שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן מח · ג
ואנכי הרואה דהרב שער המלך זכה לכוין לדעת הראשונים הרשב"א והריטב"א שמבואר בדבריהם חילוק הנ"ל שהריטב"א כתב בפ"ב דנדרים (בביאורו להלכות נדרים להרמב"ן) אההיא דישיבת סוכה קונם וז"ל (בתוך ד"ה ואל זה) והוי יודע דכי אסרי' כשנהנה במצותו דוקא בנהנה במצוה ממש כגון טבילה בימות החמה או ישיבת סוכה מפני החמה או מפני הגשמים אבל כשאינו נהנה בגופה אעפ"י שגורם קיומה לו שהוא נהנה מצד אחר לא אסרי' ליה בהכי והיינו דשרינן במודר ממעיין לטבול בו ביה"ג אע"פ שבטבילה זו יש לו הנאה שעולה בה מטומאתו והיינו נמי דאמרינן סנדל של ע"ז לא תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה כשרה משום דמלל"ן ואעפ"י שבחליצה זו יש לו הנאה שמותרת לשוק לא חשיבא הנאה כיון שאין ההנאה בגופו של סנדל עצמו והיינו דאסיק רבא במס' ר"ה ד' כ"ח אחד זה ואחד זה יצא דמלל"ן עכ"ל הרי מפורש בדב"ק כמ"ש הרב שעה"מ דלא אסרי' בדאיכא הנאת הגוף אלא כשנהנה במצוה ממש אבל מה שע"י עשיית המצוה גורם לו הנאה מצד אחר שרי גם הרשב"א בחי' לסוכה ד' ל"א ה"ד הרב אבני מילואים בסימן כ"ח ס"ק ס' (בד"ה אמנם בחי' הרשב"א) כתב וז"ל אף ע"ג דמתהני בעשיית המצוה שמקבל שכר בעוה"ז ובעוה"ב לא חשיב נהנה באיסורי הנאה אלא כשנהנה בגופו של איסור אבל כל שאינו נהנה מגופו אלא שגורם לו הנאה וריוח ממקום אחר אינו הנאה מן האיסור וכדרך שאמרו במודר ממעין שטובל בו בימות הגשמים שאינו נהנה בגוף המים אף עפ"י שגורמת לו טבילה זו להעלות מטומאה לטהרה ומכשירתו לכמה דברים לית לן בה וכן חלצה בסנדל של ע"ז חליצתה כשרה אף ע"ג דמרווחא מינה בהאי חליצה לא חשיבא הנאה באיסור עכ"ל הנך רואה שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד והרב שער המלך ברוחב דעתו זכה לדעתם אלא דתמיה לי דמדברי הרשב"א בחי' ליבמות ד' ק"ג שהביא מרן מוהריט"א בס' נאות יעקב בקונטריס גט מקושר והבאתי דב"ק באות פ"ד (הוא בקונטריס זה בסימן מ"ו)) בד"ה וכן נראה וכו' משמע דלא ס"ל לחלק כן שכתב הטעם דבסנדל המוסגר וכו' חליצתה כשרה דאע"ג דנהנית דמותרת לעלמא מ"מ עיכובא משום מצוה דרמיא עלוה הוא ומצוה לאו הנאה היא עכ"ל ומשמע דאי לאו דעיכובא מצד המצוה הוא הוה אמרינן דאסור משום דנהנה מהאיסור והלא לפי דבריו שבחי' לסוכה כל שאינו נהנה מהאיסור עצמו אלא שהאיסור גורם לו הנאה ממ"א שפיר דמי וצ"ע (ועיין מה שכתבתי בקונטריס כללי הפוס' סי' יו"ד אות ו' על חידושי מסכת סוכה שבתוך חי הרשב"א אם הם להרשב"א או להריטב"א ושם הזכרתי שו"ת הרב כתב סופר חא"ח סי' ח"ק בזה) וכתב באבני מילואים שם דלפי זה במקדש באיסורי הנאה אין לומר דאסור משום דנהנה מאיסור דכיון דההנאה באה אח"כ אמרי' מצות לאו ליהנות ניתנו והיינו טעמא דמערבין בבית הקברות למאן דאמר אין מערבין אלא לדבר מצוה עי"ש שלא הזכיר בזה את דברי שעה"מ הנ"ל: