שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן פה
(מקונטרס הכללים מערכת השי"ן אות צ"ה).
שינה בבית יחידי דאסור כמ"ש בשבת פרק שואל ד' קנ"א ע"ב והישן בבית יחידי אחזתו פלניתא כמ"ש שם והביאו הסמ"ג בעשין ע"ט והרי"ף והרא"ש הוסיפו בלילה כיעי"ש נראה ודאי דגם לגירסתינו אין הכונה אלא על שינת לילה ויוכל להיות דהרי"ף והרא"ש היו גורסים כגירסתינו ומפרשי דר"ל בלילה אבל על שינה ביום יחידי אין לחוש. וכ"כ הרב מחצית השקל בסי' רל"ט סק"ו ועל שינת לילה ודאי דחייב אדם ליזהר ולקיים דברי חכמים ומאד הייתי מצטער על זה שכמה שנים ישנתי בבית מדרשי בזמן שלא מצאתי לי חבר עד שמצאתי את שאהבה נפשי מרן מוהרד"ף בס' מזמור לדוד בד' קי"א ע"ב (ע"ד מרן הפר"ח בסי' קי"ו ס"ט שהביא דין זה) שכתב דנראה לומר דהיינו דוקא בישן בחשך אבל אם יש שם נר לית לן בה וכמבואר בירושלמי פרק במה מדליקין (דהכי אמרינן התם בהלכה ו' אמתני' דעל ג' עבירות נשים מתות וכו' א"ר לוי בג' מקומות השטן מצוי לקטרג המהלך בדרך בעצמו והישן בבית אפל לעצמו וכו' ולא נימא דפליני אש"ס דילן עכ"ל גם הרב פני משה ע"ד הירושלמי הנ"ל כתב אבל אם יש שם נר אין קטרוג עי"ש ומתבאר דאף דבלשון הירושל' (הישן בבית אפל) היה אפשר לפרש דגם ביום אם הוא בבית אפל יש בו סכנה משמע להו דאין הקפידה אלא בלילה (אלא דמימרא זו דר' לוי איתא במדרש רבה קהלת פרשה ג' ע"פ עת ללדת ולא הוזכר שם ישן בבית כלל עי"ש) ומרן החבי"ף בס' תוכחת חיים ח"א ד' ב' ע"א הביא דברי תרגום יונתן ב"ע ע"פ לא טוב היות האדם לבדו לא תקין דיהא אדם דמיך בלחודוי עביד ליה איתתא דתהא סמיך לקבליה וכתב תוכחת מגולה על המאחרים לישא שנכשלים בכמה דברים ואחד מהם שישנים יחידים והישן יחידי אחזתו פלנית וכן תרגום יב"ע וכו' עי"ש ונראה כונתו דאף דמסתמא הם ישנים בבית אביהם או קרוביהם מ"מ כיון שצריכים לישן בחדר מיוחד יש בזה משום ישן בבית יחידי דבית היינו חדר כמ"ש הרבנים מג"א ובאה"ט בסי' רל"ט בשם מוהרי"ל (שהביא המג"א בסק"ו הא דהישן בבית יחידי אחזתו פלנית וסיים ובית היינו חדר מוהרי"ל ומשמע דכונתם לומר דאף אם ישן בבית שיש שם עוד בני אדם מכל מקום אם הוא בחדר אחד יחידי יש קפידה) ופעם אחת בהיותי בעיר אחרת בבית אחת עם שני רבני דורנו יצ"ו ובלכתי לחדרי ללון יחידי הייתי מחזר אחר נר שיהא דולק כל הלילה בחדרי עפ"י דברי הרב מזמור לדוד ואמר לי האחד המיוחד יצ"ו שראה (או שמע) בביאורי הגר"א שכתב דאין קפידה בזה אלא בבית שאין שם דיורין אחרים ונראה דמפרש תיבת יחידי אישן ואבית וביאורי הגר"א לא שכיחי גבאי (זולת לחאה"ע) ובשובי לביתי עיינתי בס' וראיתי להרב יפה ללב נר"ו בד' קע"ג סוע"ד שכ' וז"ל עיין בס' אותיות להרב משה אשכנזי נר"ו (ולא ידעתי איזה ספר הוא) הנדפס עתה חדש שכתב בד' רי"ט וז"ל איתא בשבת אסור לישן בבית יחידי וכל הישן בבית יחידי אחזתו פלנית מלשון הגמרא משמע דוקא אם הבית הוא יחידי אבל אם דרים אנשים בבית מותר לישן בבית אחד א"ד יצ"ו ועיין במג"א סי' ר"מ סקי"ו וס"ק כ"ו עכ"ד הרב יפה ללב וכונת ציונו לדברי המג"א סי' ר"מ היינו לומר דבית הוא שם משותף לבית ולחדר אחד מהבית וכמ"ש בפרמ"ג שם ולכן מלשון בית האמור בש"ס אין לנו הכרע בדבר ומ"ש בספר האותיות דמשמע מלשון הגמרא וכו' נראה דלא ראה בדברי הרי"ף שכתב בלשון זה אסור לאדם לישן בבית בלילה יחידי וכל הישן בלילה יחידי אחזתו פלנית עכ"ל הרי הפסיק בתיבת בלילה בין בית ליחידי להורות דיחידי לא קאי אבית אלא אאדם ואילו היה רואה דברי הרי"ף נ"ל דלא היה כותב כן וכיון דמוהרי"ל כתב מפורש דבית ר"ל חדר דמשמע דכונתו לומר דאף אם יש דיורין באותו הבית כל שבחדר שישן אין שם אדם אסור ומלשון הש"ס נראה כן לפי גירסת או פירוש הרי"ף הנ"ל נראה דאין להקל בזה וצריך לעיין בגוף ספר הנ"ל אולי הביא גם מ"ש בביאורי הגר"א ואם מפורש כן בדברי הגר"א כאשר שמעתי החרשתי אף כי לא ידעתי טעמו ונימוקו כדאי הוא לסמוך עליו:
הן אמת דמצינו תנא דמסייע למ"ש בס' האותיות הנ"ל לחלק בין בית מיוחדת לחדר מיוחד והוא שראיתי למרן החבי"ף בס' רוח חיים סי' רל"ט שכ' הישן בבית יחידי דכתב הרב מג"א דאחזתו פלנית הנה זהו ביום נמי ודוקא בחדר שאין איש מאנשי הבית שם בבית אבל אם ישן בחדר לפנים ויש מבחוץ אחר כותלו בפרוזדור בני אדם ובפרט אם יש חלון אפי' שהוא סתום אין קפידא כיון דשכיחי בני אדם סמוך לו ואין זה כמו זימון דבעינן שיראו אלו את אלו ולפי זה תמוהים דברי ס' שו"ת משבצות זהב שלא ראה לשון הזוה"ק פרשת תזריע ד' מ"ה ע"א מאי מיחדא משאר בתים וצ"ע עכ"ל הרי שכתב מפורש לחלק כמ"ש בס' האותיות הנ"ל ותימה על הרב יפה ללב נרו' שלא זכר דברי מר אביו בזה אך לע"ד במחכ"ת אין דבריו נראים בזה דמ"ש דהדין הזה הוא ג"כ בישן ביום עמו הסליחה דנעלם ממנו דהרי"ף והרא"ש כתבו מפורש בלילה וקרוב לומר דגם לגירסתינו כן הוא האמת וכמ"ש הרב מחצית השקל כנז"ל וכן מתבאר מדברי הרב פר"ח הנז"ל שאחר שהביא מ"ש בש"ס שאסור לישן בבית יחידי וכו' כגירסתינו ולא הזכיר תיבת בלילה סיים ואמר והא דאמרינן בר"פ הרואה ג' צריכים שימור ואלו הן חולה חתן כלה וכו' וי"א אף ת"ח. בלילה היינו אפי' ת"ח נעור דאי ישן מאי איריא ת"ח כ"ע נמי צריכים שימור עכ"ל ואי הוה ס"ל דהא דאסור לישן בבית יחידי הוא אפילו ביום הוה ליה להכריח דאי ישן מאי איריא בלילה אפילו ביום נמי אלא ודאי מתבאר דאף לפי גירסתינו משמע ליה דאין קפידא אלא בלילה. ולפי הנראה כשכתב דברים אלו לא עיין בדברי הש"ס והרי"ף והרא"ש והיו עיניו בדברי הזה"ק שציין אחרי כן בהשגתו ע"ד ס' שו"ת מ"ז ועל זה סמך בשני הדברים הללו א) שגם ביום איתא להא דישן וכו' ב) דדוקא שאין איש בחדר וכו' אבל לענ"ן דאין הכרח מדברי הזה"ק לשום אחד משני דברים הנ"ל וזה לשון הזה"ק ויותר יעקב לבדו מכאן אוליפנא מאן דאשתכח בלחודוי בביתא בליליא או ביממא בביתא מיחדא כ"ש בליליא מאי מיחדא מיחדא משאר בתין או מאן דאזיל בלחודוי בליליא יכיל לאיתזקא עכ"ל והנה לפי מה שהבין מרן החבי"ף בכונת הזה"ק דאזהרה זו איתא גם ביום ושהיא דוקא בחדר שאין איש וכו' הלשון הוא יתור נפיש דהכי איבעי ליה למימר מכאן אוליפנא מאן דאשתכח בלחודוי ביתא מיחדא בליליא או ביממא מאי מייחדא מיחדא משאר בתין או מאן דאזיל וכו' יכיל לאתזקא ולמה סתים לן מעיקרא (דאמר בביתא בסתם) והוצרך לומר עוד בביתא מיחדא ואמר עוד כ"ש בליליא וכבר הזכיר כן מעיקרא בליליא או ביממא אך לדעתי נקודה אחת חסרה בדברי הזה"ק להפריד בין הדבקים בין תיבת בלילה לתיבת או ביממא בביתא מיחדא וכונת הזה"ק היא מכאן אוליפנא מאן דאשתכח בלחודוי בביתא בליליא ר"ל באיזה בית שתהיה בין דמיחדא בין דלא מיחדא כיון שהוא בלילה יש לחוש. והדר קאמר או ביממא בביתא דמיחדא מאי מיחדא משאר בתין וכו' דכיון שהוא ביום אין לחוש אלא בביתא מיחדא וכיון דאיירי בגוונא אחרא דלא איירי בה מעיקרא שייך שפיר למיהדר ולמימר כ"ש בלילה באופן שכונתו לחלק בין יום ללילה לענין ביתא מיחדא ובלילה לא בעינן ביתא מיחדא דאף אי לא מיחדא יש לחוש כנלע"ד כונת הזה"ק ומסכים למשמעות דברי הפוסקים שלא כתבו לחלק בזה:
עוד נלע"ד דאף אם נניח דכונת הזה"ק כמ"ש מרן החבי"ף דגם בלילה אין לחוש אלא בביתא מיחדא מ"מ כיון שלא אמרו לישנא דדמיך (מאן דדמיך וכו') אלא אמרו מאן דאשתכח בלחודוי בביתא א"כ י"ל דהזה"ק לא לענין שינה וכו' קאמר אלא אפילו אם הוא ער איתיה באזהרה שלא להיות יחידי בבית לא ביום ולא בלילה וכמו שפירש הרב פר"ח מ"ש בש"ס וי"א אף ת"ח בלילה צריך שימור דר"ל כשהוא נעור על דרך זה נפרש דברי הזה"ק דמקפיד אפילו בנעור וגם מחמיר גם ביום ולכל אדם. ולענין זה הוא דקאמר מאי מיחדא משאר בתין, אבל לישן י"ל דגם להזה"ק אף בביתא דלא מיחדא אסור כנלע"ד, ומ"ש להשיג ע"ד שו"ת מ"ז דתלי הא בדין זימון ומר נ"ר ס"ל דאינו תלוי בדין זימון הנה שו"ת מ"ז אמצ"א לראות דבריו דמשמע דאם אדם ישן בחדר אחד ויש באותו חדר עוד בני אדם שם אלא שהוא או הם בקרן זוית באופן שאינו רואה אותם גם זה חשוב ישן בבית יחידי וזה ודאי לא מסתברא כלל אלא כל שיש באותו חדר עוד בני אדם לא מיקרי יחידי וה' שומר ישראל ישמרנו מכל פגע רע נס"ו: