שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן נז
(מקונטרס הכללים מערכת המ"ם אות קל"ו).
מלאכה בחוה"מ אי אסורא מדאוריתא ספרין פתיחו ועמ"ש רבינו הרא"ם בס' היראים סי' קי"ג ומ"ש הרמב"ן בס' הלקוטות בריש ד' כ"ב מהספר והרשב"ץ בח"ב סי' ר"י כתב דהסכמת גדולי הפוס' שאין איסור מלאכה בחול המועד אלא מדרבנן כה דבר האיש אדוני הארש מרן חיד"א בס' יעיר אזן במערכת החי"ת אות טו"ב ומריש לא הוה ידענא מאי אמור רבנן הרא"ם והרמב"ן כי לא הוה שכיח גבאי וכען זכינא זכיה דאוריתא ולזכות את אשר אינם בידו אכתוב מפורש דעת קדושים הנ"ל הרא"ם שם כתב להוכיח מאיזה מקומות שבש"ס דמלאכה בחוה"מ הוא מדרבנן ופי' מ"ש בש"ס אבלות דרבנן חוה"ה דאוריתא דר"ל דאית ליה אסמכתא בדאוריתא ומשו"ה קרי ליה דאוריתא וסיים אעפ"כ ספק בידי אי דאוריתא אי דרבנן כי יש להפך ראיות שהבאתי לצד אחר ומ"מ הטיית לבבי כאשר כתבתי ובחי' רבותי ממ"ק מצאתי דאיסור מלאכה חולו של מועד דאוריתא מ"מ למדנו דלא מיתסרא אלא מלאכת טורח וכו' עכ"ל והרמב"ן (בסוף חי' למ"ק בד' כ"ג בד"ה עוד אני צריך) האריך להוכיח דאסור מן התורה והוקשה לו מ"ש בירושל' א"ר אבא בר ממל אילו היה לי מי שנמנה עמי התרתי בשר בכור לישקל בליטרא והתרתי מלאכה בחוה"מ כלום אסרו אלו שיהיו אוכלין ושותין ויגעין בתורה ואלו אין אוכלין ושותין ופוחזין אלמא דרבנן היא ותירץ שמן התורה מלאכת אוכל נפש לצורך היום מותרת ביו"ט וכן מכשירין ובחוה"מ הותר יותר כל מלאכה שהיא לצורך וחכמים אסרו בזה מלאכת אומן. וכן בדבר האבד כל שבני אדם חושבין אותו להפסד וטורחין בו משום כך מותר מן התורה וזהו מסרן הכתוב לחכמים זופתין כוזא ואין זופתין חביתא וגם הוסיפו לאסור בטריח וכאלו אמר ר' בא שאילו מצא להושיב ב"ד על כך היה מתיר מלאכות הללו כדי שיתעסקו בהן ולא יהיו בטלים שהבטלה מביאם לידי פחיזות הא עיקר חולו ש"מ ודאי תורה היא וזה כפתור ופרח עכ"ל הרמב"ן וס' הרשב"ץ אין מצוי אצלי והרב ערך השלחן בתיקוני הס' בד' קכ"ד ע"ג כתב בשמו דבח"ג סימן ק"ס כתב בפשיטות דחוה"מ מן התורה:
והנה הרב המרדכי בריש מס' מ"ק כתב בשם הרא"ם בס' יראים דמלאכה בחול המועד אסור מדאוריתא ולפי הנראה משמע ליה הכי מדמייתי בסיום מילתיה מ"ש בחי' רבותיו דהוא מדאוריתא ואינו מוכרח שהחליט כן ותורף דברי הרמב"ן הנ"ל הביא הה"מ בריש פ"ז מהלכות יו"ט וכתב שלזה הסכים הרשב"א והריב"ה בסי' תקל"ו כתב דלהרי"ף מלאכה בחוה"מ היא מדאוריתא ומרן הב"י שם כתב דלא ידע מנין לו כן בדעת הרי"ף וכו' וגם הרב ב"ח הקשה דאין הכרח דהרי"ף סובר כן עי"ש והרב נהר שלום בסי' תק"צ הכריח דדעת הרי"ף כמ"ש הריב"ה לדעתו (ומ"ש שגירסת הרי"ף שלפנינו לא כגירסת מרן הב"י וכו' עי"ש לא ראה שכ"כ הרב ב"ח שם) וכ"כ ברס"י תקל"ז ועוד הביא בסי' תק"ל מ"ש הרא"ם בפרשת אמור שעמ"ש רש"י יכול אף חול המועד אסור במלאכת עבודה וטען עליו הרמב"ן א"כ הרי חוש"מ רמוז בתורה שמותר בדבר האבד והם אמרו לא מסרו הכתוב אלא לחכמים שאין בתורה רמז איזו מלאכה אסורה ואיזו מותרת והשיב הרא"ם דזו אינה טענה כי זה המדרש של הת"כ אינו אלא אסמכתא וכ"כ הרמב"ם וכתב ע"ז הרב נהר שלום וז"ל ואני תמה מה זו תשובה לתרץ קושית הרמב"ן עפ"י שיטת הרמב"ם הלא הרמב"ן ס"ל דהוי דאוריתא ממש ואני תמיה על תמיהתו דודאי שפיר קאמר הרא"ם דאין מקום להקשות על רש"י ויכול לסבור כסברת הרמב"ם דאינו אלא מדרבנן וכי עפ"י סברתו תהיה נדחית סברת רש"י אמנם מה שהק' שם על הרב קרבן אהרן דנראה דס"ל דגם הרמב"ן מודה דאינו אלא אסמכתא וכו' עי"ש הא ודאי קשה אלא דאני תמיה על שלשת הרועים הנ"ל איך הפה יכולה לדבר דרש"י ס"ל דמלאכה בחוה"מ מדרבנן והלא מדברי רש"י במס' מ"ק ר"פ שני ד' י"א ע"ב וחגיגה ד' י"א ע"א מתבאר יפה דמשמע ליה דמ"ש בש"ס חול המועד אסור מדאוריתא הוא מדאוריתא ממש וכן הבינו התוס' בחגיגה ד' י"ח ד"ה חולו של מועד בדעת רש"י שבמס' מ"ק הנ"ל ולא ידעתי למה לא כתבו שכן נראה מדבריו שבחגיגה שם שכתב דאת חג המצות תשמור הוא אזהרת לא תעשה שמזהירו מן המלאכה ומשמע ודאי דהוא מן התורה ממש על דרך שפירש בחומש בפרשת משפטים (כ"ג י"ג) ע"פ ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו שהוא ליתן אזהרת לא תעשה על כל מצות עשה עי"ש בדברי הרא"ם ועכ"פ הרי התוס' גם כן הבינו מדברי רש"י דס"ל דמלאכה בחוה"מ מדאוריתא וגם מרן חיד"א במחזיק ברכה סי' תק"ל כתב דדעת רש"י דמלאכה בחוה"מ מדאוריתא כמו שנראה מדבריו בפ"ב דמ"ק ופ"ג דחגיגה וכמ"ש הרשב"ץ בפירושו לאבות פ"ג שזהו דעת רש"י (וצל"ע בגוף דברי הרשב"ץ אם הבוא דברי התוס' הנ"ל) וא"כ יפה טען עליו הרמב"ן עפ"י מדותיו ודבריהם צ"ע והאריך עוד הרב נה"ש ליישב כל מה שהקשה הרא"ש בריש מס' מ"ק לשיטת הסוברים דמלאכת חוה"מ מדאוריתא וגם הראיה שהביא מהירושלמי בפ"ב דמ"ק הלכה ג' היינו מה שהוק' להרמב"ן הנ"ל מדאמר ר"א בר ממל אילו היה מי שנמנה עמי וכו') כתב די"ל דכונתו על פרקמטיא וכו' שגם בשבת אינו אסור אלא מדרבנן ואת"ל דהירוש' ס"ל דמלאכה בחוה"מ מדרבנן ש"ס דילן פליג וס"ל דהוא מדאו' אלו תוד"ק והרב החינוך בסוף פרשת אמור כתב דמלאכה בחוה"מ אסורה מן התורה וכתב הרב ערך השלחן בסי' תק"ל שבס' א"ח כתב שכן דעת רוב החכמים וכתב עוד שדעת הרמב"ם וסמ"ג והרא"ש והמרדכי והרשב"ץ דהוא מדרבנן (והיה לו להזכיר שכן דעת ר"ת שהביאו התוס' והגמי"י בפ"ז מהלכות יו"ט וכתבו התוס' שכ"כ ריב"ם בשם ריב"א עי"ש) והביא מ"ש הרב מג"א שם דמשמע בסימן תקל"ח דדעת מרן דאסור מדרבנן וכתב דט"ס הוא וצ"ל סי' תקל"ז דפסק שם דמותר להחזיר תרנגולים על הבצים אפי' לא ישבה עליהם ג' ימים וכו' עי"ש ועמו הסליחה רבה שלא הביט עין בדברי המג"א סי' תקל"ח סק"ב והיה מבין שכונתו למ"ש שם בס"א ומזפת החביות בין קטנות בין גדולות וכו' וכן ביאר דבריו הרב מחה"ש ואין צריך להגיה ולומר שהוא ט"ס והוא פשוט ועיין במה שהבאתי בקונטריס אסיפת דינים במערכת חול המועד אות ו' ואות יו"ד בהא דפליגי במלאכה בחוה"מ אם מדאוריתא או מדרבנן ומצאתי שהגאון נציב מלך יצ"ו בספרו הבהיר העמק שאלה בפרשת הברכה שאלתא ק"ע סק"ג עמד במחלוקת זה וכתב שבשו"ת משכנות יעקב סי' ל"ז הכריע דמלאכה בחוה"מ הוא מדרבנן משום דאנן קי"ל כרבה דאית ליה הואיל ומיקלעי ליה אורחים וא"כ בחוה"מ לעולם אין בו איסור תורה משום הואיל אי קעביד לצורך יום או שאין לו מה יאכל וכדומה ושמח בסברא זו שמצא לו רב בטורי אבן שכ"כ וכו' ומני"ר המחבר האריך לדחות סברתו דאין שייך בזה לומר הואיל מכמה טעמי ובעיקר דין זה אם הוא מדאוריתא או מדרבנן הוא מחלוקת תנאי ואמוראי וכמ"ש הג' טורי אבן ומני"ר יצ"ו הביא כמה סוגיאות המוכיחות דאיסור מלאכה בחוה"מ מדאוריתא והנפ"מ בין אם מדאוריתא לדרבנן ציין הרא"ש פסחים פ"ד סי' ט' ורדב"ז סי' תשכ"ז בהריגת זבובים שלא לצורך ומרן ב"י ומג"א סוס"י תקל"ח לענין אם עבר קונסין את בנו אתוד"ק בקיצור עי"ש באריכות ובס' אברהם אזכור הנד"מ לגדול בדורנו הרב מוהרא"ף יצ"ו בד' ח"י או כ"ו ציין ג' ספרים בענין זה ספרי דבי רב ד' קנ"ג ע"ג ופתח עינים לסנהדרין על ד' צ"ט ע"א ואהלי יהודה נאג"ר ד' ג"ל ע"ג ואין גם אחד מצוי אצלי:
ומלאכה בע"פ אחר חצות אם אסור מדאוריתא הנה הרב ארעא דרבנן באות גש"ן כתב דהתוס' ר"פ מקום שנהגו כתבו מדברי הירושלמי דאסור מן התורה והר"ן כתב דאפשר דהוא מדרבנן וקרא אסמכתא ושהרב פר"ח העלה דלא הוי אלא מדרבנן וחידוש הוא שנעלם ממנו דהרב משל"מ בפ"ו מהלכות כלי מקדש כתב דגם התוס' סוברים דלתלמוד דידן אינו אסור אלא מדרבנן כמ"ש בחגיגה ד' י"ז ד"ה אלא לאו ומ"ש בפ' מקום שנהגו אינו אלא לשיטת ש"ס ירושלמי וכן דעת הרמב"ם בפ"ח מהל' יו"ט דהוא מדרבנן וכ"כ הרא"ש בתשו' כלל ה"ן סי' יו"ד עיין להרב ערך השלחן בסי' תס"ח שהשיג עמ"ש הרב בית דוד סי' תצ"ו דכיון דהתוס' פשיטא להו והר"ן לא אמר אלא בדרך אפשר לא שבקינן פשיטות התוס' משום ספקו של הר"ן שנעלם ממנו דגם התוס' סוברים דלש"ס דילן אינו אלא מדרבנן עי"ש והרב שמן המשחה בד' ל"ז ע"ב (ד"ה וראיתי) הביא דברי הרב נחפה בכסף שכתב ליישב מה שהוקשה עפ"י) מסקנת הרב פר"ח דאינו אלא מדרבנן ותמה עליו דמדברי התוס' ר"פ מקום שנהגו מוכח דסברי דכן הוא האמת דמלאכה בע"פ אסור מדאוריתא מדלא כתבו דש"ס דילן פליג עי"ש ונעלם ממנו דברי התוס' דחגיגה ומשל"מ דהלכות כלי המקדש הנ"ל וידוע כי כן ארחות צדיקים דברי תורה עשירים במקום אחר וגם מ"ש במכתב לחזקיהו בחי' לברכות על ד' ל"ה ע"ב היה בהעלם עין מדברי הרב משל"מ הנ"ל וכת' שם כמדומה שראיתי שכ"כ הרב מועדי ה' בריש ספרו וכו' עי"ש ובמפתחות ספר מכת"ל הנ"ל בד' קי"א ע"א רשום עוד דוכתי דשקו"ט בהאי עניינא ועתה ראיתי להרדב"ז בתשו' החדשות סי' גמ"ר שכתב מפורש דהוא מדרבנן ולא פניתי כעת לראות בדברי רבני האחרונים אם הזכירו דבריו גם ראיתי להרב פ"מ במראה הפנים ע"ד הירושלמי ר"פ מקום שנהגו להאריך להשיג עמ"ש הרב מוהרש"א (ע"ד התוס' דר"פ מקום שנהגו) דגם תלמודין מצי סבר טעם הירושלמי שהוא מפני הקרבן והוא מדאוריתא דז"א דאף דמצי סבר הטעם כהירוש' מ"מ לא ס"ל לש"ס דילן דהוא מדאוריתא והוכיח מדברי הרמב"ם שגם לטעם הירושלמי הוא רק מדרבנן ושכ"כ הרמב"ן במלחמות ע"ד הרז"ה ומסיק דמדברי כל הפוסקים נראה דלכל הטעמים אינו אלא מדרבנן (ומה שסיים שר וז"ל ושלא כדברי הריב"א בתוס' ואפשר לטעמא דהאי תלמודא עכ"ל נראה שהוא ט"ס וצ"ל ואף לטעמא וכו' ושר לא נאמר והוא יתר. וכנטול דמי):
והנה במכתב תודה וברכה ששלח ידיד נפשי אישי כה"ג הגאון המפורסם מוהר"ר שלמה הכהן מווילנא ומר ניהו בעל הגהות היקרות חשק שלמה בש"ס חדש דפוס ראם וב"ס שו"ת בנין שלמה יצ"ו לתלמידי היקרים יחיו כשנתבשר מהם שבקרוב אי"ה תוגמר הדפסת ספרי הקטן הזה פרש סוכת שלמה לי ההדיוט באהבה רבה וחבה יתירה נודעת וחתם בחתמו תורת אמת היתה בפיו שדר לן חורפא ואעתיק פה דב"ק ככתבו וכלשונו וזהו:
ובהיות שאין רצוני שיבואו דברי ריקם בלא תורה אמרתי לכתוב לכת"ר נ"י מעניינא דפסחא. וזה הוא מה שהעיר כ"ת נ"י בספרו הבהיר מכתב לחזקיהו בריש פסחים על כ' הרב ארעא דישראל ז"ל מה שהעיר על התוס' דרפ"ד דפסחים והעיר כ"ת מד' התוס' דחגיגה ד' י"ז ששם מוכח דס"ל ג"כ דלש"ס דילן הוא מדרבנן ופשוט שכיון למה שכ' שם בסוד"ה אלא דאפי' הש"ס דילן לא פליגי בהא דמדרבנן מיהא מיתסר יום טבוח כדפרישית עכ"ל ואכן דברי התוס' שם צריך ביאור דמנ"ל דהש"ס דילן פליגי על הירושלמי בהא דליכא איסור תורה ובהגהות הגאון הרש"ש ז"ל דחק ליישב ואמנם דבריו ז"ל אינן מקובלים אצלי. ועוד אני תמה על הירושלמי שהביאו התוספות שם דמשמע דס"ל דיום טבוח אסור במלאכה מה"ת לפי דברי הרא"ם בביאורו על הסמ"ג והובא בפר"ח בסי' תס"ח דבקרבן צבור לא אסרה התורה במלאכה כמו בתמיד דלא חילקה התורה בקרבן צבור והרי חגיגת ט"ו אמרינן ביומא דהיא נחשבת קרבן צבור (ומיהו מ"ש הפר"ח שם מחגיגת י"ד במח"כ לא דק דחגיגת י"ד ודאי אינו אלא קרבן יחיד דהא אינו חובה אלא כדי שיהא הפסח נאכל על השובע ומיהו בלא"ה נייד מזה הפר"ח והביא מדברי התוס' דחגיגה ד' ו' דחגיגת ט"ו נמי קרבן יחיד הוא) ואולי דאינה נחשבת כקרבן צבור רק ביום ראשון של חג שהכל קרבין בו או שחל יו"ט ראשון בשבת שהכל קרבין למחר ביום א' דחוה"מ אבל בתשלומין ששכח ולא הביא בראשון דודאי אינו אלא קרבן יחיד ולפי זה צ"ל דהא דמשמע בירושלמי דמלאכת חוה"מ דרבנן היינו אם כבר הקריב חגיגתו בראשון וגם הקריב שלמי שמחה אתמול כשלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד ולפי זה בחוה"מ ביום ששוחט בו ש"ש אסורין מהת"ו וביום שאין צריך לשחוט שיש לו בשר משל אתמול אינו אלא מדרבנן ובזה יש ליישב כל הקושיות והסתירות שנמצא בשם לענין מלאכת חוה"מ ע' בתוס' שם י"ח ודו"ק היטב עכ"ד הה"ג שלמה יצ"ו ולא יכלתי להתבסם בדב"ק כי קבלתי מכתבו בחוה"מ פסח דשנתינו התרנ"א בהיותי טרוד מאד בעסק ההדפסה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני שמעתתא בעיא צילותא ובכל זאת העתקתי דב"ק למזכרת אהבה עזה שבינינו כמים הפנים לפנים לא מטיבותא דידי כי אם מגודל ענותנותו. ופריו יתן בעתו, נהרי נחלי דבש וחמאה כזית הנטופה בשעתו, יאיר נר"ו ויזרח צדיק כתמר יפרח ברבות הטובה, הון ועושר בביתו, כיר"א:
אחר ששלחתי לדפוס החד"ת של ידידי אישי כ"ג עליון יחיה דבריו הישרים, שלח לי עוד מה שחדש בטובו מגלה נסתרים, לעשות רצון צדיק חפין חיים להקים ולהרים, אמרות טהורות צרופים וטהורים, לספחם לדבריו הראשונים מאירים ומזהירים, למזכרת אהבה לדור דורים, דבריו נאמנו צדק ומישרים, יחד כולם אהובים כולם ברורים, ואלה דבריו יצ"ו יזרח כמאורים:
על מה שכתב המ"ל בפ"ה כלי המקדש ה"י דהעולה מתוך מה שכתבנו דלעולם היכא שזמן הקרבן הוא כל היום כל אותו היום אסור בהספד ותענית ובעשיית מלאכה ושאני עה"פ שהקרבן שהיו מקריבן אותו היום הי' אחר חצות ולפי"ז הי' מן הדין שיהי' עכ"פ מחצות ולמעלה אסור בהספד ותענית ולא מצאתי דין זה ואדרבה בפרק ע"פ דף ק"ח אמרינן דרב ששת הי' ישב בתעניתו כל מעלי יומא דפסחא והתוס' כתבו שם דהי' מקבל עלי' ממש תענית וכו' עדכ"ל המ"ל שם. וכתבתי בצדו וז"ל. על מה שכתב הגאון המחבר דלא מצא דין זה דבערה"פ אסור בהספד ותענית יש לתמוה עליו דהיאך נעלם ממנו סוגיא ערוכה דחולין סו"פ העור והרוטב ד' קכ"ט ע"ב דתניא שם א"ר אליעזר שמעתי שאבר מן החי מטמא אמר לו ר"י וכו' כתוב במגילת תענית פסחא זעירא דלא למספד הא רבה למספד אלא כל דכן הוא ה"נ כל דכן הוא ע"כ הרי בהדיא דבפסחא רבה אסור בהספד כ"ש שאסור בתענית דבכ"מ דתניא במג"ת דלא למספד אסור בתענית במכש"כ (וכבר שמעתי מפי אחי הגאון זצ"ל זה קרוב לארבעים שנה שהעיר עליו בזה מהסוגיא הנ"ל) וביותר אני תמה במה שמשמע מדבריו ז"ל דביום הקרבת הקרבן דכמו שאסור במלאכה כל היום ה"נ אסור בתענית כל היום ואיני יודע דמנין לו זה הלא אדרבה בעירובין ד' מ"א מבואר להדיא דבכל יומא דמג"ת מותר להתענות בהם תענית שעות ופשוט לכאורה דה"ה ביום הקרבת הקרבן דאינו חמור משאר מג"ת דהא כללא כנ"ל ותני התם דכל יו"ט של דבריהם מתענין בו שעות ויום טבוח נמי בכלל דהא האיסור ההספד ותענית בו. אינו אלא מדרבנן ועוד דהרי פסחא זעירא ג"כ נחשב בימי מג"ת הרי דדמי לשאר ימי מג"ת וע"פ הצעה זו יישב בני הבחור החריף ובקי כמר אברהם יעקב הכהן נ"י גם לתמיהה השניה שתמה המ"ל ז"ל דהיכי ס"ד דש"ס דפסחים שם לאמר דהא דרב ששת הי' ישב בתעניתא כל מעלי יומא דפסחא משום דקסבר סמוך למנחה גדולה תנן ומשום פסחא וסבר לה נמי כר"י ב"ב דמכשיר בפסח ששחטו שחרית בי"ד לשמו והלא אדרבה דאם סבר לה כר"י ב"ב כל היום אסור בתענית משום שהוא יום טבוח והיאך אמרינן דהיה יושב בתענית משום פסחא והוי שני הפכים בנושא אחד והניח קושיא הלז בהדבר צריך תלמוד ואכן בני הנ"ל אמר ליישב דלק"מ דוודאי קודם שיקריב הפסח אסור לו לאכול כדי שלא יתבטל ממצות הפסח אבל אחר שמקריב הפסח אז מחוייב לאכול מצד שהוא יו"ט שלו ומה שהתענה עד זמן שחיטה לא איכפת לן דהא מותר להתענות תענית שעות ביו"ט דרבנן וכל זה בזמן הבית אבל האידנא דליכא קרבן ואין האסור רק משום גזירה דמהרה יבנה ביהמ"ק ויקריבו הפסח ויאמרו אישתקד מי לא התענינו בעה"פ השתא נמי נתענה אין עצה ואין תבונה בזה לצאת ב' החששות דאם נפסוק הדין דאסור להתענות כל היום ומחוייב לאכול אחר זמן המנחה יש חשש דשמא יבנה ביהמ"ק ולא יהי' לו פנאי להקריב פסחו עד סמוך לשקיעה ויאמר אשתקד מי לא אכלתי השתא נמי איכול אחר חצות ואם נפסוק דצריך להתענות כל היום איכא גזירה להיפך דשמא יקריב פסחו תיכף אחר חצות ומ"מ יתענה כל היום כמו אשתקד וכיוון שס"ס אין לצאת ב' החששות והלכך שב ואל תעשה עדיף בזה כן תי' בני נ"י ומיהו בלא"ה אין מקום לתמיהת המ"ל ז"ל דהדבר פשוט דלהס"ד דרב ששת הוי יתיב בתעניתא משום פסחא ע"כ דלאו תענית ממש קאמר דהא בהדיא שנינו בברייתא בפסחים ק"ח דמטבל הוא במיני תרגימא אלא ר"ל דלא אכיל פת וש"ד האסור לאכול בעה"פ סמוך למנחה ובזה קיים גם תקנת חכמים שאסרו בהספד ותענית ביום טבוח דכיון דאכל מיני תרגימא הרי לא התענה והתוס' שכ' שם בתי' השני דקבל עליו תענית ממש כתבו כן לפי המסקנא דהי' אסטניס שלא הי' יכול לאכול כלל ופשוט הוא:
ולענין מה שרצה המ"ל ז"ל לחדש דביום טבוח של עצרת אינו אסור בהספד ותענית לכל העולם רק לאותן אנשים שלא הקריבו עדין רק שקשה לי ע"ז ממה שאמרו בחגיגה י"ח דמעשה דר"ט שלא הניח לספוד ביום טבוח המה ואף דהמעשה הי' לאחר החורבן כ"כ המ"ל:
והנה לכאורה צריך להבין דלמה הוצרך לדייק הקושיא מהא דר"ט היה לאחר החורבן דגם אם נימא דמעשה דר"ט היה בזמן הבית (דהא באמת ר"ט היה גם בזמן הבית וכדאיתא בקידושין ע"ב דאמר ר"ט פעם א' עליתי אחר אחי אמי לדוכן והטיתי אזני אצל כה"ג ושמעתי שהבליע שם בנעימות אחיו הכהנים וכן איתא בספרי בפ' בהעלותך ע"פ ובני אהרן יתקעו בחצוצרות דאמר ר"ט אקפח את בני אם לא ראיתי שמעון אחי אמי שהי' חיגר ברגלו שהי' עומד ומריע בחצוצרות וכו' ונראה דמשום הכי פירש"י בקידושין דעלה לדוכן לברך ברכת כהנים משום דחזינן הכא בספרי דשמעון אחי אמו הי' כהן ולא לוי ואף דכהן בעלמא אסור לישא כפיו צריך לומר דדש בעירו הוי ודש בעירו מותר והא דאמרינן דעלה לדוכן סייעתא מזה לפירש הר' שמעי' במידות פ"ב משנה ו' דתנן שם דמעלה היה שם וגבוה אמה והדוכן נתן עליה ופירש הר"ש דוכן של הכהנים לברך את העם וכן מוכח שם במשנה דבדוכן שהיו עומדים הלוים על השיר קחשיב שם במשנה מקודם דהיו על ט"ו מעלות העולות מעזרת נשים לעזרת ישראל ומה שפירש הרע"ב דהדוכן הי' ללוים וכן פירש"י ביומא דף ט"ז צע"ג) ג"כ קשה דלמה לא הניח לספוד דהא ביום טבוח אינו אסור לכל העולם. וצריך לומר דכוונתו דאם המעשה היה בזמן הבית נ"ל דאנשי לוד לא הקריבו ביו"ט גופא מחמת שאירע להם איזה אונס אפשר משום דהי' טרודים במיתתו של אלכסא שהיה אדם חשוב. וכן מצינו בירושלמי בחגיגה פ"ב דדוד מת בעצרת והי' כו' אוננין והקריבו למחר ופירש המ"ל בפ"ג מה' אבל ה"י דלא הי' אוננים ממש דהרי לא הי' קרוביו ממש שיהי' נוהג בהם דין אנינות רק שהי' טרודים וטרדא ג"כ פוסלת בקדשים וכדאיתא ביומא ד' י"ד ע"ש לכן לא הי' יכל לדייק ממעשה דר"ט הלזו רק משום דיום טבוח אסור בהספד ותענית לכל העולם דפשיט ליה דוודאי מעשה כי הוי לאחר חורבן הוה דאף דוודאי דר"ט הי' גם קודם החורבן מ"מ קודם החורבן בוודאי הי' עדיין רך בשנים מאד וכן משמע הלשון דאמר שעלה אחר אחי אמו ומשמע דעדיין הי' קטן והי' נמשך אחר אחי אמו) ולא הגיע להוראה. ולענין מה שהקשה עוד המ"ל דצריך להתיישב בההיא דאמרינן עלה דר"ט דהמעשה הי' ביו"ט שחל בחול ולא ידעתי טעמו של ר"ט שאסור יום טבוח בהספד אי משום דמי שלא הקריב בחג יהי' מקריב ביום שאחריו א"כ כל ששה ימים שאחר החג יהי' אסור בהספד ותענית וזו לא שמענו ועוד ממקומו מוכרע דאינך ששה ימים מותר בהספד ותענית וכו' וסבור הייתי לאמר דר"ט ס"ל כב"ש דעולת ראי' אינה דוחה יו"ט וכו' אך הדבר הוא דוחק גדול דר"ט שנה משנתו כבית שמאי וכו' אלו תוכן דברי המ"ל ז"ל ולענ"ד יש לתרץ קושייתו בג' וד' פירוקי. דחדא י"ל דלעולם ס"ל כב"ה ומ"מ לא הניח לספוד משום דמעשה כי הוי לאחר חורבן הוי וכמו דס"ל להמ"ל בעצמו ועיקר איסור הספד ותענית בזה"ז ביום טבוח אינו אלא משום דמהרה יבנה בהמ"ק וכו' והנה ידוע דמבואר בספרי האמת דלעתיד לבוא יקבעו הלכה כב"ש דתורתו של ב"ש גבוה וקדוש מאד ואין העולם הזה כדאי הוא לו אבל לעתיד לבוא יהי' הלכה כב"ש ואפשר שזהו דאמרינן במדרש בפ' צו דתורה חדשה מאתי תצא והיינו דיפסקו הלכה כב"ש ובזה יש ליישב ג"כ דברי ר"א הקליר בפיוט של פרשת החודש שכתב שם להנתן דת חדשה ותמהו על זה רבים דהא הרמב"ם חשב אחת מי"ג עיקרים שזאת התורה לא תהא מחולפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו ואכן לפי דעת המקובלים הנ"ל יש לומר דאין ר"ל דתנתן דת חדשה ממש רק שיפסקו הדין כב"ש וזה נ"ל כפתור ופרח בפירוש דברי הפיוט וא"כ י"ל דהא דאמרינן שם דיום טבוח הי' כנ"ל דלעתיד לבא יהי' יום טבוח למחרת יו"ט של עצרת משום דאז יקבעו הלכה כב"ש רק י"ל דהא באמת בברייתא גופא איתא דהי' ביו"ט של עצרת גופא רק דמקשה ביו"ט עצמו מי קאתי ולכן משבש לה לברייתא ומתרץ לה דהיה ביום טבוח ומזה הוכיח המקשן דחל עצרת בשבת דאם הי' חל בחול הרי אין לו יום טבוח דהא קי"ל כב"ה אבל אח"כ דקא מתרץ שם דיו"ט היה חל בחול פשוט י"ל דהכוונה של התרצן הוא דאטו לאו תרוצי קא מתרצת ליה תריץ הכי דלאו יום טבוח היה רק בתשלומי עצרת היה דהא עצרת יש לו תשלומין כל ז' וצ"ל בברייתא ולא הניחן ר"ט משום דתשלומי עצרת היה וחסר תיבה בד' הברייתא וזה קל יותר לתרץ בברייתא דזה שכיח ע"פ הרוב במשנה וברייתא לחסר תיבה אחת או שתים וכמו דאמרינן בכ"ד דחסורי מחסרא והכי קתני אבל להחליף יו"ט של עצרת בתיבת יום טבוח כמו שעלה על דעת המקשן זה אינו שכיח כלל כן מבואר בגיטין ד' פ"ה ע"ש. ולפי פירוש זה שכתבתי יהיה ראי גדולה מסוגיא זו לדעת הספרדים דאין אומרים תחנון בתשלומי עצרת דהרי מסוגיא זו מוכח דכל תשלומי עצרת אסור בהספד ותענית. ועוד בעיקר קושייתו דדוחק למר דר"ט שנה משנתו כב"ש לכאורה אין כאן דוחק דהא ר"ט מתלמידי ב"ש הי' דהתניא בתוספתא דיבמות פ"א ומייתי לה הש"ס ביבמות ד' ט"ו דאמר ר"ט תאבני מתי תבא לידי צרת הבת ואשאנה ואף דמתרצין שם ביבמות דצ"ל ואשיאנה היינו כדי שלא נפשוט מזה דעשו ב"ש כדבריהם אבל זה משמע דהי' פשוט להגמ' דהי' מתלמידי ב"ש ובנד"ד לא שייך להקשות הלא לא עשו ב"ש כדבריהם דהא ליתא דהא באמת מעשה כי הוי אחר חורבן הוה ושפיר היה סובר ר"ט דאסור ביום טבוח בהספד ותענית משום דלפי דעתו דהי' סובר כב"ש חשב דוודאי כשיבנה המקדש ב"ב ויבא משה ואהרן בוודאי יאמרו דהלכה כב"ש דגם יו"ט שחל בחול צריך יום טבוח וזה פשוט. ותי' רביעי י"ל דהמעשה הי' באמת בזמן הבית דהרי הי' גם קודם החורבן וכמו שכתב לעיל וביו"ט גופא לא היו יכולים להקריב מחמת שהיו טרודים במיתתו של אלכסא. וכמו שכתב לעיל ולפיכך הקריבו למחר. והא דאמר דיום טבוח הוה צ"ל דלבני לוד הוי יום טבוח ובאמת שיש הכרח גדול שהי' בזמן הבית לפי מה שכ' בספרי בנין שלמה ז"ל דף מ"א בשם מר אחי הגאון ז"ל ליישב תמיהת המ"ל ז"ל דאמרי לא הוזכר בשום מקום שאסור במלאכה ביום טבוח של עצרת אם חל יו"ט בשבת וכן תמה דהיכי כתב המג"א דביום טבוח הוא אסור בתענית הלא אדרבה תנן דמותר בהספד ותענית ושלא לקיים דברי הצדוקים שהיו אומרים עצרת אחר השבת וכתבתי שם בשם אחי דקושיא חדא מתורצת בחבירתה דוודאי בזמן הבית דהי' אסור במלאכה ביום טבוח מה"ת לא הי' יכולת ביד חכמים להתיר במלאכה ביום טבוח כדי להוציא מלבן של צדוקים וכיון שבמלאכה הי' מוכרח לאסור אם הי' אסרין בם בהספד ותענית הי' מקיימין בזה מנהג הצדוקין שהרי היו נוהגין ביום ראשון כיו"ט גמור ולפיכך הוצרכו להתיר בהספד ותענית וזה היה יכולת ביד החכמים שהאיסור הספד ותענית ביום טבוח אינו אלא מדרבנן גם בזה"ב דהא יו"ט גופא ס"ל לר"א דשמחת יו"ט רשות אבל האידנא דגם איסור מלאכה אינו אלא מדרבנן ראו חז"ל טפי להתיר במלאכה כדי שלא יהי' ביטול מלאכה לעם שני ימים וכיון שמותר במלאכה יוכלו לאסור בהספד ותענית שהרי הכל יראו שאינו יו"ט דהרי מותר במלאכה ואין בזה קיום לדברי הצדוקין כן כתבתי שם בשם מר אחי הגאון ז"ל וזה נראה לי כפתור ופרח ואמנם קשה ע"ז דא"כ מה מקשה מר"ט הא בזה"ז אסור באמת בהספד ותענית וא"כ צ"ל דהיה ידוע להמקשן דהמעשה כי הוה בזמן הבית הוה:
ולענין עיקר המחלוקת בתשלומי עצרת לומר בהן תחנון י"ל דלכל אחד טעמם ונימוקם עמם. טעמם של הספרדים הוא דכיון דיש תשלומין לעצרת כל ז' חיישינן מהרה יבנה בהמ"ק ואולי יאחר ולא יביא קרבנותיו רק בתשלומין ואז יהי' אסור לו בהספד ותענית מן הדין והלכך גם האידנא אסור. אבל דעת האשכנזים כיון דמצוה להקריב קרבנות ביום ראשון בזמנו וכל המאחר נקרא פושע וכדאיתא ברכות ו' כ"ח ע"א ולא שייך גזירה כלל וזה ודאי אין לחוש דשמא יארע לו אונס שלא יוכל להקריב בזמנו דהא אונס לא שכיח וכמו שכ' התוס' בכתובות ד' ט' ולמילתא דלא שכיחא לא גזרינן וכדאמרינן בב"מ ד' מ"ז והלכך טעמן של האשכנזים נ"ל יותר. ואכן כל זה בחל עצרת בחול אבל בחל בשבת דא"א בזמנו נ"ל דאז יש לנהוג כדעת הספרדים דאסור בהספד ותענית ובתחנונים בכל אלו ימי תשלומי עצרת דמאחר דאין מקריבין בזמנו נראה ברור דאף כל הציבור הקריבו למחר וכמו דתנן דאם חל עצרת בשבת יום טבוח אחר השבת מ"מ מי שמאחר להקריב אז לא מקרי פושע דכיון דאין מקריבין בזמנו כל הימים שוין ורק לא הוי מקרי זריז דזריזין מקדימין למצות אבל מ"מ פושע נמי לא הוי והלכך כל אחד ואחד אסור בהספד ותענית כל תשלומי עצרת משום החשש דמהרה יבנה בהמ"ק וייאחר קרבנו להקריב בתשלומין כנ"ל ברור להלכה:
ואין לדחות זה דהרי יום ראשון אינו חל בשבת רק יום שני ובאמת הא אנו בקיאין בקביעא דירחא וליכא גזירה משום יום חג השבעות שחל בשבת דהא ליתא כלל דהא עיקר הגזירה הוא משום זה דלא ידעי להבחין בין זמן דליכא קרבן ובין זמן דאיכא קרבן וע"כ הא לא ידעי כלל דעיקר היו"ט הוא יו"ט ראשון ושפיר יש לחוש דיטעו גם בזה וסברי דגם יו"ט שני הוא יו"ט מה"ת והלכך בודאי צריך לגזור כנ"ל:
ודע עוד דמהסוגיא דחולין ד' קכ"ח ע"ב דמקשה הש"ס הא רבה למספד מוכח להדיא דבפסחא זעירא גם האידנא אסור בהספד ותענית אף לאחר שבטלה מג"ת והא דקיי"ל בר"ה ד' י"ח דהאידנא בטלה מג"ת לבד מחנוכה ופורים היינו יו"ט של דבריהם שנתקנו על הניסים שנעשו בזמן בית שני וכדומה משום דכל זכרון הצרות יבטל לעתיד לבוא וכמו שכ' הרמב"ם ז"ל בסוף פ"ב דחנוכה ומייתי לה מקרא שנאמר כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני ע"ש אבל יו"ט של י"ד אסור דהא יו"ט מצד שהי' בו זמן הקרבה של פסח שני בזה"ב ואי"ה לעתיד כשיבנה בהמ"ק ב"ב יחזור למקומו לטמא ושהי' בדרך רחוקה. הלכך בוודאי לא בטל היו"ט גם בזמה"ז משום מהרה יבנה בהמ"ק. כמו בערב פסח הראשון דאסור במלאכה גם בזמה"ז דאלת"ה אלא דלא עדיף משאר ימי מג"ת א"כ מאי מקשה מה דלא חשיב גם פסחא רבה בימי מג"ת דהא באמת כבר קחשיב ליה לפסחא רבה בימי מג"ת והי' בפ"ק דמג"ת דתניא שם מתמניא בניסן עד סוף מועדא איתותב חגא דשבועיא דלא למספד וא"כ ערב הפסח נמי בכלל ימים הללו אלא וודאי דעיקר הקושיא הוא מדכללו לערב הפסח בכלל היו"ט דחגא דשבועיא ומשמע דהאידנא בטלה וע"ז מקשה שפיר דלמה גרע מפסחא זעירא דלא בטלה גם האידנא:
וזה ראי' ברורה וסייעתי' למנהג הספרדים דאין אומרים תחנון בי"ד באיר ונהירנא שפעם אחת חל תענית שני בתרא בי"ד באיר (והוא חל בקביעות ז"ח או ה"ש פשוטה או ה"ח מעוברת שחל אז שבת בערב הפסח) והורה להלכה מר אחי הגאון ז"ל שלא ישלימו התענית אף לאנשים שנוהגין להשלים התענית של בה"ב משום שהוא יום טוב של מג"ת דפסחא זעירא דלא למספד בי' ודלא להתענות ביה והיינו כמש"כ בעז"ה למעלה דיו"ט זה של פסחא זעירא לא בטלה:
ומה דלא חשיב לי' בהדי ימים של חנוכה ופורים דלא בטלו היינו משום דלא חשיב התם רק היו"ט של מג"ת שנקבעו על הניסי' וכל זה ברור: