא בזה ילפותא למישרי בדיעבד אף דאין אתנו יודע מה היא, וא"כ ממילא מובן דאין להכריח דהרמב"ם ס"ל דהוא מדרבנן דאולי ס"ל כהתוס' הנ"ל לחד שינויא (אף דלא החליטו כן לתי' ב') וק"ל שוב האיר ה' את עיני, ומצאתי להגאון דברי אמת בקונטרס יו"ד דף קכ"א ע"א (מדפוס חדש) דהבין מדברי הרמב"ם דאין תורמין שלא מהמ"ו הוא מדאורייתא ושם סוע"ד הוק' לו למ"ד דמדאורייתא הוא אמאי לא פריך הש"ס בפ"ק דתמורה למ"ד כ"מ דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני הרי מוקף וכו' דבדיעבד תרומתו תרומה ותירץ במ"ש בש"ס שם (על קושית מתורם מרעה על היפה) כדרבי אלעא וכו' ופסוק זה קאי נמי על ממנו האמור בפסוק שמשם למדו דין מוקף עי"ש, הנה הג' ז"ל דק ואשכח ילפותא מקרא דבדיעבד תרומתו תרומה ולפי זה תנוח דעתנו דאין להק' על ס' התוס' ודעימיה אף אין להכריח דדעת הרמב"ם דהוא מדרבנן כמובן. ומ"מ אודיעה נאמנה כי מצאתי אילן גדול דקאי בסברת הרב אד"ר מר ניהו הגאון הרדב"ז בספר יקר תפארת ה"ד הרב צפיחת בדבש סי' כ"ה שכתב דדעת הר"מ דאיסור שלא מן המוקף מדר' והכריח זה מדבדיעבד תרומתו תרומה עי"ש הרי ממש כדעת האד"ר הנ"ל אלא שאין ס' הנ"ל מצ"א לראות מה יענה לסברת התוס' ודעימיה דאף דהוא מדאוריתא מוכרח דס"ל דבדיעבד מהני כדמוכח מברייתא דפרק הגוזל. ועוד הוכיח כן הג' דברי אמת שם מדאמרי' בעירובין דף ל"ב ניח"ל לחבר דליעביד וכו' ולא ליעביד וכו' דש"מ דמהני בדיעבד עי"ש:

ויש להרגיש ע"ד הארעא דרבנן דלפי מ"ש שם דמדאמרינן בעירובין שם ניח"ל לחבר דליעביד איהו איסורא קלילא וכו' מוכח דשלא מן המוקף אינו אלא מדרבנן א"כ ע"פ מדותיו היה לו להכריח שכן הוא דעת הרמב"ם מדפסק בהל' מעשר פ"י ה"י כרבי דאמר ניח"ל לחבר וכו'. עוד יל"ד עמ"ש באד"ר שם דמשמע מדברי התוס' דרש"י ס"ל דהוא מדרבנן, ולמה ליה ממשמעות התוס' הלא לפי מ"ש מני"ר בדעת הרמב"ם כן י"ל בדעת רש"י שהרי כתב בגיטין שם דאם עשה עשוי וכיון דמחלק בין לכתחלה לדיעבד הוכיח יוכיח דס"ל דהוא מדרבנן, ועוד יל"ד דהרי הרשב"א דס"ל דהוא מדאורי' נראה דס"ל כרבי הנ"ל (דאמר ניח"ל לחבר וכו') כדמוכח ממ"ש בתשו' שהביא מרן הב"י א"ח סי' ש"ו על מי שאמרו לו שהוליכו את בתו להשתמד וכו' עי"ש א"כ ש"מ דלאו הא בהא תליא. ועיין להרב המגיה בספר משל"מ פ"ג דתרומות דגם הוא ס"ל להוכיח מסוגיא דעירובין הנ"ל דשלא מן המוקף אינו אלא מדרבנן דאי מדאוריתא מה לי איסור לאו מ"ל איסור כרת עי"ש וי"ל ע"ד דהא מר הוא דאמר בפ"א מהלכות יום טוב הי"ז (עיין לעיל במערכת המ"ם אות ה') דיש חילוק בין לאו שיש בו מלקות לאין בו מלקות א"כ אפילו נימא דשלא מן המוקף אסור מן התורה מ"מ כיון שאין בו מלקות לא אמרינן מ"ל איסור לאו וכו':

וראיתי בספר אפריון שלמה הנד"מ לידידי הרה"ג שו"ר יצ"ו בקונטרס לחם שלמה דף י"ח ע"ב שהביא דברי הרב אד"ר הנ"ל וכתב ע"ד דאזיל לשיטתיה שכתב במהד"ב אות רל"ב דלתרום מן הרעה על היפה הוא איסור דרבנן מדבדיעבד תרומתו תרומה והשיג עליו דודאי איסור דלתרום מהרעה על היפה הוא מדאוריתא עי"ש ובמטו מניה דמר דתלי תניא בדלא תניא ובודאי לא עלה על דעת הרב אד"ר הוא לכל חסידיו ההיא דאות רל"ב ולאו עלה סמיך אלא עמ"ש כאן בשם רבינו שמשון דבדאוריתא אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד וא"כ אף שדבריו שבמהד"ב נרפים הם וכמ"ש מני"ר נר"ו, ועיין לקמן אות נ"ב מ"מ אין מזה סתירה לדבריו האלה (בענין שלא מהמוקף) אלא שדבריו תמוהים מטעם שכתבנו בעניותין, ותו לא מידי ועיין בענין זה להרבנים מטה אהרן דף י"ז ע"ד ואילך (שם שקו"ט לברר דעת רש"י אי ס"ל דמדאוריתא הוא וכתב שדעת רוב הפוסקים דהוא מן התורה עי"ש וכן נקיט בפשיטות הרב מוהרד"ף בשו"ת מכתם לדוד א"ח דף י"א ע"ד) דרך המלך דף פ' ע"א נודע ביהודה מ"ת אה"ע סי' ל"ז ד"ה אמנם. ועתה בא לידי ספר עמודי אש לידידי הגאון מוהר"י אייזנשטיין יצ"ו, וראיתי שהאריך מאד בענין זה בדף ס"א ע"ד אות ג' ובדברים רבים כיון בדעתו לדעת הרב מט"א הנ"ל והדברים עתיקים וכתב שם דהתוס' בגיטין ויבמות הנ"ל וביצה י"ג ע"ב ומנחות דף נ"ד ע"ב ובכורות נ"ט ע"א ותוס' רי"ד ב"ק קט"ו וסמ"ג מ"ע קל"ג ורבינו שמשון פ"ב דתרומות מ"א וטבול יום פ"ב מ"ז והרשב"א והרמב"ם כולהו ס"ל דהוא מדאוריתא ורק הראב"ד ס"ל דהוא מדרבנן וכ"כ הריטב"א בחי' לב"מ דף ל"ח בשם מורו. ומדברי רש"י אין הכרח עיש"ב ובהשמטות לדף ס"ב ע"ב:

תוכן העניינים

שדי חמד דברי חכמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה