שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן מח · יג
אך מדברי הירושלמי בפ' ח' דמס' שבת ה"א דאמרו דיוצאין ידי ד' כוסות של פסח ביין של שביעית שניתותר אחר זמן הביעור ופירש הרב פני משה דהוא מטעם דמצוה קא עביד וכלומר ומלל"ן ומדקאמר יוצאין ביין של שביעית משמע דלכתחלה ושלא מדוחק יוצאין בו ואע"ג דקי"ל דאפילו עני חייב למכור כסותו או ילוה או ישכיר עצמו לצורך יין לד' כוסות וא"כ כשיוצא ביין זה נמצא נהנה הנאה מרובה שלא הוצרך למכור כסותו וכו' אפי"ה שרי ולא חשבינן ליה הנאה מה שהרויח שלא להוציא מעות על היין ש"מ דכי אמרינן מלל"ן ר"ל דכל שעתה אינו נהנה שהרי הנאת המצוה אינה חשובה הנאה אף ע"ג דמטי ליה הנאה שהיה צריך ליתן מעות לקיים המצוה ולא נתן לית לן בה ועיין מה שכתבתי לעיל באות פ"ה (ס"ק ט"ז) ובזה אין נלע"ד לחלק בין אם האיסור הוא איסור תורה להיכא דאין האיסור אלא מדרבנן וצ"ע. אחר זמן ראיתי בשו"ת רמ"ץ א"ח סי' מ"ג שנשאל לבאר אשר העירו האחרונים בהא דקי"ל דיוצא ידי מצוה באיסורי הנאה אם הוא דוקא כשהיה אפשר לו לקיים המצוה בלא כסף ומחיר אבל אם היה צריך ליתן פרוטה הא קמשתרשי ליה וכו' והרב המחבר האריך מאד בזה וגם בעיקר הכלל (דמצות לאו ליהנות ניתנו) האריך בכמה פרטים ומאפס פנאי לא יכולתי להתבסם בדב"ק לך נא ראה: