שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן עד
(מקונטרס הכללים מערכת העיי"ן אות נ"ג)
עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, דקי"ל דאם נמצא אחד מהעדים קרוב או פסול עדותם בטלה אי אמרינן בענייני קידושין וגטין או דוקא, בדיני ממונות הנה הג' נודע ביהודה במ"ת חאה"ע סי' ע"ו (בד"ה ויותר מזה) מפקפק בזה לומר דבעדי קידושין לא אמרינן כן אלא שלא החליט לומר כן עי"ש ורואה אני שבאמת כן דעת רבינו ישעיה מיטראני שבתשו' בשמים ראש סי' ל"ז דהאי דינא דנמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותם בטלה לא נאמר בענייני קידושין וגטין עי"ש ראיותיו ובהגהת כסא דהרסנא שם כתב דאפשר שזה היה דעת רבני שפירא, וח"מ כתב (בכס"ד שם) דרוב הפוסקים לא סברי כהרר"י מיטראני אלא איתיה אף בדבר שבערוה וציין לעיין בתשו' הרבנים מוהר"ם אלשקר ומוהר"ם פאדווא (ולא הראה מקום דב"ק) וכ"כ הרב ערוך השלחן בחאה"ע סי' מ"ב אות ב' דרוב הפוסקים סברי דדין נמצא אחד מהם קרוב או פסול אתמר גם בדבר שבערוה עיין באור לי סי' ע"א ד' ע' ע"א ומרן החבי"ב בכנה"ג ח"מ רסי' ל"ו כתב וז"ל, ובתשו' למוהר"י בי' רב סי' ע"ו כתוב דדיני איסור לא דמו לדיני ממונות ונפשות לענין זה, וכן נראה מסתמיות דברי הפוסקים שלא נאמרו דינים הללו אלא בדיני נפשות ודיני ממונות אבל לא באיסורין אבל מתוך דברי הרב מוהר"י בי רב בתשו' כ"ו סי' ע"ד וע"ה נראו דאעילו בדיני איסור הדין כן וכן מוכיחים בפי' דברי הרב מהר"ם אלשקר סי' ט"ז וצ"ט עכ"ל, ועם כי תשו' הרב מוהר"י ב"ר אין בידי לראות תנא היכא קאי ומאי דיני איסור דקאמר נראין הדברים דבדיני קידושין דאיירי בהו הכנה"ג שם קעסיק ואמר מר דבדיני קידושין לא נאמר הא דנמצא אחד מהם קרוב או פסול וכו', וגם הרב מוהר"ם אלשקר שציין בכנה"ג בקידושין מיירי כיעי"ש. ונמצא דגם הרב מוהרי"ב בסי' ע"ו הנ"ל ס"ל כדעת רבינו ישעיה ומשמע ליה הכי גם מסתמיות דברי הפוסקים דבקידושין לא אמרינן דתתבטל עדות הכשר מחמת צירוף הקרוב או פסול. אלא דאין לנו לברר אמתת דעתו אם כמ"ש באותה תשו' או כמו שנראה מדבריו שבתשו' כ"י דאע"ג דהכא חדא והכא תרתי. אולי מה שנמצא כתוב מפורש עדיף ממה שנראה מדבריו במקום אחר:
ובשו"ת שואל ומשיב מהדורא תניינא ח"ב סי' ל"ז כתב דהרב השואל הביא בשם הרב שב יעקב בח"ב סי' כ"א דדוקא בממון אמרינן דנתבטל עדותו כיון דע"י מוציאין ממון ועבר על מדבר שקר תרחק אבל בקידושין כיון דהמקדש בעד אחד חוששין לקידושין לא עבר על מדבר שקר תרחק ורצה הרב השואל לומר דה"ה גבי גט וע"ז תמה הג' שו"מ דלא ניתן ליאמר שממון חמור מקידושין וכו' והרי התוס' נדחקו כשנותנים גט במעמד קרובים היה לנו לומר דעדות הכשרים בטל וכו', ועוד הקשה מש"ס גטין ד' י"ח כגון שנמצא אחד מהם קרוב או פסול למ"ד משום תנאי כשר למ"ד משום עדים פסול דמבואר דבגטין נמי אמרינן דנמצא אחד מהם פסול בטלה עדותן, וכן תמה על הג' נו"ב מהד"ק אהע"ז לא ציין מקומו ולא ידעתי כעת זולת מ"ש במ"ת שהבאתי) שרצה לומר דבגטין וקידושין לא קי"ל כר"ן אלא כשמואל והזכיר דגם בשו"ת בשמים ראש (כונתו ודאי הוא על התשו' דסי' ל"ו הנז"ל) רצה לחדש כן ונעלם ממנו הש"ס דגטין והוכיח מדברי רבינו המשל"מ בפ' ט"ז מהל' עדות ה"ה דבחליצה איתיה להאי דינא וה"ה לגטין וקידושין אלו תו"ד ולא היה צריך להוכיח דעת המשל"מ מחליצה לקידושין שהרי מפורש יוצא מדבריו שבפ"ד מהלכות אישות דין ו' דס"ל גם בקידושין נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה והשיג בזה ע"ד הריב"ש סוס"י י"ד וסי' רס"ו דהיה לו לבטל עדות העד האחד מפני צירופו של האחד עי"ש, הרי מפורש דהרב משל"מ נקיט האי דינא גם בקידושין:
והנה על תמיהת הרב משל"מ על הריב"ש הנ"ל כתבתי במקום אחר דיתכן לישב מה שלא כתב לבטל בנדונו עדות הכשר אלא משום דהוי מקדש בעד אחד ולא קאמר דאף עד אחד ליכא משום שנתבטל ע"י צירוף הפסול היינו משום דס"ל כמו שהסביר הרב בית שמואל בסי' מ"ב סק"ח דלדעת הרא"ש ודעמיה דכדי לבטל עדות הכשרים בעינן תרתי כיוונו להעיד וגם העידו בב"ד ובחדא מינייהו לא סגי א"כ בעדים המעידים על הקידושין לא אמרינן דתתבטל עדות הכשרים משום דמ"ש שמתבטל העדות היינו לענין דהב"ד אין יכולים לפסוק על פיהם אבל כאן בעת הקידושין עדין לא נתבטלו עדותם, א"כ הקידושין היו קידושין כשרים, א"כ אע"ג דהב"ד א"י לפסוק עפ"י עדותם,, מ"מ המקדש קדש בפני כשרים, וכן אם קדש רק לפני ב' ואחד מהם קרוב והעידו כבר לפני הב"ד מ"מ בעת הקידושין היה הקידושין לפני עד אחד עכ"ל, והרב נו"ב במ"ת סי' ע"ז הנז"ל נמשך ג"כ אחר סברת הב"ש עי"ש (בד"ה ואפילו לדעת הש"ך) וא"כ לא נפלאת לומר שכן היא דעת הריב"ש ולכן הוצרך לבא מטעם דקי"ל דהמקדש בעד אחד אין חוששין לקידושין, וכבר כתב בשו"ת אור לי סי' ע' אות י"ד דשלמים וכן רבים תפסו כדברי הרב ב"ש דלשיטת הרא"ש דבעינן תרווייהו אין עדות הקידושין מתבטל מפני הצירוף, והם הרבנים אבני מילואים בסי' מ"ב ע"ד הרמ"א הנ"ל, וכן הישועות יעקב שם וחת"ס אה"ע סי' ק' וגם בתשו' רע"ק איגר שהביא הרב פ"ת בסי' מ"ב סק"ח חושש להחמיר כסברת הרב ב"ש עי"ש, ואף דמדקדוק דברי הרב ב"ש נראה שלא כתב כן אלא גבי צירוף הקרוב אבל לא בצירוף פסול והוא בא ליישב דברי הרמ"א והרמ"א נקט דהאחד מהם קרוב, וגם הנו"ב מיירי בצירוף קרוב, וע"ד הרמ"א הנ"ל כתב הרב באה"ט בסק"ח בשם הר"ם פאדווא דוקא קרוב אבל פסול אפילו לא ידע הכשר בפסלות חברו אין עדותו עדות ואם כן אי אפשר ליישב בזה דעת הריב"ש דהא מיירי בצירוף עד פסול כיעי"ש. מ"מ לענד"ן דלפי טעמו של הרב ב"ש אין לחלק בזה בין קרוב לפסול כלל, אלא דבלאו הכי אין דעתי נוחה לישב כן דאין דרך הפוסקים לסתום דכל כי הא ודאי מיבעי ליה לאודועי דגבי קידושין לא אמרינן דתתבטל העדות, דעל מי סמך ויבינהו, ולולא שהרב ב"ש אמר דבר זה לא היינו יודעים אותו וכן לא נכון בעיני לומר דס"ל כרבינו ישעיה מיטראני או כמו שצדד הנו"ב וכדעת הרב מוהר"י בי רב בסי' ע"ו הנ"ל דגבי קידושין וגטין לא נאמר דין זה דהי"ל להריב"ש לבאר כן, ולכן שפיר תמה עליו הרב משל"מ דמסתמא קידושין שוו לשאר דינים דנמצא אחד קרוב או פסול תתבטל כל העדות:
ועיקר דינו של הרמ"א דמקדש בפני שנים והאחד קרוב הוי כמקדש לפני עד אחד וכלומר דלדעת הרא"ם וסמ"ג חוששין לקידושיו אינו מוסכם כמו שיראה הרואה בדברי מרן החבי"ב בכנה"ג ח"מ רס"י ל"ו שכתב שיש מן המורים שלמדו מדברי התוס' במכות פ"ק ד"ה אמר ר' יוחנן וכו' שאע"פ שנמצא אחד מהם קרוב או פסול לעד אחד מיהא מהני ויש לחוש להצריכה גט כסברת הרא"ם וסמ"ג שחששו לעד אחד אבל מוהר"א קאפסאלי חלק עליהם דהתוס' לא כ"כ להלכה ולמעשה וכו' ועוד דלא כ"כ אלא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות ודיני קידושין לדיני נפשות דמיין עכ"ל והזכיר מחלוקת זה בכנה"ג אה"ע סי' מ"ב הגב"י אות י"ג וכתב שבתשו' כתב דאין לחוש לדברי החולקים שהזכיר מוהר"א קאפסאלי והזכיר שם הרבה פוסקים דקיימי בשיטת מוהר"א קאפסלי דאין לחוש משום מקדש בעד אחד כיון שיש עמו עד פסול מבטל העדות כאילו לא היה ומשמע מסתמיות הדברים שם דאין חילוק בין נמצא קרוב לנמצא פסול וכמו שכתב מפורש בכנה"ג ח"מ הנ"ל (דכיילינהו בחדא מחתא) ועיין לקמן באות נ"ד (בד"ה ומה שכתב וכו') מה שרשמתי בענין זה (הוא בקונטרס זה סי' ע"ה):
עוד כתב שם (בשו"מ מ"ת סי' ל"ו הנ"ל) ומה שהביא דברי ש"ב הנתיבות סי' ל"ו כבר כתבתי בתשו' להאבד"ק סקאלא לדחות כל דברי הנתיבות וח"ו לסמוך ע"ז שכל דבריו תמוהים עכ"ל וכונתו היא למ"ש בנתיבות בהתשו' שבסוס"י ל"ו לענין הגט שהיו עדים קרובים זה לזה שכ' ע"פ מ"ש הנו"ב מ"ק סי' נ"ח דבקידושין וגטין כל שלשה רשאין לעדות מעצמם וא"כ שוב אין שייך נמצא אחד מהם קרוב או פסול דראיית עדים פסולים אינו פוסל ראיית הדיינים וא"כ לדידן שצריך להיות ג' בנתינת הגט אף דעד החתימה הוא פסול אינו פוסל אלו תו"ד והאריך ע"ש והתשו' שרמז השו"מ שהשיב להאב"ד דק"ק סקאלא הלא היא שם בסי' ע' ודבריו בזה הם שם בדף נ"ז ע"ב (ד"ה ובזה מיושב היטב) שהביא תו"ד הנתיבות וכתב שכל דבריו נרפים ולדבריו יתבטל כל ענין נמצא אחד קרוב או פסול בגטין וקידושין והרי התוס' והרא"ש במכות דף ו' הק' איך נמצא גטין וקידושין כשרים שיש שם קרובים ופסולים ומאי קושיא הא בודאי נותן הגט או הקידושין בפני ב"ד של שלשה וכו' ולכן חלילה לסמוך על דבריו אפי' בשעת הדחק עכ"ל ויש לתמוה שנעלם מהם דמדברי הריטב"א בשם רבו בחי' לקידושין דף מ"ג ע"א ומדעת המפרשים החולקים על סברת רבו ומדברי הריטב"א בחי' לפ"ק דמכות ה"ד בשו"ת אור לי סי' ע' מאות ט' והלאה מתבאר יפה דגם בענייני גטין וקידושין איתיה להאי דינא דנמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה וכן הוא דעת הרבנים מוהרד"ך בית כ"ד והרדב"ז ח"ג סי' ש"ז ומוהר"ם אלשקר סי' ט"ז ומוהר"י בי רב שהביא שם ומוהרי"ו סי' ז' ונאמן שמואל ומוהרשד"ם ומוהרש"ך וגבעות עולם ושביתת יו"ט ועוד כמה וכמה מרבנן בתראי המובאים באור לי שם דמתבאר מדב"ק דגם בענייני קידושין וגטין אמרינן דנמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה ועם שהרב פ"ת באה"ע סי' מ"ב סק"ט מייחס להריב"ש בסי' רס"ו דס"ל דבקידושין לא אמרינן תתבטל עדותן לא נכון לענ"ד לומר כן היפך דעת כל הנך רבוואתא דסברי בהיפך (אחר החיפוש ראיתי מ"ש בשו"מ מהד"ק בח"ב סי' נ"ח על דברי הנתיבות הנ"ל עי"ש):
ומ"ש שם (בשו"מ הנ"ל) בשם הקצה"ח דכיון דבעינן שייחד עדים לגוף הדבר לא שייך נמצא אחד מהם קרוב או פסול וכתב ע"ד שזה נכון הנה ס' קצוה"ח אין בידי לראות דב"ק דלפי הנראה יש סתירה לסברתו ממה שפלפלו התוס' והרא"ש שם במכות על הקידושין וגטין הנעשים בפומבי במעמד קרובים ופסולים למה לא נפסול עדות הכשרים מפני צירופם ולפי דברי הג' קצה"ח אין מקום לקושייתם ועוד יש לתמוה דלפי הנראה כונת הקצה"ח היא לומר דאע"ג דלא ייחד עדים כשרים מ"מ כיון דדינא הוא דבעינן עדים לגוף הדבר הוה ליה כאילו ייחד עדים כשרים ואם לכך נתכוון הנה מדברי הריטב"א בקידושין דף מ"ג הנז"ל מתבאר להיפך שהרי כתב דבקידושין צריך לייחד עדי הקידושין בפירוש דאל"כ הו"ל נמצא אחד מהם קרוב או פסול ואף דלמיחזי קאתו ובכה"ג בד"מ כשר מ"מ בקידושין דאין העדות בא לאמת הדבר בלבד רק דאין לקידושין קיום בלא עדים לכן שעת ראייתם היא שעת העדות ואם נצטרף קרוב או פסול מתבטל עדות הכשרים עי"ש הנה מפורש דלא סגי בלתי ייחוד עדים ולא אמרינן דהו"ל כמייחד עדים ועוד איני מבין למה לא יקשה על הקצה"ח מדברי הראשונים שעמדו לתת טעם על הקידושין שנעשים בקהל רב ויש שם קרובים ופסולים והוצרכו ליישב כל מר כדאית ליה דש"מ דסברי דאין לחלק בין שאר דברים לגטין וקידושין וכמו שכן הק' הג' שו"מ ע"ד הנתיבות והכי נמי היה לו להק' ע"ד הקצה"ח ומלבד שלא רפרף על דבריו סיים ואמר מר דזה נכון והוא תימה לענ"ד שוב מצאתי שדברי הקצה"ח נאמרו ונשנו בספרו אבני מילואים בסי' מ"ב סק"ו (בד"ה ובעיקר) וראיתי שכתב שלולא דברי הראשונים שהקשו על גטין וקידושין שנעשים בפומבי וכו' נ"ל ליישב וכו' עי"ש ונמצא שכבר הרגיש דמדברי הראשונים שעמדו בזה לא משמע דסברי הכי אלא קידושין וגטין שוו לשאר דברים ובכולהו אמרינן עדות שבטלה וכו' ומסתמא בסיגנון זה הם דבריו שבקצוה"ח ולכן לא היה מקום להקשות עליו אלא מאיזה בקיאות בש"ס ולכן כתב הג' שו"מ דאין להקשות ע"ד מהש"ס דגטין וכו' עי"ש ומ"מ ודאי אין דעת הגאון קצוה"ח לסמוך על דבריו להקל בדבר אחרי דמדברי הראשונים מוכח דלא סברי הכי:
לכן נלע"ד דאין מקום להקל בעדות קידושין לא ע"פ סברת רבינו ישעיה מיטראני ולא עפ"י סברת הג' שב יעקב ולא עפ"י סברת הג' נתיבות המשפט ולא עפ"י סברת הג' קצוה"ח דאין סברת כל אחד מהם מוסכמת לדינא ויתכן דנוכל לעשות סברתם סניף להקל. אבל להחמיר נראה דיש לחוש לסברת רבינו ישעיה מיטראני דבקידושין וגטין לא אמרינן בטלה כל העדות ולפי דברי הרב כסא דהרסנא אפשר שזהו סברת רבני שפירא ולפי דברי הרב פ"ת אפשר שכן דעת הריב"ש ונלוו בסברא זו (לחלק בין שאר דברים לגטין וקידושין) הגאונים שב יעקב ונתיבות המשפט וקצוה"ח אף דלא ראי זה כראי זה וחלוקים בטעמם מ"מ הצד השוה שבהם דבקידושין וגטין אמרינן תתקיים העדות בשאר וגם מדכתבו הרבנים כסא דהרסנא וערך השלחן דדעת רוב הפוסקים שלא לחלק בין שאר דברים לגטין וקידושין משמע דסברי דסברת ר"י מיטראני לאו יחידאה והוא באחד ממש אלא איכא מיהא מיעוט פוסקים דסברי כן ולכן נראה דלהחמיר מיהא יש לחוש לסברתם וצ"ע וישוב בדברי הפוסקים לענין מעשה:
שוב ראיתי דהג' שו"מ כל רז לא אניס ליה וד"ת עשירים במ"א שבשו"מ מהד"ק ח"ב סי' נ"ז נשאל במקדש בפני ג' ואחד הוא קרוב לאחד מן השנים ודעת הרב השואל דיש לחוש לקידושין דבקידושין אין עדות הקרוב מבטל העדות וכמ"ש הקצוה"ח וכו' והוא השיב דלכאורה יש סתירה לדברי הקצה"ח מדברי הריטב"א בקידושין דף מ"ג (והעתיק כל דברי הריטב"א) דמבואר להיפך דבקידושין גרע דאף אי למיחזי אתו מבטלין כל העדות ושוב האריך לפקפק וליישב דברי הריטב"א וסיים וא"כ לפי דברי הריטב"א קידושין גרע דאף אי למיחזי אתו מבטל כל העדות, אבל באמת לדינא רבים מהקדמונים חולקים על מורו של הריטב"א בזה וכמ"ש הריטב"א עצמו והמעיין בתוס' והרא"ש במכות ובטור ח"מ סי' ל"ו ימצא שכולם חולקים על שיטת הריטב"א הנ"ל ובלמיחזי מכשירים מטעם דלאו כל כמיניה להפסיד עדותו כל שלא נתכוונו להעיד וזה ייחד עדים כשרים, וא"כ לפי"ז י"ל דקידושין כל שצריך עדים לגוף העדות עדיף טפי ולא נתבטל העדות בצירוף קרוב או פסול, וצדקו דברי הקצה"ח וא"כ עכ"פ חוששין לקידושין וכמ"ש מע"ל ע"כ תוד"ק. ועוד לו שם בסי' נ"ח עי"ש ובמהדורא ג' ח"ג סי' קכ"ו שקו"ט בדברי הרמ"א בסי' מ"ב דמקדש בפני שנים ונמצא אחד מהם קרוב דהוי כמקדש בעד אחד וצדד כמה צדדים לבאר דעת הרמ"א ובסוף דבריו כתב וכ"ז אינו אלא לפלפולא דהא לא קי"ל כר"י וממילא בקידושין בודאי בנמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותו בטלה ולא מהני כלל עכ"ל ומשמע דר"ל דאין לחוש לזה כלל אפילו להחמיר וצריך להתיישב למעשה: