אור ברסלב

שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני

סימן פג

סימן פב

(מקונטרס הכללים מערכת השי"ן אות ס"ב).

שביתת בהמתו דאדם מוזהר עליה אם הוא דוקא בשבת או גם ביוה"כ רשמתי בקונטריס אסיפת דינים במערכת יוה"כ סי' ב' אות י"א:

ואם נשים ישנן בעשה דתשביתו רשמתי בקונטריס זו במערכת המ"ם אות ק"י:

ובהמה שהיא בשותפות ישראל עם הנכרי אם יש בה משום שביתת בהמתו הוא מחלוקת בין הפוסקים דמרן הב"י בסוס"י רמ"ה (בד"ה ואם ישראל ונכרי) כתב בשם שבולי הלקט דאם ישראל ונכרי שותפים בבהמה יש לו להתנות תחלה עם הנכרי וכו' ושמתשו' הריצב"א נראה דלא מהני תנאי משום דסוף סוף חלק הישראל עושה מלאכה בשבת ואסור משום שביתת בהמה וכ"כ בכל בו בהדיא וכו' עי"ש מתבאר דלכ"ע מיהא בלא תנאי מתחלה אסור משום שביתת בהמה דסברי דאיסור זה הוא גם בבהמה דשותפות עם נכרי אמנם בסוף הדבור הביא דברי הריב"ש בתשו' דליכא משום שביתת בהמתו אף שלא התנה בתחלה כיון שהנכרי עושה בה מלאכה בשבת מחמת חלקו על כרחו שלא ברצון הישראל עי"ש ועם שלא גילה דעתו לענין דינא נראה ודאי דמסתמא דעתו כמו שמתבאר מהשבולי הלקט ותשו' ריצב"א והכל בו דאיכא איסור שביתת בהמה כשלא התנה מתחלה מיהא דכיון דספק פלוגתא באיסור תורה הוא אית לן למיזל לחומרא ובפרט כי ברבים היו הסוברים כן נגד דעת הריב"ש ולכן בש"ע סי' רמ"ו ס"ה לא כתב להתיר אלא ע"י שיתנה מתחלה עי"ש וכ"כ הרב הלבוש שם דכשלא התנה תחלה אסור לפי שחצי הבהמה היא של ישראל ומצוה על שביתת חלקו עי"ש ובמה שפסקו דמהני תנאי בתחלה יש לתמוה דכיון דספק פלוגתא בדאוריתא הוא הו"ל למיפסק לחומרא דכיון דמתשו' ריצב"א נראה דלא מהני תנאי וכ"כ בהדיא הכל בו כמ"ש מרן בב"י אף דהשבה"ל והריב"ש סברי דמהני תנאי תחלה אית לן למיזל לחומרא ואולי משום שאינו מפורש בדברי תשו' הריצב"א דס"ל דלא מהני (אלא שכן נראה מדבריו) לא חשיב ליה מחלוקת שקול דסברת הכל בו נגד השבה"ל והריב"ש יחידאה היא והלכה כרבים כנ"ל בדוחק ועכ"פ כשלא התנו מתחלה פשוט דדעת מרן והרב הלבוש לאסור דסברי דאף דהנכרי שותף בבהמה איכא משום שביתת בהמתו מפני חלקו של ישראל ועל מ"ש הרב מג"א בס"ק י"ג אף עפ"י שאין כאן משום שביתת בהמתו כיון שיש לנכרי חלק בו וכו' והם דברי הריב"ש שהביא מרן הב"י בסוס"י רמ"ה כ' הרב מחצית השקל ז"ל ומ"מ הרב ב"י לא פסק בזה כהריב"ש דהיכי דהנכרי שותף בבהמה ליכא משום שביתת בהמתו כמבואר בש"ע פה עכ"ל הרי דגם הוא הבין כדעת מרן דיש איסור שביתה בבהמה שישראל ונכרי שותפים בה:

ותמיה לי על הג' מוהרש"ז בש"ע שלו בסי' רמ"ו אות י"ד ואות ט"ו דפסק בפשיטות כסברת הריב"ש דבבהמה משותפת ישראל עם הנכרי ליכא משום שביתת בהמה ולא הזכיר כלל סברת החולקים כמו שיראה הרואה בדב"ק ואיני יודע למה ומה גם דמתבאר שכן דעת מרן והרב הלבוש כמש"ל וגם על הרבנים נתיב חיים ודגמ"ר ויד אפרים שבאו לתקן ולפרש דברי הרב מג"א כמו שיראה הרואה יש לתמוה שלא העירו עמ"ש המג"א דליכא משום שביתה וכו' שהעיר עליו הרב מחצה"ש כנז"ל וראיתי להר מופת דורנו בס' פתח הדביר ח"ג בסי' רמ"ו אות ט"ו ד' י"ט ע"ג שמייחס להריב"ש דס"ל דאם לא התנו מתחלה אסור משום דגם בבהמה ההיא בשותפת עם הנכרי איכא איסור שביתה ושכ"כ הרב הלבוש וכו' עי"ש ולפי זה תגדל התימה על הרב מוהרש"ז הנ"ל שכתב דאין בזה משום שביתת בהמה. אך באמת לענ"ד אין נראה כן מדברי הריב"ש ולפי הנראה הרב פתח הדביר הבין כן בדעת הריב"ש ממה שכתב אבל אם לא התנו מתחלה וכו' אסור אף אם אין כאן משום שביתת בהמתו מאחר שיש לנכרי חלק בבהמה וכו' יש איסור וכו' שלוקח שכר שבת שלא בהבלעה וכו' עי"ש דמדכתב כמסתפק (אף אם אין כאן משום שביתת בהמתו) ולא כתב אף שאין כאן משום שביתה וכו' משמע דרפיא בידיה וא"כ ודאי דעתו לאסור ולענ"ד אין מזה הכרח כלל והרי סיים הריב"ש ואמר ובענין זה שלא התנו מתחלה יותר היה אפשר להתיר בשלא יאמר לו כלל טול אתה חלקך אלא שיתן הנכרי לישראל חלקו בריוח כל השבוע' ביחד לפי שאז יקבלו שכר שבת בהבלעה ומשום שביתת בהמתו ליכא כיון שהנכרי עושה בה מלאכה מחמת חלקו ע"כ של ישראל ושלא ברצונו אלא שעשו הישראלים איסור מתחלה להשתתף עם הנכרי בלא תנאי והנכרי יעשה מלאכה בבהמות על כרחם עכ"ל הרי כתב מפורש דליכא משום שביתת בהמה כיון שהנכרי עושה בה מלאכה בעל כרחו של ישראל וא"כ בהכרח לומר דמ"ש בתחלה אף אם אין כאן משום שביתה אינו בדקדוק והרי הוא כאילו כתב אף שאין כאן משום שביתה. איברא דק"ק לפי זה מה שסיים הריב"ש שהישראלים עשו איסור מתחלה להשתתף בלא תנאי וכו' דמה איסור יש אחרי שבאמת אין בזה משום שביתת בהמתו:

שוב ראיתי בפתח הדביר שם בד' ג' ע"א שהביא דברי הרב מוהר"י באסאן בס' תורת השלמים בח"ב ד' פ"ו ותורף דבריו (הצריך לענייננו) דהריב"ש לא ברירא ליה אי איכא משום שביתה בבהמה שהיא בשותפות עם הנכרי ושוב כתב ואפשר עוד דמ"ש הריב"ש אלא שהישראלים עשו איסור וכו' אינו אלא איסור דרבנן בעלמא על דרך שאמרו בפ"ק דבכורות ד' ג' ע"ב וכו' משום דמפקע לה משביתה עכ"ל וכתב הרב פתח הדביר שם בעמוד ד' דיפה השיב על דבריו הרב גזע ישי במערכת האל"ף אות ח' דאם כדבריו גם ע"י תנאי ליתסר וגם יאסרו מכירה משום דמפקע לה משביתה אלא ודאי דליתא וכי קאמר הריב"ש היינו משום איסור תורה דשביתה דאיתיה גם במשותפת שאם היו מתני' מעיקרא היה חלק הישראל קנוי לנכרי בשבת והיתה כולה של נכרי ולא היה בה איסור שביתה והרב פה"ד שם בע"ג פירש בכונת הריב"ש דאינו:

ר"ל דמשום דהבהמה בשותפות עם הנכרי ליכא איסור שביתה אלא כונתו לומר דכשלא התנו מתחלה טול אתה וכו' הגם דמצד איסור שביתה המוטלת על הישראל אין בידו לתקן ולמנוע את הנכרי מלעשות בה מלאכה כי הוא יעשה בה בעל כרחו ושלא מרצונו של הישראל מ"מ אסר הישראל ליהנות מהשכר כיון שאינו בהבלעה ונמצא דגם הריב"ש ס"ל דיש איסור שביתה משום חלק הישראל וכ' בשם הרב בית עובד בחי' על הש"ע כת"י שכתב להוכיח דגם בבהמה משותפת עם הנכרי איכא משום שביתה ממה שהקשו כל הראשונים בפ"ק דע"ז ד' ט"ז אמ"ש דאין מוכרים בהמה גסה לנכרי משום נסיוני והו"ל מחמר דל"ל משום מחמר ת"ל משום שביתת בהמה ואם איתא לוקמה בבהמה משותפת עם הנכרי דליכא משום שביתת בהמתו ואיכא משום מחמר אלא ודאי דגם בכה"ג מוזהר משום שביתה ועוד הוכיח מסוגיא דבכורות ד' ב' ע"ב דאוקי לבריתא בדיהיב בהמה מעברתא לפטומא דכי יהיב בהמה לגוי לפטמה מקני ליה חלק בגוף הבהמה כמבואר בש"מ שם ע"א וקאמר דקנסי ליה אבהמה ש"מ דגם בשותף נכרי עובר הישראל על שביתת חלקו ומסיק הרב פה"ד דגם בבהמה משותפת עם הנכרי עובר הישראל משום שביתת בהמה על חלקו דלא כהרב תודת השלמים שצדד לומר דאינו עובר והאריך לדחות דבריו עי"ש:

ואנכי עפר אחר שעיינתי בגוף תשובת הריב"ש וגם בתשו' הרב מוהרלנ"ח בסי' ק"ו (שדבריו בענין זה הם כמעט כדברי הריב"ש בתשו' סי' קנ"א כשני נביאים המתנבאים בסיגנון אחד כמו שיראה הרואה בד"ק) נלע"ד דדעתם בזה הוא דאחר שנשתתפו אין על הישראל איסור שביתה דלא חייבתו תורה לשבות מבהמה זו כיון שרשות נכרי עליה ויכול לעשות בה מלאכה בעל כרחו על דרך שכתב הרב דמשק אליעזר לתמוה על רבינו חיים שהביא בהגמ"ר פ"ח דחולין סימן תשמ"א (במה שלמד פיטור מזוזה בבית המשותפת עם הנכרי מדמעטינן בית המשותפת עם הנכרי מנגעים) דיש חילוק גדול דדוקא בנגעים ממעטינן שותפות הנכרי דאיך ינתצו ביתו של נכרי של ברשותו משא"כ במזוזה ומעקה דמאי איכפת לנכרי בזה וכו' וכמ"ש כ"ז הרב תודת שלמים שהביא בפה"ד בד' כ"ג ע"א עי"ש וזו היא ממש סברת הרבנים הריב"ש ומוהרלנ"ח דאחר שנשתתפו אין לבהמה זו איסור שביתה משום חלק הישראל אלא דסברי דלכתחלה אסור לו להשתתף עמו בלא תנאי אבל אחר שנשתפו ואיסורא דעבד עבד אינו מוזהר עוד בשביתתה כיון שאינה כולה ברשותו כנלע"ד דעתם בזה ואין סתירה לסברא זו מדברי הראשונים שהוקשה להם למה לי טעמא דמחמר ת"ל משום שביתה דעדיפא מינה משנו הראשונים כיעויין בדב"ק ועוד דאם נאמר דבבהמה משותפת עם הנכרי ליכא משום שביתה דלא חשיבה בהמתו הכי נמי אית לן למימר דליכא משום מחמר לדעת רוב הפוסקים דסברי דאיסור מחמר אינו אלא בבהמתו ודייקי לישנא דש"ס דמחמר אחר בהמתו (דלא כמ"ש הר"ן בפ"ק דע"ז אההיא דמכירת בהמה גסה וכו' ליישב קושית הראשונים למה לי משום מחמר ת"ל משום שביתה עי"ש) כמ"ש הרב קובץ על יד בפרק כ' מהל' שבת עי"ש וא"כ לא מצו לשנויי הכי כמובן אלא דלדעת הר"ן אינו מתיישב בזה וצ"ל דאידך שינויי דכתיבינן וק"ל וגם מה שהכריח מהש"ס דריש בכורות נראה דאין מזה הכרח דאיכא איסור תורה משום שביתה כל זה כתבתי דרך שקו"ט אבל להלכה כבר כתב הרב פה"ד שם דאית לן למינקט כמ"ד דאיכא איסור שביתה גם בשותפות עם הנכרי אחר שכן דעת מרן והרב הלבוש וכו' עי"ש דב"ק ותמיה לי שלא הזכיר כלל דברי הרב מחצית השקל שהבין בדעת הריב"ש דאין איסור שביתה בבהמה משותפת עם הנכרי ושאין כן דעת מרן בש"ע כנז"ל. וגם לא ראה דברי הרב מג"א ודברי הרבנים נתיב חיים ודגמ"ר ויד אפרים שלא העירו על דבריו בזה:

ועל מ"ש הרב מוהר"י באסאן בס' תורת השלמים דכיון דמצוה זו נאמרה בלשון יחיד לנוכח יש למעט שותפות נכרי כדאמרינן בר"פ ראשית הגז דף קל"ה ע"א בפלוגתא דרבי אלעאי ורבנן דרבנן מחייבי בהמת השותפין בראשית הגז דדרשי צאנך ולא שותפות עם הנכרי דשותפות דישראל חשיב מיוחדת לך ור' אלעאי דריש למעט שותפות אפילו דישראל וקי"ל כרבנן למעט שותפות עם נכרי והביא מחלוקת הראשונים לענין מזוזה בבית של שותפות ישראל עם הנכרי ולמד מדברי הרב דמשק אליעזר דהא מילתא אי דרשינן למעט שותפות עם נכרי תלי בהיכא דמסתבר והכא נמי מסתבר למעט שותפות נכרי דאיך יוכל להכריח את הנכרי לשבות בשבת וכו' אתוד"ק. והנה בגוף דברי הרב תוה"ש שהובא בפה"ד דף כ"ג לא הוזכר מהי קרא קא יליף למעט שותפות דנכרי. אמנם הרב פתח הדביר שם בדף י"ט ע"ג כשהוכיח מדברי הרב הלבוש דיש איסור שביתה בחלקו של הישראל הקשה ע"ז דכיון דכתיב לא תעשו כל מלאכה אתה וגו' ובהמתך דמכאן למדו שביתת בהמה אמאי לא נימא דלא חייבה תורה בשביתת בהמתו עד שתהיה מיוחדת לישראל כדאמרין בחולין בפלוגתא דר' אלעאי ורבנן וכו' וע"ז האריך בשקו"ט ובדף כ"ב ע"ב רצה ליישב דכיון דאיכא תרי קראי חד בדברות ראשונות וחד בדברות אחרונות ובתרווייהו איכא מיעוטא הוי מיעוט אחר מיעוט ומרבה שותפות נכרי ולא הונח לו בזה כיעי"ש. ולפי הנראה כיון שעיקר קושייתו היא על מה שנראה מדברי הרב הלבוש דבהמה משותפת עם הנכרי אית בה משום שביתה ונמשך ג"כ אחר מ"ש הרב הלבוש בסי' רמ"ו ס"ג דשביתת בהמה נפקא לן מדכתיב לא תעשה כל מלאכה וגו' ובהמתך אי נמי למען ינוח שורך וחמורך. אבל אין זה פשוט שהרי התוס' בר"פ במה בהמה והרמב"ם ר"פ כ' מהלכות שבת כתבו דשביתת בהמתו אינו אלא איסור עשה למען ינוח שורך וחמורך וקרא דל"ת מלאכה הוא רק למחמר כדמוכח מסוגיא דשבת דף קנ"ד גבי מחמר וא"כ ליכא מיעוט אחר מיעוט. ועיין בכלכלת שבת שבס' תפארת ישראל (פה"מ) בראש ס' מועד בדיני שביתת בהמתו אות א' (בדפוס ברלין דף ל"ה) דלרש"י והר"ן בע"ז דף של"ג (הוא בספ"ק בסוגיא דאיסור מכירה בהמה גסה משום נסיוני) שביתת בהמה ומחמר שניהם נכללים בלאו. ולפי הנראה הרב הלבוש נמשך אחריהם ולא ראה שיטת התוס' והרמב"ם בזה וצ"ע. שו"ר דהרב פה"ד שם בדף כ"ב ע"ד הביא שיטת התוס' והרמב"ם בזה ושגם בהג"א ר"פ במה בהמה כתב כדברי התוס' עי"ש:

ולעיקר קושייתו אמאי לא נימא למעט שותפות נכרי מאיסור שביתה כתב ליישב (בדף כ"ב ע"ד) ע"פ מ"ש בס' הבתים שהביא דבריו מרן חיד"א במחזיק ברכה סי' רמ"ו אות א' יש מהגדולים שכ' שישראל שיש בידו בהמה שאולה או שכורה או מופקרת אינו מצוה על שביתתה דאיני קורא בה בהמתך ויש מי שכתב כדרך שאדם מצווה על הכלאים וחסימה אפילו בבהמה שאינה שלו הה"ד בשביתת בהמה, ויראה לי שאין לנו בעניינים אלו אלא מה שביארו לנו רבותינו אבל מה שלא דקדקו בו לא נדקדק אנחנו כ"ש שנדקדק להקל ואולי הם יהיו מעמידים מיעוט של בהמתך בענין אחר שלא ידענו. לפיכך יראה לי שאין לנו למעט לא שאולה ולא שותפות שהם היו דורשים המיעוטים לפעמים לשותפות ולפעמים לשאולה ושכורה כי כל הדינים היה מקובל בידם ובדינים שהיה קבלה בידם להיתר דרשו המיעוט בהמתך ולא של שותפות וכיון שלא דרשו הם מיעוט בדין זה אות היא כי קבלתם בזה לאסור והמיעוט לאו להכי הוא דאתא ועפ"י הדברים האלה עמד מתמיה על מה שהרב חקרי לב (הביא דבריו שם בדף י"ט ע"ד) צדד להתיר רבית בממון שהוא בשותפות ישראל עם נכרי דדייק מדכתיב כספך ואוכלך מיוחד לך ולא של שותפות עם נכרי כמ"ש בחולין דף קל"ה וכו' וכן עמ"ש הרדב"ז בחדשות ח"ב בלשונות הרמב"ם סו"ס ד' בדין שדך לא תזרע כלאים וכו' כיעי"ש ואמר מר (הרב פה"ד) דאין לצדד בזה שום היתר כיון שאין בידינו כח לדרוש שום מיעוט מדעתינו כמ"ש הרב בס' הבתים אתוד"ק בזה ודבריו נכונים וברורים. ותמיה לי שהרבה לפלפל שם בדברי כמה רבנים בענין אי דרשינן מדעתינו בלשון יחיד לנוכח למעט שותפות עם הנכרי (בהמתך שורך ביתך וכיוצא) ולא הזכיר כלל דברי ראב"ן שהביא הרב ב"ח ביו"ד סי' קנ"א בדין השכרת בתים לדירה לנכרי ע"ש. ויותר תימה שלא זכר דברי הרב מר אביו בס' צפיחת בדבש סי' מ"ט שהאריך בדין זה. עי"ש בדף קל"ו ע"א והבאתי תוד"ק לעיל במערכת המ"ם אות רט"ו עי"ש:

עתה נדפס ס' בנין שלמה לידידי כהנא רבא הגאון מוהרש"ל מווילנא יצ"ו וראיתי שם סי' ט"ז בדף כ' ע"א והלאה האריך מאד בענין זה אם יש איסור שביתה בבהמה של שותפות ישראל עם הנכרי ובד"ה ושוב ראיתי וכו' הביא דברי הריב"ש שבב"י סו"ס רמ"ה והבין דהריב"ש מספק"ל דין זה ולכן כתבו בלשון אם. וגם מרן בסי' רמ"ו ס"ה לא כתב היתר כשלא התנה בתחלה (כמו שנראה מדברי הריב"ש שכתב דליכא איסור שביתה בחלק הנכרי) מפני שהריב"ש לא כ"כ בפשיטות ותמה על המג"א בס"ק י"ג שכתב בפשיטות דליכא איסור שביתה וכו' (כבר כתבתי למעלה דלענ"ד גם אם אין לנו הכרח דדעת הריב"ש לאסור פסק מרן לאסור בשלא התנה מתחלה משום שכן היא דעת הכלבו ושכן נראה מתשו' הריצב"א ומהשבה"ל ומה שהעיר על המג"א כבר כתב כן במחה"ש כמש"ל) ותמה על הריב"ש דמאי מספק"ל דמה בכך דהנכרי עושה בע"כ הא האיסור מוטל על הבעלים שתהיה בהמתו שובתת והרי אינה שובתת ואם כונתו דמאי הו"ל למיעבד הא טובא אית ליה למיעבד שיקנה אותה מיד הנכרי הא אפילו במכירה לנכרי דאינו אלא איסור דרבנן וגם אין האיסור אלא בשעת המכירה קונסין אותו עד עשרה בדמיו כ"ש באיסר שביתת בהמה דהוא איסור דאורייתא והאיסור נמשך לכל שבת דודאי יש לקנסו לפדותה ממנו ואם אין רוצה הנכרי בזה ימכור לו חלקו או יתן לו במתנה לינצל מאיסור שביתה אתד"ק, ולענ"ד בהורמנותיה דמני"ר יצ"ו נראה דיתכן לומר דהריב"ש ס"ל דלא קנסו חכמים אלא במכירה לנכרי משום נסיוני דאיכא חשש מחמר אחר הבהמה שעושה איסור בגופו אבל כשאין חשש מחמר כי אם משום שביתת הבהמה כיון שאינו עושה מעשה איסור בגופו לא קנסוהו. ולכן כשמשתתף עם הנכרי אינו חייב לקנות חלק הנכרי עד עשרה בדמיו ואפילו בדמיה ג"כ לא חייבוהו לקנות חלקו אם אין בכחו לקנות אבל אין הכי נמי דאם יש בכחו לבטל השותפות ואינו מבטלו הרי זה עושה עתה איסור כבתחלת השותפות כמו שמבואר בתשו' הרב מוהרלנ"ח שם. אבל אם אין בכוחו לבטל השותפות לא חייבוהו ליתן חלקו במתנה לנכרי כדי שלא לעבור על איסור שביתה וראיתי עוד שם שכתב שרב אחד כתב היתר חדש בבהמה משותפת עם הנכרי כדכתיב בהמתך לשון יחיד כההיא דחולין דף קל"ה ושכ"כ הג' רביד הזהב בפרשת משפטים ושהגאון המפורסם מוהרי"צ אלחנן יצ"ו דחה זה דהא כתיב כל לרבות וכו' ומני"ר הגאון המחבר יצ"ו שקו"ט בדבריהם כיעי"ש. ואין ספק אצלי שכל מה שכתבו לפלפל בזה הא גרמא להו לרבנן קדישי יצ"ו כי ס' מחב"ר למרן חיד"א אינו נמצא בגבולם ואילו הוו חזו מרגניתא דאייתי בידיה דברי הרב ס' הבתים בכת"י לא היו מהנדסים בדבר זה שדבריו נכונים ונאמנו מאד דאין לנו לדרוש מדעתנו במקום שלא דרשוהו חז"ל ויש לנו לומר דהיה לחז"ל דרוש אחר במיעוט זה וחלילה להקל מדעתנו ע"פ המצאות ודרשות אף בדרשות שמצינו דוגמתם בש"ס בעניינים אחרים וכמו שכתבתי במערכת המ"ם אות רט"ו עי"ש (הובא בקונטרס זה לעיל סי' ס"ב):

תוכן העניינים

שדי חמד דברי חכמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה