אור ברסלב

שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני

סימן נח

סימן נז

(מקונטרס הכללים מערכת המ"ם אות קמ"ד).

מודה בקנס דפטור אם הוא דוקא בקנס הכתוב ולא בקנסות דרבנן עיין להג' שיבת ציון סי' ק"ט שכ' דהגם דהג' ש"כ ח"מ סי' שפ"ח ס"ק נ"א הכריע דלא כרש"ל דס"ל דגם בקנס דרבנן אמרינן מודה בקנס פטור מ"מ הראב"ן והרמב"ם סברי כרש"ל וכ"כ הרב מעיל צדקה סוס"י ס"א ולכן בטלה הכרעת הש"ך ולכל הפחות אין להוציא ממון כיון דמצי למ"י קי"ל וכו' והרב תפארת ישראל בגטין פ"ה במטמא ומדמע כתב דאע"ג דהוא המודה שעשה במזיד חייב משום דבקנס דרבנן לא אמרי' מודה בקנס פטור דלא נאמרה מדה זו אלא בקנס דאורייתא מדכתיב ירשיעון אלקי"ם פרט למרשיע את עצמו וכתב כן מסברא דנפשיה ולא הזכיר כלל שדבר זה במחלוקת הוא שנוי כיעי"ש ובמס' יבמות דף כ"ה ע"ב אהא דאמר רבא אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים ע"ר כתב רש"י ואין אדם משים את עדותו אצל עצמו ליעשות רשע והא דקי"ל הודאת פיו כמאה עדים דמי הנ"מ לממונא אבל לקנסא ולעונש מלקות וליפסל לא עכ"ל וזה זמ"ר הוקשה לי במ"ש אבל לקנסא לא דמשמע בקנס נמי הטעם דלא אמרינן הודאת פיו כמאה עדים הוא משום דאין אדם מע"ר והלא תיפוק לי דבקנס פטור בלא משע"ר משום דמודה בקנס פטור והוה ניחא לי דרש"י כ"כ לגבי קנס דרבנן דמשום מודה בקנס ליכא למיפטריה דס"ל דמודה בקנס דרבנן חייב ומשום דאין אדם מע"ר פטור אף אם הוא עבירה דרבנן כדעת הסוברים כן כמו שרשמתי בקונטרס זה במערכת האל"ף אות ל"ג עי"ש ועתה נ"ל דוחק וצ"ע ואההיא דמטמא ומדמע שכתב הרב תפארת ישראל דמשום שהוא קנס מדרבנן מודה בו חייב מצאתי להרב חת"ס בא"ח סי' קי"ט (בד"ה אלא דלכאורה) שכתב בפשיטות בהיפך ששם הביא קושית מוהרש"א אמ"ש בש"ס דף נ"ג כתנאי. המטמא וכו' דר"מ קניס שוגג אטו מזיד ור"י לא קניס דמנ"ל דבקנסו שוגג פליגי דילמא בתקנתא כדי שיודיעוהו פליגי וכתב שגם בפנ"י הקשה כן וכתב שדבריהם תמוהים דודאי כל קנס המתחייב מאדם לחברו ע"פ ב"ד פטור מודה בקנס דאשר ירשיעון אלקי"ם פרט למרשיע את עצמו וא"כ למאי דקי"ל היזק שאינו ניכר קנסא הוא לא מיחייב אלא בעדים וא"כ תו לא שייך למיפטר שוגג כדי שיודיעוהו דהא איכא עדים וע"כ לא אמר הש"ס הך סברא אלא למ"ד דהיזק שאינו ניכר חייב מדינא וכו' אלו תוד"ק הנך רואה דפשיטא ליה טובא דגם בקנס שהוא מדרבנן פטור המודה בו משום דבקנס דאורייתא אשר ירשיעון כתיב פרט למרשיע את עצמו וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא אלא דתמיה לי על תמיהתו ופלא בעיני שנעלם ממנו שאינו פשוט לומר כן ואם הרבנים מוהרש"א ופנ"י נקטי כדעת המרדכי ומוהרי"ל בתשו' והכרעת הרב ש"ך בסי' שפ"ח כמותם (אאסהדותיה דרב שב"צ סמיכנא כי גוף דברי הש"ך בזה לא זכיתי לראות כי בש"ך שלפני והוא דפוס זיטאמר שנת תרט"ז השמיטו בסי' שפ"ח מסעיף א' עד סוף סי"א) אין לומר עליהם שדבריהם תמוהים דנהי דלענין דינא לפי מה שהמציא הרב שיבת ציון דהרמב"ם מוכרח דס"ל כרש"ל וראב"ן כתב מפורש דגם בקנס דרבנן פטור א"כ אין להוציא ממון מספק מ"מ לא נכחד דהאיכא המרדכי ומוהרי"ל וש"ך דנקטי דבקנס דרבנן חייב ואין לתמוה על מי שסובר כמותם ומה גם לפי מ"ש בשו"ת שיבת ציון שם (בד"ה והנה ראיתי) דהרב פנ"י בחי' לב"ק על דף צ"ח ע"ב הוכיח מסוגיא ההיא דלא כרש"ל מדמוקי רבא שם בשורף שטר של חברו במאמינו ולדברי מוהרש"ל בלא"ה פטור משום מודה בקנס עי"ש הרי שגילה דעתו דלא ס"ל כרש"ל דמשמע ליה דדבריו מופרכים מסוגית הש"ס דב"ק (אלא דהרב שב"ץ כתב ליישב הסוגיא לשיטת רש"ל כיעי"ש) ולכן גם בההיא דהמטמא והמדמע שייט בשיטתיה הנ"ל ואין דבריי תמוהים:

אמנם יש לי לתמוה על הרב פנ"י דלפי הנראה מילי דמר סתראי נינהו דבמקומות הנ"ל שתים זו שמענו דס"ל דמודה בקנס דרבנן חייב ואילו מדבריו שבפרק המדיר (הביא דבריו הרב המגיה לשו"ת תפארת יוסף בחיו"ד סי' ה' בהגהות כליל תפארת אות א') מתבאר דס"ל דגם בקנס דרבנן אמרינן מודה בקנס פטור שהביא מה שהקשה הר"ן בפ' המדיר עמ"ש הראב"ד בההיא דמשמשתו נדה בדף ע' ע"א) דפריך הש"ס מנא ידע וכו' דמשו"ה לא מוקי לה במודה דאינה נאמנת דאין אדמע"ר ותמה שם הר"ן דהא להפסיד כתובתה נאמנת דהודאת בע"ד כמאה עדים ולא שייך נגד זה לומר אין אדמע"ר וכו' וכתב שהפנ"י תירץ קושית הר"ן דשפיר שייך לומר במשמשתו נדה דאינה נאמנת מכח אין אדמע"ר דכיון דהך דמפסדת הכתובה הוא רק משום קנס דקנסו אותה בעוברת ע"ד דתפסיד הכתובה וכיון דאינה נאמנת שעוברת ע"ד משום דאין אדמע"ר שפיר אינה מפסדת הכתובה ולא שייך בזה לומר הודאת בע"ד כמאה עדים דמי שהרי אפי' לפי הודאתה שעוברת ע"ד אינה מפסדת כתובתה מטעם קנס עכ"ל הרי דס"ל דאע"ג דבעלמא לא אמרי' אין אדמע"ר כשהודאתו היא להפסיד ממון מ"מ כשההודאה היא בדבר שבקנס אמרינן אין אדמע"ר ופוטר את עצמו מהקנס והיינו ודאי משום דמודה בקנס פטור וש"מ דאף בקנס דרבנן ס"ל דפטור היפך ממ"ש בדוכתי הנ"ל ובאמת ההיא דאיירי הרב ש"ך בסי' שפ"ח דמיא להאומרת דמשמשתו נדה שהרי דבריו הם ע"ד הרמ"א בס"ה שכתב. וכן אם הודה שמסר ואין עדים בדבר אע"פ שאינו נפסל בהודאת עצמו מ"מ חייב לשלם וכתב שם הרב באה"ט בס"ק ל"ח בשם הרב ש"ך דאע"ג דדינא דגרמי הוי קנס לא אמרינן מודה בקנס פטור רק בקנס דאורייתא אבל קנס דרבנן חייב בהודאתו כן הוא בתשו' מוהרי"ל סס"י צ' עכ"ל (כבר כתבתי שבש"ך שלפני נשמט כל זה ואיני מבין למה הוצרך להביא טעם זה בשם תשו' מוהרי"ל והלא הרואה יראה בדברי המרדכי עצמו שממנו הם דברי הרמ"א בזה והם בפ' הגוזל בתרא סי' ק"פ שכתב מפורש כן דדוקא בקנס של תורה מודה בו פטור כיעי"ש בשם רבינו אביגדור) וא"כ כיון דס"ל בזה כהש"ך ודלא כרש"ל (כמ"ש בשמו הרב שב"צ הנ"ל) הה"ד בההיא דמשמשתו נדה דדמי לה אית לן למימר דנאמנת להפסיד כתובתה ועוד איני מבין דב"ק שבפרק המדיר דאם באמת כונת הראב"ד במאי דלא מהני הודאתה הוא משום דהיא מודה בקנס א"כ למה ליה להראב"ד למיתלי הא בהא דאין אדם מע"ר הלא אף אם לא היתה מעש"ר היתה פטורה מכח הודאתה כיון שאינו אלא קנס ומודה בקנס פטור וצ"ע:

ובעיקר כללין כתב הרב פ"ת בסי' שפ"ח סק"ה בשם הרב קצה"ח דבשט"מ לב"ק דף צ"א משמע כדעת רש"ל דגם בקנס דרבנן מודה בקנס פטור והביא תשו' הרב שב"ץ הנז"ל עי"ש ובענין זה ובמסתעף מזה אתה תחזה בשו"ת בן יהודה לרב גדול ומופלא בדורנו יצ"ו סי' ס"ג שהאריך בפלפלא אריכתא וחריפתא עי"ש גם אשור לידידי הגאון עמודי אש יצ"ו בדף ל"ב ע"ד שהביא מחלוקת הפוסקים בזה וכתב שהרבה פוסקים סוברים דגם בקנס דרבנן אמרינן מודה בקנס פטור והוקשה לו ממ"ש הרמב"ם בפכ"ד מהל' אישות וכן הוא בש"ע סי' קט"ו ס"ו דאשה שאמרה שזנתה אף דאינה נאמנת משום חשש עיניה נתנה באחר כתובתה מיהא מפסדת דמוכח דבקנס דרבנן מודה בו חייב ושם הקשה ע"ד הרב תפ"י בפ"ה דגטין הנ"ל כמ"ש בעניותין והאריך קצת ובהדי דקעסיק בהאי פלוגתא אייתי בידיה מתניתא ואמר רב דמתשו' הרב מוהרשד"ם מוכח דגם בקנס דרבנן המודה בו פטור וז"ל וכן נ"ל שהיא דעת מוהרשד"ם בחיו"ד סי' דמי שכתב בכתב ידו שמסר לאחד שא"ץ שלם בהודאתו ועיין בזל"א בחח"מ סי' קל"ז שתמה עליו ולהנ"ל אתי שפיר דדעתו כהפוסקים שהבאתי דהוי מודה בקנס אף שאינו קנס דאורייתא עכ"ד ולא הראה מקום באיזה סימן דברי הרב מוהרשד"ם ומה שציין זל"א סי' קל"ז לא ידעתי איזה ט"ס הוא כי ס' זכור לאברהם אינו מסומן בסימנים כי אם במערכות ע"ס א"ב כידוע ונראין הדברים שכונתו עמ"ש הרב מוהרשד"ם וזל"א שהבאתי לעיל במע' האל"ף אות ק"ע עי"ש ודבריו בזה הם בסיגנון דברי הרב פנ"י בפ' המדיר הנז"ל עי"ש ואם לכך נתכוון במטותיה דמר נראה דאפשר לומר דאדרבא מדברי הרב מוהרשד"ם יש להוכיח בהיפך שהרי כתב דאינו חייב לשלם משום דאין אדם נאמן לשים עצמו רשע ואי הוה ס"ל דבקנס דרבנן נמי מודה בקנס פטור הוה ליה למיפטריה מהאי טעמא ולא איצטריך ליה למימר דאין אדמע"ר אלא ודאי מוכח דלא ברירא ליה דגם בקנס דרבנן אתמר האי כללא דמודה בקנס פטור ואהכי אתי עלה מטעמא דאין אדמע"ר ואהכי שפיר קמותיב הרב זל"א בשם התו"ח דלענין ממון לא שייך לומר אין אדמע"ר עי"ש ועיין בדברי הרב עצי לבונה בחיו"ד סי' קפ"ה ס"ג מה שפלפל בדברי הראב"ד והר"ן ופנ"י בפ' המדיר הנ"ל ובמה שכתבתי למעלה ע"ד הרב חת"ס בא"ח סי' קי"ט הנה עתה נתכבדתי בס' פרת יוסף די שדר לן מר המחבר הגאון מסלאנים נ"י ומצאתי שם בנימוקיו על הש"ע ח"מ סי' א' שעמ"ש הרמ"א בס"ה (וז"ל וכל זה דוקא בקנסות הכתובים אבל קנסות שבאים חכמים לתקן בעצמם על תקנתן גובים בכל מקום) כתב וז"ל והוא מדברי המרדכי יע"ש בביאורי הגר"א ועיין בש"ע סי' שפ"ח ס"ק נ"א דהא דמודה בקנס פטור רק גבי קנס דאורייתא ולא בקנס דרבנן יעי"ש בביאורי הגר"א ס"ק נ"ה ובמחכ"ת הגאון חת"ס בסי' קי"ט במ"ש ע"ד מוהרש"א ופנ"י שדבריהם תמוהים אישתמיט ליה דברי הרמ"א וש"ך הנ"ל והוא מדברי המרדכי עכ"ד לענייננו. והנה מ"ש דאישתמיט ליה דברי הש"ך היא תמיהה קיימת וכמ"ש בעניותין אחת למעלה אך מ"ש דאישתמיט ליה דברי הרמ"א הנ"ל איני מבין בעניותי מה ענין זה לזה דאף דכתב הרמ"א דבקנסות דרבנן דנים בכ"מ אין מזה הכרח דמחייבים גם על הודאת פיו דאפשר שעשו קנסות דידהו כקנס של תורה דהמודה בו פטור ואם כונתו לדברי הרמ"א שבסי' שפ"ח ס"ה (שכתב וכן אם הודה שמסר ואין עדים בדבר אע"פ שאינו נפסל בהודאת עצמו חייב לשלם והוא מדברי המרדכי בהגוזל בתרא) דמוכח דס"ל דבקנס דרבנן חייב בהודאת עצמו וכמ"ש הרב ש"ך והובא בבא"ט שם אין זה במשמע בדבריו שלא הזכיר דברי הרמ"א הללו כלל רק דברי הרמ"א שבסי' א' דאיירי בהו וראיתי עוד שם שכתב בשם השט"מ לב"ק דף צ"א ע"ב דמחלק בין קנס לתקנתא דבתקנתה דרבנן חייב ע"פ הודאת עצמו וכתב דההיא דמטמא ומדמע חשיב תקנתא אף דאמרינן בש"ס קנסא הוא לאו דוקא וכו' ע"ש ולפי זה נראה דיש לפקפק קצת ע"ד הרב שיבת ציון הנ"ל דמיירי בתקנתא ותלי תנא בפלוגתא דרבוותא הנ"ל אי בקנס דרבנן אמרינן מודה בקנס פטור כיעי"ש דלפי דברי השט"מ הללו א"כ בנדונו שהוא תקנתא יש לחייבו ע"פ עצמו אלא שנראה שאין הכל מודים בחילוק זה וא"כ אין לחייבו ע"פ סברא זו ובעיקר סברת המרדכי שפסק הרמ"א כמותו בסי' שפ"ח הנ"ל הביא לנו הגאון הנ"ל שם שנעלם מהרמ"א והש"ך דברי הגהות מרדכי בפ"ג דקידושין דף רמ"ו ע"א ד"ה ת"ר היה עושה שכתב אבל אי הוה אמר טמאתים ודאי מפסיד אגרא ושלומי לא משלם דקנסא הוא ומודה בקנס פטור כדאמרינן בהניזקין דמטמא ומדמע ומנסך קנסא הוא והצ"ע שהמרדכי סותר עצמו בזה עי"ש וחפשתי שם ולא מצאתי דברים הללו במרדכי:

הא למדת דשלמים וכן רבים קיימי בשיטת ראב"ן דמודה בקנס דרבנן פטור ונתקיים היטב פסק דינו של הרב שיבת ציון לפטור בנדונו מטעם זה. אלא דתמיה לי שבנדונו היה לו להעיר דאינו פשוט לומר בזה"ז מודה בקנס פטור דיש מי שסובר דלא מהני הודאה בזה"ז למיחשביה מודה בקנס שיהיה פטור ואפילו אם לא באו עדים אח"כ לא מהני הודאתו לפוטרו ויש סוברים דהא דלא מהני הודאתו בזה"ז היינו דוקא לענין שאם באו עדים אח"כ לא דיינינן כהודה ואח"כ באו עדים דפטור אלא חייב או שאם תפס שכנגדו אין מוציאין מידו הא לא"ה פטור דמהני הודאתו וכן היא הסכמת האחרונים וכמ"ש לקמן באות שאח"ז איה"ש והיה לו להרב לפלפל בכל זה ומדברי הרב שב"ץ בדין זה מתבאר דלא ס"ל כמ"ש בשמן רקח שהביא הרב פ"ת בסי' א' סק"ז דהא דקי"ל מודה בקנס פטור היינו דוקא בקנס שחייב מצד הדין דלא חל עליו החיוב אלא בשעת העמדה בדין וירשיעון אלקי"ם ולכן אם הוא מודה מהני הודאתו שלא יבא כלל לידי חיוב משא"כ בנדו"ד שהוא התחייב א"ע באם שיעבור על שבועתו מחוייב ליתן קנס הנ"ל וא"כ תכף כשעבר על שבועתו אף קודם העמדה בדין כבר נתחייב ודאי ולא מהני לפוטרו ממה שנתחייב כבר עכ"ל דא"כ גם בנדון הרב שב"ץ היה לו לחייבו מטעם זה ולפי הנראה זאת היתה כונת הרב פ"ת שציין למ"ש הוא עצמו בסי' שפ"ח ששם הביא דברי השב"ץ הנ"ל והיה לו לציין גם בסי' שפ"ח למ"ש בסי' א' סק"ז הנ"ל בשם הרב שמן רוקח לומר שדינו של הרב שב"ץ אינו מוסכם מהרב שמ"ר הנ"ל:

תוכן העניינים

שדי חמד דברי חכמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה