שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן עה
(מקונטרס הכללים מערכת העי"ן אות נ"ד).
עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מי שפסול לעדות מחמת נגיעה שהוא נוגע בדבר אם מבטל עדות הכשרים כדין נמצא אחד מהם קרוב או פסול הוא מחלוקת דהריב"ש סי' קס"ח ס"ל דנוגע בעדות חשיב בעל דבר ובעל דבר אינו בתורת עדות כלל ולכן אינו מבטל עדות הכשרים וכתב הרב מוהריט"ץ בסי' רי"ח שדברי הריב"ש טובים ונכוחים וראיתו ברורה מהגמרא וכו' והרב משל"מ בר"פ ה' מהלכות עדות כתב שזכור הוא שכמה מרבוותא מסכמים לסברא זו של הריב"ש וכתב שהרב בעה"ת והרא"ש בתשו' כלל ג' סי' י"ג כתבו היפך סברת הריב"ש ושדבריהם תמוהים דמוכח ודאי מהש"ס כדברי הריב"ש וסיים שהדבר צ"ע והכרע. ושוב בד"ה ויש להסתפק כתב דקי"ל דנוגע בעדות אינו פוסל שאר העדים ומ"מ הנוטל שכר להעיד י"ל דפוסל את השאר ושו"ר שהריטב"א בסופ"ב דקידושין כתב ואפשר שאין עדות הכשרים נפסלת מפני צירופם ע"כ הרי כתב דנקיטינן דנוגע בעדות אינו פוסל את השאר ומשמע קצת דס"ל דלהריטב"א דמכשיר עדות המעידים עם מי שנוטל שכר כ"ש דמכשיר עדות המעידים עם מי שנוגע בעדות ועיין למרן חיד"א בברכ"י ח"מ סי' ט' אות ך' דנראה דס"ל דאף דהריטב"א כתב בלשון אפשר לאו משום דמספקא ליה האי דינא (עי"ש שלא כתב בשמו בלשון אפשר) כמ"ש לעיל אות מ"ו):
ומצאתי להרב משנת ר' אליעזר בח"א סי' קי"א שהביא מחלוקת הנ"ל וכתב דהריטב"א בתשו' שהביא מרן הב"י בח"מ סי' ל"ג סעיף מ"א (בד"ה כתב הריטב"א בתשו') קאי בסברת הריב"ש שכתב לא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אלא כשכל העדות היה לתועלת אחרים אלא שהם פסולים לזה וכשרים לזה וכו' אבל בכאן שהדבר שאינם נאמנים עליו הוא עדות שאמרו לעצמם אינו בדין זה לפי שכל המעיד לעצמו בין לזכות בין לחובה אין עליו שם עדות אלא כבעל דבר עצמו ומזכה או מחייב לעצמו דעדים חלוקים הם לעצמם לבד מבעלי הדין וכדאמרי' בפ"ק דמכות במקיימי דבר הכתוב מדבר עכ"ל וכ"כ הרב מוהריק"ש בס' ערך לחם סי' ל"ג סט"ו בקיצור עי"ש וכתב עוד במשר"א דהרב הנמק"י בפ"ק דסנהדרין קאי בשי' הריב"ש שכתב אדם קרוב אצל עצמו דאינו חל עליו תורת עדות כלל ולפיכך לא אמרינן עדות שבטלה וכו' קמ"ל דאשתו כגופו והילכך נאמן לגבי הבועל דכל מידי דלית בה תורת עדות לא אמרינן עדות שבטלה דאין כאן עדות בטל עכ"ל וכתב עוד דהרב דברי אמת בכ"י הביא מחלוקת הנ"ל דרב נתן והר"ב התרומות והרא"ש ורבינו יואל שהביא המרדכי בפ"ק דגטין סי' שכ"ג חולקים על הריב"ש והוא הוסיף שגם הראב"ד בהשגות בפי"ב מהלכות עדות והמפרשים שהזכיר הראב"ד שם חולקים על הריב"ש ותמה עמ"ש הרב משל"מ שכמה מרבוואתא סברי כהריב"ש ולא ידע מי ומי הם זולת הריטב"א והנמק"י ולעומתם קיימי רבוואתא הנ"ל דלא כהריב"ש עי"ש בד' קנ"ה (מד"ה והגם) והרב ש"ך בסי' ל"ו ס"ק ט"ו נקיט סברת הריב"ש ולא הזכיר שום חולק בזה ועי"ש במשר"א מה שהעיר עליו גם הרב כנה"ג שם אות א' הביא סברת הריב"ש בלי שום חולק עי"ש אך הג' בתומים רס"ו ל"ז האריך לפלפל מאד בסברת הריב"ש ובאורים שם ס"ק ט"ו כתב בפירוש דהך מילתא דהריב"ש לאו דברי הכל היא ובמחלוקת שנויה עי"ש:
המורם מכל הרשום דשלמים וכן רבים קיימי בסברת הריב"ש דנוגע בעדות אינו מבטל כל העדות והם הרבנים הריטב"א ונמק"י שהזכיר הרב משר"א וכבר כתבתי שגם הרב מוהריק"ש כתב כדברי הריטב"א וכן דעת מוהריט"ץ בסי' רי"ח ומשל"מ וש"ך וכנה"ג כמו שכתבתי למעלה וא"כ לענין מעשה אף דשרים רבים חולקים וסברי דגם בנוגע לעדות אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מ"מ אין כח בידינו להקל עפ"י סברתם ואם יארע כזאת בעידי קידושין לא נוכל לומר דאין בקידושין ההם ממש לפי שנתבטלה העדות מחמת צירוף הנוגע בעדות. אלא צריכה גט לחוש לסברת הריב"ש דנוגע בעדות אינו מבטל עדות הכשרים:
ובמכתב שקבלתי מידידי הגאון מוהר"ר אברהם ישראל לעניר אבד"ק טראשפאל יצ"ו בעסק המקדש בפני עדים ואחד מהם היה נוגע בעדות ראיתי שכתב שאין בקידושין ההם ממש על פי כמה טעמים השייכים בנידון ההוא ואחד מיסודי ההיתר הוא כיון שעד אחד הוא נוגע בעדות שהעד הוא משרתו של המקדש וכיון שהמתקדשת היא בת גביר ניחא ליה שישא אדוניו בת גביר כמ"ש הרדב"ז לענין קדושין הביאו הפתחי תשובה בח"מ רס"י ל"ג ועוד הביא הרב עליון נ"י דברי הרב מוהריב"ל שבפ"ת ח"מ סי' ל"ז ס"ק י"ג דמוכח דלא בעינן הנאת ממון דוקא וכתב שכן מוכח בפ"ב דכתובות ג' שישבו לקיים את השטר וכו' ופירש"י משום דגנאי הוא. וגם י"ל דחשיב נוגע שחושש לתרעומת בעליו אם לא יעיד כרצונו ובכה"ג חשיב נוגע כדמוכח מדברי התוספות בב"ב ד' מ"ג ד"ה מפני בתירוצם השני (אמר המחבר בענין זה כבר כתבתי למעלה באות נ"א מד"ה והנה ממ"ש הרדב"ז וכו' אי בעינן הנאת ממון והוא בקונטריס זה בסי' ע"ג לך נא ראה) ונוגע פסול מדאוריתא כמ"ש הפ"ת אה"ע סי' י"ז ס"ק י"ט (דאילו היה פסול מדרבנן צ"ע אי אמרינן דתתבטל כל העדות כמ"ש הפ"ת ח"מ רס"י ל"ו) וקי"ל דנמצא אחד מהם קרוב או פסול דבטלה כל העדות וליכא אף עד אחד וכמ"ש מרן הב"י בח"מ סי' ל"ו בשם תשו' הרשב"א. ואף דהש"ך שם ס"ק ט"ו כתב בשם הריב"ש דנוגע אינו מבטל כל העדות וכ"כ הנו"ב קמא אהע"ז סי' ז"ך מ"מ זה אינו בהחלט עיין פ"ת ח"מ ל"ד סק"א בשם האו"ת כ"ח סק"ג ובפ"ת ל"ז סק"ב דמבואר שם דיש חולקים ע"ז וגם הרא"ש והבעה"ת לא ס"ל כן כמובא דעתם במשל"מ בפ"ד ופי"ד מהלכות עדות וא"כ בנדו"ד להרא"ש ובעה"ת בטלה כל עדות אחרי כי איתנהו בגדר כל התנאים המבוארים בח"מ ל"ו דכיונו להעיד והעידו בב"ד וגם ידע והכיר בחברו שהוא פסול ואנן סהדי דידע בחברו שהוא משרת אצל המקדש ואף דלא ידע הדין דתתבטל כל העדות ע"י צרופו דלאו דינא גמירי אפי"ה זה אינו מזיק לן וכמ"ש הש"ך בח"מ סס"י ל"ו עכ"ד הרב הנ"ל יצ"ו במה שנוגע לפרט זה וגם כתב דגם בקידושין אמרינן דבטל העדות ע"י צירוף כמ"ש הריטב"א בחי' לקידושין ד' מ"ג. ומ"ש הב"ש סי' מ"ב סק"ח דלהרא"ש לא נפסלו בעת הקידושין והוי כמקדש בעד אחד. השיגו בזה בס' עצי ארזים סי' מ"ב ס"ק י"ח ועיין ב"י סס"י מ"ב בשם רבינו ירוחם ומוהר"ם אלשקר סי' י"ו וצ"ט וכיון דקידושין בעד אחד אינו רק חומרא א"כ בנמצא עמו קרוב או פסול דרוב הפוסקים ס"ל דגרע מע"א ודאי בכה"ג אמרינן דבטלה עדותן לגמרי וגם הרמ"א בסי' מ"ב שהחמיר דליהוי עכ"פ כעד אחד לא כ"כ רק מצד חומרא יתירה כמ"ש בפ"ת שם סק"ח בשם הגרע"א ועוד דדבריהם הוא רק בצירוף קרוב לא בצירוף פסול כמ"ש החמ"ח שם בשם מוהרמ"ץ וכ"כ הבאה"ט שם בשם הבית הלל דבטל כל העדות מכל וכל ומכל המבואר עד כען נראה דאין מקום לחוש לפקפוק הנוב"ת סי' ע"ו שלא לבטל כל העדות בנמצא קא"פ לגבי קידושין עכ"ד הרב הנז"ל יצ"ו בפרט זה:
והנה מ"ש בשם האו"ת כ"ח סק"ג שבפ"ת רס"י ל"ד הוא שהביא מה שנסתפק החו"י אם העד יודע בעצמו שהוא פסול להעיד משום עבירה או קורבה לבעל דבר או שהוא נוגע בדברי אך שהב"ד אינם יודעים מזה אם רשאי להעיד וכתב ע"ז האו"ת דאם פסולם משום קורבה לא יעיד או יודיע זה להב"ד כי קרוב הוא אבל מחמת עבירה כיון דאין ידוע אלא לו הרי אין אדם נפסל עפ"י עצמו ועוד דטעם פיסול הרשע הוא דנחשד להעיד שקר וכיון שיודע בעצמו שהעדות אמת למה לא יעיד וכן הדין בפסול מחמת נגיעה דכל חשש הפיסול דיעיד שקר וא"כ הוא שיודע בעצמו שהעדות אמת למה לא יעיד עכ"ד האו"ת שבפ"ת הנ"ל ובעניותי איני מבין מדברים אלו שום הכרח דלא כסברת הריב"ש הנז"ל, גם מה שהביא מדברי התומים שבפ"ת סי' ל"ז סק"ב הוא דהרמ"א כתב דאם העדים אמרו קודם שיעידו שיש להם חלק בחוב שיעידו העדות בטל וכתב ע"ז הרב באה"ט בשם המישרים דאין בע"ד יכול להעיד על עדים הבאים לחייבו שהם פסולים אף עפ"י שאינו נוגע בעדות כגון שיש עוד כת אחרת ושכתב הש"ך דדוקא כשהכת אחרת אינה לפנינו אבל אם היא בפנינו יכול הבע"ד להעיד על כת האחד שהם פסולים. וע"ז כתב התומים דהיינו אם כת זו אינם אומרים שראו המעשה עם כת ראשונה כאחת אבל אם אומרים שראו כא' הרי ע"י שפוסל את אלו כל העדות בטל דהו"ל נמצא אחד מהם קרוב או פסול והרי זה נוגע בעדות עכ"ל ולפי הנראה הבין הרב הנ"ל יצ"ו דדברי המישרים והש"ך והתומים בבעל דין הבא לפסול את העדים בטענה שהם נוגעים בעדות הדברים אמורים וכיון שכתב שאם אומרים שראו כאחת הרי ע"י שפוסל לאלו כל העדות בטל דהו"ל נמצא אחד מהם קאו"פ מוכח דס"ל דגם בפיסול מחמת נגיעה בעדות אמרינן דתתבטל כל העדות אבל נלע"ד דאין זה מוכרח כלל דשפיר י"ל דבבע"ד הבא לפסול את העדים מחמת עבירה או מחמת משפחה הדברים אמורים ועיין בגוף דברי הש"ך במה שהביא בשם המישרים ולעולם אימא לך דבפסולים מחמת נגיעה לא אמרינן דתתבטל כל העדות ולכן מדברי התומים בשתי מקומות שהביא הרב הנ"ל יצ"ו אין לנו הכרח דיש חולקים על סברת הריב"ש אבל באמת הדבר מבואר בדברי האורים ובתומים רס"י ל"ו דהדבר שנוי במחלוקת וכמו שכתבתי למעלה בשמו וזה היה לו להרב יצ"ו להביא ועכ"פ איני מבין מה יועיל לנו שיש מחלוקת האם מפני זה נוכל להרים ראש להקל במקום שיש חשש איסור ערוה לבטל הקידושין כאילו לא היו הא ודאי תימה:
ולפי מה שכתבתי דסברת הריב"ש לאו סברא יחידאה היא ושבעה כוכבי לכת קיימי בשיטתיה כמו שרשמתי למעלה והרב הנ"ל יצ"ו הביא מן החדש שכן דעת הנו"ב בקמא סי' ז"ך נראה בעיני דאין להחליט בזה שלא לחוש לקידושין כיון שלדעתם אין עדות הכשרים מתבטלת מפני צירוף עדות הנוגע ולכן מצד זה אין לנו כח לבטל הקידושין הנ"ל לולא שאר הטעמים ויסודי ההיתר שהזכיר במכתבו. ובלאו הכי איני מבין איך פשיטא ליה דזה העד חשיב נוגע בעדות לפי שהוא משרת של המקדש עפ"י תשו' הרדב"ז והלא האו"ת שהביא הר"ב פ"ת שם הוכיח דכשר וכתב שכן עמא דבר וא"כ איך אפשר לבטל הקדושין עפ"י סברת הרדב"ז ובפרט שסברת הרדב"ז אינה מבוררת שסותר דבריו בשתי תשובות כמ"ש הרב כנה"ג שבפ"ת. וכיון שדעת הרדב"ז אינה מבוררת אית לן למינקיט לכל הפחות להחמיר כדעת האו"ת ומה גם דמעיד בגדלו שכן עמא דבר וסבור הייתי לומר דהרב הנ"ל יצ"ו מבין מסיגנון דברי הכנה"ג דהעיקר בדעת הרדב"ז הוא דסבר דהוי נוגע מדכתב בלשון זה אבל הרדב"ז עצמו בח"ב כתב דנוגעים בעדות הם ע"כ וכללא כיילו לן מגדולי האחרונים ומכללם הרדב"ז וה"ד הרב שכנה"ג בכללי הפוסקים אות ל"ג דסברא שמביא הריב"ה בלשון אבל פ' כתב וכו' משמע למבינים שזו הסברא שחפץ בה עי"ש והביא כלל זה הרב יד מלאכי בכללי הריב"ה ומהריק"א אות ט' וכיון שכתב אבל הרדב"ז עצמו וכו' מוכח דזו עיקר סברתו ואולי משמע ליה הכי משום שהתשו' שכתב שכשרים היא בח"א וזו היא בח"ב א"כ דבריו האחרונים עיקר ולכן תפס הרב הנ"ל דדעת הרדב"ז היא דחשיב נוגע אמנם כלל זה אינו מוחלט ועיין מה שרשמתי בקונטריס כללי הפוסקים בסי' י"ב אות ה' ובסי' י"ג אות י"ב ועוד דבכנה"ג סי' ל"ז הגהט"ו אות מ"ד כתב סברות הרדב"ז לא בסיגנון שכתבם בסי' ל"ג אלא בסיגנון אחר וז"ל משרתי הבית המעידים שבתו של ראובן נתקדשה לאדוניהם נוגעים בעדות הוו הרדב"ז בח"ב סי' פ"ט אבל בח"א סי' צ"ו כתב דכשרים לעדות עכ"ל הרי שהביא סברתו שבח"א בלשון אבל ומוכח שלא כתב לשון זה לומר שזו עיקר סברת הרדב"ז כמובן. ואף אם באמת כן היא דעת הרדב"ז עכ"פ מידי פלוגתא לא נפיק וכבר כתבתי לעיל באות נ"א (הוא בקונטריס זה לעיל סי' ע"ג) בענין זה באריכות בס"ד והבאתי דברי רבינו מוהר"י ן' מיגאש בתשו' סי' קס"ב שכתב מפורש דשכירו ולקיטו כשרים להעיד והבאתי אמבוהא דרבנן בתראי דנקטי דמשרתי הבית כשרים להעיד וכתבתי דנראין דברי הרב פ"ת שכתב שאין להחליט בזה לא להכשיר ולא לפסול אלא הכל לפי הענין אם יראה להב"ד שיש חשש שמגיע הנאה להעד או לא ואין לומר בדרך כלל כיון שהוא משרת הבית הוי נוגע כיעי"ש וא"כ איך נוכל לומר בפשיטות דאין בעדות זו ממש ושלא ניחוש לקידושין הא ודאי ליתא לפענ"ד. ועוד די"ל דאף דבעלמא נוגע בעדות פסול מדאוריתא לרובא דרובא כמו שמתבאר ממה שרשמתי באות נ"א (עי"ש בד"ה ועיקר פיסול נוגע) מ"מ נגיעות זה דמשרתי הבית לדעת הרדב"ז יתכן דאינו אלא מדרבנן ובאנו למחלוקת הפוסקי' אם בפסול מדרבנן אמרינן נמצא אחד מהם פסול תתבטל כל העדות כמו שרמז הרב הנ"ל יצ"ו ועיין במה שרשמתי בענין זה לעיל אות מ"ח (הוא בקונטריס זה סי' ע"ב) שוב ראיתי בשולי מכתב הרב הנ"ל יצ"ו שכ' דאף אם לא היה פסלותו רק מדרבנן מ"מ הא קידושין בעד אחד ג"כ לא הוי רק מדרבנן כמ"ש הרמ"א סס"י מ"ב ע"ב:
ועל מה שכתב הרב הנ"ל יצ"ו דכל התנאים המבוארים בח"מ סי' ל"ו איתנהו בנד"ד שכיוונו להעיד ובאו והעידו יש לפקפק כמו שראיתי להגאון ענג יו"ט בסי' חל"ק שכתב לנדונו דהרב השואל כתב לבטל העדות מטעם שנצטרפו להעיד וכתב ע"ד ולדעתי נראה דאין לפסול כאן משום נמצא אחד קרוב או פסול דהא וכו' ועוד דהא פסקינן דאם צריך לעדות ומצוה להחרי' שכל מי שיודע יבא ויעיד שלא נתבטל עדות הכשרים בשביל הפסולים כמ"ש הרר"ש בפ"ק דמכות ובעובדא דידיה מסתמא שלחו הב"ד אחרי כלם שיבואו להגיד כדי לעמוד על החקירה בבירור ולא מיקרי אתי לאסהודי אלא כשבאו מעצמן להעיד עכ"ל ומסתמא גם בנדון הרב הנ"ל יצ"ו כן הדבר שהוא ובית דינו שלחו אחר העדי' ולא שבאו הם מעצמם להעיד וא"כ אין כאן תורת ביטול העדות:
ומה שכתב דהעד הכשר ידע והכיר בחברו שהוא פסול ואף שלא ידע שתתבטל העדות לית לן בה כמ"ש הש"ך בסס"י ל"ו הנה מלבד דלדעת הרב מוהר"ם אלשקר שהביא הרב ש"ך שם כל שלא ידע שהצטרפותו תבטל העדות לא חשיב הכיר וידע בחברו שהוא פסול. וא"כ בכה"ג לדעה קמייתא שבש"ע שם אין עדות הכשר מתבטל וכתב הרב ש"ך שזה דעת רוב הפוסקי' ועוד נראה דאף לדעת הש"ך דס"ל דמה שאינו יודע שתתבטל העדות ע"י צירופו אינו מעלה ולא מוריד מ"מ היינו כשיודע עכ"פ שחברו פסול ונתכוון להצטרף עם הפסול משא"כ בנדו"ד אין לנו לומר דידע בחברו שהוא פסול מפני שהוא נוגע בעדות דאף אם ידע שהוא משרתו של המקדש קרוב הדבר לומר שלא ידע סברת הרדב"ז שמשרתו חשיב נוגע בעדות והרי לדעת הרב או"ת אינו חשיב נוגע בעדות וכן הוא דעת הרבה פוסקים כמו שרשמתי לעיל באות נ"א וא"כ הרי עד זה נתכוון להצטרף לעד כשר ואין עדותו מתבטלת. וכבר כתב הרב כנה"ג בהגב"י אות י"ב בשם הרבנים מוהר"י בי רב ומוהר"ם אלשקר דמסתמא אמרינן דלא ידע בפיסול חברו עי"ש ועיין בתשו' רע"ק איגר שהביא הרב פ"ת בסי' מ"ב סק"ח מ"ש בזה וק"ל:
ומה שכתב הרב הנ"ל יצ"ו דגם בקידושין איתיה לדינא דנמצא אחד קרוב או פסול תתבטל כל העדות כמ"ש הריטב"א וכו' כבר כתבתי בענין זה לעיל באות ג"ן באורך בס"ד (הוא בקונטריס זה סי' ע"ד עי"ש) גם מ"ש בשם הרב ב"ש דלהרא"ש אין עדות הקידושין מתבטלת ושהשיגו בס' עצי ארזים וכו' הנה ספר עצי ארזים לא נמצא אצלי אמנם כבר כתבתי שם דהרבה מרבנן בתראי נקטי כשיטתו ומה שציין למ"ש מרן הב"י בשם הרי"ו ולתשו' הרב מוהר"ם אלשקר אם כונתו להוכיח מדבריהם הפך סברת הרב"ש עמו הסליחה דאין מדבריהם שום סתירה לסברת הרב"ש דאינהו אזלי בשיטת רוב הפוסקים דהמקדש בעד אחד אין חוששין לקידושין ומשום הכי כי נמצא אחד מהם קרוב אין כאן בית מיחוש כיון דליכא אלא חד והרב"ש קאמר לדעת החוששים למקדש בעד אחד או כשהם יותר משנים דכי דליית חד מנייהו הקרוב או פסול פשו להו תרי אהכי קאמר דאין עדות הכשר או הכשרים מתבטל מפני צירוף הקרוב כיון שבעת הקידושין עדין לא נפסלו ומ"ש לחלק בין קרוב לפסול עיין במה שכתבתי באות ג"ן בד"ה והנה על תמיהת ובד"ה ועיקר דינו) ולעיל באות נ"א (בד"ה ועיקר פיסול נוגע וכו' והלאה) הבאתי דעת הרבה פוסקי' דנוגע בעדות פסלותו הוא משום דחשיב בעל דבר ואדם קרוב אצל עצמו וא"כ אף אם נאמר לחלק בין עד קרוב לעד פסול מסתברא דנוגע בעדות דינו כקרוב דמשום קורבה הוא דפסול לדעת רבוואתא הנ"ל. ובאות ג"ן הנ"ל הנה. הבאתי מחלוקת הפוסקים בשני עדים שנמצא האחד קרוב או פסול לענין קידושין אי חשיב מיהא כעד אחד ונפ"מ לדעת הסוברים דמקדש בעד אחד חוששין לקידושין עי"ש והרב הנז"ל יצ"ו הביא לנדון שאלתו הנ"ל מ"ש בתשו' הרשב"א שהביא מרן הב"י דבטל כל העדות וליכא אף עד אחד הנה הסוברים (שהביא הרב כנה"ג) דחשיב כעד אחד כתבו כן עפ"י סברת ר"י שבתוס' פ"ק דמכות דסברי דבדיני ממונות אם נמצא אחד מהשנים קרוב או פסול מחייב הכשר שבועה כעד אחד בעלמא. ומזה למדו לקידושין למאן דחייש לעד אחד. ואין מדברי הרשב"א סתירה לזה דדעת הרשב"א היא דגם בד"מ אינו חשוב עדות הכשר כעד אחד לחייבו שבועה כיעי"ש ומיהו לפי הנר' העיקר הוא כדעת מוהר"א קאפסאלי שדחה מה שחדשו המורים עפ"י דברי ר"י שבתוס' פ"ק דמכות דהרבה פוסקי' שהביא הכנה"ג קיימי כוותיה גם הרב חשק שלמה ברס"י ל"ו כתב דהרב פרח מ"א בח"ב סי' ח"י דחה דין זה שחדשו המורים וכתב דאין לסמוך ע"ז כלל עי"ש ואין בידי ס' פמ"א לעיין בדב"ק דמשמע דרק להקל הוא דאמר מר דאין לסמוך ע"ז ומי שנמצא ספר התורה הזה אצלו ישכיל בכונתו:
ומטעם אחר יש לפקפק בנדון הרב הנז"ל יצ"ו דאינו פשוט לדון בנדונו נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה לפי שבנדונו היו העדים מכחשים זה את זה בכמה פרטים וכתב הרב כנה"ג בסי' ל"ו אות ג' וז"ל כתבו התוספות בשלהי פ' זה בורר דהא דנמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה דוקא כי מסייעי אהדדי אבל כי מכחשי אהדדי לא וכן תפס רבינו הב"י בתשו' לאה"ע ד' פ"ב ע"ד ומוהר"ם מפאדווא סי' ל"ב אבל הר"ם אלשקר בסי' פ"ד כתב ע"ד התוס' כל המפרשים והמחברים לא חלקו בזה ואף התוס' לא אמרו כן לא להלכה ולא למעשה אלא דחיית קושייא בעלמא עכ"ל, הנה מבואר דכשהעדים מכחישים זה את זה אינו פשוט לומר דנתבטלה כל העדות וצריך לעיין בגוף דברי הרב פרת מטה אהרן בח"ב סי' ח"י שכתב בשמו הרב חשק שלמה בסי' ל"ז אות ה' שהסכים לסברת הרב מוהר"ם אלשקר דלא שאני לן בין היכא דמסייעי אהדדי להיכא דמכחשי אם כתב כן להורות הלכה למעשה אף להקל במידי דאיסורא דלפום ריהטא נר' דלמעשה יש לחוש לדעת מרן הב"י והרב מוהרמ"ף (ספר פמ"א איי מצוי אצלי) וא"כ אין לבטל העדות בנדו"ד מצד צירוף הפסול אלא מצד הכחשה שביניהם והוא אחד משאר יסודי ההיתר שכתב הגאון הנ"ל יצ"ו:
ואנכי הדל במכתבי אליו כתבתי לו בקיצור מההערות הנ"ל ורמזתי לו שיותר ממה שכתוב כאן (במכתבי אליו) כתוב בקונטריסי ולענין דינא כתבתי לו שדעתי העניה נוטה שאין לחוש כלל להקידושין שבנדונו כי אחרי שקריתי ושניתי כל דברי קונטריסו הנחמדים מזהב ראיתי שכל יסודי ההיתר שכתב הרב הפוסק יצ"ו אלו הן הנצרפין לדון בנדונו להקל ולא להחמיר להצריכה גט כלל ולפסול בת ישראל לכהונה וגם מפני תקון העולם שלא יתנו עיניהם בבנות ישראל לעגנן כדי שישאו להם ולא ליהני לרמאה ברמיותיה והעתקתי לו מ"ש הרב משאת בנימן סי' ק"ו (ששייך לנדונו) וז"ל וכל הענין מראש ועד סוף זר הוא מאד ורחוק מן השכל וכי אפשר לומר בבנות ישראל הצנועות שיעשה כן בישראל בבלי דעת אביה ואמה וכל בני משפחתה אין זה כי אם רוע לב המשדך והעדים שעשו פלסתר דבריהם לבדות מלבם שקר ודופי ועל זה וכיו"ב אמרי' דרב מנגיד אמאן דמקדש בלא שידוכין ובפרט בענין זה שעינינו רואות שכל הענין הוא שקר ורמאות ומצוה עלינו להפר עצתם ולקלקל מחשבותם כו' עכ"ד דברי אלקי"ם חיים והנני כזנב לאריות וכדל מסכים לדברי הרב הפוסק יצ"ו כי היכי דלימטי וכו' אתו"ד מכתבי ואחר איזה שבועות קבלתי מכתב ממערער אחד ובו כתוב אשר הגאון השואל יצ"ו הרי"ץ שאלתו לפני מי שגדול פאר דורנו ומאור עינינו סבא קדישא אכן הראשה הגאון הגדול מוהרי"ב אלחנן יצ"ו ולא הסכים עמו לבטל הקידושין, ולקול השמועה הזאת נעצבתי ואחרד חרדה גדולה כי אם אני ההדיוט מחמיר והוא מיקל דברי בטלים נגד דעתו העליונה והיו כלא היו. אף כי הוא מחמיר חלילה לי להקל לכן שאלתי במכתבי להגאון יחיה יודיעני קושט דברי אמת ורמזתי לו צדדי ההיתר אשר בצירופם וכפי ציור השאלה הסכימה דעתי העניה שאין לחוש להקידושין ואין להצריכה גט כלל תורה היא וללמוד אני צריך על מה אדני הוראתו בקדושה הוטבעו ואחכה לתשובתו לדעת איך לתקן הדבר בס"ד ולא תהיה כשתי תורות ח"ו זה אוסר וזה מתיר. ובמאי דביני וביני כתבתי לידידי הגאון השואל יחי' שלא ימהר לעשות מעשה עד שאקבל תשובת הגאון פחד יצחק יצ"ו ואלה דברי תשובתו כבוד ידי"ן וכו' כקש"ת מוהר"ר חיים חזקיאו מדיני בק"ק קראסוב באזאר וכו' אחדשה"ט באהבה רבה מכתבו היקר הגיעני והנני להשיבו כי בל יעלה על לבבו שום חשש כלל כי יכול להיות שלא רציתי להזדקק להענין של הקידושין מחמת איזה טעם ובטח כי כת"ר הורה יפה לדינא ואנכי לא יצאתי להורות להענין הזה ובודאי אין להרהר על הוראתו כלל ובל יעלה עליו שום חשש כלל וה' עמו בכל ענייניו ויצליחו בטוב בכל אשר יפנה כחפצו ונפש ידידו דושוט"ו ומכבדו באמת יצחק אלחנן החופ"ק הנ"ל (קאוונא):
וכתב לי עוד במכתבו הנ"ל אודות ספרו שו"ת עין יצחק שיצא לאור בקרב ימים וכו' ומאד שמחתי על דברי תשובתו אכן נודע הדבר ששקר בפי הכותב אלי בשמו והדין אמת שאין לנו לחוש לקידושין אלו כלל. שוב קבלתי מכתב מידידי הגאון מאריה דהאי עובדא יצ"ו ובו כתוב שהגאון ריצ"א עליון יצ"ו הסכים ג"כ להיתרא ושהעידו לי שקר בשמו וכו' האל יתברך יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו הקדושה נפלאות נס"ו ולמודעי אני צריך כי במכתבי הראשון לידידי הגאון מאריה דהאי עובדא יצ"ו תמהתי עליו שלא הזכיר בקונטריסו היקר מה שיש לדון בנדון זה כדין מרומה להצריך דרישה וחקירה כד"ן ממש באיזה יום באיזו שעה וכו' ובענין זה רשום אצלי בקונטריס זכרונותי במערכת קידושין ואיה"ש אבאר זאת בקונטריס אסיפת דינים בס"ד: