אור ברסלב

שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני

סימן פד

סימן פג

(מקונטרס הכללים מערכת השי"ן אות ס"ז).

שמחה אי איכא בזמן הזה בבשר או דוקא ביין עיין להמג"א סי' מט"ר סק"ו והרבנים בית השואבה בדיני ערב יו"ט אות ג' וערך השלחן סי' תקכ"ט אות ב' הביאו דברי רמב"ם בסה"מ מצוה נ"ד דמתבאר דס"ל דגם בזה"ז איכא שמחה בבשר ומ"ש רי"ץ בש"ס דפסחים דבזה"ז אין שמחה אלא ביין לאו דוקא אלא ר"ל דיש יותר חיוב ביין מבשר והרשב"ש בסי' קע"ו שכתב דאם נשבע שלא לאכול בשר בשבת ויו"ט שבועה חלה עליו דמ"ש אין שמחה אלא בבשר היינו בשר קדשים נראה דלא ס"ל כן ועיין ערך השלחן בהשמטה לסי' תק"ע. ועיין בשו"ת שאגת אריה סי' ס"ה דשמחת הרגל נוהגת גם בזה"ז אף שבעונותינו אין לנו שלמי שמחה כל אדם מחויב לשמוח ביו"ט כפי יכלתו ולפי עשרו וכו' עיש"ב ועיין ארעא דרבנן במ"ב אות רב"י ועקרי הד"ט א"ח סי' כ"ב אות כ"ב ובהעתק שאלה להגאון המפורסם מר קשישא נצי"ב מלך יצ"ו בשאלתא ט"ו סק"ט:

וכתב הרב יד דוד הבאתי דבריו במער' העי"ן אות ע' ד"ה אך וכו' דאף דהתירו איסורין דרבנן משום שמחת יו"ט לא כל האיסורין מותרים אלא כל שדומה למלאכה דאורייתא אסרו ופשיטא דדבר האסור מדאורייתא אין להתיר משום שמחת יו"ט עיין להרב טל אורת דף ס"ה סוף ע"ב ונלע"ד דגם דבר שאסור מדברי קבלה אין להתיר משום שמחת יו"ט דדברי קבלה חמירי ודאי מאיסורין הדומין למלאכה דאורייתא ושמעתי שגאון גדול בדורנו יצ"ו התיר איסור דדב"ק משום מניעת שיו"ט ואין דעתי נוחה בזה:

ומה שמותר משום שמחת יו"ט אם מותר גם בחול המועד רשמתי בקונטרס אסיפת דינים מערכת חול המועד אות ו':

וכדי לעטר קונטרסי עטרת חכמים אכתוב פה אשר כתב אלי רב רחימאי הכהן הגדול המפורסם מוהרש"ל הכהן מווילנא יחיה בענין שמחת יו"ט וז"ל ובאמת לפמ"ש הרמב"ן בסה"מ בשרש א' דהלל ביו"ט הוא מדאורייתא והוא מכלל השמחה שנצטוינו וביום שמחתכם וכו' עי"ש. ובשאגת אריה סי' ס"ט בודאי כל המרבה לומר שירות ותשבחות ביו"ט הרי זה משובח שמקיים בזה מצות שמחה שנוהגת כל היום ואפשר דמשו"ה אמרו דבזה"ז אין שמחה אלא ביין משום דאין אומרים שירה אלא על היין שע"י ששותה יין ביו"ט ואומר אח"כ שירות ותשבחות להשי"ת מקיים מצות שמחה כתקנה שמחה לה' ושמחה של לכם דבשניהם כתיב לשון שמחה ואפשר שעל זה כיונו לכם במ"ש חלקהו חציו לה' וחציו לכם ור"ל שישתה יין ויאמר שירות ותשבחות דהרי כתיב ביין המשמח אלהים ואנשים ואמרינן בעירובין אלהים במה משמח מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין, ובהדיא כתיב בחג השבועות בפ' ראה ושמחת לפני ה' אלהיך והיינו שירה (ולפלא בעיני על הרמב"ן שם שלא הביא סיוע לדבריו ממקרא זה דאילו אקרא שהביא הרמב"ן השיג השאג"א עי"ש אבל מקרא הנ"ל היא ראיה שאין להשיב עליה). ומ"ש עוד שם דמהש"ס פסחים משמע דוקא דבתורה יוצא חציו לכם ובה כתיב משמחי לב כבר הק' בעצמו שם דמה צריך קרא לזה תפוק ליה משום מצות שמחה ותי' דחוק. אך לענד"נ בהקדים מאי דקשיא לכאורה דאטו ר"א פליג על עיקר מצות שלמי שמחה ביו"ט דהא ילפינן ג"ש מהר עבל דשמחה היינו בשלמים דוקא ומי נימא דכל המשניות וברייתות דהוזכר בהם מצות שלמי שמחה ביו"ט כולהו דלא כר"א ועוד דמאי מק' בש"ס פסחים דף ע"א מדתנן ההלל והשמחה ח' וזימנין דלא משכחת וכו' ומאי קושיא דילמא מתני' ר"א היא דס"ל דאדם יוצא בתורה ושפיר משכחת ח' לעולם ולכן נ"ל דבקרא ושמחת בחגך וקרא ושמחת לפני ה' אלהיך לא פליגי כלל דודאי בזמן הבית היה מחוייב לזבוח שלמי שמחה ולאכול ובזה יוצא לה' ולכם דמשלחן גבוה זכו ואם היה רחוק מירושלם או בזה"ז חייב לשתות יין ולומר שירה ובזה מקיים לה' ולכם. רק פליגי בקרא דעצרת תהיה לכם ועצרת לה' אלהיך והני קראי מיירו בכשאין לו דבר במה לשמח שהוא רחוק מירושלים וגם אין לו יין ובזה אמר קרא דמ"מ חייב לקיים או לכם או בתורה דהוא לה' או באכילה ושתיה דשאר משקין ובהא פליגי דר"י סבר חלקהו ור"א סבר דאו או קאמר קרא ואף דאינו יוצא בהם מצות שמחה מ"מ מקיים בזה מ"ע דעצרת תהיה לכם ולה', ואף דחיוב ת"ת נוהג בכל יום מ"מ נפקא מינה דבכל יום יוצא בפרק אחד שחרית וכו' משום דנצרך לעסוק במלאכה לפרנס אנשי ביתו וביו"ט דפנוי ממלאכה חייב לעסוק בתורה כל היום ולר"י חצי היום והכי אמרינן בירושלמי דתענית סופ"ג הביאו מרן הב"י דלא נתנו מועדים אלא לעסוק בתורה וחד אמר לאכילה ושתיה ואפשר שלמדו זה מהני קראי דעצרת היינו עצור ממלאכה ונתן הכתוב בעצמו ע"ז טעם דמשו"ה צוה שיהיה עצור מן המלאכה כדי שיהיה לו פנאי לעסוק בתורה ואידך דריש מאידך קרא, ולפי התנחומא שהביא מרן הב"י משמע דמפרש בדברי ר"א דקראי מיירו בתרי גווני דהפועלים ובע"ב צריכים לקיים לה' ותלמידי חכמים צריכים לקיים לכם וכן משמע באמת בביצה דף ט"ו ע"ב דלהתלמידים אמר לכו אכלו משמנים ועל בעלי בתים כעס ואמר שמניחים חיי עולם וכו' ובתוס' שם נדחקו בזה וגם מה שסיימו התוס' ומ"מ אמר להו לכו אכלו וכו' משום שמחת יו"ט תמוה דהא ר"א סבר דשמחת יו"ט רשות אבל להתנחומא ניחא דמ"ש שמחת יו"ט רשות הוא להעוסקים במלאכה כל השבוע אבל לת"ח מצוה. ומ"ש השאג"א דבתורה נמי יוצא ידי שמחה דכתיב משמחי לב, תמיה לי דהיאך שמעינן מר"א דס"ל דשמחת יום טוב רשות דהא בכלו לה' נמי שמחה היא וא"כ גם לדידיה חובה לכל האנשים וצע"ג, עכ"ד הגאון הנ"ל יחיה. אחר זמן יצא לאור ספרו הבהיר בנין שלמה ועי"ש בסי' ל"ב וסי' ל"ג ואביטה נפלאות תורתו בעניני שמחת יו"ט והוכיח שם דבזמן הזה הת"ח העוסקים בתורה ורבני הקהלות הנוטלים שכרם מן הצבור מידי חדש בחדשו חלף עבודתם בצרכי צבור לדון ולהורות בדיני איסור והיתר הם העומדים תחת הלוים בזמן המקדש וכשם שהטילה תורה מ"ע על ישראל בזמן הבית ליתן תו"מ ושאר מתנות כהונה ולויה לכהנים הלוים המחזיקים בתורת ה', כן מוטל בזה"ז לשמח את הת"ח ורבנים בכל הרגלים כי הם במקום הכהנים הלוים עי"ש דבריו הנעימים, וכן הוא המנהג בעיירות גדולות מערי תוגרמה רבים מיראי ה' גבורים ובעלי בתים חשובים לחלק חלוקא דרבנן סמוך לכל יום טוב לכל רבנן ותלמידהון דעסקין באורייתא, אשריך ישראל:

תוכן העניינים

שדי חמד דברי חכמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה