שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן נ · ט
ועוד תמיה לי דאם נאמר דבמצוה דרבנן שאין לה עיקר מן התורה הדין נותן לדעת הרז"ה דאסור לקיימן בדבר שאסור בהנאה א"כ ש"מ דמצוה דרבנן כדבר הרשות חשבינן לה ומשום הכי אסור לעשותה באיסורי הנאה א"כ איך יתכן לומר דמצוה דרבנן שיש לו עיקר מן התורה מותר לקיים אותה באיסורי הנאה משום כל דתקון רבנן וכו' דפשיטא דאין כח בידם להתיר איסור תורה וכי אמרינן בעלמא כל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון היינו להחמיר ע"י זה במצוה דרבנן שיש לה מהתו' כחומרא שיש בשל תורה אבל לא להקל וכיון דלומר מצות לל"ן קולא הוא מהיכא תיתי להקל במצוה דרבנן שיש לה עיקר משום האי טעמא ועיין לעיל במער' הכ"ף אות ק"מ בד"ה וראיתי שהבאתי שכ"כ חכם אחד בשו"ת זכרון יאודה לבן הרא"ש דלא אמרי' כל דתקון רבנן וכו' אלא להחמיר והכי מסתברא ודאי עם כי יקשה לנו מאיזה בקיאות אין לנו לדחות דברי מי שגדול שהובא בשו"ת הרר"י בן הרא"ש. ויבא מי שדעתו רחבה ויתרץ כי כל קושיא יש לה תירוץ):