שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן מז · יג
וראיתי להרב מטה יהודה בסי' תקפ"ו ד' מ' ע"א שאחר שכתב דמוכח מלשון הש"ס דבאיכא הנאת הגוף לא אמרי' מלל"ן וכדעת הכל בו הקשה מאי שנא מאומר הנאת סוכה עלי קונם דמותר לישב בה בסוכה דמלל"ן ואעפ"י שיש לו הנאה בישיבתה וי"ל דסוכה אי אפשר למצוה ליעשות ע"י אחר אם אינו יושב הוא מעצמו משא"כ בתקיעה דבשמיעה תליא מילתא אפשר ע"י אחר וכן במעין אפשר לטבול בים או במקוה עכ"ל ולפי ה אפשר ליישב דברי הרב מו"ק דשמיעת קול ערב דמי להנאת סוכה דאי אפשר לעשות המצוה של שמיעת קול ערב אלא ע"י עצמו ולכן אמרי' מלל"ן אף שנהנה גופו מקול הערב. אלא דיש לפקפק בדברי הרב מט"י הללו מההיא דנדרים ד' ט"ל ע"א אי בשנכסי חולה אסורים על המבקר אפילו עומד נמי לא דמשום מצוה לית ליה לאיתהנויי מאיסורא והרי התם נמי אי אפשר למצוה ע"י אחר ואפילו הכי אמרי' דכיון שנהנה גופו אסור ולא אמרי' מלל"ן והרב ערך השלחן בסי' תרכ"ט אות א' הביא מ"ש הרב קרבן חגיגה ד' מ"א דסכך העשוי מאיסורי הנאה ומעצי אשרה כשר דמלל"ן ובלבד שלא יזכה בהם דהא קי"ל סוכה גזולה פסולה וכתב ע"ד וז"ל ולמאי דקי"ל בסי' תקפ"ו המודר הנאה משופר לא יתקע בעצמו דכל דאיכא נמי הנאת הגוף לא אמרינן מלל"ן ה"ן בישיבה של סוכה דאיכא נמי הנאת הגוף כמ"ש התוס' בר"ה ד' כ"ח בד"ה המודר לא אמרי' מלל"ן ואפשר לחלק דשאני שופר דהנאת הגוף לא באה מחמת המצוה דאי תוקע לו אחר ליכא הנאה אבל בישיבת סוכה א"א לצאת בלא הנאת הגוף אמרינן מלל"ן אע"ג דאיכא הנאת הגוף עם המצוה עכ"ל ושוב דחה חילוק זה מכח דברי הר"ן בפ"ב דנדרים עי"ש:
ומשמע לי מדבריו בחילוק הנ"ל דדידי' עדיפא מדהרב מטה יהודה דלהרב מט"י דוקא כשאי אפשר למצוה ליעשות בלא הנאת האיסור הוא דאמרי' מלל"ן. אבל כשאפשר למצוה ליעשות בלא הנאת איסור אלא בהנאה מההיתר לא אמרי' מלל"ן אבל מדברי הרב עה"ש נראה דכל שאין מציאות המצוה להתקיים בלי הנאה אף שאפשר לקיימה ע"י הנאה מן ההיתר מותר לעשותה מהאיסור דכל שאי אפשר לקיים המצוה בלא ההנאה אמרינן מלל"ן דלא דמי לשופר דהתם אין המצוה תלויה בהנאה ועכ"ל כן בכונתו דהוא בא ליישב דברי הרב קרבן חגיגה שהתיר בסוכה מעצי איסורי הנאה משום דמלל"ן והרי הרב קרבן חגיגה כתב להתיר בסתם ולא חילק בין אם אין לו סוכה אחרת ליש לו סוכה מעצי היתר וא"כ מוכרח בכונתו לחלק כנז"ל ואם לכך נתכון תמיה לי מה יענה למודר הנאה ממעין דאינו טובל בו בימות החמה משום דאיכא הנאת הגוף אף ע"ג דא"א לקיים המצוה בלא ההנאה ולא אמרי' מלל"ן וכי תימא דבמעין נמי אפשר לקיים המצוה בלא הנאה והיינו שידחה הטבילה עד ימות הגשמים ומשום הכי הוא דאסור משא"כ סוכה דאי אפשר לו לדחותה לימים שאין לו בה חפץ הא ליתא דהא תינח למאן דאמר טבילה בזמנה לאו מצוה אבל למ"ד טבילה בזמנה מצוה הרי א"א לדחותה כלל וכיון שא"א לקיים המצוה בלא ההנאה היה לנו להתיר לפי דברי הרב עה"ש הנ"ל וכבר ראיתי שם שדחה חילוק זה מכח דברי הר"ן בפ"ב דנדרים ומהש"ס שם בד' ט"ל בההיא דנכסי חולה אסורין על המבקר עי"ש ולענ"ד גם מההיא דמודר הנאה ממעין יש להוכיח דלא כחילוק הנ"ל כאמור. אך לפי דברי הרב המאירי שהביא הרב שער המלך הנ"ל (ס"ק ז') ודאי אין ראיה ממעין וק"ל: