שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן פב
(מקונטרס הכללים מערכת השי"ן אות נ"ח).
שומר מצוה לא ידע דבר רע כתב הרב קהלת יעקב במענה לשון ח"ג סי' רמ"ו בשם רבינו מוהר"דך בית ב' חדר י"ג דלא אמרי' כן אלא בשומר לשמה ונזהר בה כל ימיו והוא זריז ומהיר בה כל ימיו כר"ח בן תרדיון בקופה של צדקה ובלאו הכי לא הוי בכלל שומר מצוה, ומבואר בדברי הרב מוהרד"ך שם דהרב מוהרלנ"ח לא ס"ל הכי שכ' דביבמה ליכא דין קטלנית משום דשומר מצוה וכו' וע"ז הוא שחלק עליו ואמר מר דלא אמרי' כן אלא בעושה לשמה וכו', ונמצא שדבר זה שנוי במחלוקת. והרב קה"י סתם הדברים והג' ח"ץ בסי' א' כ' ע"ד רבינו מוהרלנ"ח וז"ל, ומ"ש הרב דשומר מצוה לא יד"ר מאן לימא לן דלא שכיח היזקא מקרי ע"כ, מוכח שדעתו ג"כ דלכל אדם נמי אמרי' שומר מצוה וכו' (לולא דשכיח היזקא) ולפי הנר' כל הפוס' שכ' בא"ח סי' תנ"ה דאין לשפוך מים שלנו משום מת דשומר מצוה לא ידע דב"ר לא סברי כהרב מוהרד"ך דסתמו כפירושו שכ' כן על כל אדם ובפרט למ"ש הרב ט"ז שם סק"ג דאסור לשפוך אותם דהוי מזלזל במצוה וכו' שקל בעיניו מאמר הכתוב שומר מצוה וכו' עי"ש. נראה ודאי דלא ס"ל כהרב מוהרד"ך דא"כ מהיכא תיתי לחוש לזלזול מצוה במקום שיש לתלות במה שהוא האמת כי מי יעצור כח לומר שהוא שומר המצוה לשמה וזהיר וזריז בה כל ימיו כר"ח ב"ת אלא ודאי משמע דכל אדם יש לו לסמוך אהא דשומר מצוה וכו' גם הג' נודע ביהודה במ"ק סי' יו"ד כתב מסברא דאין דין קטלנית ביבום משום דשומר מצוה לא יד"ר ולא חלק בין אדם לאדם ויש להעיר עליו כי לא זכר שדבר זה שנוי במחלוקת בין גדולי האחרונים, ועיין למרן חיד"א בברכי יוסף סי' ט'. ולפי הנראה לזה נתכוון הרב פ"ת באה"ע סי' קס"ה סק"ה בציונו למ"ש בפ"ת סי' ט' עי"ש ובסי' ט'. ומ"ש עוד הנו"ב דדבר זה תלוי אם מצות יבום קודמת נלע"ד דכונתו דאע"ג דגם למ"ד מצות חליצה קודמת איכא מצוה ביבום מ"מ אין לו לסמוך אשומר מצוה וכו' כמ"ש הרב בית יאודה בא"ח סי' מ"ג דכל שיש ביד האדם להציל עצמו מהסכנה אין לו לסמוך אהא דשומר מצוה, וכשכתבו הפוס' שלא לשפוך מים שלנו וכו' צ"ל דס"ל דהיינו דוקא כשאין לו מים אחרים, וכן דקדק הרב פתח הדביר בסי' צ' אות ד' ד' צ"ד א' ממ"ש הא"ר בשם הר' האגודה בפ' כ"מ סי' מ"א אם אירע מת לא ישפוך מים שלנו אם אין בעיר מי יתן לו דמשמע דאם יש מי שיתן לו ישפוך וכתב שכ"כ הרבנים פרי חדש ביו"ד סי' קט"ז ובד' י' נ"ו וקפ"א, וא"כ למ"ד דעיקר המצוה בחליצה מסתברא ודאי לומר כמ"ש הנו"ב שלא לסמוך לייבם אהא דשומר מצוה, אבל למ"ד מצות ייבום קודמת יכול כל אדם לייבם וסמוך נפשו אהא דשומר מצוה לא יד"ר דלא כהרב מוהרד"ך ועיין במג"א סי' ר"ו סק"ח בבירך על המים ושמע שיש מת בשכונתו שישתה מעט כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה ושומר מצוה לא יד"ר, וכן בשמע שהתקופה נופלת אף אם יש סכנה וכו' וכן העתיקו דברים אלו רבני האחרונים עי"ש והיינו ודאי לכל אדם:
הן אמת דהיה נראה שיש סוברים כדעת הרב מוהרד"ך והם הרבנים ל"ח פ' הרואה סי' ס"ט, (הביאוהו הרבנים עט"ז וא"ר בפי' א') והמג"א בסי' א' סק"ג שכתבו דמ"ש הרמ"א בסי' א' ומיד כשיעור משנתו יקום בזריזות לאו דוקא מיד אלא ישהה מעט משום חשש סכנה עי"ש ואמאי לא ניסמוך אשומר מצוה וכו' כיון דליקרא דקוב"ה עביד אך אי ס"ל כמוהרד"ך ניחא, אלא שקשה לייחס זה בכונתם דכיון דמתבאר מדברי הפוס' ומכללם הרמ"א בסי' תנ"ה הנ"ל דסברי בהיפך איך יתכן להם לפרש דברי הרמ"א כשיטת הרב מוהרד"ך. אלא י"ל כיון דאינו אלא זריזות וחסידות לא חשיב מצוה לסמוך אשומר מצוה וכ"כ הרב פתח הדביר שם דמ"ש הרמ"א מיד כשנעור וכו' הוא מד"ח ומחלק שם בין בריא היזקא להיכא דלא בריא היזקא ומיישב בזה מה שהוק' לו דיש מקומות שנראה דסמכינן אהא דשומר מצוה כי ההיא דסי' תנ"ה. וכן בפסחים ד' ח' ע"ב בעו מיניה דרב בני בי רב דדיירי בבאגא מהו למיתי קדמא וחשוכא אמר רב ליתו עלי ועל צוארי דודאי לא יזוקו דהמצוה מגינה להם. ואילו בסי' תרי"ג ס"ה פסקו הפוס' לגבי הקבלת פני רבו ביוה"כ, דמותר לעבור במים דדוקא אם אין המים רודפים אבל אם רודפים אף בחול אסור משום סכנה ולא סמכינן אשומר מצוה וכו' ובסי' ק"ד סק"א כתב הרב מג"א דהעומד בתפלה מפסיק למלכי אוה"ע ואין למדין מאותו חסיד וכו' וכן בירושלמי פ"ח דתרומות ופ"ב דע"ז באותו ששתה יין מגולה לכבוד סעודת ערב יוה"כ ולא אספיק למישתי עד דאתחלחל וכו' אתד"ק לענ"ד מההיא דסי' תרי"ג לק"מ דודאי יש לחלק בין חשש סכנה סגוליי לחשש סכנה טבעי דבמה שיש סכנה עפ"י דרך הטבע אין לסמוך אשומר מצוה וכו' וההיא דפסחים נראה ודאי שלא היה להם פחד מבני אדם לסטים וכיוצא רק פחד מן המזיקים ומשום הכי אמר רב ליתו וכו' אבל אההיא דסי' תרי"ג וכיוצא דיש סכנה דרך טבע לסמוך ודאי אין אשומר מצוה וכו' וההיא דהרמ"א סי' א' הנ"ל אי חשיב סכנה דרך טבע אין אנו צריכים למ"ש לעיל דאינו אלא זריזות וחסידות דבלא"ה ל"ק. ועי"ש בפתח הדביר שכ' שהרב אדני פז חלק על המ"א סי' א' הנ"ל דכיון שהוא עושה כן לעבודת בוראו שומר מצוה וכו' ומני"ר דחה דבריו בסי' א' אות י', והכי מסתברא ועיין להרב יפה ללב נרו' בסי' א' אות י"א וראיתי למרן החבי"ף בס' חיים ושלום ח"ב סי' צ"א שכתב בשם הרב צרור הכסף בחיו"ד סי' ו' שהכריח דכשיש חשש סכנה גם בדבר מצוה יש להחמיר דלא אמרינן שומר מצוה לא יד"ר ושהביא ראיה ממ"ש בס' החסידים דלא ישא בת אחותו והרי נושא בת אחותו מצוה היא ואסמכוה אקרא ומבשרך לא תתעלם אם לא שנאמר דהיכא דאיכא סכנה אף במקום מצוה חיישינן לה עכ"ל. ואיני מבין דב"ק בעניותי והלא כי אמרו לסמוך אשומר מצוה היינו ודאי בדאיכא חשש סכנה דאי ליכא חשש סכנה מאי איריא דבר מצוה. ושמא כונתו דבמצוה דרבנן לא סמכינן משום חשש סכנה אשומר מצוה לא יד"ר ואין זה במשמע דבריו או אפשר דמ"ש דבמקום שיש לחוש לסכנה לישנא דלחוש לאו דוקא וכונתו שיש ודאי סכנה והיכא דשכיח היזקא בבירור לא סמכינן אשומר מצוה וצריך לעיין בגוף הספר לידע במאי קעסיק ואינו מצוי אצלי:
שוב ראיתי סתירה לסברתי (שכתבתי לחלק בין חשש נזק דרך הטבע וכו') והוא מדברי הג' חכם צבי סי' י"א במה שאוסר לטבול בליל ש"ק בחמין, והטוב והישר הוא שתטבול בצונן וכו', ומה שאומרות מן האסטניסות מילי דכדי נינהו ושומר מצוה לא ד"ר עכ"ל. הרי דגם בחשש שהוא על צד הטבע מחמת צינה אמר מר לסמוך אשומר מצוה וכו', ולפי חילוק הרב פתח הדביר הנ"ל אתי שפיר דיש לומר דלא חשיב זה בריא היזקא משום הכי סמכינן אשומר מצוה וכו'. ועיין במ"ש בשו"ת אור לי סי' קל"ג ד' קל"ד ע"ב ועיין בקובץ יגדיל תורה קונטריס י' סי' קס"ב אות י' ד' רצ"ז ע"ב ד"ה וכזה ראיתי וכו' שכ' בשם גאון מובהק שהורה להקל בדג ובשר שנתבשלו בע"ש דאין חשש איסור מפני סכנה וכו' דמשום כבוד שבת י"ל שומר מצוה לא יד"ר וסיים ע"ז שי"ל שבדבר שמזיק מן הטבע אין להקל בכך והאריך עוד בעניינים אלו ולא פניתי כעת לעיין בדבריו לך נא ראה וגם צריך להתיישב במה שהביא הגאון יד שאול בסי' רס"ג בשם האחרונים שהקשו במת לו אחיו מחמת מילה אמאי לא סמכינן דשומר מצוה לא ידע דב"ר. ולפי הנראה סכנה זו היא בדרך הטבע, וא"כ משמע דגם בכיוצא לזה שייך לומר שומר מצוה לא יד"ר:
עתה השגתי ס' דרכי הוראה לאחד מגאוני דורנו יצ"ו וראיתי בח"ב פרק ע"ה שכתב בשם הגאון ישועות יעקב דדגים שנתבשלו בערב שבת ונתערב בהם בשר מותרים משום שומר מצוה וכו' וכתב דלפי דבריו אפילו בפחות מששים מותר וע"ז האריך הרב הנ"ל יחיה דלפי שיש לחוש שיבא הטועה ויטעה לפסוק כן ויאמר כדאי הג' ישוי"ע. לסמוך עליו אפילו שלא בשעה"ד ובאמת לאו שעה"ד הוא דיכול הוא להרבות מים לבטל בששים ואין זה איסור שיהיה בו משום ביטול איסור הוצרך להביא ראיות ברורות שחלילה לסמוך על דבריו להקל בזה והיה טעמו עפ"י מ"ש להכריח דהא דשומר מצוה וכו' לא מהני אלא לסכנה רוחנית ולא לסכנה טבעית וראיותיו הן מהירוש' דתרומות גבי גילוי הנ"ל ומסוגיא דבבא בתרא ד' צ"ז אין אומרים קידוש אלא על יין הראוי לנסך ע"ג מזבח למעוטי מאי אי למעוטי מגולה וסד"א כיון דאיכא מצות קידוש שומר מצוה וכו' קמ"ל אלא ודאי דבסכנה טבעית לא אמרי' כן ועוד ממ"ש בשבת אין מדליקין בצרי מפני שהוא עף וכו' אף דהדלקה בשבת מצוה ועוד מהירוש' פ"א דשבת ה"ג דאמרינן אבל מסתכל הוא מה שבכוס ובקערה מפני הנקיות ומפני הסכנה ועוד ראי' מהירושלמי סו"פ ג' דברכות גבי טבילת בעל קרי וכל אלו ראיות ברורות שאין לסמוך בזה בסכנה טבעית אבל בסכנה רוחנית מתבאר מדברי הרמ"א בסי' תנ"ה דסומכין ע"ז אף שהדבר תמוה דאין חיוב אכילת מצה כי אם לילה אחת ואיך יאכל משם ואילך ואפילו תימא משום שמחת יו"ט מצוה היא מה נעשה לחוה"מ וע"כ כיון דגם בהו הוי מצוה דרבנן ויהיה מזה ראי' דגם במצוה דרבנן אמרי' שומר מצוה וכו' אתוד"ק:
והנה מ"ש בשם הישועות יעקב לפי הנראה הוא מ"ש ביו"ד סס"י קי"ו ותמיה לי שמייחס אליו מה שאין כן במשמעות דבריו ואעתיק דבריו וז"ל אחר שכ' שנחלקו האחרונים אי מהני בסכנה ביטול ששים ושיש ראיה מהש"ס דבמידי דסכנה לא מהני ביטול ואסור במשהו) ומ"מ בהיותי בק"ק פ' אירע באחד שהיה נזהר כל ימיו לכבד השבת בדגים פעם אחת לא נעדר ונפל לתוך יורה של דגים מעט בשר בליל שבת והיה הדבר קשה על הרב הנ"ל התרתי הדגים ע"י בטול ששים בצרוף מאחר שכונתו למצוה יש לצרף סברת שומר מצוה לא יד"ר עכ"ל הנה מפורש יוצא דלא התיר אלא ע"י ביטול ששים שכיון שנחלקו האחרונים בזה אף בדבר הרשות יש לנו להכריע כדבריהם לדבר מצוה מיהא ולא סמך ע"ד מצוה לבד לומר שומר מצוה וכו' אלא עשהו סניף לדעת המתירים ע"י בטול ששים ואם כן אין כדאי להרעיש עולם ע"ז שיבא הטועה וכו' כמ"ש הרב הנ"ל נרו' גם איני מבין מ"ש ובאמת אינו שעה"ד דיכול להרבות מים וכו' דאם היתה התערובת הזאת קודם השבת אולי היה אפשר לעשות כדאמר רב יחי' להרבות מים ותבלין ולבשלן שנית ואולי היו ראוים לאכילה. אך הרי מפורש בדברי הרב ישוע"י דהתערובת היה בליל שבת קדש ואם ירצה להרבות ונתן עליו מים חיים אל כלי שיש בו הדגים הא ודאי אין זה מתקן המאכל אלא מקלקל ותחת ענג שבת יהיה לו לנגע צרעת ומה שחשב לראיות ברורות לחלוקו הנ"ל הרואה יראה דלפי כל הרשום למעלה יש לדחות אחת לאחת שלא להכריח חילוק הנ"ל יש מהם מפני שהם ברי היזקא ויש מהם מפני שכל שאפשר לתקן הדבר שלא לסמוך אהא דשומר מצוה עבדינן ואההיא דב"ב י"ל עוד דאין להכריח מכח קושייתו די"ל דאין הכי נמי דהוה מצי למימר הכי ולא אמר דבלא"ה משני שפיר ומעין זה כתבו הראשונים דזימנין דהו"מ הש"ס למימר איכא בינייהו בגוונא אחרינא ממ"ש בש"ס ולא אמר כמו שרשמתי במער' האלף אות קי"ד ומ"ש לתמוה אההיא דסי' תנ"ה דהתינח ביו"ט משום שמחת יו"ט אך בחוה"מ מאי איכא למימר וכו' עיין מה שרשמתי בקונטריס אסיפת דינים מער' חוה"מ אות ו' ואין להאריך וראיתי לידידי הרב הגדול המפורסם מוהרא"פ נ"י בסה"ב מר ואהלות באהל ברכות ד' כ"ט ע"ג דמתבאר דנקיט להא דשומר מצוה גם למה שהוא דרך הטבע כיעי"ש ויש קצת לפלפל בדבריו לעת הפנאי בל"ן. ועיינתי שנית בקובץ יגדיל הנ"ל וראיתי שם מ"ש בד' רצ"ז ע"ד בד"ה האחרונים וכו' ולא כתב שם הספר החדש שהביא בשמו ונראים הדברים שהן דברי מי שגדול בספר דרכי הוראה הנ"ל וראיתי שם כמה דברים מכוונים למה שכתבתי עי"ש בד"ה ושמחתי וכו' עוד תשוב ותראה בקונטריס מכילתא דרבנן ד' כ"ג ע"א סי' ב' שכתב רב אחד יחי' לחלק כן בין סכנה שאינה עפ"י הטבע דבזה סמכינן בדבר מצוה אשומר מצוה לא יד"ר לסכנה שהיא עפ"י הטבע דבזה אין לסמוך וכו' דפשוט שאם נתערב סם הממית במים שלנו לא הותרו משום שו"מ לא יד"ר וכו' וכתב דסכנת בשר ודגים היא סכנה מצד סגולה לא עפ"י דרך הטבע ועפ"י חילוק זה כתב לדחות מ"ש ביגדיל תורה הנ"ל בד"ה האחרונים וכו' עי"ש ואם האמת שהדברים ההם מאיש לוקחו מס' דרכי הוראה (כאשר דמיתי) הנה הרואה יראה שם דגם הוא נרו' מודה לחילוק זה רק דמשמע ליה דסכנה דבשר ודגים חשיב סכנה שעל פי הטבע עי"ש: